שיעור בוקר 3.8.10

חלק א' - כתבי רב"ש, כרך א', "אלה תולדות נח", עמ' 74

• הקדמה

• אנחנו מדברים באדם אחד, שבו יש את כל התופעות הללו.
• אב זו הסיבה, ובן זו התולדה.
• חוץ מהאדם שקורים בו הדברים הללו, אין כלום.
• כל מה שנראה לנו חיצוני, אלו הכל רגשות בתוכינו.

• האם אני יכול לרצות להשפיע לה'?

• ודאי שאדם לא יכול לרצות להשפיע לה', כי אנחנו עשויים מהרצון לקבל, "לפתח חטאת רובץ".
• אדם יכול לסדר שחשיבות הבורא תהיה גבוהה יותר מחשיבות הנברא, רק באמצעות השפעת הסביבה.
• בצורה מכוונת עובד על החברה, שהיא תעבוד עליו ותשפיע עליו לעבוד את הבורא.
• אם לעצמו - זהו רשע, ואם לבורא - נקרא צדיק.
• מה שקובע בסופו של דבר הוא - למי אתה דואג.
• מהקב"ה אין לנו דמות שאליו אנחנו מכוונים. אלא הקב"ה נקרא תכונת ההשפעה והאהבה הממלאת את כל הנבראים, לפי מידת ההתקשרות ביניהם.
• אנחנו עובדים לשם ההשפעה, האהבה הכללית. אין לו שום דמות וצורה חוץ מתכונת ההשפעה, טוב ומיטיב, שאנחנו מגלים ששורה בנו.

• מהו להשפיע נחת רוח לבורא?

• שכל העיסוק שלי, וכולי כולי אמצעי כדי שתצא ממני איזושהי רוח, תכונת ההשפעה המכוונת לבורא.
• זו התוצאה הטובה.
• לא נשאר מהצדיקים כלום, חוץ מהמעשים הטובים שלהם.
• הרצון לקבל לא מורגש, אלא רק המסך ואור חוזר - זו התכונה היחידה שמורגשת.
• הצדיק לא עובד עם שכל הרצון שנמצא בנוכחות בו, אלא עם שכל המדרגה העליונה - השפעת יתר.
• אם אני נמצא בשכל וברצון שלי, אני נקרא בהמה. אם אני רוצה להיות אדם, אני צריך שהראש יהיה למעלה מהגוף - ישרת רצון גבוה יותר מהגוף שלי.
• ולכן כל פעם מוציא את ראשו לשירות הזולת - יוצא שמשרת את המדרגה הבאה, ובזה נקרא אדם.
• ג"ע דתחתון נדבקים לאח"פ דעליון, ושם עושים את החשבון שלהם.
• אח"פ דעליון אלו כלי הקבלה דעליון, נגיד של החברה, ואני משרת את כלים דקבלה שלהם במקום את שלי, ובזה אני משרת את העליון.
• העליון מתחלק לשני חלקים - כלי שלו ואור שלו.
• מה שלא חיברתי לעצמי נקרא כלי דעליון, הרצונות הזרים שאני צריך לחבר לעצמי. והאור שיתלבש בהם, זה אור דעליון.

• מדוע המטרה היא להשפיע נחת רוח לבורא? למה הבורא זקוק לנחת רוח מאיתנו?

• אלו הכל מלים. אין לי למי להשפיע.
• הבורא היא תכונה שאני מגלה בתוכי. אם אין נברא, אין בורא.
• אין שום דבר מחוצה לנו.
• "אני רוצה להשיג את הבורא" = "אני רוצה להשיג מצב שבו אנחנו מחוברים יחד בהתפרצות האהבה"
• אני רוצה להשפיע, לאהוב, להידבק לאותו מצב שנקרא בורא. בוא וראה, גלה זאת בכלים שלך.

• האם בורא קובע כמה חומר דלק יהיה לי בדרך למטרה?

• לא. רק החברה שמשפיעה עלי קובעת.
• והשפעתה עלי תלויה בי.
• מצד הבורא ספק הכח מושלם ונמצא שם כל הזמן.
• הכל תלוי בי - איך אני מסדר את יחסי לחברה ויחס החברה אלי.
• במאמרי הבחירה החופשית אנחנו לומדים שהחברה היא משהו מושלם, שנמצא באינסוף, וזה מה שאני יכול לקבל מהם.

• מה אני יכול לאמר לעצמי כשמתקיפות אותי שאלות מה ומי?

• שאתה מתקדם.
• בלימוד גמרא למשל, לא באות שאלות מה ומי. קצת. כי הלימוד מסודר כדי לדעת.
• אין שום דבר רע בלימוד גמרא חס ושלום.
• אבל כאן אתה חייב לשאול ולברר שאלות פנימיות.
• הסביבה שלך גם נמצאת בבירור, גם בכל העולם.
• יש אלפי אנשים מסביב לעולם שחושבים יחד איתנו.
• וכל זה כמו רוח, צונמי, גל ועוד גל - לכן באות השאלות מה ומי.
• מה העבודה הזו לכם, ומי ה' אשר אשמע בקולו.
• אלו שאלות פרעה, האגו שלנו. שאלות נכונות ומוצדקות.
• כתוב שפרעה הוא חכם, שחכמת מצרים היא הגדולה ביותר. פרעה הוא הכלי השלם שהבורא ברא.
• ה' אומר למשה - בא אל פרעה, חייבים לגשת אליו כדי לגלות את הרצון לקבל. בו יש את אור החכמה.
• רק לעבוד על השאלות הללו זו בעיה.
• כשבאות השאלות הללו, צריכים להודות. הן מופיעות בפגישה בין הבורא, משה ופרעה. זו דרגה רוחנית.
• באמצעות השאלות הללו משה מתייגע, פרעה מקבל מכות, וכך מתקדמים.
• הבורא בכוונה מחזק את לב פרעה, האגו שלנו, ואנחנו נכנסים לכל מיני חשבונות אגואיסטיים.
• אתה תראה - פתאום העולם הזה יראה לך מלא הזדמנויות להצלחה.
• לא שומעים על ישראל עד יציאת מצריים. 
• את כל אור הבורא תקבל רק מהסביבה, אין מאיפה אחר.
• אם את הלא נמצא בלימוד שלך קשור לסביבה, הם לא משפיעים.

• אז כל פעם שמתעוררות השאלות אני צריך להוסיף בסביבה?

• לא, לפני זה. ולא לפי השעון של העליון.
• כל הזמן להוסיף בסביבה, עוד לפני השאלות הללו.
• תקדים את קו ימין לקו שמאל. לא לחכות למכות.
• נעשה ונשמע - לעשות אתה מסוגל. תעשה משהו בשבילם, כדי לקבל מהם כוחות.
• ואז תתקדם תמיד קודם בקו ימין, ולא תרגיש את הנפילות.

• כשאני בקבוצה או בלימוד אני מרגיש יותר טוב. האם זה תקין? האם התועלת האישית סותרת את מטרת הבריאה?

• כל אדם צריך תועלת ברמות הגשמיות - משפחה, עבודה, לימודים, בי"ס וכו'.
• אחרי שהוא דואג להכרחיות, דואג להתקדמות הרוחנית. זה נקרא אם אין לחם, אין תורה.
• ברור שהייתי שמח להתפטר מזה, אבל התורה מחייבת אותי לזה.

• האם מספיקה השאיפה לאידיאלים של השפעה כדי להשפיע?

• לא יודע מה זה אידיאלים.
• ישנה חברה אנושית, וחברה הפנימית שלנו, ואני צריך לעשות כל מה שאני יכול כדי לשרת אותם, להביא אותם לתיקון.

חלק ב' - זוהר לעם - "לך לך", חלק ב', "רבי חיא הלך לראות את רבי אלעזר", עמ' 16

• אות ש"ב - ש"ה

• אנחנו חייבים להרגיש עצמינו כאחד - זה נקרא שפועל בנו.
• זו ההרגשה שאנחנו מתבשלים בזה כאחד.

• אות ש"ו - ש"ח

• יהודה אותיות השם הקדוש. ד' שאין בשם הקדוש היא דוד המלך, שנקשר בשמו הקדוש יותר מכל בני העולם.
• ד' הוא נוקבא דזעיר אנפין, דוד המלך.

• אות ש"י - שי"א

• רשימות - מוחין דו"ק, ציורים - מוחין דג"ר.
• הס מפניו כל הארץ - ה"ס = 65, 60 הם חג"ת נה"י כפול 10 (ז"א) + 5 ספירות עליונות דמלכות.

• מה זה אומר לתאר בזמן הלימוד שכולנו אחד? לתאר ולהרגיש אלו שני דברים שונים.

• לא יכולים להרגיש, אז לפחות לתאר.
• הכלי התקלקל, ולכן אנו צריכים להשתוקק לצורה הנכונה של החיבור בינינו.
• לדאוג למלכות, שכינה, אוסף הנשמות. והאור יתגלה.
• איך יתגלה אם אתה לא נותן לו שטח, רצון שיוכל להתגלות בו?

• מאמר "ברכו ה' מלאכיו" - אות שט"ו - מתי אדם נקרא מלאך?

• כשעושה פעולות ללא שכל. מבצע. מישהו חושב, והוא מבצע.
• מלאך זה כח מבצע, לא בירור.
• חלק המעשה ב"נעשה ונשמע", אנחנו עושים כמו מלאכים.
• עושי דברו, לשמוע בדברו.
• עושים את הפעולות, ללא הסכמה, ללא ידיעה ברורה למה - כי זה שייך למדרגה עליונה - אנחנו רוכשים את המדרגה העליונה.
• כמו ילד החוזר על דברי המבוגר בשיא הרצינות. לקטן אין ראש, ראש יש רק לגדול.
• אבל ע"י התבטלות כלפי הגדול, קונה את ראש הגדול, ונעשה כמוהו.
• אמונה למעלה מהדעת - לעשות את מה שהעליון אומר לנו לעשות, הראש נמצא בעליון, עשייה מכאנית.
• אל תשקר לעצמך - אתה לא רוצה זאת, הלב לא רוצה.
• משחק השקר מבחוץ, כי המדרגה העליונה עדיין לא שורה בנו. אבל אנחנו צריכים לשחק ע"י המשחק, אנחנו מזמינים אור.
• יגעתי ומצאתי. היגיעה היא למעלה מהדעת, והמציאה היא בדעת.
• זה העקרון בעלייה ממדרגה למדרגה.
• השימוש היחיד שאני עושה בראש שלי הוא כדי להתחבר לעליון.
• אפילו ברקמות של צומח וחי - בכל דבר שגודל יש את החוק הזה - כל תא שגדל, גדל רק ע"י שיוך עצמו לתא שכבר נמצא שם. זה נקרא משחק.

• מאמר "ויאמר אברהם, מה תיתן לי" - אות שי"ט

• אדני והוי"ה נזכרים כאחד ליחד עולם תחתון (אדני) ועולם עליון יחדיו (הוי"ה)

• אות ש"כ - שכ"א

• האדם חייב לייצב את הכלי כדי לקבל בה מדרגה הבאה שנקראת עולם הבא.
• עולם זהו מצב שאני נמצא בו.

• אות שכ"ב - מהו שלא יכול להוליד בן?

• שלפי הרצון לקבל, לפי ההגיון, לא יכול להגיע למדרגה יותר עליונה.

• אות שכ"ג - שכ"ה

• צדקה = צדק(מלכות) + ה'(ה"ר, בינה)

• אות שכ"ו

• המדרגה הבאה לאברהם נולדה רק בקשר עם בינה.

• למה הזוהר מחליף שפות?

• השפה העיקרית היא שפת המדרש.
• שפת הקבלה לידה היא מבעל הסולם, שמוסיף לפירוש הסולם.
• אצלינו זה בא כאחד - אין הפרש בין הזוהר לפירוש הסולם לזוהר.
• בעל הסולם הוא המורה שלנו, שדרכו אנחנו מרגישים וקשורים לזוהר.

• לאחר השיעור אני לא זוכר מה חשבתי והבנתי, האם זו התקדמות?

• דווקא השיכחה היא הטובה ביותר.
• הזכרון הוא מכני, ושייך לאותה המדרגה.
• ההרגשה נמצאת בכלים שלנו, אנחנו בני הרגשה, ובכלים שלנו אנחנו צריכים להשתנות.
• הזכרון תמיד משרת לרצון, לכלי הרגשה.
• אם כלי ההרגשה מתרוקנים, גם הזכרון מתרוקן.
• אסור לדאוג לזכרון, להבנה. רק לדבר אחד - ללב, לרגש. השכל כבר יתיצב סביבו.
• אנשים שמרגישים עצמם ששוכחים, לא מבינים, מתקדמים והחומר נעלם מהם - שמעתי אלף פעם, אבל לא יודע ולא מבין - זה סימן נכון.
• זה סימן שההתקדמות שלו היא בדרישה לשינוי הרצון, ולא השכל.
• חכמתו מרובה ממעשיו - שנעשית אצלו חכמה יותר ממעשים שלו(תיקון שלו)

• מה אפשר לעשות אם אני מרגיש שנאה בוערת בפנים?

• זה טוב מאד, אבל השאלה איך אתה מתמודד עם זה?
• תעשה תרגיל - בטור א' איך אני שונא את האחרים, ובטור ב' - איך אני אוהב את האחרים.

• מה זאת אומרת שאדם צריך לשחק, להתבטל, לעשות מקום בליבו - האם זה הכל אותו דבר? או אופנים שונים של עבודה?

• בזמן השיעור אנחנו צריכים לפנות מקום לעבודת המאור המחזיר למוטב.
• מה עכשיו רע שצריך לחזור לטוב?!
• אני צריך להכין לאור מקום ריק, שבור, רע, שיהפוך לטוב.
• אז אני צריך לברר - מה המקום הרע שצריך להפוך לטוב?
• אם הציפיות שלי לא יהיו כמו האור שיעשה, הוא לא ישפיע. כי הוא משפיע רק לפי הדרישה אמיתית שלי.
• אז אני צריך להכיר כמה אני רע, לפי הערכים של הבורא. שרע שם נקרא קבלה (מעשה או מחשבה) ע"ח הזולת, בשנאת הזולת.
• ומה אני רוצה שהאור יעשה - כדי שאני אהיה בהשפעה וחיבור עם האחרים.
• המעבר בין הרע לטוב צריך להיות מותאם לאור, ואז האור מבצע. אחרת לא יעשה את הפעולה הזו.
• אני צריך לחייב אותו שיעשה - "נצחוני בני". תתקן, הבטחת. הרצונות שלי צריכים להיות תקיפים.
• ואם נעשה את הבירור הזה לפני הלימוד, התיקון יהיה מהיר.

• מאמר "כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו" - אות שכ"ז - שכ"ט

• המשך בשיעור הבא :)

חלק ג' - תלמוד עשר הספירות, כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תרצ"ג

• הקדמה - אות ז' - ט'

• מדובר על השלבים הרבים בגידול המלכות.
• זו תכלית המיעוט, כי היא חייבת להיות בזה, בתחושה של נקודה שחורה שאין לה כלום מעצמה, וכל מה שמקבלת מקבלת רק מבעלה זעיר אנפין.
• תכלית המיעוט זה מצב רצוי שחייבת להיות בו.
• בינתיים מדובר כאן על קטנות בקשר בין נוקבא לזעיר אנפין.
• זעיר אנפין עושה זיווג על הקטנות - משפיע את הה' שלו לנוקבא.
• האורות הללו נקראים נה"י החדשים.
• מצב א' - נקודה, מצב' - קטנות, מצב הג' - קבלת אורותיה מה"ר דזעיר אנפין.
• עיבור יניקה מוחין בישסו"ת נקרא הכנת הכלים.
• מי שלא מבין, יש לו מקום לתת כוונה. כמו בזוהר למשל.
• הבעיה שלנו בקליטת החומר, היא עד כמה החומר קרוב לכלים שלנו.
• אם אנחנו לומדים על אינסוף, ד' בחינות דאור ישר, גלגלתא - אנחנו יכולים להבין זאת. כי מדובר על רצון והתנגדות לרצון, פעולות פשוטות שאנחנו מכירים מהעולם שלנו.
• משאם כן, כל הפעולות האחרות שמתחילות כבר מקשר בינה ומלכות - מתחילות להיות יותר קשות לנו. כי הן דורשות לתיקון הקודם אצלינו. כי אין אצלינו פעולות של בינה ומלכות שמעורבות יחד.
• לכן אדם נמצא כאן בבלבול וחוסר הבנה - כמה שאנחנו קוראים ומבינים שלא מסוגלים. ורק לפי החסרון הזה מעוררים עליהם אורות המקיפים את נשמתם.
• הדאגה היחידה צריכה להיות חסרון בזמן הלימוד (התפילה).

• אות י' - י"ב

• פנים בפנים = בקבלת האורות.

• שיר - עולם מדומה

חלק ד' - כתבי בעה"ס, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", עמ' 137

• אות ו'

• אחרי שקובע שאנחנו יכולים לפתוח חכמת הקבלה לכולם, שכבר אין סיכון שאנשים ישתמשו בה בצורה לא נכונה ויתבלבלו, אלא ילכו איתה לאמת ותיקון הבריאה - אז אנחנו חייבים לפרסם את החכמה בצורה כמה שיותר רחבה, מהירה.
• בזה תלוי האור העליון שיבוא לעולם הזה ויתקן, שיתלבש בכלים שלנו.
• אנחנו צריכים לרכז הכל לכיוון אחד - השגת מטרת הבריאה.
• אם נכוון את כל נטיותינו לזה, נפעל בהתאם לתכנית שנמצאת בטבע, ונזכה ליחס הנכון מהטבע, וגם חיינו בכל הרמות יורגשו כטוב. אפילו בדרך, לפני שהגענו לשם.
• וכל מה שימצא בניגוד לתכנית, יביא לנו צרות ייסורים ובעיות הגרועים ממוות.
• באמצעות הצרות הללו אנחנו יכולים להזמין כוחות לתיקון.
• בסה"כ אנחנו צריכים להסביר לאנשים שאנחנו מקצרים בייסורים, לדרך קלה וקצרה, במקום קשה וחמורה.
• אין כאן שאלה מצד המלאכים - כי מלכתחילה יש רצון מצד העליון לתת ומה לתת, וחסר רק מי שיקבל.
• עביד מאי דהניי לך - עשה מה שטוב לך.

• מה המלאכים הבינו? למה זה צריך להיות בהיפוך?

• כי רק אז יש לך כלי גדול, שהוא בגבוה וגודל אינסופי.
• הנברא צריך להרגיש את עומק בכלי, על כל תכונותיו ואיכויותיו.
• ולכן צריך להיות כלול משני הקצוות - מהכלי הקטן לגדול, מהריקנות למילוי, מהרשימות שהוא מלא לרשימות שהוא ריק. וכל הרשימות, הכלים והמסכים הגבוהים ביותר, צריכים להיות בכלי שנטול מכל אלו.
• הבורא ברא נקודה, רצון. הוא רוצה להביא אותה למצב שיתפוס את כל אור אינסוף, שיהיה בכלי דאינסוף.
• איך? מה צריך להיות באמצע? אותו רצון, אבל שיהיה בו רשימות מכל אור אינסוף, וכלי אינסוף.
  
  
• 
  
  
• כל הגלגול הזה של הרצון הוא הכרחי. זו הכל הכנה להגעה הרצויה לעולם אינסוף.
• אם תסתכל נכון על תחילת וסוף הבריאה, תבין מה צריך להיות בדרך. סוף מעשה במחשבה תחילה.
• אבל איך תבין את המצב הסופי אם אין לך אותו? לכן צריך לבוא מצד העליון, כאילו, כדי שתיכנס לרגע כמו מצב אינסוף, ותישבר, כדי שתבין כמה אתה הפוך מאינסוף.
• אנחנו רואים בדרך שזה מה שבאמת קורה - שבירת הכלים.
• אפשר לפרק את התהליך לעוד חלקים, אורות, כלים.
• אם היית הבורא, לא היית יכול לעשות זאת אחרת.
• אין דבר מיותר שנברא. הכל בצורה מדוייקת ברמה אלקית.

• אם לא הולכים בדרך, מקבלים ייסורים שידחפו אותנו. מצד שני, גם בהליכה בדרך יש ייסורים מהכרת הרע. אז הכל תלוי ביחס שלי כלפי במצב?

• אני לא מרגיש רע, אם אני מיד משתמש במצב החדש שמורגש להשגת המטרה.
• אם אני רעב ויש לפני ארוחה - אני שמח. מי לא רוצה תיאבון כאשר יש מולו משהו טעים?
• אדם שיש לפניו אוכל ולא רוצה לאכול הוא אדם חולה.

• האם הרשימו נפתח בזמן הלימוד והספרים, האם זה תלוי בי או אוטומטי מלמעלה?

• הרשימו הוא משבירת הכלים.
• אני מגלה את הרשימו משבירת הכלים, בזה שאני משתדל להתחבר לחברים.
• ובזה אני מגלה שאני לא רוצה ולא יכול - זה גילוי הרשימות השבורות.
• בלי זה לא יכולה להיות דרישה לתיקון.
• לכן קודם כל מתאספים. בורא מביא אדם לסביבה ואומר לו קח לך.
• ואז לפי גילוי הרשימות יעלה בך צורך למאור המחזיר למוטב. שישנה אותך ולא ימלא לך את השכל.
• זו בעית התרנגול והעטלף - אם רוצים לגלות את הרשימות ללא עבודה בחברה, נעשים לעטלף. חושב שהוא חכם ויודע הכל, או עוזב.
• המוצלחים הם אלו שמגלים את הרע ודורשים תיקון.

• האם גם ברוחני יש GPS שמכוון אותנו, או שאנחנו חייבים להאמין לנביאים?

• לא.
• בעולם שלנו אתה נמצא ברצון לקבל, קטן או גדול.
• ולכן אתה יכול לשער מה יהיה. אתה סומך על אנשים אחרים שעברו זאת, ובונים לך מכשירים ומכינים לך את כל המדרגות.
• אתה מקבל דוגמאות מראש איך זה להיות גדול.
• ברוחניות אנחנו מתקדמים למצבים שאנחנו לא יכולים לאתר אותם ולתאר אותם מראש. לא GPS ולא כלום.
• כי אתה לא רואה את התמונה הבאה. אין לך כלים לראות אותה. מראים לך אותה בצורה הפוכה, לא רצויה.
• אם אתה מבין שהחיבור עם אחרים דוחה אותך ואתה צריך להפוך את היחס שלך אליה - זה הGPS הרוחני. זה נמצא שם בצורה הפוכה, לא נעימה לאגו, ללרצון לקבל שלך.
• בדר"כ אתה עושה סיבוב ונוסע למקום אחר, ומתאר לך שהמטרה ההיא היא המטרה.

• איפה נכנס האור המחזיר למוטב להתקדמות שלי להשתוות עם חוק טבע? זה צד שלישי?

• יש מערכות בעולם שלנו שהן כמו מערכות טבע. מערכת שלמה, אינטגרלית, אנלוגית.
• מערכת שבה הכל קשור להכל בצורה קשוחה ושלמה - אלפי נתונים ששומרים על כל המערכת באיזון.
• כשאתה נמצא במערכת הזו - כשאתה יוצא מאיזון, לא רוצה לבצע את החוק הכללי (ואהבת לרעך כמוך), כל המערכת צריכה לזוז כדי להחזיר אותך לאיזון.
• ואז כל מיליארדי החלקים פועלים עליך כדי לחייב אותך לגלות מה עשית ואיך אתה יכול להחזיר את האיזון.
• המערכת הזו היא מערכת חכמה. היא מערכת למידה.
• אתה יכול לגרופ לזעזועים גדולים מאד, היא בנויה כך שהיא נמצאת סביבך כמערכת בלימה/העלמה. שמה שאתה עושה, יש בולם, המערכת מקבלת מזה תגובה עדינה, ואתה מקבל תגובה עדינה.
• בצורה כזו היא רוצה ללמד אותך. כי בלי מערכת ההעלמה הזו, היית מזעזע את המערכת, והיית מקבל ממנה בחזרה מכה כ"כ איומה, שהיית חייב להשאר בדממה כדי לא לקבל אף מכה.
• לכן אנחנו נמצאים במערכת העלמה/בלימה - וכך אנחנו פועלים.
• אנחנו מתייחסים כלפי הילדים כך, בבלימה. גם החוק מתייחס כך לילדים, בהתאם להתפתחותם.
• וכך לומדים איך להכנס לאיזון עם המערכת.
• עד שאנחנו מורידים את כל ההעלמה הזו, מגלים באיזה מנגנון אנחנו נמצאים - ובהתאם לזה גם יש לי שכל ורגש להיות באינטראקציה עם המנגנון האדיר הזה. להיות אדם, הדומה לאותה המערכת, שנקראת הבורא.

• איך אני יכול להשתמש בחברים שלי כדי לקבוע איפה אני נמצא ביחס למטרה?

• א' - להעריך אותם כגדולי הדור.
• ב' - לבקש מהם להשפיע עלי חשיבות המטרה.
• ג' - ללמוד איתם יחד איך לבקש את המאור המחזיר למוטב.

• אות ז'

• אנחנו אותו הבן, הנכשל והלא מסוגל לכלום. הנגוע בכל הבעיות, הצרות והמחלות. מה לא. יש רק רע. אז בכל זאת מה עושים?
• למלך יש הכל, רוצה הכל למסור לבן, לבן אין כלום, ולא מסוגל לכלום. האם יש תקנה?
• הכל תלוי בהתפתחות ויגיעה שלנו. אם לא נעשה את היגיעה הנכונה - יגיע בעיתו ולא אחישנה.
• צריך כל הזמן לבדוק שאנחנו באחישנה = מושכים כל הזמן את המאור המחזיר למוטב לכלים המבוררים הדורשים תיקון.
• תמיד שני דברים - מה לתקן, ומי יתקן.
• תקבלו מכות, ואח"כ תרצו ללכת בדרך אחישנה.
• כי בחירה חופשית חייבת להיות.
• בעיתו זה לסמוך על המכות שיסדרו אותי זה לא מספיק - אני צריך בעצמי לבחור את הדרך.
• כשאני מתחיל לזוז, זה להתחיל אחישנה.
• בעיתה זו לא דרך, זו עמידה במקום.

• האם כל העולם בצורה מודעת מבחירה חופשית יבחרו בדרך הזו? או בהיסח הדעת?

• רק במודעות.
• אבל תלוי בך איך אתה מגיש להם את זה.
• לתינוק אין שיניים (ל"ב בירורים).
• אתה בודק באיזה חום, מרקם זה נמצא, ורק אז מגיש אליו.
• להמון העם אתה חייב להתייחס ככה. ורק את זה הם יצטרכו כדי שלא יהיה להם קלקול קיבה.
• וחובתך להכין לכל הדרגות הללו את האמצעי.

• אני לומד כבר 5 שנים, וכל הזמן שומע ממך שלא בנינו כלי. זה מתסכל. מה עושים?

• שילך למקום אחר ויבדוק מה יש לו ממקום אחר.
• גם רב"ש אמר לי ככה.
• אדם צריך לברר בעצמו, אנחנו לא מחזיקים כאן אף אחד.
• אדם צריך לענות על השאלה הזו בעצמו, אף אחד לא יעשה את הכלי הזה במקומו.

• מה חסר כדי לבנות את הכלי הרוחני?

• קודם כל לדעת מהו הכלי הרוחני.
• וההבנה מה אנחנו צריכים כדי לבנות אותו.

• שיר - יש לנו שיטה

שיעור בוקר 6.7.10

חלק א' - בונים סביבה רוחנית, כתבי רב"ש

• הקדמה

• התורה מספרת לנו על התהליך שאנו עוברים.
• איך אדם יכול לברר מה יש לו, אילו סוגי רצונות, תוכונות, עם מה כדאי לו להזדהות.
• האדם הוא עולם קטן - בכל אחד מאיתנו יש הכל, רק במינונים שונים. כמו תמונה הולוגרפית.
• אמנם שמלכות אינסוף התחלקה להרבה מאד נשפות/חלקים, כל חלק כלול מכולם. יש בו הכל.
• כאן מדובר על אדם שצריך להגיע לדרגת הבינה, שצריך לעשות חתך בין הרצון לקבל לרצון להשפיע.
• ג' הנפשות נמצאות בתוך האדם, ומחיות אותנו כל הזמן. רק תלוי מי באותו רגע שולט.
• אנחנו בסופו של דבר צריכים להשתמש בכל הכוחות שלנו.
• כל אדם עובר את השלבים הללו, ובודק עצמו האם יכול לשייך עצמו לדרגת הבינה.
• אם כן - אז יש לו חסרון, כלי שעובד איתו, ועושה את פעולת המילה.
• אותה התכונה שנקראת ממרה, שאדם מוצא בתוכו - זה הכלי, הרצון, ההכנה שנמצאת בו, שאיתה יגיע לתכונת הבינה, למילה.

• האם אדם צריך לשאוף להישאר בהסתרה, או שבסופו של דבר כולם יצטרכו להגיע לבינה?

• אלו לא שני שלבים. כל אחד ואחד צריך להגיע להחלטה שהוא צריך להגיע למילה.
• מילה זו הפסקת העבודה עם הרצון לקבל. עם הנפש הבהמי, או הגופני.
• רק כשהולך למעלה מהדעת - שנקראת ממרה - אז יכול להגיע לבינה.
• כולנו צריכים לעבור את האבחנות הללו, את כל שלבי התיקון שעליהם התורה מדברת.
• כשהנשמות שנקראות ישראל מתקנות את התיקון הראשון במלכות הכללית, נעשה יותר קל לכולם.
• וכל שאר הנשמות עדיין לא נמצאות בתיקון, ועוברות שלבים אחרים.

• מה זה אמונה למעלה מהדעת?

• כשאני מסוגל להגיע למצב שתכונת ההשפעה שלי יותר חשובה מתכונת הקבלה.
• לא מדובר על אמונה בעיניים סגורות, למעלה מהשכל. איזו פעולה שאין בה שום החלטה או בסיס. זו פעולה למטה מהדעת. כמו דתות ופנאטיות.
• הדתות דורשות מהאדם שלא יפעיל את דעתו.
• למעלה מהדעת זה לבדוק הכל, ולמעלה מהחשבון שלי יש חשבון חשוב יותר שנקרא תכונת ההשפעה, שמגיעה אחרי כל החשבונות שלי.
• אני בודק, רואה, נמצא בשכל ודעת, ולמעלה מזה אני בונה את תכונת ההשפעה, והכל מחושב.
• ואני מדביק את עצמי לאח"פ דעליון, למרות שהוא נגד התכונה שלי, בצורה מאד מחושבת ומדוייקת.
• לכן מי שהולך למעלה מהדעת הוא נעשה יותר חכם, הוא מגלה את הבורא. ומי שהולך למטה מהדעת נעשה פנאטי, דבוק במעשים כדי לקבל גן עדן מתישהו.
• בתכונה הגבוהה הזו מתגלה אור חכמה. ולמטה מהדעת גם הניצוץ הקטן ביותר מסתלק, כי אני מוותר על דעתי לעומת דעות של בהמות אחרות.
• כתוב - דעת תורה הפוכה מבעלי הבתים.
• אלו ששונאים חכמת הקבלה שונאים אותה כי היא פותחת לאדם את הלב והראש, והוא כבר לא ממושמע, אלא הולך לגלות את הרוחניות בעצמו.

• מה זה שכתוב אין שום שכל בלמעלה מהדעת?

• שאתה מקבל את המצב העליון כמצב הטוב - אפילו שלפי הרגשות שלך זה רע.
• גו"ע דתחתון צריכים להידבק באח"פ דעליון.
• שיתוף מידת הרחמים בדין.
• אני משליט אותו שישלוט עלי, למעלה ממה שאני רואה ומרגיש. אבל זה בביקורת.
• ובזה אני קונה את השכל שלו. מגלה מדרגה יותר עליונה.
• למה זה היה נראה לי כחושך? מפני שזה היה יתר השפעה כלפי.

• למה אדם צריך עצה בדרך?

• כי בודק עצמו.
• פתאום אני נכנס ללב האבן, לחשבונות רבים.
• האדם כל הזמן נמצא בכאלו חשבונות, או בצורה הכרתית או לא.
• אבל כאשר כבר מתקרב להחלטה, אז הוא מתחיל לראות שבאמת יש לו אילו ואילו תכונות, ומתחיל למיין אותן.
• כשפונה לקבוצה, ללימוד, להפצה, שלושת הגורמים שיכולים לעזור לו - כבר יש לו כוונה - מה רוצה להרוויח?
• וכך מתחיל להתקדם למצב שבונה בתוכו, מגדל בתוכו את תכונת הממרה, אמונה למעלה מהדעת, בצורה כזו שמאפשרת לו לסגור את שתי התכונות האחרות, הנר והאשכול, ולקבל על עצמו מלכות שמיים.
• שרוצה שכח ההשפעה, תכונת הבינה, תשלוט עליו.
• וזה לא פשוט - זו צריכה להיות החלטה שלמה. שרוצה את השליטה הזו באמת, ולא מתוך התפעלות רגעית. זו נקראת אמונה שלימה.
• עד שהממרה נעשה אצלו מוכן לברית.

• אם האדם קופץ ומנסה לקצר תהליכים, בלי כל צורך בבירורים הללו?

• אי אפשר לדלג על הדברים.
• אפשר לעבור אותם מהר, אם האדם מזמין בעצמו את פעולות הבירור והתיקון - מזרז את הזמנים.
• לא קם בבוקר וזורם עם מה שיהיה.
• לכן כל השיטה הזו היא כדי לזרז את הזמנים.
• אנחנו נמצאים בחוקים קבועים ומוחלטים. סולם המדרגות מלמעלה למטה הוא אותו סולם בכיוון ההפוך, לפי סיבה ומסובב.
• איזה דילוג/קפיצה יכולים להיות פה?!
• כשאדם משתדל להביא בכח שלו התקדמות, ע"י רגישות יתר, זה נקרא שהוא מזרז את הרשימות.
• אני צריך לעבור את המצב הנוכחי כמה שיותר מהר, דבוק להווה ולממש אותו, ולא לחשוב איך אני קופץ עשר מצבים קדימה. אלא לממש את המצב הנוכחי כל פעם, ומהר.
• מימוש זה קבוצה, ספרים והפצה. חיזוק הקשר שלי עם הנשמות האחרות, שאני משתדל לפתח אותו.
• ההבדל בין המצבים זהו הקשר שלי עם יתר הנשמות בכמות ובאיכות. וכמה שאני מעורר אותם להשפיע עלי.
• הפצה - שאני רוצה למשוך נשמות לאותו הקשר.
• עבודה בקבוצה - גורם לאילו שמבינים שצריך להתחבר.
• בלימוד - שאנחנו מעוררים מצב נסתר שכולנו נמצאים בו.
• וכל שלושת אלו הם אחד.
• אחרי כל המאמרים הללו נשארת לך רק פעולה אחת - לגרום לקשר בין הנשמות. ובקשר הזה לגלות את הבורא.
• הבורא הוא זה שממלא את קשר המקום בינינו.
• במידה שאתה יותר קרוב לנשמות האחרות - במידה הזו אתה יותר צמוד לבורא.

• איך אפשר לדאוג להשפעה תמידית?

• הרצון הזה צריך להיות רצון קבוע וגובר, כל הזמן גדל.
• זה לא צריך להיות בעצבים או בפיצוץ ורגיעה.
• אנחנו צריכים להשתוקק למצבים שנמשכים ומוסיפים כל הזמן על עצמם.
• אדן לא מסוגל לבד לזה. ולכן ישנן כאן פעולות מצד הקבוצה.
• האדם לא בעל הרצון - הרצונות מתחדשים ע"י הרשימות והקבוצה, הסביבה.
• האדם בעצמו אף פעם לא יכול לקבוע כלום.
• הכיוון הנכון הוא רק לסביבה. רק דרך הסביבה אני יכול להגיע לנשמה שלי.
• אני בנשמה שלי בעצמי לא יכול ליגוע, היא נמצאת בקשר עם האחרים, ורק שם אני יכול למצוא אותה.
• האם את היכול להשפיע על הגנים שלך? לא.
• אבל יש לך מכשיר שדרכו אתה יכול לעשות זאת. וזו החברה.
• החברה יכולה להשפיע על הרמה הרוחנית שלך, בזה שאתה משפיע עליהם בצורה גופנית.
  
  
• 
  

חלק ב' - זוהר לעם, פרשת ויצא, אות שי"ב

• הקדמה

• בזמן קריאת הזוהר אנחנו צריכים לחשוב בעיקר על החיבור בינינו.
• המאור המחזיר למוטב נמצא כאן, ופועל עלינו בדיוק במקומות השבורים.
• אם אנחנו משתדלים להיות יחד ולא מסוגלים, אז זה קורא.
• במידה שרוצים לדעת מה שלומדים, מתגלה האור המקיף.
• לדעת מה שלומדים זו לא דעת כמו בעולם שלנו. וידע אדם את חווה - שיש קשר בין אחד לשני.
• יש פה תמיד עניין של משפיע ומקבל, זכר ונקבה.
• במידה שאנחנו רוצים להתקשר, אנחנו מעוררים את האור המקיף.
• סתם ללמוד או לקרוא אנחנו לא יכולים כי אנחנו לא נמצאים באותו עולם.
• אנחנו צריכים רק להשתוקק להתחבר, ואז האור המקיף יבוא למקום חוסר החיבור, יחבר בינינו, ושם נרגיש את תכונת ההפעה, אור החסדים, ואח"כ בו נגלה את אור החכמה.

• אותיות שי"ב - שט"ו

• אנחנו כל הזמן רואים כאן את אותו מצב.
• שני קווים שבאים מלמעלה, והאדם שמרכיב משניהם קו אמצעי מלמטה.
• מדובר כאן על דרכים לשלוט בשני הקווים הללו, לזווג אותם נכון כדי ליצור את הקו האמצעי.
• הוא לא מדבר על מצבינו העכשוי, לפני התיקונים הממשיים, בשלב ההכנה, אלא רק להראות לנו את השלבים.
• הזוהר נכתב לבעלי השגה, ולא מדובר על מצבינו, בהכנה. על זה מדובר בעיקר בכתבי מקובלים כמו כתבי רב"ש.

• אותיות שט"ז - שי"ז

• אנחנו צריכים להרגיש בזמן קריאת הזוהר קושי גדול בזה שאנחנו רוצים להתחבר ולא מגלים את החיבור.
• לא שאני לא מביין על מה מדובר בצורה שכלתנית.
• אני כל הזמן חושב רק על החיבור, ולמה הוא לא יוצא.
• ורק אז הדרישה שלי לספר היא נכונה. אני במצב שלי לא יכול לבקש הבנה. את זה אוכל לדרוש רק כשאהיה קשור לזה.
• במצב החושך מספרים לנו מה קורה לאלו שכבר רואים, נמצאים בזה. אבל אני לא רואה את זה. בשבילי כל הסיפור הזה הוא בלתי מציאותי.
• אני צריך לדרוש לראות כמוהם, אפשרות לראות - וזה רק ע"י תכונת ההשפעה, הקשר בינינו. רק על זה מדובר כאן - על הקשר בין הנשמות.
• אם אדם לא מרגיש כבדות בזמן הקריאה, סימן שהוא לא דורש.

• אות שי"ח

• הירידה שלהם היא לצורך טיפול בנשמות.

• אות שי"ט

• ממש פעולות גנטיות. להפריד זה וזה וזה, כדי לברר את הקו האמצעי.

• אות ש"כ

• במידה שתחתון דבוק לעליון, העליון כבר יכול להשפיע לתחתון.

• אותיות שכ"א - שכ"ב. מה אני אמור לדמיין בזמן קריאת הזוהר?

• אסור לשמוע תורה ללא כוונה. בזה אתה הופך אותה מסם החיים לסם המוות.
• אם אנחנו נמצאים מול הזוהר עם נשק כל כך גדול, אנחנו חייבים להשתמש בו נכון.
• אנחנו לא יכולים ללחוץ על הכפתור האדום, אבל חייבים להימנע ממצבים שאנחנו סתם שורפים את הזמן.
• יש אנשים שמתפעלים מהסבר על הכוונות בצורה שכלתנית, יש כאלו שיותר מתפעלים מהרגש, וגם באדם אחד זה יכול להתהפך.
• אבל האדם לעצמו צריך להכין סיסמאות שיכולות לעורר אותו מדרגת בהמה לדרגת אדם.
• אדם זה נקרא שרוצה חיבור. המערכת הכוללת הזו נקראת אדם.
• אדם זה כשכל החלקים הללו מתחילים להתחבר. שיש בהם כוונה אחת, והם חיים לא בתוך עצמם, אלא בקשר ביניהם.
• וסכום ההשפעות הללו זה הבורא. מה שמקשר אותם.
• הכח הזה שמקשר בינינו שמתעורר מרחוק נקרא אור מקיף.
• אין כאן כלום חוץ מאור וכלי. כל השמות אנחנו נותנים. אבל יש פה רק שניים.

• מאמרים "ברכות לראש צדיק", "ולא ראיתי צדיק נעזב", אותיות שכ"ג - ש"ל

• כשיש קשר בינה ומלכות, זה נקרא בית המקדש, נמשך השפע לתחתונים.
• כוונות האדם בזמן הלימוד תלויות בחברה.
• אם רואה שלא מסוגל להחזיק בכוונות, שיזכור שבעצמו לא יכול להגיע, אלא רק באמצעות החברה.
• אני לא יכול להפעיל כוונה על מנת להשפיע מעצמי, אלא רק בצורה התחלתית, לחייב את החברה שתשפיע עלי את הכוונה.
• ערבות, בקיצור. לשיום ההכרחי הרוחני.
• האדם לבד מגלה שיכול להחזיק עצמו כמה דקות, חושב שיכול לבד.
• עד שמגיע למצב שלא יוצא לו כלום מזה. ומבין שרק החברה יכולה להשפיע עליו להחזיק בכוונה הנכונה.
• אנחנו חייבים להתקשר נכון בינינו, לקחת בחשבון את כל הפרטים, אני חברה, אור מקיף וכו'.
• צריכים להשתדל לחשוב על כך יותר ויותר, עד שזה יתברר כנקודה יציבה וקיימת.
• צריך להגיע ללימוד כאילו שבא לאכול, למלא עצמו.
• אח"כ יתברר לו שישיבה יחד עם ספר הזוהר, או בסעודה עם החברים, זה אותו דבר. שבשניהם דורש את אותה הכוונה, רק בשני לבושים אחרים.
• אין פעולות חוץ מזה.
• כל החיים הגשמיים שלנו הם סה"כ כדי להחזיק עצמינו כל הזמן במערכת הזאת.
• כל אלו הן דרכים לעורר על עצמי את האור המחזיר למוטב. הרגל נעשה טבע שני, ומתחיל להרגיש דברים שלא הרגיש קודם.
• הכל תלוי במאמצים שאנחנו מתאמצים כדי לגלות את המערכת הזו.

חלק ג' - תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ז', דף תצ"ב

• אות י"א

• התיקון הוא מקל לכבד.
• תיקון החלקים הקלים עוזרים לנו בתיקונים היותר כבדים.
• בכל תיקון אנחנו מגלים ש"ח ניצוצים.

• אותיות י"ב - י"ג

• הוא מסכם לנו את כל התהליך - מראש דס"ג הרשימות עוברות מיון.
• מרשימו הכי זך נולד עיבור דעתיק, יניקה וגדלות, ואח"כ מוסרים לו כל הרשימות.
• וכך מוליד את אריך אנפין, מגדל אותו עד שנעשה גדול, והוא בונה את אבא ואמא וכו'.
• כל העליון נברא תחילה, יותר זך, והתחתון אחריו.
• תלמוד עשר הספירות זה גם כן אותו אמצעי, כמו ספר הזוהר.
• למדנו מבעל הסולם, שבזמן האר"י היה זמן שהיה צריך לפנות לאדם דרך השכל, וכך האר"י לימד.
• ואח"כ בא הבעש"ט שפנה לאנשים דרך הרגש.
• אבל זה לא חשוב איך פונים לאדם - בסה"כ מעוררים אותו לחדש את הקשר בין הנשמות. להביא את כולם שוב לדרגת ההשפעה והאהבה.
• הכל זה סה"כ זה כדי לתקן את לב האדם.
• אנחנו לא יכולים לדעת מה שכתוב כאן, הידיעה הזו לא תיתן לי כלום. זה כמו לספור דפים.
• רק הבקשה לאור המחזיר למוטב, שיפתח לי עיניים לתכונת ההשפעה, לקשר בינינו.
• כל הספרים מדברים על הקשר בינינו, על המערכת שנשברה ואיך לתקן אותה.
• כל המחשבה והרצון שלי צריכים להיות לכיוון הזה.
• זה לא משנה שאפשר לשרטט אותו ולהבין אותו. זו לא השגה, זה סתם חכמה.

• אות י"ד

• אחרי שבירת הכלים בעולם הנקודים, צריך להרכיב אותם במשך ששת אלפים שנה.
• מעשים טובים הם בקשות לכח ההשפעה.
• מגלים שלא יכולים, מקבלים כח לזה.
• הכל מושג בכח הבקשה, התפילה.
• הנהגת העולם הוא תמיד ע"י מוחין הנוספים לאחרונה. לכן אנחנו יכולים לגרום לשינוי.
• שינוי ההארות מביאה לנו את הרגשת הזמן.
• אם הכל היה נעצר באורות, הכל היה נעלם.
• כמה שהאורות מנענעים את הכלים, הזמן מורגש יותר מהר.
• אין זמן - אלא רק היחס בין אור העבר שבא לפנימיות לאור הווה שבא לחיצוניות.
• אותם האנשים שאפילו מגיעים לתיקון של חפץ חסד, ודאי שבבחירה החופשית שלהם ממשיכים להתקדם לתיקון לקבל על מנת להשפיע.

• אות ט"ו

• כל העבודה שלנו מגולה לנו רק בהווה, בחלקים קטנים.
• אנחנו לא יכולים לראות סכום העבודה של מה שעשינו, כדי שזה לא יסתום או יעצור אותנו.
• אדם תמיד עסוק במה שיש לו עכשיו לעשות.
• ודווקא ככל שמתקדם יותר נסתר ממנו כדי שירגיש שלא עשה כלום.
• אבל שום דבר לא נעלם כמובן.
• עד שבפעולה הבאה מתגלה הכל בפעולת "רב פעלים מקבצי אל"
• עד שלא גמר את כל התיקונים, כל העבודה שלו הקודמת נסתרת ממנו, כאילו לא עשה כלום.
• בעתיד, כשיגמור את כל התהליך הזה, יתגלו כל המדרגות המתוקנות (ש"י עולמות)
• ש"י לצדיק עליון וש"י לצדיק תחתון, ביחד תר"כ.
• אפילו שנראה לנו שלא פעלנו ולא עשינו כלום, הדברים הללו יתגלו אח"כ לעיני כל בגמר התיקון. ולפני זה לא לבקש ולא לדרוש שום חשבון על העבר.
• אלא להודות על כך שזה נסתם ולא סוגר אותך, ובכך אתה ראוי להמשיך עבודה מחדש.

חלק ד' - קבלה היום, כתבי בעל הסולם, עמ' 141, הקדמה ל"פנים מאירות ומסבירות"

• אות י"א

• יש השגחה עליונה כדי לפתח אותנו, ובזה יש סדר מיוחד של כוחות שנוחתים עלינו, ולא שואלים אותנו על זה.
• וכך אנו מתפתחים מהכינה הקטנה ועד היצורים הנעלים ביותר.
• מצד שני, יש עוד בלבול גדול מאד - בכל הבריאה כמה שיותר מפותחים סובלים יותר, נמצאים במאבקים ביניהם וכו'.
• ובפרט האדם שלא יודע מה לעשות עם עצמו.
• אנחנו רואים כאן שני סדרים מנוגדים, מבולבלים. אנחנו לא יודעים איך לקשור אותם יחד.
• ולכן האנושות נמצאת במבוכה - איך אני מנצל את הכחות הללו לטובתי? מצד שני הטבע מסודר והרמוני.
• איך אני נמצא בין שתי המערכות הללו, האחת מבולבלת והשנייה מסודרת ועקבית? זה לא מסתדר יחד.
• אז האנושות בגלל שלא יודעת לקשור יחד את שתי המערכות, היא מקבלת או את זו או את חברתה. ולכן אנחנו סובלים יותר מכולם.

• למה צריך לקשור בין שתי המערכות האלה? אלה החיים.

• גם זו גישה, והיא נמצאת.
• גישה אנרכיסטית, חופשית. חיים ממה שיש לפנינו.
• אבל כשמגיעה מכה, אתה מתחיל לשאול - אם אתה רוצה או לא רוצה.
• כי אתה בנוי מחומר מרגיש.
• ואז אתה מתחיל לחשוב מה לעשות כדי שזה לא יחזור על עצמו.
• ואז אתה זקוק ולידיעה על הסיבה והתוצאה. איפה אני נמצא, למה זה פועל עלי, למה זה מגיע לי.
• הכל מגיע מייסורים. כל האנושות סובלת.
• הסבל צריך להגיע למצב בלתי נסבל - ואז האנושות תתחיל לחפש בכל כוחה את הסיבה לזה.
• או שאני גומר את החיים שלי (אבל ההשגחה העליונה לא תיתן לנו לעשות זאת), או שאני פותר את הבעיה.
• אתה לא יכול להימנע מזה שתגיע באחד מהימים לפתיחת העניין. לימוד הטבע כדי לא לסבול יותר.
• הסבל הבלתי נסבל מחייב אותך לחקור אותו ולהבין את סיבתו.
• ואז שוב יתגלו שתי הצורות הללו - האחת מסודרת מלמעלה למטה בצורת חוקים מוחלטים, והצד השני בכאוס ובלאגן שלם, אי אפשר להבין כלום למה זה קורה.
• וכמה שנחקור את הדברים נראה שאנחנו לא מצליחים לפתור את הבעיה.
• אנחנו כבר אלפי שנים מנסים לפתור אותה.
• אנחנו סתם נלחמים עם שני הקווים האלו. לא יכולים לעשות איתם כלום.
• אנחנו לא מבינים את התמונה השלמה.
• ואין לנו שום סיכוי להבין אותה, אלא אם כן היא תתגלה אלינו מלמעלה כמערכת אלקית.

• למה בני אדם שוכחים את הסבל שלהם?

• זה סתם הסתרת הסבל כדי לא לסבול סתם.
• בשביל מה לסבול? אם אנחנו לא יכולים לתקן, עדיף להגיד שאין. ואז אני חופשי.
• אני חייב להרגיש חיים טובים, הרצון לקבל שלי חייב ככה.
• אנשים במצבים הקשים ביותר, בבית סוהר, במחנות השמדה, הגוף שלנו מחייב אותנו איפשהו להרגיש איזה טוב במצב.
• סוגרים עיניים וממשיכים. יש פתרון? לא.
• מה תעשה, תעצור את החיים? יש מונדיאל...
• לפני שבוע רבת עם אישתך. אתה זוכר את זה אחרי שבוע? לא. זה נשאר בפנים, אבל סולחים אחד לשני וממשיכים הלאה.
• זה קורה בכל הרמות.
• למה הגיעו בG20? לכלום. סתם בושה.
• הטבע, בכל זאת, כמה שאתה סוגר עיניים, זה מצטבר עד שזה יתפרץ.

• מה היא הגישה המתוקנת?

• קודם כל ללמוד את המערכת שבה אנחנו נמצאים.
• מה המחלה? מה הסיבה? האם יש לי תרופה, ואיפה היא?
• אם אי אפשר לטפל, אפילו לא אומרים לחולה. שיחיה ויהנה מהחיים.
• אבל אם יש לך תרופה, זה משהו אחר.
• למנהיגים האלו אין תרופה לאנושות. אז למה לדבר על זה? נאכל ונשתה כי מחר נמות.
• כלל ופרט שווים - מה שקורה לאדם פרטי, קורה לאנושות.
• אי אפשר להאשים אותם - הם עושים עבודה טובה. בינתיים שאנשים לא יסבלו. משתדלים לדחות את הקץ.
• אנחנו צריכים בעצמינו להשתדל להפיץ חכמת הקבלה, שהיא הפתרון. מדברת על זה, מסבירה על זה.
• נקווה שנמצא איזשהו קשר עם הקהל הרחב ולהסביר לו.

• איך מחנכים דור חדש שלא יטה לכל ההשפעות הסביבתיות?

• הדברים החדשים, המהפכניים, באים לעולם ממיעוט קטן. וכל היתר באו והצטרפו מאין ברירה.
• למשל ברנסנס, התקבצו 20 איש והתחילו מהפיכה תרבותית.
• תמיד זה היה רעיון שהיה צריך לצאת ולהתממש לפי השתלשלות הטבע.
• מצבינו טוב, כי יש לנו כח איכותי שלא מתחרה עם אף אחד אחר.
• הדברים עוד צריכים להתגלות. המחלה עוד בדגירה, עד שתראה את עצמה.
• צריכים להשתמש בתקופה הזו כמה שאפשר להפצה ופרסום.
• צריך להכין חומר לקהל הרחב לשימוש ולימוד.
• המכה של המשבר תצטרך להתפוצץ שוב. ויכול להיות שאח"כ זה עוד פעם זה יסתתר וחוזר חלילה.
• האנושות בעצמה רוצה לסגור עיניים על מה שקורה. צרת רבים חצי נחמה.
• יש בידי המנהיגים הרבה אפשרויות לטשטש את זה, מכל מיני בלבולים ועד מלחמה גדולה.

• ומה לגבי ילדים? הם עוברים מצבים הרבה יותר קיצוניים?

• אנחנו צריכים מזה ללמוד את שתי המערכות הללו.
• אנחנו זקוקים לכח העליון שיבנה את הקשר הנכון בינינו.
• כל החינוך הוא באיך ללמד את האדם למשוך את האור המחזיר למוטב.
• צריך להיות כל הזמן בביקורת על שתי המערכות הללו.
• האדם נקרא שיודע לקשור נכון את שתי המערכות - אני והטבע. הבלאגן והחוקים.

• למה אנחנו נשמעים כמו נביאי זעם?

• להיפך - אנחנ ומדברים על כך שרע בהווה.
• ואנחנו רוצים עתיד טוב.
• ולא עושים לאף אחד נו נו נו. המגמה ברורה, ואני לא רוצה את זה.
• אז בוא ביחד נעשה משהו בעניין.
• אסור להגיד שיהיה רע, אתה דוחה אנשים. אתה חייב לדבר רק על הטוב.
• פחות על התיקונים, אלא הכל לטובה. ומיתוך זה הוא יראה שמצבו יותר גרוע ממה שאתה מציע.
• "באורך נראה אור". שהאור של היום כלפי האור של מחר הוא כמו חושך.
• חכמת הקבלה חייבת לבוא בטוב ולא ברע.

• איך נוכל לקחת את המסר של האהבה ולהפוך אותו למונדיאל יותר גדול מהמונדיאל?

• אם תיקח סיבה גדולה מידי, הוא לא ירגיש שזה קשור אליו, אלא לאנשים גדולים.
• אתה צריך ללכת בגובה שלו - לפנות למה שהוא צריך. חום, משפחה, טכנולוגיה, וכו'.
• לא "בוא נהיה חברים יחד" - בשביל מה?
• אתה צריך למכור לו תענוג ורווח.
• לפתוח אוזן ולשמוע אותך זה עבודה בשבילי. בשביל מה לי? תביא לי קודם סוכריה.
• אני לא רוצה לדעת למה אני סובל.
• צריך לפנות לאינסטינקטים של האדם. אבל אנחנו לא יכולים להשתמש במין או אוכל, כמו שערוצים אחרים. לזה הוא נפתח אוטומטית. אני מתמלא מזה, אפילו שיש לי לחם ובצל בבית. אני רוצה לראות שמפניה ואוכל גורמה.
• אנחנו צריכים לחשוב בצורה אפקטיבית.

• למה לא ללכת בגישה שונה? יש רע, יש טוב, בוא נחבר אותם יחד.

• יש סוגי אנשים שונים.
• יש כאלה ששומעים דרך השכל וכאלה שדרך הלב.
• הדבר הזה צריך להיות נעים, ולא מפחיד.
• יש לי תרופה ל... כליות נגיד. לא מתחילים איתך מזה שאתה חולה.
• מתחילים מזה שיש תרופה, לא להתחיל מרע.
• אנשים רוצים משהו נוצץ, מתוק, מושך.

• חכמת הקבלה קיימת אלפי שנים. מה היא השיגה? לא מנעה שום אסון בעולם. מה הייחוד פה?

• חכמת הקבלה לא טיפלה בכלום בעבר, וזה באמת לא לטובתינו. כי דברים היו צריכים להתגלגל.
• אין לנו הוכחות שהיא עובדת.
• היא לא עומדת בהשוואה ריאלית כלפי פצצת אטום. תפילה חיבור ואהבה? לך לגן הילדים וספר להם את זה.
• כל הדברים הללו מתחברים יחד לצורה מאד נאיבית, ילדותית, שאין בה שום יסוד בעולם שלנו.
• כל מה שאנחנו מדברים זה באוויר.
• כל אדם יכול לסתור את הדברים האלה. אין הוכחות. "זה יפה וטוב, אבל לא מציאותי."
• אנחנו לא צריכים לשכנע. אלא לפזר את הידיעה. איך יקבלו את זה, זה לא עסק שלנו.
• אני לומד את המשתמש, הצרכן. אני רוצה להיות כמה שיותר קרוב אליו, וכו'.
• אבל עלי בחזרה לא משפיע שהוא לא מקבל. אני רק רוצה ללמוד איך לתת לו בצורה יותר מתאימה לו.
• יתא הרצון שבו זה בידי העליון. הבורא.
• אני עושה מה שאני חייב, ואין לי כאן שום סיבה להיות מאוכזב.
• אני עובד חד-סיטרי. ישפיע - ישפיע. לא - לא. מאיפה אני יודע אם זה ישפיע או לא?
• אדם צץ פתאום "אתם יודעים, אני כבר עשר שנים איתכם"
• ההפצה האמיתית ביותר היא בקשר הפנימי בין הנשמות בעולם.
• גם אנחנו נעשים יותר ויותר קרובים אליהם.
• אני מעוניין לקרוא תגובות שלהם איך שהם מקבלים את ההפצה שלנו.
• אבל מה הם חושבים עלי? לא אכפת לי. כי זה לא שייך אלי, אישית.
• התגובות הללו שלהם רק צריכות לכוון אותנו יותר לאותו כיוון. אבל להתייאש? אם אתה מאמין שזה הדבר היחידי שיכול להציל את האנושות?
• חכה עוד כמה חודשים, עוד כמה צביטות, והם יתחילו להגיע.
• יש לנו אנשים שבאים לכמה חודשים, והולכים, ושנים, ושוב...
• יש דברים שאפשר לזרז בהם את הזמן, ויש תקופות שלא.
• אתה יכול ללכת למגלה עתידות. והם יגלו לך כל התהליך שיקרה. יש אפשרות כזו.
• חוץ מהקצב. על זה הם לא יכולים להגיד כלום (רוחני, לא גשמי). זה הנצון היחיד שעליו אתה שולט. על ידי הפצה, כוונה, חיבור, מאמץ רוחני, על עצמינו, סביבינו, לאיחוד.
• הזמן הוא פונקציה של עוצמת הקשר בינינו.
• ואנחנו לא מתייחסים בשנאה לאף אחד, אפילו לא לאלו שנגדינו.
• זה גלות, אנשים לא מבינים, גירסא דינקותא. מה לעשות.
• החומר שלנו זה האנושות שאותה חייבים להביא לתיקון.
• צריכים לשמוע חזרה מהבן אדם רק דבר אחד - איך אני משתפר בהפצה. לא כדי לפרגן לו ושידבר עלי טוב, זה לא מעניין אותי. אלא רק לכיוון שלנו.