21.10.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• ההבדל העקרוני בין העבודה שלנו לבין מה שכל העולם עושה בכל מיני אמצעים, זה שאנחנו לא בורחים מהאגו שגובר מיום ליום, אלא רואים בו אמצעי, מנוף, עזרה, גילוי - שחייב קודם כל להיות.
• קודם כל כתוב "בראתי יצר רע" ואח"כ "תורה תבלין".
• בדיוק בסדר הזה אדם צריך לגלות את האמצעים להגיע למטרה.
• אנחנו לפי הטבע שלנו רוצים לסלק את הרע - כל מיני מחשבות תכונות רעות, בעיות.
• אנחנו לא מבינים שאנחנו לא צריכים להתפטר מהם, אלא לתקן אותם, כמו שהם.
• אם לא יהיה לנו מה לתקן, לא יהיה לנו על מה לעלות.
• בתקופה הזו של הסתר רגיל והסתר כפול - אנחנו מגלים את השגגות בהסתר רגיל, וזדונות בהסתר כפול.
• עד שלא מגלים אותם אחד אחד, אנחנו לא מסיימים את תקופת ההכנה.
• בתקופת ההכנה האדם מגלים את כל הרשעים שלו - ברשע גמור ורשע לא גמור. זה הרכוש שלו - יצר הרע הזה.
• מאד לא נעים, מאד קשה, וכאן האדם לומד איך להתייחס נכון לבריאה. זו בעיה מאד גדולה.
• לכן אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצר להוראה.
• כמה שאני הולך קדימה, אני רואה יותר רע. ולא נראה לאדם שמתקדם אל הבורא.
• דעת תורה הפוכה מדעת בעלי הבתים. לא בא לו לתקן את עצמו, הוא לא צריך - זה נקרא גוי.
• יהודי נקרא שלמרות האגו הוא חייב איחוד. הוא זקוק לתורה.
• צריכים לשמוח ברשעים שמתגלים. כי אם לא יתגלו - לא תגיע לפתיחה, למחסום.
• לכן כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו.
• העיקר בשבילינו זו תשובה מאהבה - שהזדונות, הדברים הגרועים ביותר שמתגלים באדם, שמגלה שהבורא ברא בו אותם - זה לא יגונה ולא ישובח - שיתהפכו לזכויות.
• כמה עצבים וסבלנות צריכים - והעיקר זו ההבנה שזו דרך תורה - שקודם בראתי יצר הרע, ואח"כ בראתי תורה תבלין.
• כל פעם, אם לא מתגלה כל הסיאה - אז לא נראה לו שהוא ממש חייב את המאור המחזיר למוטב. לפעמים כן, אבל מיד זה נרגע.
• מגלה שרק הבורא יכול לעזור לו - ואז התפילה שלו היא שלימה, ומקבל מיד תשובה.
• ולכן, בהתאם לזה אנחנו צריכים לבנות את הסביבה. שתסביר לכל אחד שגילוי הרע הוא דבר הכרחי.
• למרות מצבים מאד גרועים - אלו מצבים של התקדמות. כשאנחנו מגלים "בראתי יצר רע".
• אנחנו מקבלים ירושה, שדה. אבל לא סתם שדה, לצוד בו - אלא שדה אשר ברכו ה' - שאדם עובד את השדה, ועושה שייתן פירות - שדה של ברכה - כל הרצונות שלו שמקבלים תיקון.
• דווקא בתקופה הזו, של הכנה לחיים רוחניים, האדם בונה את עצמו. מה הוא רוצה בחיים? רב'ה שידבק אליו, כי הוא קטן והרב'ה גדול, שיכול לסמוך עליו ולהשען עליו. אבל אם אדם זוכה, מגיע למקום שלהיפך - מקבל מכות, סתירות ואכזבות. שם המורה הוא יבש ונוקשה, שאדם לא ירגיש ממנו בטחון - בטחון שירגיש רק מהבורא. שכל כולו יהיה מכוון ע"י הקבוצה והבורא לעליון.
• זה ההבדל בין דעת תורה, לדעת בעלי הבתים.
• אם אדם מבין שיש לפניו את 2 הדרכים שאלו - כאן יש לו בחירה. גורל, מזל, שיכול להתקדם כאן בדרך האמת. לא כל מיני פעולות ולבודים חיצוניים, כדי להרגיע את עצמו שהוא כבר מסודר - אלא שרק על ידי תיקון היצר הרע יש לו עתיד.
• רק ע"י פעולות המאור המחזיר למוטב יכולות להביא לו את השגת המטרה.
• שמח ברשעים במתגלים - כל הרצנות התכונות המחשבות, שרואה את עצמו יותר גרוע מפעם לפעם. ואחרי כל זעזוע קצר מגילוי הרע - מבין שצריך מעל היצר הרע הזה לבנות גשר לבורא.
• לא למחוק את הרשעים - שימותו, אלא שיחזרו בתשובה - שעליהם מרכיב כוונה נכונה.
• ואז כל הרע הזה הופך לטוב - ע"י הכוונה. וכך האדם נעשה עם עביות גדולה, וכוונה נכונה - וכך מדמה את עצמו לבורא.

• מה העצות שהקבלה כדי שקצב המעבר יהיה מהר? איך אני יודע שמיציתי את המצב ואני יכול לעבור למצב הבא?

• כל העבודה שלנו היא זירוז המצבים.
• אם אדם לא רוצה להרגיש יותר רע, שילך הביתה.
• כאן זה מקום ליחידים - מי שרוצה לסבול למען האמת.
• ישראל מזרזין את הזמנים בלבד.
• אנחנו בעצמינו מזרזין את הזמן - שמחים ברשעים במתגלים, ולא נתקעים בהם.

• ע"י מה אנחנו מזרזים את הזמנים?

• רק ע"י הסביבה.
• איך שלא יהיה, כל אחד חייב לדעת שבעצם תמיכה מהחברה הנכונה, חיזוק והשפעה הדדית בין האדם לחברה, וגילוי היצר הרע - שהוא רק בין אדם לחברו, ולא בין אדם לעצמו - כל זה זו העבודה שלנו.
• הבורא שבר את הנשמה - זאת אומרת שהשנאה שמתגלה בין הנשמות - זה נקרא יצר הרע. ולא מה שכל אחד מרגיש בפני עצמו.
• מה שאני מרגיש עכשיו זה לא יצר רע. זו פגיעה באגו הפרטי שלי.
• כשאני חושב - למה עשיתי כך, או למה עשיתי כך - זה נקרא שאני מפחד להפסיד. זה לא יצר רע. האם זה התגלה מלחץ שלך להתחבר לאחרים?
• אם זה לא התגלה כשהתנגדות לחיבור עם חברים - זה לא יצר רע. זה האגן שלך שאומר לך שרע לו.
• רק את הפער ביני לבין האחרים אני צריך למחוק, לתקן.
• אדם שמתחיל לקבל נקודה שבלב, זה לא נקרא שגילה יצר רע. מביאים אותו למקום שבו יכול לגלות יצר רע - ואז מגיע לדרישה למאור המחזיר למוטב.
• ולכן מגיעים הרבה לכאן, ומתקדמים מעט.
• אבל גם אלו שבכל זאת קצת נוגעים בזה, יש להם שכר גדול.
• גם מגע קטן עם האמת - זה משהו. אפילו שלא מעריך את זה.

• כשאצל חברה מתגלה שנאה כלפי הקבוצה והמטרה, מה צריך להיות היחס של החברים אליו?

• האם הוא מרוגז, בא לו לבכות, לצחוק, להתרגז, לא מסוגל להחזיק את עצמו? יש תקופות שיש ברגש ויש בשכל.
• יש תקופות שלא יכול לקשור שתי מלים ביחד מהספר.
• אנחנו צריכים לתת כקבוצה מקום לכל אחד ואחד לעבור את המצבים האלה.
• להראות לאותו חבר שכן רוצים במטרה. לשחק מולו.
• בגלל שזה עובר עלינו, ואנחנו משתתפים בזה, אנחנו שוכחים שזה "אני, ואני עובר מצבים".

• מה הנקודה שממנה צריך להתרומם למצב הבא?

• יכול להיות שאני מרגיש רע וחושך, וזה לא יצר הרע, זה סתם לקחו לי ממתק.
• יכול להיות שעכשיו התגלה לי תכונה שבי, שאני מרגיש בה רע.
• השאלה היא - האם אני קורא לה יצר רע כי אני מרגיש בה רע? או שבגלל שהיא מונעת ממני להתחבר עם החברים ולהגיע לגילוי הבורא?
• הבורא נקרא טוב ומיטיב. אם אני מגלה את עצמי כנגדו, אני יכול לקרוא לעצמי רע.
• חברים, בורא, לא חשוב - זה זולת, החוצה.
• אם יש לי לזה משיכה זה נקרא טוב, משיכה - רע.
• ואז יחד עם גילוי הרע הזה הוא מגיע לדרישת המאור למחזיר למוטב.
• אם הוא רואה שהוא רוצה להתחבר ולא מסוגל, יש בו תנועות בפנים.
• עם החברים מגיע לפגישה עם הבורא.
• מתוך ההשתוקקות הזו, מתחיל להכיר בתכונת ההשפעה שזה משהו נעלה.

• מי עושה לו את זה?

• האור.
• ואז מוכן להיות בזה גם כן, ללא שום שכר.
• יחד עם זה, שבתת ההכרה נמצא עדיין בהמשכה לשכר.

• איך אפשר לזרז את גילוי הכרת הרע?

• הבחירה היחידה שלנו היא בעבודה בקבוצה.

• למה אמרת שחופש בחירה זה גורל או מזל?

• כי האמת שיש בזה הרבה סיוע מלמעלה.
• אנחנו רואים אנשים שבאים, ונוגעים בקצת אמת, רואים שכך כתוב, יש לאן לברוח. והכל זאת, מוצאים לזה קצת הצדקה, תחליף - ועוזבים.
• ישנם אנשים שנמצאים כאן, אבל בין שמיים וארץ. לא יכולים ללחוץ קצת יותר לחיבור עם הסביבה כדי להתקדם.
• ישנם אנשים בורחים לדרך בעל הבתים - שמחפשים על מי להישען, למי להידבק - לא מורה דרך. מחפשים תמיכה.
• זה מה שקורה לפי הסיפורים וההסטוריה, שהמורה נפטר, ואז מהתלמידים מתחיל לשחק את עצמו רב'ה כלפי התלמידים. והם שמחים כי יש להם שוב על מי להישען. ואז הם מתקבצים סביבו. זה קורה מתוך קטנות של התלמידים.
• ובעצם מי המנצח כאן? אותו אחד מהתלמידים שיש לו כח להופיע, לשחק גדול, לתת בטחון להאחרים להידבק אליו - ואז במקום דרך האמת, מתחילה להיות חסידות חדשה.

• אם אדם מקבל הרגשה של רע, אבל לא רע מטרתי, פשוט סובל. מה עושים עם זה?

• אם אני כבר מבין שאני צריך להתחבר איתם, זה אחרי הרבה חודשים של בירור.
• אנחנו מגלים בתוכינו כלי אינסופי, שאח"כ מתקנים אותו בתשובה מיראה ותשובה מאהבה.
• ולכן התקופה הזו חשובה מכולם. אח"כ זה קל - נשמת אדם תלמדינו. אבל התקופה הזו הכי קשה.
• ההתקדמות הקטנה היותר בתקופה הזו - זה גדול.
• רק אחרי שרואה כמה שהשקיע ואין לו מזה כלום - מתחיל לראות שתלוי בסביבה.
• אדם מתחיל לא יכול להבין שאת הכלים שלו מקבל מאחרים.
• אני מתחיל לקבל מהם רצון לחיבור, רצון לאלוקות. אצלי אין ולא יהיה.
• רק אדם שמתחיל לחפש בחברה כח שישפיע עליו, רצונות, חללים - שאם יהיה לו את החלל הזה, חוסר קשר בינו ובין האחרים - שיחסר לי קשר עם האחרים - רק מתוך זה אני ארגיש נחיצות בקשר עם הבורא, עם המאור המחזיר למוטב.

• אם אדם מרגיש רע ולא קושר את זה לקבוצה? מה צריך לעשות?

• כלום, שימשיך. לא יכול לעשות עם זה כלום.
• אנשים שעוברים מחסרון שרע להם, לחסרון שרוצים לגלות את מקום השבירה - הם נכס לחברה. כי כנגד זה עומד האור המקיף.

כתבי בעל הסולם, אגרת ל"ג

• הקדמה

• יש הרבה ספרים בחכמת הקבלה, שנכתבו שמשך אלפי שנים.
• אנחנו צריכים לקבל רק את הספרים הבדוקים, שאין בהם בלבול, שכותב אותם מקובל אמיתי.

• ואיך נדע מי הוא מקובל?

• כמובן שלא נדע מבין אלו שלא נמצאים בקבלה.
• צריך להיזהר מאלו שאומרים על עצמם שהם מקובלים.
• לכן אנחנו לומדים אך ורק מכתבי בעל הסולם.
• שאר הספרים לא מתאימים לדורינו, וגם הם יכולים להציל אותנו מהמקום בו אנחנו נמצאים.
• כל אחד שיבחר בעצמו מה שהוא חושב.

• מה הייחודיות של ספר עץ חיים, לעומת כתבי הארי האחרים?

• מכל הספרים שהוא כתב, עץ חיים נכתב בצורה הכי צמודה למלות הארי, לרעיון הארי, ולאיך שהארי הבהיר את דבריו.
• עץ חיים הוא המסודר, הברור, העקבי ביותר.
• לא היה לפני זה ספר בחכמת הקבלה, שמסביר בכזו צורה לוגית, מדעית, עקבית, סדרתית, את חכמת הקבלה. לפי ההגרות, הקווים.
• זה ממש ספר לימוד. השאר כתובים בשפת המדרש, ההלכה, האגדה.
• כל הספרות הקדושה היא כמובן איך להגיע לבורא - מה אחר יש לאדם להבין?
• גילוי הבורא לנברא - זה מה שאנחנו צריכים - ולזה כל הכתבים.
• מסבירים לנו בעץ חיים את כל ההשגחה וההנהגה, מבנה הנשמות והעולם שלנו.
• ואם אנחנו לומדים את זה בכוונה הנכונה - נפתחות לנו הצורות הנכונות להגיע לרוחניות.
• יש לנו שני דברים בחכמת הקבלה:
• הספר - שאותו אנחנו צריכים לפתוח, להגיע לקשר עם האור
• החסרון שאיתו אנחנו ניגשים לספר - "לפיכך מתחייב הלומד להתחזק באמונתו"
• בלי הגישה הנכונה הזו, הלימוד לא יביא כלום - אלא הפוך - שבמקום סם החיים תקבל את סם המוות.

• למה באים ספרים לעולם שמבלבלים?

• אין לך קדושה בלי קליפה.
• אחרת אין אחיזה.
• אנחנו בונים את עצמינו - כל הקליפות והקדושות בנו. ועל פניהם אנחנו מגיעים לבורא.
• לכן יש מקום לכל דבר.
• אסור למחוק שום דבר - כל הרשעים צריכים להתגלות - ורק אז נבדיל ביניהם לבין הקדושה.

• מדוע בעל הסולם לא הצדיק את הבורא?

• כמובן שהספר הזה לא סתם לו את העיניים, הוא היה בדבקות כשקרא את הספר.
• כמובן שזה הכל מגיע מהבורא, שעשה בור שיכתוב ספר שמיועד לגניזה.
• כל הדברים הם רק תיקונים. שנגיע לרצון טוב של הלובש ושל המלביש.

• אם אנשים רוצים לקרוא ממקובלים אחרים, כמו רב קוק ורמח"ל?

• יש לנו מבחר של כתבים יפים, ומי אני בכלל שאני אגיד שהם יפים - שנכתבו על ידי בעלי השגה הגדולים ביותר, אנשי השם.
• אבל אין לך זמן וכלים לקרוא אותם.
• לכן אנחנו לוקחים מה שבאמת יכול לעזור לנו.
• לצורך התיקון אתה לא זקוק לשום ספרים חוץ מספרי בעל הסולם.
• אם אתה מבין משהו מספרים אחרים, אתה מבין בזכות מה שאתה לומד מבעל הסולם.
• אז כבר בו אני אסיים את הכל.

חלק ב' - כתבי בעל הסולם, פתיחה לפירוש הסולם, עמ' 220, אות ס"ט

• הקדמה

• זה דבר מאד רגשי. לא יכול לקרות כלום לתחתון, אם לא דבוק באח"פ דעליון.
• הדבקות הזו מופיעה בשם מ"ן.
• לא יוכל להיות בדבקות, אלא רק בקשה להתבטל כלפי העליון.
• וזו בעצם הדבקות שלו, ואז העליון מתחיל לעשות על זה פעולות.
• אין גדלות בעליון, אחרת התחתון לא היה יכול להגיע אליו.
• דווקא ע"י הקטנות בעליון, יכול לקחת את התחתון אליו ולעשות גדלות בעלי עליון.
• אבל זה רק מצד התחתון, שרואה את העליון כקטן. כי ע"י זה מכריח את העליון להיות בצורה שתתאים לו.
• כמו בילדים - הם לא מעריכים את הגדולים, שיושבים באיזו ישיבה ועושים דברים גדולים.
• התחתון מרגיש את העליון קטן, אפילו חושך באח"פ שלו.
• אלא, עד כמה שהתחתון מבין שהעליון עושה את הקטנות בכוונה.
• לעליון לוקח המון כח לעשות עצמו קטן. כדי שלתחתון תהיה הזדמנות להידבק אליו, שלא ידבק מטעם שהעליון גדול. כדי שלתחתון תהיה בחירה לעשות את זה.
• בלי הלימוד הזה בזמן ההכנה, אין לנו כניסה לרוחניות.

• מיהו הנולד, שמעלה מ"ן להולדה שלו, לפני שקיים?

• כל מדרגה, כל מצב חדש זו הולדה.
• יש לנו רצון, לפני הרצון הזה יש לנו אור - ט' ראשונות.
• יש לנו ד' בחינות דאור ישר.
• לפני הצמצום יש לנו ג' בחינות, ואחריהן בחינה ד', שנשארת ריקנית, לא רוצה לקבל יותר כלום. תכננה את זה בבינה, ועכשיו היא מבצעת.
• המלכות רוצה להידמות לקומות שמעליה. אם מסוגלת להשפיע מקסימום למעלה, זה נקרא קומת כתר, פחות זה חכמה, וכו' עד מלכות.

• למה גלגלתא נקראת כתר?

• כי זה המקסימום שהתחתון יכול לעשות, עם בחינה ד' הנמצאת בו. אחרת היינו מגיעים ישר לגמר תיקון.
• כל הקבלות האלה הן יחסיות למה שהתחתון יכול לעשות.
• לכן בפרצופי א"ק יש לנו עשר ספירות. זה עולם העקודים.

• למה יוצאת לנו איכות אחרת בכל עביות בבחינה ד'?

• מפני שעביות פחותה, קשורה לאיכות אחרת.
• כל השינויים ברוחניות הם באיכות, לא בכמות.
• אם משהו משתנה, הוא משתנה במהות שלו - זה נובע מעשר ספירות בהוי"ה.

• איך יכול להיות שבקטנות יצאו 2 כלים, ובגדלות 5?

• אם נחשוב שכאן יצאו שני כלים, ושם 5, זה שקר.
• מדובר כאן בצורה איכותית, שגם לקטן וגם לגדול יש כל איברי הגוף.
• לא יכול להיות פרצוף שחסר ספירה מסויימת, אלא אנחנו לא מתחשבים בחלק מהן כי לא משתמש בהן.
• קטנות וגדלות הן עוצמות הפעלת העשר ספירות.
• מדובר על איכויות ההפעלה של הרצון לקבל.
• ותמיד אנחנו מפעילים אותו כולו, אם אפשר לחתוך חצי - כמו תמונה הולוגרפית - נדמה לך שלקחת קטן - אבל לקחת את כל כולו.
• קשה לנו לדבר על היחד הזה ברוחנית - אבל אסור לשכוח את זה.
• זה פותר אותנו מכניסה מכנית ללימוד ושחק כמו בקרקס עם ספירות.
• שפת המקובלים זו שפה שצריך לחיות אותה, להרגיש אותה.
• היא תמיד מדברת על כל הנברא.
• אפילו עולם העשייה זה עולם אינסוף, אבל שהקטין את כל החלקים שלו כלפי הסופה - ואז קורא לו עולם העשייה.

• מה זה "תלת מחד נפקי, תלת בחד קיימא"?

• זה עניין ג' קוין, שלוקחים מלמעלה וממשיכים למטה.
• בעיבור, הוא ידבר על זה שוב.

• איך אפשר להסביר נפילה של בינה ותו"מ למדרגה התחתונה?

• כמו שאני בא לילד קטן ומתחיל לדבר איתו בגובה העיניים שלו.
• עליון לא נופל, אלא כך רוצה לעשות כדי להתחבר עם התחתון ולתת לתחתון יכולת להתחבר עימו.
• לכן מוריד את הכלים שלו לתחתון, אחרת התחתון לא היה מרגיש שיש מישהו חוץ ממנו.
• "איפה הבורא? תראה לי! זה סתם דימיון שלך... תראה לי!"
• והאנשים האלו צודקים. אבל כשמתחילים לראות רע בחיים האלו - זוהי התחלת ההיכרות עם העליון.

• מה עשיתי שרע לי? מה אני עושה לא טוב שרע לי?

• זה הרמז הראשון שיש מישהו מישהו שעושה לי רע.
• כל העולם מתחיל להרגיש את האח"פ דעליון שיורד אלינו.
• זה העידן החדש.
• לא היינו מרגישים את זה אם זה היה לכל אחד שנפרד - אלא זה בא לתוך הקשר בינינו.
• אנחנו מקושרים יחד כאגואיסטים - וכנגד זה מתגלה אח"פ דעליון, חושך, משבר - זה החושך של האח"פ דעליון.
• ללא האח"פ דעליון, לא היינו מרגישים באגו שלנו רע.
• לכן הבורא נקרא "חתן" - כי הוא נוחת אלינו.

• מה הבורא רוצה בזה שנוחת עלינו?

• כי בירידת האח"פ שלו הוא מבקש מאיתנו מ"ן.
• ואז אני מרגיש - "תעשה לי טוב". ואח"כ אני מבין שזה לא יעזור - "תעשה להם טוב".
• אנחנו שואלים למה אנחנו מרגישים חושך, ואז מגלה שזה בגלל שאני הפוך מאח"פ דעליון.
• ואז אני שואל את העליון מה לעשות, ומסכים לתנאים שלו.
• העבודה שלנו היא רק עם אח"פ דעליון - כי רק איתו אנחנו נמצאים בהשתוות צורה.
• כל אחד מאיתנו לא מנוגד לאח"פ דעליון. כשאנחנו התחברנו יחד, נעשינו בהשתוות עם אח"פ דעליון - כי הוא אחד.

• מה זה אח"פ דעליון?

• הצורה המתוקנת של המצב הנוכחי שלנו.
• הכל משחק בין גו"ע שלנו, ואח"פ שלו.

• מה זה שבפרצופי א"ק יצאו בבת אחת?

• יצאו מזיווג אחד בראש.

• מה זה צמצום א'?

• החלטה שלעולם לא תהיה פעולה בעל מנת לקבל.

• מה זה מסך?

• החלטה שתמיד הולך להיות פעולה או להשפיע על מנת להשפיע או לקבל בעל מנת להשפיע.

• האם הרצון מזדכך?

• הרצון לא מזדכך, רק המסך.
• הכוונה נחלשה, נעלמה.

• ומה עם הרצון לקבל?

• לא אכפת לי רצון לקבל, רק מסך.
• המסך קובע באיזה רצון לקבל אני משתמש.
• אנחנו מדברים רק על הכוונה, ולא על הרצון.
• הרצון נשאר לך קבוע תמיד, ישלך רצון אינסופי.
• לפי הכוונה קח רצון ותעשה פרצוף.
• הזדככות - מדובר רק על הכוונה. הרצון נשאר, תמיד נשאר תחת הצמצום.

• מה קורה עם הספירות שלא ממומשות?

• אין דבר כזה משהו בגוף שלא משתמשים בו.
• אפילו תינוק זורק את הרגליים שלו לכל מקום - אבל הן צריכות לגדול.
• הוא לא משתמש ברגליים כדי ללכת עליהן. אלא כדי להכין אותן להליכה. זו גם עבודה.
• יש לנו מלכות דאינסוף, ממנה אתה חייב לקחת פרוסה מכל הרצונות.
• כל פרצוף, כל מצב זו אותה מלכות דא"ס. רק שבכל מצב אתה עושה טעימה קטנה מכולה - אבל בטעימה הזו יש כל נרנח"י, והכל. אם לא היה את הכל - לא היה יכול לגדול אדם שלם מזה.

חלק ג' - כתבי בעל הסולם, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה", עמ' 16, כותרת "שמות מופשטים"

• הקדמה

• הבורא ברא רצון לקבל.
• ואנחנו רצון רצון לקבל.
• אנחנו לומדים עליו, נמצאים בו, כלולים ממנו, בנויים ממנו.
• אנחנו לומדים את עצמינו - איך אני מתפעל, מה אצלי משתנה.
• סה"כ אני מרגיש ולומד ע"י השכל - ומשתדל לדעת מה ואיל אני מרגיש, ואיך להיטיב להרגשה שלי.
• כל חכמת הקבלה מדברת על הרצון - איך לשנות אותו, להביא אותו למצב טוב יותר. זו כל החכמה.

• מה זה שהרצון לומד על עצמו? מה קורה כאן?

• בחכמת הקבלה אנחנו מתחילים להבין בהשגה - למה אנחנו חשובים ובנויים כך.
• למה אנחנו תופסים את החכמה באותיות כאלו, שהמקובלים הביאו לנו, והן נהפכות לצורות פנימיות שלנו.
• אין דבר כזה שמישהו לוקח את מה שכתבו קודם ומשנה משהו, אלא כל אחד מברר לפי העביות היותר גדולה שלו.

• מה זה הויכוחים בין בית שמאי לבין הלל?

• זה ויכוח בין קו ימין וקו שמאל.
• כל החכמה היא לחבר את שניהם בקו האמצעי.
• כל הגמרא מדברת על הרצון לקבל שמחבר עצמו לפי הקו האמצעי.
• אין לאדם יותר מה לעשות, אלא להשתוות עם הבורא.
• נטילת ידיים היא איך אני "מנקה" את הידיים שלי - כלים דקבלה - על ידי אור חסדים - מים.
• תורת משה זה הספר הכי סתום - אבל כולל בתוכו את כל האבחנות. ולכן הזוהר, המשנה והגמרא כתובים על התורה. כי היא באה מגילוי האור העליון לרצון שרוצה להיתקן.
• הייתה צריכה להיות קבוצה להדגמה בעולם הזה, שתקבל את הגילוי הזה, והגילוי הזה הגיע לה ב40 שנות תיקון, ובצורה כזו נראה איך לתקן את עצמינו.
• אחרת איך היינו מקבלים את שיטת התיקון? אנחנו הפוכים מהאור, לא מסוגלים.
• הייסורים שיש בעולם הם כדי שאנשים יגיעו לגילוי חכמת הקבלה.
• אדם לא יכול לעבור מע"י לקבל לע"י להשפיע בלי האור שמגיע מחכמת הקבלה. כולם יגיעו - ובהפצה שלנו אנחנו פשוט רוצים לזרז להם, לקצר להם את הזמנים.
• נדמה לנו בחיצוניות שאנחנו מרוחקים. זו רק העביות בינינו כביכול מציירת לנו את התמונה הזו.
• אין שמות מופשטים - הכל ריאלי ביותר.
• צורה וסדר האותיות, מהותן וביטויין - הכל מצביע על העומק שיש עד מחשבת הבריאה, עד הדבר הזניח ביותר. משם לוקחים את השמות האלו.

• מה זה שהשגה היא מדרגה סופית של הבנה?

• בינה - הלב מבין.
• השגה - ראייה.
• בינה וחכמה יחד מביאים את האדם לכתר.
• אור דחסדים בהארת חכמה.
• הכל קורה בינתיים בבינה, אח"פ דעלייה, כל עוד אנחנו בצמצום ב'.

• מה זה לילה?

• חוסר בחסדים.
• במידה שאתה יכול לעורר חסדים מצידך, בזה אתה תראה.
• יש לך פנס קטן או גדול - זה אור חסדים.
• חושך זה אור חכמה בלבד.
• האור שמתקרב אלינו, אנחנו מרגישים אותו כרע, כמכות. כי אתה הפוך ממנו.

• למה אני לא מגלה את זה?

• כי אין לך חסדים.

• מה כן יש לי שמסתיר?

• את הרצון לקבל שלך.
• אור חכמה לא מתגלה ברצון שלך, אלא רק במידת החסדים שיהיו.
• יש לך כלי אינסופי, אור חכמה אינסופי, והכל בחושך.
• 

• מה זה אור חכמה?

• זה סכין, חרב.
• זה נורא.
• במידה כמה שאני יכול להשפיע, העל הבית יתגלה כי שמשפיע. אחרת אני אגלה את זה כחושך נורא.
• הוא שומר על עצמו שאני לא אגלה אותו, לא אקלל אותו.
• הבורא מסתיר את עצמו כי זה פגם גדול, אם הנברא יגלה אותו בצורה כזאת. כי הנברא בזה יתחיל לשנוא אותו.
• הבורא לא רוצה להביא את הנברא למצב כזה.
• אור חכמה מנהל אותנו, שבסופו של דבר ע"י מכות ואמצעים אנחנו מגיעים לחסדים - ואז חשיכה כאורה יאיר. בה שאתה מכניס בה חסדים.
• אם היה בך קצת חסדים, היית מגלה את המרחב, המימד הרוחני. במידת החסדים.
• זה נקרא להגיע ל"לשמה".

• איך העקרון הזה מתלבש עלינו במאה ה21, שהריקנות היא אולי המכנה המשותף היחיד של כולנו?

• אנחנו פעם ראשונה מרגישים את עצמינו בניגוד לטבע, לבורא - מפני שאנחנ ונכנסנו בהתפתחות שלנו למערכת גלובלית, שבה אנחנו קשורים יחד.
• ובזה אנחנו נעשים מנוגדים לבורא שהוא גם אחד.
• 
• היום כל הצרות הן כנגד המערכת של כל האנושות, לכן כולם מתחילים להרגיש שהם בסיר אחד.

• מה אפשר לקבל מחברים שאתה רואה פעם ראשונה בחיים, מחר בקונגרס?

• אתמול חזרתי מארה"ב.
• ראיתי שם אנשים שלא ראיתי בחיים.
• קיבלתי מהם התפעלות הרבה יותר גדולה ממה שאני מקבל כאן.
• אנשים רחוקים במרחק, ולפי הטבע, ועל פני ההבדלים האלו התקרבנו זה לזה.
• זה הדבר הגדול ביותר.
• 

• על מה עלינו לחשוב כשאנחנו מתקרבים?

• העיקר הכוונה - להביא חסדים לעולם.

• אני לא כ"כ מתרגש, מה לעשות?

• לשחק בהתרגשות.
• האדם, מהמשחק הזה, מתחיל להתפעל מזה.
• כל העולם הזה הוא שקר. שיתחיל לשקר לעצמו - ויתחיל לראות שמהשקר הזה הוא מתחיל להשתנות.
• יגיד לעצמו שזה חשוב - ויתחיל להרגיש שזה חשוב.

• מה הייחודיות של המקום שבו הולך להיות הקונגרס?

• אין חשיבות למקום, העוצמה של הקשר בינינו כבר מספיק חזקה.

• מה זה חפץ חסד, אין לו רוח חיים?

• מאיר לו אור החכמה, אבל לא מושך אותו.
• חיים זה אור חכמה.
• חסדים זו עוצמת החכמה שאני מעורר.
• כמו תינוק, שרוצה להידבק לעליון, לא יותר מזה.
• אור חכמה מחזיק וברא את הרצון לקבל.
• חסדים הם אך ורק לגילוי אור החכמה.
• על אור החכמה אין שום צמצומים, הם רק כלפינו - עד כמה שאני רוצה להשתוות עם הבורא, על זה היה הצמצום.
• הצמצום עלי - לתת לי אפשרות להפעיל את היחס הנכון.
• מצב א', ב', וג' הם מצב אחד.
• כל המציאות מתרחשת רק כלפינו, בשינויים שלה.

• יהיו שם מעל 40 מדינות, מאומות שונות. ומה שמפתיע זה שכולם מתחברים מעל הלאומיות שלהם. האם אנחנו יכולים לתת מזה דוגמא לעולם?

• אני לא חושב שהם יכולים לקחת מאיתנו דוגמא - אנחנו לא עושים את החיבור בינינו, זה נעשה ע"י המאור.
• אתה לא יכול להבין מה קורה כאן. אי אפשר לקחת מאיתנו דוגמא - כי זה לקחת לנו את האמצעי.
• הכל זה האור שפועל לפי השתוות הצורה.
• נקווה שנעשה את הפעולה הזו בהצלחה בע"ה, ובאמת נגיע לאור החסדים שכל כך חסר לנו - ואז עוברים מחסום.
• בזה תלוי כל העניין - שלמרות כל הרע במתגלה - שמעל זה יהיה לנו קשר.
• לא למחוק - אלא על כל הפשעים תכסה אהבה. האהבה מכסה את זה בלבד.