27.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• אנחנו נמצאים בעולם שבאנו אליו, נולדנו בו, מההורים - יש לנו הרבה מאד נתונים, עוד לפני שאנחנו נולדים, מהמצבים הקודמים שלנו במסגרת העולם הזה.
• כשאנחנו נולדים ומתפתחים, עוד בתוך האמא, וגם אח"כ, אנחנו מקבלים הכל כמובן מאליו. שכך העולם, כל אנו מגלים אותו.
• ואין לנו מלים להתקדמות שלנו, רק אחרי שנה שנתיים האדם מתחיל לדבר.
• יש הרגשה במה שהאדם נמצא (אני והעולם) ואח"כ באות מלים, השגות, הבנות, ידיעה.
• בגלל שזה נעשה בצורה הדרגתית לכולם, אנחנו לא מודעים לעד כמה זה מיוחד ומוזר.
• ולכן נראה לנו שהכניסה, הגילוי העולם העליון הוא משהו מוזר.
• אבל אנחנו גם לעולם העליון מגיעים לפי אותם הצעדים, כמו לעולם שלנו.
• כשאנחנו מקבלים רצון להיוולד לעולם העליון, נקודה שבלב, מביאים אותנו למקום איפה שאנחנו יכולים לפתח את הנקודה שבלב.
• קבוצה.
• זה לא אנשים, אלא רצונות - שאם אנחנו מארגנים אותם נכון סביבינו, אנחנו יכולים בקלות להתפתח.

• למה בעולם הזה זה מחויב מהטבע, ובעולם העליון זה צריך לבוא מאיתנו?

• כדי שתהיה לנו בחירה חופשית. שתהיה לנו הכרה, ושנהיה עצמאיים.
• כל הצעדים הם דומים בדיוק להתפתחות העולם הזה בגוף, אלא שברוחני זה בהקדם הרצון שלנו.
• אם אני מארגן סביבי את הרחם, הקבוצה, רוצה להיקלט בה - כך אני בונה את עצמי.
• נותנים לי רצון לעוד מדרגה, שאליה אני צריך להיכנס כמו טיפת זרע. ואני צריך להיכנס לשם ולקבל משם כח, הבנה, השפעות להתפתחות.
• עד שאני בונה לעצמי ממש 9 ירחי לידה, ונולד אח"כ.
• הלידה שלי בתוך הקבוצה - נקרא שאני מקבל את הרצונות שלהם, שהופכים להיות כרצונות שלי.
• כשאני יוצא מרחם לאוויר העולם - נקרא שאני רכשתי את מה שיש במדרגה הזו, ואיתה אני ממשיך למדרגה הבאה.
• זה לא כזה ברור בעולם שלנו, שהתינוק לוקח משהו מהרחם ולוקח אותו החוצה.
• אבל ברוחניות - אנחנו מקבלים דם לידה, וחלב וכו'.
• ברוחניות העובר צריך לתת את הדחיפה, הרצון שלו.
• הוא משתמש בבורא, בכח העליון, כדי לבנות את עצמו. ועל ידי זה מבין מה שהבורא עושה עימו.
• נעשה חכם כמו הבורא, דומה לבורא.
• ומי שלא עובד את השלבים ההתפתחותיים האלה, לא מבין על מה מדובר בחכמת הקבלה.
• לכן רב"ש אומר לנו שבדרכי העבודה אין מלים. איך אפשר לתאר את הדברים האלה?!
• אם אדם רוצה להרכיב לעצמו מהחברים שלו את הספירה, הרחם שבתוכו רוצה להתקיים - ובתוכו צריך לגלות את כח האמא, הבינה, שהכח הזה ישפיע עליו - ואז הוא יתפתח.
• אם מסדר לעצמו כך את סביבת העבודה שלו, הוא מתקדם.
• לכן, כל העבודה שלנו היא מתחלקת לשני חלקים:
  
• נגלה - מה שאנחנו צריכים לעשות. החלק שמוטל עלי. היגיעה שלי כלפי הסביבה, כדי למצוא שם את כח ההשפעה, אלקים. שהסביבה תחדש אותי.
• נסתר - נסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו. תמיד כשאני עולה למדרגה העליונה, אני מבין מה היה בתחתונה. רק מעליון אפשר ללמוד את התחתון.
• כדי להבין מצב כלשהו, אני חייב לעלות לשורש שלו שהוליד אותו.
• גם בעולם הזה - אף אדם לא יודע מה קורה לו.
• ולכן העבודה שלנו נקראת אמונה למעלה מהדעת.

• מה זה להתקשר עם נקודות שבלב?

• כשאני מגלה בתוך החברים שלי את הרצונות שלהם, נטיות שלהם, תשוקות שלהם לרוחניות.
• כשאני מתייחס אליהם כמו אל גדולי הדור. מכניע את עצמי כלפי היחס שלהם לרוחניות.
• בזה אני נעשה כעובר בתוך הרחם - שהם יהיו משפיעים עלי, מחוברים.
• הם מחוברים ע"י הכח העליון מאיתנו שזה הבורא, כח הבינה, ההשפעה.
• הכח שממלא ביניהם את החלל, יחד איתם זה הופך להיות העליון שלי.
• ואז אני כמו טיפת זרע הדבוקה בדפנות הרחם.
• כמו שהגרעין מתפתח בתוך האדמה - שמקבל ממנה כח ההתפתחות.
• והכוח שמחזיק את הסביבה נקרא בורא, בינה.
• ואז מלכות דבוקה לזעיר אנפין (קב"ה) ויחד הם מתחברים לאמא (בינה).
• להתייחס לנקודות שבלב של החברים שלי כסביבה בה אני צריך להתפתח - זו נקראת בחירה חופשית.
• ולכן מקובלים תמיד כך היו מתנהגים - בהתאם לזה.

• איך אני מאתר את הנקודה הבעייתית שאיתה אני צריך לעבוד?

• רק כלפי החברה.
• אם ישב כך בחיבוק ידיים לא יקרה כלום.
• התיקון לא בא מלמעלה, אלא רק בהקדם המ"ן - הבקשה מלמטה.
• אם אנחנו יושבים ומחכים שמשהו ישתנה, אנחנו סתם מושכים את הזמן.
• מלמעלה אין שינויים - רק לרעה.
• כי אותן היגיעות שאנחנו לא עושים, לא מבצעים בזמן - הם הופכים לייסורים. הייתי צריך לעשות משהו ולא עשיתי - זה פועל ככח רע עלי.
• ובסוף כל אלו מצטברים ולוחצים עלי - ואז אני מגיע בעצמי למסקנה שאני צריך להכניע את עצמי בפני החברה.
• זה לוקח מהאדם שנים רבות - אם הוא משאיר את זה לשמיים. אם לא שומע מה שהמקובלים כותבים לו.
• אנחנו לא יכולים לעלות מילימטר, אם אנחנו לא דורשים.

• איך אני יכול לבדוק שהיחסים שלי עם החבר הם מטרתיים, ולא סתם נעימים כאלה?

• ישנה קבוצה, לימוד, הפצה - ואני צריך לבדוק איך אני מתייחס לכולם ולכולם יחד.
• איך אני מגלה כח שמתקן אותי. האם אני רוצה להיות משפיע כמו הבורא או לא?
• אני צריך לגלות כלפי הקבוצה הזו קינאה. שיש להם מה שאין לי - זה יהיה כח ההתקדמות שלי.
• למה לי אין מה שיש להם? קינאת סופרים תרבה חכמה.
• אני חייב להשתמש בכל האמצעים שיש בהם. ממה אני מתרשם מהם?
• לדרוש מסביבה שתשפיע עלי.
• אחרי שאני מקנא בהם, אני מחפש איך אני אהיה כמוהם. אני מחפש אמצעיים איך להגיע למשהו. ואז אני יכול להגיע לתפילה.

חלק א' - כתבי בעה"ס, עמ' 539, מאמרי שמעתי, מאמר כ"ד - מיד רשעים יצילם

• הקדמה

• אדם מרגיש - לאט לאט, אחרי יגיעה רבה - הוא מגיע למצב שהוא מתחיל להרגיש שהוא מחולק לשני חלקים - צדיק ורשע, שנמצאים בתוכו.
• אנחנו משנים את העולם לפי הכלים שלנו, התפיסה לשנו.
• יש לנו כלים פנימיים, שבהם אנחו מרגישים את עצמינו, ולכים חיצוניים שבהם אנחנו מרגישים את העולם.
• כל המרחב שאנחנו מרגישים בחוץ - זה הרצון שלנו שנמצא אצלינו בפנים.
• ואז אני מתייחס לרצון עצמו - חשוב לקבוע את מצבי האמיתי, ולא להיות באשליה.
• חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך לתקן את העולם (מלכות שדי)
• אוהבי ה' שנאו רע. אלא שאוהבים את תכונת ההשפעה, מתחילים לשנוא את תכונת הקבלה.
• הכלים האגואיסטיים, הלא מתוקנים נקראים רעים.
• זה לא שאני עושה רע למישהו, אלא שאני עושה רע לעצמי.
• אם אנחנו מקבלים מה שאומרים לנו מקובלים שרואים אותתנו ממדרגה יותר עליונה - אני מבין שהכל מתרחש בתוכי.
• מיד רשעים יצילם - זה שאני מתחיל לעבוד עלך עצמי כדי לתקן את התפיסה שלי.
• זה לא שאני חושב טוב ויהיה טוב - אלא התקדמות לשלמות.
• ואז אנחנו מתחילים לגלות לפי זה את הכח הולט - שזה כח ההשפעה.
• מיד רשעים יצלם זו הרגשה טובה- הכרה איפה אנחנו נמצאים.
• ואז נוצרת בי רשת, שנקראת העולם הרוחני.
• כל אותם הפרטים שקודם הרגשתי בעולמי, הכל כולל הכל, אם אני מתחיל לרצות ביניהם קשרי השפעה, ולא קשרי הקבלה - אז אני מגלה ביניהם את כח הבורא.

• מה זאת אומרת כח הבורא?

• העולם שלנו הוא העתקה מהעולם העליון.
• אם אני רואה בעולם שלנו - את כל החיבורים בין כולם אגואיסטיים, אם אני מתאר לעצמי כל החיבורים שבעולם הזה - אני אראה עולם רוחני.
• אני אראה כל אחד ואחד כמשפיע לכולם.
• ואז אני אראה במקום גופים, רצונות שמשפיעים זה לזה.
• הפריטים שבכל עולם ועולם הם אותם הפריטים, אלא הקשר ביניהם הוא שונה.
• מה שאנחנו מדמיינים בעולם שלנו כל אחד דואג רק לעצמו - אם אני מגלה במקום כח הקבלה את כח ההשפעה - אז אני מגלה במקום העולם הזה - עולם רוחני.
• זה לא תרגיל פסיכולוגי אלא תפיסת המציאות.
• בשינוי היחס שלי, אני רואה את השכינה מלובשת בכל העולם.
• זה ההבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני.
• ההבדל בין גלות לגאולה היא ב"א" - אלופו של עולם. הכח המשפיע.
• מדובר כאן על דרגות העבודה, והשינוי שקורא תוך כדי באדם.
• אם אני רוצה את תכונת ההשפעה שלי ושונא את כתונת הקבלה, ואז אני רואה את המצב הוקדם שלי כעולם המדומה - שהיה לי נדמה כך, אבל עכשיו נדמה לי אחרת.
• כשאני עולה במעלה המדרגות, אני מגלה שהמדרגה שלי הקודמת הייתה מדומה.
• עולם אינסוף יורד 125 מדרגות העלמה, ומגיע לדרגה הכי נמוכה שלו הרוחנית - וההיפוך ממנו נקרא העולם הזה. שממנו אנחנו מתחילים את העלייה הרוחנית שלנו.
• כל מה שמעל לעולם שלנו זה עולם האמת, רק יותר ויותר חזק ומגולה.
• אם הרצון שלנו זה רצון אמיתי - הוא מיד מזמין מלמעלה תגובה, פעולה.
• אנחנו נמצאים בתוך הטבע - שם זה חוק השפעה.
• ברגע שאני רוצה להיתקן בתוך המערכת, אני בתוכה נמצא.
• אין מתאם ביני לבינה - אלא אם אני יכול להפעיל את המערכת הזו, היא פועלת עלי בחזרה.
• חוק נתן ולא יעבור - אם אני יכול עורר, אני מעורר אותו. אם לא, אז לא קורה כלום.

• מה זה תורה ומצוות?

• לא מה שמקובל בעולם הזה כאן אצלינו. אלא אנחנו מדברים רק על הרצון - זה חומר הבריאה.
• הרצון שלנו מתחלק לתרי"ג רצונות פרטיים - תרי"ג עבירות (בעל מנת לקבל - רשעים גמורים)
• ואם אנחנו מתקנים את תרי"ג הרצונות האלה, בעל מנת להשפיע - זה נקרא תרי"ג מצוות. ועושים את זה ע"י תרי"ג אורות (תורה).

• מה זה מחזירו למוטב?

• להשפעה, לטוב.
• ואז אנחנו מגלים את מקור הרצונות והאורות - שהוא הבורא.

• על איזה תפילה מדובר פה?

• תפילה זו עבודה שבלב.
• לב זה כל רצונות האדם.
• לא שהפה שלי צועק. יש סידורים שכתוב בהם "כאן בוכים".
• רב"ש היה אומר - מי שרוצה לקיים את המצווה הזו, שיעלה לעזרת נשים - אולי יתרגש מהנשים שבוכות.
• אנשים שמתחילים לשאול את עצמם "למה אני חי? בשביל מה אני חי?" - הם עדיין לא יודעים למה, אבל הם באים לחשבון אחר.
• כל החומר שלנו זה רצון. אבנים עצים חיות כוכבים - הכל זה רצון להתקיים.
• הדומם מחזיק את עצמו. צומח רוצה לקלוט דברים, לפלוט דברים, חי רוצה להתעסק עם הצאצאים שלו וכו'.
• האדם יוצא מהעפר - ואח"כ אנחנו מגיעים לשלה שצר לנו להיות כבהמות בלבד, ורוצים יותר מזה.
• הרצון החדש הזה נקרא הנקודה שבלב.
• מתוך כל הרצונות מתעוררת נקודה חדשה.
• אני תמיד צריך לאתר את הנקודה הפנימית שלי, וממנה להתפלל. מעומקא דליבא.
• הבעיה שלנו היא שאנחנו רוצים הרבה דברים. והחיים זורמים. אבל איפה היעקר?
• אבל איך תכלית.
• אנחנו צריכים לרכז את כל הרצונות שלנו - לאחד, שיהיה בשימוש אחד גדול.
• את הכל אני תולה רק בו. ואז זה נקרא שאני מתפלל מעומק הלב.
• התפילה היא מה שאדם רוצה בתוך הלב שלו.

• במה אני מתקשר לאלקים?

• אי אפשר.
• הרצון שלך הוא כבר באלקים.
• איך הקיבוצניקים בנגב יתפללו לגשם? בשמיים מתחשבים בליבו של אדם - מה הוא רוצה.
• זו נקראת אמת - שאני רוצה דבר אחד אמיתי.

• מה זה לצעוק?

• שאתה מרכז את כל הרצונות שלך בזה. זו נקראת צעקה.

• למה כשאתה מדבר על ארוחת בוקר, אני ישר מרגיש טעם בפה, וכשאתה מדבר על רוחניות אני לא מרגיש כלום?

• כי אין לך רשימות לזה.
• מה תספוג? מה תקבל? ממי?
• אתה צריך לעורר את הברים האלו לבד.
• אתה מרכיב את האדם הפנימי שלך לבד, כמו בלגו.
• אתה מגלה איך הבורא עשה זאת.
• אתה עובר על כל פעולות ההרכבה של הבורא - ואז אתה מצדיק מה שהוא עשה - ואז אתה נקרא צדיק.
• בגלל זה זה נקרא עבודת השם - אתה מגלה מתוך בירורים שלך.
• וכשאתה מחליט כשנגד הדיעה הקודמת שלך - זה ברור שעכשיו אתה מסכים עם האמת.

• למה אחרי שהבורא משפיע עלי, אני צריך להגיב אליו בצורה מכוונת? מה תיתן לי הפנייה?

• איך אני יכול לתקן את עצמי בלי לפנות אליו?!
• אני חומר, שמרגיש שהוא נמצא תחת השפעה.
• האם אני מסכים עם מה שהוא עשה לי?
• אם אני אומר שהכל לטובה, אבל "בינינו" אני סובל, נכון?
• איך יכול להיות דבר כזה שאני סובל ומברך?
• אם מישהו היה מרביץ לך, היית אומר לו תודה?
• בגלל שאתה מקולקל, כמו ילד קטן, שמקלל את ההורים שלו.
• אני צריך לשנות את הכלים שלי - לזה אני מתפלל, ומבקש תיקונים.
• הבורא לא סתם מביא לי ייסורים, אלא כדי שתהיה לנו קצת הכרה.
• הכל מכוון כדי שאדם ירגיש, איך הוא צריך לפנות בחזרה.
• כל הייסורים הם כדי שתבקש תיקון עצמי. לא כדי שייקח ממך את הייסורים.
• אף אחד מאיתנו לא אטום כלפי הבקשה הזו.
• כל מה שאתה מקבל זה כדי שתבין שאתה לא רוצה וחושב כמוהו. לכן כשהוא מתייחס אלי לטובה, נראה לי כלא כל כך, ואפילו רע. אז אני צריך לשנות את עצמי? איך אני עושה את זה? מבקש ממנו.
• זה ההבדל בין חכמת הקבלה לדת - שאומרת "הכל לטובה". ובקבלה אומרים שכל זה בא כדי שתבקש תיקון.

• שיר - הבחירה

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 163, פתיחה לחכמת הקבלה, אות י"ג

• הקדמה

• אם אנחנו מתבלבלים ולא יודעים על מה מדובר, אנחנו צריכים לחזור להתחלה.
• אנחנו מדברים אך ורק על מה שנברא - שזה רצון לקבל. אין שום דבר חוץ מזה.
• כל מה שמתרחש - מתרחש בתוך הרצון.
• ואח"כ הייתה חלוקה להמון רצונות קטנים - שכל אחד מאיתנו מרגיש בדרגת המדבר, ונמצא בקשר עם חי צומח דומם ברמה הגשמית.
• 
  
• בגשמיות אנחנו מודדים את עצמינו בין הגופים, וברוחניות בין התכונות.
• אם אני רוצה למדוד איפה אני נמצא, אני מודד את עצמי כלפי הבורא.
• אני בונה רוחניות בתוך הכלים שלי. ביחס שלי לכולם.
• קביעת המרחק בגשמיות זה לפי מטר, וברוחניות זה לפי מידת ההשפעה שברצון מסויים.
• מפני שאני צריך בתוך הרצון לקבל שלי, ואני רוצה לבנות את העולם העשייה הרוחני - שם זה גם דצח"מ, אבל רצון להשפיע.
• אם נתחיל לקרב את הרצונות שבנו, נתחיל להרגיש בקשר בינינו את העולם הרוחני.

• בגשמיות, ההפרש בין גבוה לנמוך, גורם לכפייה בין הגבוה לנמוך. ברוחניות, מה זה משנה אם לשנינו יש את אותה המטרה, למה אחד גבוה ואחד נמוך?

• העולמות הם מקבילים.
• אני נמצא בעולם הגשמי.
• אני עובד תחת המנהל. 
• יש לי ולמנהל מטרה אחד - להרוויח.
• ברוחניות, אני מבצע מה שהמדרגה הבאה שלי מבקשת ממני לבצע, ומקבל ממנה שכר.
• ההבדל הוא שברוחניות זה רצון להשפיע, ובגשמיות זה רצון לקבל.

• אם אנחנו מונעים ע"י הרצון לקבל, איך אני אמור להגיע לרצון להשפיע? אני הרי לא יכול לשנות את החומר ממנו אני עשוי?

• הבורא אכן ברא את החומר הזה יש מאין. ורק שני הכוחות הללו קיימים.
• לרצות פחות זה לא תיקון. בזה ני רק מוריד את עצמי לדרגת חי או נמוך יותר.
• אבל זו לא מטרת הבריאה - המטרה היא להביא את האדם לתענוג השלם - תענוג מהשפעה, כמו הבורא.
• כל התיקון הוא בכך שאת כל הרצון לקבל שלי אני הופך לאמצעי להשפעה.
• האחרים לא באמת נמצאים שם - אני מגלה שכולם היו בתוכי, בנשמה שלי. רק נראה לי שהרצונות הללו זרים, כדי שעליהם אני אתאמן וארצה לחבר אותם אלי.
• במידה שאני אעבוד עם האגו שלי להתחבר איתם, אני ארכוש כח ההשפעה ואוכל להשפיע לבורא.
• זו המטרה - להגיע לדבקות. ואז אני באותו גובה, מעמד, סטטוס כמו הבורא.
• לא להשתמש בבורא כדי למלא אותי (כמו כל העולם), אלא להשתמש בטבע שלי כדי להשפיע לו.
• ואז שנינו משפיעים ושנינו מקבלים. וזו דבקות.

• אמרת שהעולם הגשמי הוא העתקה של העולם הרוחני. אם אני מתקן רצון ברוחני, איך העולם הגשמי משתנה?

• קשה להגיד או להסביר.
• אתה מתחיל לראות עולם הגשמי והרוחני מלובשים זה בזה.
• אתה רואה עם 5 החושים שלך מה שמרגישים בני האדם, ועם החוש הרוחני הנוסף אתה מרגיש את התיקון הרוחני שלך.
• הדואליות הזו לו סותרת את עצמה.
• כמו המורה שיורד מהגובה שלו כדי להסביר לתלמידים. זה לא סותר את זה שהוא מורה. אבל הוא חייב להישאר טיפה יותר גבוה, כדי שיוסיף להם טיפה כל פעם, ולא יהיה מורם מעם.
• אחד לא סותר את השני.
• אתה בעצמך, בדרגה הגשמית שלך, חייב להתנהג כמו כל הגשמיים.
• ניתנה לרופא רשות לרפא. בדרגות הגשמיות אני צריך בכל זאת להשתמש בכח הגשמי, כמו כולם.

• איך מסתדר שפעם אני מפיץ וזה נקרא השפעה, ופעם אני מקבל ממישהו וזה נקרא השפעה?

• פעם אתה משתמש באהבה שלו, ופעם באהבה שלך.
• אם מישהו נותן לי משהו, אני חייב להשתדל לקבל ממנו - אחרת אתה פוגע בו.
  בזה אתה מחזיר לו תענוג לאדם שהביא לך את אותה המתנה.
  אני משתמש באהבה שלו אלי.
  אני מגלה לו את היחס שלי.
• בהפצה אני משתמש באהבה שלי אליו, שאני יכול להביא לו אמצעי שעל ידו הוא יכול לצאת מהייסורים, ולהרגיש יותר טוב.

• אם אני אוהב אותו ורוצה לתת לו, זו כמו מלכודת...

• זה בירורים שאתה חייב לעבור - אתה רוצה גדלות? תחושה שאתה גבוה ממנו? כבוד? שתיקון העולם יירשם על שימך?
• האדם עושה כל מיני חשבונות.
• אם אחרי כל החשבונות מגיע לזה שאתה רוצה להשפיע לזולת,  כדי להשפיע לבורא, הוא מגיע ללשמה, ואפילו ללא בעל מנת לקבל פרס. ואז הוא מגיע ממש לדרגת הבורא.

• האם הרצון לקבל לעצמי, האגו שלי, הוא הפוך ב180 מע' להשפעה?

• אנחנו עושים בדרך צמצום, מפסיקים להשתמש בו בעל מנת לקבל, ורק אח"כ משתמשים בו להשפעה.
• כל דבר שאתה רוצה לנהוג בו בצורה מאופקת - לא תוכל לרדת מ100% ל60% צריכה.
• אלא צריך לעשות הפסקה מוחלטת, ואז לעלות לרמה שאתה בוחר.
• לכן יש לנו עליות וירידות כאלו - קודם כל לעשות צמצום, ואז חשבון מחדש - ואז אתה תצליח.

• האם מה שאנחנו לומדים על רוחניות זה מתייחס רק לגמר התיקון? או גם שייך לעולמות אבי"ע?

• העולמות לא קיימים. הם קיימים בתוכינו.
• עולמות זה הסתרה.
• אנחנו עכשיו בעולם אינסוף.
• מי שנמצא כאן, מרגיש עולם אינסוף, אבי"ע, או עולם הזה.
• האדם נמצא בעולם מסויים, לפי הכלים שלו - לאיזה עולם הם מתאימים.
• כל אחד מודד בעיניים שלו - תלוי במשקפיים שלך.

• איך אנחנו קולטים רוחניות?

• במידת תכונת ההשפעה. אלו המשקפיים שלי.
• אנחנו נמצאים בעולם אינסוף - רק חסר לי תכנת ההשפעה.היא פותחת לי את הראייה.
• חסר רק אור חסדים. השפעה ממני. הכל אז יתברר.
• עולמות - זו מידת ההעלמה בתוך הרצון לקבל שלי.

• עולם אינסוף - כשכולם מגיעים לדרגת האינסוף הפרטית שלהם, האם זה יוצר את האינסוף הכללי?

• כן.

• כשאני בודק את הדרישה עמוק בלב, אני מבקש שבכל העולם תהיה השפעה ואהבה, אז למה אין?

• כי זה כדי שיהיה לך טוב. התופסת הזו הורסת את הכל.
• זאת הבעיה שלנו.
• לכן צריכים הרבה השפעות קטנות של אור, שיביא לנו אבחנות נכונות.
• איפה קבור הכלב שלי, שאני לא מאתר אותו?
• אתה לא מסוגל באמת לבקש את זה.
• רצון - זה שהוא נמצא בך, ורק אותו אתה רוצה לממש.
• אתה יוצא מהשיעור - ויש לך אלף ואחד דברים בראש.

• איך לעשות שזו תהיה הדאגה היחידה שלי?

• זה נעשה מצד האור במהירות האור.
• רק ע"י הסביבה.
• הבורא נסתר, ואני כלב.
• איך אני יכול לרצות שינוי לטובה?
• נכון שאתה כלב, אבל בכלב הזה יש כמה תכונות מאד יפות - קנאה, שנאה, תאווה, כבוד.
• לכולם יש דרישות כאלו - לכולנו יש את כל אחד מהן.
• אלו הכנות מצויינות, שבעזרתן אתה יכול להצליח ולהיות כאלקים.
• אם אתה משתמש בחברה ולקנאות בהם, הם כן ואני לא, זה נקרא עזר כנגדו.
• דווקא התכונות ההרסניות, הגרועות ביותר - מתחילות לאכול אותך - על ידם להתהפך.
• אתה רוצה כפול - זה לא יאומן. ומצליח.
• חסרה חברה, שאתה תקנא בה. שהיא תעורר לך את הקנאה.

• שיר - הללו

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 810, הקדמת פי חכם, טור א', ד"ה: והנה בראותי

• הקדמה

• אנחנו היינו פעם קבוצה גדולה מאד, כמה מיליוני אנשים שנמצאים בהשגה רוחנית.
• יוצאי מצריים. הגענו לגילוי האלוקי (מוחין דחיה - ביהמ"ק הראשון). ואח"כ לא יכלנו להחזיק בזה הרבה, כי הרצון לקבל כל הזמן גדל - נפלנו לגלות בבל. נבוחדנאצר, ימי אסתר המלכה.
• גם בגלות בבל היינו בהשגה רוחנית, אמנם שזה היה גלות לעומת מה שהיה קודם, אבל זה היה יותר גדול מגאולת מצריים.
• חזרנו ובנינו את ביהמ"ק השני - מוחין דנשמה - דרגה פחותה לעומת ביהמ"ק הראשון.
• אבל בכל זאת, לא היה אפילו ילד קטן, מדן ועד באר שבע, שלא ידע חוקי טומאה וטהרה. - זאת אומרת מה זו קבלה ומה זו השפעה.
• אנחנו לא יכולים לדמיין דבר כזה בכלל, איך זה לא להיות נשלט ע"י הגוף שלנו.
• היינו קיימים עד חורבן ביהמ"ק במצב שהוא מעל החיים הרוחניים.
• ואז, בפעם הראשונה מאז ימי אברהם, שייסד את קבוצת הבבלים, היינו בניתוק מרוחניות. למה שאנחנו עכשיו.
• אנחנו לא יכולים לתאר מה זה לחיות בשני העולמות - הכל זה אחרת, איך אפשר לדמיין את זה בכלל? מה ההבדל בין חשבון שהקטן עושה, לבין חשבון שהמבוגר עושה?
• הגלות האחרונה היא הגרועה ביותר, אין כמוה. הגלויות הקודמות היו עדינות. כאן זו פשוט גלות טוטאלית.
• הבבלים כבר כיסו את כל כדור הארץ, ואנחנו איתם.
• איבדנו גם את עשרת השבטים בחורבן ראשון, ועכשיו אנחנו רק 2.5
• אסור להגיד על התורה שהיא סיפורים, רק בעולם הזה. אתה בזה מדמה את עצמך למי שאין לו כלום ביד, ומזלזל במה שיש לך. באמצעי שעל ידו אתה חייב לעלות מגלות לגאולה.
• ואז אתה קורא בתורה איזה סיפורים - איזה זוועה !! שמדובר על על חמולות ומלחמות??
• אנחנו צריכים להבין על מה התורה מספרת, ועל איזה חוקים מדברים? על איזה שור שנגח פרה? או מה עשיתי לשדה שלו?
• כל התורה מדברת כנגד ליבו של אדם - תיקון היצר. נושאים מהותיים, פנימיים.
• אם אנחנו עושים הדדיות בין כל חלקי הבריאה שהבורא ברא - שכולם יתקשרו ביניהם, ויהיו בערבות כדי להידמות לכח ההשפעה = הבורא, שיהיו כאחד - עבור זה אנחנו קיימים.
• אסור לנו לעזוב את האמצעי הזה לתיקון שלנו, כי אחרת אנחנו סתם בהמות בעולם הזה, שאין להן שום קשר לאלוקות ולתיקון.

• איך מקובל שנמצא בגובה, גמר תיקון, פתאום צועק על הקטנים שלא מבינים כלום?

• אתה צודק, אני מסכים איתך.
• רק יש בעיה אחת קטנה.
• בעה"ס הגיע לגובה. עשה את שלו. והשאיר לנו מה שצריך.
• כשהוא מתייחס לאותם האנשים שצועק עליהם, מקובלים ירושלמיים...
• כשהוא הגיע מפולין ורצה ללמוד יחד עם המקובלים הגדולים מירושלים, מצא שלומדים פה ושם. מתפלפלים בספרים, לומדים בעל פה מה שכתוב, אפילו בכתבי האר"י, רמ"ק.
• גם היום יש כאלו שלומדים את כתבי בעל הסולם - אבל בשביל חידודי שכל.
• עליהם הוא שופך את חמתו.
• כי האנשים האלו בעצם נמצאים בקשר עם חכמת הקבלה, אבל היחס שלהם לזה הפוך. בשבילם זה סם המוות.
• במקום להוציא מזה המאור המחזיר למוטב - הם אומרים "אנחנו בסדר, אנחנו לומדים".
• בדת, אתה לא צריך לתקן את עצמך. אם אתה עושה פעולות בפה ובידיים, זה מספיק לך. לא תיקון הלב, הרצון.
• בגלל זה הוא נמצא איתם בכסח. רע ומר לו.
• האנשים האלו נמצאים ליד מקורות שיכולים להוציא משם המאור המחזיר למוטב. אם אדם מרגיש שהוא רע.
• אבל הם אומרים - אנחנו בסדר.

• אז איך יכול להיות שהוא צועק ומתרגז עליהם?

• נכון.
• זה שהם במצב רע זה מלמעלה.
• אבל זה שהם לא מגיבים נכון - זה תלוי בהם.
• שכל אחד יעשה כרצונו, ויגיד "לך לאומן שעשני". יש לי פתק מהרופא. אני מטומטם - הנה קבלות. עזוב אותי.
• אם אנחנו חייבים לבצע משהו - אז איך לא להיות בטענה? בפרט לאנשים שיכולים לעשות זאת???
• התורה אצלם בידיים, אבל לא מוציאים ממנה כח התיקון!!!
• היום זה אופנה ללמוד חכמת הקבלה, אפילו בבתי כנסת.
• בשביל מה עוסקים בזה? לתקן את עצמם? או סתם סקרנות? אופנה חולפת? להראות שגם אצלם יש דבר כזה?
• מה קורה כאן?
• אם לא לצורך תיקון, אסור להתעסק בתורה. אתה נקרא גוי.
• אם לצורך תיקון - שאתה רוצה להגיע לייחוד עם הבורא - אתה נקרא יהודי.
• רק לשם זה נתנו אותה.
• הוא מתרגז מתוך זה שהבחירה החופשית שניתנת לאדם - הוא לא משתמש בה. אמנם שזה הכי קרוב אליהם מכולם.
• צר לו - כי הוא יודע שבעוד 15 שנה, תתחיל השואה. והיא אך ורק מפני שזילזלנו בתיקון. הוא כותב על זה בהקדמה לספר הזוהר.
• כל הפורענות באה לעולם עקב בני ישראל. כשאנחנו לא מושכים את התיקון לעצמינו ולעולם.
• לכן צר לו, והוא צועק.
• מקובלים כתבו בשנות השלושים בפחד וחרדה - מה שיהיה בעוד 10 שנים באירופה. שראו כבר דם, רציחות ושריפות - וצעקו.
• בעל הסולם רצה להביא איתו 300 משפחות מוורשה. הוא היה שם דיין. והרבנים שם בוורשה עשו עליו חרם. אמרו לו "כשיבוא המשיח אנחנו נצא". אז בא המשיח היטלר, והוציא אותם.
• וההשלכה הזו משליכה על כל העולם.
• נקווה שאנחנו נצליח לשמוע משהו מקריאה הזו.
• אם אדם מרגיש, רואה, איך אנחנו, בעלי האמצעי לתקן את האנושות, דרך התיקון העצמי שלנו, ולמנוע את כל הרע בעולם, עד השלימות הסופית והטוטאלית - איך אפשר לא לשתוק?!
• הוא אח"כ קיבל על הראש הרבה פעמים. אתה יודע כמה מתנגדים היו לבעל הסולם?
• אולי לאט לאט ישמעו. שאנחנו בעלי שיטה, ושאפשר לתקן את עצמינו ולהביא אותה לעולם. זה נקרא אור לגויים. זה עליך ועלי.
• בפרט, שאנחנו נמצאים בעיקבתא דמשיחא. עקבות המשיח.
• זו כבר לא תחילה - זמן המשיח התחיל מהאר"י, לפני 500 שנה.
• הגילוי הוא במשיח בן יוסף (יסוד), והתיקון צריך להיות בגלוי במשיח בן דוד(מלכות) - בין יסוד למלכות.
• אנחנו בפיגור כבר 500 שנה, ושואלים למה רע לנו?
• אומות העולם שואלים בצדק, למה רע להם. אבל לנו? איך אנחנו יכולים לשאול אם יש לנו אמצעי, ועלינו לתקן?

• לא ברור איך אפשר ללמוד קבלה ולא להיתקן. מה אדם עושה בתהליך כדי להיתקן?

• אפשר ללמוד מכל ספר. מכל ארבע הלשונות בתורה.
• התורה מדברת על גילוי האלוקות. כל התורה היא שמות קדושים, ולא איך לסדר את עצמינו בעולם הזה.

• מה זה שם קדוש?

• 
  
• הכל זה איך אני מסדר את העביות שלי בעל מנת להשפיע - זה נקרא ויהיה שן ה' עליך.
• כשאני תיקנתי את עצמי בדרגת אלקים - אז אני אומר שאלקים קיים. וכל שם שאני מגלה - זה גילוי. זה שם ה'.
• לבורא ין שמות. אני נותן לו שמות מתוך ההיכרות שלי איתו. מתוך שאני כמוהו.
• האור ממלא את העביות שלי, ונותן לה תיקון דלהשפיע - וזה נקרא שם ה'.
• בצורה כזו אנחנו מגלים את הבורא, עולים במדרגות רוחניות.
• לזה ניתנו לנו האמצעי שנקרא תורה ומצוות.
• התיקון נעשה ע"י כח מיוחד שנקרא אור מקיף/משיח/לא משנה. הוא מתקן אותי בעל מנת להשפיע.
• הכל הזה בא מהספרים. והוא מתאר לי את העולם הרוחני.
• אם אני לוקח את הספרים האלו ורואה בהם גשמיות - תהליך הסטורי, פסיכולוגיה, מוסר - אז זה לא תורה.
• תורתינו אינה תורת מוסר.
• או שאני לומד את התורה - שאני צריך לקלוט את החוקים שלה בגשמיות.
• אז איפה האור המחזיר למוטב?
• ומה עם ספרי קבלה - אם אני רוצה להתפלפל על כמה ספירות ופרצופים יש - אני מפעיל שכל. לא את הרצון, הלב שלי - שהוא ייתקן.
• כמו בחומש - שאני רואה הסטוריה, ואני מבין לפי זה איך אני צריך להסתדר עם המשפחה שלי, או מהתלמוד איך להסתדר עם השכן, או עם קבלה כדי לדעת איזה מלאכים יש בשמיים.
• כל ההבדל הוא אם אתה מתעסק כדי להרוויח בעולם הזה ובבא, או כדי לקבל כח שיתקן וישנה אותך.
• זה ההבדל בין דעת תורה, לדעת בעל הבתים.
• כמו באות י"ז בהקדמה לתע"ס - שכוונת הלימוד היא לא כדי לדעת. שאני אצא מהשיעור עוד יותר מבולבל. אלא שיבוא אלי אור ויתקן אותי.
• גם לאלו שנמצאים בלימוד הלא נכון, גם לאלו שלא לומדים בכלל - כולנו בצרה אחת, בגלות. אף אחד לא עושה בכוונה, או מגרסא דינקותא, או ממשהו אחר.
• כל אחד מאיתנו צריך לחשבו - עד כמה הוא מסוגל להאיר לעולם.
• העיקר זה ייעוד החכמה הזו, מה היא צריכה להביא לנו, בשביל מה, למה, למי היא מיועדת וכו'.
• ואז יש תקווה שנשנה את הכל בקלות.
• ואם לא - חס ושלום - זה יבוא בדרך ייסורים ולא בדרל תורה.

• איך יכול להיות שאנחנו בפיגור - זה היה רצון הבורא!

• ע"י מחלות ילדים הגוף מתחזק. ובכלל מחלות הן לצורך תיקון הגוף.
• כשאדם גדל, הוא חייב לעבור מחלות מסויימות - שעל ידיהן הוא מחזק את עצמו.
• אותו דבר בין המתחילים - ישנן שאלות שהם שמעו - אין כח בעולם חוץ מהבורא. אין עוד מלבדו.
• ואם אין אני לי מי לי?? איך זה מסתדר??
• אסור לקבל כל אימרה כדבר החלטי כמו שזה נראה לנו.
• איפה כאן נכנס האדם, עם היחס שלו, התגובה שלו, ההבנה שלו, כמו בן/עבד/שותף כלפי הבורא.
• יש דרגות, שינויים באדם. לא הכל מלמעלה.
• מה שקרה במשך 500 שנה האלו, זה לא קרה כדי שנגיד - מה שהיה זה הכל מלמעלה.
• זה נעשה מלמעלה - בטוח. אבל זה מעיד שאנחנו לא עשינו תיקונים בזמן הזה, ולכן זה קרה ע"י הבורא.
• כן, הכל מלמעלה, אבל אתה לא עשית תיקונים.
• זה לא פשוט. הדואליות בהשגחה עלינו - באגרת אחור וקדם צרתני. הבורא סוגר אותי גם מהאחורה וגם מקדימה, ומצד שני אני חייב להשתתף - שהתנועות שלנו יהיו מסונכרנות.
• אם הייתי מתקן את עצמי ברצון שלי - הייתי נמצא שרוי בטוב - בעולם הרוחני.
• ההבדל הוא לא במצב שלי - אלא בזה שאני במקום להתאים את עצמי לבורא - אני מרגיש חוסר התאמה הזו כייסורים.
• אם הייתי מדביק את 500 השנה האלה, הייתי מרגיש אותם כאור ולא חושך.
• אני בכיתה א', צריך לעלות לכיתה ב'. מתחילים לדרוש ממני לפי כיתה ב'. פתאום החיים נהיים שחורים. קודם הייתי סתם עצלן - עכשיו אני מפגר. מקבל מכות מכל הכיוונים.
• אם הייתי מתאים את עצמי לכיתה ב', הייתי מרגיש את עצמי טוב, מלך.
• התיקון הוא עלינו - להתאים את עצמינו לזה.
• זה שנתגלגל ונגיע למטרה זה בטוח - אבל האלה זה איך נגיע - בטוב או ברע.
• זה לא עניים של זמן - זה עניין של ייסורים.
• לכן בא המקובל הזה וצועק - מה אתם עושים? מחכה לכם שואה מעבר לפינה?
• זה ממש מסוכן, בפרט שאנחנו נמצאים במרכז. אנחנו המקור, אנחנו הסיבה.

• למה הוא צועק ואנחנו לא צועקים?

• כי הוא יודע, רואה.
• האמא צועקת כי היא רואה מה קורה לילד. הילד לא מרגיש, אז הוא משחק בעריסה.
• האמא יודעת על החום, החיידקים, הדלקת ראות, והילד לא מרגיש.
• בעה"ס שרואה אותנו צועק באמת - אבל אנחנו לא מרגישים.
• גם מישהו שנופל מקומה עשירית - אומר לך "לעת אתה זה בסדר"

• אז איך אנחנו נצעק?

• אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כרציניים מאד - כדי שזה יעורר אותנו לתיקון.
• זה גם אמצעי להגיע לשלימות - שזה בעצם לפנינו.
• התורה לא באה כדי להיטיב לך בעולם הזה.
• יש אמצעי, ובעולם הזה לא תרגיש מנוחה, ויהיו כאן מצבים מסוכנים.
• אתה חייב לעשות תיקונים.
• אתה נמצא בעידן החדש, בימות המשיח.
• הכח הזה מושך אותך מהרצון לקבל לרצון להשפיע - הכל הזה נמצא לשירותך. היתר בידיך.

• שיר - בלב אחד

24.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• האני, והרצון לקבל שבאדם הם אותו דבר.
• זה שאני רוצה להבדיל - אני שופט בצורה לא נכונה.
• אם אנחנו מגיעים לרצון לקבל, אותו אנחנו צריכים לשפוט. איך הוא נפעל?
• לא איך הוא נפעל מהבורא, אלא איך שיכול לשפוט את עצמו.
• כל ההגדרות הן כלפי האדם עצמו. כלפי הבורא אין שאלה. אין צדיק, רשע, כלום. רק כלפי האדם אנחנו נמצאים בשבירה, חוסר קשר ודבקות וכן הלאה.
• אנחנו תמיד צריכים למדוד את עצמינו כלפי המטרה.
• אנחנו אף פעם לא רואים יותר מהמצב הנוכחי וקצת מהסמוך אליו.

• למה צריך להשתוקק?

• מה שאני יכול לתאר לעצמי כיותר גבוה:
  
• לא לשמה -
  כשברור לאדם, שהוא עובד כדי לקבל רווח לעצמו.
  זו דרגה מאד גבוהה - שאני באופן יומיומי נמצא במחשבות, שכל השכר שאני עושה צריך ללכת לכולם. אפילו בלי שאני ארגיש.
  שלא יהיה לי שום שכר, אלא רק מרץ לעבוד.
  כמו תחנת כח - שיש לה כח לספק לכולם מה שהם צריכים, בלי לקבל תמורה או תגובה.
  אני מבין שצריכה להיות אהבה חלוטה, השפעה טהורה.
  ויחד עם זה אני שוקל ובודק - ומבין שאני לא בזה. שיש משהו שאני מקבל מהעבודה.
  הייתי רוצה, אבל לא מסוגל. אני מבין שאני רוצה לשמוע או לראות משהו מהפעולות הללו חזרה.
  זה לפני המחסום, כניסה לרוחניות.
• לשמה -
  חפץ חסד - להשפיע על מנת להשפיע.
  שאדם יכול לעבוד לטובת הזולת, נותן כל מה שיש לו, ולא דורש כלום בחזרה.
  השפעה לשם השפעה.
• שלא על מנת לקבל פרס -
  לקבל בעל מנת להשפיע.
  הרצון לקבל מתוקן בצורה כזו, שלא דורש שום כח חזרה, תגובה חזרה, כדי להשפיע.
  תשובה מאהבה.
• כך רב"ש מחלק את שלושת המדרגות האלו בגדול.

• מדוע אני והרצון לקבל זה אותו דבר?

• כי זה כל החומר של האדם.
• אנחנו צריכים להגיע למצב, שפיו וליבו שווים.
• אני עדיין לא יכול לקבוע אבחנות נכונות - אבל אם אני שופט עצמי מתוך הטבע, אני עושה זאת מתוך הרצון לקבל שלי.
• או שאני חייב לראות רווח, וזה בשבילי זו המטרה. או שזה האמצעי שלי כדי להגיע למטרה.
• כמה רווח אני צריך כדי לעשות עבודה מסויימת?

• החומר דלק להשפיע, זה לא קבלה עצמית?

• אם אני דורש גדלות בעל הבית, אז השאלה היא מה אני רוצה מגדלות בעה"ב.
• האם אני נהנה ושמח לעבוד בשבילו, כי אני מרגיש שאני שייך ודבוק לגדול - ובזה אני מרגיש שאני גדול.
• לא על מנת לקבל פרס - שאני דורש גדלות בעה"ב כדי לבצע פעולה, ושלא יישאר ברצון לקבל שלי כלום, חוץ מחומר דלק.
  אני נוסע מכאן לירושלים, ואני לא רוצה כלום חוץ מדלק כדי להגיע לשם.
  עובד בהשפעה נטו, ונישאר בעצמו ריק.
• בזה אני עושה את עצמי דומה לבורא.

• האם הקשבה לעיצות באמת משפיעה על האגו?

• תלוי איך הוא מקשיב לעצות.
• העניין הוא שהכח ההגנתי שלנו מונע מאיתנו להשפיע. ואז האדם בורח.

• במצב של לשמה - המודעות זה כבר תגמול? הידיעה שאתה שם זה תגמול?

• אנחנו תמיד שואלים על המילוי, ולא מבינים שתכונת ההשפעה יכולה להיות מילוי בעצמה.
• בחינה ב' מתרוקנת מאור חכמה, ועושה פעולת השפעה - אז נמשך לו אור אחר, שפל בהרבה מאור החכמה - אור הדבקות.
• למה שפל - כי הפסיק לקבל.
• כשאור הדבקות נפרד כמעט לגמרי מאור חכמה, הוא מבין שלא יכול לעבוד בלי אור חכמה, ואז מושך מעט אור חכמה בלבוש חסדים שזו כבר בחינה ג'.
• בשביל לדון בדברים האלו, צריך להתכלל מעט בהוי"ה.
• העבודה שלנו לא נעשית יותר טובה - תמיד כלפי המצב הבא, אתה נמצא בחוסר הבנה והכרה.
• כל השכל הגדול, הרגש והבירור - אתה עושה כדי לקבל מדרגה הבאה בהיסח דעת - זו גדלות.

• מה צריך לעשות כדי לעבור מלא לשמה, ללשמה?

• קודם כל צריכים לעבור ללא לשמה, ואז זה יהיה ברור.
• לא לשמה זה האמצעי ללשמה - זה כבר כלול מלשמה במשהו.

• איך אני אבדוק שאני מתקדם ללא לשמה?

• אדם צריך לראות, עד כמה שהוא שומע מה שאומרים לו.
• יכול להיות שלא מצליח - אבל משתדל. כמו ילד קטן - שלא הולך לו, אבל לא עוזב.

• מי עושה אותי דומה לבורא? אני או הבורא?

• זו בחירה חופשית של האדם.
• בלי היגיעה למעלה מהכח האנושי, שאדם מקבל על עצמו טבע דלהשפיע בכל מה שמסוגל -
• בלי זה לא ייתכן שהוא יגיע.
• הבורא זה חוק, משם אין שינויים.
• זה שאדם מחכה - הוא מחכה להתחלפות הרשימות.
• אם הן מתחלפות ע"י עצמן, זה לא טוב. כי כל פעם שלא מממש את הרשימו הנוכחי, הרשימו הבא כולל את הרשימו שלא מימשו אותו - ואז הפעולה מאד קשה.
• כך הרשימות מצטברות בתוך אדם - ואז מאד קשה לו להתקדם.

• למה אנחנו מקשיבים לזה, ולא מצליחים לשמוע בפנים?

• כי אנחנו לא מעוררים אחד את השני.
• אדם לא יכול לעורר את עצמו.
• איןן לו סיבה לזה.
• אבל אם החברה מביאה לי כלפי הפעולה - שמיעה על הרוחניות - למעלה מהרצון לקבל - אם הקבוצה מביאה לי חשיבות - אני מוכן לשמוע.
• כל דבר רוחני יכול להתממש רק בקשר בין הנשמות.
• אם אני רוצה לבצע משהו, אני חייב לעורר קשר יתר ביני לבין הזולת - שם קורית הרוחניות.
• אני צריך לקבל מרץ, מקום, תמיכה, מאותו המקום שזה יתממש בו - ביני לבין הזולת.
• אם הקבוצה לא נותנת לי חשיבות, אני לא שומע, סתום לזה.

• איך אני מעורר את זה?

• הקבוצה צריכה להראות לך את חשיבות ההשפעה, הקשר, היציאה מעצמך, התחשבות בספר או מורה.
• לא שתרגיע את עצמך שאתה בסדר.

• מה אני יכול לעשות?

• לא יודע.
• תעשה משהו, שהם יעשו את זה.
• אחרת לא תהיה לך אפשרות לממש.
• רב"ש כותב על זה.
• צריך לעורר את החברים, שהם בחזרה יעוררו אותך.
• בלי זה אנחנו אבודים.
• אם אני לא מקבל חסרון מקבוצה לממש את עצמי, לקבל הרגשה רוחנית, להשלים אותם, לתת יגיעה שם.
• הם צריכים לגלות לי את מקום השבירה - מה ואיפה לתקן.
• אחרת אני עושה דברים לא במקום המקולקל.
• לכן 99% לא מצליחים - נותנים הרבה, אבל לא במקום הנכון.
• יש לך כלי שבור, ואתה בכלל מנקה אותו, מלטף אותו.
• עושה פעולה במקום הלא נכון - ומצפה לאיזו תגובה.
• צריכים לגלות את החור הזה - במה הוא בדיוק, איך אני משלים אותו, איך חברים עוזרים לי - זו הדדיות.

חלק א' - כתבי בעה"ס, עמ' 746, אגרת מ"ו

• הקדמה

• הכל צריך לבדוק לפי הכלים של האדם.
• במידת תיקון הכלים, הוא יכול לעבוד איתם, ולאבחן נכון איפה הוא נמצא.
• אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות.
• חייב להיות נקי עד הגובה הזה (בינה), שלא יהיה לו שום חשבון לעצמו - במידה שהולך לשפוט (חכמה) שיהיה נקי.
• בכל דור ודור יש לך כאברהם יצחק ויעקב, אבל הם לא מתגלים - יש להם משימות משלהם.

• מיהו מקובל?

• זה שיכול באמת לקבל על מנת להשפיע לבורא.
• לפני זה זה רק תיקונים.
• רק בדרגת תשובה מאהבה, שאדם מתחיל לקבל תענוגים שעל מנת להשפיע - זוהי עבודה אמיתית.
• צדיקים ירשו משנה - עובדים ברצון לקבל בעל מנת להשפיע, אז הכלים האלו מצטרפים להשפעה.
• זו"ן לא מסוגלים לקבל במקומם שום דבר, אלא רק בעלייתם לדרגת או"א. ושם יכולים לקבל תוספת אור חכמה.
• זה נקרא שאלישע רץ אחרי אליהו - שתחתון רוצה להצטרף לעליון, נדבק בו, תופס את בגדיו - לבושו - ובזה מקבל פי שניים.
• בצורה כזו יכולים לברר את כל הכלים (אפילו ל"ב אבן) - שזה גלגול של קיין, בזה מעוררים קו שמאל, שנכלל בקו האמצעי - וזו החכמה שמתגלה עד גמר התיקון.
• אבל כל החלקים של הרצון לקבל שלא יכולים להיתקן עדיין, שהם עדיין בחטא קיין - ממתינים לקבל תיקון, רב פעלים מקבצי אל, שרק אז יתוקנו.
• אנחנו לומדים את הפעולות האלו בשפה אחרת, ולכן הן לא כל כך ניכרות לנו.
• גלגלתא עיניים דחתחתון משתדלים לקבל את אח"פ דתחתון.
• אתה לא יכול לאחוז בו, כי הכלים שלך לא מסכימים עימו. זה מחור רצון, חוסר תפיסה.

• למה בעצם כל המדרגות הן בשמות, כמו "אלישע" ו"אליהו" ?

• בשמות המדרגות יש רמזים וסימנים, בדיקות ומדידות, על מה המדרגה.
• אפילו אחרי מספר, אתה חייב לדעת על איזה מספר מדובר.
• כשאני בהרגשה - אני לא צריך שמות.
• אבל כשעכשיו אני רוצה להתחבר למדרגה מסויימת, אני צריך אבחנות שבה, והן מתעוררות בי כרשימות.
• אם אני אגיד לך תעודת זהות של מישהו - בטוח נדבר על אותו בן אדם.
• ישנם אנשים שכותבים על מה שרואים, וישנם כאלו שסתם רואים וזהו.
• ברגע שאתה צריך לחקור את התמונה, למסור אותה, ללמוד ממישהו עליה - אתה צריך כבר שפה.
• ישנן גימטריות וסדר אותיות, ועוד הרבה דברים שמסבירים לך על מהות המדרגה.
• אוטו סוסיתא נמצא 20 ק"מ מירושלים, תן לי שם אחד על כל המצב הזה. זה לא פשוט.
• ואז כשאתה בודק ויודע את כל מה שהשם כולל בתוכו - ברור לך איפה זה.

• מה ההבדל עבורי בין מדרגה זו לאחרת?

• אין הבדל.
• שמות הם מדידה. אור וכלי.

• מה בא קודם, איך אני תופס את האנשים בחוץ, או איך אני בנוי בפנים?

• פסיכולוגית - בדר"כ אנחנו רואים רע בחברים, ואח"כ מודעים לזה שזה רע בנו.
• אבל רוחנית - אני מכין את הכלים שלי לתפיסה, ומתוך זה אני תופס את החברים.
• בפסיכולוגיה זה הפוך מרוחניות.

• שיר - ים של אהבה

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 172, פתיחה לחכמת הקבלה, אות מ'

• הקדמה

• כשיש לנו פרצוף ע"ב, אז חסר לנו אור היחידה וכלי בחינה ד'.
• עביות דבחינה ד' בעצם עומדת ומונעת מהוא להתפשט מתחת לטבור.
• הביטוש הוא רק על מה שמפריע.
• בעה"ב לא עושה איתך חשבון על דברים שאתה אוכל. אלא על המנה העיקרית.
• כי ממילא אם אתה מקבל ממנו בד' עביות, אתה גם תקבל את כל היתר.

• למה המסך מזדכך?

• כי הוא החליט שלא עובד עם בחינה ד' יותר.
• אם אני מקבל כמו שאני מקבל, אני לא עושה את רצונו של בעה"ב.
• הוא רוצה שאני אהיה כמוהו.
• אם קיבלתי רק קו בלבד, אני לא מהנה לבעה"ב.

• מה נשאר בתחתון מהעליון?

• אין לתחתון כלום שדומה לעליון. רק שנולד משם.
• 
  
• ניסיתי לקבל את כל הארוחה בעביות ד'.
• ראיתי שבזה אני לא מממש את תכלית הבירה.
• אני מזככך - מגלה שבמשהו אני כן יכול להשפיע לו.
• אין אני יודע עד כמה אני יכול לקבל?
• אני הולך על הסטייק הקודם, לוקח ממנו ד' ג' דקומה הקודמת - גלגלתא, עושה ממנו ע"ב הפנימי, שמתפשט בפנים, אני בודק כמה אני יכול להשפיע לבעה"ב במנה יותר קטנה מקודם, לא עושה חשבון שאח"כ לא יצא לי כלום - מספיק לי שלרע אחד אני יכול להנות לו.
• ואז אני לוקח רק חלק מאותו סטייק (לפי הרשימו מהמדרגה הקודמת),
• ואז מתפשט הי ע"ב דגלגלתא, ואז מתוכה אני עושה ד' ג' חיצוניים - אני הולך לבצע קומת חכמה. נגיד אני הולך לקבל במקום סטייק - דגים.
• אבל יש לי מול מה למדוד אותם -אני מודד את הפעולה החיצונה שלי (ע"ב חיצון) כלפי ע"ב הפנימי.
• ע"ב הפנימי הוא סימולציה של גלגלתא כלפי ע"ב החיצון.
• לא יכול להיות שגלגלתא תוכל להתקשר עם הע"ב, אם אין בה ע"ב פנימי. שרק איתו היא מבינה מה זה ע"ב החיצון.
• אם העליון רוצה להשפיע לתחתון, הוא בונה בתוכו מודל של התחתון, ולפי זה לומד את התחתון.
• כמו שיש דעת בתחתון כדי לתפוס את זיווג אבא ואמא.
• 
  

• איך זה שהיה מצב, אבל אין רשימו?

• זה לא נכון.
• זה לא שאין זכרון, אני לא רוצה לעבוד עם מה שיש.

• האם הפרצוף שולט ברשימו, שיש לו רשימו יותר גדול, והוא משתמש ברשימו יותר קטן בפה דראש?

• כן.
• אם אני לא מוגבל משני הצדדים, ואני בוחר את הפעולה - זה לא נקרא שאני בוחר ברוחניות.
• בלי עבר, הוא לא יכול לעשות שום דבר לעתיד.
• שום דבר לא נמחק - יותר מזה - לוקח מהפרצוף הקודם את כל המבואות, התהליכים שעבר.
• הע"ב יותר חכם מגלגלתא. יש לו עביות א', לעומת גלגלתא עם עביות שורש.
• גלגלתא מסתירה מהע"ב את האינסוף - הוא יותר עכור.
• הוא מרגיש את זה שהפרצוף הקודם זה העבר שלו, העליון שלו.
• ממי הוא מבקש? רק מגלגלתא. לשם הוא מעלה את החסרון שלו.
• בשבילו היא נכללת באינסוף - הוא פונה אליה.
• ודאי ששום דבר לא נמחק.
• מה שנעלם זה הקשר - בהזדככות המסך.
• כשהמסך עולה מד' לג', בג' יש לו אור חוזר היורד, שנכנס לרשימו ומחליף אותו, ומה שיוצא זה תגין על האותיות. ואז יש קשר בין העליון לתחתון.
• אם הוא עלה לדרגת הב', אור חוזר נעלם, התגין שום בפנים, והזיווג למעלה.
• יש קשר בין ע"ב לגלגלתא. אם ע"ב הולך ומתפשט, הוא מזמין בגלגלתא את הקומה שלו. והיא כלפיו רק כתוספת תגין על האותיות.
• יש כאן תהליך מערכתי מאד משובח, מורכב. שום דבר לא נמחק - הפרצופים הסמוכים קשורים ביניהם בכל הפעולות. גם מלמטה למעלה במ"ן העולה, וגם מלמעלה למטה.
• זו מערכת אינטגרלית, אנלוגית - כל חלק קשור לכל החלקים.
• אין פעולה שקורית בפני עצמה.
• מלכות שאינסוף שעכשיו עושה איזו פעולה, יתר החלקים לא נמצאים בפעולה הזו?

• האם יש השתוות צורה בין דרגות העביות בכל הפרצופים, במה הם שונים?

• יש חיות, שמהן אנחנו לוקחים איברים לגוף שלנו. עורות, בשר.
• ההבדל שאצלו כולו דרגת חי, זה הדבר הגבוה ביותר. - כמו ע"ב החיצון.
• ואצלי זה חי דמדבר - זה לא הדבר הגבוה ביותר. - כמו ע"ב הפנימי. ויש לי מעליו קומת כתר - אדם.
• אם זה קורה באיזשהי צורה במערכת כללית, פרטית - ודאי שזה קורה בכל דבר.
• רוחניות זו הרמוניה כללית - אנחנו לומדים שהיא כאילו פועלת חלקית.
• השבירה היא לא בעולמות, אלא רק בנשמות. כלפי עצמה היא לא שבורה.
• כל תופעה, קיימת בכל המערכת.

• למדנו שהעליון עושה מודל של התחתון (ע"ב הפנימי) כדי להשפיע לו. איך התחתון עושה מודל של העליון?

• לפי מה שהעליון מראה לו.
• אמא מאריכה רגליים.
• אח"פ דעליון נמצא בגו"ע דתחתון.
• התחתון לא יכול לעשות את זה בלי שהעליון נותן לו איזשהו צורה.
• מהתחתון יש דרישה רק להידבק, להכניע אצלו כלפי העליון.
• אוי ואבוי אם הוא ינסה לדמיין את האח"פ דעליון - הוא ידמיין את האח"פ של עצמו - וזה יותר אגואיסטי.
• אז איפה העליון שאני אתבטל אליו ואצליח??
• יוצר, שאנחנו צריכים לחפש את הצורה של העליון שאליו אנחנו צריכים להתבטל כדי לקבל את אותה הצורה. ולכן מביאים אותנו לקבוצה.

• איך נעשה טיפוס מע"ב לגלגלתא?

• כי ע"ב החיצון מתלבש על הע"ב הפנימי דגלגלתא.

• מה ז"א שע"ב יותר עכור מגלגלתא?

• הוא רחוק יותר מאינסוף, גלגלתא מסננת את אור אינסוף בדרך אליו.
• כל הפרצופים הללו הם ירידת הכלים, ולכן האור שבהם מתמעט.

• אם יש לו עביות יותר קטנה, איך יכול להיות שהוא עכור יותר?

• הע"ב מושך אליו אור הנפש, ולגלגלתא נכנס אור הרוח - שהוא אור יותר גדול.
• אני עבדתי בכל הכח שלי בגלגלתא, רציתי לעשות את כל הפעולות שרק אפשר. לא יכולתי יותר. עזבתי את המצב הזה, נכנסתי שום לפעולה.
• אני מרגיש עצי חלש יותר, עבה יותר, הולך לעשות כמה שאני מסוגל.
• אני עובד בכח פחות ממה שבגלגלתא - מפני שאני מרגיש עביות גדולה יותר.
• כח ההתנגדות בגלגלתא היה ד', וכח ההתנגדות שלי עכשיו יותר קטן. אני מוכן לקבל רק דגים, לא בדר.
• העב יותר חלש מגלגלתא, עבה יותר.
• מסך בגלגלתא יותר עבה, ולכן יותר זך.
• מסך דע"ב יותר חלש.
• גלגלתא יכולה לשלם 1000$, ע"ב רק 800$.
• הע"ב שמבקש מגלגלתא אור לעצמו, מעורר בגלגלתא חסרון נוסף, על החכמה.
• וגלגלתא בעזרתו ממשיכה אור יותר גדול, ממה שהמשיכה בעצמה!! בנוסף לאור הנפש, ממשיכה עכשיו גם אור הרוח!
• הפרצוף הכי נמוך - יזמין בגלגלתא אור היחידה!
• אז מה נרשם עבור מלכות? רק נפש.
• ע"ב לא מרגיש את אור הרוח שגרם לגלגלתא למשוך.
• אבל בדרך חזרה, הוא ירגיש את כל מה שגרם אצל העליונים. אבל עד גמר התיקון לא.
• עד גמר התיקון, רב פעלים מקבצי אל - כשכל הספירות מלמעלה למטה ובחזרה, וכל כלי יתקשר לכל התופעות שעשה - האורות תמיד יהיו במקום הלא נכון, והרגשה חלקית.
• עקרון ערך הפוך אורות וכלים הוא חשוב - מעורר אותנו להגיע לשלמות.
• כמה שעובדים יותר, מרגישים עצמם יותר רוחניים. כמה פעמים אני יכול לצאת מאוצר המלך עם קופסא קטנה ושופכים לי אותה? פעם אחת? עשר? מיליון פעם???
• כל זה כדי לדחוף אותנו.
• אני מגלה את הרצונות שלי יותר ויותר.
• השלמות רק בסוף - ולפני זה הכל מסודר כדי לתת לך לעבוד יותר ויותר בפחות ופחות שכר.

• האם ע"ב צריך להגדיר בדיוק מה הוא רוצה מגלגלתא?

• ברור!!
• אתה נכנס לחנות ואור "תן לי משהו טוב" ?
• אתה חייב לדעת איפה אתה נמצא.
• תה עושה פעולה מוגדרת כלפי בעה"ב, באילו תנאים אתה רוצה לתת לו את זה.
• בראש הפרצוף יש הכל. גוף הפרצוף כבר קיים בפרצוף הבא.
• עד סוף כל המדרגות, יש לנו את אותה התבנית - אותו הסדר איך שהפרצוף מתפשט ומזדכך.
• וזה מוחלט, ולא ניתן לבלבול או שינוי.
• הכלי זה לא פונקציה - מה שהכלי מחליט זה שטויות. הכלי נמצא באור, והאורות מנענעים את הכלים.

• למה? אנחנו רואים שמלכות דא"ס עשתה משהו אחרי שהרגישה?

• המלכות מרגישה, מחשבת הבריאה מחייבת את הנברא לעשות פעולות.
• הנברא כל פעם יותר ויותר מרגיש את המציאות שלו.

• שיר - האהבה היא לא שלך

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 46, גוף ונפש, כותרת: שיטת מאמיני השניות

• הקדמה

• אנחנו מדברים ברצון לקבל, שזה טבע הבריאה.
• גם מונחי הזמן, זה לא השתנות ההסטוריה - אלא חומר הבריאה משתנה, ולכן משתנות בו תופעות.
• בעל הסולם כאילו מספר על יחסים בין האדם לבין הבהמה שלו.
• אם מדובר על כל מיני פחדים שלו מדברים שהוא לא מבין - אז זה דברים פרימיטיביים שקיימים מאז ומעולם באנושות.
• אבל אם זה מחקר על איזה כח עליון ומה צריכים לעשות כדי להיות בקשר איתו - זה כבר חיפוש אחרי הרוחניות שרק הקבלה מדברת עליה.
• בבבל התגלתה חכמת הקבלה, ואברהם שלימד את חלק מהבבלים את חכמת הקבלה - גם כן לימד את כל היתר (נקרא שנתן להם מתנות) - כי לא הייתה להם אפשרות להבין את דרגת המדבר.
• כשתלמידי אברהם נפלו מרוחניות, נעשתה מזה יהדות, ואח"כ מהתכללות נעשו נצרות ואסלאם.
• וכל הדתות והאמונות הן בתוך הרצון לקבל. בגמר תיקון לא יהיו דתות.
• בעל הסולם מדבר פה על רצונות שונים, ולא על זמנים היסטוריים.
• הדברים נתונים לבלבול, כי כל זה פרי מחוסר קשר עם האלוקות, האמת, האידיאל, האבסולוט.
• ואז האדם ממציא מעצמו כל מיני צורות שונות, דתות ואמונות שמשתנות כל הזמן.
• רק בחכמת הקבלה יש חוקים שלא משתנים ולא השתנו - ולכן רק איתה אנחנו יכולים לעבוד.
• אין הבדלים בין המקובלים, אלא רק לפי דרגת העביות שלהם ובאיזו תקופה הם נמצאים.
• לכן יש מקום לכל האמונות והדתות גם בימינו. כל הדברים שקרו במהלך ההסטוריה עד ימינו, קורים גם היום כל רגע ורגע.

• מה נותן חיים לגוף?

• יכול להיות שהגוף קיים סתם, בשביל מה הוא צריך נפש?
• אם ניקח אטומים, נחבר אותם יחד למולקולות, נעורר בגוש הזה רוח חיים איכשהו.
• מה ההבדל בין אדם לבהמה? בין צמח לדומם? בין צמח לחי? אנחנו לא יודעים.
• אפשר לקחת מרכיבים כימיים ולעשות מהם משהו מתפתח, חי, ושיתהווה בו שכל ורגש. אנחנו עדיין לא יודעים לעשות את זה, אבל זה עניין של זמן.
• ישנם הרבה מאד גישות שקובעות מה חי ומה מת, מהם החיים? קיום חלבון? או משהו יותר למעלה מזה? החיים - תלויים בגוף, או לא? האם יש חיים מחוצה לגוף?

• מה זה גלגול?

• אני חי חיי נצח, לידי מצטרף אלי איזו תוספת גוף.
• אבל דרכה אני מתייחס לחיים, כאיזו שליטה זרה.
• 
  
• מדענים רוצים לשקול - כמה הנשמה שוקלת? כמה הגוף שוקל אחרי ולפני המוות?
• וככה האנושות מתבשלת...

• אבל אנשים רגילים לא חושבים על נצחיות.

• כולם חושבים על זה.
• אף אחד לא חושב על עצמו שהוא רק בהמה.
• המטריאליסט האחרון - זה לא חשוב איך הוא מתפלפל. האדם לא עצמאי - כך בנוי הרצון לקבל שלנו.
• הרצון לקבל שלנו בנוי מ-5 שכבות, והעליונה היא הקשר עם האלוקות - גם אם הוא לא מודע לזה.
• משהו בהרגשה שלו, ביחס שלו לחיים - הוא לא חושב שהחיים נגמרים כשהוא מת. אם כך, לא היה לו כח לחיות.
• מולדת, חברה, ילדים - כלום. אם היינו יודעים בצורה ברורה, שעם החיים האלו נגמר הכל, שעוד מעט כדה"א ומערכת השמש ייגמרו - ואנחנו יחד איתו לא נצחיים, לא היה לנו כח לחיות.
• אנחנו בתוכינו בנויים מהרגשה פנימית, תת הכרתית- שאנחנו נצחיים. כי יצאנו מהבורא. יש בנו את זה.
• אם אתה לא נותן לאדם הרגשה שהוא יותר גבוה מבהמה, הרגשה שהוא נצחי, הוא לא גדל מעל צורת הבהמה.
• במידה ואתה רוצה לגדל אדם בגובה המדבר, אתה חייב לספק לו בפנים הרגשת הנצחיות.
• כל הפנימיות שלו נובעת מהקשר שלו עם הבורא, וזה שהוא מרגיש את עצמו נצחי.
• זה פילוסופיה, פסיכולוגיה, לא משנה. מצד הקבלה זה ככה. כי אדם זה דומה לבורא.
• כל ההחלטות שלנו, תראה איך אנשים נהרגים על כסף, כבוד, שליטה, מושכלות - מה יש לך מזה?
• הכל מתוך ההרגשה הפנימית שאני נצחי.

• במהלך היום מאד קשה לצאת ממאורעות החיים ולחשוב על תכלית ומטרת החיים.

• אם אדם לא עושה חשבון לתכלית הכללית שלו, זה לא טוב.
• שיהיה קודם כל בתכלית הכללית, וחוץ מזה - לפתור את הבעיות כאן.
• אבל מתחת לזה - צריך להיות זרם כזה, שכל זה למען מטרה. אחרת הוא לא מרגיש אדם.

• האם זה שאנחנו לומדים תיאוריות זרות על הנשמה עלול להפריע לנו?

• הן לא ככ זרות - כי אנחנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי, שמפתח אותן בעצמו.
• אם אני נמצא ברצון לקבל המתוקן - יש לי חכמת הקבלה. אם הוא התקלקל, אני נמצא ביהדות למשל.
• יש לנו הסתכלות מסויימת על העולם, על החיים. וכולה נובעת מתוך הכלים הלא-מתוקנים שלנו. ונצטרך לתקן את עצמינו בחזרה.
• 
  

חלק ד' - זהר לעם - קטעים נבחרים

• הקדמה

• הספר נכתב בידי קבוצת מקובלים, ורק בצורה כזו הוא יכול להיות מובן.
• אנחנו צריכים להתחבר, כי רק בקשר בינינו נוכל לפתוח את הספר.
• כל מה שהספר מדבר עליו נמצא בין הנשמות.
• ואז בקשר ביניהן, אנחנו נגלה את הבורא - את האור שקושר אותנו יחד, מחבר אותנו יחד.
• ועל זה ספר הזוהר מדבר - איך אנחנו מגלים את האור הזה.
• אנחנו צריכים לחשוב על אחדות, ערבות, ואהבת לרעך כמוך.

• לאן אני צריך להגיע?

• צריכים להגיע לידיעה, זיווג, חיבור.
• ידיעה זה אור חכמה שמתפשט בתוך אור דחסדים. זה אור הידיעה, דעת. חכמה ובינה שמתחברים יחד.
• 
  
• הכל מחוייב מלמעלה, אבל אדם צריך לדעת כדי לבצע.
• איך הוא מיתקן - ע"י האור המחזיר למוטב.

• למה אני צריך לדעת שורש נשמתי?

• כי אני צריך לדעת במה אני משלים את כולם.

• למה הגוף הוא טיפה סרוחה?

• כי לאדם כך נראה.
• לא מדובר על הבשר שלנו. אין בו שום גנאי. דצ"ח פועלים בצורה מחוייבת מלמעלה, וגוף של צדיק גמור וגוף של רשע גמור עם אותם גופים. תחליפו איברים מזה לזה - כלום לא משתנה.
• הגוף של הנשמה = הרצון.
• היום כאן, ומחר בקבר. ע"י התקדמותינו, הגוף שלנו (בעל מנת לקבל) צריך לעבור קבורה = לא רוצים להשתמש בו. ואח"כ תחיית המתים = שנחיה את הגוף מתוך הקבר, בע"מ להשפיע.
• המציאות שאנחנו מרגישים עכשיו:
  
• 
• אנחנו מדברים רק על האדם העובד בעבודה הזו - והיא נקראת עבודת השם - כי בזה אני מכיר את הבורא. לדעת אדונו.

• על ידי מה עושה את זה?

• ע"י מורה, קבוצה, ספרים. - מגלה איתם יצר הרע שלו. מרגיש שזקוק מתוך זה לאור מקיף.
• התוצאה מכל זה זה אור מקיף.
• זה נקרא שלומד ע"י התורה.
• ואז חוץ מאני ובורא, לא מתגלה כאן כלום.

• מה זה עולם הזה?

• מה שאני עכשיו מרגיש.

• מה זה עולם הבא?

• מה שיכול לבוא אלי.

• איך הרצון לקבל מתוקן?

• או שהרצון לקבל משתנה ע"י הטבע, או ע"י הקבוצה והאור המקיף.
• כל מי שהולך לעולם ההוא, שרוצה להגיע לדרגה הבאה, בלא ידיעת סודות התורה - שאני מקבל אור בכלים המתוקנים שלי (ידיעה) - כאילו עושה מעשים טובים, שלי להגיע לידיעת סודות התורה - אז מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא - אין לו כניסה למצב הבא, יותר מתקדם.
• גילוי סוד - מה שעכשיו סוד ואח"כ יהיה גלוי.
• הכל ברצון שלי.
• לשון הזהר מאד סמיכה - מכניס בכמה מלים, המון מושגים.
• הנשמה אומרת לקב"ה - יש קשר הדדי בין האדם לכח העליון, אמור לי סודות החכמה העליונה - במה אני יכול לגלות את כל המערכת?
• איך אתה רואה ומנהיג בעולם העליון. למה הנשמה כל כך סקרנית? כי להכיר את כל מה שיש בדרגת הבורא ולהיות שווה לו, נקרא להשפיע לו.
• הכל מדרגה ומדרגה, אנחנו מעלים את עצמינו.

• מהי החכמה?

• איך אני יכול להשתמש בכל היוצרות שלי, כדי להשפיע לזולת.
• אנחנו לא מתפתחים מתוך סקרנות, אלא מתוך יגיעה מעל הכוח האנושי.
• כל פעם אדם צריך לתת יגיעה גדולה כדי להתקדם בהשפעה.
• בושה = על מנת לקבל לעומת על מנת להשפיע.
• מהבושה שאני מגלה במצב שלי, בא לי דחף להתקדם למדרגה הבאה. וזה קורה כל מדרגה מחדש, שמגלה שהבושה שגילה היא בעצם גאווה. עד שיגבה ליבו בדרכי השם.
• ידיעה זה חיבור, זיווג עם הבורא. וידע אדם את חוה אישתו.
• במידה שיודע, יכול להיות דומה לבורא - ובזה עושה לו נחת רוח, ונעשה כאלקים.
• זו המטרה שהזהר מעמיד לפנינו.

• שיר - האהבה היא האור של חיינו

22.11.09

• בפוסט הזה יש רק שרטוט אחד שמסכם את הכל:
• 

19.11.09 - צעירים מוצאים משמעות

• מנחים - אורן ליבוביץ' ואלי וינוקור
• קליפ - שיחה עם גלעד נהרי

שיחה עם הרב לייטמן

• הקדמה

• התחילו להגיע אלי שאלות לגבי הסרט החדש 2012... מדברים על סוף העולם...
• אני מתחיל לקבל אימיילים עם מלא חרדות ורגשות מכל העולם.
• אנשים ממש מפחדים מזה ולא יודעים מה לעשות.
• זה לא משבר שאין איפה לשים את הכסף.. זה משהו אחר.
• אנחנו חיים בזמן יפה.
• אדם באמת מתחיל לחשוב שלעולם הזה יש קץ - סוף. ואז אפשר לדבר איתו.
• ואולי בחכמת הקבלה יש תשובה?
• פונים אלי אנשים קצת מהמדע, מהפילוסופיה, מארגון חכמי העולם... כל מיני פורומים, לא חשבתי שיפנו.
• מעניין לראות שמודאגים מזה.
• סוף העולם לא יהיה. אני מקוה שאני לא מאכזב :) יש כאלו שרוצים שיהיה. אבל דווקא אלו כותבים בדאגה.
• לעולם הזה ודאי שיש סוף - הוא יכול להתקיים מקסימום 6000 שנה, מאז הגילוי לאדם הראשון, לפני 5770.
• הלוח שלנו בנוי על שורשים רוחניים - ועד שהאדם אמור לסיים את התיקון זה 6000 שנה, 2000 * 3.
• אנחנו נמצאים כבר בימות המשיח = לקבל כח שמושך אותנו למימד הרוחני.
• ולכן אנחנו מרגישים שמה שקורה סביבינו מתחיל להיות רעוע ודינאמי.
• אנחנו צריכים לשמוח שאנחנו חיים בזמן מיוחד, שאפשר לפתוח ספר - ועל ידו כמו בהוראות, ממש כדבר ברור - להכין את עצמינו למשהו גבוה, מיוחד.
• שיפתחו לנו השמיים, חיים חדשים, שאנחנו איזה חייזרים מעולם אחד ואנחנו יכולים לעוף לשם. והכל מתחיל להתרחק ולהתאדות ולקבל צורה אחרת.
• ובאמת, חכמת הקבלה טוענת שאנחנו הולכים לעבור כזה שינוי.
• וזה קרה כבר עם אלפי אנשים שנקראים מקובלים - שעלו לדרגה יותר עליונה, ומהדרגה הזו הם כותבים לנו.
• לכן הם נקראים ספרים קדושים = נבדלים מהמוגבלות של העולם הזה, שנמצא תחת מהירות האור - ולכן יש בו מוגבלות של זמן ומקום.
• למעלה כבר לא מורגשים סוף והתחלה, הכל נצחי ושלם - ועל זה הם מספרים לנו.
• הם לא מספרים לנו על מה שקורה שם, אלא על איך אפשר לעלות לשם.
• ולכן חכמת הקבלה מיועדת לצעירים - גם ברוח, וגם בגיל.
• כשמציאתי את המורה שלי הייתי בן 33. התחלתי לחפש קבלה בגיל 28-29.
• ומאז אני בזה, ואני רואה כמה שהעולם השתנה במשך השנים האלו - שינוי ענק, גדול בתפיסת העולם, ביחס האדם לכל העולם, ערכים, הכל משתנה מהר, ונעשה ריק.
• אני נפגש עם התלמידים שלי ועם כלי תקשורת ואנשי מדע בכל היבשות.
• מה שקורה בזמן האחרון זה פלא.
• אני מקנא בכם - אתם מגלים הרפתקה מיוחדת מאד.
• כמו שילד קם עם עיניים גדולות בבוקר, קופץ מהמיטה, והחיים אצלו כאלו זוהרים.
• אצל מקובל, כל יום הוא חדש - בעולם הזה אין כל כך מה לגלות. כמה שאדם משתדל...
• אני מאחל לכם טיול נעים, והחיים באמת אחרים למי שנקשר לחכמה הזו. הוא פותח עוד עולם - בכל מקרה, טוב שיש עוד אחד :)
  
• יש כאן הרבה אנשים שהגיעו פעם ראשונה.
• רק עצה אחת - יש לנו קבוצה וירטואלית, קמפוס - אפשר ללמוד דרך האתר - איך שתרצו.
• אבל בלי קבוצה, בלי חיבור עם אחרים, אף אחד לא יכול לעלות.
• כמה שאנחנו עולים יותר ויותר, אנחנו צריכים להיות יותר צמודים לזה לזה. בנפש, לא פיזית.
• בלי הכח ההדדי אנחנו לא נוכל לעלות. כמו מטפסי הרים - נצטרך לתת מאמץ - לא בלטפס למעלה, אלא בחיבור בינינו.
• אדם ששוכח שיכול להיעזר באחרים - הוא נעצר. והאחר שנעזר בסביבה, העלייה שלו היא קלה.
• ואז נפתחים השמיים - מתחיל לראות עבר הווה ועתיד, ויש לו כח לשנות את הגורל שלו.
• יש לנו כאן הרצאות באולם הזה כל יום שלישי, יש קמפוסים בישראל.
• יש לנו מפגשים גדולים, כמו ב-30 לחודש בתל אביב (ערב כולנו יחד).
• וקונגרס גדול בפברואר - שזה 3 ימים.
• החיבורים האלו, מידי פעם לפחות - הם מאד חשובים - ומהם תקבלו כוחות.
• אחד חלש, אחד עצלן, אחד לא חכם, לאחד אין זמן - אבל כל אחד שנותן משהו בחיבור - כולם נהנים מכולם.
• אף אחד מאיתנו לא שלם.
• אפשר להנות משני העולמות :)
  

• דיברת על תיקון - שהעולם יהיה קיים עד 6000 שנה. אז מה זה בעצם התיקון? מה יש לנו לתקן?

• שאנחנו נגיע למדרגה הבאה, עולם אינסוף, 5 עולמות, 125 מדרגות - ולשם אנחנו צריכים להגיע.
• אנחנו מקווים להגיע לשם בפחות מ230 שנה.
• כמה שנעשה את זה יותר מהר, ככה נרגיש פחות מכות. המכות מגיעות בגלל העצלנות שלנו.

• מה זה רצון לקבל ורצון להשפיע?

• רצון לקבל זה הנברא, ורצון להשפיע זה הבורא, ואנחנו צריכים לרכוש את התכונה הזו ובזה להיות "אדם" - דומה לבורא.

• בשיחות מוהר"ן כתוב שצריך להיות בקיא ביהדות כדי ללמוד קבלה. ומה אתה חושב על התבודדות? נגיד שעה ביום?

• רבי נחמן מברסלב היה ענק.
• את האגדות והשפה שלו קשה מאד להבין - הם לא לדורינו.
• השיטה הזו כבר לא בתוקף כדי לרכוש את העולם הרוחני לנשמות שיורדות לעולם הזה בזמן האחרון.
  
• ובקשר ללימוד - אין חובה לדעת כלום לפני לימוד חכמת הקבלה - תוכל לקרוא את זה אצל כל המקובלים הגדולים מאז האר"י - היא לא דורשת שום הצטיינות מוקדמת.

• אם הבורא הוא אינטגרל מ-0 עד אינסוף, איך אני מגיע לשם?

• אתה פשוט תהיה כמוהו.

• אז מה זה 125 מדרגות? אמרת אינסוף...

• אינסוף זה אין גבול.
• אם אני ממלא כוס עד הסוף - היא באינסוף - קיבלה כל מה שרצתה.
• כולנו באים מנשמה אחת, שהתחלקה להרבה נשמות פרטיות. אם הנשמות האלו מתחברות יחד, ומקבלות מילוי מלא - זה נקרא עולם אינסוף.
• אינסוף = הרצון שלי כולו מלא.
• אם הרצון שלך התגלה עכשיו כ-10 גרם, ויתנו לך מילוי 10 גרם, נקרא שאתה באינסוף.

• אם אני אשמור על כוונה להשפיע, האם זה מבטיח שאני לא אקבל לעצמי?

• אין צדיק בארץ, אשר עשה טוב ולא יחטא.
• אתה לא יכול לעשות צעד אחד קדימה, אם אתה לא נופל.
• אנחנו לא מתקדמים על רגל אחת.
• צריך לגלות את הרע, ובתיקון שלו אתה עולה. עד הסוף.
• 
  
• קיבלת נקודה שבלב. ע"י זה שאתה לומד בקבוצה את חכמת הקבלה.
• שמאל זה יצר הרע שלך - אתה צריך קודם כל לגלות אותו.
• לפי כמה שאתה מגלה את יצר הרע, ואתה מחובר לקבוצה בקשר עם אחרים, אתה מקבל כח הטוב (תורה תבלין)
• ואז ע"י תיקון היצר(=רצון) שלך, אתה עולה.
• כל פעם ליפול זה בסדר.
• אין אדם עומד על דבר מצווה וכו'...
• בעזרת הנפילה שלך אתה בונה את המדרגה הבאה שלך.

• אבל אני לא רוצה ליפול יותר מידי נמוך...

• זה סימן טוב, שכבר הרגשת כבר.
• בנפילות הרציניות אתה מתחיל לקבל רעידות חזקות.
• אתה יכול להמנע מזה, רק אם אתה תקבע שאתה לומד בתורה קבועה, ושייך לעוד חבר'ה, ואז זה יהיה כמו כרית בטחון.
• ואם אתה מרגיש רעידות ופחד - סימן שאתה צריך להוסיף בקבוצה.
• אם תהיו קשורים אלינו כך, תקבלו את כל הטיפול והשירות שצריך.

• אני מכירה אותם מהערוץ לפני 3 חודשים. הגעתי לכאן כי הבנתי שבלי קבוצה אי אפשר להתקדם. אני מתחברת למורה, לספרים, אבל ממש קשה לי עם הקבוצה!!

• זו בעיה שנפתרת רק בגמר תיקון.
• את יכולה לבכות לי עד מחר, זה לא יעזור לך.
• שם (בקבוצה) נמצא התיקון.
• את מגלה את השבירה, ואיפה צריך לתקן.
• הבורא לא נגלה סתם ככה באוויר, אלא בקשר בין הנשמות.
• הדחייה הזו זה יופי! זה גילוי הרע - זה היצר רע שלך.
• יצר רע זה לא שאני שקרן, גנב... זה מותר :)
  
• יצר רע זה שאני שונא אחרים. לא רוצה להתחבר.
• את מגלה שכלפי העולם הרוחני אלו כבר לא אותן המדידות.

• האם זו פעולה פיזית או ... ?

• פשוט תמשיכי ללמוד.

• אם אני מרגיש שהסביבה הגשמית שאני נמצא בא מפריעה לי להתקדמות הרוחנית?

• יש סביבה ויש סביבה.
• אנחנו נמצאים בעולם הזה בכל מיני מצבים.
• יש הורים, משפחה, אישה, ילדים, עבודה.
• אני ממליץ להתחיל לעסוק בחכמת הקבלה - ואפילו שלפעמים היא תופסת אותו חזק, והראש שלו מתמלא בזה..
• אני ממליץ לא לדבר על זה עם אף אחד.
• ומה קורה לך? הם אפילו לא ישאלו.. סתם יש לך מצב רוח מוזר... משהו עובר עליך.
• לא לדבר עם אף אחד על זה. אתה נותן להם אפשרות להידבק אליך.
• דבר איתם על דברים הכרחיים, עבודה וכו. אתה יכול להיות לא חברותי היום, אף אחד לא יבוא אליך בטענות.
  
• אח"כ כשתהיה חזק, אז תוכל.
• ואם זה הפצה - אז רק דרך הפצה כללית שלנו, אבל זה אח"כ.

• בהרבה חוכמות שאני מכירה מדברים על נוכחות בהווה כי זה המפתח לקבלת המציאות האמיתית. בקבלה צריך כל הזמן להגדיל את הרצון למשהו שאין לי - אין לי תחושת הבורא, או השפעה!

• ממש לא - בקבלה אנחנו לא מגדילים את הרצון שלנו!
  
• אנחנו לא מסוגלים להגדיל את הרצון שלנו.
• האור ברא את הרצון שלנו, והוא מנהל אותו, ואנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות כדי להתקרב אליו.
• אנחנו יכולים רק לפנות לאחרים רק כדי לקבל מהם כח להתקרב אליו.
• לפעול על הרצון בצורה ישירה - אנחנו לא יכולים.

• יש תחושה שהעולם יורד לאיזה טימיון... כשאני רואה את כל המלחמות והבלאגן והחוסר הגיון - איפה אני? סבבה, אני אלמד ואעלה, אבל מה איתם?

• אנחנו מתגלגלים מדור לדור - אנחנו רואים שאין נשמות חדשות.
• כולנו מתגלגלים עם אותן הנשמות שהן יוצאות ונכנסות לגופים חדשות כל דור ודור.
• מטרת הדור הזה, בפעם הראשונה, כל אחד עבר פה עשרות גילגולים - אתם תיראו את זה (אפילו שאין בזה שום תועלת), זה להגיע לגמר תיקון הפעם.
  
• מי שנמצא כאן, או סתם שומע את זה - זה סימן שהוא יכול לממש את עצמו ולהגיע לגמר התיקון עוד הפעם, ולא לחזור לכאן יותר.
• יש לך הזדמנות להגיע לנצחיות כבר עכשיו - ואז לא תרגישי שהגוף מת, כי הוא ירגיש פי מיליארד רגשות ממה שהגוף יכול להכיל.
• זה כמו לעלות מדרגת הבהמה לאדם. לא תרגישי שהבהמה מתה.

• איך אפשר לחיות כל הזמן במחשבה על המטרה?

• את מקבלת כל מדרגה כחדשה, האור מוסיף לך חיים.
• את שואלת איך אפשר? אני אומר, איך אפשר בלי זה?

• אבל השאיפה הזו למעלה כל הזמן, ממלאות לך את כל הראש במחשבות... יהיה לי זמן לחשוב על החיים הגשמיים בכלל?
  

• כשאת גדולה, ואת מסתכלת על חיי תינוק - יש לך בעיה להסתכל מלמעלה על החיים שלו וההתנהלות שלו?
• כך את מתייחסת לחיים הקודמים שלך.
• הם לא מבלבלים אותך - את מחוייבת להתנהג כאן כמו כולם.

• אנחנו לא לומדים על עצמותו, אז איפה השורשים שלנו נמצאים? לא בעצמותו?
  

• נכון.
• הם נמצאים למטה, בבורא. בוא וראה.
• עצמותו זה מעבר לזה.
• עד גמר תיקון, ככה זה.
• ואחרי זה כבר נדבר, כשנגיע.

• אני כבר צופה בערוץ קרוב לשנה ולא מבין כלום.

• השיעורי בוקר שלנו לא מיועדים למתחילים.
• הם מיועדים לאנשים שנמצאים בלימוד הזה.
• אתה צריך כמו בבי"ס, לקבל משהו קטן, שתכיר את העניין.
• יש דברים שאם לא תקבל אותם בצורה מסודרת, יהיה לך בלבול.

• אמרו לי שאני מגיע לכאן בשביל רוחניות. מה רוחני פה? אני רוצה להרגיש את זה!

• נחבר אותך לחשמל :)

• אז מה הולך פה?

• ערב פנויים פנויות.
• לא?

• מה זה רוחניות?

• אני רואה שזה כואב לך מאד...
• אני אגלה לך.
• הכל תלוי באדם, איך הוא שומע.
• יש סרט על גלגלי שיניים - ראית?
• פעם היינו גלגלי שיניים, מחוברים יחד.
• והיינו מסתובבים יפה מאד, וכל מה שהרגשנו בפנים היה רוחניות - בורא.
• פתאום קרתה איזו תקלה. יצאנו מקשר בינינו.
• ואז כל אחד התחיל להרגיש רק את עצמו - את העולם הזה.
• אם אדם מתחבר עם אחרים, הוא מרגיש את העולם הרוחני.
• אנחנו כאן מתאספים, כדי לעזור לכל אחד שרוצה להתחבר, שיתחבר כמו גלגלי שיניים - ושירגיש רוחניות.
• בחיבור בין הנשמות - אתה מגלה מהות עליונה, רוחניות.
• כשאתה מרגיש רק מה שאתה מרגיש בפנים.
• ההבדל בין העולמות הוא רק בחיבור.
• או שאני מנותק מאחרים, או מחובר אליהם.
• לכן אנחנו עושים את הערבים הללו - כדי שאנשים יתחברו אלינו, יצטרפו אלינו - וירגישו את הבורא.
• המקום בו אנחנו מחוברים יחד - זה מקום בו אנחנו מגלים אותו.
• אם תתחברו - תקבלו את התורה, אם לא - פה יהיה מקום קבורתכם.
• גם הזוהר נכתב בקבוצה, האר"י למד בקבוצה, הרמח"ל.

• אני שומע אותך כבר 40 דקות, אתה אומר שעד שנת 6000 אנחנו צריכים להגיע לגמר תיקון. כרגע אין חיבור בין אך אחד, והעולם כמרקחה. אין לנו זמן להגיע לגמר תיקון!

• אתה לא מאמין עד כמה צריך ממש קצת כדי שהעולם הזה יתהפך.
• לפני 30 שנה חשבו שהעולם יהיה הרבה יותר טוב ומוצלח.
• אסור היה להוציא מהפה "חכמת הקבלה".
• היום כולנו מתחילים להשתגע מהודו, טבעונות ניו-אייג'ים.
• אלפים היום מתחילים להתעניין בחכמת הקבלה.
• אז אי אפשר היה להשיג ספרים. היום אתה נכנס לבני ברק - ויש מדפים מלאים בספרי קבלה.
• הייתי הולך לאיזה מרתף ששם היה מוכר ב-70$ ספר.

• אתה מדבר על אלפים, אבל בעולם יש מיליארדים....

• מיליארדים לא יכולים להתעורר.
• העולם בנוי מפירמידה.
• יש אחוז מועט של אנשים שמובילים את העולם.
• וכל השאר סתם חיים - מישהו שאל אותו? עשו אותו, אז נולד, וככה חי :)
• זו העתקה מרוחניות.
• כמה חומר חשוב יש לנו בגוף? איזו ג'ולה אחת במוח. כל היתר נפעל.
• ישראל זה כלום מהעולם - וכל העולם ילך אחרי ישראל.
• בשבילם זה דווקא קל להשתנות. בשבילך זה קשה - ספקות, מאבקים, רגש.
• אם נסתדר עם העם שלנו, כל היתר זו עבודה קלה.
• יש לכם כח, לכן אני שמח שאתם כאן.

• תפיסת האלוקות בקבלה, היא כל כך שונה, אין בורא ללא נברא, יש מערכת אינטגרלית.... אין משהו משגיח, מכוון?

• לא.
• בשביל מה?
• יש אור עליון - תכונת ההשפעה הטוטאלית, שנמצאת וממלאת את הכל.
• ואנחנו נמצאים בתוך האור העליון הזה.
• אנחנו נמצאים באור אינסוף, שממלא את הכל.
• עד כמה שאנחנו משווים את התכונות שלנו אליו, אנחנו מרגישים רע או טוב.
• הוא לא משתנה - רק אנחנו משתנים.
• עד כמה? עד שנהיה בהרמוניה איתו.

• תמיד חשבתי, לימוד אותי, שהבורא הוא סוג של השגחה, הוא מחליט...

• אין לו מה להחליט - אצלו הכל אחד.
• הבורא הוא כח מוחלט, אנחנו נמצאים באור הזה שנקרא הבורא - וכל המטרה שלנו היא להגיע להשתוות עימו.
• זה מצב נצחי, שלם שאליו אנחנו חייבים להגיע אליו.
• או בדרך ייסורים - שאנחנו בעצם עושים את הלחץ ע"י הפיגור שלנו.
• ואם אנחנו מצליחים לפי הקצב בעצמינו להגיע להשתוות עימו, אז נרגיש עצמינו טוב.
• ואפשר להגיע לתיקון הזה מהר.
• יצר הרע עובד נגד החיבור.
• אני ממליץ להגיע לכל אירוע, להיכנס לקמפוס.
• תתחברו יותר קרוב.
• אני אשמח לעזור לכם, תבואו :)
  

• קטע סטנד-אפ - אלכס ודור
• הדור האחרון - רועי מירון, רונן דבח, וזמיר גולן
• קרחאנה של טראקים קבליים
• לחיים!!!!
  

19.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• הרב"ש הכין פצצה לזמן שלנו.
• בזמן דיבור, המקובל בורא עולמות.
• תראו באיזו זהירות הוא מדבר על מהות האדם, היחס שלו לחיים.
• הכל תלוי בלב, ביחס לאמת.
• צריך להביא בחשבון את האופי שלו, הגרסא דינקותא, היגיעה מעל כוחותיו.
• העיקר לא לראות אותו לפי הלבוש, הפעולות הרגילות.
• פעם, בא אלינו לביה"כ חבר אחד מחו"ל - היה מתפלל והיה צועק, בוכה, משתולל. כולם הסתכלו עליו. אח"כ מישהו ניגש אליו ואמר לו - "אתה יודע, זה לא מקובל אצלינו". ענה "אם אני לא אעשה כך, תהיה לי התקפת לב, אני לא יודע מה יקרה לי".
• אנחנו לעולם לא יכולים לדעת לפי החיצוניות. מי יותר קרוב לבורא - איזה אדם ריק, או איזה למדן.
• הבורא דורש תיקון לבבות.
• אנחנו לא מזלזלים במנהגים במסגרת העממית. אבל המדידה כלפי הבורא הוא לפי רצון להשתוות הצורה. דעת תורה הפוכה מבעלי הבתים.

• מה זה בזמן הדיבור המקובל בורא עולמות?

• הוא עושה תיקונים.
• דיבור זה גילוי.
• רמת המדבר כשנכנסת לגילוי, לתיקון - נכנסת להשתוות צורה עם הבורא, לא דצ"ח. רק היא נכללת בבורא.
• בורא עולמות - רשת הקשר בין התכונות, רצונות, כוונות ועוד מעשים רוחניים, מתחברת לתרי"ג אורחין דאורייתא, ובזה אני מגלה איחוד שלי עם הבורא. זה רק בדרגת המדבר.
• לכן כתוב שהצדיקים והבורא "ויאמר" - כי זו אותה רמת הקשר עם האדם עתידי.
• דרגת המדבר היא המירבית שבה אנחנו יכולים לעשות תיקונים - כי שם הנברא מרגיש עצמו הפוך מהבורא, ומתחבר, דומה לו. דרגת האדם.

• מה זה שהרב"ש הכין פצצה?

• בזה שהוא חידד את המערכת הזו במציאות - שהאור העליון שיורד אלינו, יעבור דרך המערכת הזו, וידקור אותנו, ייכנס בנו, יפרוץ בנו בצורה כזו - שאנחנו נבדיל בין עובד ה' לבין לא.
• בלי לבטל את הלבושים הגשמיים, אבל האור העליון מביא לנו את הידיעה הזו - שהעיקר זה לב האדם. זה לא שאדם יכול להסתתר מאחורי האימרה הזו ולהגיד "אני דתי שבלב".
• לב זה כלל רצונות האדם.
• רב"ש עבד עם החילונים, הדתיים - ובזה בנה את ההכנה לזה, שהעולם יתייחס להתעלות הרוחנית בצורה כללית ופנימית יותר. שחכמת הקבלה באמת תוכל להגיע לכל העולם, לכל אדם ואדם, ללא שום חשבון להבדלים בעולם הזה בינו לאחרים. את זה הוא הכין.
• העבודה שלו היא לא כמו בעל הסולם, לא היה מרבה בכתיבה כמותו. אבל הרבה להביא לנו מאורות שמביאים לנו אבחנות לתיקון.

• האם המקובל יכול לעשות תיקון לזולתו?

• לעולם לא.
• כמו עם משה רבינו - כמה שעוברים את כל הגלגולים האלו במדבר - גילוי חטאים ותיקונים, וחוזר חלילה.
• זה לא שהם טועים את אותן הטעויות, אלא שהרצון לקבל גדל ב-40 שלבים שמלכות משתווה לבינה (למשה).
• מתי שהעם רוכש את דרגת משה, משה מת. ואז הם נכנסים לארץ ישראל.
• מקום הקבורה של משה לא ידוע - כי הוא נכלל בהם, מלכות נכללה בבינה.
• ובכניסה לישראל המלחמה היא בלתי פוסקת, כי הרצון לקבל כל הזן גדל.
• הם לא חוטאים כל פעם - אלא זה גילוי חדש של יצר רע כדי שנוכל לגשת לתורה תבלין.
• אחרי משה צריך לגלות בורא - ישראל, אורייתא קוב"ה חד הוא.
• המשה נמצא באדם - הכח שמושך אותנו למאור המחזיר למוטב.
• כשמתחיל לרדת חזרה מבינה למלכות, זו העבודה בארץ ישראל. זאת לא עבודת משה כבר, זה השלב הבא - יהושע.
• יהושע זה הנציג של הרצון לקבל - שלפני זה היה מוכן בלי הבנה וכלום לשרת את דרגת הבינה, ואז אותו כח שהכניע עצמו - יכול להתחיל מלחמה - לקבל בע"מ להשפיע.

• מה קורה אחרי פטירת המקובל?

• אין הבדל.
• למי שנמצא בעולם האמת - אז הוא נמצא.
• אז מה תפקידו עכשיו? זה לא בשבילינו. סתם סקרנות.

• מה זה לימוד פה אל פה?

• לימוד במסך משותף בין מורה לתלמיד.
• פה לאוזן - אם אחד מדבר, והשני מקבל בחיצוניות. פה אל פה - מקבל בפנימיות. לפי מידת ההתבטלות.
• זה לא תלוי במרחק המורה מהתלמיד.
• גם מישהו שיושב באלסקה ושומע באוזן, יכול ללמוד פה אל פה.
• יכול להיות שהמורה לא נמצא בעולם הזה פיזית, אלא האדם מתחבר עם המורה שלו, פה אל פה, אחד בעולם הזה ואחד בעולם הנסתר (מלאכים, אליהו וכו'). אבל אנחנו צריכים להתעסק בדברים מציאותיים.

חלק א' - כתבי בעה"ס, עמ' 743 אגרות, אגרת מ"ה

• הקדמה

• "הנה נתתי לכם סוסים אם תוכלו לתת עליהם רוכבים"

• מהו כל עניין הגבולות המדובר כאן?

• זה חיפוש האדם את ארץ ישראל.
• צריך לקרוא את זה יותר מפעם אחת, כדי להתרשם מהשפה, זה סגנון מאד קרוב למקורי - לזוהר. זו השפה הטבעית שלו.
• צריך לקבל מפה אבחנות מהם השלבים שאותם עובר האדם.
• אני מצייר לי ים גדול, ומצריים למטה, וארץ ישראל למעלה, וים וכו'. אם אני לוקח את התמונה הזו, שנמצאת בי, אין לי מה לעשות עם זה - ומתחיל להדביק לה רגשות, מדבקות של אבחנות פנימיות.
• אם אנחנו יכולים לתאר סכימה במקום גיאוגרפית - סכימה של הפרצוף שלי - עלייה ירידה גבולות מסכים צמצומים וכו' - זו התקדמות ראשונה.
• התקדמות שנייה - לעבור מהמדבקות על המפה הזו לעבור לאבחנות פנימיות שלי - איפה כל זה נמצא בי. אני מחפש בי, לא בלימוד גיאוגרפיה או קבלה שכלתנית - אני כבר ניגש לעבודה שלי האישית.
• ושם אני צריך לחטט ולתת יגיעה כדי לברר את האבחנות הללו בי.
• זוהר עם פירוש הסולם מוסיף לזה גם ספירות - ואז יש לך חוץ מתמונה גיאוגרפית, לשרטוט לפי שפת הקבלה.
• אתה צריך לפרוש את עצמך על פני השרטוטים הללו.
• אתה צריך למשוך, למתוח את עצמך על כל המלים האלו.
• אם לא תתחיל לתת לזה אבחנות רגשיות, מנקודה שבלב, למתוח אותה לכל הכיוונים - כמו עור שמותחים אותו לקלף כדי לכתוב עליו דברי תורה.
• אתה חייב לעשות מהרצון שלך משהו שיוכל לקבל עליו אותיות העבודה, התורה.
• זה מזכיר לנו מעט את הזוהר - אבל חסר לנו המתאם בין הסיפור הגיאוגרפי התנ"כי, לבין הסיפור שלי.
• פירוש הסולם זה אמצעי כדי שתקרב את זה לתחושה שלך. אותיות הם רגשות. א'-ת' וחמישה מנצפ"ך.
• "כתוב על לוח ליבך".
• כל התורה כתובה על הרצונות שלנו.
• כל אחד חייב לכתוב ספר תורה.
• אני מקווה שאנחנו ע"י לימוד הזוהר, דווקא עם פירוש הסולם - יכול להיות בשבילינו מתאם, קרש קפיצה לדרגה הפנימית שלנו.
• קריאת הזוהר זו עבודה פנימית של האדם. שיתאמץ להרגיש - איפה זה מדובר בי? אילו אבחנות? כאן כואב לי, שם כואב לי. כמו אצל רופא שיניים.
• צריך להרגיש כל דבר שאתה קורא - מסבירים לך איפה זה נמצא.

• מה המשמעות של הזוהר בימינו, והאם אנחנו חייבים ללמוד זוהר כדי להגיע לרוחניות?

• כן, חד וחלק.
• חיכינו לזה הרבה זמן.
• בעל הסולם לא הפך את זה למפעל חייו סתם כך.
• עכשיו גענו למסה די גדולה, שאנחנו עכשיו כן יכולים לעלות בסולם.
• וכל אחד שיצטרף, אם ידע להתבטל כדי להכנס להרגשה מה הזוהר מדבר - אין שם שכל, אי אפשר לצייר שם הרבה שרטוטים.
• הזוהר מדבר על הלב, כדי לפתח את רגש האדם. לא מין הסתם, בעל הסולם קרא לפירוש שלו "הסולם" ולא איזה סתם אחר.
• לא כל חלקי הזוהר שווים. אנחנו לא נלמד לפי פרשיות השבוע - כי זה עוד לא בשבילינו. נתחיל מקל לכבד - כמו סדר הבירורים שאנחנו עוברים.
• ואז במידה שנכנס פנימה, נתרגל לסגנון - נערוג אליו.
• הזוהר מפתח תיאבון מיוחד. ואז לפי זה ניגש לחלקים יותר פנימיים, יותר קשים. זה לאו דווקא לפי סדר הפרשיות.
• יש הבדל בשפה, בעומק, כלפינו כמובן, ולא כלפי בעה"ס ורשב"י.
• אמנם שרצה לקרב אותו אלינו, אבל ישנם שם דברים מאד קשים לקליטת מתחילים. כמו פנחס ומשפטים. אבל אח"כ נוכל גם אותם.

• האם ילדים יכולים ללמוד איתנו זוהר?

• הגר"א בגיל 9 היה בקיא בחכמת הקבלה.
• היו כאלו שבגיל 7-8 היו מרגישים את העולם הרוחני.
• זה תלוי בנשמה - אם ישנה השתוקקות, נטייה - לתת לילד להתעסק בזה.
• ואנחנו נראה שהילד ממש פורח. לנשמה אין גיל, ולכן מותר לכל אחד.

• למה אנחנו לא לומדים זוהר בשיעורי בוקר?

• צריכים להתארגן על זה. יכול להיות שנלמד.

• מה היא ההיערכות המתאימה שלנו ללימוד הזוהר?

• זוהר אי אפשר ללמוד לבד. רק בקבוצה.
• זוהר נכתב מתוך כלי שלם - קבוצת מקובלים.
• קבוצת רשב"י היו 10 ספירות שלמות.
• אך ורק כך אנחנו יכולים לקבל את המסר הזה מהם, בלי זה זה לא יקרה.
• להשתדל - ואז נרגיש מהר מאד שהכח שנמצא בזוהר מחבר אותנו יחד.
• הלב מבין - ברגשות להבין מה הם רוצים למסור לנו.
• זה בלתי אפשרי לעשות בצורה שכלתנית - זה סם המוות.
• חייבת להיות קבוצה עם ייאוש ואשליות ובירורים שהיא עברה - למה אי אפשר לבד וכו'. עד שרואים שבכוחם לא יגיעו. אז ישנה הכנה להתכלל, להתבטל.
  

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 170, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ל"ג

• הקדמה

• 
• הרצון לקבל בעצמו מגלה את האור.
• האור לא מסתלק, אלא הרצון לא רוצה אותו.

• מה זה ביטוש אור פנימי ומקיף?

• תאר לעצמך שיש לי שני חברים בעבודה שרוצים להיות חברים שלי, ואני אומר לאחד מהם שאני מסכים, ולאחר לא. אתה מפריד ביניהם, עושה ביניהם מלחמה!!
• האור בא כאחד, אבל המסך מפריד ביניהם לשניים, ומוכן לקבל רק אחד מהם.
• ואז הם לוחצים עליו - החבר אומר "אולי תקבל גם את חבר שלי?"
• ואז המסך אומר "אתם לא מוכנים להפסיק ללחוץ? אז לא יהיה כלום!"
• ומזדכך. מבטל עצמו. מד' ועד שורש.
• ואז התוך והסוף מתרוקנים.
  
• אבל אין העדר ברוחניות, המצבים הקודמים לא מתבטלים. כמו Undo במחשב - כל הכלים הקודמים נשמרים כדי להתחבר יחד בגמר תיקון.
• אין אור מקיף, פנימי, חוזר מלביש ועוד אלף כאלו - אלא בתוך הפרצוף, הרצון. אלו הרגשות, התפעלויות שונות. שום דבר לא נכנס או יוצא - אלו הכל הרגשות שעולות ונעלמות.
• מחוץ לפרצוף אנחנו לא יודעים שום דבר, לא הרגשה ולא הבנה.
• רק חומר - הרצון לקבל, והצורה שמתקבלת בו.
• מאיפה זה מגיע? לא יודעים - זה כבר עצמותו.
• כל התופעות הללו הן בתוך הרצון.

• גם הראש נמצא מחוץ לרצון?

• אמנם אנחנו מציירים אותם מחוץ לפרצוף - הכל בתוך הרצון.
• ראש הפרצוף נמצא בתוך הרצון - אלא העבודה עם הרצון שקודמת לפעולה, הבדיקה - נקראת ראש. וכאילו נמצאת למעלה ממנו, כי אני עדיין לא עובד עם הרצון בפועל. אני מתייחס למה שאני עושה כבדיקה, כמדידה - ואז זה נקרא ראש. צמצום א' לא מתבטל. טעמתי - גדלות הבורא נעלמת מול התענוג? אוקיי. אסור. טעמתי עוד משהו? זה ב70% מותר. כל הדברים העתידיים נבדקים.

• מה אני בודק בראש?

• חשיבות הבורא מול חשיבות התענוג.
• מה שיש בראש מתפשט בגוף.

• אז אם הראש עשה חשבון על הכל עד הסוף, למה הוא לא מחזיק עצמו מביטוש פנים ומקיף?

• הולך לעשות משהו מיותר?
• איך אני נכנס להיכל המלך למלא את הקופסא שלי כשאני יודע שישפכו לי אותה כשאני יוצא החוצה? להכנס לאכזבה ביודעין?
• זו נקרא פעולת השפעה. החשבון לא בי, אלא בו.
• אני עושה חשבון עד כמה בעל הבית נהנה, אפילו שאני אתרוקן ולא אעמוד בניסיון - אבל באותו רגע אני עושה לו תענוג.
• ובפעולה הזו אני כולל את כל הפעולות שיהיו אח"כ.
• הגלגלתא הוא ראש לא רק לעצמו - ראש דגלגלתא נמצא באינסוף, ומשם מקבל את האורות לתחתונים.
• בגלגלתא יש לנו אור הנפש - הביטול שלו הוא הגדול ביותר, לכן זה נקרא אור הנפש.

• ההזדככות נראית כאילו תהליך שלילי - אפשר לקבל בעל מנת להשפיע, ואח"כ כבר לא. זה נשמע הפוך להתפתחות.

• אם אני עושה הכל בחשבון צודק וישר עם בעל הבית - אז אין בשום דבר שאני עושה משהו פחיתות או יתרון.
• המסך דווקא מתחזק - הוא מתחיל להבין שיש בו עביות יותר גדולה ממה שגילה קודם. ואז מחזיק את עצמו יותר.
• זה לא מסך יותר חלש, הוא עובד על עביות יותר גדולה ועל אור יותר גדול. הוא מצא במצב יותר גרוע מהמאציל - נסתר מהמאציל ע"י הפרצוף הקודם - זו הסתרה.
• ואם עושה את המקסימום כלפי המצב שהוא נמצא, ואולי עושה עבודה יותר ממה שגלגלתא עשתה?
• כל הפרצופים שווים - זה כמו עיגול - כי כל אחד עושה 100% עבודה, במצב שלו. במה הוא שונה מפרצוף אחר? העבודה הסגולית שלהם שווה.
  
• רק כלפי הנשמות יש סולם ודירוג שיוכלו לטפס, להתעלות. סולם המדרגות לא קיים בפני עצמו.
• תמיד צריך לזכור כלפי איזה חתך איזה בירור אנחנו מדברים.
• תמיד יהיו סתירות, עד שנגיע לגאולה שלמה - עיגול.
• כלפי המצב החי אין בירור. זה לא דינאמי. החיים כלולים מהפכים.

• למה אפשר להמשיל את הביטוש הזה?

• כאילו שני האורות מבטשים זה את זה, אבל אלו אבחנות של המסך שמפריד ביניהם.
• אותם שני חברים, שחילקתי אותם - אותך אני מקבל ואותך לא, כשבפועל עשיתי את הפעולה, הם נכנסו איתי בקשר, במגע - פועלים כדי לבטל את המחיצה ביניהם.
• ואז אני חייב לצאת מההחלטה שלי לחלק ביניהם.
• אני חייב לבטל את המחיצה שאני ביניהם עשיתי. זו הזדככות המסך.
• אין לי כח לבטל אותם. החיבור ביניהם יותר חזק מהפער שהמסך עושה ביניהם.

• איפה מורגש בנו הביטוש?

• בטבור.

• איפה אנחנו רואים את הפעולה הזו?

• המסך מתחיל לעלות מטבור לפה.
• כל הפעולות הללו מתרחשות בתוך הפרצוף - איפה שהאור הפנימי מקובל, והמקיף נדחה.
• באותם הרצונות, בכל רצון ורצון - מפה ועד הטבור - בכל רצון ואצון נעשה חתך - חלק מקבלים וחלק לא.

• מה מהות החלוקה הזו?

• הנברא עושה גבול מתוך חולשתו. לא יכול לעשות השפעה.
• הוא מכיר את הגבול שלו, ומה חסר לו - בפעולת קבלת האור.
• בזמן הביטוש, הוא מתחיל לגלות כמה שהוא לא יכול להסכים עם בעל הבית.
• כאילו - קיבלתי ממך, מה אתה רוצה יותר? יותר מזה אני לא יכול להשפיע.

• מה ההתלבטות שלי?

• להמשיך לקבל העל מנת לקבל, אני לא מסוגל. אני מאד רוצה לעשות את זה, אבל לא אתן לו תענוג - מפסיק את הקשר איתו.
• להפסיק ולא לקבל כלום אני לא מסוגל.
• מתגלה בי תענוג בפועל האיחוד מבעל הבית.
• בתוך הפרצוף אור פנימי ורצון לקבל נעשים כאחד.
• הנברא שם מגלה את הבורא. אור ישר מתגלה באור חוזר - זה המקום שאם היה מקבל שם ב100% זה גמת התיקון.
• קודם הוא לא היה במצב כזה. עכשיו הוא באיחוד עם בעל הבית. ואז הוא לא יכול להגיד בטבור - ומכאן לא.
• ובעל הבית לוחץ - "אבל לא עשית כלום כמעט!"
• וחוסר ההצדקה הזו, שבעצם שמרגיש שלא עשה כלום - גורמת לו להזדככות.
• פרצוף שקיבל כמה אחוזים לכאורה בפרצוף גלגלתא משהו - מרגיש עצמו שלא צודק אם יעצור.
• הוא מחליט להזככך. הביטוש היא הרגשה בתוך הנברא. בלחץ הזה הוא מרגיש יותר קשר עם הבורא.
• הזדככות המסך היא לא רק להתפטר מעבודה עם עביות - העביות הופכת לזכות.

• אז לכאורה המסך צריך להתעבות ולא להזככך?

• ההחלטה הזו היא החלטה לכבוד. הוא עושה אותה מתוך זה שמתחיל להכיר בתוך הפרצוף את מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו ב100%.
• מה זה המעט שהוא מקבל לעומת מטרת הבריאה? המלך רוצה שתקבל את כל האוצר.
• זו דרמה פנימית - והסיכום שלה פשוט - מלכות דא"ס חייבת להתמלא כולה על מנת להשפיע, ואני לא מסוגל לעשות את זה. המצב העתידי מחייב אותי להזדככך.
• אני עוזב את הדבקות וחוזר לריקנות - ואז אני מגלה מצב עוד יותר נעלה.
• ירידת המדרגות היא לא ירידה, אלא גילוי מצב הנברא לעומת הבורא, וגם לעומת גמר התיקון.
• ואחרי שביצע חלק קטן מהפעולה - זה נותן לו כח ללכת למצב הבא.

• בדוגמת האורח ובעל הבית - האורח כל פעם לוקח מנה פחות כדי להבין מה קורה פה?

• הוא לא ממש יודע מה יקרה הלאה.
• ברוחניות האדם, הרצון, נמצא במסירות.
• אתה לא חושב הלאה, אלא עושה מה שיש לפניך עד הסוף.
• זה כל פעם גילוי מדרגה אחת בלבד - כי לא מסוגל להבין, להרגיש יותר.
• כל פרצוף עליון שלי הוא א"ס. כי אני לא יכול להגביל אותו בכלים שלי.
• הרגשת האי-צדק הזו מביאה אותו להחלטה - לא יכול להיות במצב מנוגד למה שהבורא החליט שהוא התכלית.

• מה זאת אומרת שהמנה הולכת ויורדת?

• נחיה ונראה.
• כל קבלה והזדככות - זה הכל כדי לגלות את הנברא, הבורא, היחס ביניהם, התכלית. כל פעם מחדש.

• למה בתהליך אנחנו לומדים על המצב הסופי שבו נקבל בעל מנת להשפיע, אם אנחנו צריכים להיות במצב של מסירות?

• השמיעה שלך לא שווה כלום לעומת ההחלטות שלך.
• כאן מדובר על מה שמתרחש בתוך הפרצוף, הרצון - והוא חי את זה, לא יכול לעשות אחרת.
• מחשבת הבריאה הופכת להיות התכנית שלי - אני לא מסוגל אחרת, כמו שתבקש שאכניס יד לאש - אני לא יכול.
• אפילו חיים ומוות שלנו זה מדומה - אם אתה נמצא בנצחיות - אז כל אבחנה מהנצחיות מחייבת אותך ב100%. אין לזה התחלה או סוף - זה פשוט קיים.
• אם היית מרגיש לפניך משהו נצחי - היית בהחלטות אחרות לגמרי.
  

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 30, תורת הקבלה ומהותה, כותרת: סוד השגת החכמה

• הקדמה

• אנחנו לא יכולים להוכיח מאיפה החכמה הזו, או להתווכח על האמיתיות שלה עם מישהו זר. אי אפשר לעשות מחקר השוואתי בינה לבין חכמת אחרות.
• מי שמרגיש שכאן יש משהו מעל הכח האנושי, מתוך רגישות פנימית שלו - מרגיש.
• מי שלא - שומע לפי דרגת ההתפתחות שלו.
• אנחנו ח"ו לא עושים ביקורת על התפתחות הנשמות ועל הקצב.
• מקובלים תמיד היו באיפוק.
• הרמב"ם שמגלים את החכמה הזו לאט לאט, לכל מיני רצונות, רמות שנמצאות באדם - ולפי רמת ההתפתחות הרצונית של האדם - אפשר לדבר אליו. ורק אז ירגיש את עומק הגילוי בחכמה הזו. אחד יחיד ומיוחד.
• ולכן מסירת החכמה בהסטוריה היא דרך אנשים מיוחדים, לאלו שמסוגלים לקבל אותה ולהמשיך לגלות על ידה את פעולות הבורא, ולגלות אותה בצורה לקהל - עם מיסטיקה לקבלת הנאה או משהו. אלא כדי להביא בהחלט לנשמות את שיטת התיקון. וזו עבודה הדרגתית.

• מה אני צריך כדי להגיע לרוחניות?

• בעולם הזה יש כל מיני אנשים שתופסים את העולם מזוויות שונות, מגישות רבות, וכל מה שביניהם.
• כדי להיות בעולם הרוחני, להיכנס בו, האם אני צריך שכל, רגש, או משהו אחר?
• זה תלוי בגודל הנשמה, בגובה שלה. לכל אחד ואחד ניתן משהו משלו.

• מה זו הכרחיות ברוחניות?

• כולנו נמצאים בעולם הזה, מבינים שצריך לאכול, לישון, לדאוג לבטחון שלו, בנק, סופר, מע' הבריאות, משטרה - כאלו רמות יש גם כן ברוחניות.
• כמו שבגוף שלנו כל המערכות חייבות להתקיים בצורה נורמלית.

• בשביל מה הגוף הזה חי?

• בשביל להצטיין מעל דרגת החי - זה כבר תלוי בשורש נשמה.
• אבל לקיום ההכרחי חייבים לדאוג.
• חייבים להיות חלק פעיל בגשמיות, לפעול.
• הכרחיות זה לא יגונה ולא ישובח. גם ברוחניות - זה בצורת השפעה. לדאוג לכולם למינימום שצריכים ממני. זו הכרחיות ברוחניות. ולזה צריכים להגיע.

• מה זה להשפיע בעל מנת להשפיע?

• מה זו המידה הזו שאני נמצא עם כולם בשלווה?
• קיום. שלב ראשון = גלגלתא ועיניים (גו"ע).
• זו דרגה לא פשוטה. לזה צריכים להגיע כולם.
• וישנן נשמות שמגיעות אפילו ללקבל בעל מנת להשפיע. שזה מעבר להכרחיות.
• זה נראה לנו שחפץ חסד (ח"ח) לא מספיק - אבל זו דרגה מאד גבוהה.

• השאיפה להביא לשיוויון בחברה האנושית מאד חזקה.

• אנחנו רואים את זה - שזה רק מזיק. כמו לקחת חרב ולהשוות את הגובה של כולם. אתה יכול לדמיין מה יקרה אז לראש שלך.

• אז מה זה שיוויון ברוחניות?

• אם זה היה כמו בצבא, גיוס בני 20 - ואני מתחיל לבדוק - שורש נשמה, חינוך, גנים (כל הגנום ממש), הורמונים, לוקח את כל התמונה - ואז אני נותן איזו נוסחא, כי אי אפשר להגיע לאיזה ציון אחיד לכולם.
• כל אחד הוא אשכול - מורכב מדברים מנוגדים, איך תשווה בין מישהו למישהו אחר? אולי הנשמה שלו היא כזו שכמעט ולא צריכה פעולות? ולפי זה מקבל תנאים מיוחדים?
• אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. רק מתוך התגלות מעט מן המערכת הכללית. זה מתגלה רק בזמן תיקון.
• לכן המקובלים נותנים לנו כללים - כי אין לנו אפשרות למדוד את זה.

• אז איך נמדוד עכשיו?

• מי אמר לך שצריך למדוד? אנחנו לא יכולים בכלל לעשות את זה.
• וזה דווקא טוב - אתה צריך לקבל כל אחד כגדול דור.
• מה אני מסוגל לעשות לעומתם הגדולים? רק להשפיע להם בכמה שאני מקובל.
• אומרים לך - תחשיב את החבר כגדול הדור, למעלה מהדעת. קח מזה דוגמא שלזה אתה צריך להגיע - שאין לך מדידה כלפיהם. ברוחניות זה כך.

• מה קורה בחברה אנושית כזו שאנשים נמצאים בלהשפיע ע"מ להשפיע?

• אנחנו יכולים לראות את הדברים האלה מעכשיו - המשבר העולמי מתחיל לחייב אותנו לרדת מהעסקים שיש בהם מיני עודפים - ולהראות לנו שבטוב או ברע, הסתפקות בצורה נורמלית, להיות בחיים מאופקים זה יותר טוב בעניין הבטחון העצמי וכו'... ונעלם הדחף לעודפים הגדולים.
• האנושות משתכללת, מתחילה לגלות חסרונות יותר גבוהים באיכות.
• לכן, אנחנו נמצאים בזמן שבהחלט מתחילה להיות פה ושם איזו הבנה, לא שסתם מוכנים לרדת למינימום - אלא מתחילים ללמוד ממש, נכנס ייאוש ממש - רואים שהדברים האלו באים והולכים.
• אנחנו נמצאים בגלים גדולים ומהירים בהסטוריה, אמריקה נופלת וסין עולה וכו' - באים ועוברים בציוויליזציות הגדולות, כמו באימפריה הבבלית, יוונית וכו'...
• כל הדברים האלו לא מלמדים אותנו, האדם לא לומד מהעבר - אלא הרצונות מתחדשים, מתפתחים - ואז אנחנו לא כ"כ רצים אחרי המילואים הקודמים, אלא באים לנו רצונות חדשים.

• מה הדבר הטוב שהולך לקרות?

• בינתיים חיפוש.
• הם לא יכולים לתאר מה זה.
• כרגיל - אדם רוצה לחזור למצב הקודם.
• זה מביא לו עוד מכות.
• יחפשו קדימה  - ויראו שזה חושך, בולם הזה אין מה לעשות. אפילו כל תעשיית הבידור, שפעם היו ממלאים אותם - כבר לא עובדים. יש כבר ריקנות בתעשיית התיירות וכו'.
• זה לא עניין זה כסף, אלא של "נו, ומה בכך?"
• סוף סוף מתחילים לגלות את השאלה "מה הטעם בחיי?", כל אחד בדרך שלו.
  
• לכל אחד יש את המקום הריק הזה - גם אם מנסה להסתיר אותו ולחיות איתו.
• השאלה היא איך אנחנו יכולים לגלות את המקום הזה בו, אבל להביא את התרופה לפני המכה - "אל תפחד ממני, יש לי משהו טוב בשבילך"
• אנחנו צריכים לשאוף לזה.
• וכאן אנחנו לא יכולים להיעזר בכל מיני משרדי פרסום - אלא בעצמינו בעדינות נפש, לגשת לקהל, באהבה - ונקווה שנמצא את המפתח לנשמה של כל אחד ואחד.
• וברגע שכל אדם ואדם ידע שיש לך מים חיים לנשמה שלו - הוא ייפתח.
• אחמדניג'אד וכל אלה, זו צורה חיצונית של ריקנות פנימית.

• מה אנחנו צריכים לעשות היום?

• כרגיל, לפרסם כמה שיותר את חכמת הקבלה.
• המכה הכי גדולה צריכה להיות בעם ישראל.
• אם כאן נצליח לפרסם את חכמת הקבלה בצורה שיקבלו אותה ויבינו מה זה להיות העם הנבחר, אור לגויים.
• העם הזה היה בגובה רוחני, ונפל לדרגה פחותה מאומות העולם - ועכשיו צריך לעלות את עצמו ליותר גבוה ומשם להיות אור לגויים - ורק אז תהיה זכות קיום בארץ ישראל - כדי להביא למטרת הבריאה.
• קיבלנו רשות לחזור לכאן כדי להגיע לארץ ישראל הרוחנית.
• וצריך לפרסם את זה בעולם, כדי לעורר את הפנימיות שבחיצוניות - צדיקי אומות העולם.
• בעם ישראל יש גם "ערב רב" שמתנגד לחכמת הקבלה. באומות העולם אין כאלו. כאן זה יותר גרוע.
• כמה שיותר לפרסם את מטרת הבריאה, ומה מיוחד בנו ומה תפקידינו.
• כל אחד מרגיש מחלה פנימית שאוכלת אותו.

• מה זה השם המפורש?

• הויה שיכולים לפרש אותו על הרצונות שלנו.
• כל הטבע שלי הוא רצון לקבל, שמסודר לפי קש"י, י ק ו ק.
• אני נמצא בצורה שבורה ומבולגנת - כשאני מסדר אותו יותר ויותר קרוב משם אלקים (גבורה) להוי"ה.
• כשאני מפרש אותו על עצמי, מקבל את התבנית הזו של הויה.
• וזה נקרא שאני מגיע למלכות דא"ס.
• שם מפורש זה שהאדם מפרש אותו, וכל זה נמסר ממקובל למקובל ע"י מסך שנמצא בפה דראש המשותף - שזה "פה אל פה".

• מה עם מישהו שרק מתעניין?

• אפילו הפחות שבפחותים - אם רוצה קצת להתעניין - יש לו את כל הדרכים והאפשרויות להגיע למימוש נשמתו.

• האם לישראלים שבחו"ל זו אותה חשיבות להפיץ?

• אני מקווה שהם יקבלו איזו מכה ויבינו מה שייעוד שלהם, בהתאם למה שנמצאים כאן. ויפסיקו למתק את עצמם מאלו שחייבים להביא את שיטת התיקון לכל העולם.
• אנחנו עוד נגלה את הנשמות האלו - את 10 השבטים שאנחנו צריכים למשוך אותם לעבודה.
• יש חלק מהנשמות מכללות אדה"ר (אדם הראשון), שהיו כבר בהגה רוחנית ונפלו ממנה, ובהן נמצאות הרשימות מהעולם הרוחני, והם צריכים לממש אותן ולהביא את העולם לתיקון.
• עכשיו הם נמצאים בצורה נוראית של גשמיות, יותר מאומות העולם - ואין להן במה להתגאות כלפי אומות העולם, שלא עלו ולא ירדו.
• אתה היית במצב עלייה, ועכשיו אתה בשבירה - ובזה שתתקן את עצמך, תביא לתיקון כל העולם.
• אנחנו מעכבים את תיקון כל העולם. אנחנו גורמים לעולם להתקדם ב"עיתו" ולא ב"אחישנה". הכל חוזר אלינו.
• בזה תלוי העתיד שלנו, ושל כל העולם.
• אנחנו מקווים שנגלה במהרה את 10 השבטים מהחורבן הראשון.

• מתי זה יקרה?

• אם שני השבטים שהם עם ישראל המגולה לכאורה כלפי כל האנושות, רק אז הם יתגלו.
• עכשיו אנחנו מתקנים את השבירה השנייה, ורק אז נגיע לשבירה הראשונה - שאז הן יתגלו, ויחד איתנו יבנו את בית המקדש השלישי.

• היום בערב יש מפגש "צעירים מוצאים משמעות" - במה הדור הצעיר יכול להשפיע?

• חוץ מהם אין כלום - מה נעשה עם הזקנים האלו? בהם תלוי הכל. אם הם לא יעשו, אף אחד לא יעשה.
• הדור הצעיר בגיל הזה, מיואשים ממה שהחיים מביאים להם - ודאי שזה מיוחד.
• הבורא פותח להם את החיים בצורה כזו, שהם יכולים לגלות מהר את חכמת הקבלה.
• ואז יש להם את כל התנאים הדרושים לפניהם - כמו לתינוק, צריך לקחת מה שלפניו ולהמשיך עם זה הלאה.

• השליחות הזו נשמע אחריות מאד גדולה. מי אנחנו שנעשה את הדבר הזה?

• זו לא בעיה. הבעיה היא בנו.
• הבורא נמצא במנוחה מוחלטת.
• אנחנו צריכים למצוא כוח שנמצא בינינו, לא שאף אחד מאיתנו.
• אין כאן שום דבר חוץ מחיבור - את זה אנחנו צריכים להראות לכל העולם.
• קודם היינו בחיבור הזה, והוא נשבר.
• השלב הראשון של החיבור זה בית המקדש השני - אור דחסדים.
• השלב הבא - בית המקדש הראשון - מתחברת כל האנושות.
• ואז מגיעים לבית המקדש השלישי.
• באחישנה אין זמן שקיים בפני עצמו - אתה הקובע.

• לימוד ספר הזוהר יזרז את התהליך הזה?

• אלא בשביל מה אנחנו עושים את זה?
• ספר הזוהר חייב לאחד את כולם.
• כל פעם במשך הלימוד אנחנו צריכים להזכיר שלומדים את זה כדי להתחבר.
• זוהר מדבר רק על חיבור.
• הזוהר מבאר משפת המקרא, לצורה שאנחנו יותר יכולים לאחוז בה - שפת הקבלה, והרגש הפנימי שלנו שאיתו מרגישים את המציאות הנסתרת, עליונה, שלמה, נצחית - ואז כולם יכולים להצטרף אלינו לתחושה הזו.

• האם אנחנו עומדים שמשימה שלנו? ואיך אנחנו יכולים למדוד את זה?

• לצערינו אין עוד כמונו בעולם מישהו בעוצמה, בעומק כזה.
• לצערינו אין כרגע גופים כאלו - נשמח להתחבר איתם ללא שום תנאים.
• ונקווה שנביא את לימוד הזוהר לשיעור הבוקר במהרה.
  

17.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• קודם כל - אין יותר נחוץ לנו מחשיבות.
• חשיבות זהו סדר העדיפויות שנמצא לפני ה"חי". מהדרגה הכי נמוכה של הרצון לקבל. בדומם. להחזיק עצמו במבנה שכך נוצר. באטומים, בגבישים, בצורה הפנימית שלו.
• דבר יותר חשוב - כשבאים הכוחות החיצוניים ולוחצים, חשוב להכנע תחת הכוחות החיצוניים - ואז החומר הזה משנה את המבנה שלו.
• בצומח - יותר חשוב זה להתפתח, לנשום וכו' - אם דבר מתפתח, הוא יותר נמצא בבירור מה יותר ומה פחות חשוב.
• וגם בחי זה נמצא בצורה אינסטינקטיבית - שהתכנית הפנימית ברצון עצמו, נותנת לו דרגות חשיבות.
• ודירוג החשיבות הזה זו תוכנת ההפעלה של אותו החומר - איך הוא יתנהג בכל רגע ורגע בהתאם לנתונים החיצוניים.
• מלכתחילה שני הכוחות הללו שנמצאים בתוך החומר - מובילים להשתוות, השלמה בין שני הכוחות הללו.
• בכל רגע ורגע הם נמצאים בהתקדמות - איך להגיע בסופו של דבר לתכלית הבריאה.

• מהי תכלית הבריאה?

• שכח המקבל וכח הנותן יהיו שווים כאחד.
• כך גם באדם - מישהו לא יקום בשלוש בלילה לעבודה? ברור שיקום.
• החיים נותנים לי סדר חשיבות - שהשינה פחות חשובה מהאוכל. וזה בסה"כ מפעיל את האדם.
• אם אדם מקבל הזדמנות להתפתחות חופשית - בחירה חופשית - להשוואת הצורה עם הבורא - השתוות שני הכוחות הנ"ל - הוא צריך בעצמו להשלים את התוכנה. מה יותר חשוב בשבילו ומה פחות.
• לא ע"י הטבע העיוור - אלא שהוא יפעיל את עצמו.

• מהי המטרה?

• המטרה - איזון, איחוד, דבקות.
• לכן הוא מחפש סביבה, שע"י התחברות נכונה עם הסביבה - הוא בעצמו מבין את מחשבת הבריאה.
• בהשלמת התוכנה הזו הוא מתקדם בכל המדרגות של השתוות הצורה - עד שמגיע לדבקות השלמה.
• לכן, כל העבודה שלנו היא רק בחשיבות - שנבדוק ונחקור מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.
• כך נוכל להתאים את עצמינו אל הבורא יותר ויותר. - "דע את ה' אלקיך ועבדהו".
• כל זה כדי להשלים את תוכנת הטבע במישור ה"מדבר". וכל הבריאה נכללת עם התיקון של המדבר.
• במידה שאדם משלים את עצמו -  הוא משלים גם את הטבע. כך מגיע להצדקת הבורא.
• האדם מגלה שהכל זה כלפיו בסופו של דבר.

• איך דרך חשיבות של דבר אני מגלה את הדבר עצמו?

• כי במידת החשיבות שיש לי אליו אני מתקרב אליו, נדבק אליו, משקיע בו.
• חשיבות זה אמצעי, זה לא היישום, הדבקות בעצמה.
• לפי החשיבות אני נמשך - לפי ההשתוקקות שלי יש לי כח להתגבר.
• ואז בסופו של דבר אני מגיע לאור המחזיר למוטב ורוכש מה שחשוב לי.
• כל פעם צריכים לברר - מה יותר חשוב. היה שיר כזה "מה חשוב היום? לסדר הכל".
• כל יום לעשות סדר חדש בחשיבות.

• מה עושה אדם אם הוא מרגיש שבכל מקרה הוא מופעל מלמעלה ב100%?

• זה מעולה.
• אם אני מרגיש שאני נמצא יחד עם הבורא בכל תנועה קטנה בגוף(רצונות) ונפש(פקודות ממנו) - אני מרגיש שאני מזדהה איתו כמו היד שמלובשת בכפפה.
• הוא היד ואני הכפפה.
• אני הולך איתו בלי השעיה, באותן התנועות כמוהו - זה נקרא גמר התיקון - שאין הבדל ביני ובינו.

• מה החסרון לחשיבות?

• ייאוש, ריקנות.

• מה החסרון לייאוש וריקנות?

• נקודה שבלב, אם מפתח אותה כמו שצריך.
• יש אנשים שמרגישים חשיבות בהתפתחות הפנימית, אבל הנקודה היא בדרגת עביות שורש, א', ב'... לא מספיק מפותחת. עדיין לא משתוקק לאמת בלבד, ושלא מסוגל לסבול משהו אחר.
• בנקודה שבלב יש את כל דרגות ההתפתחות. האם בגלגול הזה היא צריכה להתעורר או לא?
• את הדברים הללו אנחנו לא יודעים, וגם אי אפשר לפתח אותם.
• אלו נתונים שאיתם אנחנו כבר קיימים בגלגול הזה, בעולם הזה.
• ישנם הרבה אנשים שנמצאים בתוך חכמת הקבלה, לומדים ומשתתפים והכל - אבל לא מודעים בעצמם שנמצאים ברמות התפתחות לא ממש מטרתיות, ממשיות. אין חסרון שדוחף אותם להשגת הדבקות.
• כמו שדומם לא מרגיש את הצומח, צומח לא מרגיש את החי. לא מרגישים את הדרגה שמעליהם.
• אלו שנמצאים בהשגה חלקית - הם משיגים רוחניות ע"י רבם. כי בעצמם אין להם יכולת, אלא רק מתוך שייכות. אלו נקראים רצונות נשים, זקנים וטף.
• יש ויש - זה מסודר לפי פירמידה.
• באיזו צורה כל נקודה צריכה לתפקד - זה תלוי במע' הכללית.
• ואפילו אם עובד בעביות שורש או א' של נקודה שבלב - שזה מה שהתברר בו ולא יותר - הכל כלול מהויה שלמה - יש לו גם 10 ספירות.
• לא עליך העבודה לגמור, ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה.
• אדם שיסיים את מה שנותנים לו.
• כמו בעולם הזה, האדם מגיע למצב מסויים ומספיק לו. אין לו תשוקה למשהו אחר או יותר גבוה.
• כל אחד וסגנון החיים שלו, רמת הלימוד, רמת היישום של השיטה.

• אבל אנחנו קטנים...

• אתם לא קטנים.
• אם תדברו עם אנשים זרים - תרגישו כמה כל אחד מכם הוא מיוחד.
• בכל אחד מכם יש בירור שבאף אחד אין דבר כזה. פירוק וצירוף מיוחד של דברים שאין בחוץ בכלל.
• אנחנו צריכים להגיע לערבות, לקשר בינינו, ושם אנחנו מגלים עולם אינסוף, בורא.
• נברא נקרא נקודה שבלב - כל השאר זה דימיוני.
• האדם מממש את מה שמייעדים לו מלמעלה.
• מאיפה אתה יודע מראש לאן אתה צריך להגיע? - כשאתה מגיע, יש לך סיפוק. לא חסר לך אצבע שישית.
• אין אדם חושק בבת מלך. למה? כי הוא יודע שזה לא בשבילו.
• כל אחד שיממש את עצמו. אני קיבלתי רצון מסויים, ואני צריך למצות אותו עד הסוף - לזה אני דואג.
• זה נותן לאדם ראייה יותר בריאה, יותר בוגרת על כל המערכת, ולא כמו ילד שקופץ סתם.

• אז אתה אומר להסתפק במה שמתחשק לי באותו רגע?

• ממש לא.
• רק שתהיה לך חשיבות לך - כמו נשימה - הולך ובא, כל פעם יותר לקראת המטרה שאני מציב לעצמי.

• איך אפשר לתת חשיבות לרוחניות יותר מהחיים האלו?

• נתנו לו את זה פעם אחת ודי - ה' שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח לך.
• וכל היתר - מוטל על האדם. הכדור במגרש שלו.
• בחירה נכונה בחברה זוהי כבר העבודה שלי.

• מה צריך להיות החסרון שלי?

• אנחנו צריכים מלכתחילה לייצר נכון מקום של בחירה חופשית.
• איפה אני מממש אותה? רק בקשר עם הקבוצה. זה החסרון שלי.
• שנהיה כאיש אחד בלב אחד, שרק מזה אכפת לי.
• אם אני מודד כלפי זה את עצמי - זה טוב.
• אתה קודם כל צריך לאתר את האזור הריק שבו אתה לא נמצא.

• מה אני יכול למדוד אם יש לי פנקס בעניין חשיבות וריקנות?

• אפשר לפי מספר הפעמים, ואפשר לפי האיכות.
• מה אתה מאתר כדבר חשוב יותר?
• האם איכות הדברים החשובים עולה? - מדברים של העולם הזה לחיבור עם הקבוצה.
• הכל תלוי למה אתה קורא תוצאה רצויה.
  

חלק א' - כתבי בעה"ס עמ' 741 אגרות, אגרת מ"ד

• הקדמה

• בעה"ס לא כותב לאותו שם ספציפי.
• כל התופעות שיש בקבוצה - שמישהו חוטא וכל האחרים אשמים.
• כמו במחלה - שלא איבר מסויים חולה, אלא כללות הגוף עושה עבודה לא טובה.
• אדם שמתקן את תרי"ג הרצונות שלו שנמצאים ברצון לקבל מלכתחילה לעל מנת להשפיע - בזה הוא מגיע ליישום שלו. ורק לזה חייב לדאוג. ואז נקרא שמגיע למטרה. בזה הוא מגלה את תכונות הבורא.
• מתקן את תרי"ג הרצונות שלו ע"י תרי"ג אורות שנקראים התורה - אז נמצא מחובר יחד עם האור.
• בורא הוא מה שמלובש בתוך התורה.
• תרי"ג אורות שמחזירים למוטב נקרא תרי"ג עיטין (אור ס"ג - בינה), ואח"כ כשהם נכנסים לכוונה ע"מ להשפיע נקרא תרי"ג פקודין (אור ע"ב - חכמה).
• ואז מקור האור זו אבחנה יותר פנימית, התכלית של האבחנות. נותן התורה. אור הכתר.

• למה אני אמור להשתוקק?

• לא להשתוקק לחכמה ודעת חיצוניים - שאני אדע מה כתוב.
• אלא מטרת האדם להגיע לזה שיוכל להיות חתן לבת מלך.

• איך אנחנו יכולים לעזור לחברים שלא מרגישים חשיבות?

• יש המון אפשרויות  אנושיות איך לפרסם חשיבות מטרה שלהשיג אותה מאפשרת חכמת הקבלה.
• אתה לא יכול לפרסם את חכמת הקבלה בעצמה - כי חכמת הקבלה היא אמצעי לגילוי הבורא לנברא שבעולם הזה.
• אתה צריך לדבר עם האדם בצורה ברורה -שיבין שזה כדאי לו.
• כמו שאתה הולך למכור איזה מוצר שלך. אתה מוכר את החשיבות שלו. לפי המנטליות והשפה שמותאמת לאדם הספציפי - אתה צריך להתלבש בו.
• ואח"כ צריך להכין את המוצר בעצמו, שיהיה קל, כמו לילד, שיוכל לממש את זה בצורה הנכונה. שזה יתן לו כוחות לתת יגיעה.
• ועל שניהם צריך לעבוד כל פעם. ולזה אנחנו צריכים לדאוג במאמצים שלנו.
• זו עבודה מאד רחבה ורב-גונית. כמו שפרצופיהם לא שווים, כל רצונותיהם וגישתם לא שווים.
• אנחנו צריכים לדבר בשבעים לשון.
• אנשים יעסקו בעתיד בהפצה הדדית, בהעלאת החשיבות ההדדית. מיליארדים של אנשים יצטרכו לעבוד בזה - כל תא ותא עובד ככה בגוף הרוחני.
• 5% מהאנושות יתעסקו בדברים הכרחיים. כל היתר יתעסקו בהפצת החשיבות. ויעבדו איזו שעה קלה ביום כדי להשיג הכרחיות.
• זה לא סתם לפזר ספרים - אלא לפתח קשר ברמה התחתונה ברמה הכי תחתונה.
• זה גילוי הבורא בעולם הזה, שלנו.
• אנחנו לא מבינים מה זו רשת הקשר בינינו עדיין.
• זו לא סתם הפצה - אלא איך כל אחד מתקשר לאחרים - שזה מימוש התיקון.
• כל אחד ואחד יצטרך להיות בזה ב100%.

• למה אנחנו מושכים את כולם במשהו להשתתף?

• כי שלי זה אין לו התקדמות.
• הוא חושב שאנחנו צריכים את זה אולי? לא.
• בקשר שלו הוא יגלה את ה', העולם הרוחני.
• הפצה זה לא סתם להפיץ. זה אמצעי לכל אחד ואחד להיות בתוך המערכת המתוקנת והמתעדכנת.

• מה הגישה החינוכית שלנו לילדים?

• אצל ילדים זה לא בהרבה שונה מהגדולים.
• לנשמה אין גיל. השיטה היא אותה השיטה.
• בסופו של דבר זה אותו חיבור בקבוצה והפצה.
• שילדים ילמדו איך להיות קשורים זה לזה בכל העולם - ולהשיג בחיבור שביניהם את המצב החדש.
• רצוי שכל אחד ואחד יתעסק בחלק משלו.
  

חלק ב' - כתבי בעה"ס עמ' 169, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ל'

• הקדמה

• אם אני לא רוצה, כי הבושה פועלת עלי, אז הרצון לקבל שלי מרגיש ריק לעומת התענוג שמילא אותו קודם.
• כשמלכות מרוקנת את עצמה מהאור, היא גם מפסיקה להרגיש את הבחינות הקודמות שלה. וזה עולם הצמצום.
• ואז היא מחליטה לעבוד בעל מנת להשפיע - כמו בעל הבית.
• ואז היא מושכת את האור בחזרה.
• אבל היא חייבת להנות בלהנות לו - ולכן מקבלת רק מנות קטנות מאד מהתענוגים שנמצאים לפניה.
• מה שהיא אח"כ מקבלת מכל העיגולים האלו רק קו דו מאד - וההארה שמגיעה למלכות דמלכות נקראת גוף שבו.

• מה זה העולם הזה?

• איפה שאדם מגלה את הגוף שלו. את הרצון הפנימי שלו.
• ואז ע"י הנקודה הזו שהוא מגלה הוא יכול לעלות הצינור מלמטה למעלה. עד שיחבר לעצמו את כל העיגולים הללו.
• זו בעצם כל התכנית הכללית, שתקרה אחרי הצמצום וקו.
• הנברא הולך לקבל במידה ומשקל עד כמה שהוא יכול.
• המקובלים השיגו מלמטה למעלה. ולכן בצורה כזו הם מספרים שלו.
• ההשגה היא מנקודת העולם הזה ולמעלה.

• מה זה זמן?

• סדר פעולות רוחניות.

• מה אנחנו לומדים עכשיו?

• איך מלכות דאינסוף התחילה לקבל אור אחרי הצמצום.
• למלכות דאינסוף יש חמש חלקי עביות.
• בהתאם לאיזה חלק שהיא משתמשת (היא לא יכולה להשתמש בחלק מאחד מהם) - היא מרגישה עולם מסויים. עשייה, גדול יותר יצירה וכן הלאה.
• ורק כשהיא תרגיש בכל רמות העביות שלה - היא תרגיש את עולם אינסוף.

• מה זה ערך הפוך אורות וכלים?

• בכמה שכלי יותר נמוך ועבה - כשמתקנים אותו - משיגים יותר גובה והשגה.
• כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו - את זה אפשר לראות בשירטוטים.

• מה זו הזדככות המסך?

• להסבר יכולים להיות הרבה סיבות, גישות. אבל קודם כל צריך לדעת שזה כך.
• גם ילדים לומדים ככה. אח"כ תשאל למה, ותדע.
• פרצופים מתפתחים כך - מקבלים פחות ופחות אורות?
• גלגלתא נולדה ראשונה, עם אור הנפש, ואח"כ ע"ב נולד עם נפש, ובגלגלתא כבר יש רוח, וכך הלאה עד שכשכל הפרצופים נולדו עם האורות שלהם, היה יחידה בגלגלתא, חיה בע"ב עד נפש בב"ן.
  
• מצד אחד הפרצופים מזככים כל אחד ואחד, מצד שני יש שם כניסת נרנח"י.
• בכל דבר יש דבר והיפוכו - יכול להיות שדבר נעשה יותר זך, אבל הכללות מרוויחה, וזו התופעה הרצויה.

• מי שרוצה מאד להגיע לרוחניות, הכלי שלו מקולקל יותר?

• אפשר להגיד שכן.
• אם יש לו רצון בלתי פוסק - גם בעליות וירידות.
• המקובל רואה באחרים רצונות, עד כמה שהם אמיתיים או לא - האם הוא בעטיפה של דברים גשמיים, ועד כמה שהרצון הזה גבוה.
• צריך למממש את הרצון וזהו, פחות לעשות חשבונות האלו.

• למה אנחנו לומדים שזה ככה ואח"כ שואלים למה?

• עד שאתה לא בעל השגה בגמר תיקון, אין לך שום דבר מוחלט.
• מה שהם כותבים כבעלי השגה - בשבילינו זה כמו תינוק שמקבל דברים כעובדה מהגדולים.

• איך אני אמור להתייחס למערכת הזו? מבפנים, מהצד?

• צריך ללמוד גם במוח וגם בלב.
• ישנן גישות כהנה וכהנה.
• וגם למישהו פרטי - יש לו פעם גישה מהמוח ופעם מהלב.
• עד שהוא מחבר אותם יחד.
• בדר"כ מורגש באדם למה הוא נמשך, לפי הטבע שלו.
• ואח"כ השאלה האם הטבע שלו משתנה בהתאם להתקרבות שלו לרוחניות, או לא.
• צריך להיות תיקון פנימי עצמי - האם אתה מקבל את זה כאמצעי להשגת הבורא - כגילוי הבורא לנברא בעולם הזה, או האם כספר שיש בו פלפולים.
• למה אתה נותן חשיבות? לתיקון עצמי אפילו גרם אחד קדימה - שזה נצחי? או לפלפולים שימותו איתך.
• הגישה היא קודם כל לתיקון.
• אנחנו חייבים לגלות מה שאנחנו רואים, בקשר בינינו - בין הנקודות שבלב.
• אני לומד את זה, אבל לא יותר ממה שאני צריך לצורך התיקון.
• לכן, כל תלמידי הרב"ש, מי שלמד ממש אצלו וממנו, הוא לא מפולפל ולא יודע פרטים שמופיעים בתע"ס - בעה"ס היה יכול לכתוב עוד 20 כרכים.
• רב"ש היה מסדר את הדפוס של בעה"ס - פעם אחת בא אליו ואמר לו שחסר לו עוד דף וחצי בשביל הדפוס - אז בעה"ס כתב לו עוד דף וחצי במקום. זה לא כזה משנה.
• הכיוון הוא תיקון עצמי ולא כמה מלאכים יש בשמיים ושמותיהם.

• אז האור והכלי זה כמו שני קיפודים, שעושים את זה בזהירות?

• ממש לא. זה לא נגיעות קטנות ובריחה - אלא לפי חוק השתוות הצורה.
• קודם כל מתקרבים בראשיהם - כאילו יש קירבה. ואח"כ מתקרבים בגוף.
  
• 

• מה ההבדל בין האור שמילא את מלכות לפני הצמצום, ובגמר תיקון?

• זה אור שונה לגמרי - זה אור של הכרת הלוקות, אור חכמה מלובש בחסדים.
• זה לא סתם מים שאתה שופך מכלי לכלי - יש כאן איכויות שונות.
• זה לא שאור הנפש שהיה בכלי דכתר עכשיו נמצא בכלי חכמה.
• זה לא אותו אור - לא יכול להיות ששני כלים שונים מרגישים את אותו האור.
• אלו דרגות שונות של אורות. פעולה חדשה, מסך חדש. הכנות, גוף, ראש חדשים. רצונות חדשים.

• מה הקשר בין האור שהיה שם לאור שיש כאן?

• סיבה ומסובב בלבד.
• הרצונות שונים.
• בלימוד הפתיחה הזו אנחנו מדייקים על הגישה הרוחנית על החומר הלימודי.
• אתה לא צריך לשפוט את החומר החיצוני, אלא לשפוט את עצמך לפי מה שכתוב. גם בגמרא זה אותו דבר.

• מה לעשות עם הלימוד?

• צריך לחשוב על מה שדיברנו - אור, כלי, מסך, ראש הפרצוף, חשבון, פעולה, יחס לתענוג, לבורא.
• אחרי כל החשבונות הללו - שיעשה פעולה.
• קודם ראש. אח"כ גוף.
  

חלק ג' - כתבי בעה"ס עמ' 29, תורת הקבלה ומהותה, כותרת "נתינת רשות"

• הקדמה

• הייתה תקופה שחכמת הקבלה הייתה חייבת להיות נסתרת מהאדם.
• כל דבר צריך להיות בזמנו.
• התפתחות הבריאה - הרצון לקבל - היא בצורה הדרגתית. כמו שהפרי על העץ לא נראה יפה וטוב בזמן ההתפתחות.
• ככל שהדבר מיועד להיות מפותח יותר בסוף - כך נראה פחות טוב בזמן ההתפתחות.
• לכן אסור לנו לשפוט אף אחד שמגיע לכאן - עד כמה שאדם מיועד ליותר גבוה - הצורה ההתחלתית שלו עשוייה להיות ממש הפוכה מהצורה המתוקנת שלו - נמצא ברצון גדול אבל הפוך.
• אף אחד לא יכול לשפוט את חברו, כי כולנו מתפתחים בכל מיני מצבים הפוכים ורחוקים מהצורה הסופית. יש לתת לכל דבר מקום להתפתחות. בתנאי שאדם משקיע ואומר "רוצה אני".
• וכך גם על כל האנושות, בעבר ובהווה, בדור המשיח.
• אולי 0.001% מהאנושות מתעסקת בחכמת הקבלה. ולכאורה אין הרבה זמן לחכות. אנחנו לא מבינים את צורות וקצב ההתפתחות.
• אנחנו סה"כ נמצאים בדור הראשון שמממש את ההתפתחות הגלובלית הזו.
• כמו שהפרי שמתחיל לגדול על העץ, ובהתחלה זו סתם גולה חמוצה שאין לה בכלל דמיון לצורה הסופית.
• ולכן קשה לנו להבין מה קורה - אלא לתת כוחות וזהו.
• אבל עכשיו יש רשות לגלות חכמת הקבלה.
• מקובל שמרגיש את הרשות הזו מתוך ההשגה שלו - מממש אותה ולא יכול להמנע מזה.
• כי סה"כ זוהי חובה, זו המשימה שלו.

• מהו מימוש עצמי?

• למי שיש דחף למטרת הבריאה, להידמות לבורא - אדם ששואל את עצמו שאלות קיומיות ומהותיות.
• אני סתם לוקח ומממש מה שהוא אומר לי, בלי לחשוב הרבה. כי כך אמר. זה נמצא ברשותי, אז אני משתמש בזה.
• ואח"כ המאור מביא לי כל מיני אפשרויות והתפתחויות.
• בלי בירור שכלי - שמשאיר את המצב כמו שהוא, וגם יותר גרוע.

• מי נתן לבעל הסולם רשות?

• המקובל בהשגה שלו מגלה את הרשות הזו, מרגיש עצמו מחוייב לפעולה.
• הרשות הזו כוללת בתוכה ידיעות, הכרת השיטה, אופן הגשת השיטה, צורות מימוש השיטה בעולם המתפתח רוחנית.
• אדם מתחיל לקבל טיפול אישי ונעשה מתאם בין מה שמגלה ומתגלה, ובין מה שאתה מוסר למטה. לפי יכולת העיכול של התחתונים.
• הרשות הזו היא מערכת רחבה של תיאום בין שמיים וארץ.
• יש הרבה נתונים ותת מערכות ברשות הזו.
• רשות זה כשאדם מקבל מערכת פנימית שעכשיו פועלת בו והוא נעשה כנציג, כמקשר את הבורא עם הנבראים.
• אם לא מקבל את זה, אז סתם עושה בלבול.

• איפה אפשר לראות את זה?

• האם הוא מציג נכון את חשיבות המטרה (דבקות) והאמצעי (תיקון רצונות האדם), ע"י המאור המחזיר למוטב, שמגיע בזמן הלימוד, ביחס בינך לבין הזולת (קבוצה).
• אם היחס הזה נמצא באדם שמגלה את המע' - זה נקרא רשות.
• זה לא תלוי באדם - אלא זה סוג הנשמה ומצב הדור, שממליכים אותו לתפקיד וזהו.
• זה לא אומר כלום על גדלות האדם - יכול להיות שנמצאים לידו גדולים הרבה יותר ממנו. אבל לו יש תפקיד.

• האם יצירת תבניות בין הלימוד להרגשה שלי זו ההתחלה?

• בהחלט כן.

• איך אני מממש את עצמי עד הפסיק האחרון בידיעה שאני עושה את הדבר הנכון?

• צריך לקרוא את מאמרי החברה של רב"ש, שבעצם מדברים על עבודה פנימית עמוקה.

• מה היה קורה אם לא היה מקבל רשות?

• אנחנו לא יודעים, ולא יכולים לדעת כי אנחנו לא רואים את כל המערכת.

• האם זה שאנחנו מגלים הלאה את מה שהוא מגלה לנו, זו גם רשות?

• לא. זו חובה.
• שאלתי את רב"ש את אותה השאלה - הוא אמר לי שזה לא ענייני. הוא קיבל את הרשות, לא אתה. אתה סתם נציג/שליח שלו.
• אנחנו לא צריכים לחכות לרשות. צריך לפתוח מקומות והרצאות וכו', כמו בזמני הרב"ש. זו כבר הפצה ולא רשות.

• תלמיד מתחיל לא מגיע כדי להפיץ, אלא כדי להגיע להשגה. מה יעשה?

• אם תלמיד לא מממש את זה, הוא לא תלמיד, הוא פועל לפי השכל שלו, ולא לפי מה שהמקובלים אומרים.
• מזמן האר"י והלאה התחילה התקופה של גילוי חכמת הקבלה - הבעש"ט, רמח"ל, רב קו"ק, בעה"ס. עכשיו זה הגיע אלינו.
• איפה אני מרוויח יותר? בעשרה דפים שאני קורא, או כשאני שומע פירוש על רבע דף?

• מה המאמצים שרב"ש עשה להפצה?

• הגיעו אליו 40 תלמידים חילוניים מתל אביב לאמצע בני ברק - איפה נשמע דבר כזה? זה יותר גרוע מזה שהיום אנחנו מלמדים את אומות העולם.
• כולם היו נגד זה.
• האדם הזה עמד נגד כל העולם - הוא עשה פעולה שאף אחד לפניו לא עשה.
• אנחנו לא עושים כלום לעומת זה.
• בפעולה הזו, הוא חתך את עצמו לגמרי מהעולם החרדי - מי יבוא אליו אח"כ ללמוד?
• אנחנו לא מבינים איזה חשבון הוא עשה - החלטה כנגד כל עולמו והקרובים שלו - דווקא את אלה צריך ללמד?
• בזה הבדיל עצמו והרחיק עצמו מכל העולם החרדי.
• לא היה חשוב לו איזה ומי הם. אם יש לאדם הזה רצון - שייכנס.
• לא היה חשוב לו - עם, בלי כיפה, מעשנים סמים. לא חשוב. זה העיקר. נמשך לתיקון עצמי? זה הכל.
• והוא החליט שאני אתעסק בהם על חשבון המגזר החרדי - כי הוא הבין שמשם לא יבוא שום דבר.
• היום זה כבר שונה - כולם מתעוררים. זה לא אותו דבר, זו תקופה שונה. זה קרה רק בשנים האחרונות - שהתחילו ללמד קבלה בכל מיני חוגים ובתי כנסת.
• הוא עשה את הסטייה הזו, שינוי הכיוון הזה - הוא ולא אנחנו.
• הכיוון הוא רק לאדם שרוצה. כיפה או לא, יהודי או לא.
• אבל את המהפכה עשה האדם הזה, ולא אנחנו. הוא ממש פתח את חכמת הקבלה לעולם הרחב.
• בעל הסולם הכין את הדברים, ורב"ש ממש פנה לעולם הרחב.
• אנחנו לא סתם נקראים בני ברוך.
• בעל הסולם זה היסוד, האקדמיה, יסוד העבודה. אבל מימוש השיטה - זה כבר רב"ש. אנחנו עוד נכיר את הנשמה הזו.

• האם הנוכחות שלך לידו השפיעה על ההחלטה הזו?

• אני הייתי חוזר בתשובה. חיפשתי כל הזמן. החזקתי במצוות העיקריות.
• הילדים שלי היו במסגרת דתית ברחובות.
• אבל הוא ראה שלאנשים כמוני שבאים מהאוויר, יש מה להגיד, והם מוכנים לשמוע.
• כשאמרתי לו שיש לי אפשרות לתת הרצאות למכון של ברג, למרצים עצמם, הוא הסכים.
• אני הבאתי לו פרוספקטים שכתוב על גוף האדם חסד גבורה תפארת - הוא אמר לי שזה שאזרוק את זה - אסור לראות את זה.
• לימדתי אותם עד צמצום ב' בערך.
• אסור היה לי ללמד ישירות מ"שמעתי" - כי הוא נתן לי את זה באופן אישי. אבל לימדתי את זה באופן עקיף.
  
• אין עוד מלבדו - היה להם קשה.
• מה ששבר אותם לגמרי היה ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא - כי צריך לעשות בדיקה עצמית כל רגע ורגע. האם ניתן לעשות את זה? הם הבינו שאין, ואז הגיעו ללמוד אצלינו.
• מה מלמדים שם? גלגולים, קריאה בכף יד, כמה ילדים יהיו לך שתהיה גדול? רפואה על פי הקבלה?
  
• אנחנו לא פוסלים אותם, גם הם הכנה להתעוררות העולם.
• אנחנו לא עשינו כלום - הוא פתח את זה לכל העולם.
• אני רק הרחבתי - הוא קיבל חילונים, אז אנחנו מלמדים את כל העולם. אין פה שום חידוש.
• הוא הצטנע מאחורי אביו האלוקי - אבל הוא פתח את הצורה שאנחנו רק ממשיכים. אנחנו רק זורמים באותו כיוון - לא צריך הרבה שכל בשביל זה.

• אם רב"ש עשה שינוי דרסטי - למה תלמידיו האחרים לא ממשיכים כמונו באותו כיוון?

• אסור לנו לשפוט אחרים, כל אחד והכיוון שלו, הרגשות ואיך שהוא בנוי.
• הרצון הוא הקובע.
• יכולים להסתפק בזה שלומדים לבד.
• היה לי מאבק אחרי שרב"ש נפטר: מי מוכן ללכת על הפצה רחבה, כהמשך למה שקרה בזמנו? לא להסתגר באיזשהו מרתף או באותו בית הכנסת?
• אף אחד לא הסכים. כולם הסכימו רק לדבר אחד - נעשה לעצמינו, חבורה או משהו. לא הייתה מודעות לזה שאנחנו חייבים להגיע לפרסום חוכמת הקבלה.
• לא הייתה לזה הסכמה. ואז זה התפוצץ.
• אז מה יכלתי לעשות לבד? לכתוב ספרים. אז ישבתי וכתבתי.
• המטרה שלנו היא להפיץ את חכמת הקבלה. זה מה שהדור שלנו חייב לעשות למען הדור הבא.
• להחליף את ההסתכלות על החיים, החשיבות לחיים, לראיית האמת, וכל החיים כאמצעי לזה.
• כמו שחמור מרים את הראש מהייבוס שלו - משק הגרעינים שלו.
• זה כל הייעוד שלנו. ע"י זה תזכה לכל דבר - אם תממש את זה.
• הפצה תציל אותך מהכל.

• כשאנחנו באים להפיץ את חכמת הקבלה, זה נכון לקבוע יעדים?

• אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אלא רק בכמה שאפשר. אין בזה מידה. כמה שייכנס.

• איך אני מגלה את הכוחות שמקיפים אותי?

• יש כל מיני דברים שאנחנו לא מגלים אותם בעצמם, אלא את התוצאות שלהם.
• תנסה לגעת בחשמל או במגנט ותראה מה קורה.
• כל מה שאנחנו רואים ומרגישים בעולם שלנו, גם את עצמינו, זה הכל תוצאות מהפעילות של המהות שנסתרת מאיתנו.
• יש כאלה שהן יותר נגלות, וכאלה שיותר נסתרות - אבל אלו אותם הכוחות.

• אז אני לעולם לא אגע במהות החומר הרוחני?

• לא חשוב אם אנחנו רואים את הכח עצמו או לא - אלא מספיק לנו המגע שלנו עם התוצאות שלנו.
• אותו דבר ברוחניות.

• אם המטרה היא דבקות, אז איך אנחנו אומרים שהפצה זו המטרה?

• הפצה זה אמצעי לדבקות.
• דבקות זה הכל. לפי הגדרה של בעה"ס.

• אז מה אני צריך לעשות בדיוק?

• תיקון - אופני התיקון העצמי שלי כדי להגיע לדבקות.
• אני צריך לבדוק את כל האמצעים ואיך לסדר אותם כדי להגיע למטרה.
• זו השיטה - רשת האמצעים הניתנים לשימוש כדי להגיע למטרה. ספר הפעלה.
• אם אנחנו מדברים על גילוי הבורא לכל העולם - אז אנחנו חייבים להפיץ לכל העולם. כי רשת היחסים המתגלה מחייבת אותנו.
• אני לא סתם מפיץ לאנשים - אלא מגלה לאותה הרשת שמתגלה איך היא יכולה לתקן את עצמה.
• הפצה זו מילה לא טובה - זו לא מכירת מוצר. אלא גילוי לכל אלה שנמצאים איתי, והתעורר מהרשת הזו - שאנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו כדי לגלות את הבורא.
• זו פעולת התיקון עצמו.
• לא אכפת לי שמישהו ידע שאני מתעסק בקבלה - אלא אני מפיץ לו כדי שיגיע לקשר המתוקן איתי.
• הפצה = תיקון.