skip to main |
skip to sidebar
הכנה - הקלטה של רב"ש (שיעור מוקלט)
-
הקדמה
- אין מה להוסיף על רב"ש. ממש לקחת את זה ולהשאיר מול עינינו.
- מצד אחד אני יכול לקבל ולהנות.
- ומצד שני אני יכול בזה להנות למישהו שמביא לי תענוג.
- איך יכול להיות שני הכיוונים האלו - אחד לי ואחד לו? ושניהם מתקיימים? ובשני הרצונות הללו אני נהנה בבת אחת?
- במצב הרוחני, זה שנתווסף עוד רצון - להשפיע.
- אבל קודם הם עוברים הכאה ביניהם. כי איך אפשר לשלב אותם יחד?
- איך אפשר להביא לשלמות, לשלום את שני הקווים המנוגדים הנמצאים זה מול זה?
- יש כאן הרבה מאד פעולות כדי להביא אותם למצב שקו אמצעי יהיה שלם.
- שזו לא תהיה פשרה, אלא שלמות.
- ששני הרצונות האלו המנוגדים - לי ולו - יהיו אחד.
- כאן צריך גילוי במיוחד מהאור העליון - העושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו.
- רק הוא יכול לעשות את החיבור בין שני הקוים כדי ששני הרצונות יוכלו להתממש במלואם.
- ישנם הרבה אנשים שמוכנים להגביל את הרצון לקבל שלהם - כדי להגיע לרזון, לבריאות, להישגים. אז נמצא שהרצון לקבל הגדול מנהל את הרצון לקבל היותר קטן.
- וכאן נכנסים הערכים שמגיעים מהחברה.
- עד כדי כך שאנחנו מקבלים ערכים נגד הרצון האגואיסטי שלנו.
- "כל חסד דעבדין לגרמיהו עובדין" - נראה לנו שפעולות ההשפעה הן השפעה אבל בעצם הן לקבלה עצמית.
- כשאדם רוצה להגיע להשפעה מחוצה לו - הוא נמצא בבעיה גדולה.
- איך ישקר לעצמו שזה באמת לזולת?
- אז מגיעים לקבוצה, ששם מנסים להגיע להשפעה בין החברים - כדי להגיע להשפעה לבורא. בהר סיני כולם צריכים להתחבק, להתחבר. אבל באגו שלהם הם לא יכולים להתחבר. מובן להם שזה הר סיני לפניהם.
- לכל אדם יש את שני הכוחות המנוגדים - האגו, והנקודה שבלב.
- ואז מגיע לייאוש - איך יגיע לחיבור? ואיך יגיע למימוש המטרה, שהיא חיבור עם הבורא, וגילוי הבורא?
- אז מבין שזקוק למאור. מבין שהעבודה על הרצון לקבל שלו צריכה להיעשות ע"י כח זר, גדול.
מה זו בטישה?
- שני רצונות שנמצאים בניגוד ביניהם.
- אני צריך למשוך את המאור המחזיר למוטב שיעשה לי את העבודה - אני לא מעדיף רצון לקבל אחד שלי על פני השני, אלא להחליט שהוא לא יקבל כלום - אלא להגיע למצב שהשפעה היא השכר.
- כשמגיע האור העליון ועושה לי את הפעולה הזו - אז נוצרים שני כוחות מנוגדים לשני כיוונים. לא רזה על פני שבע - אלא אחד לי ואחד לו.
- ואז המאבק הוא על החשיבות - הבורא או אני.
- והאור העליון לפי בקשתי מבצע לי את הפעולה.
- אני מבקש לגלות בושה, ובכך אני רוכש, מרגיש את ההכאה.
- ומההכאה הזו מגיע לי כוח נוסף, שאני מודד ובודק את עוצמת הצמצום שאני יכול לעשות על עצמי - האם היא שולטת על כל הרצון שלי, והוא כולו נמצא בוער, אבל בשליטה? והאם אני מסוגל עוד מעבר לזה לסובב אותו, לקרר אותו, להכניע אותו, להנות בו בעל מנת להשפיע?
- כאן כבר צריך את כוח האהבה, לא מספיק הצמצום ביניהם. אהבה למשפיע שיהיה הגדול, שיוצא ממני מחוצה לי יותר מאשר כח האהבה העצמית.
- גם זה קורה ע"י השפעת האור העליון, שאפשר גם את הרצונות האלו שבהם אני מיועד להנות בצורה ישירה, גם הם מצטרפים לכוונה דלהשפיע, ואז יוצא שבאותו הרצון לקבל שהיה מיועד להנות מהכיבוד - שורה בו הכוונה להשפיע, רצון ואהבה למשפיע.
- אז אותו הרצון לקבל והאור שמגיע לי מהמשפיע, נמצאים בשלמות - אני מרגיש את זה כדבקות עם הנותן, בעל הבית, המשפיע, בתוך הרצון לקבל הטבעי, היסודי שלי שהבורא ברא.
- רק שקיבל על זה לבושים, תיקונים בו - ומסוגל להיות בשלמות עם הנותן, ולהרגיש במטרת הבריאה. שמזה התחילה הבריאה.
- ועכשיו בתהליך הסופי הזה, שאדם מבצע בקו האמצעי- הוא מגלה את הכוונה הזו.
- זה לא פשוט להבין את עבודה בג' הקוין. היא מאד מורכבת.
- מפני שאנחנו צריכים כאן לעבוד עם הרצון לקבל הרב-גוני, שאתה לא יכול לחתוך אותו, כי הבריאה נמצאת בך.
- אז אתה צריך לעשות פיצוי, לפתות אותו, כמו שעיר לעזאזל.
- אתה חייב לעורר את הרצונות האגואיסטים, כי בלי כח השמאל אי אפשר להשפיע.
- אבל אם מעוררים את השמאל, יש פחד שזה יתעורר בצורה כזו שיא אפשר יהיה לשלוט עליו.
- אז צריך לתת לו פיתיון מצד אחד, כדי לעורר, ושלמות במה שמקבל, כדי שיתנפל על מה שנותנים לו, ולא על כל מה שהאדם הולך להשיג מהקשר שלו עם הבורא.
- יש כאן עבודה מאד מיוחדת, לעורר את השמאל, את אותו חלק שנקרא "יצחק" שיכול להצטרך לימין, ולא עשיו ויתר הרצונות.
- בעל הסולם מברר את זה גם בתע"ס וגם בזוהר, גם בפתיחה לפירוש הסולם - כי את כל האבחנות הללו אי אפשר להביא בכתב.
לפני שנגיע לרוחניות, האם יכול להיות רמז קטן בעולם שלנו, של מהי רוחניות?
- לא.
- בעין גשמית, לא יכול להיות שום דבר חוץ מגשמיות.
- בעין רוחנית - כנ"ל.
- בלתי אפשרי להסביר על רוחניות משהו.
- לאנשים אין ספק שהם יכולים להתקדם בעולם שלנו עם כל מיני שיטות וכוחות גשמיים.
- אפשר לדבר רק עם אלו שיש להם נקודה שבלב. או עם כאלו שאתה מתחיל לדבר איתם, והם מבינים שיש מקום לעבוד עם כח כזה, שלא מהעולם הזה. שהרצון לקבל מסיים את התפקיד שלו בעולם הזה.
- תחילת הנשמה היא הנקודה שבלב, שעל ידיה נעשה דומה לבורא - ולכן נקרא אדם.
- לא ניתן להסביר מה זה רוחניות, גם למי שיש לו נקודה שבלב - כי היא אחוריים דנפש דקדושה. היא לא יכולה להביא אבחנות
- גם ביצירת כלי עם הקבוצה של עשר ספירות - יהיה ניתן להסביר לו עד אין סוף. כי בהם נמצאת דוגמא, אפילו קטנה, לכל מה שכתוב בספרי הקבלה.
- בזמן ההכנה אנחנו מתקדמים לאט לאט לרכוש אולי עוד אילו תכונות נוספות, רצונות, אבחנות נוספות. אבל עדיין אין - עד שלא נזדקק למאור המחזיר למוטב.
- אליו אנחנו יכולים להזדקק רק כשאנחנו מנסים להתחבר עם נשמות אחרות
- התיקון הוא בחיבור בין הנשמות - כי שם השבירה מלכתחילה.
- אם אני לא מנסה להתחבר עם הנקודות שבלב האחרות - אני לא מכוון לקבל את המאור המחזיר למוטב.
האם יש מקום שבו ליצר הרע אין אחיזה?
- לא
- יצר הרע הוא כל היסוד, עליו אנחנו בונים את הכל.
- כולי בונה את עצמי על הרצון לקבל, כל התוספות הן עליו. צמצום, לבוש(אור חוזר), אור חסדים, אור ישר ע"י זיווג שהכאה - הם כולם בתוכו.
- גם כשאני אומר - מעל הרצון לקבל - זה הכל אבחנות בתוכו. כשאני רוצה להתפעל ולהתרגש מאבחנות אחרות, שהן לכאורה למעלה מאבחנות שלי.
- הרצון לקבל שלי מחולק בתוכי לשניים - אני והעולם.
- החלוקה הזו היא מלמעלה.
- הרצון לקבל הוא חומר הבריאה. חוץ ממנו אין שום דבר.
מה זה ראש תוך סוף?
- ראש זו ההחלטה מעל הרצון, אבל בעצם זה גם נעשה בתוך הרצון.
- קודם אני רוצה להבין מה אני עושה, מה אני אעשה עם הרצונות האלו - זה ראש. מאז הצמצום אני יכול לקרוא לזה כך. אבל אני לא יוצא ממנו, אלא רק מתייחס כך לחומר שלי.
- אני אף פעם לא יוצא מהרצון לקבל, כל הבריאה נמצאת בתוכו.
- וכל מה שאנחנו לומדים זה רק איך להסתדר איתו. ללמוד מי זה המשפיע, ואיך אני מנוגד לו.
- הרצון לקבל נולד ונוצר מהמשפיע.
- אני כל הזמן לומד את הבריאה, ומתוכה אני לומד את הבורא ורוצה להידמות אליו. זו עבודת השם. שאני מבקש והוא מבצע. ע"י זה מגיעים לדביקות, לאיחוד, ל"אחור וקדם צרתני".
- אסור לנו לשכוח, להבין ולהרגיש, שכל העבודה שלנו היא בו.
- לכן זו לא מיסטיקה, אלא חכמת, מדע. זו מכניקה רוחנית.
- ולכן יש שרטוטים וטבלאות. כי יש לנו על מה לדבר.
- אנחנו מדברים על שני כוחות - כוח המקבל וכוח המשפיע, והכל עובר עליהם.
- נכון שזה עובד על הרגש שלי, ואני מתרחק מהמספרים והווקטורים. אבל הלימוד הנכון הוא תמיד לשלב אותם יחד.
- כמו רופא שנותן זריקה, ויודע מה עכשיו נכנס - ויודע מה החולה הולך להרגיש. הוא יוכל אפילו לנסות את זה על עצמו.
- הזוהר מדבר על הרגשות, ובעל הסולם מדבר על אבחנות מדעיות בפירוש הסולם.
חכמת הקבלה מצד אחד נראית כמיסטיקה, ומצד שני זה מוסר, מדע, אורות, מדרגות - מה קורה כאן? אנחנו במדע או בהרגשה?
- בשניהם.
- מדובר על הפעולה של הכח המשפיע על הכוח המקבל. כוח זה רצון.
- יש כאן מכניקה פשוטה - שני כוחות הפועלים זה על זה. ואז נמצא במדע.
- הדרך למתחיל - להתפעל משינהם בשווה. מוחא וליבא יחד.
- להרגיש, להבין מה מרגיש, ולהזמין את הפעולות מהבורא.
- מנהל את המחקר שעושה, רואה ומרגיש בתוכו את התוצאות, אבל לא מאבד את הראש - יודע מאיפה זה בא ולמה ואיך להשתמש בזה.
- הבורא רוצה שנעבוד עם החומר שברא - נשלוט בו - וכך אנחנו מגיעים לראש שלו - למחשבת הבריאה.
- אנשים שלא נמצאים בקשר לזה, לא מבינים מה זו חכמת הקבלה. שאלו דימיונות, מיסטיקות למיניהן.
- אתה שולט בבורא ובעצמך. רק לפי המ"ן שלך קורה כאן משהו.
- כדי לקרב אותנו לזה - אתה רואה אילו מכות העולם עובר. ומה עוד צריכים לעשות.
- כשהדבר הזה מתקרב למסות, להמון - אז הוא נעשה יותר ברור, קורה ומורגש - שכך יכול לקרות.
- יש לנו מיתוסים וחוסר הבנה על קבלה - אפילו לנו - אנחנו עוד לא בדיוק מבינים עם מה יש לנו עסק.
- אבל אין דבר יותר ריאלי, מדעי, ועם זאת רגשי - רגש ושכל עובדים יחד.
- גם אצל אנשי הבוהמה - תראה איזה ראש יש להם. ומדענים - איזה רגש יש להם? קשה מאד לחבר את שני הכוחות הללו - אפילו בתוך האגו עצמו.
- או שאני אוהב, או שאני שונא. כמה שאנחנו קטנוניים.
- וכאן אנחנו הולכים לחבר בורא ונברא יחד ולעבוד עם שניהם.
- חכמת הקבלה לא מובנת לאדם הרגיל.
- אני עכשיו מדבר, ועוד רגע זה נעלם - מפני שעדיין לא נמצאים בזה בפועל.
מה זה הכאה? ואיך זה קשור לשינוי בכוונה?
חלק א' - כתבי בעל הסולם, עמ' 721, אגרת כ"ו (שיעור מוקלט)
מה זה "כרס" ו"כתר"?
- תמיד אנחנו מדברים מתוך הרצון לקבל, ומלכות דאור ישר הופכת להיות כתר דאור חוזר.
- אותו חומר הנברא, שיכול היות דומה לבורא, או להיות באור שלו, שרוצה להנות בעצמו (כרס).
האם אנחנו יכולים לאתר שהרצון לקבל הוא לרעתינו?
- כן -אם אנחנו מבינים את התכלית.
מהו התיקון?
- הוא מסביר, שאותו הרצון לקבל שנקרא "כרס" - בתיקונים הוא הופך להיות לכתר.
- ורק בו אנחנו עובדים ופעילים.
- לא להתרחק מהחיים ולהכנס לדימיונות
- כל מה שאנחנו בונים הוא על הרצון לקבל.
- כל הנשמה שהיא רצון להשפיע, נבנית על הרצון לקבל בעצמו.
- חכמת הקבלה בנויה כולה על הרצון לקבל - לכן נקראת חכמת הקבלה.
- הכרס שלנו גדל ומתנפח יותר ויותר - שנהפוך אותו לכתר יותר ויותר גבוה.
כמה רצונות יהיו לי אחרי המחסום? תרי"ג? זה המון...
- תרי"ג הרצונות מתגלים כמכלול.
- גם בגוף שלי יש דברים שהגוף עושה לבד ואני לא שולט עליהם, וחלק שדווקא אני שולט בהם
- ברוחניות התיקונים הם כמותיים ואיכותים כאחד.
האם אני יכול לעשות תיקון רק על מצוה אחת?
- לא יכול. רק על כולן יחד. אלא כל פעם רק על סגנון מסויים.
- בתלמוד זה מוסבר - עבודות בית המקדש, אדמה וכו'. חכמי התלמוד הביעו את העבודה רוחנית בצורה כזו. ההתנגשויות בין הרצונות.
- אנחנו בכלל לא מבינים איזה דבר אדיר הם עשו, ולא מסתכלים ככה על התלמוד בכלל.
- אנחנו יכולים לפתוח את התלמוד וללמוד על פרטי הרצונות שבנו, והסיטואציות וההתקשרויות ביניהם - אבל אנחנו לא עושים זאת. כי הדרך שלנו הרבה יותר קצרה.
- אבל החלטה היו תקופות שהמקובלים למדו את הגמרא בצורת ג' קוין, וכך התקדמו. אבל זה לא לימינו.
- ולכן אחרי המחסום - העבודה הרבה יותר קלה, יפה, מבוררת ונעלה.
חלק ב' - כתבי בעל הסולם, עמ' 205, פתיחה לפירוש הסולם, אות ו' (שיעור מוקלט)
מהו פרצוף רוחני?
- אחרי הרצון לקבל שנברא כיש מאין, והתפתח ב-4 הבחינות שלו בהוי"ה - 4 בחינות דאור ישר, ובבחינה ד' מורגשות הבחינות האחרות.
- ובחינה הד' הזו בונה את עצמה בלהידמות לבורא ב3 חלקים:
- הראש כולל הכל. אין פרטים שלא נמצאים בו.
מה ההבדל בין ראש לגוף?
- בראש זה בכוח, ובגוף זה בפועל.
- לכאורה בגוף זה מימוש התכלית, אבל לנו חשוב הראש
- מצד אחד חשוב הראש כי הוא כולל הכל, ומצד שני התוך חשוב כי שם יש ביטוי של הפעולה שהנברא עושה
- סוף - שם הנברא רוצה להשתמש בכלים שלו לבד, אלו שלא יכול להשתמש בהם עם הבורא - וכלפי הסוף זה כל המאבק.
- ראש - לפני הרצון לקבל - אני רק בודק, אני לא הולך להנות בפועל. אני כאילו טועם אותם.
איך זה יכול להיות??
- אני חייב לטעום ולהחליט - האם אני מאבד את הראש או לא, האם אני מפר את הצמצום או לא?
- אז אני מחליט - אילו מהם בפועל אני הולך להרשות לעצמי להנות מהם, ובזה להנות לבורא, ולהרגיש שהוא נהנה ממני, ואותו התענוג שהוא נהנה ממני - גם ממנו אני לא נהנה - "גם לה' דווקא".
למה זה כך?
- כי יש לנו תענוג מאד גדול להשפיע לגדול מאיתנו.
- כי אז אנחנו מרגישים באיזה תענוג הוא נמצא.
- וגם על התענוג הזה אני חייב לעשות צמצום - חשבון.
- אחרת זה יהיה כמו מי שסוחב מזוודה לרב'ה שלו, ונהנה מזה כי הרב'ה גדול.
- את כל הדברים האלה אני מרגיש בראש הפרצוף
- הכלים שיש בראש תוך סוף, הם אותם הכלים.
- היחס שלי לכלים שלי בראש - זה יחס של החלטה. אני הולך לבדוק. נראה אם כן או לא. אני עושה מדידה.
- כל הכלים, כל התופעות, ההרגשות - חייבים להיות ברורים לגמרי בראש, עד סופם - סוף מעשה במחשבה תחילה.
אז מה מוסיף לי הגוף בכלל?? אז למה הראש לא גומר את כל העבודה?
- בגלל התלבשות האורות בכלים.
- זה ההבדל בין מחשבה לפעולה.
- יש כח הפועל, וכוח הפועל הנפעל.
- בגוף הוא עושה בפועל את הדימוי לבורא.
- זה נקרא זיווג - נכנס לחיבור והשפעה הדדית
- לא יכולה להיות השפע האחד לשני אם אין חיבור.
מהו כח הדין?
- הנברא, בהחלטות שלו בראש, לא נותן, לא משחרר את כח הדין הנמצא בתוכו
- זה ההבדל בין אם אני טועם ומחליט מה אני אעשה עם זה, ובין שאני ארשה לעצמי להתחיל להנות בטעימה הזו, ולשייך את התענוג הזה למשפיע.
- בגוף - כל שלב הבא כולל את השלב הקודם.
- לא סתם ההחלטה שבראש מתפשטת בגוף - אלא כל הראש עם כל הסיבובים והתכניות, נכנס לגוף.
- כאילו שהבטן שלי מתחילה להתחלק, בדיוק מה שקרה בראש.
- ואני מוסיף עכשיו לגוף את כח הדין = מרשה לעצמי להתחיל להנות בפועל, ממה שהיה קודם רק בדיקה בכוח.
- טעמתי פעם אחת, עשיתי בדיקה, אני יודע מה זה. בראש יש צמצום ולכן אי אפשר לעשות שם טעות.
מאיפה יש לנו כלים דתוך?
- הם לא מוכנים, זה לא רצון לקבל שמלכתחילה משתתף בזיווג שהכאה, זה לא הרצון לקבל שעליו עובר צמצום.
- אחרי ההחלטה והזיווג שהכאה בראש, נולדים כלים חדשים, רצונות, אבחנות, יחסים חדשים בין הבורא לנברא - שהם ממש נולדים מחדש!
- ודאי שיש בהם את המרכיבים שבראש, אבל הם מיוחדים, לא היו קודם, לפני שהראש עשה את כל הפעולות שבתוכו.
- הרצנות שבהם אני נהנה לבורא ונמציא איתו בדבקות - כל זה נולד בהחלטה בראש.
- אם לא ההחלטה בראש, זה לא ייולד.
איך הכלים דתוך נולדים?
- זו לא סתם מדידה על המשקל. לאן לקבל? אין אפילו לאן לקבל.
- הכלים שבגוף - מכינים אותם בעבודה בראש. לא כמה יקבלו וכמה לא.
- לא יכול להיות גוף בלי ראש.
- גם בעובר, בקטן - העליון מכין לו את הראש שלו. בלי זה לא יהיה לו גוף.
- אם הגוף של אמא לא יחליט לעשות משהו עם טיפת הזרע, לא יגדל ממנו עובר.
- אנחנו אומרים שבעובר חסר רק הדם - אבל זה לא מדוייק - הוא צריך לקבל כוחות הבינה.
איך הראש משפיע על התוך?
- כל צורה דלהשפיע על פני הלקבל שיש ברשימו - האמא מביאה לו.
- לא חשוב מי עושה את זה - ראש שעליון, או ראש הפרצוף עצמו
- הראש קובע את פעולת ההשפעה שתהיה בגוף.
- כלים דגוף נולדים בראש, ולא מגיעים מהמצב הקודם.
מה זה התפשטות ממסך ולמטה?
- זוהי הוספת כח הדין
- מגלים בכלים הקודמים, חוץ מהפעולה שיש בראש, את כח הדין שיש ברצון -
- ואז זה נקרא שהראש מתפשט בתוך הפרצוף
- אותו ראש, המתפשט בכח הדין.
מה מיוחד בכלים דתוך?
- זו ממש הנשמה.
- אותו החלק שדומה לבורא.
- אותו החלק שבו הנברא הוא אדם - דומה לבורא
- מה בגימטריא אדם, גוף, זעיר אנפין.
- אדם לא יכול להיות דומה לבורא, אלא רק בתוך הפרצוף - שם נעשית דבקות בבורא, גילוי וכו'
- אין מקום אחר, חוץ מהבטן שלנו - שם זה קורה. המלכות שלנו.
מהן אותיות "טבור"?
האם בגמר העבודה של הראש, הוא מתבטל?
- לא, אף פעם.
- הראש לעולם לא מתבטל.
- התוך והסוף נעשים תוך. אבל הראש לא מתבטל
- כמו שבבורא יש ראש ומהראש לו נולד הרצון לקבל, כך בדיוק גם בנברא.
מאיפה מגיע כח הדין?
- הנברא מתייחס כך לעולות שלו בראש ותוך
- אני הולך לטעום משהו. אני מאד רעב. אבל יושב לפני בעל הבית - ואני מת לאכול.
- יש לי כוח הצמצום, שאני עושה על עצמי - כמה אני מסוגל בעל מנת להשפיע.
- עד כמה אני יכול לאכול, ולעצור?
- אם עשית צמצום - כבר אתה יכול לעצור
מה זה אומר שאני לא מוסיף את כח הדין?
- אתה מפעיל בחינה ד' שבך, ב3 בחינות ללא ד'. זה נקרא שאתה לא מוסיף את ד' דד' - כח הדין שלך
- אתה מפעיל את כל הכלים, חוץ מכח הדין. ד' דד' זה כח הדין.
אבל זה לא בכוחי...
- מדובר כאן בהשתלשלות מלמעלה למטה, כל החישובים הללו נמצאים בהם אוטומטית. אין כאן נברא עדיין
- מלמטה למעלה זה אחרת, בג' קוין
- אל תקשור את מה שאנחנו לומדים לתהליך שאתה עובר. שם יש את כל המרכיבים כדי לבנות פרצוף מלכתחילה.
מהו מבנה הרצונות שלי?
- יש לנו בגוף מספר רצונות. אפשר להגיד 5, 10, תרי"ג, תר"כ. לא חשוב.
- כולם נמצאים בראש, כולם בתוך וכולם בסוף.
- בכל רצון ורצון יש גבול מסויים שעד כאן אני יכול להשפיע, ומכאן לא.
- בכל ספירה וספירה, יש לה עוצמה קטנה שבה אני יכול להשפיע, ובסוף שלה יש עוצמה גדולה שאיתה אני לא יכול לשייך את התענוג שבה להשפעה.
- בראש אנחנו חושבים ומחליטים
- בתוך אנחנו יכולים להרגיש דבקות עם המשפיע בהשתוות עימו
- בסוף אנחנו באותם הרצונות, אני לא סוגל להתייחד עם המשפיע.
- המציאות לא מתחלקת לחלקים - תמיד זה כל המכלול. "עשר ולא תשע, עשר ולא אחר עשרה"
- אתה משנה פרט - שינית את כל המערכת. כל הגוף משתתף בפעולה שלך.
ואין כח דין בסוף הפרצוף?
- אין בהם אותו הדין שמפעילים בתוך הפרצוף.
- בסוף הפרצוף אנחנו מפעילים רק ג' הכלים הראשונים.
- ולכן יש שם התגלות של הארה קטנה - אור חסדים בהארה קטנה.
- האור זו תופעה מתוך הכלים
- אנחנו מפעילים כלים דסוף ללא כח הדין, ד' דד'.
מתי אנחנו כן מפעילים את כח הדין?
- את כח הדין אנחנו יכולים להפעיל רק בתוך הפרצוף - ולשייך אותו לבורא.
למה בכלים דסוף אנו מרגישים רק הארה קטנה?
- בכלים העבים ובגדולים משתמשים ללא כח הדין - ולכן ההארה שם מורגשת כקטנה.
מה אנחנו כן מרגישים בכלים דסוף?
- אנו לא מרשים לעצמינו להרגיש שם תענוג - אלא חשיבות, שייכות לבורא. אני לא נהנה בפנים, אבל חושב עליו ששלח לי את זה.
- יש כאן דבקות מסויימת - ודאי שלא בחיבור, אבל זה בהחלט חלק מהפרצוף הקדוש - הנשמה המתוקנת
האם לרצונות בראש, הקרובים יותר לבורא, יש חשיבות יותר גדולה מאלו של הגוף?
- ברוחניות זו מערכת אינטגרלית - אי אפשר להגיד שזה או זה יותר חשוב
- לכל אחד יש היבט אחר- הכל חשוב.
- יש מלכות דאין סוף - והיא מתחילה להתייחס לעצמה
- אדם מקבל על זה תשובות מעצמו, כשמתחיל לעבוד.
מדוע המחשבה בראש היא בניגוד להרגשה בגוף?
- למה בניגוד?
- מלכתחילה יש לי רצון לקבל בגוף. עשיתי עליו צמצום. אני מסדר אותו שיהיה מסוגל להידבק בבורא, לקבל בעל מנת להשפיע. על כל הדברים האלו אני עושה החלטה בראש, ומכין את הגוף שלי.
- זה לא הפוך מראש - ודאי שאתה יכול לקבל שבהתחלה זה היה רצון להשפיע ורצון לקבל - אבל בסוף זה רצון שכולו עובד להשפעה.
- לא מרגישים בכלל בגוף הזה את כח הקבלה - אלא כח ההשפעה בלבד.
- כמו שילד משתדל לעשות איזה תענוג לאמא. חייב להנות - אבל כל הכוונות שלו זה כלפי האמא. אין לו חשבון. משתמש בטבע שהבורא עשה לו, שיכול להינות - אבל החשבון שלו זה להשפעה.
- הרצון לקבל המתוקן הוא לא מנוגד לרצון הבורא. לא רואים את הרצון לקבל המקורי. מורגש בי שאני נותן, אפילו שאני מקבל.
אני לא מכונה שיוצרת תענוג, אני לא גנרטור של תענוג. מאיפה אני אקח את זה?
- הבורא הוא מקור התענוג.
- אני משתמש ברצון לקבל שלי, נהנה בו - וזה נעשה המקור לנתינה שלי אליו.
- זה נקרא שאני נהנה? לא - אני עושה את זה כדי למסור לו את זה. אין לי דרך אחרת להביא לו תענוג. לכן זה לא נקרא שאני מקבל.
- בכמה שאני מקבל תענוג ממנו, אני עוד מגביר את זה פי תר"כ פעמים כדי להשפיע לו
- אני הופך את תענוג הקבלה לתענוג מהשפעה.
- אני מקבל ממנו גרם של תענוג - נפש דנפש - ומה אני מקבל בחזרה? נרנח"י דנרנח"י! פי תר"כ פעמים!!
- זה כמו מגבר, שעל ידו אני עובד כנגד הרצון - אז אני מייצר תענוג הרבה יותר ממה שאני מקבל.
מאיפה העבודה הזו מגיעה?
- מהחשיבות שאני נותן לו - "ממי קיבלתי?"
- זה כמו עם מזוודה (משל מ"שמעתי") - המזוודה שלי קטנה וקלה, או כבדה. הכל תלוי בחשיבות.
- הרצונות, הכוונות, מגבירים את האור שיש בראש והופכות אותו לתענוג השפעה, דבקות.
- צריכים להשתדל להמחיש את זה בעבודה שלנו, אפילו בורה גשמית. שתראה ממה אתה נהנה וממה לא. תנסה לראות כמה שאתה מהנה לחבר? האוכל ממש יהפוך באותו רגע לחתיכת דשא.
חלק ג' - כתבי רב"ש כרך א', עמ' 26, מאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע, שלא יצטרך להתגלגל", מנחה - גלעד שדמון
הקדמה
- אנחנו היום ביום מאד מיוחד - המון חברים נמצאים איתנו יחד
- הכל רק בחיצוניות - הפיזור בעולם - אבל בפנים אנחנו נמצאים בהכנה. ומה חשוב יותר מהכנה?
- החברים בארה"ב מתארגנים לקראת הקונגרס בבאפלו
- בואו נאסוף את הידע והלב, ההשתוקקות לקראת הקונגרס
- שנהיה כאיש אחד בלב אחד, כגוף אחד שכל תא ותא יודע ומרגיש מה כל הגוף מרגיש - וחי את החיים של הגוף כולו
- אין יותר מהכנה - כשבאים לקונגרס - זה כמו לבוא למלחמה. מה שהכנת זה מה שיהיה.
- כל חלקיק שאנחנו מחברים את החלקים יחד - זו כבר תוצאה.
- כל מה שנקבע בראש, זה מה שבפועל יהיה בגוף.
- מה שנתכנן - זה מה שיהיה
- ואף אחד מאיתנו לא יוכל לעשות דבר כזה לבד.
- בואו נתרגם את המאמר לנושא שלנו - הכנה לקונגרס.
מה אנחנו צריכים לעשות בקונגרס?
- מה רבי זושיא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול? רבי שמעון או מישהו גדול אחר? לא - רק להיות רבי זושיא.
- כל אחד צריך לתקן את חלקו
מה זה לתקן רק את חלק נשמתו? הרי אנחנו מדברים על איחוד ויחד? אולי אני אעשה את זה בבית? למה לי להגיע לקונגרס בזה?
- יש פה הנחת יסוד, שהחובה להתגלגל מצויירת כסבל, דהיינו יש קיום העלה יותר שאני לא מכיר אותו. ולכן אני רוצה שבעזרת החברים אני יכול להרגיש למה זה מצוייר כך, ולממש יחד את מטרת חיינו
- אם אדם מחשיב את תיקונו הפנימי רק כנפש, לעומת תיקון הכללי שהוא נרנח"י - בזה הוא מגדיל את המטרה הכללית. כמה שהוא יהיה מתוקן, זה רק נפש - יחס לעצמי. אבל אם הגוף הכללי, כל האנושות, בעיני כנרנח"י - כי זו המטרה, זה החיבור - אני עם הנפש שלי נדבק לנרנח"י של הכלל
מה הכוונה שיש אלו שעושים תיקון רק בדרגת העשייה? האם אין לו נשמה? ומה מייחד אדם בעל נפש, מזה שישי לו כל הנרנח"י? איך אני הופך את עצמי לאדם, כדי שתהיה לי את הזכות להיות חלק מהסביבה שאורן אומר, שתקצר לי את התהליך? אחרי שאנחנו לומדים שהכל נמצא בי, וכולם חלקי הנשמה שלי, מה אני אמור לעשות בקונגרס? והפוך?
- ברגע שאתה מתקן את החלק שלך, אתה מתקן את החלק שלך בכל הגוף הכללי כולו, וכך מתקן את כל הגוף.
- כל אחד צריך לתקן חלקו ושורש נשמתו. איך אני מתחבר נכון לשאר האנשים, מוצא בהם את החלק שחסר להם, כדי לשרת אותם שהם יתקנו? אילו פעולות אני עושה, כדי שהם יגיעו לתיקון שלהם.
למה צריכים להסתכל על הקיום שלנו כתיקון, ולא כדי לבוא לעולם כדי ללמוד איך להנות? מה יש לתקן? הרי יש לנו הרבה רצונות וחסרונות שלא מימשנו...
- הדבר היחידי ששבור זה הקשר שינינו - ולזה צריכה להיות כל החשיבות.
- בזמן ההכנה ובקונגרס - כל הפוקוס צריך להיות על גילוי הקשר האמיתי בינינו
- יש שני חלקים למציאות - תיקון הבריאה, ומטרת הבריאה. יש אינסטלטור שבא לתקן לך את הסתימה, אבל הכלים שלו מקולקלים, וצריך לתקן אותם קודם.
- אנחנו לומדים על מערכת אינטגרלית, שלמה, הרמטית.
- החברים עכשיו נמצאים בהרבה מקומות בלי הבדלים ביניהם, כולם מאוחדים למטרה אחת
- אין הבדל בתיקון - לא מין ולא צבע ולא כלום.
- לכולנו יש הזדמנות להתחבר ולהיות בתוך המצב הזה - אם בצורה הלבבית והרגשית, או בצורה האנליטית.
מה עם אלו שלא יכולים להגיע לקונגרס בגלל סיבות עבודה או מחוייבות? איך להחליט?
- בקונגרס מקבלים כמה שיותר השפעה להתבטל כלפי כולם
- ישראל אלו אותיות לי-ראש. רוב העולם דרגת דומם, ולכן נקרא נפש. ואם נכלל בראש - מגיע לתיקון שלו.
- אנחנו רוצים להיות כמו הראש הזה, אז אנחנו מתחברים ביחד כדי להיות ראש.
- מי שמשתתף נמצא ממש בראש העולם.
- כל הנברא והבורא נמצאים בראש - הראש כולל הכל.
- כדי להיוולד שוב, צריך להתחבר לבורא, להשיג ראש.
מה זה להיות חלק מנשמת אדם הראשון? מה זה להיות בקונגרס?
- יש המון הזדמנויות להיות ברצף החיבור.
מה עלינו לעשות כדי להגיע למצב של דרישת התיקון בקונגרס? האם אני צריך לתקן משהו, או לבקש מהבורא שיתקן?
- אני רק מבקש, והוא מבצע.
- הדרך למתחיל - להתחבר לשכל ולרגש כאחד - ולהזמין את הפעולות מהבורא. והוא עצמו לא מאבד את הראש, אלא יודע לשוט בחומר שהבורא ברא.
- לגבי השאלות הללו - "לא כל מוחא סביל דא" - אולי במקום להתבחבש בשאלות, פשוט לעשות את הפעולות הדרושות כדי לעלות דרגה יחד.
- צריך לתכנן את זה כמו במלחמה - שאתה יודע כל פרט ומה תעשה בכל זמן נתון, איך תגיב, כמו בתסריט. ועכשיו יש לנו הזדמנות לעשות את זה יחד.
איך להתכונן נכון לקונגרס כדי שלא נצטרך להתגלגל שוב? איך אני יכול כצופה מהבית יכול לתרום לחברים בקונגרס? איך אני מביא את המאור המחזיר למוטב בקונגרס?
- ההכנה לקונגרס זה הראש, והקונגרס עצמו זה הגוף
- התיקון של כל אחד ואחד תלוי ביכולת שלו להגדיל את חשיבות ההשפעה להביא לתיקון בזמן הקונגרס.
- לגבי הטקסט - להסתכל בין המלים, לראות שם דברים חדשים.
- אנחנו מוכרחים להתגלגל עד שנעשה את התיקון עצמו.
- אנחנו צריכים לעשות רק צעד אחד, טיפה אחת - הנה - אנחנו מתאחדים למרות. למרות למרות למרות.
- הכל מוגש לנו, ומה שנותר לנו זה רק להתחבר יחד.
אם אני מתלבט אם להגיע או לא...?
- אנוס פטור, אבל אם הסיבה שאנחנו פה זה כדי להגיע למטרת הבריאה, אז איפה יש עוד להשקיע? אין מקום אחר. מה השאלה בכלל?
- כל אלה שמתלבטים, מה השאלה בכלל? אין לנו ברירה.
יש אנשים שלא יוכלו להגיע לקונגרס פיזית. מה זה להגיע לקונגרס?
- להגיע לשם בנשמה, בלב.
- אם אני לא בא לישיבת חברים, אז החסרון להרגיש אותם - וגם אם אתה נמצא כאילו במרחק פיזי - זה נותן המון כוח לאלו שנמצאים שם. כך בדיוק גם בקונגרס.
- אלו שיושבים בבית במקומות רחוקים - הרחוק יותר הוא הקרוב יותר.
- הקונגרס לא יצליח ללא החסרון והאהבה, והכח הפנימי של אלו שלא יגיעו לכאורה פיזית - וזה מה שייצור את ההתקפה הפנימית בקונגרס.
- יש לנו הזדמנות כבר בחיים האלו להתחיל להתגלגל ולהגיע לשלבים של נרנח"י יחד, בקונגרס, להיוולד לחיים החדשים שהקונגרס מציע לנו.
- המקובל לא סתם נותן דוגמא, אלא בדיוק אחת כזו שתואמת למקור - הדוגמא היא המימוש הכי קרוב שאנחנו יכולים דרכו להגיע למצב שהוא חי, נמצא בו.
- השאלה היא - להתגלגל לקונגרס, או למקום אחר? להיות או לא להיות - להיות בקונגרס, או להיות במקום אחר?
- אם לאדם יש את כל האפשרויות וכל ההזדמנויות - ולכאורה לא צריך לעשות כל יגיעה - צריך להכין עצמו יותר מאחרים. צריך לעשות טירחה מעבר למה שקיבלת, להכניס את עצמך לאיזה צוות או תוכן.
- הקושיים שאנחנו מקבלים להגיע לקונגרס אלו דווקא מתנות.
- אני מתפעל, אלו חברים גדולים יש לנו כאן שיודעים לעשות הכנה לכל דבר. ואפשר לעורר את זה , שכולנו נהיה ונחיה בחיבור הזה.
השנה אפשר לעשות שינוי אמיתי, אז מה החידוש שאנחנו צריכים לעשות כדי לעשות את החיבור המוחלט?
- קונגרס הוא הפנייה הקולקטיבית שלנו לעליון, כדי שייאחד את החלקים השבורים, ויתקן כל אחד מאיתנו.
- אין בעולם שלנו מציאות רוחנית חוץ מהקונגרס. כי אדם נמצא 24 שעות בהשפעת הסביבה נטו. וזה פועל עליו אם הוא רוצה או לא רוצה. אם הכין עצמו - נהנה, אם לא - סובל. זה כמו להיות תייר בעולם הבא - מי יכול לסרב לזה?
- אחד הדברים היפים בקונגרס, זה שאני לא מוכרח לדעת לעשות הכל. רק להסכים להיות חלק מהגוף הזה. אחד מנגן, השני מוחא כפיים, השלישי מכין קפה. ואני הופך להיות משהו אינסופי - אני מנגן, ואני שר, ומכין קפה. זו חוויה שאפשר להרגיש רק עם חברים שבאים ורוצים לתת את כל כולם. לא קיים דבר כזה בשום מקום אחר מחיים. זוהי קבלה מעשית - הדבר האמיתי. להרגיש ענק, אינסופי.
- כניסה, הגעה לקונגרס - זו ממש כניסה למציאות אחרת. יש שם בורא, נברא, כל מיני דברים שאנחנו לא מכירים. לנו יש משפחה, ספה, טלוויזיה. שם יש משהו שאתה לא מכיר. חוויה לא מהעולם הזה.
- גם לי היו התלבטויות לבוא או לא, אבל המלצה חיצונית שקיבלתי - גרמה לי לצאת מעולם אפור, לעולם צבעוני. וההחלטה אפילו לא הייתה שלי, כי הושפעתי מהסביבה.
איך הבחירה לא להתגלגל מתבטאת בפועל? אני בוחר להיות צדיק, אז מה? מה זה לבחור?
- האדם נמצא באמצע. ואנחנו צריכים מ3 קוים, לקחת את הקו האמצעי, בנטייה ימינה. אנחנו בוחרים את הימני. קונגרס זה לקחת ימינה. לבחור להיות בסביבה שצריכה להתקדמות. לקחת את האמצעים שנמצאים סביבי. אין משהו אחר.
איך אפשר לחייב את עצמי להכין את עצמי לקונגרס, גם אם אני לא מגיע פיזית? האם הקונגרס הולך להיות פיזית בבאפלו? או שאולי הוא במקום אחר לגמרי? מה המקום של הקונגרס? לאן אני צריך להגיע? האם יש פה מיסטיקה ניו-אייג'ית שאנחנ ומדמיינים? או שיש פה חיבור בלב ובמוח בפועל לדבר הזה?
- (מאמר החירות של בעל הסולם, עמ' 419, טור א', דבר המתחיל "לכן").
- זו שאלה קריטית למי שלא היה בקונגרס, במיוחד בארה"ב, ותוהה מה ישיג מזה.
- הולכים להיות דברים מוחשיים. בקונגרס הראשון בארה"ב, אני זוכר שיוצאים משם עם משהו שלא ציפית לו. זה כמו מציאת מתנה - אי אפשר לדעת. אפילו אם אדם לא יחזור לקבלה, לא יחזור לקונגרס - הוא יראה אחרי 10 שנים איך זה שינה את החיים שלו.
- זה כמו שלא יכולים לשאול על עצמותו, כי אין לנו חסרון לעצמותו, אין לנו קשר. מישהו שלא היה בקונגרס - אין לו חסרון לכזה דבר. לא יכולים לשאול ולתפוס על משהו שאנחנו לא יודעים עליו - וזו ההפתעה הכי גדולה שאדם יכול להעניק לעצמו.
- אני מרגיש כמו מטבע שעשוי מעשרה חלקים, ורוצה להתחבר ליתר מטבעות הזהב ששייכות למלך ומתחברות לחשבון גדול ואמיתי.
- המקום - זה החברים.
- להגיע אליו - זה להתפעל מהם, לבכות ולשמוח איתם
- והמטרה היא גילוי תכונת האהבה בינינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה