11.10.09

הכנה - הקלטה של רב"ש (שיעור מוקלט מתאריך 7.9.09)

• מה חומר הדלק של האדם?
  

• אדם שנולד, לא יודע ממה לחיות. מסתכל סביבו ולומד מהסביבה. כי זה חי.
• ואנחנו מארגנים סביבו תבניות - בשביל מה חיים? אנחנו נותנים חומר דלק.
• והוא תמיד מקיים רצון הסביבה, שהחדירו בו בזמן הילדות. וגם כשהוא גדול.
• זה כלפי העולם הזה. וגם, אנחנו רואים שהעולם יכול לתת לאדם כאלו אתגרים עתידיים, שיהיו לו אחרי המוות.
• אם אנחנו נגיד לו שהוא לא מת, ויש משהו לאחר מכן - הרצון לקבל שלו בטוח ישמח לקבל כאלו ידיעות. אם אתה רוצה להרויח את החיים הבאים - בבקשה - תעשה פעולות מסויימות.
• ע"י זה החברה מנצלת את האדם, ומביאה לו כל מיני מטרות דימיוניות שעושה טוב לאדם, ולחברה עצמה.
• אמנם שהשכר הוא קשר - כי עובד בשביל העולם הבא שלו - אבל זה מחזיק אותו.
• בזה שימשו הדתות והאמונות, ששירתו את העולם בגלל זה. ולכן תמיד הלכו יחד עם השלטון.
• אבל כמובן שאף אחד לא יכול לדעת כלום על העולם הבא - אלא לכל דת יש אמונה משלה. וכך משתמשים באדם. במקרה הטוב, זה גם מועיל חברה. אפשר לנצל את זה לארגון החיים האלו.
• את כל אלה, החברה מספקת לאדם בצורה מלאכותית ומשמשת כדי למלא אותו. ולא שואלים אותו אם רוצה בזה או לא. וזה מילדות.
• אין לנו בזה בחירה חופשית כמעט. למה כמעט? כי האדם יכול לעבור מחברה לחברה.
• כשמגיעה לו נקודה שבלב, ומתייאש מהחיים הקודמים - אז נמצא כמתחיל מדף חדש. הערכים הקודמים נופלים, נעלמים ונמחקים מהאופק. כל ההתנהגויות הקודמות כמעט נעלמות - כי אין בהן חומר דלק בשבילו. רק דברים הכרחיים לקיום. וגם האמונה.
• ובזה הוא מגיע למצב החדש - שגם כלפי החיים האלו, צריך לקבל לפי בחירתו.
• הבחירה היא במהירות, בעוצמה שלוקח מהם דוגמאות ותבניות. לא איזה ערכים. אין לו בזה בחירה.
• האדם נמצא רק בבחירה של עד כמה להתכלל בדבר, ולא במה לקבל מהם.
• וזה מגיע בזה שמבין עד כמה חייב את זה נגד הרצון לקבל. לכן זה נקרא בחירה. זו נקראת אמונה למעלה מהדעת.
• וכך מתחיל לבנות את האדם שבו.
• וחומר הדלק לגמרי שונה מכל התבניות הקודמות, שהיו ברורות שזה חומר דלק - לעולם הזה, או להבא.
• כאן חומר הדלק הוא חיבור עם הבורא. זה מופשט. למעלה מההרגלים, מהמילויים האגואיסטיים.
• ולכן צריכים כאן תמיכה, שיקבל ממשהו. או מהחברה, שתחייב אותו. בכמה שמסוגל לזה.
• ומהאור המקיף, שיבוא מלמעלה וישנה אותי.
• וכך מגיע לבניית עצמי.
• ודאי שמגיע לדרך סלולה. אבל בקליטה - הוא לא מחוייב. אפילו בייסורים - חייבת להיות החלטה מאחורי הייסורים, שהבורא נותן לו הכל בלי שום תנאי - ורק כשנכנס לכל האמונה יכול להכנס לרוחניות.
• כל המטרה היא להרגיש למי אנחנו עובדים. זה כל השכר. זו קניית תכונת ההשפעה, להיות דומה למי שעובדים - שזו הופכת להיות כל מטרת האדם.

• מאין האדם צריך לקחת דוגמאות להתנהגות? מהחברים או מהתקנון, ומה לעשות אם יש סתירה?

• להשתדל לתקן - או את החברה או את התקנונים.
• ברוחניות הכל מתחדש מרגע לרגע.
• החוקים קיימים בנו, ולא על איזה דף נייר - ולכן אנחנו צריכים כל פעם לעדכן אותם.
• לא סתם נתנו לנו את עשרת הדברות - שהם כוללות תרי"ג רצונות שקיימים בצורה מתוקנת באין סוף.
• איך טיל שטס בודק את עצמו כל הזמן?
• בעל הסולם אומר לנו כל הזמן לבדוק את עצמינו בישראל אורייתא קוב"ה חד הוא.
• יהיה יותר גרוע אם לא נוכל לאתר את ההבדלים - סימן שאנחנו לא זזים, או שאנחנו לא יכולים להבדיל.
• כל צעד הוא ע"י שבודקים, רואים שלא נכון, מקרבים את עצמינו למה שצריך להיות.
• ההתקדמות קדימה היא רק בהגדלת הדיוק, הרגישות להתחברות.
• הרזולוציה גדלה. שהתמונה שאני נמצא בה תהיה כל פעם עוד יותר.
• וזה תלוי בהכנה שלי - האם זה נשאר כמו שהיה? או שהתמונה הקודמת נמצאת בערפול, נראית לי לא כ"כ מדוייקת.

• איפה אני בודק את זה?

• בזמן הלימוד, מול החברים.
• אנחנו עושים כל מיני תרגילים יחד - האם אני רוצה לעשות איתם את אותה תנועה? להיות איתם בלב ונפש כגוף אחד? כמו בספורט.
• הבדיקה הזו היא מחוייבת בהתקדמות.
• ההתקדמות היא לא צעד קדימה, אלא צעד פנימה.

• למה הרצון לרוחניות לא אגואיסטי? אני רוצה משהו חדש, כמו כל דבר אחר.

• הרצון לרוחניות הוא אגואיסטי ב100%.
• אני רוצה רוחניות. זה אגואיסטי.
• לבעל הסולם בגיל 17 היו הרבה שאלות, ותמיד שנסע לרב'ה, לא קיבל ככ תשובות.
• כשהיה ממתין להיכנס לרב שלו, אז במקרה ראה בבית המדרש את ספר "עץ חיים". ואז כל ספר היה מאד יקר, לא כמו בזמנינו. וודאי שזה לא היה במקרה.
• ואז גילה שיש שם תשובה לכל השאלות. והבין שאצל הרב לא יקבל את כל התשובות.
• חזר הביתה - קנה את עץ חיים, חתך אותו לחתיכות (שגם זה לא היה נהוג בחברה החרדית)
• הכניס את החתיכות האלו (הקונטרסים) לתוך גמרא - וכך היה יכול ללמוד את זה כשכולם חשבו שהוא לומד גמרא.
• וכשהתחיל לשקוע בזה, ראה שזה בעצם יבש, זה לא האיר לו כמו קודם.
• ורק בגלל שהיו לו רשימות מיוחדות מזה - המשיך ללמוד 20 שנה, אפילו שלא האיר לו - ורק אז הגיע להשגה.
• זה דבר שמבררים לאט לאט. אדם לא מבין שהוא מתגלגל אלפי גלגולים, מקבל נקודה שבלב, שמתחילה להתפתח. וחושב שמהיום למחר תהיה לו התקדמות לרוחניות. שגם בדרך הזאת יש תהליך להתפתחות חדשה. זה תהליך הכנה, להכניס לעולם הרוחני - אנחנו בונים את הכלים.
• זמן ההכנה זה הזמן שבו אני מכין את עצמי - ואם הכנתי אני נכנס, ואם לא לא. אין כאן פרוטקציות.
• אנחנו לא מבינים מה זה להשפיע, איך שזה הפוך מהגשמיות, מהאגו שלנו. חושבים שזה אותו דבר.
• צריכים לקבל הארה מלמעלה, שבא לפי סדר מדרגות שלא משתנה. שהאור הזה נותן לו להבין שרק בלמעלה מהטבע שלו צריך לקנות ארץ חדשה ושמיים חדשים.
• כמו שעכשיו נולדתי, ואני חי, ויש לי בתפיסה שלי בעולם הזה, כך אני צריך להיוולד לתפיסה שנקראת העולם העליון.
• זה לא סתם עוד פן של המציאות - אלא זה כל מה שאני יכול לדמיין לעצמי בעולם הזה - לכל הענפים כאן אני צריך להגיע לשורשם.

• מה זה בע"מ להשפיע?

• ההשתוקקות היא בינתיים אגואיסטית, וזה בסדר.
• העיקר זה הקצב.
• אתה רואה - בחור בן 17 שנה, היה בעבודה כזו.
• וכאן אנחנו מדברים על נשמות מיוחדות.

• בעבודה רגילה, אם חודש חודשיים לא מקבל משכורת, אז מתחיל להתעצבן. איך בעה"ס חיכה 20 שנה?

• אין כאן ויתור - כולם חייבים לעבור את זה.
• מנחם אדלשטיין, ששאלתי אותו אחרי כמה שבועות, חודש, מה יהיה? אמר לי הנה - אוטוטו עוד שבועיים הכל יהיה בסדר.
• אני הייתי כמובן בדאון אחרי שבועיים - הוא שיקר לי :)
• יש כאן אמת בהתפתחות שלנו.
• אדם מגיע למצב שחייב לעשות דין וחשבון כל פעם יותר ויותר על החיים שלו.
• נכון שיש חשבונות כאלו - מה אני מרויח מכאן ומה מכאן, בצורה חיצונית - שצריך לתת דין וחשבון לקרובים ולבית שלו.
• אבל בסוף מגיע למצב שאין חשבון. ומעדיף להישאר במצב הזה כל הזמן. רק להשאר במצב שיש לו הוכחה שפועל למען הבורא. אמונה למעלה מהדעת. חפץ חסד.
• מקבל מלמעלה כאלו כוחות, שאפילו שנפתחים לו חללים כ"כ גדולים, מעדיף להיות מעל זה. יש לפניו את כל ההזדמנויות והאפשרויות מכאן ועד אין סוף ולא רוצה אותם.
• למה? כי אני רוצה להיות דומה לך.
• כמה שאדם יותר עומד מול השאלות הרציניות והאמיתיות האלו, זה ידחוף אותו לפנות לקבוצה ואור מקיף.

• מה הגורם שלא נותן להגיע לדרישה? כאן אתה יכול שנים לעבוד ולא להגיע לדרישה.

• עדיין לא מגיע לך לפנות לבעל הבית. כי לא הגעת למצב שאתה מוכן לעבוד בשבילו.
• אבל בינתיים אתה מתפעל מהקבוצה, והאור משפיע עליך.
• אנחנו נמצאים כאן עם כל נשמות האבות, וכל החברים שרוצים להיתקן כאן.
• זה מצב מאד רחב ורב גוני

• למה אנחנו היינו צריכים לעבור מיליארדי שנות ההתפתחות, והשתלשלות מלמעלה למטה מאין סוף?

• יש פה כלי אדיר שנסתר ממני, ובו אני חייב להשתלם.
• השינויים בי משפיעים על כל הכלי האינסופי הזה.
• אנחנו נמצאים בעבודה אדירה נסתרת מאיתנו.
• התינוק - איזה שינוי יש לו בחיים מחודש לחודש, לעומת מה שיעבור בגיל 20 או 30?
• התינוק לא יודע שעושה עבודה גדולה. וכך גם אנחנו לא יודעים
• ובינתיים משתוללים בתוכינו דברים אדירים.
• מצד אחד - כל מה שאתה יכול לעשות - עשה. ומצד שני לדעת שהכל ממנו בא לטובה.
• לכן זה נקרא - פתח לדופקים בתשובה. דפוק. ייפתח - ייפתח. לא - לא.

• אז צריך להירגע ולחכות?

• לא להירגע, שניהם יחד.

• איך זה מסתדר יחד?

• זה בדיוק מה שדורשים מהאדם.
• חור לתפירה, לעבודה, לא יותר.
• אם אדם מתקדם ככה - מתנתק מהאגו שלו. מתחיל להרגיש מה זה להיות מעל הטבע הזה.
• השבר שלי זה במה שאני עובד ככה. ומה שאני צריך לקבל? לא רוצה. שהוא יקבל.
• כשאנחנו אוהבים מישהו בעולם הזה, אני מוכן לעבוד - כדי שיהיה לו טוב.

• אז זה השכר?

• להרגיש שאתה מתרומם מעל האגו, כסדיקה ליגיעה נכונה.
• ע"י שימחה - שגם העליות וגם הירידות, מורגשות כאחד.
• שלעצמו ולקבוצה ולבורא זה מורגש כאחד.
• אז אדם מתחיל להתקרב להתרוממות מעל הטבע שלו - וכשמגיע איכשהו לזה, נותנים לא כבר כניסה לטבע הרוחני. כי כל מה שיכל לעשות כדי איכשהו להידמות לזה - עשה.
• לבעה"ס לקח 20 שנה. ואצלינו זה לא חייב להיות יותר - אל להיפך - פחות.
• אבל השנים הן שנים. ככה.
• אני באתי לרב"ש ושאלתי אותו - "מה, יקח לי עכשיו עשרים שנה?"
• רב"ש - "מי סיפר לך?"
• אני - "למברגר אמר לי, עשיתי אצלו חג"
• רב"ש - "אני אזרוק אותו !! דבר כזה להגיד לבן אדם?"
• זה כך, אבל אסור להגיד את זה לאחרים. אז לא שמעתם את זה :)
• אבל האמת שאפשר להגיד את זה. אנחנו הולכים לשנות את הטבע. זה לוקח שנים. אבל היום נראה לי שזה לוקח הרבה פחות. יש כאן כלל, קבוצה ענקית שכולם משפיעים על כולם - עוצמה עולמית.
• אבל לא חשוב שהדבר הוא מיידי.
• זה לא יכול להיות, כי אנחנו עוברים בפנים אינסוף פעולות. ונראה לנו שכלום לא זז - זו ההסתרה.

• איך היית ממליץ לגלות לתלמידי הלרנינג סנטר או הקמפוס את זה?

• זה לא סוד.
• זה לא אמור לקרר את האדם שרוצה להתקדם, ומרגיש שזה הגלגול שלו.
• גם הרופא, לומד היום עד גיל 40. המדען אפילו לא יוצא לפנסיה כמו כולם בגיל 65, להיפך - אתה עובד עד כמה שאתה מסוגל.
• ככה זה במקצועות כאלו, שאתה רוכש כח מיוחד. כך גם אצלינו.
• לא עליך העבודה לגמור.
• תחזור לחיים הבהמיים, האומללים הללו? אם אתה אתה יכול - בבקשה. ואז בטוח הקבלה לא בשבילך.
• להגיד לאדם שזה לוקח שנים זה לא מכשול. זו יצירה שהוא עושה, זה אורח חיים. הוא בשנים האלו משנה את התפיסה, היחס, את עצמו, עד שנפטר מהטבע הקודם, ההרגלים, סדר החשיבות משתנה אצלו.
• אנחנו עוד לא מבינים מה משתנה בתוך האדם

• איך נקצר לילדים שלנו את הדרך?

• תורה לא עוברת בירושה.
• מי שאומר שיש לו זכות אבות, לא מבין מה זה בגלל.
• אבות זה חג"ת ובנים זה נה"י.
• אני צריך לתקן את הכלים שלי כדי לצרף אותם לאבותיי.
• זו לא חסידות של היום, שפשטה את הרגל. שאז הכל עבר לפי הירושה הרוחנית, ואל הגשמית.
• לילדים שלנו אנחנו חיייבים לתת להם חינוך - כמו שכתוב - שהאב חייב ללמד את בנו אומנות, אמונה. אין אונס.
• לכן אנחנו צריכים להשתדל בזה. ונקוה שהם יקבלו את זה ויצליחו. שיקבלו מאיתנו דוגמאות, שיצטרפו אלינו.
• צריך להכין להם מקמות התעסקות, זה חובה.
• אבל אחרי שאני נותן לילד כל מה שאני מחוייב לתת באהבה, זה כבר תלוי בו.
• אבל הם לא יוכלו לברוח לערכים בחוץ, אחרי שנחשפו לאלו כאן.
• ובכלל, היום אין ערכים בכלל בחוץ.
• אחרי המשבר הזה - בכלל לא תהיה מטרה - בשביל מה לצבור כסף בכלל? עכשיו תגיע השפלה לכל העשירים, אח"כ לכל הידועים, השליטים.
• אני אראה בעיני שכל העשירים יותר סובלים כביכול - שאין במה לקנא. עד כדי כך זה יהיה מורגש.
• לדור הצעיר תהיה בחירה יותר קלה משלנו - אנחנו מכינים את זה.

• למה בעה"ס כתב שלוקח 3-5 שנים להגיע להשגה?

• זה לא בעה"ס כתב, אלה חכמי התלמוד, שסידרו לנו שזה יהיה במקום הסיגופים
• לפני 2000 שנה עברנו שבירה, ואנחנו כבר לא יכולים להשתמש בשיטה שהייתה אז - פת במלח תאכל וכו' ואשריך.
• הם סידרו לך מערכת רוחנית סביב כל הנשמות, עשו שיכבה כזו, מעצם, שסידרו קשר בין האור העליון, הבורא, לבינך.
• אם אתה משתמש בספרים שלהם כדי להזמין כח המתקן, זה פועל עליך.
• אתה נמצא בעביות אחרת ממה שהיה אז - אנחנו תוצאות מהשבירה.

• עד כמה אדם צריך להרגיל את עצמו?

• 3-5 שנים, בתנאי שאתה נותן יגיעה מספקת.
• אם אתה נותן יגיעה נכונה, אז מ3-5 שנים.
• אנחנו לא נותנים יגיעה נכונה. לוקח 15-20 שנה.
• אבל ודאי שכל יום ויום אתה מתקדם, עושה משהו בדרך.

• כמה זמן זה ייקח?

• כשתפסיק לשאול על הזמן, זה קורה.
• זה סימן - שאתה דורש רק עבודה.
• אתה מסתפק רק בזה שיש לך כוח לעשות פעולה.

• באילו ערוצים הקבוצה משפיעה על האדם דרך האינטרנט?

• מה זה חשוב?
• הקשר בין הנשמות נמצא בכל מקרה.
• אנחנו חיים את השיעור הזה במשך 24 שעות עד השיעור הבא.
• מי שמתקשר לזה ב5 חושים גשמיים, אבל רוצה להימצא בזה ב5 חושים של הנשמה - אז זה נקרא שהוא איתנו.
• אלו 5 הספירות שבכלי שלי, שבעזרתן אני מתחבר ליתר הנשמות.
• 95% אני תופס מראייה, עוד 5% משמיעה, והיתר זה מטעם ריח ומישוש. זו התמונה שלי.
• מי שרוצה להתחבר, ורוצה דרך החיבור הגשמי ליצור חיבור רוחני, וזה לא נוסף לזה, זה אותו הדבר - אז זה פועל. פועל בזה האור המקיף.
• אני רוצה לראות פנימה, לשמוע דברים פנימיים יותר, להרגיש את האחרים בצורה יותר קרובה, כאילו בגוף אחד.
• אני ממשיך רוחניות באותם הערוצים, באותו האגו. אבל מעליו, לא בו לקבל את התוצאות - אלו מחוצה לי

• מה זה לתת יגיעה נכונה?

• יש לנו ישראל, אורייתא, קוב"ה. זו יגיעה נכונה.
• להשתוקק לדעת מה אני צריך לעשות, מה תלוי בי כדי לבצע פעולה נכונה. אני רוצה שתראה לי.

• למה מביאים אדם מחוסר ברירה דרך ייסורי וייאושים?

• אתה לא יכול להתקדם בלי שכואב לך באגו. גם אחרי שאת הנכנס לכאן.
• זו דרך ארוכה עד שלאט לאט אנחנו מסכימים, דורשים, שאנחנו לא רוצים להיות קשורים לזה. וגם בזה יש הרבה אבחנות - למה, כי רע לך? טוב לך?
• ויש גם הרבה פיתויים - פתאום יש לך הזדמנות לשלוט, להחליט.
• אנחנו מתקדמים רק ע"י דחיפה מאחור ומשיכה מקדימה. בזה אנחנו לא שולטים.
• אבל אח"כ, נותנים לו בעצמו לנהל את עצמו.
• החומר הוא תמיד הרצון לקבל, ואתה תמיד עובד עליו. או בו, או מעליו.
• אנחנו מודדים את עצמינו בקצב. ודורשים שהאור ינהל אותנו. שאני יודע שאני נמצא באגו שלי, הוא מחזיק אותי כמו מגנט באוויר.
• תרי"ג אורות פועלים על תרי"ג כלים.

• מאיפה היית לוקח תורה, שיטה אחרת? למה דווקא קבלה?

• אתה יכול לבנות פיזיקה אחרת?
• קבלה זו לא שיטה שמישהו המציא. כמו שפלוס פועל על מינוס - בדקו איך זה פועל, וזו כל החכמה. לכן זה מדע.

חלק ב' - תע"ס כרך ד', חלק י"ב, הסת"פ פרק א', אות רמ"ו, אות ז' (מוקלט מתאריך 7.9.09)

• איך בכל זאת אריך אנפין מספק חסדים כדי להמשיך למטה לבוש לאור חכמה?

• ע"י הרמת ידיים למעלה.
• עי"ז יוצא לנו שהחסדים מתפשטים גם למטה מחזה.

• מהו עיקרון חילוק הפרצוף למעלה מחזה ולמטה מחזה?

• ג"ר דבינה - למעלה מחזה דאריך אנפין
• ז"ת דבינה - למטה מחזה דאריך אנפין, ישסו"ת.
• אבא ואמא, כמו אריך אנפין, מחוייבים להתחלק באותה התבנית שהוא מתחלק בה.
• יש כאן עקרון גדול - שאריך אנפין, מפני שמתפשטים אצלו חסדים מהגרון עד החזה, אז בכל הפרצופים שיוצאים ממנו, חלקם העליון תמיד בחסדים מכוסים - מסכים את החכמה, לא צריכים חכמה. וכל הגילוי הוא רק בחלק התחתון של הפרצוף.

• מה זה גילוי חסדים?

• גילוי חכמה בחסדים.
• כך מגיע לנו מאריך אנפין, הוא קובע את זה.

• זה המסך שעובדים אותו?

• זה ברור שמסכים שונים למעלה ולמטה בפרצוף

• במה זה מחייב אותי, שאני נכלל בפרצוף אריך אנפין?

• התבנית הזו יורדת מהעליון, רוצה או לא רוצה.
• זה מה שהוא מציג לי.
• ראש = החלטות
• תוך = חסדים
• סוף = חכמה
• המבנה הזה מגיע מאריך אנפין.
• יש לזה הרבה השלכות - זה קובע הרבה דברים
• זה גם משפיע במיוחד על ג' קוים : בורא, נברא, ומה משיג הנברא

• איפה זה נמצא אצלי?

• בכל נשמה שעולה לעולם אצילות יהיה אותו מבנה

• ועד אז?

• אין לך שום מבנה, לא נולדת, לא כלום.

• אבל התבנית הזו חייבת להיות בי!

• אנחנו לא לומדים כדי שאתה תדמיין את עצמך בדברים האלו.
• אתה מדמיין דברים כאלו על הגוף שלך ?! מהראש עד הסוף כולו בהמה, אין בו מסכים ולא כלום!
• אסור לנו לדמיין דברים כאלו!
• אנחנו צריכים להשתוקק לקבל את הנשמה.
• יושב לפני איזה מראיין ושואל אותי - ומה עם הנשמה שלי? ואני כל פעם נדהם מחדש. על איזה נשמה אתה מדבר?
• לפרה אין נשמה ולך יש? אתה אוכל אותה בכזה תיאבון.

• מה זו נשמה?

• רצונות כלפי הבורא, האור העליון, שמסודרים בהתאם לאור הזה.

• מתי זה מתחיל להיות?

• מעל המחסום. לפני זה אין נשמה.

• אז הרצונות שלי מנותקים מזה?

• לא, אבל זה לא נקרא נשמה.
• ואלו בע"מ לקבל נקרא נשמה שבורה. מכוונות לעצמן
• ואלו שמכוונות לבורא - נקראות מתוקנת
• כשמקבלים נקודה, ומפתחים אותה, ורק כשמגיעים לגדלות שלה -
• הבשר הזה לא נקרא אדם. אם אני אגדל בתוכי את הפרצוף הזה - זה נקרא אדם, אני.
• אז הוא יהיה מחולק לחזה ולמעלה, וחזה ולמטה, כמו אריך אנפין
• ברגע שאנחנו מידמים לו אנחנו מגיעים לגמר תיקון. זו המטרה

• איך אני קושר את כל כלימוד אלי, אם אין לי נשמה?

• אז כל האורות האלו באים לתקן לך את הבשר?
• זה רק בשביל אותה נקודת הרצון שהביאה אותך לכאן.
• עליה משפיע האור העליון, וממנה תתפתח הנשמה. ולא על הבשר שלך. לא כדי לרפא לך את היד הכואבת.

• הספר מדבר על נשמה מפותחת, ולי יש רק נקודה...

• כתוב כאן - לידה ויניקה.

• אז אני צריך לדמיין איך הנקודה שלי מתפתחת?

• אתה צריך להשתוקק להיות בזה, שזה יקרה בך, כל הדברים שקורים פה - ורק אז יבוא האור ויבנה בך את אותו המבנה.
• יש לנו לכולנו רק נקודות, תחילת הנשמה - שהביאו אותנו יחד.
• ואנחנו מביאים להן את שיטת ההתחברות
• אף נקודה לא יכולה לגדול בעצמה, רק בחיבור עם הנקודות האחרות.
• ובשביל זה אני צריך את המאור המחזיר למוטב.
• הוא מביא לי את השינויים האלו. אפילו שעכשיו אני מודע שאני לא רוצה להתחבר עם האחרים. אולי בשביל להרויח משהו - אז בסדר.
  
• אנחנו יכולים להתחבר רק ע"י שהוא מביא לנו את הכח להתחבר בינינו. נשתמש בו כאמצעי, ככלי - אח"כ נזרוק אותו
• כך מתחילים - ואח"כ אנחנו נשתנה.
• אבל לא לחשוב על הבשר - אלא רק על הנקודה שיכולה להתחבר עם הזולת, ולגלות שיש בה 10 חלקים.
• עד שבגמר תיקון, אנחנו מגלים שאנחנו מחוברים כולנו כאחד. זה הגילוי האמיתי, של המערכת האינטגרלית, ובתוכה כח ההשפעה שנקרא בורא

• קשה לי לקשור את כל זה יחד

• אתה צריך להשתוקק העיקר להיות בקשר עם מה שקורה.
• לא קשר רגשי - רק שזה ישפיע עלי
• ודאי שאני לא יכול להיות במקום איזו נשמה שמתחברת לזעיר אנפין, ואיתו עולה לאריך אנפין וכו'.

• מהו המבנה הבסיסי שלנו?

• יסוד דאמא = פה דישסו"ת
• ואז יוצא לנו, שעל אריך אנפין מתלבשים אבא ואמא ופה ועד החזה, ומחזה עד הטבור מתלבשים ישסו"ת, ומטבור ולמטה דאריך אנפין מתלבשים זו"ן.
• יש כאן הרבה פרטים, זה המבנה שכל פעם אנחנו דנים בו.
• בעולמות בי"ע אין שום דבר מיוחד שאנחנו צריכים ללמוד אותו.
• עיקר הוא שלושת הפרצופים הללו - אריך אנפין, אבא ואמא כפרצוף אחד, וזו"ן.

• איפה אני בעבודה הפנימית שלי, נוגע בזה? האם יש עוד משהו שאני צריך לגעת בו שם?

• זה לא חשוב מה אנחנו לומדים.
• אני יכול ללמוד את זה, ואח"כ זוהר, ואח"כ מאמרים, הקדמות
• זה יכול להיות יותר או פחות רגשי, יותר מובן או פחות, שכלתני או לא.
• מה שמשנה זו הכוונה בזמן הלימוד.
• האור לא שונה בעצמו, אלא לפי הקליטה שלנו הוא שונה.
• ולכן אנחנו צריכים ללמוד את כל החלקים הללו. אבל הכוונה צריכה להיות אותה כוונה
• אני רוצה שהאור שבו מחזירו למוטב, כי הוא מדבר על המצברים המתוקנים של הנשמה, ואני רוצה שזה ישפיע עלי, ייתן לי יותר חיסרון להיות בזה, יותר הערכה למצבים הללו, יותר בטחון שבזה תלוי העתיד שלי, אפילו בצורה אגואיסטית.
• אדם נכנס לרוחניות בתנאי שזה בשבילו הכל, ומוכן להיות בעולם הזה, בתנאי שבו האו גדל לרוחניות

• מתי הרחם הופך להיות פה?

• יש כאן תהליך שאותו פרצוף שהיה בגדלות, הופך להיות קטן - לישסו"ת
• זעיר אנפין כל הזמן גדל בפרצוף הגדול
• אבל בזמן הלידה, הפרצוף הזה מתחיל להתחלק לשני פרצופים - אבא ואמא וישסו"ת, ודרך פה דישסו"ת זעיר אנפין נולד.

שיר - אל מרגלות ההר

חלק ג' - כתבי רב"ש, כרך ב', עמ' 1497, אגרת מ' (מנחה: ארז בן ציון)

• הקדמה

• בואו נזכיר לכל החברים בכלי העולמי, לכל אלה שיושבים לבד שאנחנו בדרך לפעולת הפצה ענקית, כדי להקים בסיס להפצה באנגלית

• איך אנחנו יכולים לחשוב על האיחוד ועל הקשר בינינו?

• במהלך המאמר לחשוב, למה אני צריך חבר, סביבה, מה המטרה שלשמה אני עושה את הדברים האלה, לחשוב רק על זה כל הזמן.

• מה אלו הניצוצים האלה, במי יורים? איך אני יודע מה טעים לחבר שלי? איך אני קולע לרצון של החבר?

• צריך שניים לעניין המתנות, אחרת יש התקררות.
• בעולם הזה, אני משלם בכסף. הבעיה, שגם הכסף כמעט נעלם מהכיס, וגם הוא מחפש מישהו אחר. האדם מחפש איפה שיאהבו אותו ויקבלו אותו כמו שהוא. אדם מחפש יחס, חום ואהבה. אנחנו לא יודעים לאהוב בעולם שלנו, הכל אהבת דגים. יש כאן קמפוס לאהבה, שאנחנו לומדים איך לאהוב.
• אנחנו צריכים לדעת קודם מה החבר אוהב, ולפי זה לתת לו מתנה. זו יציאה מעצמי באיזשהי צורה. המתנה שאפשר לתת לחבר זו השתוקקות וכח למטרה. שירככו את לב האבן שיש לכולנו.
• יש כאן השתוות הצורה - זה אמצעי לחיבור. בהתחלה מגלים פירוד, שוני בין חברים. ורוצים להתחבר באמת, ונותנים מתנות אחד לשני. אבל גם המתנות צריכות להיות שוות. אפילו שמצד העליון זה אור ישר, ומצד התחתון זה אור חוזר - אבל הם נמצאים באותה הדרגה.
• לפנות חבר זו הזדמנות להתבטל כלפי החבר, ושם נפגוש את כל המקובלים. הכל תלוי בצעדים הראשונים שאנחנו צריכים לעשות.
• לקבל מתנות לא אכפת לי, נעים לי לקבל מתנות.

• איך אני יודע מה המתנה הנכונה, לבחור את המתנה הנכונה לחבר? איך קונים את החבר, מחברים אותו אלי? יש לנו שני קונגסים גדולים עכשיו שבאים עלינו לטובה. איך אורזים את המתנה הזו באריזה הכי טובה?

• רוחניות מתגלית בקשר בינינו. צריך לבנות כלי משותף שבו נרגיש את הרוחניות הזו. כל אורות האלו שממלאים הכלים נקראים מתנה. ואין הזדמנות יותר טובה מקונגרס לגלות את זה.
• יש סה"כ אור וכלי. והעבודה שלנו לחבר אותם.
• מדובר דווקא לאנשים שמרגישים קרירות כלפי החברים. רק אז אפשר לתת מתנה. אדם צריך לדמיין מה יהיה לו בקונגרס, מה יהיה לו לתת לחברים, וזה יביא אותו לתסכול, ורק אז יבוא האור ויתקן אותו. הכל מתחיל ומסתיים בשיעור הבוקר.
• בזה שאני מכבד את החברים, שנבחרו אחד אחד ע"י הבורא, אני מכבד את הבורא.
• באהבה חייבים לגלות התמדה בלי קשר לתוצאות שאנחנו מרגישים. הקונגרס זו הזדמנות להתעלות מעל כל מה שמפריד בינינו. ויש לא מעט כאלה. אני אוהב דברים אחרים במקום ללכת לקונגרס, ולא אוהב אותו בכלל. ורק ע"י זה אני יכול לדרוש את החיבור עם הבורא.
• לראות את ההשתוקקות של החברים להשגת המטרה זו בעצם המתנה. לחפש בתוכו מה הדבר שמניע אותו ומפעיל אותו, ואת זה לתת לחבר.
• האם אנחנו מנסים לפתור את העניינים בעצמינו, או שפנינו לבורא? הדרך לחבר, היא דרך הבורא.
• המתנה הכי מדהימה שאנחנו יכולים לתת למשלחת שלנו, לכלי העולמי ולכל העולם - היא לדבר אחד עם השני לגבי הקונגרסים, שאנחנו מרגישים חשיבות לגבי הקונגרס. למפגש הנשמות ולא סתם מפגש הגופים.
• מה הקשר בין שני הקונגרסים הללו? דרך ההפצה של חכמת הקבלה של כל העולם, אנחנו יכולים לחבר את כל העולם לתיקון.
• מי שמתחבר לחבר בצורה אמיתית, מרגיש מה שבאמת חסר לו. כל התפתחות היא ביחס אהבה לחברים.
• לפי הטבע איזו מתנה אני יכול לתת מתנה, אם "כל חסד דעובדין, לגרמיהו עובדין"? אבל יש לנו הזדמנות בקונגרס לגלות את הנותן - אז נממש בתוכינו את נותן המתנה. שבת אחים גם יחד - זה לגלות ביחד בינינו את הבורא שהוא יחד איתנו.
• בכל רגע נתון יש מאות מיליוני ילדים שיושבים מול משחק מחשב ודורסים והורגים את כולם. צריך רק להחליף את החימוש. אם אנחנו באותה המשימה, צריכים לעבור דרך החבר כדי לגלות את הבורא, פשוט לירות עליו מתנות, במקבצים גדולים, כדי שהפצע לא ייסגר.
• היחס של החבר זו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת. הכוונה הפנימית. מתוך הקשר שנוצר בינינו, נוצרת אפשרות ליצור כונה פנימית - וזו המתנה הכי גדולה
• המתנה הכי גדולה היא לספק לחבר ביטחון פנימי, שאנחנו כן נוכל להגיע למטרה. בכל רגע ורגע, אפשר לתת בטחון.
• אנחנו מתאספים יחד בישיבת חברים או שיעור - ותמיד נשאלת השאלה - למה מתאספים. לא צריכים להרגיע אותה, אלא כל פעם לבדוק אותה מחדש - למה התאספנו כאן. חייבים לפנות ישר לבורא, ולבדוק מה המשאלה שלנו, מה אנחנו רוצים.
• בכל קונגרס יש לי התפעלות גדולה מהמפגש עם אנשים מכל העולם.
• המתנה הכי גדולה שאנחנו צריכים לקבל היא גילוי הקשר בינינו. ואיזו מתנה אנחנו יכולים כל אחד לתת לחבר - כמו ששמעתי מרב - זה רק להכניע את עצמי מול החבר, וזו המתנה הכי גדולה לחבר.
• אנחנו צריכים להטעין את מכונת הירי הקבלית שלנו, ולראות בכל חבר בירי האהבה הזה, והבטחון והרצון שלנו.

• איך אני דואג לחמימות ולהתפעלות הזו לפני באפלו ותורכיה? קיבלנו קליפים ושירים בלי סוף מכל העולם... איך אני מכניס את הדאגה שלי לחברים, כלפי הקונגרס?

• חבר זה הכח היחיד שמתוכו אני יכול להתקדם, לי אין את זה. זה הדלק היחיד.
• כמה שאני רוצה שהאור המחזיר למוטב ישפיע עליהם ויביא אותם לתיקון, והכל במחשבה יתברר.
• רב"ש, מאמר כללות האדם(ציטוט): עושה חור בליבו של חברו, ואז נעשה מקום חלל ושם נכנס נותן המתנה. ולבוש האהבה מכסה את החברים, ונעשים לאיש אחד.
• יש כאן פואנטה. אבן מול אבן שיוצרות חיכוך. אין תענוג יותר גדול מהתרת ספקות. יש לנו כאן מתנה ענקית, לנו האגואיסטים. בפנים אנחנו מתנגדים לחיבור, זה רק מפה והחוצה, ואני נלחם בתוך זה - וזו המתנה הכי גדולה, כי נתאמץ ולכך יחד, אנחנו רוצים להתחבר למרות הכל. נגיע עם הרעב הזה, ומשהו יתגלה שם, ידליק את השלהבת - הרצון להתחבר לבורא. ואלו הם חברים שנותנים לי ולכל העולם להגיע למקום הזה.

• איך אפשר לשלוח מתנה לחבר שנמצא ממני כל כך רחוק?

• המתנה היחידה היא להנמיך את עצמי כדי לקבל מהחבר את החשיבות לזה.
• המתנה היחידה שאנחנו יכולים לתת היא לחשוב על זה, ועל העולם - ואז הבורא יחשוב אלינו.
• אנחנו עומדים באמצע גל של הזדמנויות. אנחנו נכנסים לקונגרסים ולהפצה האדירה בארה"ב. ומה שחסר לנו זו הנחיצות. שכל אחד יתפלל שלכולנו תהיה נחיצות קיצונית, מטורפת, להתחבר.
• המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת, היא המתנה שמתגלה בינינו. זה לא קבוצת חלבונים שמתאספים יחד.
• ההתקדמות היא לא קדימה, אלא פנימה.
• למדנו בתלמוד עשר הספירות שאריך אנפין זו המטרה שלנו, ואם מגיעים אליו זה גמר תיקון. אנחנו לפני לידה ויניקה. המתנה הכי גדולה היא לעורר את כולם להגיע למצב הזה.
• שניתן אחד לשני מתנות, עד שבאמת נרגיש מי באמת נותן לנו מתנות.
• מתנה אמיתית שאני קיבלתי - רב, ספרים ואת החברה הזו. וכל השאר זה שולי. זה ספר הקסמים האמיתי - מהות החיים, מהות החיבור עם האחרים.
• המתנה היא להיות יחד עם הכלי העולמי באותה ההשתוקקות.
• צריך לשבור את חומות הברזל בינינו וליצור רצון וכוונה ליצור את המסך.
• לתקן את הסדק, ולהיות כלב אחד.

שיר - לימוד זה שמחה