17.10.09 - קונגרס באפלו

שיעור ילדים

• הקדמה

• עכשיו זה השיעור הכי מרגש.
• נמצאות לפני הנשמות שבאמת מסוגלות לספוג כל מה שנמצא בחכמת הקבלה.
• שיעורים לילדים נספגים כמו שקרקע מגדלת זרעים וגרעינים ומתחילה להוציא אותם.

• למה אנחנו לא יכולים שיהיה לנו קונגרס כל חודש, אלא כל כמה חודשים?

• אנחנו צריכים בהחלט לארגן כזה קשר בינינו, שהחיים שלנו יזרמו מעל החיים הגשמיים, שלא נרגיש אותם בכלל. כל זה יכול להיות כל כך לא חשוב, כל כך עובר מתחתינו, שכולנו נרגיש בהתפעלות מזרימת החיים נצחיים וגדולים, יותר מקונגרס אפילו - וכל הזמן.
• העולם הרוחני לא נמצא באיזה מקום אי שם שצריכים לנסוע אליו. הוא נמצא בנו, שאנחנו נזמין את הרגש הזה של העולם הרוחני, כמו שאנחנו מרגישים את העולם הזה שלנו - לחדד את החושים שלנו ולהרגיש אותו כבר עכשיו. ואז נרגיש את עצמינו בהרפתקאה תמידית, יפה, כמו שאדם שנפגש עם משהו - "אהה!" וכל הזמן זה רק יגדל.
• אני מקוה שאנחנו הגדולים, נכין לכם את הקרקע שאתם תוכלו להיכנס לעולם הזה. נשתדל.

• למה אנחנו צריכים להתאחד?

• יש לנו אויב אחד גדול - שקוראים לו האגו שלנו.
• אני לא מסוגל להלחם איתו לבד.
• כמו שבבי"ס יש ילד חזק וגדול שכל הזמן רוצה להרביץ לי, ואני כל הזמן בורח ממנו, ואני חושב מה לעשות. אז אני הולך לכמה חברים שלי, ונרביץ לו יחד, כדי שלא יבוא אלינו.
• אז כדאי להתאחד, כדי להרביץ לילד הרע הזה, שלא יבוא אלינו.
• כדי לשבור את האגו שלי, אני מחפש איפה נמצא מישהו שיעזור לי. בא לי עוד אחד ועוד אחד, וטוענים שיש להם את אותה הבעיה כמוני - שהיצר הרע לא נותן להם לחיות. אז אנחנו מתאחדים יחד כדי לשבור אותו. ואם נצליח, החיים יהיו טובים בלעדיו - לכן אנחנו מתאחדים.

• מה משמעות החיים ולמה אנחנו פה?

• השאלות של הילדים, זה לא כמו השאלות שאתם שואלים (המבוגרים)
• אף אחד לא יודע מה זה החיים.
• האמת שאנחנו לא חיים. אני קצת מרגישים את החיים, טיפה טיפה. חוץ מזה - אנחנו יכולים להרגיש הרבה יותר מזה!
• כשאתה ישן, אתה חי, אבל ישן. חולם איזה חלום.
• אתה חולם שאתה יושב מולי, ואני מדבר איתך. אבל זה חלום, עוד מעט אתה תתעורר.
• כל החיים שלנו שאנחנו עוברים, הם חלום. ואח"כ אנחנו מתעוררים.
• המשמעות של החיים האלו, היא שאנחנו נבין שזה חלום, ונרצה להתעורר כמה שיותר מהר.
• ואם נחכה עד שנתעורר לבד, לא נתעורר. אנחנו חייבים בעצמינו לעשות כל מיני תחבולות כדי להתעורר.
• ואז - כשמתעוררים, מרגישים את עצמינו בעולם כל טוב, ללא הגבלות. כולו הרפתקאה, צעצועים, תענוג.
• כל משמעות החיים שלנו היא להתעורר לזה.

• למה צריך קבלה?

• מפני שאנחנו חולמים, ולא יודעים על זה. כדי לספר לנו על זה, אנחנו צריכים אנשים שיספרו.
• כדי לדעת איך להתעורר, אנחנו צריכים שיספרו לנו איך.
• אנחנו צריכים מורים שיעזרו לנו לעשות את החיים ש לנו יותר טובים.
• המורים האלו שמספרים לנו איך לעבור מהחלום לחיים - להתעורר - הם נקראים מקובלים.
• השאלות האלו כל כך קשות - אני מרגיש שיש עומק רצון, ולכן קשה לי לענות.
• כשהגדולים שואלים, הרבה יותר קל לענות.
• הילד שואל פשוט - אבל בפשטות הזו יש עומק, שתמיד מעמיד אותי בבהלה, במבוכה. אני לא יכול לענות. כי האמת שאין תשובות על מה שהם שואלים. כל התשובות הם מעבר למחסום, אחרי במרגישים, שרואים. ולפני זה - מה תענה?
• לכן לילדים, מספרים בצורת אגדה, סיפורים. כי הדברים הכי עמוקים אפשר דווקא להלביש בצורות כאלו.
• הגדולים לא צריכים את העומק הזה.
• לנשמה אין גיל.
• ההבדל בין קטן לגדול בחכמת הקבלה, שהגדול יותר מבלובל. אותה הנשמה, רק יותר נסתרת ביותר קליפות, כיסויים עכורים מהעולם הזה. ולילד אין עדיין אין את זה.

• למה הבורא נתן לנו אגו, כדי שנוכל להיפטר ממנו במוקדם או במאוחר?

• אם הייתי שלושה ימים איתם(הילדים) בקונגרס, לא יודע איך הייתי יוצא מזה :)
• כדי להרגיש משהו - אני צריך דבר והיפוכו.
• זה חם(כוס תה) וזה קר. זה שחור, וזה לבן.
• כל דבר אני מרגיש - באמצעות הדבר ההפוך.
• אם רק לבן או רק שחור, אני לא מרגיש כלום.
• אני תמיד צריך הבדל בין הצבעים, רגשות, מקומות.
• אני מרגיש רק הבדלים, לא דברים בודדים.
• הבורא הוא כולו תכונת ההשפעה.
• אני לא יכול להרגיש את זה, אם אני לא אהיה הפוך ממנה. שאני ההיפך ממנו - ומתחיל להכיר אותו. יש לי דמות הפוכה ממנו, ואני מתחיל לבנות בי דמות שלו - ואז נעשות בי שתי דמויות. האני האמיתי, המפלצת שנקראת יצר הרע - וכנגדו הגדול והיפה שנקרא הבורא, יצר הטוב.
• לפני זה אני לא מרגיש כלום - יש לי רק הרגשה קטנה שנקראת העולם הזה - משהו קטן כדי להתקיים.
• לכן האגו שלנו נקרא "עזר כנגדו". הוא עוזר לנו להכיר ולהרגיש את הבורא. לכן צריכים את האגו.

• למה אנחנו מקבלים מכשולים בדרך להשגת הבורא?

• כולנו למדנו בבי"ס. כל יום שאני בא לבי"ס, נותנים לי לפתור תרגילים בכל מיני מקצועות שונים - וע"י זה אני מתקדם. כל תרגיל זה מכשול.
• אני הולך לשיעור ספורט. רוצה להיות גדול.
• כשהאדם רוצה להיות ספורטאי גדול, הוא צריך להתאמץ כל יום, עד שמגיע להצטיינות. כך זה בכל דבר. גם ברוחניות.
• רק שההבדל - שאם אני רוצה להשיג משהו בעולם הזה - אני יודע מה זה. נגיד מדען או ספורטאי גדול. אני רואה שע"י המכשולים אני משיג משהו. אבל ברוחניות זה לא מורגש שאני מתקדם.
• בעולם שלנו, כשאני מתקדם, האנשים רואים את זה וחושבים שאני גדול, ואז האגו שלי גדל.
• אנשים שורפים את עצמם כדי להיות מכובדים בעיני הציבור. כי הקהל דורש מהם. יש בזה כח.
• אבל ברוחניות אין לנו כח להתקדם. כי הציבור, הסביבה, לא מכבדים את הרוחניות שלי. ואני בעצמי לא רואה את זה - ולכן אין לי כח.
• הבעיה היא לא המכשולים - אלא שאני לא רואה את המטרה, ולא מרגיש את התמיכה מהסביבה.
• אם נארגן קבוצה שכל הזמן תיתן לי חשיבות המטרה, יהיה לי קל להגיע. אני אבין, כמו בכל דבר - שאני צריך להשתפר כדי להגיע למטרה.

• למה הקבלה זה דבר חשוב לעשות אותו?

• זו שאלה שכולם שואלים.
• הילדים שואלים הרבה על החיים.
• יש בחיים שלנו הרבה דברים חשובים יותר וחשובים פחות.
• כל רגע ורגע, כל דבר אחר הוא חשוב. פעם לישון, לשחק, לאכול, לרוץ. כל פעם משהו אחר.
• יותר חשוב לי כסף, בריאות, להנות ממשהו עכשיו.

• איך אני בוחר את הדבר החשוב ביותר?

• הדבר החשוב ביותר הוא כשאתה בתוך החיים האלו מרגיש משהו לא מוגבל, אינסופי, אתה יכול הכל.
• אתה ממלא את כל הרצונות שלך, שאתה לא מכיר אותם בכלל - אבל ממלא את כולם.
• להגיע למצב שאתה כמו הבורא ממש.
• אין דבר יותר גבוה מזה - זו הפסגה הגבוהה ביותר, שכוללת בתוכה את הכל.

• איך להגיע לזה כאן ועכשיו? להיות הכי מוצלח?

• זה אפשרי ע"י שיטה שנקראת חכמת הקבלה - לכן היא חשובה.
• כל דבר חשוב חשוב, לפי כמה אני משיג על ידו.
• אם ע"י חכמת הקבלה אני משיג הכל, אז היא חשובה יותר מכל דבר.

• למה אנחנו נבחרנו לדעת על קבלה, ולא מישהו אחר?

• האדם לא יודע את זה.
• אח"כ, כשהוא פותח את כל מערכת העולמות והנשמות, הוא מתחיל להכיר מי הוא בתוך המערכת הכללית הזו.
• ואז הוא מבין למה דווקא עכשיו קיבל התעוררות להיות כמו הבורא - שזו נקראת הנשמה.
• רק אחרי שהוא פותח את כל התמונה, ולא לפני זה.
• ולכן כתוב - קיבלת את ההתעוררות הזו - תממש אותה!
• כשתממש אותה, תקבל תשובות.
• גם על הגוף אנחנו יכולים לשאול - למה אני נולדתי אצל ההורים שלי, בצורה כזו, וכו'? על זה אין תשובה בחיים שלנו - ככה זה.
• אבל ע"י חכמת הקבלה, כשאנחנו מתחילים להכיר את כל המערכת - אנחנו מקבלים על זה תשובה.

• אני לא מבינה את השיעורים שלך, אז איך אפשר להרגיש אותם מהלב?

• אני אגלה לך סוד - אף אחד לא מבין :)
• אבל, שומעים. ולאט לאט, מתוך ששומעים ולא מבינים, ועוד שומעים, ואל מבינים, וכו', מתחיל להתפתח איזה שכל, רגש באדם - והוא מתחיל להרגיש שהוא מתחיל להבין.
• ראית תינוקות פעם? הם לא מרגישים ולא מבינים כלום - ואח"כ גדלים, מתחילים ללכת, לדבר, אפילו להיות גדולים כמוך, ועוד יותר.
• תמיד האדם לא מבין את מה שידע מחר. אלא חי, מתקדם, שומע, מרגיש. ולאט לאט נפתחים לו כל מיני חושים בלב - וגם כן מחשבות במוח.
• וכך מרגיש את עצמו חי ונמצא בעולם גדול יותר ויותר.
• יש גבול לעולם שלנו, אבל אנחנו רוצים לפרוץ אותו, עוד יותר!
• יש לנו בעיה כאן - אנחנו עומדים ליד הגבול, כמו בתוך בועה, ורוצים לפרוץ החוצה. צריכים הרבה לשמוע, להשתדל להרגיש - כדי שיהיה לחץ גדול על דפנות הבועה מבפנים, כדי לפרוץ אותה.
• פעם אחר פעם, כל פעם יותר לוחצים - עד שזה יתפוצץ - ואז אנחנו פורצים החוצה לעולם החיצון, הגדול - וכך מתקדמים.
• גם החיים שלנו מתחילם בזה שאיזשהי טיפה קטנה נכנסת לתוך בועה ומזה התחילו החיים, העובר, האדם הקטן.
• אנחנו צריכים לצאת מאותה הבועה עכשיו בחזרה החוצה.

• למה אנחנו צריכים את הבורא?

• האמת שלא הייתי צריך אותו, לא הרגשתי בו צורך. הייתי חי טוב. אח"כ התחלתי להרגיש לא כ"כ טוב - התחלתי להרגיש בשביל מה אני חי? מהם החיים שלי? במה הם תלויים? מה יהיה אח"כ? מה יקרה אחרי המוות? מה עם הגורל שלי? מה קורה לי יום יום?
• התחלתי לחשוב כל רגע במה שקורה לי - בעוד רגע - מה יקרה לי? מה אני ארצה? מה אני אחשוב? מה יקרה מסביבי? מה יקרה לכל אחד כאן ולכל העולם? אף אחד לא יודע.
• אם אני מרגיש שבכל רגע בחיים נחוץ לי לדעת למה ומדוע - אז הפתרון הוא לדעת את כל הטבע הכללי, את החוק הכללי, לדעת הכל - וזה נקרא להכיר את הבורא. זה הכל.
• כי הטבע זה הבורא - ואם אני מכיר אותו, אני יודע הכל, ואני שולט כמוהו בהכל. ואני נמצא למעלה מכל ההגבלות, מחיים ומוות, רע וטוב.
• אז כדאי לנו להכיר אותו!

• איך קרה שהקופים התחילו להראות כמו בני אדם?

• אז אתה רוצה להגיד שכבר לא כ"כ מכירים את ההבדל... :)
• האמת שזה באמת כך.
• הקבלה מסבירה לנו שההתפתחות היא מדומם, אבנים, ומים - שמתוך זה נעשתה האדמה. ומתוך אדמה ומים נעשו הצמחים וכך הלאה... עד שהגיעו לקוף, וממנו נעשה האדם. על זה כתבו הרבה לפני דארווין. בחכמת הקבלה זה מופיע ממש מזמן.
• הקופים הם הכי קרובים אלינו. ולכן אנחנו מרגישים אותם כקרובים לנו.
• ההבדל בין אדם לקוף - שאדם יודע לשנות את החיים שלו מעל הטבע.
• יש לו בחירה חופשית.
• יש לו אפשרות לשנות, לשפר את החיים שלו.
• יש לו אגו שמתפתח ומחייב אותו כל הזמן להשתנות. וקופים לא. הקופים נשארו אותו דבר מאות שנים!
• בני אדם משתנים מדור לדור. טבע, אופי, דרישות, טעמים, ערכים.
• ההבדל בין האדם לכל יתר החיות - הגוף כמעט ולא משתנה. עיקר מה שמשתנה אצלינו - זה האגו שלנו - שכל הזמן מתפתח.
• ועד כמה שאדם יותר אגואיסט, הוא נקרא יותר מפותח.
• אבל בסוף ההתפתחות האגואיסטי מחכה לנו הפתעה - אנחנו מסתכלים בתוך האגו - והוא ריק. ואני לא יכול למלא אותו - וההרגשה הזו ממש משפילה את האדם יותר מהחי. כי הוא כזה גדול וחכם, אבל אין לו שום דבר אחר בחיים.
• ומרגע זה והלאה מתחיל להתפתח כאדם רוחני. מגלה שהמילוי היחיד שיכול לקבל הוא כאשר יוצא מהטבע שלו, לטבע הרוחני.
• ואז נעשה שונה מהחיות - לפני זה אין כל כך הבדל בינו לבין הקוף...

• למה שמו אותנו על הארץ, למה לא יכולנו להגיע ישר לרוחניות?

• כדי להגיע לאיזה דבר, אני צריך להיות מחוצה לו - ולהגיע אליו.
• העולם שלנו זה כזה מצב, שממנו אני ביגיעה שלי, בעבודה שלי, בהצטיינות שלי - מגיע לאיזו רוחניות.
• אח"כ חוזר שוב לעולם שלנו, ויכול שוב להגיע למצב רוחני.
• כל פעם אני חוזר לעולם שלנו, ושוב מגיע לדרגה עוד יותר רוחנית.
• העולם שלנו זה כמו תחנה קבועה, בית, שממנו אני יוצא לכל מיני מקומות.
• ואני תמיד נמצא בו, עד שאני משיג את כל העולם הרוחני - ואז גם העולם שלנו מאבד את החשיבות שלו - הגעתי להכל - אז הוא נעלם. נכנס גם כן לעולם הרוחני.
• אבל לפני זה אני צריך את התחנה הזו כל פעם לחזור אליה ולצאת ממנה.
• וכך עד מדרגה 125 - עולה לאינסוף, וסוחב את העולם הזה איתי, ונשאר שם...

• למה יש נקודה שבלב?

• העולם שלנו התפתח מדומם צומח חי ואדם.
• כל זה קיים רק בשביל האדם בעולם הזה, שאפשר להכניס בו את הנקודה הזו שבלב. זו הנשמה, חלק מהבורא.
• 
• כדי שהבורא יתחיל לפתח ולהגדיל אותה.
• בינתיים אנחנו מרגישים את העולם הזה, ושם נקודה קטנה.
• אבל כשאנחנו מתחילים להגדיל את הנקודה הזו, אנחנו מתחילים להרגיש או את העולם העליון/הבורא, או את העולם הזה.
• ניתנה לנו נקודה שבלב - ואומרים לנו - אתה רוצה להציל את עצמך מהעולם הזה? יש לך קצה חוט. תתחיל לפתח מזה את העולם הנצחי שלך.
• אם קיבלת התעוררות - נקודה שבלב, יש לך הזדמנות להגיע לעולם הגדול והנצחי.
• ואתה עובר מעולם לעולם - להרפתקאה - כמו שבסרטים מגלים מקום חדש ויפה.
• נקודה שבלב זו התחלת ההרפתקאה - היציאה לעולם היפה והגדול.

• מהו סוד הקבלה?

• העולם - הכל פתוח. והכל תלוי בכמה שאני מרגיש אותו.
• עכשיו אני בלי משקפיים. אני לבד בעולם. אני לא רואה כאן אף אחד. לא שומע. אין כאן אף אחד.
• פתאום הרכבתי משקפיים - אני רואה שיש הרבה אנשים. קודם לא ראיתי. עכשיו עם משקפיים אני לא רואה.
• קודם מה שנמצא מולי היה נסתר ממני - עכשיו זה מגולה.
• חברה שלי סיפרה לי על ילדה אחרת מהכיתה. היה לי סוד, עכשיו זה לא סוד. היא ידעה על זה מקודם - בשבילה זה לא היה סוד. בשבילי זה היה סוד. ואז אני הולך ומספר.
• אין סודות - פשוט אין מי שיספר לאדם.
• התינוק מכיר את העריסה שלו. הילד מרגיש את הבית, הגן - וכו'
• קודם זה היה נסתר, ועכשיו זה גלוי.
• סוד זה מה שאני לא רואה ולא מרגיש. לכן אנחנו צריכים לפתח הרגשה - מה עוד נמצא כאן, במימד מיוחד שאנחנו לא תופסים אותו.
• יש כאן עוד דברים מולי שאני לא מרגיש - אז בשבילי זה סוד.
• אנחנו צרכים לפתוח את עצמינו, להרגיש עולם גדול שנמצא כאן - לכן זאת חכמת הקבלה - איך לקבל, להרגיש כל מה שיש, ולא קצת ממה שיש, וכל היתר נסתר ממני.
• זה לא סוד, אני לא מרגיש את זה. אין סודות. בינתיים אני לא מרגיש, ואני עובד על עצמי כדי להרגיש יותר ויותר את כל הטבע - שנקרא בורא.

• אחרי הקונגרס חזרתי עם כל האנרגיה וההתלהבות, אבל החברים שלי לא בקבלה. איך אני מוסר להם את האנרגיה שקיבלתי פה?

• זו באמת בעיה.
• אני מאד מקוה שאנחנו נוכל להקים חברה וירטואלית. ההורים חייבים לדאוג לזה. וגם אתם. צריכים להשתדל להיות בקשר ביניכם.
• האמת, שמגיל 3 ילד יכול להתחיל ללמוד חכמת הקבלה. מגיל 6 יכול להיות כבר בעל השגה. ולהתקדם הלאה.
• הכל תלוי בסביבה.
• אם הילדים שלנו נמצאים איתנו יחד - זה לא במקרה שנולדו אצלינו. אנחנו צריכים לפתוח את זה בשבילם. צריכים לעזור, לעשות את זה.
• חוץ מלבנות מפעל להפצת חכמת הקבלה באנגלית לגדולים, אנחנו צריכים לבנות להם עוד ועוד מערכות, שידעו להתקשר זה עם זה. לבנות עולם וירטואלי, שבעצם אין הבדל בינו לבין העולם הפיזי.
• הילדים פעם בשבוע רואים את השיעור שלי ביום שישי בצהריים שעון ישראל, ואת השיעור של גלעד שדמון - ואני חושב שאנחנו, אפילו כל צוות האנשים שטיפלו בילדים בחום ונאמנות - צריכים להמשיך.
• אסור לקונגרס להגמר, אנחנו צריכים להיות באותו קצב להיות יחד.
• להשתדל לארגן לילדים קייטנה של שבועיים, שנעשה להם טיפול אינטנסיבי - התוצאות יכולות להיות מדהימות!
• זו שמירה כנגד כל הדברים הרעים שנמצאים באנושות. זו התפתחות מוחית ורגשית עצומה. להיות מדען גדול אחרי שלומד חכמת הקבלה - זה לא איזה הר גבוה. ולא רק בגלל המוח המפותח, אלא הרגשות המפותחים.
• אנחנו בזה נותנים לילדים שלנו בסיס להיות מוצלחים - ומגן, בטחון, אף פעם לא להיכנס לחברה רעה. הם לא יוכלו לסבול אותם, מטעם שינוי צורה.
• אנחנו מאד שמחים שילדים גדלים אצלינו, ומתחילים להתחתן בגילאים יותר מאוחרים בתוך החברה שלנו. איפה אתם יכולים לראות בעולם כזו חברה שהילדים יושבים ליד ההורים, ורוצים להתעסק באותו דבר שההורים מתעסקים בו. איפה יש דבר כזה בעולם??
• הגדולים לומדים יותר מהשיעור של הילדים מאשר השיעור של עצמם!

• אם קבלה פה כזה זמן ארוך, למה לא כל העולם הגיעו לתובנה שכולנו צריכים להתאחד וללמוד קבלה?

• אנחנו רק קיבלנו חכמת הקבלה לפני 3.5 אלף שנה, בבבל. לפני זה, הראשון שגילה את חכמת הקבלה נקרא אדם הראשון. לפני 5700 שנה.
• לפני 3500 שנה אברהם גילה את חכמת הקבלה כמדע, וכתב על זה ספר.
• אבל כל האנשים בשרשרת הזו היו אנשים בודדים.
• חכמת הקבלה לא הייתה גלויה אף פעם. הייתה נסתרת בתוך האנושות - לכן קראו לה חכמת הנספר:
• כי היא מספרת על מה שנסתר מהאדם
• כי היא בעצמה נסתרת מהאנשים
• האגו מתפתח עד המקסימום שלו - וכשהוא הגיע להתפתחות הזו - האגו הזה נסגר.
• והתחלנו להרגיש - לא שאנחנו אגואיסטים כל אחד - אלא שאנחנו תלויים וקשורים זה בזה.
• ואז מתגלה הקבלה - כי זה מצב סופי וסופני.
• כי אני תלוי ב7 מיליארד שונים שלי, ואני שונא אותם. איך אני יכול לחיות כך?
• והם יכולים לעשות לי מה שהם רוצים, ואני יכול להזיק להם, וכך הלוך ושוב בין כולם.
• זה מצב נורא, שרק עכשיו מתחיל להתגלות במשברים שלנו.
• אז באה חכמת הקבלה שמסבירה לנו את המצב - ואומרת "אני באה דווקא כשאתם קשורים זה לזה בשנאה זה לזה - דווקא במצב הזה אני יכולה להציל אותכם מהצרות שאתם יכולים לגרום זה לזה"
• כי כל אחד משפיע על כולם הלוך ושוב.
• אנחנו לא מכירים עוד את המצב שנקרא מערכת גלובלית.
• אפילו שאני לא רוצה לעשות רע, אבל הטבע שלי הוא כזה.
• אבל אם אני אעשה להם רע, זה יחזור אלי פה כמה.
• אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים סוף סוף לטפל באגו שלנו, והקבלה מסבירה לנו את זה.
• קודם האגו לא היה גלובלי, כללי - ןלכן לא היה מה לתקן.
• עכשיו מתגלה השבירה בין הנשמות - ולכן אנחנו עכשיו נמצאים בתיקון.
• ואתם הדור הראשון שיעשו את התיקון הזה. וכל הדורות הקודמים בסה"כ שמרו לנו על השיטה, כדי לגלות לנו את זה. אנחנו המממשים.

• למה הבורא לא עשה אותנו מאוחדים מלכתחילה, אלא חייב אותנו לעבור דרך מכשולים כדי להתאחד?

• אנחנו נבראים. הבורא הוא תכונה אחת - השפעה.
• אנחנו, הנבראים, נכללים מ"אני" ו"מרגיש". "אני" ו"חושב". לא רק "אני".
• כדי לפתח לנו חוש להרגיש משהו חוץ ממני, הבורא עשה רצון אחד גדול, נשמה אחת, ושבר אותה להרבה חלקים - כדי שאנחנו ע"י זה ששונאים זה את זה, מתחברים זה עם זה, מתחילים לפתח חוש מחוצה לנו, לזולת - וע"י זה יכולים להרגיש אותו.
• אם היינו נמצאים מאוחדים בנשמה אחת, לא היינו מרגישים שום דבר מחוצה לנו - לא היינו מרגישים אתה הבורא, להגיע למקומו.
• לפתח חוש להרגשת משהו מחוצה לי, לכן נשברה הנשמה להרבה חלקים - וכל החלקים האלו הם בשנאה ואהבה זה לזה, מתחילים לפתח חוש לזולת/לבורא.
• שבירה הנשמה זה דבר הכרחי כדי שנרגיש שיש משהו מחוצה לנו - ואז אנחנו מגלים את הבורא.
• הוא ברא אותנו כנשמה אחת, ושבר אותה להרבה מאד חלקים - ובזה נתן לנו הזדמנות להרגיש אותו.
• השבירה היא דבר גדול מאד - לבורא קשה מאד לשבור את הנשמה, לעשות קלקול - זה נגד הטבע, נגד החוק. אנחנו עוד נכיר עד כמה שזה נעשה באהבה.

• מי ברא את הבורא?

• הבורא ברא את עצמו.
• איך, למה? בורא נקרא - "בוא" ו"ראה".
• בורא זה משהו שאני מגלה בתוכי. כשאני מגיע לאיזשהו מצב פנימי שלי, ומרגיש משהו בפנים. וההרגשה הפנימית והמיוחדת הזו אני קורא לה בורא. כי אני מרגיש שזה השורש שלי, שממנה אני בא.
• אני אף פעם לא יודע יותר מזה - אני מתעמק יותר ויותר בעולמות ובבריאה - ומגיע להרגשה וההבנה העמוקה ביותר - ושם אני מרגיש את התכונה הזו של האהבה, הנתינה, המקור לכל התענוגים - ולמקור הזה אני קורא בורא.

• מאיפה יש לי את זה?

• אני לא יודע לענות. זו ההתחלה.
• המקובלים אומרים שכך אנחנו מגיעים להרגשה כזו, הכי עמוקה שבנו, מגלים את הבורא - ומחכים עד שכולם יגיעיו לאותה ההרגשה.
• כשנגיע כולנו לאותה ההרגשה של הבורא, ונתחבר יחד להרגשה הזו - זו נקראת דבקות עם הבורא - אז נעבור למשהו יותר עמוק, למימד עוד יותר פנימי. אבל בינתיים אנחנו לא נמצאים שם, ולכן אני לא יודע לספר לכם.
• שם נכיר שורש יותר קדום.
• וגם עליו אפשר לשאול - מאיפה הוא? בינתיים השכל והרגש שלנו משתנה, ואנחנו נכנסם למושג של זמן תנועה מקום, שיבה ומסובב כאלו - שנעשה הכל אחד.
• אין זמן, הבדל, מקום, קודם ואח"כ.
• ולכן אין שאלה "מאיפה?", "מי ברא אותך?"

• למה אנחנו כולנו מחוברים?

• מפני שהבורא ברא רצון אחד, ואח"כ שבר אותו לחלקים.
• אבל החלקים האלו ששבר אותם, הם מרגישים את עצמם שבורים ורחוקים זה מזה.
• אבל האמת שהם לא התרחקו זה מזה ולא נשברו - אלא נמצאים באותו מצב בחובר - רק שיש להם קלקול בהבנה, בראייה, ונראה להם שהם מרוחקים זה מזה.
• לי נראה שאתם זה לא אני. וזה שקר.
• אני משקר למישהו, מרביץ למישהו, מפני שאני לא מרגיש שזה אני.
• הבורא עשה בכוונה את הצחוק הזה מאיתנו - שאנחנו נחשוב שהאחרים זה לא אני.
• אח"כ כשאני מרגיש שזה כמו הגוף שלי, אפילו כמו הנשמה - שזה דבר יותר עמוק, אז אני מתחיל להרגיש - "איך זה יכול להיות שככה התייחסתי לעצמי? איך מנעתי מעצמי בריאות, נוחות, טוב, הזקתי והרעתי לעצמי כל הזמן? איפה היה הראש שלי? איך לא ראיתי את זה?"
• אדם שנפתחת לו כזו ראייה - זה נקרא ייסורי גיהנום. מבין שהוא עשה לעצמו רע בכל הגלגולים.
• לפעמים יש לנו הרגשה שהפסדנו, והיינו יכולים להרוויח, ואני אוכל את עצמי - זה כלום לעומת מה שאני מספר עכשיו. משהו נורא.
• לכן, כדאי לחשוב על זה -שבהחלט כל החלקים שנראים לי רחוקים - הם דווקא הקרובים ביותר. עולם הפוך ראיתי. עד שאת המעגלים יותר רחוקים ממני, בראייה האמיתית אני ארגיש אותם יותר קרובים.
• מה שטוב בהרגשה הלא נעימה הזו, שהיא דוחפת אותי לתיקון מהר.

• מה ההבדל בין אנשים דתיים למקובלים?

• אנשים דתיים ולא דתיים, סתם אנשים - הם כולם מאמינים במשהו.
• המקובלים לא מאמינים בשום דבר - הם רוצים לדעת הכל. לגלות, להרגיש, להבין.
• אנשים דתיים חושבים שאם הם יעשו דברים מסויימים בעולם הזה, בזמן שהם חיים, אז אחרי שהם ימותו יהיה להם איזה תשלום שכר או משהו טוב. הם חושבים שיש משהו אחרי המוות.
• אבל הנשמה שלנו היא נצחית, גם אחרי שאנחנו מתים.
• כשהגוף שלנו חי או מת, הוא כמו כל חי.
• התרנגול הודו היה פעם גדול ויפה והלך על 2 רגליים, אח"כ שחטנו אותו, ואכלנו אותו.
• מה ההבדל בין ההודו הזה לאדם מת? איך שום הבדל.
• דתיים חושבים שהגוף שלנו שמת - נעשה בו איזה שינוי.
• זה כמו שהמצרים חשבו שאם יבנו לעצמם בית או פירמידה עם הרבה זהב משרתים ואוכל, אח"כ יוכלו להמשיך לחיות עם זה.
• אדם חושב שאחרי המוות קורה משהו עם הגוף.
• הקבלה אומרת - אין כלום. זה מטריאליזם. אין שום דבר.
• אלא מה שיש בך, נשמה, נקודה, אם תפתח אותה להרגיש עולם רוחני - זה יהיה תמיד איתך. אם אתה חי או מת בגוף שלך זה לא חשוב, זה סתם חתיכת בהמה שנמצאת ליד הנשמה.
• העיקר בשבילנו לפתח את הנשמה. כתוב "עולמך תראה בחייך". תראה את העולם האמיתי בזמן שאתה חי.
• חוץ מזה, אנשים דתיים חושבים שאם יקיימו כל מיני פעולות, מנהגים - יהיה להם שכר על זה אחרי המוות - שע"י הפעולות האלו הם מתקנים את הנשמה. ממעשים טובים בידיים וברגליים. אנחנו רואים שזה לא משפיע עליהם להיעשות יותר טובים.
• חכמת הקבלה חושבת שדת זה דבר טוב, שאנשים יתנהגו לפי הדת. רק צריכים להסביר להם בנוסף - שמה שחושבים שיקבלו אחרי שגומרים את החיים באלו - זה השקר.
• אם הם רוצים להגיע לחיים נצחיים, הם צריכים בחיים האלו להגיע לזה.
• חכמת הקבלה לא מתעסקת באמונה, אלא רק בידיעה.