29.12.09

חלק א' - זוהר לעם, פרשת וישלח, עמ' 13, אות צ"ט

• הקדמה

• הזוהר מסביר לנו באילו רצונות אנחנו יכולים להשתמש, ובאיזה לא.
• כל הרצונות הם לקבל, ויש בהם גבולות עביות, שעד עביות מסויימת אנחנו יכולים להיתקן ולקבל בהם בעל מנת להשפיע, בעביות אחרת רק בלהשפיע על מנת להשפיע, ובאחרים רק לצמצם ולא להשתמש בהם.
• אנחנו באים מהרצונות המקולקלים, ולכן אנחנו מתקנים מקל לכבד.
• בכל מצב אנחנו נמצאים בתמונה, בגילוי השלם, רק במידה קטנה - אז בכל מצב יש לנו את כל הרצונות, כל המכלול, כל הנשמה.  - רק למשל במידה הקטנה ביותר.
• אפילו שעוד לא הגענו למצבים הללו, לתקן רצונות גבוהים ומיוחדים, אבל כשאנחנו קוראים עליהם, אנחנו מעוררים אורות והם מתקנים אותנו.
• אז כאן הוא מסביר לנו על רצון מיוחד שנקרא "גיד הנשה".
• האדם נמצא במצב קטנות - יעקב. מתגלים כל מיני רצונות, והוא מסוגל להישאר במצב קטנות בלי להפר אותו.

• מהם איברי גופו של יעקב?

• רצונותיו.
• אנחנו עוד לא יודעים מה ההבדל בין המקום שמשם בא היצר הרע, וכל הדברים האחרים כאן. אבל מדובר בינתיים על רצון שאי אפשר להשתמש בו ולהעביר אותו בעל מנת להשפיע.
• לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה = זו כבר דרגת החי.
• כל איבר מחזק איבר כנגדו = דרגת המדבר.
• יש רצונות באדם שנקראים עובדי עבודה זרה - שבהם נמצא בעל מנת לקבל. מאמין בטבע, בגורל, בכל מיני סיבות לחיים שלו, חוץ מאין עוד מלבדו. זה נקרא עובד עבודה זרה.
• ואז על ידי זה מתחזק גיד הנשה. מחזק את הקשר שלו עם הכוחות המנוגדים לבורא. ומזה מתחזק סמאל, יצר הרע, שנמצאים בעצם בו.

• מהם רמ"ח איברים?

• רצונות, שאם הם מתוקנים הוא נמצא במצב של קטנות. כנגד גלגלתא ועיניים.
• יש בפרצוף, ברצון הכללי שהבורא ברא - סה"כ תרי"ג רצונות - וכאן מסופר ומבורר עד איזה עומק אנחנו יכולים לתקן אותם.
• אף רצון אנחנו לא יכולים לתקן בעצמינו, לבד. אלא רק ע"י החיבור שלי עם החברה. כי כל התיקון זה החיבור עם אילו שנראים לי זרים.
• במידה שאני רוצה להתחבר עם כולם, שאני רוצה שכולם יהיו כאחד, לחבר את כולם בי, אני מגלה באילו רצונות ומחשבות אני יכול להיות מחובר, ובאילו לא.
• ואז אני מגלה, שאם הכל נמצא בי, אז הם תרי"ג. שאפשר לתקן אותם ביחס כללי אליהם. רק בעל מנת להשפיע (חוץ מהכרחיות - שלא יגונה ולא ישובח).
• על מנת להשפיע = לחבר כל מה שנראה לך זר, לעצמך. וזהו.
• ואת זה אני משתדל לעשות. אני מנסה לברר את כל הרצונות שלי.
• ואם אני עובד בצורה כזו, שכל הרצונות יחוברו למקור אחד - הבורא - זה נקרא שאני מתקדם למבנה שנקרא גלגלתא ועיניים, או רמ"ח איברים. וזה נקרא מצב של קטנות - יעקב.
• כל הרצונות שמתעוררים בי כדי לסיים לברר את מצב היעקב - נקרא גיד הנשה = סמאל = יצר הרע.
• וכנגד כל אלו אדם צריך לעמוד ולא להשתמש בהם - וכך מגיע למצב קטנות גמורה - יעקב.
• ט' באב בשס"ה ימות השנה = גיד הנשה בשס"ה גידים = המלאך סמאל בשס"ה מלאכים. לכן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.
• ישנם כל מיני צורות שרצונות מסויימים מציגים את עצמם לפני. זה יכול להיות דרך זמן, מקום, אוכל, מעשים וכו'.
• כי רצון סה"כ הוא רצון. זה כח. והוא מעורר בנו תופעות שונות בהצגתו אלי. זה יכול להיות צבע, צליל, מקום וכו'.
• גיד הנשה זה מושג, כח, רצון - שאם אתה משתמש בו, נהנה ממנו, זה נקרא שאתה אוכל גיד הנשה. איסור אכילת גיד הנשה - זה איסור השימוש ברצון המסויים הזה.
• יש בעיה במצב הקטנות, שיש עדיין חוסר כח לעמוד ולהשתמש ברצון הזה שנקרא גיד הנשה.

• מיהו משה הנביא?

• יש בנו כאלו רמות, רצונות, מצב שנקרא משה - שאם אני מגיע אליו, יש לי קשר מיוחד עם הבורא.
• שאני יכול לראות ולהרגיש את הבורא, ולא בחידות.
• דרגת נבואה = קשר עם הכח העליון, שנקרא משה.
• יש בנו רצון כזה מגיד הנשה, שיכול להתעורר לפני גמר תיקון, שקוראים לו עובדיה (עובד+יה).
• שאר הנביאים נחלש כוחם - אם מתגלה אליהם גיד הנשה. לא יכלו להשיג כח לעמוד בו.
• "מי שלומד תורה" - איך לתקן את רצונותיו בחיבור עם אחרים, "ואין מי שיתמוך בו" - שאין לו סביבה תומכת בזה.
• "תלמידי חכמים" - רצונות מסויימים בנו. גם שודדים, שקרנים, הכל בי. רק נראה לי שהעולם הגדול קיים, אבל בעצם זוהי רק תצוגה של הרצונות הפנימיים שלי.
• אם אני מתקן את היחס שלי לעולם - אני מתקן את עצמי. אין עולם, הכל נראה לי, כבמכונה פוטוגרפית.
• המלכות הרשעה = הנטייה הטבעית של האדם לא מביאה אותו לכיוון החיבור.
• לא יכול לעמוד בצורה ישירה כלפי הבורא בהשפעה, אלא כולו על הארץ (נצח והוד = הירכיים לא יכולות להחזיק אותו = אין כח להשתמש בהם  - בלקבל על מנת להשפיע), צולע על ירכו.

• מתי תתגלה לי המציאות האמיתית?

• עד כמה שאדם רוצה להרגיש את כל המציאות כאחד - זה מתגלה לו כמציאות האמיתית.
• אנחנו עדיים לא יודעים איך זה יתגלה. הם נותנים לנו כללים פשוטים. מה שנותר לנו זה רק לפתוח את זה.

• אבל אני לא מוצא כאן עניין של חקירה!

• אפשר לחקור דברים שנמצאים רק בחושים שלי, בשדה הראייה שלי.
• מדע זה רק כשיש לי חומר, וצורה המלובשת בחומר.
• האור העליון עובר ד' בחינות, עד שמגיע להרגשת האדם. החקירה יכולה להיות רק בבחינה ד' בלבד. רק שם יש מקום למחקר, למדע.
• אחרי הרבה יגיעה שלי, ומציאה, אני אוכל להתייחס אליהם כמקובל, שמקבל שמקבל את ההתפעלויות בכלי שלו, ואז הוא בודק. רק אז אני יכול להיות מדען, מקובל.
• בגישה שלנו כלפי חכמת הקבלה אנחנו לא מדענים - אנחנו כמו תינוקות שפותחים את הפה ומחכים למזון, מאבא ואמא הרוחניים שלנו. ואז יבוא הכח שיגדל אותך.
• אחרי שאני קולט את העולם, אני יכול להרגיש, להבין והלאה.
• גם בתכונת הבינה, חפץ חסד, אין מחקר. רק כשאני נכנס ללקבל על מנת להשפיע - שם יש כבר מדע.
  
  
• 
  
  

• מהו הרצון לקבל שמתגלה בירכיים? בידיים?

• התורה מדברת על האדם עצמו, ולא על כל מיני דברים מסביב.
• בירכיים - נצח והוד - מתעורר הרצון לקבל, וגם בידיים - חסד וגבורה - בדרגה יותר גבוהה.
• אברהם ויצחק אלו תכונות קודמות להתגלות יעקב שבאדם, שכבר תיקן אותם.
• אברהם ויצחק מתגלים מלמעלה. הבחירה החופשית, הבנייה העצמית - מתחילה מיעקב, מהקו האמצעי. ממנו מתחיל ה"אני" של האדם.
• כדי להגיע מדרגת יעקב לישראל, אתה צריך שהאגו הזה יאבק בך, יתגלה בך.

• מה הכוונה ב"הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו"?

• חייבים להגיע למצב שהכח הרע חייב להיות ברגעים מסויימים יותר חזק מהכוחות הטובים, ובלי זה אי אפשר להמשיך בתיקון. הטוב מתגלה ומתחזק רק ע"י הרע שמצטרף אליו.
• אנחנו משתדלים לאתר בנו את המאבק, התיאטרון הפנימי הזה. איפה כל זה נמצא בתוכי?
• המצבים הללו קורים באדם כל הזמן, רק צריך להיות ערים אליהם.
• האדם רואה דרך יעקב.
• הרצון הגדול בא לאדם, כדי שיתגבר עליו.
• אותן האבחנות שסיפר לנו עליהן קודם - יעקב, עשו וכו', עכשיו מסביר לנו אותן בגימטריא, בחשבון. 8 חלקים (8 מלכים) שבכל אחד יש 4 חלקים = 32 (ל"ב).כפול עשר ספירות = 320 (ש"ך) ניצוצים שנפלו בשבירת עולם הנקודים.
• אנחנו מסה"כ מה שיש לנו, מבררים עם מה אפשר 288(רפ"ח) ומה אי אפשר לעבוד 32(ל"ב). זה נקרא בירור, ולא צריכים יותר. לעבוד עם ט' ראשונות, ועם מלכויות לא לעבוד.

• אבל אני לא באמת מסוגל לעבוד ביותר מקו דק!

• כמובן שאנחנו לא יכולים לעשות כך, ולא מסוגלים יותר מקו דק - נכון. אבל בזה אנחנו מבררים את העיגול.
• לא מדובר כאן שאנחנו צריכים לתקן, אלא רק לברר, והאור עושה את שאר העבודה.
• תיקון על ט' ראשונות אנחנו מסוגלים לבקש. תיקון על מלכות אנחנו אפילו לא מסוגלים לבקש. זה לא באמת שאנחנו מתקנים את ט' ראשונות.
• התענוג במלכות הוא כ"כ גדול - שאומרים לנו - אפילו אל תנסה. כי זה החומר שלנו. שם הבורא לא נמצא איתי, אני מנותק מהגדול. אני מייד מזיק לעצמי, כמו ילד שמתנתק מהיד של אמא.
• מבקשים מאיתנו רק לברר. גם הבירור איפה הל"ב אבן ששם אני לא יכול להיות עם הבורא - זה מספיק.

• אז גם בתקופת ההכנה אני אמור להרגיש חושך כל הזמן אם כך?

• עכשיו חושך לי בגלל שהתענוג לא ממלא את הרצון שלי, בכלל לא בגלל שאני מרגיש בהפכיות מהבורא. הלוואי שהיינו במצב של חושך תמידי בגלל גילוי הרע!!
• חושך זה כשאני מנסה להתחבר עם אחרים למרות שאני מנוגד אליהם - כשאני רוצה להשפיע להם ולא יכול - זה נקרא חושך, לילה.
• האור המאיר לי זה כשאני מגלה שאני מסוגל כן להשפיע להם. זה כל ההבדל בין חושך לאור רוחני. בשביל זה אני צריך את המאור המחזיר למוטב, שישנה לי את התפיסה שלי, את ההגדרות שלי. ברוחניות אנחנו מודדים הכל כלפי כח ההשפעה.
• עכשיו אני לא רוצה שום השפעה, "עזוב אותי ותן לי להנות מהחיים".
• אם אני רוצה ללכת לקראת ההשפעה, אני צריך להתחיל להתקדם לבורא עם הנקודה שלי, עם הקבוצה, ההפצה - כדי לעורר עלי כח ההשפעה, שיתן לי את כח ההשפעה.
• ואז אני מרגיש שאני לא רוצה את זה. בשביל זה ללמוד?! אני לא יכול ללמוד כדי להגיע למצב שאני נותן לאחרים. רק אם אני מרגיש שזה ממלא אותי או מבטיח לי משהו.
• רוחניות זה לא להיות מפוצץ באיזה תענוג. זה להיות בחושך, בהסתרה, בדרך.
• העולם מתהפך אם אני חושב כך או אחרת. הכל בי.
• מי נסתר? תכונת ההשפעה.
• כשאני לא רוצה אותה, וכן רוצה אותה - אני מגלה שזה חושך על פני אור. לא יכול להיות זה בלי זה.
• אתה רוצה או לא רוצה להשפיע? הייתי רוצה, אני אני לא רוצה בפנים.
• רק זה כנגד זה - זה נקרא הסתרה.
• ההסתר הזה זה כבר מאד מיוחד.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 183, פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ"ו

• הקדמה

• 
• אותיות = כלים.
• נקודות = אורות המחיים את האותיות ומנענעים אותן.
• אור ע"ב ס"ג שמגיע לכתר דנקודים נראה אור דחולם. וע"י זה אבא מקבל גדלות. כמובן שלא מדובר על האור עצמו, כי עליו אנחנו לא יודעים כלום.
• האור הזה מגיע מגלגלתא, מא"ס, ומתפשט לע"ב, ולפני זה מתפשט למטה מטבור דגלגלתא, ליסוד דגלגלתא, שאמור להגיע לגדלות בנקודים - ולכן דרך יסוד דא"ק הוא מאיר לאבא ואמא דנקודים, שמתלבשים עליו.
• האותיות מתחילות מז"ת דבינה. משם מתחיל להיות רצון לקבל מצד הנברא. "הבורא רוצה להשפיע לי, איך אני משפיעה לו? אם אני לא אקבל אני אשפיע לו." אבל, מז"ת דבינה מתחילה קבלה, "כי הוא רוצה את זה".
• 
  
• כל הנקודות שאנחנו לומדים כאן, הם יצאו מהנקודות דס"ג (ז"ת דבינה). אותו חלק של בינה שרוצה להתערבב עם נה"י דגלגלתא ולמלא אותה. זו בינה שרוצה להשפיע למלכות.
• מעכשיו זה הכל ז"ת דבינה שרוצה לתת לבורא, ע"י זה שהיא מקבלת. זוהי כל הפעולה שיש מז"ת דבינה ומטה. כל מה שיש למעלה מטבור - כתר, חכמה וג"ר דבינה - זה למעלה.
• עולם הנקודים נמצא בז"ת דבינה. ואח"כ יהיו שם עולמות בי"ע.
• מה נשבר? היחס של הנברא, שגילה שלא יכול להשפיע לבורא. "אופס, לא יצא לי".
• למה לא יוצא לו? כי מתגלה נקודת היסוד, הישסו"ת, היש מאין שבו. ושם יוכל לברר אותה ולהתחיל לקבל בעל מנת להשפיע בעצמאות לבורא. זוהי תכלית הבריאה.
• אבל ההתרחשות האמיתית מתחילה רק מז"ת דבינה ומטה.
• ולכן, סביב האותיות יש לנו נקודות.
• מהן הנקודות? יחס הבינה לאותם הרצונות.
• כשנותנת להם מלמעלה זה חולם. כשממלאת אותם בפנים = שורוק. כשמנסה למלא אותם ונשבר ולא מצליח = חיריק.

• מהי תכונת הבינה?

• בינה רוצה לדמות עצמה לכתר. אין חוץ מהוי"ה כלום.
• טיפ: אם התבלבלת - תחזור להוי"ה.
• כל מה שאנחנו עושים זה בירור ההוי"ה. אין לה ביטוי.
• כל מה שאנחנו עוברים על בשרינו זה לברר את שם הו"יה. ויהי ביום ההוא הוא אחד ושמו אחד.
• בינה רוצה להשפיע לכלים דקבלה, כדי על ידם לגרום נחת רוח לבורא. וזה מה שנעשה בפעול, ואז נשבר.

• מהן שתי דרכי ההארה של גלגלתא לעולם הנקודים?

• הארת טבור = חולם. מאיר לאותיות למעלה מהן. מגיע לכתר דנקודים (זכר). ואינו מתפשט באותיות עצמן, נשאר בג"ר.
• הארת דרך היסוד = שורוק = ו' + נקודה = עומדת תוך שורת האותיות. מגיעה לאבא ואמא דנקודים = נקבה דראש דנקודים. מתפשט לגוף = ז"ת דנקודים = האותיות.
• אבא מקבל דרך חולם, אמא מקבלת דרך שורוק. כי הם פנים באחוריים.

• מה ההבדל בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה?

• יש בינה מעוני - שאין בה כלום גם ככה - ממש חכמה גדולה לדחות אור חכמה במצב כזה...
• ובינה מעושר - שהיא מלאה בחכמה והיא משבחת חסדים - זוהי שלמות.
• אנחנו עולים מלמטה, שאין לנו כלום גם ככה, רק צער. זו לא בינה שבאה משלמות, אלא מבלתי שלם.
• האמא יכולה להגיד - אני לא רוצה חכמה - זה חלק מגדלות בינה.
• כתר נמצא בגדלות, אבא נמצא בגדלות, אמא לא.
• ואז מגיע יסוד דא"ק - "אמא, הילדים שלך רוצים לקבל, שכחת?" - ואז היא רוצה.

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 104, מבוא לספר הזוהר, אות י"ג

• הקדמה

• מי אנחנו? הרצון.
• האנשים אפילו לא מודעים לזה, שהחומר זה לא מה שאני מרגיש בידיים, אלא זה הרצון שלי שמראה לי את צורתו.
• מהות - אני לא מכיר אותה.
• במהות יש סדרת פעולות - ד' דרגות ההתפתחות, שכך היא מראה את עצמה.
• איפה אנחנו יכולים לחקור? רק בבחינה הרביעית. כח הקודמות הן תכונות.
• ואיך אני חוקר אותן? רק בהידמות אליהן.
• את הכתר אנחנו לא משיגים, אלא רק את הפעולות שלו, "ממעשיך הכרנוך". מתוך זה שאנחנו עושים את אותן הפעולות שלו.
• למה אנחנו לא יכולים להשיג את המהות? כי אין לי אליה חסרון. אני בסה"כ תופעה ממנה.
• אנחנו יכולים להידמות לביצוע שהמקור עושה, איך שהוא החליט להציג את עצמו לנו, אבל לא אליו.
• הוא לא יכול למסור לנו את עצמו, יש "הוא" ו"פועל". ואני יכול להידמות רק לפועל.
• אנחנו פעולה של הבורא.
• דווקא לצורה המופשטת יש לנו חסרון, כי זה היה פעם בנו. הרגשנו את זה פעם. אבל בגלל שזה מנותק מהחומר, אנחנו יכולים לטעות בזה - אין לנו ביקורת שנברח לדברים דמיוניים שלא קשורים לחומר.
• מהאבחנות חו"ב תו"מ - אנחנו יכולים להתעסק רק במלכות. למעלה מזה - לא.
• אחרי שבחינה ד' יצאה, היא גילתה את כל הקודמות ועשתה את כל הפעולות. בה אנחנו נמצאים, ורק ממנה אנחנו מדברים.
• לדבר על צורה המלובשת בחומר - זה לדבר על 9 בחינות שנכללות במלכות. על ט' הבחינות שנמצאות לפניה - אי אפשר לדבר.
• על כתר? בכלל אי אפשר לדבר. רואים את זה בעולם אצילות - "עד דלא ידע".
• מי שרוצה להכנס להרגשה הרוחנית, צריך להגביל את עצמו ולהגיד - אני חומר, ואני יכול ללמוד על החומר ועל הצורה המלובשת בו.
• באיזה מסך שלי אני מרגיש את הרצונות שלי?

• כמו שאין לי חסרון לאצבע שישית, איך אני יכול להתפתח למשהו שאין בי עכשיו?

• אף פעם לא תגלה שחסרה לך אצבע שישית.
• בהתקדמות שלך כלפי הרוחניות, תתכלל עם כל מיני חיות למשל. תרצה כל מה שהן רוצות. תרגיש רצונות של צמח, אבן. כל זה נמצא במלכות, באדם, שכולל הכל.
• עוברים דרך האדם שמתקדם לרוחניות רצונות ששייכים לחיות, לצמחים, לדומם. זה נמצא בנו, אנחנו מגלים את זה בנו. דצח"מ.
• אבל אצבע שישית - הן כאלו שלא נכללות במלכות, ברצון הזה. מהבורא לא השתלשל כזה אור שברא כזה רצון, אצבע שישית. למה? לא יודע. לא שואל.
• אחרי שאני נמצא בתוך הרצון - רק לפי חמשת החלקים שמוטבעים ברצון אני יכול לעשות חשבון.
• אני יכול לעשות חשבון לפי שבע ורבע ולא לפי חמש? לא יכול.

• מה זה שאני ארצה מה שחיות רוצות? צמחים?

• תרגיש שמתלבש בך רצון ששייך לחתול, לנמר, לדג. ישנן כאלה אבחנות, כי האדם נכלל מכולן.
• זה בניגוד לרצון לאצבע שישית - רצון שלא יכול להיות קיים באדם.

• איך אני צריך למקד את כל העבודה הפנימית שלי? על מה לפקס אותם?

• אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
• אני צריך לעבוד עם המצב הריאלי שלי, בלי להתפזר.

• מאיפה בא הרצון לתכונת ההשפעה?

• מלמעלה. אלא מאיפה?
• יש מקור אחד בלבד.
• האור כולו השפעה.
• רק מה שהוא עשה - פתאום בתוכו נעשתה נקודת קבלה, והוא התחיל לפתח אותה, לנפח אותה, נכנס בה.
• זו נקודת הרצון לקבל, והאור זה הרצון להשפיע.
• הרצון לקבל שיש לנו בנקודה הזו - הוא גם מהאור.
• ואח"כ האור נותן לרצון לקבל הזה שבא ממנו - התגלות.
• שיתגלה שהשורש שלך הוא שורש מהאור. שכבה יותר פנימית בך.
• ואז אתה מתחיל להשוות בתוכך את שתי השכבות הללו. אני רוצה לכאן או לכאן?
• ואז מתוך המאבקים, ההרגשות, מתחיל להתפתח הלאה.
• גם הרצון להשפיע וגם הרצון לקבל שבו - באים מהאור.
• אין בכלל רצון לקבל, זוהי רק העתקה מהאור. הטבעה, צורה הפוכה.
• הוא רצה שמישהו ירגיש עצמו, יקבל אותו, ירגיש אותו, אז "כאילו" שם עליו כפפה.

• איך אתה מגדיר נשמה?

• רצון.
• רצון להשפיע.
• לא של הבורא - אלא זה שמתעורר על פני הרצון לקבל.
• מידת ההשפעה שנמצאת ברצון לקבל. בתוך הרצון לקבל. חלק אלקה ממעל.
• אם יש בי רצון אחד - שעל ידו אני באמת רוצה להשפיע למישהו - זה כבר נשמה.
• הנשמה שלי מורכבת מרצונות כאלו בלבד.
• ואני מודד אותה ברוחב ואורך הרצונות הללו.
• לפני הנשמה - יש לי דמיון שיש לי רק רצון לקבל.
• אבל זה לא קיים - אלא רק כהעתקה מהמשפיע, מהאור.
• האמת, שחוץ מהשפעה, עולם א"ס, אין כלום. כל מה שאנחנו מרגישים זה רק העלמות, כדי שאני ארצה שזה יהיה. זה משחק הסתרה.
• אם אנחנו משתנים ע"י האור העליון - זה מדע.
• אני יכול לעלות, לרדת, לעשות כל מיני שינויים שבי.
• ואז אני לומד את צורות הרצון. לא הרצון עצמו. עביות שבו.
• אבל העיקר בשבילי - ללמוד צורות הרצון. זו נקראת צורה המלובשת בחומר.
• צורות ההתאמה לבורא. במה אני דומה לו, איך אני עושה מה שהוא עושה. בשביל זה אני זקוק לדוגמא ממנו - אח"פ שלו.
• חיפשתי דוגמא ממנו, פתאום אני מגלה שהוא נמצא בי. אח"פ דעליון נמצא בגו"ע דתחתון.
• עכשיו אני מסתכל על אח"פ דעליון, שאני לא רוצה אותו, כולו השפעה, אני לא רוצה את זה.
• תתגבר, תבקש מהחברה חשיבות, תתלבש עליו, תעתיק אותו, כמו שעווה או פלסטלינה - למה? כי הוא כולו אור, ואתה כלי. ובהתלבשות עליו אתה עושה את אותה הצורה. החומר שלך הפוך. אז הפוך על הפוך עושה אותך ישר.
• ואז זה נקרא שאתה השגת את זה שעצמך. קודם שנאתי את זה, ועכשיו זה חשוב לי. ואת זה החברה עושה - שטיפת מוח.
• זה נקרא לבחור כל פעם בסביבה יותר טובה, חזקה.
• ואחרי שאני מעתיק אותו בכל מדרגה ומדרגה, אני יכול להשוות ביניהן. וכך אדם מגיע.
• באדם גדול, יש את כל הצורות מהילדות שלו, סוחב אותן ולא יכול להיפטר מהן.
• צורה המלובשת בחומר זה מדע, זו חכמת הקבלה - ממעשיך הכרנוך. זה העיקר. ואז לא אכפת לי החומר עצמו. שעווה, פלסטיק, פלסטלינה, מתכת, עץ - העיקר הצורה. שאני מדמה את עצמי לבורא.
• אני לא משנה את דצח"מ, לא יכול לשנות אותם. אנחנו לא מתעסקים עם החומר עצמו. אלא רק בדבר אחד - איפה הצורה שאני צריך להידמות אליה? חוץ מזה שום דבר לא שווה.
• זה הכל רשימות שמתעוררות בי (ובכל העולם).
• מה ההבדל בין בעיתו לאחישנה? החיפוש אחר צורה חדשה, יותר מתקדמת במדרגות. יותר דומה/דבוק לבורא.

• כשהיא מגיעה, איך אני מזהה אותה?

• היא לא מגיעה סתם, אלא רק בהקדם הרצון שלך. לא סתם כך, אוטומטית.
• מתגלות לך צורות הפוכות - מה שלא השגת.
• במקום להתקדם, אתה מתחיל לראות עד כמה אתה בצרות, בבעיות.
• אני צריך לגמור 12 שנות לימוד נגיד. אם אני לא מתקדם מכיתה א' לב', אני מפגר? אני צריך כח שמעורר אותי להתקדם. הצורה שלא השגתי במעבר מכיתה א' לב', מתגלה כחושך, ייסורים. אותה הצורה שלא התקנתי על עצמי מתוך הרצון שלי. הרוחניות שהייתי צריך להיות שם ולהנות ממנה. אני לא רוצה אותה, אלא מוכן להיות בהפכיות ממנה - וזה מורגש כייסורים.
• אם אני צריך בכל יום להתקדם במשהו לקראת הבורא, אם אני לא מקדם אותו בעצמי, אני מתחיל להרגיש את זה כשלילי, כצרה.
• הבורא שולח לי צרה? לא. מתגלות בי צורות שלא יכולות להתלבש בחומר שלי. אלו אותן הצורות שלא רצינו לקבל בתור צורות השפעה. מתגלות בי כסבל.
• בין כך וכך אתה תתקדם - אבל איך?
• הצורות הללו לא יתלבשו בך בכל זאת, אתה תהיה חייב להסכים אותן, לרצות אותן ולהתכלל מהן.
• אין מקור אחד לייסורים, פרטיים או גלובאליים.
• כל הדברים הטובים באים מזה שהבורא מתגלה (בי = הצורה בחומר שלי). כל הרעים באים כי הבורא נסתר (בי = הצורה ההפוכה מתגלה בי).

• אם אני לא מסוגל למצוא עבודה, איך אני מתאים את זה לבורא?

• אתה צריך לחפש עבודה בכל הכח מהבוקר ועד הלילה, ויחד עם זה אתה צריך להיות בטוח שכל זה בא מההפכיות שלך מהצורה הרצויה שלך.
• אם היית במצב רוחני, וודאי שהיית שרוי בכל טוב.
• במה זה תלוי? באם קיבלתי את צורתו או לא.
• יש לימוד, ויש מעשה. צריכים אחרי כל הלימוד לממש את זה - ואז תראו שבעל הסולם כותב לכם את זה מתוך המעשה.
• זה מה שאתה מגלה - את ההפכיות שלך מהבורא, וזה מתראה לך בזה שאין לך מה לאכול.
• אם היית דומה לו, לפי הדרגה שלך, לא היה חסר לך כלום.
• ההסתר שלך מביא לך את כל הצרות, הגילוי מביא לך כל טוב. השאלה היא מה תרצה כשתהיה בדבקות איתו... אבל עדיין זה נקרא שאתה בכל טוב.
• אז איך כל המקובלים הללו עברו כאלו ייסורים? אנחנו לא מבינים את זה.
• הכל תלוי במידת ההתאמה שלך לאור, לבורא.
• זה נכון לתלות בו את הדברים, אבל תלוי באיזה מצב אתה נמצא.
• אם אתה ברוחניות, זה בסדר, אתה כבר בקשר איתו, אתה יודע מה לעשות. בגשמיות לא.
• הבלבולים שלך עכשיו הם קטנים. כשתכנס לעולמות רוחניים, שם זה בלבול הרבה יותר גדול. בצורות שאתה לא יכול לתאר. זה בהתאם לדרגת האדם.

• ברוחניות למקובל, כל הבלבולים הגדולים הללו זה כיף, זה תענוג? אתה נהנה מזה?

• אתה חושב שרוחניות זה מציאותי פחות מגשמיות?
• רוחניות אלו חוקים כאלו, שהגשמיות לא נחשבת בכלום. מצד שני, האדם חייב לפעול בה ככולם.

• למה צורת ההשפעה לא מתלבשת בי, והצורה ההפוכה כן מתלבשת בי?

• כדי שתהיה לך בחירה חופשית שאיתה תרצה להכיר אותו ולהיות כמוהו.
• כשאתה מקבל בימין ושמאל אין לך עדיין בחירה. היא מתחילה רק בקו האמצעי שאתה בונה משניהם.

• למה הבורא עשה אותה הפוך ממנו, ואני חייב להיות כמוהו?

• אתה לא.
• עכשיו הוא מגדל אותך כך, אבל אח"כ הוא משחק איתך הפוך.
• "קח מה שאתה רוצה, רק עזוב אותי. קח את כל הצעצועים בחנות, רק עזוב אותי".
• אח"כ אתה לא מתקדם כי הרע דוחף אותך קדימה, אלא כי הטוב מושך אותך, ואתה צריך ממנו להתפטר.
• כשאתה צריך להחליף את כל הטוב מלמעלה בטוב מלמטה זה לא פשוט. אבל אנחנו לא צריכים יותר מזה.
• אנחנו צריכים את הצורה שלו, וזהו.
• אם אני מתקדם על ידי רע או טוב, זו הכרחיות.
• תמיד הבחירה שלי האם להיות דומה לבורא צריכה להיות חופשית. ואנחנו עדיין לא שם. כשנהיה שם זה נקרא שיש לנו מסך של חפץ חסד, שאני לא צריך כלום.
• אני לא שרוי בטוב, אלא נמצא למעלה מהאגו שלי.
• קשה לנו מאד לתאר מה זה להיות ברוחניות.

• שיר - האהבה היא האור של חיינו

22.12.09

חלק א' - זוהר לעם, פרשת "וישלח", עמ' 10, אות ע"ה

• הקדמה

• אנחנו לומדים בחכמת הקבלה על הנשמה. זה אותו החוש שמגלה את הבורא.
• הוא לא ברא כלום חוץ מזה.
• עכשיו אנחנו גם כן מרגישים את החיים שלנו באותו חוש, רק בצורה נסתרת. אבל בעצם הבורא ברא רק רצון אחד.
• כל הזוהר מתאר לנו איך אנחנו יכולים לעבוד במקום הזה, כדי לפתוח את החוש הזה, הרצון הזה. להרגיש בו את החיים.
• בלי ההשתתפות שלנו, זה לא יקרה.
• בתוך הרצונות האלו אנחנו חיים, ועליהם מאיר אור הבורא. הוא בעצם מחלק רצון אחד להרבה רצונות.
• ע"י השפעת האור על הרצון, הרצון נעשה מורכב, מגוון, מתחלק לחלקים שונים, ואפילו מנוגדים.
• יש כאלו שנגד, ושבעד האור.
• יש כאלו שמביאים אותנו לניתוק והתרחקות ממנו - אלו הם הרצונות הרעים.
• יש את אלו שמושכים ומסייעים לנו להגיע לקדושה - אלו הם קדושים.
• בדרגת החי, הצומח, המדבר - מלאכים, שדים, רוחות. הכל זה אנחנו.
• תלוי איך אנחנו מתייחסים אליהם - כמו אל קרובים אלינו, רחוקים מאיתנו, ואיך אני עובד איתם.
• איך אני יכול לכנות אותם? הרצון שלי, שקביל אופי, ע"י השפעת האור עליו.
• השפעת האור היא תמיד לטובה, כדי לקדם אותי.
• והרצון שבינתיים מתעורר ומביא איזו תגובה מזה, מביא כל מיני שינויים ומצבים - ועליהם אני מדבר.
• ישנם רצונות גדולים, יחסית קבועים, משתנים לאט - כמו דומם צומח חי. כל אלה תלויים בדרגת הרצון המדבר - נשמה.
• בתוך ההיכלות, פועלים רצונות יותר פעילים שנקראים רוחות, בתוך אלו פעילים ממונים (מלאכים), ובתוך זה, עוד יותר פנימה - נשמות.
• הזוהר פותח לנו עולם ומלואו. כולו הוא אני והרצונות שלי, כאילו שמתשתילים בי מצלמה, ומצלמים אותי מבפנים.
• ואז האדם רואה איך הוא בנוי מבפנים.
• גם הזוהר רוצה לתאר לנו עולם רוחני, שכולו הוא הרצון שלנו. הכל מיועד ומוגש לעבודת האדם.
• כשאנחנו היום קוראים זוהר, אנחנו צריכים לתרגם מייד כל כינוי, שם, לאורות וכלים. רצונות שונים שלי, שאני צריך לאתר בתוכי, למצוא קשר איתם.
• בעלי הזוהר מראים לי את מבנה העולם שלי, הפנימיות שלי, ובעצם כל מה שהבורא ברא. ובזה הוא מגלה לי את המצב הנצחי שלי.
• אסור להתייאש - הכל מושג ביגיעה.
• גם אם אנחנו מבולבלים, אטומים, קשי עורף - אנחנו צריכים להודות על כך שאנחנו נמצאים מול הספר. וזה לא תלוי באדם, אלא בנשמה שלו.
• ודאי שהאדם היה בוחר לעצמו מצב אחר, ולא מה שהבורא סידר לו - אבל צריך לקבל את זה למעלה מהדעת.
• בואו ננסה לשמוע כאן כל מילה בציביונה הרוחני.

• למה כתוב שהיצר הרע שולט בעולם?

• הכל מתחיל מהרע.
• כל הציורים והצורות והשמות הרעים - זה סה"כ הרצון לקבל לעצמו.
• וההיפך - וכל הציורים היפים זה לקבל ע"מ להשפיע, או להשפיע ע"מ להשפיע.
• וכולם בי.

• מהם נגעים?

• כל הפעולות בעל מנת לקבל שלי.

• מהי קטנות?

• שאין לו מספיק כח מלמעלה, רק ו"ק.

• מהם רוחות ומזיקים?

• תופעות בעל מנת לקבל.

• מהן שערות?

• רצונות להתקרב לקדושה.

• מהי רוח הטומאה שורה עליו?

• הרצון לקבל נעשה ללא כיסוי.

• למה ללכת יחידי מושך על עצמו רוח הטומאה?

• כי קדושה באה מחיבור.

• מהו גוף מת בלי רוח, בלילה?

• כל התיקון הוא ע"י חיבור.
• אם יוצאים החוצה מהשפעת הקדושה, צריכים יותר לא להיות לבד.

• מה התועלת מלקרוא על מצבים שהם שליליים?

• אני תמיד לוקח למקום ממנו אני מבין.
• בעולם שלנו, כדי ללמוד משהו, אני חייב לפרק את המצב.
• או שאני לומד על יחסים בין בני אדם, או על איזה מבנה של מכונית, או על מערכת מדינית, או משהו בטבע.
• אני חייב לפרק את הדברים הללו לגורמים. לתת-מערכות. בלי זה אני לא יכול ללמוד.
• אני לא בא מלמעלה, מהבורא, ביחס שלם למערכת, אלא אני בא מלמטה. אני יכול לראות רק הרגשה אחת, מקסימום שתיים, יותר מזה אני לא יכול לבדוק או ללמוד.
• אם אנחנו רוצים ללמוד מערכת גלובלית שנקראת מלכות דאינסוף, שהכל נמצא בה מלכתחילה, ורק אח"כ זה מתגלה כלפי האדם - שם זה פועל בצורה הרמונית כדבר אחד.
• אני צריך לצאת מהמערכת הזו, אנחנו יורדים מהאינסוף לגמרי, למצב שנקרא המצב המדומה - ואני נמצא מחוץ למערכת הגדולה הזו, ואני הקטנצ'יק נמצא לידה, ואני צריך ללמוד ולהכיר אותה.
• ובזה אני הולך להכיר את עצמי - אבל אני לא יודע את זה עדיין. אני הולך להכיר את המפלצת הגדולה הזו.
• בכוונה העולם שלנו מנותק - ואני מרגיש כמו באיזה חלום, שמקרינים לי איזה סרט.
• אני בא לאותה המערכת מבחוץ, מלמטה.
• במצב שאני נמצא בו יש רק כח אחד - האגו. ובכמה שמושך לעצמו - כך הוא קיים. ואני רואה את זה בכולם.
• בעולם ההוא, במערכת ההיא, קיימים שני כוחות - כוח המושך וכוח הנותן. את השני אני לא מבין.
• ואי אפשר במערכת ההיא, להבין אחד בלי השני. זה לעומת זה ברא אלקים.
• אני מקבל נקודה שבלב, וצרות מהצד השני -וסה"כ אני נדחף להזה.
• אני פותח ספר - הספר מסביר לי על הבועה שאני נמצא בה. ואני רוצה להכנס.
• ואז הזוהר מתחיל להסביר לי.
• אני לא רוצה לקרוא על הכוחות הרעים. גם המקובלים לא אוהבים את זה.
• בי"ע דטומאה לעומת בי"ע דקדושה - איפה זה כתוב? בעץ חיים של האר"י יש חלק פצפון על בי"ע דטומאה.
• כי מהקדושה ממילא תלמד עליה, כי הטומאה זה אתה.
• במערכת הטומאה אנחנו נמצאים תמיד. מה יש ללמוד? כל מיני היכלות דטומאה, גיהנום וכו'.
• ללמוד על בי"ע דקדושה זה ללמוד על משהו חיצוני. וזה גם יותר נחמד, זה מאיר לך, נותן לך תקווה לעבור איזו הרפתקה.
• אברהם בא מתרח - אבי אבות הטומאה.
• אח"כ יוצא ממנו קליפת ימין - הוא מוליד את יצחק וכנגדו יוצא לך ישמעאל, וכנגדם עשיו ויעקב.
• המערכת כל הזמן מתחלקת לשניים. הם מחזיקים זה את זה.
• כל החלקיקים התת-אטומיים קיימים רק עם חלקיק הפוך להם כנגדם.
• זה כוח אחד, שמתחלק כלפינו לשניים.
• זה לא כמו להפחיד ילד קטן - אתה הולך לגיהנום, עושים ממך סטייק וכו'. אלא אני לומד על הרצון לקבל שלי, שהוא עובר כמה רמות, עד שאני מגיע להשפעה.
• רצונות קטנים - אתה סתם עושה להם דוש - והם נקיים, אחרים אתה צריך להטביע, אחר אתה צריך לקלף ממנו קליפה כמו מלפפון, וכו'.
• כל דבר צריך לעלות מהעפר עד שמגיע לדרגה הגבוהה ביותר - דבקות בבורא. והאדם צריך לכלול את כל הכוחות הללו.
• הזוהר מסביר לי ממה אני מורכב. מה יעזור לי לשמוע על הטוב? אני בנוי מהרע.
• אם אני מסתכל על הרצון שלי, ועל מה שקראנו עכשיו - אני לא זוכר שום דבר, אבל הראו לי את זה ואת זה, וההתרשמות באיזשהו מקום נרשמה אצלי. עברתי דרך זה.
• הייתי בעשרות מקומות בעולם - ואני לא זוכר כלום. אבל זה נכלל בתוכי איפשהו.
• אני לא מודד את עצמי מה אני עכשיו יודע, אלא מה אני יודע היום שעוזר לי להשיג את המטרה הסופית.
• אני לא סובל מזה ששכחתי, אלא רק להצטער - האם בזמן הקריאה השתדלתי לאתר את זה כמה שיותר נכון.
• נתתי הרבה יגיעה, הרגשה אין לי כל כך. אני נתתי מקסימום, יותר מזה לא יכלתי. תן את המקסימום שלך, לא מבקשים ממך יותר.

• אם אני קורא על מצב שהוא רע, אני מעורר אותו?

• אני לא מפחד לעורר שדים ורוחות - הם נמצאים בי. מה יש לי לפחד? עין רעה? רוח רעה? רצון רע?
• ממה יש לי לפחד? שאני אחשוב משהו רע על מישהו? אני גם ככה עושה את זה.
• אין פה מיסטיקיה שאני מעורר רוחות ושדים. הגיהנום בי, השדים, הנחש, הכל בי.
• אני מלכתחילה הדבר הרע ביותר שנברא. נכון שיש דברים מאד לא נעימים שאנחנו מגלים, אבל אני קורא את כל אלו ברוח הקדושה, מביאים לי אותו המורים הקדושים שמסדרים לי את זה ככה.
• הם מספרים לי איך אני מורכב, וכמה שאני אסדר אותם כמו שצריך אני אגיע אליהם.
• אז אני מחזיק ביד שלהם, ורוצה לעלות אליהם.
• כנראה שאתה מפחד כי אתה מרגיש שאתה נמצא במקום חשוך, בלילה לבד.
• אבל יש לך חברים - לך איתם.
• כל עוד אתה לא קשור ליתר הנשמות, אסור לך לצאת מהבית.
• בחיבור ביניהם אתה תגלה שזה לא לילה, זה יום.
• בזוהר אנחנו רואים שאפילו בלילה לא זזים, אלא מוצאים איזו מערה. ואז שומעים מבחוץ רוחות ועצים שמדברים. וכל אלו הם דברים שמתקנים אותם.
• לא צריך לפחד לקרוא את דברים כאלו. אולי בעם נהוג לא לקרוא על טומאה, אבל אצלינו אנחנו מבינים שכל הכוחות הללו הם בנו.
• אני קורא את זה מהספר הקדוש, שמסביר לי את הגישה הנכונה לזה.
• כשאני פותח ספר, אני פותח אותו כדי להגיע לקדושה, לתיקון כל הרצונות הללו שהספר מספר לי, שכולם נמצאים בי.

• איזה חלק בי שכלול בו הכל, יכול לעשות החלטה להתחבר לקדושה?

• תקרא, ותתחיל להבחין בחלקים הללו בך.
• עליך להשתדל להכיר מה שהזוהר אומר.
• אף אחד מאיתנו לא יודע מילה אחת - על מה היא.

• האם אנחנו צריכים לתקן את עולם המושגים שלנו כדי לגשת לזוהר בצורה נכונה?

• כמובן, אין כאן חס ושלום איזה שדים רוחות וגיהנום שמחכים לטגן אותי על מחבת.
• צריך להבין שמתארים פה לאדם איך הוא מרגיש כשהוא מגלה את הכוחות האגואיסטים שלו - שהוא ממש נשרף בגיהנום, שרוצה לצאת מהם אבל הם מחזיקים אותו, מגלה שהם לא לטובה, אבל לא מסוגל לעשות כלום.
• כמו שמלאך המוות בא עם טיפת רעל על קצה החרב - והאדם פותח את פיו ובולע את הטיפה.
• כל הדברים הללו נמצאים בי - תכונות שלי שהורגות אותי.
• אין מצב יותר גרוע מזה.
• כשאני מגלה את הקליפות, וכנגדם את הכוח הטוב - שם אני מרגיש באמת גן עדן ומולו גיהנום. אי אפשר להרגיש זה ללא זה.
• הלוואי שנגיע למצב של רשעים בתורה - אלו דרגות גבוהות כנגד צדיק. אתה קופץ מרשע לצדיק וחזרה.
• ואסור חס ושלום לצייר את זה לעצמינו כמו הדתות!
• שמות רעים בתורה הם גילוי הבורא באחוריים, והכי טוב הוא גילוי הבורא בפנים. הכל זה גילוי הבורא, ושום דבר חוץ מזה.
• מה יש לך עוד לגלות? את הבורא שזה כוח אחד שפועל, וכל היתר זה אתה.
• ואז אתה, האינטגרלי, נמצא מולו. אבל ברגע שאתה מתחיל להשיג, אתה נמצא איתו בחיבור המתקדם.
• צריך לראות את התמונה הזו. אין יותר גרוע מהניתוק שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
• כשאני מרגיש את הכוחות הרעים, סימן שאני מתחיל להבין מהם הכוחות הטובים.
• יש לי בית חם וטוב, ואני נמצא ביער.
• אין מה לפחד מציורי הזוהר - אפילו הגרועים ביותר - זה נמצא בך, אלו הרצונות שאני רוצה להינות בהם.
• אם לא נחשוב כך, נגיע לגישה דתית, גשמית - לכאן מותר ולכאן אסור להכנס.
• לכן בעל הסולם טרח להביא לנו פירוש משלו, שעוזר לנו להבריח את כל הדמויות החיצוניות הללו. שחוץ ממני אין כלום.
• הבורא שנמצא מחוצה לי, מספר לי עכשיו ממה אני מורכב.
• זה ממש פשוט - כל מיליארדי המרכיבים של התמונה פשוט מסבירים לי איך אני מסודר, כדי שאני ע"י כל מיני מאמצים - אגלה אותו.

• למה אתה כבר לא מדבר על דרישה לתיקון בכוונות בשיעור?

• כי הזוהר בעצמו יכוון אותך לתיקון.
• הבעיה שלנו רק להידבק לזרימה שלו.
• אני נמצא בנקודה שבלב שלי בעולם חדש, ולא יודע כלום עליו.
• ברגע שאני אדע, אתקשר לדברים הללו, אני אדע לחיות באותו עולם.
• כמו שהאדם לא יכול לחיות בעולם הזה בלי לרכוש מספר מסויים של ידיעות, כך הנשמה לא יכולה לחיות ברוחניות בלי לרכוש את הידיעות הללו בדיוק שאנחנו קוראים עליהם כאן.
• נתנו לי רק נקודה, וברוך ה' שנתנו לי.
• אני לומד רק מתוך התכללות שלי עם הטקסט.
• אנחנו פותחים את העולם החדש הזה כמו תינוקות.
• אתה בשכל לא יכול אף פעם להרגיש את המדרגה הבאה, אתה לא מרגיש ולא רואה אותה.
• גם אם תדע בעל פה מה שכתוב כאן לא ייתן לך כניסה להרגשה.

• מה ההכנה שלי במהלך היום לזוהר?

• אנחנו לא נמצאים אפילו בפתיחה לזוהר.
• כל יום אתה משתנה, מבולבל, לא יודע מה קורה איתך.
• לאט לאט נחבר לכאן את כל חכמת הקבלה, לזוהר. זה המקור של הקבלה.
• הספר הזה הוא הספר העיקרי בחכמת הקבלה, כל הקבלה יצאה מהספר הזה. כל המקובלים כתבו מתוך הלימוד שלהם בזוהר. זה הספר ממנו כולם שותים חכמה.

• מה זו גאולה?

• כשנרכוש את תכונות ההשפעה והאהבה שיש לו, ואז נגיע לדבקות עימו.
• ישראל = שרוצים להגיע לאל.
• צדיקים = שמצדיקים אותו בכל פעולה ופעולה שלו.
• אור ההשפעה ואהבת הזולת, אפשר לפתוח רק בהתאם לבקשה שלנו לזה.
• כדי לדעת איך לפתוח לאט לאט, אני צריך אבחנה איפה זה נפתח בבת אחת - ומשתי האבחנות הללו אני בונה את עצמי.
• הוא מסביר לנו איך אנחנו פותחים את עצמינו לאט לאט, מקו דק, עד הארה מלאה - י"ב שבטים.

• למה בעלי הזוהר מסבירים לנו בדרגת דומם (שמש, ירח וכו'), בלי אדם, עופות וחיות?

• הם יודעים למה דווקא לעורר אותנו בצורה כזו או אחרת.
• הזוהר מעביר את ההסבר בכמה צורות מקבילות.
• כל מה שקורה באדם מוקרן בדרגות החי צומח דומם.
• תמיד מעורר רק כנסת ישראל, חיבור בין בני האדם - לא האדם עצמו, אלא בנטייה להתחבר עם האחרים.
• נקווה שניסינו למצוא בנו את כל האבחנות הללו, איפה אנחנו מורכבים מהם, ובאיזה יחס הם מרכיבים אותנו.
• רק לזה צריכים.
• לא אכפת לי שליליים, חיוביים, אני סה"כ רוצה להכיר את המערכת כדיין ניטרלי.
• ילד קטן סוגר עיניים, לא רואה דברים מפחידים, ואז הם נעלמים.
• זוהי האנטומיה של הנשמה שלנו.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 182, פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ"ד

• הקדמה

• האור חילק את הרצון לקבל אחרי צמצום א' לשני חלקים. החלק שיכול להיות דבוק לאור נקרא כח"ב, ולמטה מטבור ז"א ומלכות.
• צמצום ב' כבר מתחיל להיות מסובך. כי יש כאן שתי רשויות - בינה ומלכות.
• אבל זה לא משפיע עד כמה שאנחנו נתקדם בפועל לרוחניות. אני אדע קצת פחות, אבל זה לא ישפיע עלי למצוא את נקודת החיבור עם שאר הנשמות. וזה מה שיקדם אותי לרוחניות.
• גדלות דנקודים באה בשלבים. קודם גדלות לכתר, ואח"כ גדלות באבא. ואז אבא ואמא הם פנים באחור. כי אין בקשה מהתחתון. זה נקודת החולם.
• רק כשיש בקשה מצד התחתון, אמא פונה לאבא פנים בפנים - מבקשת ממנו אור חכמה להשפיע לזו"ן. זוהי נקודת השורוק.
• וכשאמא מעבירה את האור למטה, זה נקרא נקודת החיריק, וזה האור ששובר את הכלים.
• חיריק = זו"ן מקבלים את האור. וזו מטרת הבריאה. ואנחנו הזו"ן הללו. מטרת הבריאה שאנחנו נדע איך להשתמש במסך דחיריק. איך לקבל ממנו מנות קטנות.
• קטנות דנקודים = עליית ה' תתאה לנקבי עיניים.
• גדלות דנקודים = ביאת אור ע"ב ס"ג והורדת ה' תתאה מנקבי עיניים.
• כל תחתון, יש בפנימיותו, הכלים דאחוריים של העליון.

• למה מקובלים שמתארים את העולמות הרוחניים לא מתייחסים לעולם הנקודים?

• כי נקודים נשבר. מה יש לי לדבר על מה שנשבר.
• אני לומד את השבירה במידה שאני מתקדם קדימה.
• במידה שאני מגלה נכונות, גבורה, כוחות שלי להתקדם, מגלים לי - הנה, זה נשבר - צריך לתקן את זה.
• אני חי בעל מנת לקבל טוב מאד.
• עולם האצילות שקם מעולם הנקודים, משחזר אותו בצורה מתוקנת.
• אנחנו לומדים את נקודים די בדייקנות - חלק ו' וז' בתע"ס מדברים על עולם הנקודים בקטנות (בעיקר נקודות דס"ג) ונקודים בגדלות.
• המקובלים לא מתחייבים לספר לנו על כל מה שקורה במערכת העליונה.
• אין כוח בשום קשר בינינו להסביר את הדברים הללו. כי זה הכח האלוקי, האור, שמסדר את כל הכלים בבת אחת.
• כשאנחנו מסבירים אנחנו מסבירים הכל בצעדים.
• אנחנו לומדים רק כדי לסבר את האוזן, ושאתה עם הלימוד תנסה להגיע לכוונה הנכונה.
• עדיף לך לצאת ריק מהשיעור מאשר שתצא מסופק ומלא כרסך. במקום ש"ס ופוסקים - תע"ס. זה יותר גרוע. הידיעה שלך על חשבון תכונת ההשפעה?!
• בזוהר מדובר על אותו דבר, רק עם מלים אחרות, שמות אחרים. הם מצביעים על אותם הדברים, רק הכינויים שונים. העניין עצמו לא משתנה. לכן גם פה וגם שם צריכה להיות לי אותה הגישה - איך אני פותח את העליון שנמצא בי.
• ואז לפי הנטייה והבקשה לזה זה יתגלה, ולא חשוב מה אני לומד - פתיחה או זוהר.
• בזוהר יש לנו קצת יותר אחיזה שיניים, כי זה יותר ציורי. כאן זה לכאורה יותר סכימתי ויבש.
• אבל גם בזוהר אנחנו צריכים לעזוב את השמויות הללו, ולחפש אותן במובן הרוחני. שתהיה לי התפעלות רגשית רוחנית, במקום ההתפעלות הגשמית שלי עכשיו.
• אני לא מבין כלום ממה שמסופר כאן, זה עולה וזה יורד. זה לא מכניס לי טעמים כמו בזוהר, ולכן זה יותר קל לחשוב על המצבים הפנימיים שלי - שהנשמה שלי היא כמו מכונה עם פלאגים ופלטינות, טכנית, ולא שיש שם איזה עצים ופרחים כמו בזוהר.
• טוב ללמוד גם את זה וגם את זה במקביל - ולבדוק איך אני מתייחס לכאן ולכאן. ולהשתדל שהיחס יהיה שווה. כמה שאפשר. שלא אכפת לי איך מדברים על העולם הרוחני, אלא שאני מחפש את התכונות האלו בי. לא משנה אם אומרים לי אברהם יצחק יעקב, חסד גבורה תפארת, או אחד שתיים שלוש. זה לא משנה.
• צריך לראות את זה משני הכיוונים. זוהי סה"כ שפה, דבר חיצוני, כינוי. העיקר הוא להתעלות מעל השמות הללו.
• מה אכפת לי שזה "יעקב"? אח"כ אני מבין את הגימטריות, ויה"וה שמלא באורות מסויימים, וצורות האותיות - אבל זה לא משנה - הכל זה סימנים לאותו התוכן הפנימי.
• אני טועם עכשיו משהו - תחלק לי את זה לחומרים כימיים, מדידות, חום קור, וכו'. מה אכפת לי מזה? אתה יכול לרשום את זה איפה שאתה רוצה, תגיש את זה כמו ספר מתכונים. אני מרגיש את זה וזהו.
• אנחנו צריכים לטעום - אם אני טועם, אני לא צריך לדעת שם. שם זה רק לחיבור בין בני אדם, עד שאנחנו פותחים את העולם.

• שיר - ביחד נתפוס ת'מחר

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 103, מבוא לספר הזוהר, אות ט'

• הקדמה

• האותיות הן הכלים, הרצון לקבל שקיבל צורה ע"י האור שפועל עליו.
• הוא מביא אותו עד המלכות - והיא נקראת כלי.
• אותיות הן הרשימות האחרונות מהסתלקות האורות - הנקודות.
• אנחנו לא מדברים איפה שהאור מתכנן את הדברים, אתה לא תדע את זה, זה לא עניינך.
• אתה נמצא באזור בנקרא רצון לקבל. פה אתה חי, הוא שלך ואתה שלו. זהו.
• וזוהי הגישה הלימודית לכל חכמת הקבלה - היא אף פעם לא מדברת על שום דבר חוץ מהנשמה. אתה זה הדבר שהבורא ברא, ועל זה מספרים לנו המקובלים.
• הלימוד צריך להיות רק לצורך זה - גילוי הבורא בתוך הנשמה.
• מי שלומד לא לצורך גילוי תכונת ההשפעה בתוך הרצון לקבל, לא לומד תורה - אלא הופך אותה לסם המוות, הופך לעטלף.

• מהו האור שב"יע מקבלים למטה מאצילות?

• אור דתולדה, שמקבלים למטה מפרסא.
• יש לעולמות בי"ע אפשרות לעלות עלייה ראשונה, שנייה ושלישית. או למלכות, לזעיר אנפין או לז"ת דבינה דאצילות.
• התוספת הזו נקראת תוספת שבת, מועדים, יום טוב, ראש חודש.
• והתוספות יכולות לבוא מאיליהן, איתערותא דלעילא. או תוספות מהאדם, שעולה מבי"ע שלו לאצילות בעלייה אישית.

• מהם ג' צבעי הדיו (אדום, ירוק, שחור)?

• הם הכלים.
• והאצילות זה אור החכמה (לבן) שמתקבל בכלים.
• אפילו שאנחנו מרגישים את הכלים, אני לא מרגיש את התה הזה, אלא איך אני מתפעל מהתה.
• בזמן האחרון דיברו על גילוי החומר האפל בייקום. כל הייקום צריך להיות באיזון, חייבת להיות מסה גדולה בייקום שתשמור עליו מאוזן.
• יש הרבה דברים שאנחנו לא מרגישים ולא מגלים - ואין לנו לגביהם שום הרגשה.
• אבל כאן אנחנו מגלים שחייב להיות משהו - וקראו לזה חומר אפל.
• אי אפשר לזהות אות בצורה ישירה, אלא ע"י תגובות שמגלים על החומר שלנו.
• אני לא יודע מה זה התה, אלא יודע שאני מתפעל מזה בצורה כזו, ולהתפעלות הזו אני קורא "תה".
• אין לי התפעלות מהאור, אלא מהתפעלות הכלי מהפעולה של האור עליו.
• כל הקיום שלנו זה איך שאנחנו מרגישים את עצמינו בלבד.
• מקובלים מזהירים אותנו - אל תצא מההרגשה שלך. היא בטוחה. באותו רגע זה שלך.
• גם השכל - לאותו רגע אתה קובע, כל פעם לפום דרגא דילי.
• העיקר בשבילינו לחלק את הרצון, החומר שלך לחלקים.
• המקובלים אומרים לנו - הרצון שלך גדול, ואם אתה עולה ממקום למקום ברצון שלך, בהתאם לזה אתה מרגיש. ובזה יש לך בחירה חופשית לשנות את מצבך.
• מגדירים לי את הרצונות שלי, ומה שאני מרגיש בכל רצון ורצון. כי האור והכלי נמצאים יחד, והם נותנים לי נתונים התחלתיים שאותם אני מרגיש. ועל זה מספרים לי.
• הבחירה החופשית שלי היא באיזו צורה אני משנה את הכלים שלי.
• אסור לצאת מתוך הרצון. איך לדיין, אלא מה שעיניו רואות. אנחנו נמצאים בכלי דקבלה.

• האם אנחנו יכולים לדמיין מהות? הרי אנחנו יכולים לדמיין צורה מופשטת...

• גם הדמיון לא נותן לנו אפשרות לדבר אפילו על המהות.
• אין דבר כזה מהות שאנחנו יכולים להגיד עליו משהו, כי זה אף פעם לא היה בהרגשה ובהבנה שלנו.
• אנחנו לא מבינים מי אנחנו ומה שקורה מסביבינו במהותם.
• לפי צורת הבנייה שלנו, אנחנו פועלים בתוך הרצון, ומרגישים מה שמלובש ברצון. צורה מופשטת אנחנו יכולים לדמיין, כי פעם הרגשנו את זה בפנים. אבל מהות? לעולם לא. כי לא הייתה לנו פגישה עם זה לעולם. אחרי גמר תיקון - אני לא יודע מה יקרה, אבל בינתיים זה כך.

• איך המצאנו מילה שנקראת מהות, בלי שאנחנו יודעים ותופסים אותה?

• ישנה סיבה קודמת לי, שהיא הסיבה לזה שאני קיים ומרגיש.
• לכל דבר יש דבר שמוליד אותו.
• לה אני קורא מהות.
• מהי - אני לא יודע. ההשגחה מונעת ממני את זה.
• המהות זה הבורא, לא משהו שאני מרגיש בי, אלא הסיבה לזה שאני קיים. יש משהו שהיה קיים לפני - מה הוא - אני לא יודע.
• אתה יכול להגיד "שטויות - אין דבר כזה!". נכון. אין לי איך להוכיח לך שזה מה שאני חושב. זה רק נראה לי לפי ההגיון שלי.
• זה נקרא שאני בשלילת ההשגה, אני לא יכול להביא טענות בעד או נגד.
• לסיבה למה שקורה בכלל אני קורא מהות. ואני לא הולך לחקור אותה - אני חוקר רק בתוך הרצון שלי.
• גם אם אוציא את עיני מעצמי לקילומטר, ומשם אראה - אז העין שלי תופסת משם את הדברים.
• מה אנחנו עושים עם רדארים וטלסקופים? בסה"כ מצרפים לחושים שלנו עוד כלים. אבל לעולם לא נצא מהכלים שלנו, שאנחנו בנויים מהם.
• אתה יכול לחבר לי אלקטרודה למוח שלי ולשדר לי איזה פולס - ואני אגיד לך - ואו, עכשיו אני שותה תה!

• מהו רשימו, ואיך אני משתמש בו?

• רשימו זו הצורה שפעם החומר קיבל, אז אני מעורר את הרשימו הזה, כדי לחזור לאותו מצב קודם.

• אז המוח בעולם הזה הוא תרגום מוטעה של הרשימות הללו?

• למה מוטעה?
• מה ההבדל בין רוצה וחושב? חושב זה לא ברצון לקבל?
• הבורא ברא רצון לקבל ע"י האור, ועל ידיו משפיע על הרצון לקבל.
• ברצון לקבל יש כל מיני צורות התפעלות, שנרשמות בו ונהפכות לזכרון.
• השוואה בין התפעלויות נקרא זכרון. היכולת לעשות את ההשואה הזו נקרא מוח, שכל.
• אם לא יהיו לי נתונים, השכל לא יתפתח. רק אז יהיה לו על מה להתפתח.
• אני רוצה להנות בכמה צורות - ואז יש לי נתונים לעבוד איתם - איפה אני פחות משקיע ויותר מקבל. כך עובד האגו שלי - ומתוך זה השכל מתפתח.
• אם האדם לא נכלל מכל מיני התרשמויות, השכל שלו לא יתפתח.
• אתה רואה איך ההשגחה מסדרת שכולם יעברו מהכפר לעיר ויתקבצו יחד.
• אנחנו חייבים להיות מוכנים להתפתחות הרוחניות, אי אפשר שזה ימשיך להיות כמו קודם.
• אנחנו צריכים שכל, רגש, התפעלויות, אבחנות אישיות.
• ואחרי כל ההתפעלויות הללו אתה מגיע למשבר - כשהשכל שלך מוכן לעכל יותר ממה שההתפעלות הנוכחית נותנת לך.
• משבר זה שאני מוכן להתפעל מדברים יותר גבוהים, נעלים, ממה שהחיים הללו נותנים לי.
• אני מרגיש שזה הסוף - התפתחתי בשכל והרגש שלי בצורה כזו, שההתפעלויות שבהן אני נמצא הן קטנות מידי. כאילו שאני גר באיזה כפר בעולם.
• ורק מתוך כל ההתפתחויות ושיטות השלטון, וגישות המדע וכו' - עכשיו אנחנו מוכנים למשהו חדש. בשביל זה באה חכמת הקבלה. אתה רוצה חדש? הנה. אבל כל זה קורה בתוך הרצון.

• למה אנחנו מוכנים? מה חדש?

• לקנות התפעלויות חדשות בחומר שלנו, ברצון לקבל שלנו.
• אנחנו מיצינו את ההתפעלויות שלנו לקבל או לא לקבל. נמאס לנו. אנחנו משחקים בזה רק כדי לסחוב את עצמינו בחיים האלו.
• אנחנו מרגישים שהחיים האלו כבר לא ממלאים אותנו. כי ההתפעלות ברצון לקבל היא אחת - לקבל או לא לקבל.
• אנחנו רוצים התפעלות חדשה - מהנותן! ולזה אנחנו מתחילים להיות מוכנים.
• מצד שני - אתה יכול להגיד שזה רשימות שמתממשות בנו בהדרגה. ועכשיו נגמרו הרשימות הללו, והגיע השלב של הרשימות הבאות. הרשימות של להשפיע או לא.
• ועד עכשיו התנהגת כבהמה - לא היה לך עם מה לעבוד. ולכן חכמת הקבלה הייתה נסתרת.
• אם אתה נמצא רק באגו שלך, זה הטבע שלך - אתה לא צריך את חכמת הקבלה. אתה יודע לפי הפופיק שלך מה אתה צריך ומה לא.
• המקובלים ידעו מראש - שאחרי כך וכך שנים זה צריך לקרות.
• עכשיו זה או בעיתו או באחישנה. ולפני זה? כלום. סתם כצאן לטווח.
• עכשיו מתגלה משהו חדש - ויחד עם זה אתה צריך לגלות את השיטה. אנחנו רק בתחילת התהליך.
• האנושות לא מבינה שפועלים חוקים חדשים מצד מערכת ההשפעה, ולא רק מצד הקבלה.
• ועכשיו יש לך שני כוחות - וחכמת הקבלה היא השיטה לגלות את היחס הנכון בין כל החלקים.
• בהתאם להתקדמות שלך כלפי המערכת הזו, אתה מגלה ומעכל ומממש אותה נכון. אבל אתה צריך לדעת את החוקיות, הנוסחא שבמערכת הזו - וזו בדיוק חכמת הקבלה.
• האנושות נמצאת בטריפ שאפשר עוד לחיות לפי החוקים הקודמים. אבל אנחנו נגלה את זה, אין ברירה.
• רוצים למנוע את המשבר? את הבעיה הכללית? אתה תראה שעוד מעט זה יהיה הרבה יותר גרוע. אם מסתירים את המחלה, היא מתפרצת בצורה הרבה יותר קשה.
• אם היינו באמת פועלים, וחוקרים את התופעות - ולפיהן פועלים - היינו מתקנים את עצמינו לפי חכמת הקבלה ולפי המשבר.
• אתה לא רוצה להבין את מה שקורה בטבע, וקורא לעצמך ריאלי.
• כמו שבכלכלה הם משתיקים הכל ולא מתקנים. לא מקבלים את העובדות כעובדות שאיתן צריכים לעבוד. נמצאים בפנטזיות, כמו ילדים שסוגרים עיניים ורוצים להשאר במצב של היום.
• האדם משקר לעצמו.
• בקבלה אין ספק - רק חומר וצורה מלובשת בחומר.
• אתה כל הזמן רוצה לברוח למשהו יותר מתוק ונוח שמנותק מהחומר.
• הרופא אומר לחתוך - חותכים. אתה צריך ללכת לפי החוקים. זה לא נעים, כי זה נגד הרצון לקבל.
• העולם שלנו טועה בזה בגדול - אתה יכול לתקן בדרגת המחשבה, בזמן קצר וקלות, לעומת ייסורים שיכולים להימשך שנים, ורק משם המחשבה תעלה בעל כורחה, דרך ארוכה מאד.

• יש הרבה אנשים פשוטים שמרגישים שהעולם קטן עליהם. מה האלטרנטיבה שמגלים ברוחניות? מה מעניין בקבלה?

• אני לא מציע כלום. מה יש לי להציע?
• אני יודע רק דבר אחד - אם הרצון לקבל מממש את הרשימו שבו, הוא מרגיש את עצמו בנוח, בטוב.
• יש לך עכשיו מתגלה רשימו חדש, הוא נקרא נקודה שבלב נגיד, גם אותו אתה חייב למממש.
• תדע שעכשיו אתה צריך להסתדר עם קוטב של שתי רשימות, שאיתן אתה צריך לעבוד. וזו חכמת הקבלה.
• הקבלה אומרת לך - מצד אחד למממש את החיים ההכרחיים, ומצד שני להיגע לאינסוף.
• הבורא מגלה לנו את הטבע. זה בסה"כ עוד רשימו ברצון לקבל שלכם.
• עד עכשיו הרגשתם את העולם הזה, וחשבתם שאתם מתפתחים בעולם הזה, מימשתם אותם, ועכשיו מגיע עוד רשימו.
• הרשימו החדש לא מבטל את הקודם - רק צריך להסתדר ביניהם.
• וזה פשוט - עיקר המאמץ שלך צריך להיות ברשימו החדש - ויחד איתו יבוא גם הקודם. ואז הכל הופך למצב הבא - מלכות דאינסוף.
• מעבר לזה - כבר אין רשימות, אנחנו לא לומדים מה אח"כ.
• החוקים מוחלטים, הסולם מוכן, הכל מולך. רק חסר שאתה תממש את מה שקיבלת כדי לנצל את זה.
• ואם לא תרצה להכניס את הצורה לתוך הרצון, אתה בסוף תרצה. אם לא בטוב, אז ברע.
• המקובלים אומרים לנו - אין לך כלום חוץ מחומר, וצורה מלובשת בחומר.

• שיר - כפר גלובאלי

10.12.09

חלק א' - זהר לעם, עמ' 45, אות רע"ג

• הקדמה

• לפני שאנחנו קוראים זוהר, אנחנו צריכים לזכור למה אנחנו קוראים אותו.
• כדי להתחבר יחד בלב ונפש, שנהיה מחוברים יחד לעבר מטרת הבריאה.
• כל ישראל חברים = כל אלה שמשתוקקים לגלות את הבורא, צריכים להיות בחיבור ביניהם.
• עד כמה שנצליח להתחבר בינינו, נבין מה כתוב כאן.
• הכוונות צריכות להיות לחיבור.
• גם ע"י מה שקוראים שיעזור לנו להתחבר, וגם עד כמה שנתחבר נבין מה קוראים.

• מה אלו אבן מצבה, בית אלקים, אבן שתייה ובית המקדש?

• אבן מצבה, בית אלקים, אבן שתייה, בית המקדש, הכל אלו תכונות שבתוך האדם.
• אנחנו צריכים להשתדל לאתר אותן בנו.
• כביכול אנחנו מדברים על מלים ומעשים מהעולם שלנו, אבל זה לא יותר מהתכונות שלנו. העולם שלנו הוא עולם מדומה, שנדמה לנו כך בתמונה פוטוגרפית.
• אנחנו צריכים מהתמונה החיצונית שהכוחות מציירים לנו, לחדור ליחס בין הכוחות הפנימיים האלו.

• מיהו יעקב?

• יעקב הוא הקו האמצעי - הוא סידר את התכונות האלו יחד, שמהן התחיל להתפשט העולם, התיקון.

• מאיפה אנחנו מקבלים תכונות?

• התכונות שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים אותן מהתפשטות עשר ספירות עיקריות - יהו"ה העיקריות.
• מצד אלקים, בינה, אנחנו מגלים את התכונות שבנו, ומתחילים להגיב בחזרה.
• מדובר מצד העליון, איך משתלשלות אלינו התמונות, ואיך אנחנו מעבדים אותן כדי לחזור לעליון.

• מהם תיקון הגוף ותיקון הלב, ומהי מיטה?

• תיקון הגוף = רצונות.
• תיקון הלב = שהרצונות הללו יהיו מכוונים בל מנת להשפיע.
• אם לא נקבץ את כל הרצונות, שיהיו תחת כוונה אחת, האדם יתפזר לכל הכיוונים ולא יוכל לקבוע את הכיוון שלו. זה נקרא "במיטתי".

• מהן עמידה, ישיבה, שכיבה?

• זו לא מיטה, עמידה, ישיבה או שכיבה - אלו מצבים פנימיים.
• שכיבה זו כמו מיתה, ישיבה זו קטנות, עמידה זו גדלות.
• אלו מצבים פנימיים.

• מהו חצות הלילה?

• שמתעורר מתוך החושך, חוסר האונים, שלא יודע איפה הוא נמצא.
• זה יכול לקרות כל רגע, ולא לפי לילה או יום, שמש או ירח.
• חצות הלילה - מעומק החושך וחוסר אונים, שאדם לא יודע למה הוא קיים.

• מהם צדיקים שבגן עדן?

• צדיקים שבגן עדן - אנחנו בונים את האבחנות הללו בפנים.
• ברוחניות עד שאדם לא בונה מתוך הרצונות, תכונות, כוונות שלו, מקומות שנקראים גן עדן, בית מקדש, זה לא קיים.
• אם אדם בחצות לילה קם ומסוגל לבנות לעצמו אבחנות פנימיות, מקומות כאלו מתוך הרצונות - זה נקרא כבר התגברות.
• האדם קורא לתכונות פנימיות שלו "צדיקים", קדוש ברוך הוא, בית מקדש וכו'.

• האם אדם צריך לחפש מה שכביכול נמצא כבר מקודם, או שצריך לבנות אותם מאפס?

• או שזה בא מראש, מוכן, רק אני צריך לשים מאמץ בלגלות אותם, או שאני בונה אותם, או יחד, היינו הך.

• מהו העולם?

• העולם זה כל מה שהאדם מתאר התוכו. האדם הוא עולם קטן.
• העולם היא תכונה שהאדם בונה בתוכו.
• הרצון לקבל שלי נקרא העולם.
• כל אחד מתאר את עולמו בתוך הרצונות שלו, ומחוץ לרצונות שלי התמונה הזו לא קיימת.

• איך אפשר שהשכינה תרד על אדם כאשר הוא לבד?

• לא יכול להיות בזוהר אדם לבד.
• התורה פונה לפנימיות האדם, וכל אחד מגלה בפנימיותו שהוא מחובר לכולם.
• אני רוצה לגלות את האמת.
• שום דבר לא משתנה, רק הכוונה שלי, הראייה שלי.
• אני רואה עכשיו מציאות מרוסקת, שאין בה בורא ונברא וכלום, הכל חורבן.
• ואני מתוך זה, מתחיל להרכיב ערכים.
• אני נותן לתמונה שאני מסדר בפנים אבחנות רבות ומשונות, את כל העולם, אני מתחיל לסדר אותו.
• מה שמסדר לי את העולם אלו עשר ספירות עיקריות וג' קווים.
• הציור של הכוחות, היחסים בין התכונות. אני לא רואה דמויות, רק תכונות.
• בתכונות שאני רואה אותן, הן יותר מלוכדות, מחוברות, או פחות.
• הקליפות לוחצות ורוצות לנתק זה מהזה. כוחות הפרודא. שאני צריך לחבר אותן למקור אחד.
• או שאני עובד כדי לאחד את הדברים הללו יחד.

• מיהם בני האדם שבתורה?

• בני אדם בתורה אלו לא הגופים, אל התכונות שרוצות להיות דומות לבורא.
• האדם, שבתוכו רוצה לסדר את כל התמונה הזו בצורה נכונה, אז בשבילו כל הנבראים הם חלקי המלכות - כנסת ישראל, הכונסת את כל הנשמות כדי להגיע לישר-אל.
• והמלכות הזו רוצה להגיע לתכונת הבינה/אלקים.
• וכך אני מתאר את הדברים.
• אני לא שם את התמונה שלי בעולם. אלא איך שאני אתאר אותו, כך זה יהיה.
• אני יכול לגלות את עולם אינסוף עכשיו, שכולם מחוברים.
• וזה קורה בפנימיות שלי, ולא תלוי בחמישה חושים גשמיים שלי.
• אני חייב להישאר בחושים הגשמיים האלו, מפני שעדיין לא כל באי העולם נמצאים באותה התכונה - בגמר תיקון השלם.
• אני חייב להרגיש את שני העולמות הללו. העולם הזה, והעולם הרוחני.
• אלו דברים שאנחנו לא יכולים לסדר, לעכל אותם, כי עדיי ולא נמצאים בשני העולמות.
• אבל בכל זאת לחשוב על זה, ולהבין שאנחנו נמצאים בתוך הרצון שלנו, וחוץ ממנו לא קיים שום דבר.
• ויש בו חלקים שנשארים קבועים, ויש חלקים שיכולים להשתנות - השינוי הוא במימוש שלהם. ואלו החלקים ששייכים לתיקון שלנו. ובהם אנחנו מרגישים רק תכונות, כוחות, ערכים.
• מהשכבה התחתונה של הרצון אנחנו לוקחים שמות, ואיתן קוראים לאבחנות יותר גבוהות.

• איפה זה בית-אל, איפה ירושלים, ומה ההבדל ביניהן?

• מלכות היא תמונת ה' - בה כל האבחנות.
• הנשמות מגיעות מעולמות בי"ע למלכות דאצילות, והיא כונסת את כל הנשמות.
• ירו-שלים = יראה שלמה.
• בית-אל = הבינה שנמצאת במלכות.
• יסוד של מלכות = יוסף, צדיק.
• כל האבחנות הללו נמצאות במלכות דאצילות, במקום החיבור שלנו, אפשר להגיד גם במלכות הכללית.
• במידה ואנחנו יכולים לחבר אותם יחד, אנחנו יכולים יותר ויותר לתאר מה היא הבריאה.
• הבורא ברא רצון אחד.
• ואז כל השמות שאנחנו יכולים לתאר, הם יהיו תכונותיה של מלכות דאצילות. מקום החיבור בינינו.
• לכאורה יש תמונה גדולה... אבל זה לא נכון.
• בכמה שאנחנו נקרא זוהר - אנחנו סה"כ מדברים על נקודת מגע, בין הכח המקבל ובין הכח המשפיע. אני והבורא.
• במידה שאני נמצא עם כולם יחד, אני נמצא בחיבור עם הבורא.
• נקודת המגע היא לא אחת, אנחנו מפוזרים. כמה שאני מוכן למרות הפרודא הזו לחבר אותם יחד, אז אני מביא את כל הדימיון הפרוע שבי, לחיבור אחד - ואז מגלה את הקשר/זיווג עם הבורא.
• ירושלים, בית אל, נמצאות בנקודת החיבור.
• כל התורה מדברת רק על זה.
• מלכות זה הכלי, וט' ספירות ראשונות הן האור, ועד כמה שהיא מסוגלת לדמות עצמה לאור, התחתון נעשה כעליון, יש ביניהם חיבור ודבקות.
• וזה נעשה ע"י הכאה, כי המלכות הפוכה מזה.
• כל זה נעשה מאד דחוס ומכווץ - גם אם אני לא מבין את המלים והאבחנות, אני יודע שכאן מדובר בסה"כ על נקודת הקשר ביני לבינו.
• באיזה תנאי אני והוא נוגעים זה בזה.

• מהם בוקר, חסד, אברהם, תפילת שחרית?

• באותו המצב שנקרא בוקר, חסד, אברהם, אני יכול להיות בקשר עם כח ההשפעה.
• אין בורא ללא נברא. אני צריך לגלות אותו בי.
• הקשר שלי עם אותה התכונה שנקראת בורא, זו נקראת תפילת שחרית.
• שאברהם מאפשר לי להיות במידת המגע המיוחדת הזו.

• מהם גבורה, יצחק, תפילת מנחה?

• כשמתעוררים בו כוחות דין, והוא צריך להתמודד איתם.
• השמש שוקעת, היום עובר, האור מתחיל להיחלש.
• האגו שלי עולה ומתחילים לכבות לי את חסד הבוקר.
• וזה תיקון אחד שבא.
• מצד אחד אני לא מסוגל להתמודד עם זה, ומצד שני מסכים שהם יבואו.
• איך אני יכול לקבל אותם, כשהם מתחילים לשלוט עלי? להקטין אותם? לא להשתמש בהם?
• צורת הקשר, התיקון הזה החדש הזה נקרא גבורה, יצחק, תפילת מנחה.

• מהו עולם?

• עולם הוא סך כל הרצונות שלי.

• מהי הפעולה שעושה יעקב?

• יעקב לוקח קו שמאל וימין, אברהם ויצחק, ומאחד אותם יחד.
• כל תכונות ההשפעה שמתעוררות בי מלמעלה, שהם לא לפי הטבע שלי, וכל כוחות הקבלה שמתעוררים בטבע שלי, גם ימין וגם שמאל, בורא אור ועושה חושך.
• שניהם באים מהכח העליון.
• כדי לגלות אותו אני צריך לחבר את שני הכוחות הללו בצורה נכונה.
• הם מנוגדים, נמצאים במאבק של קדושה וקליפה.
• איך אפשר לקשור את זה ששניהם באים מהבורא?
• אם אנחנו משתדלים, בונים מערכת פנימית שמחברת את שני הכוחות המנוגדים הללו יחד, שמשלימים זה את זה, לא יכולים להתקיים אחד בלי השני, ואני מתחיל להבין את שורשה ואיך זה קורה.
• לפני המחסום אנחנו לא יכולים לחבר ביניהם.
• אלו כבר עשר ספירות, מבנה הנשמה.
• מתוך העבודה שלי על חיבור שניהם, אני בונה אבן יסוד, אבן שתייה, בית המקדש וכו'.
• ואז שני הכוחות הללו, המנוגדים, עובדים בהרמוניה.
• יוצא שהמערכת שאני בונה, בין פלוס למינוס - היא ממש הבורא. ממעשיך הכרנוך.
• ואז אני אחד במלכות, כמו שבכתר. זו העבודה שלנו.

• מהי תפארת? מה אני צריך להיות כדי לגלות את הבורא?

• יש לנו דוגמא שנקראת תפארת.
• היא לא קיימת לפני שאני מוצא אותה.
• היגיעה של האדם מבררת לאדם את הדוגמא הזו מלמעלה.
• המדרגות שאנחנו עולים בהן לא קיימות, אלא נמצאות כולן בי, כמו גן של אדם, ששם יש את כל שרשרת החיים שלך מההתחלה ועד סוף ההתפתחות.
• בחיפוש שלך, אתה מעורר את הרשימות הללו ומממש אותן.
• אנחנו בונים את התמונה העתידית הזו מתוכינו, אבל אני צריך לחפש אותה, לאתר אותה.
• אנחנו לא נותנים לתינוק משהו שיוכל לסדר ולתקן אותם יחד. כל עבודת האדם היא בתיקון ואפילו בשבירה של דברים מוכנים.
• תפארת, זעיר אנפין, שכאילו נפרשים בשרשרת מלמעלה למטה, כולם נמצאים בנו. אלו הרשימות הנמצאות בתוך הרצון שלנו.
• והכח שקדום לכח הרצון לכאורה, כולו נמצא בתוך הרצון.
• ובתוך הרצון התעוררה נקודה אחת מיוחדת, שקיימת מחוצה לרצון, ובהזדהות איתה אנחנו יכולים לבנות עולם אינסוף.

• מהו קודש הקודשים?

• קודש = בינה, השפעה, תכונת החסד. חסדים מכוסים.
• הארת חכמה באור חסדים = קודש הקודשים. חסדים מגולים.
• זה לא איזה מקום אקראי על ההר בירושלים שנכנסים לשם.
• זוהי פעולה רוחנית של קבלה בעל מנת להשפיע, זה נקרא קודש הקודשים.

• מהם השלבים לגילוי הבורא?

• גילוי הבורא זה אור חכמה.
• החסדים להשפיע על מנת להשפיע, תשובה מיראה - זו רק הכנה.
• עוברים שם 40 שנה, ורק אח"כ נכנסים לארץ ישראל - ששם אנחנו משתמשים ברצון הזה בעל מנת להשפיע.
• אין הבורא נגלה, אלא בארץ ישראל.
• ולכן יציאה מארץ ישראל נקראת גלות.
• גלות וגאולה - ההבדל באות א' - אלופו של עולם.
• ישנם מעגלים בעולם, סביב ארץ ישראל. אני מגיע לרצון שלי, ומתקן אותו במדרגות.
• קודם בצמצום, שאני לא רוצה כלום, אח"כ מתקן אותו 40 שנה במדבר, ואח"כ נכנס אליו לארץ ישראל.
• הרצון לא משתנה, אלא רק היחסים שלי איתו.
• מצרים, מעמד הר סיני, מדבר סיני, ארץ ישראל - כל זה מתקיים באותו רצון. רק שהיחס שלי אליו משתנה.
• התמונה הגיאוגרפית, הסטורית, הופכת להיות תמונה פנימית.
• התורה מספרת על הסטוריה, גיאוגרפיה?
• אנחנו נראה שאח"כ יראה לנו מוזר איך פעם קיבלנו את התורה בתור איזה רצון, איזו סאגה.
• ההסתכלות הפנימית על התורה תהיה טבעית.

• מהי האות ת'?

• השכבה הנמוכה ביותר, העבה והאגרסיבית ברצונות שלנו נקראת ת'.
• סימן הת' זו או אמת, שאנחנו כן עובדים על האות הזו, כדי שבשכבה הזו, נצמצם את הרצונות הללו ונעבוד מעליהם.
• ת' רשומה במצח הצדיק.
• הצמצום פועל כבר בהתחלה, בראש דאריך אנפין.
• צדיק זה מי שרוצה להצדיק את הבריאה למרות הרצון האגואיסטי שלו, מתחיל מזה שמסכים שלא יכול לקבל אור חכמה ישר מלמעלה למטה, ולכן כבר מלכתחילה מסכים עם זה ומוכן לעבוד למעלה מזה.
• אור חכמה מתקבל בדחייה, ולכן אומרים שהאות ת' רשומה בראש הצדיק.

• למה כותבים את ספר התורה על החלק הפנימי של העור?

• אחרי שעושים צמצום על האות ת' ולא משתמשים בה יותר, זה נקרא שלא משתמשים בעור, אלא בבשר.
• העור מתחלק לשני חלקים, ועל השכבה הפנימית שלו אנחנו כותבים את ספר התורה.
• רק שם אפשר לגלות את הבורא לנברא.
• אנחנו לא יכולים לגלות אותו בעור עצמו, אלא בתיקונם, מעלים את הרצון הזה מעור לבשר.
• כשמלכות נכללת ביסוד. ורק בכלי הזה, למעלה מהרצון, לגלות את הבורא.
• רק בהתכללות מלכות בבינה אנחנו מסוגלים לעבוד.
• ואז אנחנו עושים ממלכות המנעולה, למיפתחה.

• מהם הצבעים לבן אדום וירוק?

• ג' הצבעים הללו, חסד גבורה תפארת, מאירים במלכות, מחוברים.
• תמיד מדובר רק על מלכות שמתקשרת לט' ראשונות.
• בתוך המגע הזה מתקיימות אינסוף אבחנות.

• מה הקשר בין הקשת למשיח?

• עד שמלכות, שנקראת עולם, לא תהיה מחוברת לקשת (חסד גבורה תפארת), העולם לא יהיה מוכן למשיח.
• משיח הוא הכוח שמחבר את המלכות לזעיר אנפין.

• האם הגלות היא ניתוק מוחלט מרוחניות?

• גלות היא לא ניתוק מוחלט, אומות העולם לא נמצאים בגלות.
• גלות היא הארה מיוחדת ממצב הגאולה, שאני מרגיש נטייה, חסרון, השתוקקות.
• מה חסר לי באמת? זוהי גלות מתוך המצב הרוחני, מחיבור, מהשפעה.
• גלות זו מדרגה, הארה מרחוק שמגיעה לך מהקשר, בה אתה מרגיש שאני לא בקשר.

• מהו זכרון?

• זכרון, יזכור = זה קשר מיוחד ביני לבין הבורא.
• הכל תלוי בהכנה, אם נכין את עצמינו בהשתוקקות, ברצון, שאז יוכל להגיע מהקשת, מהחג"ת אור המשיח, ואז נקרא שנעורר את הזכרון.
• נזכיר - העלאת חסרון, כדי שהבינה תוכל לפעול בלי שום עיכוב מצידה.

• מהי הדור שלאחר המבול?

• שהאדם מוכן לעבוד לפי הקו האמצעי, ולא לפרוץ מעל הגבלותיו - זה נקרא בעובד למעלה ממבול.
• הוא מקיים בתוכו את התנאי, שהמבול לא חוזר - ושם בונה את עולמו החדש, היחס המתוקן שלו עם האור.

• איך אדם מחזיק בנקודת המגע?

• בתנאי שלא מפחד שיבוא מה שיבוא, ומוכן שוב ושוב לבנות אותה על כל תנאי שיהיה.
• אם מפחד שזה יברח ממנו, יש לו חוסר בטחון, לא מחובר לחברים.
• לא מבין שההתקדמות שלו היא בתכונת ההשפעה המתפתחת בו.
• אם אני דואג לעתיד, סימן שהרצון לקבל שלי עובד, ולא הרצון להשפיע.

• האם כשאנחנו קוראים את הזוהר בשפה אחרת יש אותה ההשפעה, אפילו שהאותיות לא בארמית או עברית?

• זה לא משנה.
• כל אחד יצטרך ללמוד אותו בשפה שלו.
• חוץ מחלקים שבהם מדובר על חלקי אותיות - ואז נדבר עליהם כסימנים, תמרורים, ותו לא.
• כשאני אומר לך מלוח או מתוק, בכל שפה, אתה מרגיש אותו דבר.
• המלים לא חשובות, השפה היא רגשית. זו לא הבעיה בהשגה רוחנית.

• האם לייצב את שני הכוחות המנוגדים באדם היא הכנה לקו אמצעי?

• כן.

• למה הזוהר מחבר בינינו?

• כי הוא נכתב ע"י קבוצה של מקובלים שהיו מחוברים ביניהם. כל אחד ייצג ספירה מתוך עשר ספירות שלימות.

• איך הקריאה בזוהר אמורה להשפיע על רגשות האדם?

• אי אפשר לדעת. בינתיים זו רק פסיכולוגיה.
• צריכים פשוט לבצע יגיעה פנימית, לחבר את התמונה האמיתית הזו, ולא חשוב שאתה מתבלבל וחזור ושוב.
• המאמץ הזה נקרא יגעתי. ומצאתי כבר שמים לך בדרך.

• האם אחרי המחסום, המלים של ספר הזוהר נהיות ברורות ומובנות?

• עוד לפני זה.
• אתה לא תחיה אותן, אבל יהיה לך הרבה יותר קל להכנס לתמונה הזו ולהתמצא בה.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 178, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ס"א

• הקדמה

• האורות שיוצאים, מצטמצמים ביציאתם, תופסים ביציאתם "איפה היינו, מה עשינו".
• זה חשוב לזכור שזה קורה בזמן היציאה.
• יש פה התרשמות מיוחדת מתוך חולשה, חוסר אונים, אין ברירה.
• בדרך החוצה אני מתרשם מחוסר היכולת שלי לעבוד עם המלכות שלמטה.
• ס"ג מתחיל להרגיש שיש כאן בעיה. עכשיו מרגיש שיש שם חסרון גדול, שלא יודע איך להתמודד עימו.
• ס"ג מתחיל להיות מודאג מזה, ועולה מפה לנקבי עיניים, ועושה שם זיווג מיוחד.
• זו לא חכמה גדולה עבוד ס"ג למלא כלים דהשפעה. אלא ס"ג מתחיל לתכנן איך הוא ממלא את המלכות (בגדלות).
• ואז יוצר לנו כאן עולם הנקודים בקטנות, בגו"ע.
• כל פעולה של כל מדרגה ומדרגה, הקטנה והצדדית ביותר - חייבת להיות מחושבת עם הסוף - מטרת הבריאה - שהנברא חייב להיות כמו הבורא.
• הבורא מבצע את ההחלטה השורשית שלו בכל פעולה פעולה.

• מה הכוונה "מקום לעולמות"?

• מקום זה רצון.
• מפה וגלגלתא ולמטה, זה נקרא מקום, רצון.
• מקום לגילוי האור, לעולמות, לנבראים.
• יש מקומות שונים - יש מקומות ששם יכול להופיע אור עליון, למטה מטבור רק אור דחסדים, וכו'.

• שיר - כולנו חלקים של השלם

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 41, תכונתה של חכמת הנסתר בכללה, כותרת: כח חוזר או כח סיבתי

• הקדמה

• הדומם - כוחו המטרתי זה להחזיק את עצמו במצבו. אם לא היה לו כח, לא היה קיים. רוצה להישאר כמו שהוא בכל רגע ורגע.
• "אני רוצה עכשיו להישאר כמו שאני".
• יכול להיות שבשביל זה אני נמצא בתנועה בלתי פוסקת - כמו אטום או אלקטרון. זה לא שהוא לא זז, אלא שלא רוצה לשנות את תכונתו.
• צומח כל הזמן נמצא בבירור מה יותר טוב מהמצב הקודם. לקנות כל פעם דברים יותר מועילים מהצב הקודם להבא.
• התוכנה כאן משוכללת מאד - אני מבין שהמצב שלי הוא לא שלם.
• אני צריך כבר להרגיש, לנחש, לראות, לצפות למשהו יותר טוב.
• אני חייב להתכלל מהמצב הטוב הבא שנמצא בי, בתוכי, בכח.
• ואז הפער בין המצב הנוכחי לבין המצב הבא, רצוי ומצוי, הוא יגרום לי להיווצרות הכח הדוחף מהמצב הנוכחי שאני רואה בו שלילה, למצב הבא שאני רואה בו חיוב, שימשוך אותי.
• הצומח משנה את המצב שלו. חייב להיות במצב הכלול משניים - ראש, המגלה את המצב הבא, ולמצוא כנגד כח הדומם שרוצה להישאר במרום, כוחות שיאפשרו לנו לעבור ממצב למצב.
• בצומח יש תוכנה לגמרי שונה, מיוחדת שאין בדומם.
• דומם הוא בכל הייקום, הצומח רק על פני כדור הארץ.
• כי רק כאן צריך להיות המדבר. אין צורך המקום אחר, כי אין אדם.
• אנחנו צריכים להבין שהדחף לשינוי, הוא שיש בנברא כבר תכלית, סוף הדרך.
• ההבדל בין דומם וצומח זהו ההבדל המהותי.
• באדם יש נקודה שבלב שדומה מיציאת הצומח מהדומם. שמהבהמה יוצא אדם. עולם חדש.
• הבורא ברא רצון דומם. כח ההתפתחות שבו זה כח הבורא שבו.
• הבורא, שנכנס ושובר את הרצון הדומם הזה, מכניס בו את ט' ראשונות, הופך אותו לצומח, נתון לשינוי.
• צומח, חי ומדבר נמצאים במקום מיוחד בייקום. ואין לנו מה לחפש במקומות אחרים. יכול להיות שנמצא אילו התחלות כאלו, אבל לא ממש צורות ממשיות להתפתחות חיים.
• צריך להבין שהכח המתפתח, הצומח, הצמיחה, השינוי, הוא נגד הכח הדומם. והם נמצאים במלחמה התמידית ביניהם.
• האחד רוצה להישאר בסטטוס קוו, והשני רק לשבור.

• מהי הרגשה?

• כח ההרגש בא לנו מחסרון שאנחנו מרגישים, עד כמה שחסר לנו להגיע למטרה.

• למה האדם יכול לסבול כדי להגיע למטרה גבוהה?

• כח סיבתי מרובה - כי יכול לסבול יותר, כדי להגיע לדרגה רחוקה יותר למטרה הראויה בעיניו.
• האדם יכול לסבול לזמן ממושך, כי מתאר לעצמו מטרה כדאית.

• מה ההבדל בין אדם עם רצון קטן לאדם עם רצון מפותח?

• אנחנו רואים בעולם שלנו - האדם יוצא בבוקר, הולך לרחוב לחפש הזדמנות וחוזר הביתה.
• "יש לי חמישים שקל בכיס, אני לוקח את המשפחה לחוף הים, וזה מספיק לי להיום." ומה עם מחר? "יש להיום, זה מה שחשוב."
• אדם אחר, יוצא מהבית טרוד, "מה אני אעשה?" - "מה אתה מוטרד, קרה משהו?" - "לא, הכל בסדר." , וממציא לך כל מיני בעיות. "לך לחוף הים, תנוח!", לא מסוגל.
• בכל רגע ורגע שהאדם בודק את הכדאיות, ונשאר בדרך ומשקיע כל רגע ורגע.
• יכול להיות שהאדם נפל לכאן, ונמצא כאן. זה לא נקרא שנמצא בדרך. אלא אם מסכים, לא מסכים, נמצא בביקורת תמידית. כמה מוכן לחכות? דורות, גלגולים. המטרה נמצאת למעלה מהחיים שלי.
• המטרה היא השפעה - אני לא שואל על התגמול. אני לא דורש כלום, חוץ מהשפעה.
• אז איפה המטרה? יכולה להיות קרובה או רחוקה.

• ככל שהאדם מפותח יותר, הוא פחות שלם?

• מי שנכנס לרוחניות, הוא כבר שלם. בשבילו או אף פעם לא להגיע, או להיות בזה עכשיו - זה היינו הך.
• המטרה היא ההשפעה, ולכן אין לי בעיה, אני בזה.
• מישהו מפריע לי? משהו חסר לי? לא.
• אני יכול להגיע לזה אי פעם? אני לא דואג לזה. במה אני אדאג? בכלים דקבלה שלי?
• הדבר היחיד שאתה צריך לדאוג לו הוא להיות בהרגשה הזו - גם עכשיו, או לעולם לא.
• בשביל זה אתה צריך לחבר אליך את כל הכלים הזרים - להגיע לגמר תיקון.
• ואז תגלה שכבר היית בזה, וכל מה שעשית אלו רק עשית בירורים בכל המדרגות בדרך לשם.

• אם אני כבר נמצא בהרגשה הזו, בשביל מה שאני ארצה לעשות את העבודה הזו?

• כדי להיות בפועל הרגשה הזו, אתה צריך לעשות תיקונים.
• בפנים אני מברר את הדברים האלו.
• ואז אני מגלה - אין עולם אין אני ואין כלום, ואני באינסוף. זו הדרך. הבירור שאנחנו נמצאים כבר בזה.

• למה לי לטפס למדרגה יותר גבוהה?

• בהתפתחות הנכונה שמביאה לנו חכמת הקבלה - אנחנו צריכים לשמוע בקולם של המקובלים.
• או שהאבחנות נובעות מרצון לקבל האגואיסטי שלי, או שאני לוקח את זה כאמונת חכמים שהשיגו, וכמו שהגדולים מחנכים את התינוק, כך המקובלים מחנכים אותי בדרך שלי.
• או שאני מקבל מה שאני חושב, או שאני מקבל מה שמקובלים חושבים, ומוכנים לייעץ לי.
• לכן ההתפתחות יכולה להיות לשני כיוונים שונים.

• מה אני יכול לעשות כדי להגיע לרוחניות?

• נותנים לי נקודה שבלב וחברה רוחניות.
• אנחנו נמצאים בשני מצבים יחד - חברה גשמית ורצון אגואיסטי, ומצד שני נקודה שבלב וחברה רוחנית.
• יש באדם שני יוצרות האלו - ואז אף אחד לא יכול להתלונן שלא נתנו לו.
• אנחנו צריכים רק לבחור - מה יותר חשוב.

• האם עצם העדפת השפעה על פני הרצון האגואיסטי זה השכר בפני עצמו?

• כן.
• אנחנו לא מבינים איזה תענוג יש לנו בהשפעה.
• לא ממילוי עצמי, אלא מזה שאני שייף לעליון ודומה לו.
• יש לי את הרצון לקבל שלי, ולידו נקודה שבלב, ספרים, קבוצה ומורה. ואני יכול לבחור, עם אילו אמצעים אני רוצה להתקדם.

• האם ברוחניות אני יכול לשלב רגש ושכל יחד?

• ברוחניות הם תומכים זה בזה.
• בעולם שלנו אי אפשר להשתמש בשניהם בבת אחת.
• נראה לנו שהשכל הוא אובייקטיבי כלפי כולם, והרגש לא.
• ברוחניות שניהם הופכים להיות לאחד.
• ברוחניות אנחנו עובדים בקו אמצעי, מחברים את שניהם, רצון לקבל ורצון להשפיע.
• בגשמיות לוקחים את שניהם, פלוס ומינוס, ונגד ביניהם והם פועלים יחד כדי להוציא דבר שלישי.
• ברוחניות זה לא כך.
• האדם הוא הקו האמצעי, בחינוך ובכל דבר. איך להזמין באדם קו אמצעי זה נקרא לחנך את האדם נכון.
• אנחנו כל הזמן עוסקים באיך להגיע לקו האמצעי הזה - ואז נולד האדם. ולפני זה לא, אנחנו נמצאים בשני הכוחות הללו ולא יכולים לחבר אותם. אנחנו תמיד טועים.
• כי מה שמחליטים בשכל אי אפשר לקבל ברגש. מישהו מחליט ומישהו מקבל, כמו שני אנשים שונים.
• בעתיד, דור דיעה, אנשים יעבדו בקו האמצעי, ואז רגש ושכל יהיו כאחד, ואז לא יהיו טעויות.
• עד אז אין שום אפשרות לאדם לא לטעות.

• האם אני צריך להתקדם ברגש ולוותר על השכל שלי?

• סה"כ מה שאתה מפתח ע"י דעת חכמים, זה את הרגש שלך.
• אתה לא יכול בלי אחד מהם.
• ודאי שאני צריך לוותר על המדרגה הנוכחית כלפי המדרגה הבאה כדי לקבל אותה.

• למה יש הפרדה בין רגש לשכל?

• ההפרדה הזו נובעת ממקום גבוה מאד, מראש דגלגלתא, כשהיא התחילה להוציא ע"ב הפנימי, ונעשה הבדל בין ד' דהתלבשות לג' דעביות.
• שהאורות לא נמצאים בכלים שלהם.
• שיש סטייה בין אור לכלי.
• ומזה מגיע לך הרגשת החסון.
• ברגש יש לי יותר ממה שיש לי עכשיו, אבל בשכל, בכלים שלי לא.
• אף פעם לא ראיתי מה זו מכונית. אבל עכשיו אני מסתכל עליך, התיישבתי לידך. זה לא שלי, אבל התרשמתי מזה. קנאה = הרגשת פער בין מצבים.
• זה מפעיל מייד אצלי כלי שנקרא שכל.
• ברגש זה לא נמצא, לא קניתי את זה, אבל בכלי הנוכחי שלי יכול לתאר תענוג שלא נמצא בו בפועל, אבל מאיר לו מרחוק.
• מזה נוצר השכל - הוא נוצא איפה שאני מרגיש שחסר לי משהו, ואני רוצה להשיג אותו.
• שכל תמיד הוא איפה שישנו החסרון.
• אם אין חסרון, אין שכל.
• חוסך שבטו, שונא בנו.

• מה זה קו אמצעי? שלא יהיו לי חסרונות יותר?

• ממש לא.
• כל העליות שלנו הם על פני השנאה, החסרונות שנשארים.
• כל הפטנט של הבורא, שאתה אף פעם לא תמלא את הרצון שלך. מלכות דאינסוף הריקנית.
• החלל תמיד נשאר - כי זה הרצון לקבל בצורה ישירה.
• על פניו אתה בונה חלל חדש - דהשפעה.
• אתה מבין שאף פעם לא תמלא את עצמך או לא?
• הכלי שלך תמיד יהיה איך אני ממלא אותו.
• על הכלי שלי אני כל הזמן עושה צמצומים, ולהרגיש שהתענוג שלו יותר חשוב מהתענוג שלי.
• הקליפות כמו שהן, נשארות, רק הן לא נקראות קליפות כי על פניהן בניתי את היחס שלי - עזר כנגדו.
• דווקא בגלל שהרצון לקבל נשאר ריק ועליו אני בונה השפעה - יש לי הרגשת תענוג נצחית.

• ואת החסרון שלי שנשאר ריק בכלים שלי אני לא ארגיש?

• אתה תרגיש אותו כחסרון שדוחף אותך להשפיע לאחרים, ואף פעם לא תהיה לך מנוחה.
• בגלל זה תרגיש כל פעם את התענוג.
• אנחנו לא יכולים להמחיש כל כך הדבר הזה.
• רב"ש נותן דוגמא כזו: למלכה יש אלף עוזרות.
• היא בעצמה רוצה להאכיל את בנה הקטן. למה? זה תענוג.

• האם ההשפעה מתקנת את הבהמה שלי? כי בשכל אני תמיד בהמה.

• בהמה זה לא הרצונות בדרגת הבהמה. הרצונות שמשמשים לדרגת אדם, כבר לא נקראים בהמה - אלו כבר מלאכים, קרבנות.
• הרצון אפילו מדרגת הדומם, אם מצטרפים לדרגת המדבר - הם חלק מהמדבר.
• אני אוכל משהו דומם צומח, אני מעלה את זה לדרגת החי.
• אני מעלה דומם שלי לקשר עם הבורא, זה הופך להיות רוחני.
• הקליפה הופכת להיות מלאך קדוש. למה? כי משתמשים בו כדבקות.

• האם הכוונה שייכת לרגש, שכל או שניהם?

• כוונה היא תוצאה מבירור פנימי שלי, ברגש שכל וכל האבחנות, והיא כוללת בתוכה כלי מוכן, שבו אני מקבל את התשובה, גילוי - וכוללת את כולם.
• אין רגש בלי שכל או להיפך. מה השכל ימדוד? אני תמיד מודדים את הרגש שלנו.
• עיני הדיין נפעלות מהרצון או ממה?

• האם אפשר למדוד את הרגש ממש כמו שמודדים את השכל?

• מה שאנחנו מודדים בשכל זה רק את הרגשות שלנו, אפילו שאנחנו לא מודעים לזה.
• רק נראה לנו שאנחנו מודדים דברים דוממים.
• הדיין, לעומת זאת, נמצא למעלה מזה. הדין שלו הוא דין צדק, העלה אותו לבינה.
• סתם מישהו שמסתכל לא נקרא דיין, הוא מודד הכל בחוץ לפי הפגם שלו. הכל לפי הפוקוס של הרצון לקבל שלו.
• רק ע"י התעלות מעל הרצון, אתה רואה. ראייה זו תוצאה מהרצון.
• רק העלאת הדין לדרגת בינה נקרא שעיניו רואות.

• למה צריך קבוצה או תחנונים כדי להגיע להשפעה?

• בשביל מה לך השפעה? מה מטרת הבריאה? להינות.
• הבורא עשה הכל כדי שאתה תהיה מחוייב להגיע אליו, לקשר עימו. כי הדבקות עימו ממלאת אותך.
• מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, שהאור ממלא את הכלי, דבקות עם הבורא.
• אם אני אגיע להשפעה לבד, איזה אור ימלא אותי? מי ימלא אותי?
• אור זה בורא, השפעה, ואני צריך להיות גם בהשפעה כדי לא לנטרל את הכלי שלי. הכל זה אחד.
• אני חייב לפנות לתכונת ההשפעה, לרכוש אותה.
• היא לא נמצאת בי, זה כח זר.
• אני מגלה שחוץ ממני יש רק דבר אחד. אני כולי רצון לקבל, והוא רצון להשפיע. אני רוצה לשלוט בו, בתכונה הזו.
• אי אפשר בלי הבורא, הוא מקיים אותי ומחייה אותי, וכל הצורות וההרגשות שלי הן העתקה מהבורא.

• שיר - יש לנו שיטה

8.12.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• בהרגשת החסרון בכלים יש הרבה רמות שונות.
• הפסד מהקרן, או הפסד מהעודף.
• חסרון שמגיע בגלל שחסר לי, או בגלל שאני חסר למישהו, או דרכי ממישהו זר למישהו זר.
• כל כלי מתלחק לעשר ספירות - עשר חסרונות שונים בכל כלי.
• לא בגודלם, אלא באופיים.
• מקור החכמה הוא אריך אנפין, בינה שיצאה מראש דאריך אנפין לא צריכה חכמה, אבל דרכה עוברת כל החכמה לתחתונים.
• בגלל שהיא נכללת מהתחתונים מייד יש לה חסרונות.
• ואז אבא ואמא מתלבשים עליה - וזה ג"ר דבינה - לא רוצים לעצמם.
• מוסרים את זה לישסו"ת, ז"ת דבינה - יותר ממה שעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק. סובל מזה שלא יכול להעביר לתחתונים.
• המתאם בין ישסו"ת לנשמות, זה זעיר אנפין - שנקרא הקב"ה.
• ורק במידה שמלכות רוצה להתחבר עימו, הוא מתחיל להרגיש שיכול להשפיע לה.
• זה נקרא שהתחתונים מספקים את אבינו שבשמיים (ישסו"ת).
• במידה והתחתונים רוצים להתאחד לכנסת ישראל (מלכות דאצילות) ואז החסרון שבנשמות מעורר את מלכות דאצילות, וכך הלאה בדרך למעלה.
• יש כאן הרבה מאד מדרגות, צל"ם וכו'.
• בכל מדרגה ומדרגה יש חסרונות שונים.
• יש שכן שהולך יחד עם זה שצריך כסף להשיא את ביתו. ולא ממש אכפת לו, כי הבת לא שלו.
• אבל זה שצריך להשיא את ביתו מרגיש חסרון אחר.
• גם אצלינו, במצבים שאנחנו עוברים אנחנו עוברים דרך המצבים האלו - מחסרון שאין לו חסרון, עד לחסרון ממש.

• בתיקון של ואהבת לרעך כמוך, החסרון של רעך נשאר חברון זר?

• אנחנו לא מוחקים את ההבדל בין הפרצופים, העביות ביניהם נשארת.
• אתה לא מבטל את "כמוך".
• הפער, השנאה נשארים בינינו.
• אבל עולים על הר סיני, והופכים את העביות לזכות.
• אסור לנו למחוק שום דבר - הדברים הרעים ביותר חייבים להישאר כמו שהם, רק שעליהם אנחנו מוסיפים תיקון. רק משתמשים בהם אחרת.
• הקליפה שומרת על הפרי עד גמר תיקון, ואח"כ אנחנו לא יודעים מה קורה.

• מה זה לרכוש מסך?

• המסך סה"כ מכסה לך את העביות שלך, את השנאה בין החברים - והיא עדיין יכולה לפרוץ.
• אנחנו רואים - שכמה שמתאחדים, פתאום יש שנאה ומלחמות. דווקא בגלל שבונים קשר ביניהם, אבל התיקונים האלה יכולים ליפול בכל רגע.
• כמו באירופה - 30 מדינות עם המון פערים ביניהם. כל החיבור שעכשיו משתדלים לעשות יכול להביא למלחמת העולם השלישית בקלות. מספיק גפרור אחד.

חלק א' - כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 225, מאמר "חשיבותה של תפלת רבים"

• הקדמה

• יש תנאי - באיזה תנאי בקשת האדם מתקבלת במערכת הכללית, ואז האור עושה עליו פעולה.
• מה שאנחנו מסוגלים בעצמינו זה לאתר את החסרון הנכון, ואם אותו אנחנו מגישים - מקבלים על זה תיקון מלמעלה.
• התיקונים באים מלמעלה והחסרונות מלמטה.
• אנחנו לומדים איך לסדר את החסרון הנכון, כדי להגיע למצב הרוחני הרצוי.

• מה הקשר ביני לבין הקב"ה (יסוד)?

• 
  
• תורה ומצוות = מתקן עצמו מלקבל ללהשפיע.
• לא מרגיש בזה טעם או תועלת בשום אופן.

• אז לאן אני צריך להגיע?

• אנחנו לומדים שהרצון לקבל שלנו, כשהוא עובר לתיקונים בע"מ להשפיע, הוא עולה בסולם המדרגות.
• סולם המדרגות כאילו מתחיל מהעולם הזה, עד לעולם אינסוף. 5 עולמות.
• מצד שני, אנחנו לומדים, שכל מה שנעשה נעשה בעולם אצילות, בין יסוד דאצילות, המשפיע, לנוקבא דאצילות - המקבל.
•  

• אז מי עולה מעולם עשייה עד עולם אינסוף דרך על העולמות?

• כל הזיווגים והתיקונים בין יסוד למלכות דאצילות.
• 
  
• יסוד נקרא "כל".
• יסוד דזכר צר בחסדים וארוך בחכמה.
• הנשמות צריכות להביא את הצורך לתיקון שלהם שנקרא חסדים, ואז נוצר קשר ביניהם, בין יסוד למלכות.
• החסרון הוא אך ורק עד כמה שהנשמות רוצות להתקשר ביניהן בכמות ואיכות יותר גבוהה.
• לכן לא יכולה להיות תפילה לתיקון - רק תפילת רבים.
• אנחנו צריכים לתאר את הכל במובן של קשר בין הנשמות.

• מה זה נשמות?

• זה כבר דבר גבוה - חסרון מתוקן לקשר עם האחרים.
• כל אחד ואחד מאיתנו, אם רוצה להתקשר לאחרים - הנטייה שלו להתקשר לאחרים - זה החסרון, הנטייה הנכונה, שאם יקבל תיקון - זו תהיה הנשמה שלו.
• הנשמות שלנו זו מידת הקשר בין כל אחד לכולם.
• לא משנה כמה חלקים לפני 7 מיליארד או עשרים מיליארד - אם אני רוצה להתקשר איתם כדי להגיע לכלי אחד, אז הנטייה שלי לקשר איתם זה גוף הנשמה.
• באף אחד מאיצתנו אין כלי או אור של נשמה. הנשמות הן בינינו - רשת הקשר בינינו שאנחנו צריכים לגלות.
• ותפילת הרבים זו בקשה לקיום הקשר בינינו.
• אח"כ כשמקבלים מלמעלה חסרון אמיתי - להיות מחוברים יחד, אז בא המילוי לחסרון הזה - ואנחנו כבר מתחילים להרגיש את הקשר ההדדי בינינו - אור דחסדים - ובו אח"כ גם מתגלה אור החכמה. ידיעה על מי שברא אותנו ורוצה להתלבש בינינו - שזה נקרא הבורא.
• הכלים שלנו זה אור החסדים, שמתקיים ע"י תרי"ג עיטין - ואח"כ מתלבש בו אור החכמה - שזה נקרא תרי"ג פקודין - גילוי הבורא לנברא, הגילוי השלם.
• התיקונים הם בינינו, בין הרצונות שלנו להגיע לדבקות עם הבורא.
• כמה שהם מקולקלים או מבוררים זה לא חשוב כל כך.
• העיקר שיש נקודה שבלב להתחיל ממנה. וכל היתר זו תפילת הרבים - איך אני מגיע לקשר שינינו, בין הנקודות שבלב שלנו. ואז אף אחד לא יכול לעצור אותנו.
• ישנה תמיד תשובה רק על תפילת הרבים, הציבור.
• הנשמות צריכות להתקשר לציבור, הוא מעלה את הבקשה שלו לנוקבא, היא מעלה אותו ליסוד, ובהתאם לזה יכולה לקבל ממנו. כך עובדת המערכת.

• יש איתנו די הרבה אנשים מכל העולם, וכאן יש הרבה אנשים. מה חסר לנו?

• אני לא רואה שזה הרבה אנשים.
• "באתי לבית הכנסת ואין איש": יש קהלים גדולים שמתאספים וצועקים. למה הבורא לא ממש עונה על זה? למה המצב שלנו לא משתנה? למה זה לא וכה לתשובה מלמעלה?
• כי הבקשות הללו הם לא לחיבור בינינו. כל אחד מוכן לזלזל באחרים, לטפס על הראשים והגופים של האחרים כדי להגיע למעלה. "אני מוכן לדרוך על כולם כדי להגיע לבורא".
• אנשים לא מבינים שרק דרך אהבת הזולת אפשר להגיע לאהבת ה'. לכן אנחנו לא זוכים לגילוי הבורא לנברא.
• גילוי הבורא זה אור החכמה שמתגלה בתוך הכלי שלנו - כלי דחסדים.
• תן לי ציבור שיתקשר לתפילה הנכונה, ואז היסוד ישפיע את שפעו.
• אין מניעה מצד העליון, הוא רק מצפה שזה יקרה.
• אף אחד לא מבקש כנראה קשר עם האחרים. וגם אם כן, הוא אחד - וצריך מינימום עשרה כאלו.
• אם הם ירצו להתחבר, אז הבורא כבר יסדר שהם ישלימו אחד את השני, כמו בעלי הזוהר. כל אחד מהם היה כנגד ספירה - ויחד היו כלי שלם.
• אם אנחנו צועקים, עושים רעש, תוקעים בשופר - התפילה שלנו בכלל לא נקראת תפילה.
• הבעיה שלנו היא שאין בקשה אמיתית.
• אנחנו צריכים להבין במה תלויה הישועה שלנו - להעלות חסרון שעליו תהיה תשובה.
• יש לנו הרבה חסרונות סרק - כי הם לא חסרונות על הקלקול - תיקון הקשר בינינו. רק כנגד זה נמצא המאור המחזיר למוטב.
• צריכים תכלס, לאתר את המקום, החסרון הנכון.
• יסוד נקרא "כל" - מרכז לך את כל הבקשות - תרכזו את "כל" הבקשות שלכם למקום אחד. ורק כך יתגלה הבורא בציבור, בקשר בין כולם.

• איך להגיע לתפילת רבים ללא אינטרס עצמי?

• אנחנו עכשיו יחד מגיעים לשיעור שלנו, כל הזמן לחשוב - "איך אני מגיע לתפילת הרבים"?

• שיר - האהבה היא לא שלך

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 177, פתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ט

• הקדמה

• הרצון לקבל שהבורא ברא, נמצא בשליטת הבורא. האור העליון שולט עליו.
• לאותו רצון לקבל אין שום אפשרות להיות נברא - בר מהבורא. מחוצה לשליטתו.
• הנברא יכול להיות שלא מרגיש שנמצא בשליטת הבורא, אבל זה בכלל לא משנה אם מרגיש או לא מרגיש.
• דומם = אין לו שום דבר מעצמו, מת. אין לו שום נטייה או תנועה מעצמו.
• מידת החיות זה משהו שמגיע מתוך איזשהו אובייקט, נברא.
• רשעים בחייהם נקראים מתים. למה? כי נמצאים חת פקודות האור, הבורא.
• הם לא מסוגלים לסרב לתענוגים. אין להם תנועה מעצמם, כנועים, עבדים לאור הזה.

• איך מאותו מקור יחיד יוולד משהו שיהיה עצמאי? שיש בו משהו לא מהבורא?

• זו הבעיה. זו הנקודה הבעייתית שיש בבריאה.
• להיות תחת שליטת הבורא זו לא בעיה - דצ"ח נמצאים תחת שליטת הבורא.
• כל הבעיות שלנו הן מפני שישנם כוחות שמקדמים אותנו לעבר שליטה עצמית.
• אח"כ, כשאנחנו רוכשים את העצמאות - אנחנו נבין שהכי טוב להיות כמוהו, אבל מנקודה עצמאית לגמרי.
• אני לא מחוייב בכלום, ההיפך ממנו, לא מפסיד בזה שום דבר, כמו בינה שלא שייכת לאף אחד - נמצאת באמצע בין מלכות לכתר.

• מה מהות הפעולות האלו שעוברות על הנברא?

• הרצון לקבל נמצא תחת שליטה טוטאלית של הבורא.
• אנחנו לומדים איך המערכת מביאה אותו לעצמאות.
• איך לבנות בו, שהוא עצמו מגיע מהבורא, אבחנה עצמאית שנקראת "נברא".
• האבחנה הזו נקראת "כוונה" - והיא בעצם הכלי.
• אנחנו לומדים איזו פעולה עושה האור על הרצון לקבל שברא, ואחרי שברא אותו, חילק אותו לחלקים, לפי הגודל והאופן, לחמישה חלקים, עם עביות ודרגות מסך ואורות שונים - אלו חמישה פרצופי א"ק.
• הפרצופים הללו הם מלכות שמשתוקקת להיות כמו הבורא, במידה הזו מרגישה - זה לא מספיק? לא. כל הפעולות הללו הן הכרחיות מצד האור, ולא מעצמאות הנברא, כי הוא נמצא עדיין תחת שליטת האור.
• גם צמצום א' נמשך מהאור. האור הוא ראשון.
• ולכן בפרצופי א"ק זה עדיין לא נברא - אלו צורות של הרצון לקבל.
• העולמות הללו הם כמו חתיכות ברזל, חומרה (כמו שמחשב).
• כדי להתקרב ליצירת הנברא שנקרא עצמאי מהבורא, שזו בעצם המטרה מצד הבורא, ליצור נברא שלא יהיה תלוי בו, אחרת אין תועלת בכל המשחק הזה - הבורא ישחק עם עצמו?
• אז נעשה קשר בין תכונת ההשפעה בנקראת בינה, לבין תכונת הקבלה - מלכות (צמצום ב')

• מה הקשר בין בינה למלכות?

• הן כאילו מדלגות בין ז"א שביניהן.
• הקשר ביניהן אח"כ ייקרא ז"א/קב"ה.
• מה שיהיה בעינינו הבורא - זו תהיה צורת הקשר בין השפעה לקבלה. שם נאתר אותו.
• ז"א גם נקרא תורה - אבות ובנים נמצאים שם.
• השלב הבא בהתקדמות לעבר הנברא העצמאי - זה הקשר בין מלכות לבינה.
• יהיו עוד הרבה שלבים עד שנוכל לדבר על רצון עצמאי. אבל זה השלב הראשון מצד הבורא, שהולך להכין את בריאת הנברא.
• לעומת פרצופי א"ק, ששם אי אפשר עדיין להבין את סיבת הבריאה. בשביל מה ברא הכלל? שם עדיין הבורא משחק עם הרצון לקבל, שנמצא כהעתקה ממנו.

• איך מתרחש צמצום ב'?

• 
  
• כאן תכונות הבורא והנברא נמצאים באותו נושא, באותו רצון. זו פריצת דרך. אפילו שאנחנו עוד רחוקים מתיקון. הם עוד יצטרכו להתערבב הרבה פעמים.
• אנחנו בדרך למדידה חדשה - במקום למדוד את הנברא לפי הרצון, למדידת הנברא לפי הכוונה.
• בעולם א"ק המדידה היא לפי כח המסך. ועכשיו תהיה לנו מדידה אחרת.

• אמרת שבהקדמה שכל הפעולות האלו הן הכרחיות מצד הבורא, מצד שני אנחנו אומרים שהכל עושה הנברא?

• בעולמות אי אפשר עדיין לדבר על נברא. זו השתלשלות מלמעלה למטה.
• אבל הכל פה הוא דיבור מצד הנשמות, איך הן מרגישות.
• אתה יכול להגיד שלמחשב יש שיקול דעת? המחשב מתחמם מחשמל, ולא מעצבים.
• המקובלים מסבירים לנו את הדברים מתוך ההתפעלות שלהם.
• כל העולמות הללו נמצאים בפוטנציאל בלבד, אין את המדרגות הללו בצורה ממשית, כי אין מי שיתפוס אותם.
• הכל במלכות דאינסוף. ההתחלקויות הללו הן כולן בכח ולא בפועל.
• כל זה נעשה רק אם ישנה נשמה שמבקשת "תביא לי" - מיד ממנה ומעלה המערכת מתחילה לעבוד. המחשב נדלק, הכל מחובר, התכנית עובדת והכל נפעל. לפני זה לו.

• למה אנחנו מתקשרים לבינה, אבל משיגים את ז"א? וז"א הוא כל העתיד שלנו?

• זה זיווד קוב"ה ושכינתא, יסוד למלכות.
• בינה מסיעה את עצמה בתוך ז"א. דרכו היא בונה את מלכות.
• לבינה בעצמה אין פנים, אין לה פרצוף, אין לה עצמאות.
• האמא כולה לפי הילד. כמה ומה שהוא רוצה. לפי זה היא משיגה את עצמה. כלפי עצמה אין לה כלום.
• גם ז"א - אנחנו יכולים לדבר עליו רק מתוך המלכות שמעוררת אותו.
• אבל כשהיא מעוררת אותו מיד מקבלת ממנו צורה הבאה, דוגמא - על מה היא צריכה להתלבש עליו? תנה"י שלו? יותר למעלה?
• זה קטרוג הירח.

• אם אני לא מבין את מבנה העולמות, האם זה מקשה עלי בתהליך התיקון?

• אף אחד לא מבין עד שלא מגיע לזה.

• איך אנחנו מגיעים לאור שנמצא בעולם הבא?

• האורות שמגיעים אלינו, מגיעים אלינו דרך כל העולמות.
• נראה לך שאתה פועל לפי צ"א ולא צ"ב - זה נראה לנו ככה, אבל זה לא נכון.
• גם התנאים של צ"א וצ"ב פועלים עלינו יחד.
• אנחנו לא מצ"א, אנחנו תוצאה של צ"ב. אנחנו מצומצמים בכל הצמצומים.
• אנחנו תוצאה משבירה - מהקשר הנכון בין מלכות לבינה - שבתוכו ישנו התנאי שנהיה עצמאיים, כשנברר את הקשר הנכון הזה בעצמינו. שם אנחנו עצמאיים.
• הרשימות שיש בנו הם מצמצום ב', לא א'.

• מי אני?

• אני זה הרשימו.
• אפילו שאני מתנהג בעולם הזה כמו הצמצום א'.
• אחרי שאנחנו נוכל להעדיף רוחניות על גשמיות - זה נקרא שאנחנו נגיע לקיום דצמצום א' - ואח"כ נצטרך לרכוש את התנאים של צמצום ב'.

• מה מיוחד בתפארת, למה שם הגבול החדש?

• תנה"ימ דגלגלתא רוצים להשפיע, ולכן מתגלה בהם אור חכמה.

• שיר - שנינו יחד

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 40, מאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה", כותרת: קבלה מעשית

• הקדמה

• אנחנו צריכים לברר את עצמינו, ובדיוק מיהו הבורא, מהן התכונות שאני צריך להגיע אליהן.
• את זה אפשר לעשות רק ע"י ריבוי האפשרויות שנמצאות לפני. שבהן אני מרגיש ייסורים או תענוג.

• איך אנחנו מגיעים לגילוי הבורא?

• כשאנחנו מצמצמים את החיפוש, ומגיעים רק לחיפוש הקשר בינינו.
• כשעשינו מכל אלה את הכלי, הזכוכית הגדולה שמפקסת את הכל לאותה הנקודה.
• אנחנו מתוך הריבוי מגיעים לצמצום.
• וכך אנחנו משיגים את הכח העליון, הרוחני.
• כדי לעזור לנו בזה, מלווה אותנו בהתקדמות מריבוי לאיחוד - אנחנו מרגישים תענוגים דהשפעה.
• אם זה היה בלקבל - היינו נמצאים בבירור טבעי.
• עד כמה שהרצון לקבל נעשה יותר גדול - כך יש בו יותר בירורים.
• ככל שאני גדל, אני נכלל מעוד דברים - כסף, כבוד וכו', החוש שלי מאתר לי את כל מה שנמצא לפני, בונה את העולם שמחוצה לי בצורה מקולקלת.
• זו השתלשלות מאינסוף לעולם שלנו - ריבוי כל התענוגים, ההתרחקות זה גילוי הריבוי, זו נקודה אחת שנעשתה בצורה מדומה להרבה אבחנות.
• עד כמה שאנחנו מצליחים לחבר את כל האבחנות יחד - לאחד יחיד ומיוחד, אנחנו יכולים להגיע לדבקות ולהפטר מייסורים.
• אם אני רוצה להגיע למשהו בחיים, אני מרכז את כל כוחותי לדבר אחד, ולצמצם את עצמי מהשאר - זה נמצא בנו באופן אינסטינקטיבי, וכך גם ברוחניות.

• איך נוכל להגיע להשפעה בלתי תלותית במצב שלנו?

• כשאנחנו מצליחים לעלות מעל כל התענוגים והייסורים.

• מה זה עקרון הריבויים בעבודה הפרטית שלי?

• סוף מעשה במחשבה תחילה.
• קודם כל - מטרתינו להגיע לאיחוד - אחד יחיד ומיוחד.
• אז אני אגלה בהשתוות הצורה את הבורא.
• בתיקונים שלי אני קובע מיהו הבורא.
• אם אני מרכז את כל הריבויים הללו, רעים וטובים, למקום אחד - מצדיק אותו שהוא טוב ומיטיב על כל פעולה שהוא עושה, ומצמצם מר ומתוק ואמת ושקר למקום אחד. לנקודה של איחוד.
• גם בעולם שלנו כל הדברים מצטברים לאחד - למטרת הבריאה.
• וגם בעולם העליון - שיש לי תרי"ג רצונות שמבלבלים אותי, מושכים אותי לכיוונים שונים - וכולם בע"מ לקבל.
• קודם כל אני צריך לאסוף את כולם ולהצהיר - "הם כולם בע"מ לקבל".
• אחד רוצה להרוג, והשני לשמוע סימפוניה. אחד לאהוב אנשים ואחד לרמות אותם. לי נראה שאלו דברים שונים.
• לא! אני צריך לראות את כולם תחת גג אחד - כולם פסולים. כולם בע"מ לקבל. נגד הבורא.

• מאיפה אני אקח את ע"מ להשפיע?

• אני מצמצם אותם ובונה מעליהם את ההשפעה שלי, בקשר עם הזולת.
• העבודה שלנו כולה, במישור או בעלייה, כולה בצמצום הריבוי התענוגים, האבחנות, היכולות.
• הקליפה עוזרת לנו בזה בצורה ממש טובה.
• בכל דרגה ודרגה היא מביאה לי ריבוי, באלקים, ברצונות, באמצעים, ואני צריך לאתר אותם.
• יש לי רצון, כוונה ותענוג. בשלושת המרכיבים הללו אני מרגיש ריבוי.
• זה מתפרס לכל מיני דברים אחרים, זמן תנועה מקום וקיום המציאות למשל.
• הריבוי מגיע בכל מיני צרים רב-גוניים, מימדים. אם אדם מבין שכל זה מהקליפה, הוא נעשה ענייני ומזרז את העבודה שלו.
• אני תמיד מאתר את הריבוי שנמצא לפני וכך להתקדם.

• עקרון הריבוי והצמצום תופס גם לגבי עצמי והזולת?

• ודאי.
• נראה לי שאני מתייחס אל האחרים בכל מיני צורות.
• זה עיקר בניית הכלי.
• דורשים מאיתנו סה"כ לצמצם את מה שיש לפנינו לנקודה אחת של רצון ממני למטרה אחת לפני ואמצעי אחד שבינינו.
• האמצעי זו הנשמה הכללית, שהיא אחת, אפילו שנראים לי הרבה אנשים. הריבוי קיים רק בי.
• אני - מתוך הריבוי שבי, אני צריך להגיע לרצון אחד אהבה חלוטה לכולם.
• המטרה - הבורא - נראה לי שמתפזר לכל מיני כיוונים, את כל אלה אני מצמצם ל"כל", יסוד, אחד מגלה אחד.
• ורק כך אני מגיע לגילוי האלוקות, למגע עימו. זו תכלית כל המאמצים שלנו.

• האם עקרון הריבוי הוא הגורם לזה שבגשמי האדם מדלג כמו פרפר מתענוג לתענוג?

• כן. זה כדי ללמד אותנו להגיע רק לסיפוק אחד.

• מה לעשות עם כל הרצונות הגשמיים שלי? לבטל אותם?

• חס ושלום!
• אלא מעל כל אלה - להגדיל חשיבות המטרה.
• לא לטפל בבעיות עצמם, אני לא רופא. אין לי כח לתקן אותם. רק להגדיל חשיבות המטרה. להתעלות מעליהם. על פניהם להתייחס למטרה.
• לדרוש מהחברה שתספק לי חשיבות הרוחניות, האהבה, הדבקות וכו'.
• ורק כך כל הנ"ל יקבלו את הצביון הנכון שלהם.
• רק אז כל הרשעים הללו שמתגלים בי, המחשבות וההפרעות - יתנו לכיוון שלי כלפי הזולת צורה מיוחדת, והכוונה שלי להגיע לבורא תקבל עוצמה חדשה.
• אנחנו הופכים שנאה לאהבה. אחרת לאהבה אין צורה. מה אתה אוהב ?! מאיפה?
• האור לא מבצע פעולה על מצב ריק. רק על שנאה, דחייה, הפרעות, בלבולים.
• אנחנו לא מוחקים את הדברים הללו, רק להשתוקק למאור המחזיר למוטב.
• אדרבא, שיהיו יותר הפרעות! כי בלי זה, מה תהפוך לטוב?

• מה זה יחיד הפוך מרבים?

• היחיד נבנה מהרבים.
• הרבים זו אשליה שלי מחוסר המסך שמאחד את הדברים האלה יחד.
• ואז הרבים האלו נעלמים. אין רבים, יש אחד.

• אני מגיע לעבודה, לבית, ויש לי אלף צרות. לא לטפל בהם?

• תטפל בהם, נראה אותך.
• האנושות מטפלת בהם כבר אלפי שנים, ולאן הגענו?

• האם כולנו שווים או שיש בינינו הבדל?

• יש מה שמתאים לדרגת הדומם צומח חי שבאדם, וזה 99% מהאנושות, ואת זה צריך לברר ולתקן, ובלי זה אי אפשר להגיע לגמר תיקון. ויש את הרצונות שמבררים עם השכל - שזו דרגת האדם.
• אפילו שבכל אחד יש עשר ספירות, כל אחד משתמש באחרות לפי שורש הנשמה שלו ממנו הוא משתלשל.
• יש כאלו שנמצאים בפרעון בהמי, ויש כאלו שנמצאים בפרעון אנושי.
• בגמר התיקון הכל משתווה. מצד אחד יש כביכול הבדל, מצד שני בגמר תיקון הכל נעשה עגול, בהשלמה כללית בין כולם.
• אבל בתיקון הפרטי, אין שיוויון בין הנשמות.
• בפרעון חופשי הכל בהישג יד - אתה פועל לפי הגוף ויודע למה אתה נמשך. מה שמרגישים, מרגישים.
• לעומת זו, בפרעון אנושי, הכל מתברר בבירור מול העתיד, וכל מיני שיקולים שכליים. אלו בירורים שונים לגמרי - מעל הזמן.

• האם זמן ההכנה זה זמן ריכוז הרצונות?

• ודאי.
• זה הזמן הכי חשוב - כי בו אנחנו בתוך החושך, בתקופה המיוחדת הזו - בתוך החושך אנחנו משתדלים לברר את כל התכונות, המטרות, האמצעים שלנו.
• ומה שיש לנו אח"כ - אנחנו מתקנים את מה שהכנו בזמן ההכנה.
• את השגגות אנחנו מתקנים בשלב ההשפעה ע"מ להשפיע.
• ואת הזדונות בלקבל על מנת להשפיע.
• בזמן ההכנה מתגלים כל הרשעים (הזדונות והשגגות).
• ורק במידה שגילינו את כולם ללא יוצא מן הכלל, אנחנו יכולים לעבור מחסום. כי אותם אח"כ צריך לתקן.

• מה הכוונה ב"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"?

• יש כאן בעיה, כי הרי בבירור הבהמי אני לא משתמש בשכל?
• אבל הכל תלוי באיזו רמה אני שוקל.
• אם אני שוקל אותם ברמת הדצ"ח, בהמה לא טועה. הבירור שלי בטוח.
• לעומת זאת, הבירור האנושי תמיד מוביל לספקות. ככל שהאדם יותר מפותח, כך יש לו ספקות יותר גדולים.

• מה ההבדל ביני לבין בהמה?

• אנחנו פועלים אך ורק בתוך החושים שלנו, בעולם שלנו.
• אפילו שנראה לנו שאנחנו נמצאים בתכונות אנושיות, מעל הבהמות - למרות זאת אנחנו עושים הכל במדידה כלפי התענוג שלי. אני שוקל הכל ברצון לקבל שלי.
• לא משנה אם אני רוצה לתרום לעמותה או לשמוע מוזיקה קלאסית.
• לעומת זאת ברוחניות, אני שוקל ברצון להשפיע שלי.
• גם חיות אוהבות מוזיקה. גם אם לא גילינו את זה. גם הם שרים וצועקים וכו'. הכל יחסי.
• אנחנו צריכים להבין שהפרעון האנושי והבהמי, ברוחניות יש להם צביון אחר לגמרי.
• בדרגות דצ"ח אני מרגיש פרעון בתוך הכלי שלי - שזה ברצון להשפיע ע"מ להשפיע.
• ובתוך הנשמה שלי אני מרגיש את התענוגים שבבורא.
• כל זה נמצא בי - אבל זו נקראת הרגשת האנוש שבי. "בוא וראה".
• אני לא יוצא מהרצונות שלי, אבל זה מה שאני מתאר כשאני נמצא בו.
• זו דרגה מיוחדת שבניתי אותה מתוך בירור מיוחד. לא היה הכלי הזה קודם, בהשתלשלות מלמעלה למטה.
• אתה בונה את הבורא, ובזה אתה נקרא אדם, אנוש.
• אדם זה שאנחנו עושים את עצמינו דומים. ואז אנחנו נקראים אדם, והוא נקרא בורא. זו אבחנה חדשה שלא הייתה קודם.

• מה חשוב ביגיעה?

• ברוחניות זה העיקר.
• בזה תלויה הדרגה אליה הוא מגיע.
• אם רוצה להגיע למדרגה חשובה וגבוהה, חייב להשקיע הרבה, זמן רב.
• אם אנחנו מדברים אפילו על תקופת ההכנה. אנחנו לא צריכים "להתאזר בסבלנות עד שזה יעבור" כי זה לא יעבור.
• אני חייב להשקיע עוד ועוד, בלי להתייאש, ומשקיע מחדש - וכל רגע אני מצפה להגיע ל"תשלום" = כח ההשפעה שאני דורש. כל רגע ורגע שלי להתעייף.
• אם אני מסוגל לזה, אז כמה שיותר פעמים יש "יציאות וכניסות" בתקיפות, זה סימן שבהחלט אני יכול לזכות למדרגה היותר גבוהה.
• למה? כי בכמה שאדם מגלה את הזדונות והשגגות בזמן ההכנה, כך יותר מתקדם בגילוי אחד וכפול, ובזה תליו התיקון שלו.
• הנשמה היא לא דבר מוגדר. יש פעולות שנעשות ע"י אחרים, הבורא וכל מיני כאלו.
• מה שאנחנו צריכים לעניינינו - החברה צריכה לספק לכל אחד את כח הבטחון וההתקדמות, עוד שנה, ועוד שנה - אפילו שאנחנו לא מוותרים על התשלום המיידי ואז נהיה ראויים למחסום.
• אדם כל כך רוצה את המדרגה הבאה, שמוכן לוותר עליה ולהמשיך בהכנה.
• אם אני מסתפק בזה, לא צריך מחסום. מובן הטריק? אז מקבל.

• האם כל רצון שמגיע אלי, אני צריך לקשר אותו לקבוצה?

• לממש אותו ע"י חיבור עם הקבוצה.

• מה ז"א שבאירופה יש שנאה מתחת לפני השטח עד כדי סכנה למלחמת עולם?

• ברור, הם התאחדו בגלל שהם מפחדים מהעולם ורוצים לשמור על עצמם. האם באמת אתה חושב שאנשים השתנו?!
• נקווה שזה לא יקרה. אנחנו משתדלים - עושים כל פעם אסיפות, וכו'.
• באיטליה יהיה לנו קונגרס אירופאי גדול בקרוב.

• שיר - צלחת מעופפת

27.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• אנחנו נמצאים בעולם שבאנו אליו, נולדנו בו, מההורים - יש לנו הרבה מאד נתונים, עוד לפני שאנחנו נולדים, מהמצבים הקודמים שלנו במסגרת העולם הזה.
• כשאנחנו נולדים ומתפתחים, עוד בתוך האמא, וגם אח"כ, אנחנו מקבלים הכל כמובן מאליו. שכך העולם, כל אנו מגלים אותו.
• ואין לנו מלים להתקדמות שלנו, רק אחרי שנה שנתיים האדם מתחיל לדבר.
• יש הרגשה במה שהאדם נמצא (אני והעולם) ואח"כ באות מלים, השגות, הבנות, ידיעה.
• בגלל שזה נעשה בצורה הדרגתית לכולם, אנחנו לא מודעים לעד כמה זה מיוחד ומוזר.
• ולכן נראה לנו שהכניסה, הגילוי העולם העליון הוא משהו מוזר.
• אבל אנחנו גם לעולם העליון מגיעים לפי אותם הצעדים, כמו לעולם שלנו.
• כשאנחנו מקבלים רצון להיוולד לעולם העליון, נקודה שבלב, מביאים אותנו למקום איפה שאנחנו יכולים לפתח את הנקודה שבלב.
• קבוצה.
• זה לא אנשים, אלא רצונות - שאם אנחנו מארגנים אותם נכון סביבינו, אנחנו יכולים בקלות להתפתח.

• למה בעולם הזה זה מחויב מהטבע, ובעולם העליון זה צריך לבוא מאיתנו?

• כדי שתהיה לנו בחירה חופשית. שתהיה לנו הכרה, ושנהיה עצמאיים.
• כל הצעדים הם דומים בדיוק להתפתחות העולם הזה בגוף, אלא שברוחני זה בהקדם הרצון שלנו.
• אם אני מארגן סביבי את הרחם, הקבוצה, רוצה להיקלט בה - כך אני בונה את עצמי.
• נותנים לי רצון לעוד מדרגה, שאליה אני צריך להיכנס כמו טיפת זרע. ואני צריך להיכנס לשם ולקבל משם כח, הבנה, השפעות להתפתחות.
• עד שאני בונה לעצמי ממש 9 ירחי לידה, ונולד אח"כ.
• הלידה שלי בתוך הקבוצה - נקרא שאני מקבל את הרצונות שלהם, שהופכים להיות כרצונות שלי.
• כשאני יוצא מרחם לאוויר העולם - נקרא שאני רכשתי את מה שיש במדרגה הזו, ואיתה אני ממשיך למדרגה הבאה.
• זה לא כזה ברור בעולם שלנו, שהתינוק לוקח משהו מהרחם ולוקח אותו החוצה.
• אבל ברוחניות - אנחנו מקבלים דם לידה, וחלב וכו'.
• ברוחניות העובר צריך לתת את הדחיפה, הרצון שלו.
• הוא משתמש בבורא, בכח העליון, כדי לבנות את עצמו. ועל ידי זה מבין מה שהבורא עושה עימו.
• נעשה חכם כמו הבורא, דומה לבורא.
• ומי שלא עובד את השלבים ההתפתחותיים האלה, לא מבין על מה מדובר בחכמת הקבלה.
• לכן רב"ש אומר לנו שבדרכי העבודה אין מלים. איך אפשר לתאר את הדברים האלה?!
• אם אדם רוצה להרכיב לעצמו מהחברים שלו את הספירה, הרחם שבתוכו רוצה להתקיים - ובתוכו צריך לגלות את כח האמא, הבינה, שהכח הזה ישפיע עליו - ואז הוא יתפתח.
• אם מסדר לעצמו כך את סביבת העבודה שלו, הוא מתקדם.
• לכן, כל העבודה שלנו היא מתחלקת לשני חלקים:
  
• נגלה - מה שאנחנו צריכים לעשות. החלק שמוטל עלי. היגיעה שלי כלפי הסביבה, כדי למצוא שם את כח ההשפעה, אלקים. שהסביבה תחדש אותי.
• נסתר - נסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו. תמיד כשאני עולה למדרגה העליונה, אני מבין מה היה בתחתונה. רק מעליון אפשר ללמוד את התחתון.
• כדי להבין מצב כלשהו, אני חייב לעלות לשורש שלו שהוליד אותו.
• גם בעולם הזה - אף אדם לא יודע מה קורה לו.
• ולכן העבודה שלנו נקראת אמונה למעלה מהדעת.

• מה זה להתקשר עם נקודות שבלב?

• כשאני מגלה בתוך החברים שלי את הרצונות שלהם, נטיות שלהם, תשוקות שלהם לרוחניות.
• כשאני מתייחס אליהם כמו אל גדולי הדור. מכניע את עצמי כלפי היחס שלהם לרוחניות.
• בזה אני נעשה כעובר בתוך הרחם - שהם יהיו משפיעים עלי, מחוברים.
• הם מחוברים ע"י הכח העליון מאיתנו שזה הבורא, כח הבינה, ההשפעה.
• הכח שממלא ביניהם את החלל, יחד איתם זה הופך להיות העליון שלי.
• ואז אני כמו טיפת זרע הדבוקה בדפנות הרחם.
• כמו שהגרעין מתפתח בתוך האדמה - שמקבל ממנה כח ההתפתחות.
• והכוח שמחזיק את הסביבה נקרא בורא, בינה.
• ואז מלכות דבוקה לזעיר אנפין (קב"ה) ויחד הם מתחברים לאמא (בינה).
• להתייחס לנקודות שבלב של החברים שלי כסביבה בה אני צריך להתפתח - זו נקראת בחירה חופשית.
• ולכן מקובלים תמיד כך היו מתנהגים - בהתאם לזה.

• איך אני מאתר את הנקודה הבעייתית שאיתה אני צריך לעבוד?

• רק כלפי החברה.
• אם ישב כך בחיבוק ידיים לא יקרה כלום.
• התיקון לא בא מלמעלה, אלא רק בהקדם המ"ן - הבקשה מלמטה.
• אם אנחנו יושבים ומחכים שמשהו ישתנה, אנחנו סתם מושכים את הזמן.
• מלמעלה אין שינויים - רק לרעה.
• כי אותן היגיעות שאנחנו לא עושים, לא מבצעים בזמן - הם הופכים לייסורים. הייתי צריך לעשות משהו ולא עשיתי - זה פועל ככח רע עלי.
• ובסוף כל אלו מצטברים ולוחצים עלי - ואז אני מגיע בעצמי למסקנה שאני צריך להכניע את עצמי בפני החברה.
• זה לוקח מהאדם שנים רבות - אם הוא משאיר את זה לשמיים. אם לא שומע מה שהמקובלים כותבים לו.
• אנחנו לא יכולים לעלות מילימטר, אם אנחנו לא דורשים.

• איך אני יכול לבדוק שהיחסים שלי עם החבר הם מטרתיים, ולא סתם נעימים כאלה?

• ישנה קבוצה, לימוד, הפצה - ואני צריך לבדוק איך אני מתייחס לכולם ולכולם יחד.
• איך אני מגלה כח שמתקן אותי. האם אני רוצה להיות משפיע כמו הבורא או לא?
• אני צריך לגלות כלפי הקבוצה הזו קינאה. שיש להם מה שאין לי - זה יהיה כח ההתקדמות שלי.
• למה לי אין מה שיש להם? קינאת סופרים תרבה חכמה.
• אני חייב להשתמש בכל האמצעים שיש בהם. ממה אני מתרשם מהם?
• לדרוש מסביבה שתשפיע עלי.
• אחרי שאני מקנא בהם, אני מחפש איך אני אהיה כמוהם. אני מחפש אמצעיים איך להגיע למשהו. ואז אני יכול להגיע לתפילה.

חלק א' - כתבי בעה"ס, עמ' 539, מאמרי שמעתי, מאמר כ"ד - מיד רשעים יצילם

• הקדמה

• אדם מרגיש - לאט לאט, אחרי יגיעה רבה - הוא מגיע למצב שהוא מתחיל להרגיש שהוא מחולק לשני חלקים - צדיק ורשע, שנמצאים בתוכו.
• אנחנו משנים את העולם לפי הכלים שלנו, התפיסה לשנו.
• יש לנו כלים פנימיים, שבהם אנחו מרגישים את עצמינו, ולכים חיצוניים שבהם אנחנו מרגישים את העולם.
• כל המרחב שאנחנו מרגישים בחוץ - זה הרצון שלנו שנמצא אצלינו בפנים.
• ואז אני מתייחס לרצון עצמו - חשוב לקבוע את מצבי האמיתי, ולא להיות באשליה.
• חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך לתקן את העולם (מלכות שדי)
• אוהבי ה' שנאו רע. אלא שאוהבים את תכונת ההשפעה, מתחילים לשנוא את תכונת הקבלה.
• הכלים האגואיסטיים, הלא מתוקנים נקראים רעים.
• זה לא שאני עושה רע למישהו, אלא שאני עושה רע לעצמי.
• אם אנחנו מקבלים מה שאומרים לנו מקובלים שרואים אותתנו ממדרגה יותר עליונה - אני מבין שהכל מתרחש בתוכי.
• מיד רשעים יצילם - זה שאני מתחיל לעבוד עלך עצמי כדי לתקן את התפיסה שלי.
• זה לא שאני חושב טוב ויהיה טוב - אלא התקדמות לשלמות.
• ואז אנחנו מתחילים לגלות לפי זה את הכח הולט - שזה כח ההשפעה.
• מיד רשעים יצלם זו הרגשה טובה- הכרה איפה אנחנו נמצאים.
• ואז נוצרת בי רשת, שנקראת העולם הרוחני.
• כל אותם הפרטים שקודם הרגשתי בעולמי, הכל כולל הכל, אם אני מתחיל לרצות ביניהם קשרי השפעה, ולא קשרי הקבלה - אז אני מגלה ביניהם את כח הבורא.

• מה זאת אומרת כח הבורא?

• העולם שלנו הוא העתקה מהעולם העליון.
• אם אני רואה בעולם שלנו - את כל החיבורים בין כולם אגואיסטיים, אם אני מתאר לעצמי כל החיבורים שבעולם הזה - אני אראה עולם רוחני.
• אני אראה כל אחד ואחד כמשפיע לכולם.
• ואז אני אראה במקום גופים, רצונות שמשפיעים זה לזה.
• הפריטים שבכל עולם ועולם הם אותם הפריטים, אלא הקשר ביניהם הוא שונה.
• מה שאנחנו מדמיינים בעולם שלנו כל אחד דואג רק לעצמו - אם אני מגלה במקום כח הקבלה את כח ההשפעה - אז אני מגלה במקום העולם הזה - עולם רוחני.
• זה לא תרגיל פסיכולוגי אלא תפיסת המציאות.
• בשינוי היחס שלי, אני רואה את השכינה מלובשת בכל העולם.
• זה ההבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני.
• ההבדל בין גלות לגאולה היא ב"א" - אלופו של עולם. הכח המשפיע.
• מדובר כאן על דרגות העבודה, והשינוי שקורא תוך כדי באדם.
• אם אני רוצה את תכונת ההשפעה שלי ושונא את כתונת הקבלה, ואז אני רואה את המצב הוקדם שלי כעולם המדומה - שהיה לי נדמה כך, אבל עכשיו נדמה לי אחרת.
• כשאני עולה במעלה המדרגות, אני מגלה שהמדרגה שלי הקודמת הייתה מדומה.
• עולם אינסוף יורד 125 מדרגות העלמה, ומגיע לדרגה הכי נמוכה שלו הרוחנית - וההיפוך ממנו נקרא העולם הזה. שממנו אנחנו מתחילים את העלייה הרוחנית שלנו.
• כל מה שמעל לעולם שלנו זה עולם האמת, רק יותר ויותר חזק ומגולה.
• אם הרצון שלנו זה רצון אמיתי - הוא מיד מזמין מלמעלה תגובה, פעולה.
• אנחנו נמצאים בתוך הטבע - שם זה חוק השפעה.
• ברגע שאני רוצה להיתקן בתוך המערכת, אני בתוכה נמצא.
• אין מתאם ביני לבינה - אלא אם אני יכול להפעיל את המערכת הזו, היא פועלת עלי בחזרה.
• חוק נתן ולא יעבור - אם אני יכול עורר, אני מעורר אותו. אם לא, אז לא קורה כלום.

• מה זה תורה ומצוות?

• לא מה שמקובל בעולם הזה כאן אצלינו. אלא אנחנו מדברים רק על הרצון - זה חומר הבריאה.
• הרצון שלנו מתחלק לתרי"ג רצונות פרטיים - תרי"ג עבירות (בעל מנת לקבל - רשעים גמורים)
• ואם אנחנו מתקנים את תרי"ג הרצונות האלה, בעל מנת להשפיע - זה נקרא תרי"ג מצוות. ועושים את זה ע"י תרי"ג אורות (תורה).

• מה זה מחזירו למוטב?

• להשפעה, לטוב.
• ואז אנחנו מגלים את מקור הרצונות והאורות - שהוא הבורא.

• על איזה תפילה מדובר פה?

• תפילה זו עבודה שבלב.
• לב זה כל רצונות האדם.
• לא שהפה שלי צועק. יש סידורים שכתוב בהם "כאן בוכים".
• רב"ש היה אומר - מי שרוצה לקיים את המצווה הזו, שיעלה לעזרת נשים - אולי יתרגש מהנשים שבוכות.
• אנשים שמתחילים לשאול את עצמם "למה אני חי? בשביל מה אני חי?" - הם עדיין לא יודעים למה, אבל הם באים לחשבון אחר.
• כל החומר שלנו זה רצון. אבנים עצים חיות כוכבים - הכל זה רצון להתקיים.
• הדומם מחזיק את עצמו. צומח רוצה לקלוט דברים, לפלוט דברים, חי רוצה להתעסק עם הצאצאים שלו וכו'.
• האדם יוצא מהעפר - ואח"כ אנחנו מגיעים לשלה שצר לנו להיות כבהמות בלבד, ורוצים יותר מזה.
• הרצון החדש הזה נקרא הנקודה שבלב.
• מתוך כל הרצונות מתעוררת נקודה חדשה.
• אני תמיד צריך לאתר את הנקודה הפנימית שלי, וממנה להתפלל. מעומקא דליבא.
• הבעיה שלנו היא שאנחנו רוצים הרבה דברים. והחיים זורמים. אבל איפה היעקר?
• אבל איך תכלית.
• אנחנו צריכים לרכז את כל הרצונות שלנו - לאחד, שיהיה בשימוש אחד גדול.
• את הכל אני תולה רק בו. ואז זה נקרא שאני מתפלל מעומק הלב.
• התפילה היא מה שאדם רוצה בתוך הלב שלו.

• במה אני מתקשר לאלקים?

• אי אפשר.
• הרצון שלך הוא כבר באלקים.
• איך הקיבוצניקים בנגב יתפללו לגשם? בשמיים מתחשבים בליבו של אדם - מה הוא רוצה.
• זו נקראת אמת - שאני רוצה דבר אחד אמיתי.

• מה זה לצעוק?

• שאתה מרכז את כל הרצונות שלך בזה. זו נקראת צעקה.

• למה כשאתה מדבר על ארוחת בוקר, אני ישר מרגיש טעם בפה, וכשאתה מדבר על רוחניות אני לא מרגיש כלום?

• כי אין לך רשימות לזה.
• מה תספוג? מה תקבל? ממי?
• אתה צריך לעורר את הברים האלו לבד.
• אתה מרכיב את האדם הפנימי שלך לבד, כמו בלגו.
• אתה מגלה איך הבורא עשה זאת.
• אתה עובר על כל פעולות ההרכבה של הבורא - ואז אתה מצדיק מה שהוא עשה - ואז אתה נקרא צדיק.
• בגלל זה זה נקרא עבודת השם - אתה מגלה מתוך בירורים שלך.
• וכשאתה מחליט כשנגד הדיעה הקודמת שלך - זה ברור שעכשיו אתה מסכים עם האמת.

• למה אחרי שהבורא משפיע עלי, אני צריך להגיב אליו בצורה מכוונת? מה תיתן לי הפנייה?

• איך אני יכול לתקן את עצמי בלי לפנות אליו?!
• אני חומר, שמרגיש שהוא נמצא תחת השפעה.
• האם אני מסכים עם מה שהוא עשה לי?
• אם אני אומר שהכל לטובה, אבל "בינינו" אני סובל, נכון?
• איך יכול להיות דבר כזה שאני סובל ומברך?
• אם מישהו היה מרביץ לך, היית אומר לו תודה?
• בגלל שאתה מקולקל, כמו ילד קטן, שמקלל את ההורים שלו.
• אני צריך לשנות את הכלים שלי - לזה אני מתפלל, ומבקש תיקונים.
• הבורא לא סתם מביא לי ייסורים, אלא כדי שתהיה לנו קצת הכרה.
• הכל מכוון כדי שאדם ירגיש, איך הוא צריך לפנות בחזרה.
• כל הייסורים הם כדי שתבקש תיקון עצמי. לא כדי שייקח ממך את הייסורים.
• אף אחד מאיתנו לא אטום כלפי הבקשה הזו.
• כל מה שאתה מקבל זה כדי שתבין שאתה לא רוצה וחושב כמוהו. לכן כשהוא מתייחס אלי לטובה, נראה לי כלא כל כך, ואפילו רע. אז אני צריך לשנות את עצמי? איך אני עושה את זה? מבקש ממנו.
• זה ההבדל בין חכמת הקבלה לדת - שאומרת "הכל לטובה". ובקבלה אומרים שכל זה בא כדי שתבקש תיקון.

• שיר - הבחירה

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 163, פתיחה לחכמת הקבלה, אות י"ג

• הקדמה

• אם אנחנו מתבלבלים ולא יודעים על מה מדובר, אנחנו צריכים לחזור להתחלה.
• אנחנו מדברים אך ורק על מה שנברא - שזה רצון לקבל. אין שום דבר חוץ מזה.
• כל מה שמתרחש - מתרחש בתוך הרצון.
• ואח"כ הייתה חלוקה להמון רצונות קטנים - שכל אחד מאיתנו מרגיש בדרגת המדבר, ונמצא בקשר עם חי צומח דומם ברמה הגשמית.
• 
  
• בגשמיות אנחנו מודדים את עצמינו בין הגופים, וברוחניות בין התכונות.
• אם אני רוצה למדוד איפה אני נמצא, אני מודד את עצמי כלפי הבורא.
• אני בונה רוחניות בתוך הכלים שלי. ביחס שלי לכולם.
• קביעת המרחק בגשמיות זה לפי מטר, וברוחניות זה לפי מידת ההשפעה שברצון מסויים.
• מפני שאני צריך בתוך הרצון לקבל שלי, ואני רוצה לבנות את העולם העשייה הרוחני - שם זה גם דצח"מ, אבל רצון להשפיע.
• אם נתחיל לקרב את הרצונות שבנו, נתחיל להרגיש בקשר בינינו את העולם הרוחני.

• בגשמיות, ההפרש בין גבוה לנמוך, גורם לכפייה בין הגבוה לנמוך. ברוחניות, מה זה משנה אם לשנינו יש את אותה המטרה, למה אחד גבוה ואחד נמוך?

• העולמות הם מקבילים.
• אני נמצא בעולם הגשמי.
• אני עובד תחת המנהל. 
• יש לי ולמנהל מטרה אחד - להרוויח.
• ברוחניות, אני מבצע מה שהמדרגה הבאה שלי מבקשת ממני לבצע, ומקבל ממנה שכר.
• ההבדל הוא שברוחניות זה רצון להשפיע, ובגשמיות זה רצון לקבל.

• אם אנחנו מונעים ע"י הרצון לקבל, איך אני אמור להגיע לרצון להשפיע? אני הרי לא יכול לשנות את החומר ממנו אני עשוי?

• הבורא אכן ברא את החומר הזה יש מאין. ורק שני הכוחות הללו קיימים.
• לרצות פחות זה לא תיקון. בזה ני רק מוריד את עצמי לדרגת חי או נמוך יותר.
• אבל זו לא מטרת הבריאה - המטרה היא להביא את האדם לתענוג השלם - תענוג מהשפעה, כמו הבורא.
• כל התיקון הוא בכך שאת כל הרצון לקבל שלי אני הופך לאמצעי להשפעה.
• האחרים לא באמת נמצאים שם - אני מגלה שכולם היו בתוכי, בנשמה שלי. רק נראה לי שהרצונות הללו זרים, כדי שעליהם אני אתאמן וארצה לחבר אותם אלי.
• במידה שאני אעבוד עם האגו שלי להתחבר איתם, אני ארכוש כח ההשפעה ואוכל להשפיע לבורא.
• זו המטרה - להגיע לדבקות. ואז אני באותו גובה, מעמד, סטטוס כמו הבורא.
• לא להשתמש בבורא כדי למלא אותי (כמו כל העולם), אלא להשתמש בטבע שלי כדי להשפיע לו.
• ואז שנינו משפיעים ושנינו מקבלים. וזו דבקות.

• אמרת שהעולם הגשמי הוא העתקה של העולם הרוחני. אם אני מתקן רצון ברוחני, איך העולם הגשמי משתנה?

• קשה להגיד או להסביר.
• אתה מתחיל לראות עולם הגשמי והרוחני מלובשים זה בזה.
• אתה רואה עם 5 החושים שלך מה שמרגישים בני האדם, ועם החוש הרוחני הנוסף אתה מרגיש את התיקון הרוחני שלך.
• הדואליות הזו לו סותרת את עצמה.
• כמו המורה שיורד מהגובה שלו כדי להסביר לתלמידים. זה לא סותר את זה שהוא מורה. אבל הוא חייב להישאר טיפה יותר גבוה, כדי שיוסיף להם טיפה כל פעם, ולא יהיה מורם מעם.
• אחד לא סותר את השני.
• אתה בעצמך, בדרגה הגשמית שלך, חייב להתנהג כמו כל הגשמיים.
• ניתנה לרופא רשות לרפא. בדרגות הגשמיות אני צריך בכל זאת להשתמש בכח הגשמי, כמו כולם.

• איך מסתדר שפעם אני מפיץ וזה נקרא השפעה, ופעם אני מקבל ממישהו וזה נקרא השפעה?

• פעם אתה משתמש באהבה שלו, ופעם באהבה שלך.
• אם מישהו נותן לי משהו, אני חייב להשתדל לקבל ממנו - אחרת אתה פוגע בו.
  בזה אתה מחזיר לו תענוג לאדם שהביא לך את אותה המתנה.
  אני משתמש באהבה שלו אלי.
  אני מגלה לו את היחס שלי.
• בהפצה אני משתמש באהבה שלי אליו, שאני יכול להביא לו אמצעי שעל ידו הוא יכול לצאת מהייסורים, ולהרגיש יותר טוב.

• אם אני אוהב אותו ורוצה לתת לו, זו כמו מלכודת...

• זה בירורים שאתה חייב לעבור - אתה רוצה גדלות? תחושה שאתה גבוה ממנו? כבוד? שתיקון העולם יירשם על שימך?
• האדם עושה כל מיני חשבונות.
• אם אחרי כל החשבונות מגיע לזה שאתה רוצה להשפיע לזולת,  כדי להשפיע לבורא, הוא מגיע ללשמה, ואפילו ללא בעל מנת לקבל פרס. ואז הוא מגיע ממש לדרגת הבורא.

• האם הרצון לקבל לעצמי, האגו שלי, הוא הפוך ב180 מע' להשפעה?

• אנחנו עושים בדרך צמצום, מפסיקים להשתמש בו בעל מנת לקבל, ורק אח"כ משתמשים בו להשפעה.
• כל דבר שאתה רוצה לנהוג בו בצורה מאופקת - לא תוכל לרדת מ100% ל60% צריכה.
• אלא צריך לעשות הפסקה מוחלטת, ואז לעלות לרמה שאתה בוחר.
• לכן יש לנו עליות וירידות כאלו - קודם כל לעשות צמצום, ואז חשבון מחדש - ואז אתה תצליח.

• האם מה שאנחנו לומדים על רוחניות זה מתייחס רק לגמר התיקון? או גם שייך לעולמות אבי"ע?

• העולמות לא קיימים. הם קיימים בתוכינו.
• עולמות זה הסתרה.
• אנחנו עכשיו בעולם אינסוף.
• מי שנמצא כאן, מרגיש עולם אינסוף, אבי"ע, או עולם הזה.
• האדם נמצא בעולם מסויים, לפי הכלים שלו - לאיזה עולם הם מתאימים.
• כל אחד מודד בעיניים שלו - תלוי במשקפיים שלך.

• איך אנחנו קולטים רוחניות?

• במידת תכונת ההשפעה. אלו המשקפיים שלי.
• אנחנו נמצאים בעולם אינסוף - רק חסר לי תכנת ההשפעה.היא פותחת לי את הראייה.
• חסר רק אור חסדים. השפעה ממני. הכל אז יתברר.
• עולמות - זו מידת ההעלמה בתוך הרצון לקבל שלי.

• עולם אינסוף - כשכולם מגיעים לדרגת האינסוף הפרטית שלהם, האם זה יוצר את האינסוף הכללי?

• כן.

• כשאני בודק את הדרישה עמוק בלב, אני מבקש שבכל העולם תהיה השפעה ואהבה, אז למה אין?

• כי זה כדי שיהיה לך טוב. התופסת הזו הורסת את הכל.
• זאת הבעיה שלנו.
• לכן צריכים הרבה השפעות קטנות של אור, שיביא לנו אבחנות נכונות.
• איפה קבור הכלב שלי, שאני לא מאתר אותו?
• אתה לא מסוגל באמת לבקש את זה.
• רצון - זה שהוא נמצא בך, ורק אותו אתה רוצה לממש.
• אתה יוצא מהשיעור - ויש לך אלף ואחד דברים בראש.

• איך לעשות שזו תהיה הדאגה היחידה שלי?

• זה נעשה מצד האור במהירות האור.
• רק ע"י הסביבה.
• הבורא נסתר, ואני כלב.
• איך אני יכול לרצות שינוי לטובה?
• נכון שאתה כלב, אבל בכלב הזה יש כמה תכונות מאד יפות - קנאה, שנאה, תאווה, כבוד.
• לכולם יש דרישות כאלו - לכולנו יש את כל אחד מהן.
• אלו הכנות מצויינות, שבעזרתן אתה יכול להצליח ולהיות כאלקים.
• אם אתה משתמש בחברה ולקנאות בהם, הם כן ואני לא, זה נקרא עזר כנגדו.
• דווקא התכונות ההרסניות, הגרועות ביותר - מתחילות לאכול אותך - על ידם להתהפך.
• אתה רוצה כפול - זה לא יאומן. ומצליח.
• חסרה חברה, שאתה תקנא בה. שהיא תעורר לך את הקנאה.

• שיר - הללו

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 810, הקדמת פי חכם, טור א', ד"ה: והנה בראותי

• הקדמה

• אנחנו היינו פעם קבוצה גדולה מאד, כמה מיליוני אנשים שנמצאים בהשגה רוחנית.
• יוצאי מצריים. הגענו לגילוי האלוקי (מוחין דחיה - ביהמ"ק הראשון). ואח"כ לא יכלנו להחזיק בזה הרבה, כי הרצון לקבל כל הזמן גדל - נפלנו לגלות בבל. נבוחדנאצר, ימי אסתר המלכה.
• גם בגלות בבל היינו בהשגה רוחנית, אמנם שזה היה גלות לעומת מה שהיה קודם, אבל זה היה יותר גדול מגאולת מצריים.
• חזרנו ובנינו את ביהמ"ק השני - מוחין דנשמה - דרגה פחותה לעומת ביהמ"ק הראשון.
• אבל בכל זאת, לא היה אפילו ילד קטן, מדן ועד באר שבע, שלא ידע חוקי טומאה וטהרה. - זאת אומרת מה זו קבלה ומה זו השפעה.
• אנחנו לא יכולים לדמיין דבר כזה בכלל, איך זה לא להיות נשלט ע"י הגוף שלנו.
• היינו קיימים עד חורבן ביהמ"ק במצב שהוא מעל החיים הרוחניים.
• ואז, בפעם הראשונה מאז ימי אברהם, שייסד את קבוצת הבבלים, היינו בניתוק מרוחניות. למה שאנחנו עכשיו.
• אנחנו לא יכולים לתאר מה זה לחיות בשני העולמות - הכל זה אחרת, איך אפשר לדמיין את זה בכלל? מה ההבדל בין חשבון שהקטן עושה, לבין חשבון שהמבוגר עושה?
• הגלות האחרונה היא הגרועה ביותר, אין כמוה. הגלויות הקודמות היו עדינות. כאן זו פשוט גלות טוטאלית.
• הבבלים כבר כיסו את כל כדור הארץ, ואנחנו איתם.
• איבדנו גם את עשרת השבטים בחורבן ראשון, ועכשיו אנחנו רק 2.5
• אסור להגיד על התורה שהיא סיפורים, רק בעולם הזה. אתה בזה מדמה את עצמך למי שאין לו כלום ביד, ומזלזל במה שיש לך. באמצעי שעל ידו אתה חייב לעלות מגלות לגאולה.
• ואז אתה קורא בתורה איזה סיפורים - איזה זוועה !! שמדובר על על חמולות ומלחמות??
• אנחנו צריכים להבין על מה התורה מספרת, ועל איזה חוקים מדברים? על איזה שור שנגח פרה? או מה עשיתי לשדה שלו?
• כל התורה מדברת כנגד ליבו של אדם - תיקון היצר. נושאים מהותיים, פנימיים.
• אם אנחנו עושים הדדיות בין כל חלקי הבריאה שהבורא ברא - שכולם יתקשרו ביניהם, ויהיו בערבות כדי להידמות לכח ההשפעה = הבורא, שיהיו כאחד - עבור זה אנחנו קיימים.
• אסור לנו לעזוב את האמצעי הזה לתיקון שלנו, כי אחרת אנחנו סתם בהמות בעולם הזה, שאין להן שום קשר לאלוקות ולתיקון.

• איך מקובל שנמצא בגובה, גמר תיקון, פתאום צועק על הקטנים שלא מבינים כלום?

• אתה צודק, אני מסכים איתך.
• רק יש בעיה אחת קטנה.
• בעה"ס הגיע לגובה. עשה את שלו. והשאיר לנו מה שצריך.
• כשהוא מתייחס לאותם האנשים שצועק עליהם, מקובלים ירושלמיים...
• כשהוא הגיע מפולין ורצה ללמוד יחד עם המקובלים הגדולים מירושלים, מצא שלומדים פה ושם. מתפלפלים בספרים, לומדים בעל פה מה שכתוב, אפילו בכתבי האר"י, רמ"ק.
• גם היום יש כאלו שלומדים את כתבי בעל הסולם - אבל בשביל חידודי שכל.
• עליהם הוא שופך את חמתו.
• כי האנשים האלו בעצם נמצאים בקשר עם חכמת הקבלה, אבל היחס שלהם לזה הפוך. בשבילם זה סם המוות.
• במקום להוציא מזה המאור המחזיר למוטב - הם אומרים "אנחנו בסדר, אנחנו לומדים".
• בדת, אתה לא צריך לתקן את עצמך. אם אתה עושה פעולות בפה ובידיים, זה מספיק לך. לא תיקון הלב, הרצון.
• בגלל זה הוא נמצא איתם בכסח. רע ומר לו.
• האנשים האלו נמצאים ליד מקורות שיכולים להוציא משם המאור המחזיר למוטב. אם אדם מרגיש שהוא רע.
• אבל הם אומרים - אנחנו בסדר.

• אז איך יכול להיות שהוא צועק ומתרגז עליהם?

• נכון.
• זה שהם במצב רע זה מלמעלה.
• אבל זה שהם לא מגיבים נכון - זה תלוי בהם.
• שכל אחד יעשה כרצונו, ויגיד "לך לאומן שעשני". יש לי פתק מהרופא. אני מטומטם - הנה קבלות. עזוב אותי.
• אם אנחנו חייבים לבצע משהו - אז איך לא להיות בטענה? בפרט לאנשים שיכולים לעשות זאת???
• התורה אצלם בידיים, אבל לא מוציאים ממנה כח התיקון!!!
• היום זה אופנה ללמוד חכמת הקבלה, אפילו בבתי כנסת.
• בשביל מה עוסקים בזה? לתקן את עצמם? או סתם סקרנות? אופנה חולפת? להראות שגם אצלם יש דבר כזה?
• מה קורה כאן?
• אם לא לצורך תיקון, אסור להתעסק בתורה. אתה נקרא גוי.
• אם לצורך תיקון - שאתה רוצה להגיע לייחוד עם הבורא - אתה נקרא יהודי.
• רק לשם זה נתנו אותה.
• הוא מתרגז מתוך זה שהבחירה החופשית שניתנת לאדם - הוא לא משתמש בה. אמנם שזה הכי קרוב אליהם מכולם.
• צר לו - כי הוא יודע שבעוד 15 שנה, תתחיל השואה. והיא אך ורק מפני שזילזלנו בתיקון. הוא כותב על זה בהקדמה לספר הזוהר.
• כל הפורענות באה לעולם עקב בני ישראל. כשאנחנו לא מושכים את התיקון לעצמינו ולעולם.
• לכן צר לו, והוא צועק.
• מקובלים כתבו בשנות השלושים בפחד וחרדה - מה שיהיה בעוד 10 שנים באירופה. שראו כבר דם, רציחות ושריפות - וצעקו.
• בעל הסולם רצה להביא איתו 300 משפחות מוורשה. הוא היה שם דיין. והרבנים שם בוורשה עשו עליו חרם. אמרו לו "כשיבוא המשיח אנחנו נצא". אז בא המשיח היטלר, והוציא אותם.
• וההשלכה הזו משליכה על כל העולם.
• נקווה שאנחנו נצליח לשמוע משהו מקריאה הזו.
• אם אדם מרגיש, רואה, איך אנחנו, בעלי האמצעי לתקן את האנושות, דרך התיקון העצמי שלנו, ולמנוע את כל הרע בעולם, עד השלימות הסופית והטוטאלית - איך אפשר לא לשתוק?!
• הוא אח"כ קיבל על הראש הרבה פעמים. אתה יודע כמה מתנגדים היו לבעל הסולם?
• אולי לאט לאט ישמעו. שאנחנו בעלי שיטה, ושאפשר לתקן את עצמינו ולהביא אותה לעולם. זה נקרא אור לגויים. זה עליך ועלי.
• בפרט, שאנחנו נמצאים בעיקבתא דמשיחא. עקבות המשיח.
• זו כבר לא תחילה - זמן המשיח התחיל מהאר"י, לפני 500 שנה.
• הגילוי הוא במשיח בן יוסף (יסוד), והתיקון צריך להיות בגלוי במשיח בן דוד(מלכות) - בין יסוד למלכות.
• אנחנו בפיגור כבר 500 שנה, ושואלים למה רע לנו?
• אומות העולם שואלים בצדק, למה רע להם. אבל לנו? איך אנחנו יכולים לשאול אם יש לנו אמצעי, ועלינו לתקן?

• לא ברור איך אפשר ללמוד קבלה ולא להיתקן. מה אדם עושה בתהליך כדי להיתקן?

• אפשר ללמוד מכל ספר. מכל ארבע הלשונות בתורה.
• התורה מדברת על גילוי האלוקות. כל התורה היא שמות קדושים, ולא איך לסדר את עצמינו בעולם הזה.

• מה זה שם קדוש?

• 
  
• הכל זה איך אני מסדר את העביות שלי בעל מנת להשפיע - זה נקרא ויהיה שן ה' עליך.
• כשאני תיקנתי את עצמי בדרגת אלקים - אז אני אומר שאלקים קיים. וכל שם שאני מגלה - זה גילוי. זה שם ה'.
• לבורא ין שמות. אני נותן לו שמות מתוך ההיכרות שלי איתו. מתוך שאני כמוהו.
• האור ממלא את העביות שלי, ונותן לה תיקון דלהשפיע - וזה נקרא שם ה'.
• בצורה כזו אנחנו מגלים את הבורא, עולים במדרגות רוחניות.
• לזה ניתנו לנו האמצעי שנקרא תורה ומצוות.
• התיקון נעשה ע"י כח מיוחד שנקרא אור מקיף/משיח/לא משנה. הוא מתקן אותי בעל מנת להשפיע.
• הכל הזה בא מהספרים. והוא מתאר לי את העולם הרוחני.
• אם אני לוקח את הספרים האלו ורואה בהם גשמיות - תהליך הסטורי, פסיכולוגיה, מוסר - אז זה לא תורה.
• תורתינו אינה תורת מוסר.
• או שאני לומד את התורה - שאני צריך לקלוט את החוקים שלה בגשמיות.
• אז איפה האור המחזיר למוטב?
• ומה עם ספרי קבלה - אם אני רוצה להתפלפל על כמה ספירות ופרצופים יש - אני מפעיל שכל. לא את הרצון, הלב שלי - שהוא ייתקן.
• כמו בחומש - שאני רואה הסטוריה, ואני מבין לפי זה איך אני צריך להסתדר עם המשפחה שלי, או מהתלמוד איך להסתדר עם השכן, או עם קבלה כדי לדעת איזה מלאכים יש בשמיים.
• כל ההבדל הוא אם אתה מתעסק כדי להרוויח בעולם הזה ובבא, או כדי לקבל כח שיתקן וישנה אותך.
• זה ההבדל בין דעת תורה, לדעת בעל הבתים.
• כמו באות י"ז בהקדמה לתע"ס - שכוונת הלימוד היא לא כדי לדעת. שאני אצא מהשיעור עוד יותר מבולבל. אלא שיבוא אלי אור ויתקן אותי.
• גם לאלו שנמצאים בלימוד הלא נכון, גם לאלו שלא לומדים בכלל - כולנו בצרה אחת, בגלות. אף אחד לא עושה בכוונה, או מגרסא דינקותא, או ממשהו אחר.
• כל אחד מאיתנו צריך לחשבו - עד כמה הוא מסוגל להאיר לעולם.
• העיקר זה ייעוד החכמה הזו, מה היא צריכה להביא לנו, בשביל מה, למה, למי היא מיועדת וכו'.
• ואז יש תקווה שנשנה את הכל בקלות.
• ואם לא - חס ושלום - זה יבוא בדרך ייסורים ולא בדרל תורה.

• איך יכול להיות שאנחנו בפיגור - זה היה רצון הבורא!

• ע"י מחלות ילדים הגוף מתחזק. ובכלל מחלות הן לצורך תיקון הגוף.
• כשאדם גדל, הוא חייב לעבור מחלות מסויימות - שעל ידיהן הוא מחזק את עצמו.
• אותו דבר בין המתחילים - ישנן שאלות שהם שמעו - אין כח בעולם חוץ מהבורא. אין עוד מלבדו.
• ואם אין אני לי מי לי?? איך זה מסתדר??
• אסור לקבל כל אימרה כדבר החלטי כמו שזה נראה לנו.
• איפה כאן נכנס האדם, עם היחס שלו, התגובה שלו, ההבנה שלו, כמו בן/עבד/שותף כלפי הבורא.
• יש דרגות, שינויים באדם. לא הכל מלמעלה.
• מה שקרה במשך 500 שנה האלו, זה לא קרה כדי שנגיד - מה שהיה זה הכל מלמעלה.
• זה נעשה מלמעלה - בטוח. אבל זה מעיד שאנחנו לא עשינו תיקונים בזמן הזה, ולכן זה קרה ע"י הבורא.
• כן, הכל מלמעלה, אבל אתה לא עשית תיקונים.
• זה לא פשוט. הדואליות בהשגחה עלינו - באגרת אחור וקדם צרתני. הבורא סוגר אותי גם מהאחורה וגם מקדימה, ומצד שני אני חייב להשתתף - שהתנועות שלנו יהיו מסונכרנות.
• אם הייתי מתקן את עצמי ברצון שלי - הייתי נמצא שרוי בטוב - בעולם הרוחני.
• ההבדל הוא לא במצב שלי - אלא בזה שאני במקום להתאים את עצמי לבורא - אני מרגיש חוסר התאמה הזו כייסורים.
• אם הייתי מדביק את 500 השנה האלה, הייתי מרגיש אותם כאור ולא חושך.
• אני בכיתה א', צריך לעלות לכיתה ב'. מתחילים לדרוש ממני לפי כיתה ב'. פתאום החיים נהיים שחורים. קודם הייתי סתם עצלן - עכשיו אני מפגר. מקבל מכות מכל הכיוונים.
• אם הייתי מתאים את עצמי לכיתה ב', הייתי מרגיש את עצמי טוב, מלך.
• התיקון הוא עלינו - להתאים את עצמינו לזה.
• זה שנתגלגל ונגיע למטרה זה בטוח - אבל האלה זה איך נגיע - בטוב או ברע.
• זה לא עניים של זמן - זה עניין של ייסורים.
• לכן בא המקובל הזה וצועק - מה אתם עושים? מחכה לכם שואה מעבר לפינה?
• זה ממש מסוכן, בפרט שאנחנו נמצאים במרכז. אנחנו המקור, אנחנו הסיבה.

• למה הוא צועק ואנחנו לא צועקים?

• כי הוא יודע, רואה.
• האמא צועקת כי היא רואה מה קורה לילד. הילד לא מרגיש, אז הוא משחק בעריסה.
• האמא יודעת על החום, החיידקים, הדלקת ראות, והילד לא מרגיש.
• בעה"ס שרואה אותנו צועק באמת - אבל אנחנו לא מרגישים.
• גם מישהו שנופל מקומה עשירית - אומר לך "לעת אתה זה בסדר"

• אז איך אנחנו נצעק?

• אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כרציניים מאד - כדי שזה יעורר אותנו לתיקון.
• זה גם אמצעי להגיע לשלימות - שזה בעצם לפנינו.
• התורה לא באה כדי להיטיב לך בעולם הזה.
• יש אמצעי, ובעולם הזה לא תרגיש מנוחה, ויהיו כאן מצבים מסוכנים.
• אתה חייב לעשות תיקונים.
• אתה נמצא בעידן החדש, בימות המשיח.
• הכח הזה מושך אותך מהרצון לקבל לרצון להשפיע - הכל הזה נמצא לשירותך. היתר בידיך.

• שיר - בלב אחד