5.10.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• מהו חומר הבריאה?
  

• נברא רק רצון לקבל.
• רק ממנו אנחנו מתחילים, ובו אנחנו מסיימים את כל הדיבור שלנו. אין לנו יותר במה לדבר.
• הנברא מרגיש עצמו קיים בעולם הזה ברצון לקבל, וקיים כאדם שבעוה"ז.
• התחיל להשיג מאיפשהו, התגלה לו, בתוך הרצון, הכלי שלו, שיש שורש יותר רוחני מאבא ואמא, הקרובים שלו. שיש מי שברא את הכל. הייצור הראשון שגילה את הכל נקרא אדם הראשון. ואחריו האחרים שהשיגו את שורשם.
• לא מן הסתם אנשים קיימים בעוה"ז, אלא יש רצון קדום ותכנית הבריאה ותכלית הבריאה. זה מה שמשיגים מעבר למה שמשיגים בעולם הזה נקרא חכמה אלקית. כי זו ידיעה על הכוח העליון, שהוא בטבע אחר. ואדם משיג את זה בתוך הרצון שלו.
• חוץ מרצון, אין באדם כלום.
• הרצון הזה נמצא בכל מיני אופנים בתוך האדם. זה רצון הכללי שמתחלק לפי העביות, כח הרצון.
• ואדם משיג בתוך הרצון הזה תופעות שונות, שנקראות עולם הדומם, הצומח החי או המדבר. ויכול לפתח את רצונו לרמה שמשתמש בו לא בע"מ לקבל בדרגות דצח"מ, אלא בלהשפיע בדרגות הללו.
• ואז מגלה מציאות נוספת.
• ולומד אין להשתמש בתוך הרצון. או ברצון שלם, או ברצון חלקי.
• ט' ראשונות אלו תכונות שמייצבות, מולידות את הרצון לקבל שלו, כקודמות לו.
• הכל מתגלה בתוך הרצון לקבל, ולא קיים שומדבר מחוץ לרצון לקבל.
• גם את הכח העליון מגלה בתוך הרצון לקבל שלו, הרגשת זמן תנועה ומקום, עבר, הווה. אין שום  דבר חוץ מהתופעות שמשיג בתוך הרצון לקבל.
• השינויים בין כל האבחנות, בצבעים, בצלילים, בעולמות, בו, באחרים - זה סה"כ אותו הרצון לקבל של האדם, שמתחלק להרבה חלקים שונים, וכך מייצב לו בכל חלק וחלק משהו אחר מהמציאות. או לפי זמנים, רמות, עולמות, או לפי הוא והסביבה, הכל תופעות בתוך הרצון לקבל.
• החכמה נקראת חכמת הקבלה, כי אין לנו מה לחקור, רק את הרצון לקבל ואת התופעות שמתגלות בו. ואז זה נעשה למדע, לחכמה.
• כל המקובלים והאנשים האחרים, השיגו רק את הרצון לקבל ואת התופעות שבתוכו.

• האם קיים משהו מחוץ לזה?

• אנחנו לא יכולים להגיד. עד כה לא קרתה אף תופעה ברצון שהתגלתה כתופעה מחוץ לרצון.
• זה נראה לנו בלתי אפשרי, איך יתגלה משהו מחוץ לרצון לקבל שלנו, אם אנחנו זה רצון.
• לכן אף פעם לא מדברים על מה שנמצא מחוץ לזה. כי הדברים הללו לגמרי ללא בסיס.
• מכל שכן, אותן המלים שאנחנו משתמשים בהן, שיש משהו מעל הרצון, שעולה, יורד, משתמש בתכונות אחרות שלא בתוכו - זו רק צורה יחסית לדבר, איך הרצון משתמש בכל מיני תכונות שנמצאות בו, שמורגשות ודאי בתוך הרצון. וכל המלים שמלכות עולה ליסוד, לבינה, מקבלת מהם, האורות נמצאים למלה מהכלים - זה הכל דיבור יחסי לרצון. הם קיימים בתוך החומר בצורה שהם עדיין רצונות חלשים.
• וסה"כ רצונות אלו לעומת אלו בונים לנו מערכת, שאנו קוראים להם אורות, בהתאם לכמה שהרצונות שלנו משתנים ומרגישים שינויים שבהם.
• יסוד, התכונה הכללית שאנחנו מרגישים כיסוד לכל השינויים, אנחנו קוראים לו בורא.
• וזו כל הבריאה.
• את התהליכים שהרצונות עוברים אנחנו מרגישים כזמן ותנועה. וזו הרגשת מושג הזמן שלנו. שינוי מקום.
• הכוחות שמשנים את הרצונות, שכך אנחנו לכאורה מרגישים, אנחנו קוראים לו הבורא.
• אבל בסה"כ אנחנו לא מרגישים שומדבר חוץ משינוי הרצון.
• אם הרצון לא היה משתנה במצבו, לא היה מורגש. לא היה קיים, כחומר היולי, בסיסי.
• לפני זה, נקרא אין. כשהוא השתנה זה נקרא יש מאין. ומשם והלאה ישנה ההתפתחות, שהרצון מרגיש שינויים שבו.
• כל השינויים שקורים ברצון, באים כדי שיתפתח וירגיש שהם באים משורש קדום להרגשת הרצון - כדי שהרצון בסוף השינויים הללו שאנחנו קוראים להם התפתחות, ירגיש את אותו הכח שעושה בו את השינויים הללו - הבורא.
• ואנחנו לומדים רק חלק מסויים בהתפתחות הרצון - שבו מתהווה ברצון הרבה עצמית במקצת, לעומת הכח המפתח אותו - שמרגע זה שהרצון יכול להתחיל להכיר את הכח המפתח, אז הוא מקבל תנועה חופשית. בחירה חופשית.

• מהי בחירה חופשית?

• תגובה, לא כלפי שוני הרצון, אלא כלפי הכח שמשנה את הרצון.
• שהרצון עכשיו רוצה להתעלות מעל השינויים שבו, כדי להכיר את הסיבה. לא בשביל מה השינויים כלפי החומר, אלא מה המחשבה שעושה את השינויים, הכח המניע.
• זו התעוררות חדשה שבאה מתוך הרצון, שאז מתחיל לכוון את עצמו - לא לדעת את השינויים שבו, אלא בעזרתם לדעת את הכח המשנה אותו.
• לאותו הגובה של הכח הזה הוא רוצה לעלות.
• לכן כל החומר שנברא יש מאין - הוא מתחיל לראות אותו כאמצעי, הוא רואה אותו ככח שבורא את הרצון ומשנה אותו.
• זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".
  

חלק א' - כתבי בעל הסולם, עמ' 750, אגרת נ"א.

• מהו הקונפליקט שאני מרגיש בתוכי?

• אנחנו לומדים, שכל מה שאנחנו מרגישים זהו חומר הבריאה, רצון לקבל.
• תופעות ברצון לקבל שאנחנו מרגישים נקראים האור.
• הרצון לקבל מרגיש את עצמו בשני אופני:
• שהוא קיים
• שחוץ ממנו עוד משהו קיים.
• כשהוא מתחיל להבין את זה, זה נקרא שהוא נמצא בדרגת האדם המדבר.
• וכאן מתחילה המלחמה. "אני או הוא"?
• המלחמה הזו יכולה להיות רק אם הרצון לקבל מתאר את עצמו אם אני זה אני והוא זה הוא, או שאני והוא זה אותו דבר.
• המלחמה היא לא ברצון עצמו, אלא איך הרצון מזהה את עצמו, איך הוא מעמיד את עצמו.
• האם הוא אחד, או מחולק לשניים?
• כל העבודה שלנו היא לחבר את הדברים ההפוכים, השונים, המנוגדים - שכך נראים לנו.
• אם אדם בהתפתחותו מסוגל לחבר הכל יחד, או מצד תפיסת המציאות כל מה שרואה ומרגיש זה אחד, ובגלל שלא יכול לאחד אותם רואה סביבו עולם גדול, שהם דצח"מ, שרואה אותם כרעים או טובים - כל זה הצגה של הרצון שלו.
• אם יוכל מכל מיני הצורות הללו לעשות גוף, גוש אחד - ירגיש רצון אחד שפועל, ואין עוד מלבדו.
• כדי להכיר את אין עוד מלמדו מצד הנברא, הנברא חייב להיות קיים משני דברים הפוכים. אחרת לא ירגיש משהו מחוצה לו. אם מרגיש רק את עצמו - מרגיש דומם, צומח או חי.
• דרגת המדבר מקנה לו הרגשת הזולת - שאני יכול לנצל את מישהו אחר.
• ועד שאדם מתפתח ליכולת להרגיש, שיכול להיות שהזולת זה אני. שמה שנראה לי שנמצא כנגדי, הפוך\ שנוא, נדחה - אם אני מתגבר על זה ומחבר אותו אלי - אז קודם כל אני מחזיר את החלק שלי אלי, ואני משיג בזה את הכוח שהפריד בינינו.
• ואם אני למרות האגו שלי שהרחיק ממני את כל החליקים שלי יחבר אותם בחזרה יחד - אני אדע את הכח ששבר, שהרחיק אותנו - וכשאני אעבוד בכל מיני תחכומים בחיבור - אני אדע את מי שעשה את "בראתי יצר רע", ומי שנתן כנגד זה "תורה תבלין".
• אני אדע את המערכת המקולקלת ואת הכוח שניתן לי לתיקון - ועל ידי זה אני מכיר את הכח הראשון שיצר את המערכת מלכתחילה, ושבר אותה, ונתן לי אותה כמו לגו לילד, ואת משימת האיסוף של החלקים, כדי שאני אדע את השכל הפועל.
• כח השנאה, האגו, מפריד בין כל החלקים. הבורא מחזיק אותם בצורה נפרדת ומרוחקת זה מזה. כמו הגדול ששבר את החלקים ועירבב אותם, ונתן לקטן רק יכולת להתפתח לאט לאט, ולהשיג שכל שיחבר ביניהם, שיחפש, שידרוש דוגמא, ולעבוד ממש נגד כח הבורא. האגו בא מהבורא כ"בראתי יצר רע", והנברא חייב לעבוד נגדו ולהשתתף בו כמו שהילד מחייב את הגדול לעזור לו להרכיב את הלגו. ובזה הוא מגלה את כל היוצרות.
• אם אדם מחבר את כל דרגות הרצון שבו, אז הוא מגלה את כל עובי הבורא ככתר והאדם כמלכות, וכל מה שמתרחש ביניהם - כל תכונות הביניים שביניהם. רק בכיוון למטה וגם הפוך - גם באור ישר וגם באור חוזר.
• ואז על פני חיבור 2 דברים מנוגדים, החיבור הזה נקרא אדם. מה שלא היה קודם.
• 2 הדברים המנוגדים באים מהבורא, ומה שמחבר אותם בלי לבטל אותם, נקרא האדם עצמו. וזה נקרא שאדם משיג את העוצמה הראשונה, פי תר"כ פעמים.
• כל הפעולות שלנו הן בחיבור 2 החלקים הללו.
• "והיית אך שמח" - שרק לזה אתה צריך להגיד.

• איך שני ההפכים קיימים בנושא אחד?

• 2 ההפכים הללו חייבים להתקיים.
• אדם נקרא מי שמקיים את שניהם בתוכו.
• אדם לא יודע מאיפה הם ומה הם.
• אני מרגיש בעצמי כל מיני תופעות, למשל "לפני 5000 שנה קרה כך וכך". אבל זו בעצם תופעה בי. אבל שום דבר לא קרה, אלא אני מרגיש אותה ברצון, בהווה.
• גם אין דבר כזה מחר, אלא את הכל אני מרגיש ברצון.
• יהיה בוקר וצהריים וערב? לא! אלו שינויים שאני מרגיש ברצון שלי.
• אני לא יכול לעשות שום דבר עם 2 הכוחות המנוגדים הללו - אלא רק לנסות לחבר אותם, ובכל אני בונה את המציאות שלי.
• דווקא בגלל שהם מנוגדים, אני יכול להביא איזשהו משהו נוסך שיחבר ביניהם. שהדבר השלישי הזה, שאני בונה בעצמי - נקרא אדם.

• למה כתוב "בראתי צר רע", ולא "נברא יצר רע"? האם אנחנו מדברים בשמו?

• כי אדם מגלה את זה בעצמו.
• אנחנו מגלים תווית על הרצון לקבל, שכתוב עליה "בראתי יצר יצר רע, על החתום - הבורא".
• אתה מגלה בתוך היצר רע שאתה מגלה, את הסיבה שלו - שנקרא בורא.

• כשאנחנו אומרים "בראתי יצר רע", אנחנו מתחברים אלו?

• לא.
• אנחנו מגלים את ההפכיות - "בראתי" זה בר, מחוץ.
• בריאה היא הפוכה לבורא. נמצאת מחוצה לו.
• אם אתה מגלה את הדבר שהבורא ברא, ובגלל שהוא הפוך מהבורא אתה קורא לו "רע".
• אתה מגלה שהבורא ברא אותו, מקיים אותו, ושונא אותו. ואתה נמצא כולך בחומר הזה.
• אתה שונא גם את החומר הזה, ובזה אתה מזדהה עם הבורא, שניכם שונאים את הטבע שלך. בזה יש לך כבר חיבור.
• אם הגעת להרגשה שהטבע שלך הוא רע והפוך מהבורא, וגם אתה וגם הבורא שונאים את הטבע הזה, אתה רוצה לשנות אותו. ולא מצליח.
• אז אתה פונה לבורא, שיעזור לך להפוך את הרע הזה לטוב.
• אתה מתחיל לחקור - למה ברא את זה? זה אני לא יכול לשנות את זה?
• אתה רוצה לשרוף אותו - ומגלה - שלא! אסור לגעת בו.
• יהיו לך הרבה הזדמנויות להרוס אותו - ולא! צריך לתקן אותו.
• אתה צריך להגיע לצורה בוגרת. שאתה מתייחס לזה בצורה אובייקטיבית. להעמיד את עצמך כמו הבורא, ולהשתמש בשני הכוחות הללו.

• זה נראה שאתה מגלה את השלמות שלו, ומתוך זה אתה מגלה את ההפכיות שלך אליו?

• יצר הרע זה מלאך.
• זה שהוא הפוך - אז מה? זה כח רוחני, ששולט על כל החומר, לא בצורת השפעה, אלא קבלה. אז מה?

• האם אנחנו יכולים להבחין בשני הכים בכל דבר שאנחנו עושים, או רק בעבודה בקבוצה?

• בכל מקום בחיים אנחנו מרגישים  ככה.
• אין כאן משהו חדש שאנחנו מגלים.
• הצורות הנוגדות שאנחנו מגלים בחיים שלנו - זה האגו שלי שמנוגד לאגו של הזולת.
• אנחנו נמצאים כאילו במשחק, בניגודיות זה לזה.
• אנחנו חלקים מאותו הגוף, אבל קיבלנו מין עיוורון כזה, שאנחנו מנותקים, שכל אחד דואג לעצמו.
• אבל כשאנחנו עולים לרוחניות, אנחנו מרגישים את הניגודיות בינינו לבין הבורא.

חלק ב' - כתבי בעל הסולם, עמ' 215, פתיחה לפירוש הסולם, אות מ"ו

• מה זה צלם?

• 
• תמיד יש לנו בעיה עם הבינה.
• כי בינה היא כל המנגנון המתקן את המלכות
• יש לה כל אור החכמה, רצון לקבל מהחכמה, ורצון להידמות בורא, שמבינה שצריכה לקבל ממנו בע"מ להשפיע.
• אלו שני חלקים מנוגדים זה לזה בבינה.
• כמו אמא שבעולם הזה - שהיא חופשיה, פנויה, בוגרת, ולא זקוקה לכלום,
• ומצד שני היא תלויה בזה שרוצה להשפיע לילדים שלה ולכן לא חופשיה.
• מ' דצלם זה חפץ חסד. שלמו, כמו א"ס.
• ל' דצלם, נמצא בחסרון להשפיע, עבור התחתון ולא עבור עצמו.  ישסו"ת. ראש לתחתונים.
• צ' - מה שיקבל ז"א מבינה, שיתקבל בנשמות.
• מנגנון צל"מ זה נמצא בכל מצב שבינה ומלכות עובדים יחד.
• "בצלם אלקים ברא את האדם" - במנגנון הזה שנקרא צל"מ נברא האדם.
• מלכות היא המטרה של כל ההתפתחות. והצל"ם עובד רק כלפי המלכות.

• המלכות שעולה ויורדת זו אותה המלכות?

• נגיד כן, עכשיו

• איפה מתגלה האור, כשהיא יוצאת מבינה?

• האור מתגלה בכל המדרגה.
• במלכות לא מתגלה שום אור, רק בט' ראשונות.

• איך יכול שזה בט' ראשונות?

• או ט' ראשונות של מלכות.
• בלי אור חוזר, אין אור בט"ר.

• מדוע עתה נקבע שהיא י', עד עתה למדנו שהיא ה' תתאה?

• צודק.
• אבל, אותיות הוי"ה, מסמלות לנו תכונות הכלים.
• אבל כשאני עושה מיספור הספירות מלמעלה למטה, מלכות היא י'. (כתר הוא א', חכמה ב' וכו')
• אני יכול להשתמש רק באותיות הוי"ה כדי לרשום את שם ה'. מקסימום להוסיף א', כסימן לצמצום.
• גם בסידור, אין שם חוץ מאותיות הוי"ה בכל מיני צורות.
• אבל אם אני רושם פעולות, ולא שם לפרצוף - אז אני רושם אותן מא' ועד ת'.
• אם אני מדבר על גימטריות, אני לוקח מספרים בתור אותיות. כל פעם אני משתמש באותיות בצורה אחרת.

• אז למה אתה קורא למלכות ה', ופעם אחרת אדני? מה זה? למה אתה צריך עוד כל מיני סימנים?

• כל דבר שאנחנו רוצים לסמן בצורה אחרת, אנחנו משתמשים באותם הסימנים, אבל מתכוונים לדברים אחרים. לפי מאמר רבי אמנון הסבא.
• אין מספרים וכלום, רק אותיות, ובהן משתמשים לכל מיני סימנים.

• יש קשר או לא, בין י' שבה אני מסמל י' כמלכות או חכמה או תופעות אחרות?

• הם מדברים על תופעות שנות לגמרי.

• אין אני לוקח סימן ומביע איתו תופעות שונות?

• יש קשר. לא סתם.
• זה נובע מראש דאריך אנפין, אמנם שהאותיות מתחילות מז"ת דבינה.
• אבל זה דבר צדדי ולא עיקרי. לא מונע מאדם להגיע להשגה.

• מה זו ם' סתומה?

• היא מסמלת שלמות.
• שלמות, גם חכמה וגם חסדים.
• ג"ר דבינה.
• דעת, שנמצאת בין חכמה ובינה.

• מה יש בישסו"ת?

• אין שם שלמות, עד שלא מתקבלת דרישה מהמלכות. בלי זה לא יהיה זיווג.

• מה יש בצ'?

• נ', וי'.
• נ' שערי בינה - שלמות שלה.
• י' - הדרישה מהלכות.
• אין יותר מחסדים וחכמה. רק שמתחברים כל פעם ביחס שונה.
• בצ' הם מתחברים כאשר נ' נמצאת באחוריים כלפי הי'.
• 

• מה התפקיד של ז"א?

• מתאם בין בינה למלכות
• המחשבה הראשונה של הנברא, היא בינה.
• בז"ת שלה, שהוא ראש דז"א, היא מתחילה לבנות את התהליך.
• ז"א הוא הביצוע של הבינה, אין לו ראש.
• ז"א נקרא קטן, כי הראש שלו נמצא בבינה, הוא לא מחליט בעצמו. אין לו עצמאות. הוא עובד יחד עם בינה.
• ז"א זו הצגת הפעולה הנכונה כלפי המלכות, מבינה.
• מלכות, שכולה רצון לקבל, עולה לבינה, מקבלת תכונות הבינה, בזה שרוצה לצמצם עצמה, ומתחילה לעבוד עם תכונות הבינה למטה - היא עושה צורה של ז"א למטה.
• "איזו צורת השפעה אני יכולה עכשיו לעשות?" - היא לוקחת דוגמא ממנו, הוא בשבילה בורא. וכשהיא רוצה להיות כמוהו, זה נקרא שהם מתחברים יחד.

• האם אין אור חכמה בבינה?

• יש תמיד ברוחניות את המצב, והרצון.
• בינה דוחה את החכמה, מפני שיש בה חכמה. היא לא מקבלת אותה.
• היא נמצאת בה כדי שהיא תדחה אותה, וזה נקרא שהיא משבחת חסדים. דוחה את זה על הסף.

• מה היחס בין חכמה ובינה לבין ז"א ומלכות?

• חכמה ובינה נוצרו מלמעלה, חכמה כרצון לקבל, ובינה כרצון להשפיע.
• ואז בינה הולידה את ז"א ומלכות.
• במידה והתחתונים רוצים להידמות אליה, יכולים לעלות אליה, כי היא המולידה אותם.

• מה הן שתי הצורות בהן התחתון עולה לעליון?

• מצד אחד מלכות יכולה לעלות ולדרוש כל הדברים מבינה, בעזרת ז"א.
• מ"ן עולים לבינה והיא חייבת להגיב.
• בפעם אחרת שיכולה להיות עלייה מצד התחתון לעליון - התחתון לא מבקש, אלא עולה למעלה ומזווג חכמה ובינה יחד כדי שיביאו לו משהו. פעולת האיחוד של שני הכוחות מהמנוגדים למעלה

• מה מרוויח מזה התחתון?

• שהוא נמצא ביניהם. וקבל מהם כח הזיווג ולרדת למטה. קיבל מה שצריך מהקשר ביניהם.
• זה לא נעשה סתם. אולי עכשיו אנחנו לא מרגישים מאיפה זה בא. אבל זה טבע האורות והכלים.
• פרצוף חכמה שכולו רצון לקבל, מקבל חכמה בע"מ להשפיע, ובינה שלא מקבלת ומשפיעה על מנת להשפיע, לא יכולים להיות בקשר, כי הם מנוגדים.
• בתוך האור נתהווה רצון קטן (כתר), ובזה ברא את הכלי (חכמה). מחכמה מגיע הרצון, ומהאור המילוי.
• אבל הרצון מתחיל לגלות שהאור מגיע מהמשפיע. שיש מישהו קודם לתענוג, לשפע. נותן התענוג.
• אז מתגלה רצון להיות כמו נותן התענוג, הוא לא יודע מי הנותן, אלא שיש מישהו כזה - זו בחינה ב', שהפוכה לגמרי מבחינה א'.
• ולכן נקראת בינה.
• חכמה ובינה הם הפוכים. בחכמה שולט הרצון לקבל, בבינה הרצון להשפיע.
• בינה היא כמו תכונת הבורא, מצד אחד. מצד שני בפנים בה יש תכונת הנברא (חכמה). היא מקיימת את הבינה.
• זה נקרא שהם נמצאים אחור באחור. מכאן מגיעה הניגודיות שישנה בכל הבריאה.
  

חלק ג' - כתבי בעל הסולם, עמ' 11, גילוי טפח וכיסוי טפחיים

• מי יכול לגלות את החכמה?

• תמיד יש לנו ג' תנאים בהסתרת החכמה.
• תמיד אנחנו צריכים לשמור אותם - מה אפשר ואי אפשר לגלות
• גילוי הוא לפי הכנת האדם.
• אין דבר שאסור לגלות, מן הסתם.
• אנחנו פועלים בצורה הדרגתית, מכינים אותם, עד שאדם גדל, ואז מתגלה לו.
• גם במערכות שונות ישנן דרגות בדיקה של האדם, עד כמה עומד בלחצים הולכים וגדלים, ואז נותנים לו דברים יותר גדולים להתמודד איתם ולא להזיק לעצמו או לחברה.
• אבל כולם עתידים לגלות את החכמה.
• "וביתי יקרא בית תפילה לכל העמים"
• "סוד ה' ליראיו"
• כל הדברים האלו הם רק כלפי התחתונים כדי לעזור להם להתקדם לפתחם.
• הכל מכוון כלפי גמר התיקון

• מה זה מפה אל פה?

• זה המסך המשותף בין תלמיד למורה
• המורה נמצא בגדלות והתלמיד בקטנות, ויכולים להעביר חומר אחד לשני.
• אנחנו יכולים להגיע לקשר עם העליון, שנקרא פה אל פה, הוא במסכים המשותפים.
• יש מפה לאוזן, ומפה אל פה.

• מה זה אומר שמגלים לו אם הוא זכאי?

• אם זיכך את עביותו ע"י המסך - נעשה זכאי.
• עביותו נעשתה לזכות - נעשתה כלי לגילוי האור.
• האור נמצא במנוחה מוחלטת, אלא הוא בעצמו נעשה זכאי.
• מי שזיכך את עביותו לזכות, האור ממלא אותו לפי זה מייד.

• מה נחוץ לנו בקריאת המאמר הזה?

• להבין שהמקובלים נותנים לנו את הדברים לפי הסדר הנכון, ומבלבלים אותנו כדי לתת לנו מקום להתפתח, ולהיות ביחס הנכון לעליון.
• כל מה שעושה העליון הוא לטובה, ואני צריך לקבל את זה כתרגילים הדוחפים אותי להתפתחות
• כל יחס אחר לא בונה, אלא דוחה את ההתפתחות. ולכן צריכים מאד להיזהר.

• בעה"ס אומר בסוף המאמר שגילה דברים שאף אחד לא גילה. מה הכוונה?

• אנחנו רואים לפי מה שאנחנו קוראים, שהוא גלגול של האר"י, והאר"י גלגול של רשב"י, וכו' עד אדם הראשון.
• זו אותה הנשמה, שמביאה כל פעם את החכמה בצורה הכי מדוייקת ומתאימה לאותו הדור.
• אותה נשמה לא יכלה לגלות דברים לפני הזמן הנכון. הדברים הללו היו בחזקת בלתי נחוץ, ולכן לא יכלו לגלות אותם.
• אנחנו מדברים היום על דברים, שלפני 2000 שנה, לא הייתה להם רשות לגלות. אנחנו לא ממציאים כלום, הם ידעו את זה.
• העולם שלנו הוא כמו פרצוף, ועובר בתיקונו, 6000 שנה.
• 
• אנחנו הנשמות הכי עבות, הכי גרועות. מערך הפוך אורות וכלים, אנחנו מגלים את האורות הכי גדולים.
• בכל המערכת, אנחנו גורמים כניסת אור החכמה למערכת.
• ולכן נקרא גאולה - שאנחנו מגלים את אור החכמה.
• אף פעם לא היה במערכת אור חכמה.
• אנחנו דווקא בעבודה בקטנה והנבזית שלנו, עושים את זה.

• התלמיד צריך להתבטל מול המורה שלו. אבל אתה חייבת אותו לכתוב את המאמרים ולהקליט את השיעורים, והוא התנגד. איפה הגבול בין ביטול ודרישה?

• אני הגעתי אליו במצב שהייתי מיואש, עברתי כמה ידיים של אנשים לכאורה מקובלים.
• אבל לא היה מורגש שהם בעלי השגה. יודעים מה כתוב, ושונים מהאחרים, אבל זה לא סיפק אותי.
• כשהגעתי אליו ראיתי כמה רוחניות אצלו בגובה, וגשמיות לא חשובה.
• זה מה שקירב אותי אליו - שמדובר פה על משהו מהותי ולא דברים גשמיים.
• שמדובר פה על רצון, ולא על איזה כובע או מה אורך הזקן שלך.
• את זה שמה שמקדם אותך זה קשר עם האחרים וסדרים כאלו קיבלתי גם אצל אחרים.
• אבל אצלו לא הייתה חשיבות לחיצוניות.
• ראיתי לפני אנשים זקנים, ואני הכי צעיר, בן 33, ואני לא יודע מה אקבל מהם ומהי החכמה הזו, שבטח ייקח הרבה שנים עד שאדע מה נמצא בפנים, לפי הטבע שלי רציתי להקליט את זה. אפילו לא היו רגילים שמישהו רושם לידם. התחלתי לרשום, והוא הפסיק לדבר. פשוט לא היה רגיל לזה. אפילו שהיה רגיל לרשום ביאורים בספר, אבל שרושמים אחריו? לא היה רגיל.
• לי יש שכל של סטודנט - אני לא יכול ללמוד בלי לרשום.
• אצלם זה היה עולם אחר - יש לך ספר, ואתה יושב וקורא.
• אח"כ הבאתי טייפ - זה היה "לא" טוטאלי.
• אז אמרתי לו שאם יבואו אנשים חדשים, מה נעשה? - "איפה אתה רואה אנשים? אני לא רואה מי יבוא..."
• אז התחלנו להקליט. אבל עם כפתור, שמה שלא רוצה להקליט - לא מקליט. ובהתחלה היה מקליט רק מה שמקריא מהספר.
• אבל כשהבין שמה שאפשר להקליט אותו, יכול להועיל לאנשים אחרים - לא לעשות את זה, זו כבר עבירה. לא יכול להגיד לא לזה.
• ואז הגיעו חבורה של אנשים חילוניים מתל אביב - ואני בעצמי מבולבל ולא יודע מה להגיד. הם יודעים לדבר יותר טוב ממני. על מה אני אדבר??
• אז הבין שצריך לכתוב לנו מאמרים. הוא בעצמו לא יכול להשתתף בישיבות החברים הללו, אז הצלחתי לשכנע אותו לכתוב מאמרים.
• לעצמו הוא כתב, אבל אף אחד לא ראה מה שכתב.
• אני לקחתי ממנו שק שלם.
• לפני שנפטר קיבלתי את "שמעתי" ועוד כמה דברים, ואחרי שנפטר לקחתי עוד דברים.
• אבל כתב לעצמו, כי לא חשב שיצטרך מישהו.

• איך ידעתי איפה להתבטל ואיפה אתה עומד על שלך?

• אני לחצתי עליו רק כדי לרשום מה שהוא רוצה להגיד, אבל שזה ישאר גם לאחרים.
• הייתי יכול להוציא ממנו משהו יותר או אסור? אין דבר כזה.
• כשהיינו מדברים ביחידות, בפארק, או מקום - היה מדבר חופשי. לא היה טייפ או כלי רישום ולא שומדבר. אבל בזה היה גבול - מה שהרשה לעצמו להגיד. ומה שהיה לו בפנים, אנחנו צריכים עוד לגלות.
• במידה שאתה משתווה אליו, יישפך אליך משהו.
• כמו בחוק כלים לשובים בפיזיקה. שהמים מקבלים את אותו הגובה בכל הכלים, לא חשוב באיזו צורה זו. הכל תלוי באיזה גובה אני מתחבר אליו.

• האם את הפותח יותר ממה שצריך?

• אני לא פותח מה שאסור, אלא מה שיהיה אצלכם כחסרון - שתצטרכו לזכך את הרצון האגואיסטי שלכם ע"י חיבור עם חברים.
• מה שאני אומר יותר, הוא כדי שתתחברו

• האם אתה חושב שהקבוצה מצליחה להוציא ממך את מה שהעולם צריך כרגע?

• אני מרגיש קבוצה זו או אחרת, אלא כל התלמידים שלי, כולם יחד.
• הרצון שיש בחו"ל הוא גדול מאד. אני לא רוצה להשוות, כי אני גם לא מרגיש את זה בצורה כזו.
• הקבוצה הפנימי, הרצון הכללי, מורכב מהרבה חברים שלנו, מכולם. הם נמצאים ביותר עוצמה והשתתפות, מאלו שנמצאים כאן. הם גדלים בכמות ואיכות, מתחזקים, ונעשים מיום ליום חלק יותר חשוב וקובע.
• הם המתאמים בינינו לבין כל העולם פיזית, והכל תלוי בהשתתפות שלהם איתנו, בשיעורים וקונגרסים.
• אני מקווה שנראה שעוד השנה נראה שהם נעשים למעצמה עולמית, שפועלת בכל הכח שלה.
• אני בטוח שזה יקרה באמריקה ובאמריקה הלטינית, והייתי שמח אם זה היה קורה באירופה אפילו שיש להם תנאים קשים. ואני מקווה שזה יקרה באסיה ואוקיאניה. זה כבר קורה אבל אנחנו עוד לא שמים לה לזה.
• עד כמה שאנחנו קטנים, בגלל מבנה המציאות, שאנחנו נמצאים בכלים דנה"י, אנחנו מעוררים כלים דחב"ד, שכל זה נקרא אדם הראשון, שהכלים שלו מחולקים ל2000X3, ודווקא בגלל שאנחנו הכי עבים, אנחנו מזרימים אור חכמה, אור החיים לכל המערכת, ולא הכלים הגבוהים יותר.
• כל מה שנמצא לפנינו, הוא הכנה אלינו. ואנחנו מתקנים את המערכת, קודם היו רק הכנות. אנחנו מתחילים את התיקון של כל המערכת הרוחנית.
• אלו תופעות אחרות ממה שהיו קודם. עכשיו אנחנו רואים את כלים נה"י שמצטרפים, ולכן אנחנו רואים את כל המערכת כגלובלית, שמגלה חוסר באור חכמה. קודם אדם היה מסתפק בקצת מזה וקצת מזה. היום עברנו את תקופת הכסף כבוד שליטה ומושכלות. אנחנו מאבדים את האחיזה גם בזה. גם זה הופך להיות דבר לא מספק. עכשיו חייבים לגלות את אור החכמה.
• העולם יגלה עכשיו יותר ויותר חוסר בהכרת הכוח הרוחני שפועל.
• אלו כלים שמתגלים באדם.
• אני חושב שנראה שינויים מהותיים.

• ממי בעל הסולם קיבל היתר?

• מאבותיו.
• "לך לאומן שעשני" כתוב בצחוק? לא.
• זה כתוב בצורה מדוייקת. תפנה לבורא, ותראה.
• זוהי זכות אבות.
• אם הוא מקושר לכל המערכת, ולפי זה רואה מה מותר ומה לא.
• לא שולחים לו איזה אישור בכתב אלה זו השתתפות שלו באותם הכלים איתם יחד. זה נקרא אישור. שהם מחזיקים אותו, נמצאים בו. שהוא פועל מטעמם.

• מה הוא מגלה כשהוא מתקשר למערכת?

• שהוא חייב לגלות עוד חלק מהמערכת, שיטת העבודה שלה, ההתקרבות שלה לנשמות החדשות

• מה חסר לנו?

• מערכת העולמות, שנקראת 6000 שנה.
• ההשתתפות בקבוצה, ספרים והפצה.
• תראה באיזו צורה ברורה פירש את הזוהר ואילו הגרות מדוייקות יש בתע"ס.
• הוא הביא אותך להכרה שיש לפניך מערכת.
• שתשתמש בה, ותגלה איך משתמשים בה. אתה נמצא כרגע בחוסר הכרה.
• אנחנו לומדים יחד לפי המקורות.

• רב"ש לא ראה את הנחיצות. ובעה"ס כן?

• ודאי. אפילו חשב שזה יתגלה בשנות 30-40. 50-60 קודם שזה נעשה.
• את עיתון האומה הדפיס בשנות ה40. מאמרים בשנות ה30.
• הוא חשב שזה שהגענו לארץ ישראל, אנחנו צריכים לעלות לישראל הרוחנית

• אז ראה מטושטש? הרי זה לא התגלה.

• יש לכל הדברים האלו חשבון מלמעלה.
• אבל אם לא היו מגלים לו מלמעלה שזה יתגלה לא היה מגלה אותה.
• הוא גם לא הבין למה קיבל עיבור נשמת האר"י.

• ממש ברגע זה עשרות אנשים מחלקים עיתונים, ובארה"ב מתכוננים לקונגרס, מתכוננים לקמפוסים בכל הארץ. איך כל זה קשור לזה שאפשר לעלות יותר?

• אתה חושב שאם זה לא היה קשור היית עושה כל זה?
• לבעה"ס לא נתנו לדבר בפרהסיה.
• לפני 60 שנה היית יכול לפתוח 2 ערוצי קבלה וכו'?
• זה נקרא גילוי. לא רוצים ולא אוהבים את זה, אבל אין מהומות. לא באים לכאן ועושים הפגנה.
• תראה מה קרה תוך השנים הללו.
• אתם קיבלתם את זה כמובן מאליו.
• מי רצה לבוא ולשמוע על תיקון העולם ומטרת הבריאה לפני 30 שנה? בפרט בישראל.
• אנחנ נמצאים במצב מאד מיוחד, ואני קורא לכל התלמידים שלנו.
• הפצה זו חיינו, והכל תלוי בזה. אנחנ ונעשה את זה בכל הכוח, ובכל רגע פנוי.
• אני ממליץ לכולם ממש לקבל את זה כערך עליון.