מנחה הערב - אלי וינוקור
(ניגון - דני וייצפלד והדור האחרון)

הרצאה - הרב מיכאל לייטמן

מהי הנקודה שבלב?

חכמת קבלה מתגלה בנשמה. כל אחד מאיתנו, שנמצא בעולם הזה הרבה גלגולים, הגיע למצב שהרצון שלו האגואיסטי, הגופני, מיצה את עצמו. אני כבר לא מרגיש שיש לי ככ הרבה מה לרוץ ואחרי מה לרדוף.
ואז מתגלה הנקודה שבלב, שמושכת אותי למצב, מימד חדש.
פעם אני מרגיש כח שלא ככ טוב לי להיות שקוע בעולם הזה. ופעם שיש לי רצון נוסף, לעלות לעולם הבא, למצב הבא.
אנשים שלא מקבלים את הנקודה הזאת, סתם נמצאים בדיכאון - זו הבעיה השכיחה ביותר בעולם שלנו.

איך אנחנו יכולים לנפח את הנקודה הזו, שאני ארגיש בה מציאות חדשה?

אבל יש אנשים שמרגישים שיש להם איזה השתוקק למשהו חדש, לא ידוע. הבעיה בזה היא שיש לו רק נקודה שברצון. ויותר מנקודה, אין. וגם הוא לא יקבל יותר מנקודה.
מביאים אותנו לקבוצה, שאנחנו יכולים להתכלל ברצונות הזרים של החברים שלי, ואני ע"י זה מוסיף לנקודה שלי בשר. כמו לטיפת זרע.
הנקודה נשארת שלי, אבל אני בונה סביבה נשמה. רצון חדש.
וכך לכל אחד ואחד מאיתנו יש נשמה. שיש לו נקודה, והשאר באחרים.
יש הרבה מאמרים, אגרות, חומר בקבלה, שמדבר על איך אנחנו צריכים להתחבר יחד. זה לא סתם לעשות יפה אחד לשני, אנחנו רוצים להשתמש בכוחות הטבע כדי להגיע לתכלית.
מקובלים כותבים הרבה מאד על איחוד בין בני אדם. שעל ידו אנחנו מרגישים גילוי האלוקות.
כך כתוב במתן תורה, שנראה לנו שזה דת. אלא מדובר על איחוד הרצונות שיותר כלי לקבלת האור העליון. וע"י זה תרגישו שאתם נמצאים במימד הרוחני, הנצחי, השלם.
כל אחד מאיתנו אגואיסט, לא רוצה להתכלל עם אחרים, אלא להשיג בעצמו. אבל ע"י ההתחברות יחד אנחנו זוכים לבנות את הנשמה שלנו, את הכלי הרוחני
כשהכלי הזה מגיע ל10 ספירות שלימות, אז מתגלה העולם העליון, הבא.
ואז אנחנו חיים בשני עולמות.ץ בחושים, ובנשמה, בכלי שבנינו. וזו כל המטרה שלנו.
ואז לגדול עוד יותר עד שנגיע למטרה סופית, לעולם א"ס.

מה המשמעות של חבר?

זה מהמילה חיבור. זה אותו בן אדם שנמצא כמוני, מכוון לאותה המטרה. שמרגיש את עצמו בעולם שלנו גם כן ריק, ומשתוקק למשהו מעל החיים הבהמיים האלו. "כולם כבהמות נדמו". לא בזלזול, אלא בדבקות לגוף שלי שחי 70 שנה. בזה אני מתבזבז. האני שלי יותר גבוה מהגוף.
חכמת הקבלה לא אומרת לנו להיות בהגבלות, ייסורים וצומות. אם אנחנו רוצים לדאוג למשהו למעלה מהבהמה זה נקרא להיות אדם.
חבר שלי, אם אני מכוון בחיים האלו להשיג חיים רוחניים, מי שמכוון לאותה המטרה נקרא חבר. כי אנחנו מתחברים יחד כדי לממש את הדרך.
זה יכול להיות שנמצא לידי, או בקשר וירטואלי. אבל זו חובה להתכלל עם הרצונות האחרים, אחרת הנשמה לא גודלת.
תמיד למקובל הייתה חבורה, אף פעם לא לבד.
לנקודה צריך לתת חומר מבחוץ, אחרת לא תגדל.
גם בהתפתחות הנשמה אנחנו עוברים התפתחות - עיבור, יניקה, מוחין.

אם אנחנו מונעים מלמעלה, והובלנו לכאן, לחכמה, יש לנו השפעה על הדרך שלנו, או שזה גם זה קבוע מראש?

אנחנו הגענו לכאן מאין סוף, עד לעולם הזה. כל אחד בנתיב שלו.
לכל אחד יש רשימות, נתונים מכל ההשתלשלות הזו.
אני צריך מהמצב הזה לעלות לאותו שורש באין סוף.
אז אני מממש את הרשימות האלו אחת אחרי השנייה, וכולן קבועות מראש.
אבל אני לא יודע מה הרשימה הבאה, ולכן בשבילי זה חדש. כל מדרגה, כל רגע הוא חדש.
בחירה חופשית שלי היא שמצד אחד הדרך היא סלולה ומוכנה ואין חידוש מבחינת המערכת, אבל בגלל שישנה כאן הסתרה, אני נמצא בחידוש, כלפי.
הבורא עושה לנו טריק - הוא פותח הכל. ואנחנו כמו במשחק, מנסים לעשות את אותו טריק בחזרה - להסתיר אותו.
נעשים עוד המון טריקים בדרך, כדי שהאדם יהיה בהרגשה שהוא חופשי. אבל הבורא לא משתנה.
דווקא כאן, לאדם יש בחירה חופשית, לפני זה הוא בהמה.
כל הרגעים שלנו בחיים הם התגלויות שוב ושוב של הנתונים הפנימיים שלנו.

התפקיד שלנו לגלות את הנשמה, שנמצאת בכל מקום. אם יש עוד אנשים שיש להם נשמות, אז איך זה מסתדר?

זה כמו כדורים שנמצאים בחלל, שקשורים זה עם זה באלפי צינורות. זו מערכת הנשמות.
הבורא ברא רצון, שמחולק להרבה מאד רצונות, והן מחוברות זו עם זו.
סה"כ 600,000. אבל זה לא מספר, זו עוצמה.
אם יש הרבה אגו, אז מספר הגופים גדל. אם האגו קטן, יש פחות.
סה"כ כל הנשמות זה הנברא הכללי. הוא נקרא אדם.

איפה הוא נמצא?

הוא לא נמצא. גם העולם שלנו רק מצוייר בתוך החושים שלי בלבד.
כך גם כן הנשמה, שאני מגלה אותה, אני מגלה עד כמה כל זה דימיוני.
לפני שאנחנו יוצאים מהתפיסה הזו לעוד תפישה, אנחנו לא יודעים עד כמה זה יחסי.
גם בעה"ס מסביר שיש לנו מכונה פוטוגרפית בראש, שהכל כאילו נמצא בחוץ, אבל בעצם הכל בפנים.
האם אחרי שכל מה שהמערכת קלטה מבחוץ וסיננה בתור פולסים ופרשנויות, יש קשר בכלל למה שהיה בחוץ? בכלל לא.
אנחנו תופסים מערכת רוחנית בחוץ, אבל תופס ממנה רק חלק - וכמה שאני תופס זה נקרא העולמות שאני תופס.
אחרי שבנית נשמה, והגוף לידה, אתה לא מרגיש שאתה נפטר ממנה, כאילו החלפת חולצה בבוקר.
גם ציפורניים או שערות אני לא מרגיש שאני מאבד אותן, כי זה בדרגת הצומח, והגוף שלי בדרגת הבהמה. כך גם כשהמדבר נפטר מדרגת החי.

למה האדם מרגיש ריקנות הולכת וגדלה?

זה שלב לא נעים, אבל הכרחי. גם אני עברתי אותו.
אחרי שקיבלנו נקש"ב, אנחנו מתחילים לפתח אגו שמכוון לרוחניות.
אני רוצה יותר, אבל אני עדיין בהסתרה. כי לא הגעתי להתפתחות הכלי.
וכאן יש חושך וחוסר אונים.

מה לעשות?

אין מה לעשות.
כל מה שבידך ובכוחך לעשות, עשה.
קבע לעצמך לוח זמנים, ולפי זה לעבוד.
להשתתף בהפצה, מזה מקבלים המון כוח. שאתה זורק לעולם ממה שיש לך.
יש לזה מדידות מיוחדות. כמה אני צריך להוסיף לנקש"ב שלי כדי לפרוץ את המחסום.
מהחברים אני מקבל חסרונות. ומלמעלה או"מ. חברה ולימוד.
ואז בטוח אני אעבור את זה מהר, בכמה שאני אשתמש בשניהם.
אין אף אחד שעובר את זה בצורה יפה וקלה.
עברתי את זה ליד הרב"ש, וגם הוא צחק קצת ממני. וגם הוא עבר את זה בעצמו.
חייבים להגיע לייאוש, שבמה שיש לי עכשיו אני לא יכול לעבוד ברוחניות.
חייב להגיע להחלטה שהבהמה שלי פסולה לרוחניות.

איפה אני מרגיש חיים רוחניים?

החיים הבהמיים שלי ניתנו לי כדי להגדיל רצל"ק שלי. במשך כל הגלגולים. כל ההתפתחות ההיסטורית היא בגלל זה.
עד שאני מגיע לנקודה שאני מבין שמחר כבר לא יהיה יותר טוב. שמחר לא נותן לי כלום. לכן נכנסים לייאוש, לגירושין, לסמים.
תביא לפרה את כל הממתקים שלך, והיא לא תרצה את זה.
קבלה היא לא נגד ההגבלות. אם תתעסק רק ברוחניות, אין לך מה לדאוג לחיים האלו. מה שהם צריכים, הם יקחו.

מה אני מרגיש בנקודה שמושכת אותי למעלה?

אתה מרגיש משיכה למצב לא נודע, חדש, שלא שייך לחיים הגשמיים שלך.
זה רצון למימד הרוחני, הנצחי, ללא הגבלות, ובלי האבחנות שלך מהעולם הזה.
כרגע רק נדמה לך שתקבל הרבה דברים מזה שתלמד קבלה, אבל זה לא כך. לאט לאט אתה רוצה משהו נצחי. שחבל להשקיע את עצמך במשהו זמני.
בזה שאתה הולך לפתוח נשמה שלך, אתה עולה למימד העליון שממנו יורדים כוחות לעולם שלנו. לראש. למנגנון של קבלת ההחלטות. אתה מתחיל לראות את כל האנשים מה מניע אותם ואיך הם פועלים מלמעלה.
החיים נעשים הרבה יותר עסיסיים, הרבה יותר מרוכזים.

למה לי להשאר פה בכלל?

אנחנו יהודים. היינו במצב המתוקן עד חורבן ביהמ"ק. כולם היו באהבת לרעך כמוך. זה לא תורת אברהם, זה חוק טבע. אבל האדם לא פועל לפי החוק הזה, ולכן עושה בעיות. ולכן האדם חייב להישמע לחוק הזה כדי לחזור להרמוניה כפי שהיה לפי חורבן ביהמ"ק.
אנחנו חייבים להתחבר יחד לנשמה אחת, ובזה אנחנו משיגים את הרוחניות.
יש בעיה גדולה - הפצת חכמת הקבלה בקרב ישראל. ואם לא נעשה כך, אולי יזרקו אותנו שוב מפה, ואולי יהיו עוד מלחמת עולם שלישית ורביעית. ואנטישמיות.
אני מקווה שאנחנו נמצאים בדרך הנכונה. אני רואה לפי הסימנים, שיש לנו שני ערוצי טלוויזיה, והכל מתפרסם. ואפילו המשבר עבר בצורה לא ממש קשה כאן בארץ.
ואני מקווה שתעזרו לנו, ונמשיך כך!