10.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• לא שואלים מהמצב הטוב. אלא מהי הגלות. מתי היא מסתיימת. למה לא באה התעוררות, וכו'.
• רב"ש אומר - האם מרגישים את הגלות?
• "ישראל שגלו - שכינה עמהם". מרגישים שגלו מהבורא, ורוצים לחזור בחזרה לדבקות.

• מהי גלות?

• גלות היא הרגשת אובדן הקשר.
• גלות זה צער, שלא באה גאולה.
• הגלות בת אלפיים? כמה רגעים מתוך ה-2000 האלו, הרגשנו באמת בגלות?
• ישראל צועקים שלא יכולים לעשות נחת רוח ליוצרו - וזה נקרא שהשכינה בגלות.
• לא שלא רע - אלא שאני לא יכול לעשות נחת רוח.
• לעבור מהרגשת עצמי, להרגשת העליון - מלכבד את עצמו, ללכבד את העליון.
• מצד התחתון - רע לו. אין לי מה שאני רוצה באגו שלי.
• ומצד העליון - "אני ה' השוכן בם בתוך טומאתם".

• מה זו המתקה?

• שיתחילו להתייחס לגלות כרוחנית - כחוסר יכולת להשפיע.
• ואז הגלות תהיה גלות, ולא בכי סרק.
• הבורא נותן לנו התחלת התעוררות.
• רבי עקיבא שמח לראות את החורבן - כי זה הסימן שתבוא הגאולה השלמה.
• אנחנו לא מסוגלים לייחס את הרע שאנחנו מרגישים שהוא חלק מהגלות. כשאין לנו גילוי הבורא לנברא - זה מצב גלותי.
• כמו בהקדמה לתע"ס - להעביר את השאלה "מה הטעם בחיי, ממי אני נהנה?" - ל"למי אני מהנה?".
• המטרה של הקבוצה היא לגרום כמו מצפן, בתוך שדה מגנטי - עד שהכל מתייצב לכיוון הנכון - "למי אני מהנה?". ואז נרגיש שהשכינה איתנו, שמביאה לנו תמיד התעורות.

• האם כל בני האדם נמצאים בגלות?

• כן.
• מצד הבורא - כולנו.
• חוץ מיחידים שכבר באו והתחברו אליו.
• בלי הגלות, לא יהיה לנו כלי להרגיש את הדבקות.
• בהשתדלות לחזור מהגלות יש לנו הרבה הפרעות בדרך - שמביאות לנו הרגשה עד כמה אנחנו רחוקים, שאנחנו לא רוצים לחזור מהגלות.
• כל החכמה היא להפוך את ההפרעה לעזרה.
• הבורא הרחיק אותנו בצורה מיוחדת כזו, שכשאנחנו מתעלים מעליה, אנחנו רוכשים את התכונה הזו - ואז יש לנו בדיוק את תכונת הבורא.
• כשאנחנו מטפסים על הר המלך, חוזרים מהגלות - זה הופך להיות הקומה שלנו - קומת א"ס.
• אי אפשר בלי גלות - זו הצורה של הגאולה. כמו במאמר "וזאת יהודה". - כשבני ישראל היו ביציאת מצרים, התחילו להרגיש את הגאולה.
• כל הדברים האלו נותנים לך צורת הקשר עם הבורא, בדבקות.
• ההבדל בין גולה לגאולה היא בחוסר הא' - אלופו של עולם.
• חסר רק האור, כדי להפוך את הצורה שלנו לההיפך, להשפעה.

• אם הגלות שדיברנו עליה היא אגואיסטית, האם הגלות האמיתית היא רק לאחר המחסום?

• לא ממש. אם אדם לא רוצה לצאת מהמצב שהוא נמצא בו, הוא לא יתקדם לעבר המטרה.
• הגלות היא שנמצאים תחת שליטה זרה, ומגלים את זה. שפרעה מנהל אותי מבפנים ואני לא יכול להיתפטר ממנו, כמו סרטן.
• עד ש"יאנחו בני ישראל מהעבודה" - שאם אני לא מגי עלמצב כזה שאני מגלה שהאור העליון, הבורא יכול לעזור לי - אז זה לא עוזר.
• אני חייב להגיע למצב שאין לי אפשרות לצאת בעצמי מהגלות.

• עשרות אלפי אנשים מנסים להגיע לזה, מה קורה שלא מגיעים?

• עכשיו, כתוצאה מהתכללות שלנו עם כל העולם, הם מתחילים להרגיש שהם בגלות.
• בגלות האחרונה התערבבנו עם כל נשמות העולם.
• מהמצב שסתם רע לי - אני אגלה שרע לי בגלל שחדר לי קשר עם העליון. עם המנהל, השולט.
• הטבע סוגר אותי מכל הפינות, ולא נותן לי אפשרות לעשות שום דבר, חוץ מהחוקים שלו.
• החוקים של הטבע הם האהבה וההשפעה - שנצטרך לגלות שהם כאלה, ואני חייב לקיים אותם - אחרת אין לי זכות קיום.
• זו הגלות שכל אדם ואדם צריך להרגיש. להרגיש את הסיבה.
• וחוץ מזה, להרגיש שישנו העם, כמו שהמן אומר, שהוא אשם - ומצד שני יש בו את שיטת ההצלה - איך לצאת מזה.
• את כל זה הגלות הנוכחית בסופה צריכה להביא לעולם.
• כל המכלול הזה של גילוי - בני ישראל, המצרים, משה, אהרון - נקרא מלחמת גוג ומגוג.
• ונצטרך לקראת זה לעשות עבודה גדולה של הפצה. להמתיק את כל המצב שלנו.

• מה זה להמתיק?

• זה לא כמו שאנחנו ממתיקים משהו כדי שיהיה לו טעם טוב.
• המתקה זה הסבר שמביא את האדם להבנה שיש ריפוי, מטרה, סיבה לסבל.
• ונמצאת בחכמת הקבלה שיטה מה לעשות עם כל המצב הזה.
• לגלות כמה שיותר את כל מרכיבי ויוצרות הגלות - כדי להגיע מהר ונכון לגאולה. זה המצב.
• אני צריך להגיע להצדקה של העליון, שבמקום להרגיש צער אני צריך להרגיש שמחה שיש לי הזדמנות להכיר את הבורא, לברוח מהגלות.
• את כל זה אנחנו צרכים כמה שאפשר, להחדיר לכל האנושות - ובהתאם לזה נזכה לזה שאותן הבעיות הקשות שמתגלות בסוף הגלות כצירי לידה - הן לא כמו שהנביאים ניבאו מצבים קשים - אלא שאנחנו נעבד אותם באור ה', כדי שבקלות ומהירות נוכל להפוך את כל צורות הגלות לגאולה.
• שאותו הכלי, בהיפוך שלו - הופך להיות צורת הדבקות.
• זו בעצם המציאות שבה אנחנו נמצאים. זה תלוי בנו בלבד איך האנושות תעבור את זה - ובהתאם לזה אנחנו צריכים להיות מאד רציניים.

• אם גאולה לא קרתה לרבי עקיבא ו24 אלף תלמידיו, למה שיקרה עכשיו?

• אנחנו יודעים שרבי עקיבא חשב שבאותו רגע הולך להיות סוף הגלות.
• אני לא מתעסק בכל מיני ספקולציות. מה שקרה קרה.
• מקובלים אמרו שאנחנו נמצאים בדור המשיח.
• גם מרח"ו כותב שהגיע הזמן, והרבה פעמים אנשים חשבו שאוטוטו הולכת להגיע הגאולה.
• אנחנו רואים לפי הסימנים שלנו, שרב"ש ובעה"ס נותנים לנו - שאנחנו כן נמצאים לפני הגאולה.
• וגם אם זה יקרה או לא, אני חייב לעבוד כאילו שזה הולך להתרחש בכל רגע.
• גילוי הפעולות הרוחניות הוא תמיד בפתאומיות.
• אף אחד לא חשב דקה לפני זה שתהיה יציאת מצרים. אתה נמצא בחושך וחייב לברוח.

• באיזה חושך מדובר?

• חושך מהותי, איכותי. חושך מחוסר גילוי הבורא.
• השאלה עד כמה מההתעוררות הבהמית, נרגיש התעוררות פנימית.
• אחרת ודאי שלא נוכל לקבל את המצב בצורה הטובה.
• הכל תלוי בהכנה.

• איך מורגשת הגלות בבעלי נקודה שבלב, ואלה שלא, ומה ההסבר לשני הקהלים האלו?

• אתה יכול לראות איך זה - מקובלים מבינים איפה הם נמצאים, אבל לא שומעים אותם.
• אלו שיש להם נקש"ב תלוי באיזו דרגה הם נמצאים - באיזה עומק הם מעכלים את זה ופועלים בגלל זה.
• העמחא נמצא בחוסר הבנה למה שקורה. וחושב שנאכל ונשתה כי מחר נמות. או שמחר יהיה יותר טוב.

• אם תהיה עכשיו גאולה, האם יהיה לכלי געגוע או צער מזה שאין לו עבודה?

• כל אחד צריך לגלות באיזשהי צורה.
• הגאולה צריכה להיות שלימה. כולם מתעלים מעל האגו שלהם. אין אנשים שנמצאים במצריים.
• אתה לא מחלק את העם - כולם מתעוררים. מגלים בשלבים, כמו צונאמי - אבל מתעוררים כולם.
• ואז בהתעוררות שלהם קורים כל מיני התנגשויות בין הגלים - התאבכות (אינטרפרנציה). ישנן תוצאות משניות כאלו בדרך.
• זה ים של דברים שיכולים להיות כאן. ואנחנו לא צריכים להתעמק בזה כי זה לא לעניין - רק לעשות הפצה.
• העולם הוא כמו הר-געש. מתפוצץ וזהו. כל סימני השקט כביכול - זה רק מעורר יותר ויותר חשד מתי זה יקרה.
• לכן, אין יותר חוץ מהפצה. גם הבורא אומר למשה - לך תגיד להם. לך תגיד לפרעה. הפצה היא חובה.
• להפוך א זה מעשרות שנות צער נוראיות, לזה שמעכלים מהר מה קורה, מוכנים לשנות את היחס למה שקורה - שכינתא בגלותא.
• מביאה את הצורה ההפוכה - כמו כפפה. שאם נהפוך אותה נגיע לדבקות, לעולם השלם.
• אחרת זה כמו תינוק - באות צרות, ואז כולם מתרוצצים כמו עדר של חיות שבורחות. לאן? אין לאן.

• מהו צער השכינה?

• שבני האגם לא יכולים לגלות צער שלה - אלא מגלים צער שלהם.
• שכינה היא נוכחות גילוי הבורא.
• אנחנו צריכים לגלות את ניצוצי הבינה בתוך המלכות, בנו.

• נמאס לי להפוך עוד אבן, ועוד אבן. נמאס לי.

• אתה צועק מתוך הבטן שלך. העליון לא מבין את זה.
• אתה צריך לצעוק שאתה לא יכול להשפיע לעליון.
• בגלות, לא רע לי - אלא שרע לי מזה שאני לא יכול להשפיע - שחסר לי גילוי הבורא. חסר בי כח ההשפעה והאהבה.
• אתה צועק מתוך הלב, אבל הלב עדיין אגואיסטי.
• גם אלו שבמשך 50 שנה צברו מיליארדים, ובסוף איבדו את זה - קפצו מבניינים. אז מה?

• האם נוכל בעזרת צעקה של הסביבה להביא לגאולה?

• אין לך כרגע אנשים מספיק חזקים סביבך כדי לעשות את זה.
• הערים היפות שבני ישראל בנו במצרים - פיתום ורעמסס - הכל היה לפרעה.
• עושים הרבה פעולות - אבל בשביל מה הכוונות? זה עדיין לא מבורר.
• אצלם זה היה בירור - "אנחנו לא נוכל להגיע לגילוי, לגאולה. כי בכל פעולה שלנו אנחנו חושבים - מה יצא לנו מזה?"
• אמנם שבחיצוניות בנו בניינים יפים. הפצה, טלוויזיה, הכל. אבל - זה לא מספיק.

• אבל אנחנו עושים את זה מתוך רצון טוב, ומנסים את המקסימום שאנחנו יכולים.

• אתה יכול לכתוב לבורא את הטענות שלך.

• איך מגיע לצעקה הנכונה?

• שכל אחד יחשוב על השני, שבזה הוא עושה לו טוב.
• מאהבת הבריות לאהבת ה'

• במה אני צריך לעזור לחבר?

• בזה שנעזור אחד לשני להגיע להבנה שאנחנו לא חושבים זה על זה.
• ואז נוכל להגיע מחשבון אגואיסטי, לחשבון של תכונת ההשפעה.
• הלב אטום. אפילו אנשים עם נקודה שבלב שבכל העולם - האוזן שומעת, הלב לא.
• צריכים יותר ויותר ויותר לחשוב מה לעשות. ואף אחד לא יכול להצליח בעצמו. אף אחד! רק ע"י האחרים.
• יש לך כאן צרה גלובאלית. איש את רעהו יעזורו. אף אחד לא עוזר לעצמו.
• אם יעזרו לי חברים - יהיה לי. לא יעזרו, לא יהיה לי.
• הכל תלוי ברצון שלהם, הנסתר ממך. איך תעשה את זה? תשלם להם.זה לא משנה איך.
• רק הסכמה הדדית, חיבור, יכולה להביא לזה.
• זו צריכה להרגיש הצרה פנימית שמאיימת על חיינו. כמו מחלה - שאם לא נתמודד איתה... - כל היתר לא חשוב.

• במה החברים יכולים לעזור לי?

• אין לי מה להוסיף. או שיכולים או שלא.
• אני לא מסוגל לחשוב שחסרה לי תכונת ההשפעה. הרגשת הזולת. הרגשת הבורא כתכונת ההשפעה שמתרחשת בי. זה לא חסר לי בפנים.
• אם אני ארגיש יחס ואהבה לאחרים - זו גאולה. נקודה.
• בעבודה שלי על ההגעה לתכונה כזו פנימית - אני מגלה בעצמי שלא מסוגל לזה.
• צריך להשתדל ולתת יגיעה ולהבין שלא מסוגלים - זה נקרא ויאנחו בני ישראל מהעבודה.

• מה אני יכול לעשות?

• אחרים צריכים לעזור לי - כך אנחנו בנויים.
• אם הם ירצו שאני אחשוב על השפעה, הם יכולים בכל מיני דרכים להביא לי את החסרון הזה.
• ואז פתאום יחסר לי.
• עם החסרון הזה, אני כבר אבוא לבורא, ללימוד, לקבוצה, לצעקה - לא משנה.
• אם אני רוצה לספור כמה אותיות יש בספר - זה לא נקרא לימוד חכמת הקבלה. רק אם אני רוצה לגלות את הבורא שנמצא בי.

• מה זה פרעה?

• שאני מרגיש את כל ההפרעות האלו שבי, כמה שהם מפריעים לי.
• אני צריך לגלות שאני במצרים. כל החיים שלנו, עד רגע זה - זה 7 שנות שובע.
• הדבר היחיד שצריך להתגלות בי זה א' - אלופו של עולם.
• ואז מתחילות 7 שנות רעב - שאין לי כלפי זה שומדבר.
• ולבהמה שלי יש.
• בשבע שנות רעב היה להם מה לאכול - במדבר הם צועקים איפה הבצלים והשומים שהיו לנו במצרים.
• 7 שנות רעב זה הגילוי שחסרה בי תכונת אהבת הזולת.

• איך אני יודע שהרגשה היא מעצמי או מהקבוצה?

• מה זה חשוב.
• או שיש בי את המחשבה הזו או שלא.

• אבל את הכח אני מקבל מהקבוצה.

• אז יהיה לך כח, מה זה חשוב מאיפה קיבלת אותו בכלל.
• לא חשוב מה המדידות והחשבונות שאני עושה כלפיהם. על זה לא שואלים. משקיעים.
• לפנות לבורא או לקבוצה זה אותו דבר.

• אני צריך למכור לבהמה שלי שרוחניות זה טוב. האם אני צריך להתייחס בתור יחסי אהבה או בצורה קרה כלפי החברים שלי?

• צריך פשוט לעשות וזהו, אין ברירה. זה לא משנה.
• כל המילים והספרים על זה לא שווים כלום - זה עניין של מעשה, וזהו.
  

• שיר - רק אותו

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 165, פתיחה לחכמת הקבלה, אות י"ח

• הקדמה

• הרצון לקבל לא נפסל מלעבוד, אלא רק מקבל צורת עבודה אחרת.
• כל העביות, כל הצורות הקודמות - כולן משתתפות בהשפעה ולא בקבלה.
• גם בחינה ד' - שמשתתפת, רק שבמקומה יש או"ח - הכוונה ע"מ להשפיע.
• כל כוחות הדחייה והסירוב, חשיבות בעל הבית והחשבונות שאני עושה כלפיו - הולם מצטרפים יחד לבנות את הכוונה שלי.

• איפה אנחנו עושים את הדחיות שלנו?

• אני בתוכי, עובד עם הרצון לקבל שלי - כלי הקבלה הרגילים - ואותו אני דוחה.

• מה זה לדחות תענוגים?

• התעסקות בחשיבות השפעה לבעל הבית.
• זו עבודה פנימית גרידא.
• בלי תאבון לאכילה, לא יוכל להשפיע נחת רוח לבעל הבית.
• חיבור הרעב ותיאבון, עם הדחייה - הולידו כלים חדשים - הכוונה ע"מ להשפיע.
• יכול להיות שאני מקבל איזו פרוסה קטנה, כפית.
• אבל אם אני מקבל אותה ממישהו גדול - זו הופכת להיות השפעה עצומה.
• וע"י זה נהפך מהבזיון של המקבל, לכבוד של המשפיע.
• כלי הקבלה הרגילים עדיין פועלים, אלא שקיבלו צורה חדשה.

• מה זה עביות וקשיות?

• קשיות - כח הדחייה
  
• עביות - גדלות הרצון לקבל
• בגין קשיות המסך - נתהפכה העביות לזכות.
• הכל נמצא בתוך המקבל, שמחליט שחייב להשתמש עם כל הטבע שבעל הבית נתן לו, עם כל האמצעים, ההכנות והיוצרות.
• אין מקרה - בכל מצב ומצב - אם יש לו את ההרגשה הזו שנמצא כאן בעולם הזה עם בעל הבית- אז יש לו אפשרות להפוך את צורת הקבלה להשפעה כמו כאן באות י"ח.
• צריכים להרגיש בושה, מקבל, חוסר אונים - מאין יבוא עזרי.
• יש הכל, וגם אור מקיף - שמביא לאדם את היכולת לאור חוזר, כדי שהעביות תהפוך לזכות וכו'...
• הכל מוכן לסעודה. רק אנחנו צריכים לעשות סדר פנימי בתוכינו.
• ואז אנחנו נמצאים מול בעל הבית, שמקבל אותנו וכו' ואנחנו שמחים מזה, כי אנחנו יכולים לתת לו כמו שהוא נותן לנו.

• הקשיות לא מאיתנו, והעביות גם לא. אז איפה האני פה?

• עביות זו אבחנה רוחנית כלפי הנותן.
• להפוך את העביות לזכות זה שאתה רוצה שיבוא כח מהבורא ויהפוך את הכוונה שלך.
• אנחנו צריכים לסדר את כל המכלול של התנאים האלו.

• אני אמור להתבייש מחבר שלי שמזמין אותי לסעודה?

• הסעודה היא איזה מין קשר ביניכם. לא האוכל. זה כך בכל התרבויות. שאנחנו נמצאים יחד, אנחנו מכבדים זה את זה. על זה אנחנו בונים את הקשר בינינו.
• הסעודה וכל מה שהבורא ברא, זו צריכה להיות הכנה והתקשרות חיצונית, שעל פני זה דווקא אתה יכול להביע...
• אנחנו כאילו מקבלים הכל במובן מאליו. אבל כל פרט ופרט הוא תוצאה מיחס בין אור וכלי שהשתלשל עד לעולם שלנו.
• הדוגמאות שהוא נותן, מהן אנחנו יכולים להתפתח, ולא כדאי לקחת דוגמאות אחרות.
• כל הסעודות והפעולות המשותפות שלנו הן ממש תשתית יפה ורחבה, להתפתחות היחסים הנכונים בינינו, ובין הבורא שבינינו.

• האם לקשיות יש דרגות שונות? ואיך זה משפיע על כלי הקבלה החדשים?

• מפני שהרצון לקבל השתלשל מבחינת שורש, יש בו ד' בחינות עביות, שכל אחת יותר עבה מקודמתה.
• שינוי בעביות, ושינוי באיכות. תמיד כל בחינה הפוכה מחברתה. תמיד יש התהפכות בתכונות ממדרגה למדרגה.
• כל בחינה כוללת את כל קודמותיה. כי לא יכול להיות שהיא באה אחריה ולא כוללת אותן - כי הן בונות אותו.
• בחינה ד' מקבלת לתוכה את כל האור - בבחינה האחרונה היא מרגישה בושה, שהיא המקבלת.
• עולם א"ס קורה בבחינה ד' - היא מרגישה את עולמה בתוכה.
• זה שאנחנו מרגישים שיש משהו מסביב - זה נראה לי, נדמה לי. הכל בתוכי, במוח שלי בלבד.
• ואז היא עושה צמצום. וקובעת איך היא משתמשת במה שיש בה.

• מה זה האור שבא אלי?

• הכל בי מלכתחילה.
• זה שנראה רחוק או קרוב, זה כבר בתוך הכלים שלי.
• בחינה ד' עושה חשבונות בתוך עצמה. עם איזו אבחנה היא יכולה לעבוד?
• אם הרגשתי בושה בבחינה ד' האחרונה, והצמצום נעשה רק בד' דד'. כמובן שהוא תופס כלפי כל הקודמות - כי היא קובעת הכל, היא הכל.
• הפעולות שבחינה ד' עושה עם האור, הן 5 דרגות העביות. אלו אבחנות פנימיות מה לעשות עם עצמה. ואז היא מרגישה כתר, עד לשורש שבא שמרגיש מלכות.
• העבודה הזו דומה לבחינת הכתר שהיא המשפיע.
• מצד אחד היא משתמשת בבחינה ד' שבה עם כל העביות שבה, מצד שני היא מדמה את עצמה לכתר - למשפיע.
• היא פועלת מקסימום כמה שהיא מסוגלת כדי להשפיע.
• כתר שבה הוא הרגשת בעל הבית שמתייחס אליה. וכל היתר אלו הן ההתרשמויות שלה ממנו.
• מה שחשוב, זה שאותו מסך, כוונה, הופך אותה למשפיע.
• בעל הבית נמצא אצלה בכתר שלה.

• כמה היא יכולה להשוות עצמה לכתר?

• היא עושה חשבון.
• ה"תוך" שלה זהו החלק ברצון שלה שיכול להצטרף לכוונה על מנת להשפיע. שהיא יכולה למלא אותו בכיבוד של בעל הבית.
• החשבונות שעושים עם אור ישר בראש הם מאד מיוחדים. כי החשבון הוא לא עם תענוג שמורגש בי, אלא עם גדלות בעל הבית. וגם שזה יהיה כלפיו ולא כלפי - אחרת זה יהיה להשפיע ע"מ לקבל.
• כמו שאני נהנה מלהשפיע למישהו גדול, כי אני נהנה מהגדלות שלו.
• יש פה תוספת תענוג. וכל על זה אני צריך לעשות זיווג דהכאה.
• על האוכל כבר עשיתי צמצום. אבל הבעיה היא לא עם הכיבוד - אלא עם הרגשת הפער בין המשפיע למקבל.
• אני צריך להמציא כלים חדשים בשביל זה.
• האור חוזר מתחלק לתת-אבחנות.
• אבל אני חייב לעשות חשבון על גדלות בעל הבית - שאז התענוג הוא דווקא לה'.
• אסור לנו להנות משפעה - אחרת זו לא השפעה.
• אחרי שעושה כל החשבונות האלה, נעשית כבר החלטה ומעשה.
• אין הבדל בין כח ופועל - אלא רק בהתפתחות ההדרגתית אליו.
• כמו שילד קטן עושה חשבון לאמא, האם הוא הולך לפתוח פה גדול ולקבל את הכפית, או לא.
• רעב - יש. כפית - יש. אמא - יש. אבל הילד עוצר ועושה חשבון. ועד שהוא לא מחליט, הוא לא פותח את הפה.
• מלכות מתביישת להיות המקבל. שומרת על הכבוד שלה. ולא עושה חשבון על הרעב שלה לשפע של בעל הבית.
• נגיד שאני בא, וכל מה שהכין לי אין בזה טעם - אני צריך לעשות חשבון עם הבושה שלי. זה עיקר המדד ליחס שלי לבעל הבית.
• אני לא יכול למחוק את התיאבון שלי - זה הרצון לקבל שהבורא ברא. אני לא יכול לעשות איתו כלום.
• אני יכול לעשות עליו בושה. אבל חוץ מזה - כלום. בגלל זה אנחנו לא חוטפים אחד מהשני בלי בושה.

• מה זה אסור להנות מהשפעה לבורא?

• אני לא עושה את זה כי אני נהנה מזה, אלא בגלל שהוא נהנה מזה. אבל ההנאה שלי היא תופעת לוואי.
• אני יוצא מעצמי, מרגיש אותו. שמקום התענוג זה הוא. אני המשני, והוא הראשון.
• כל החושים והחיישנים שלי הם בו. והכל קורה שם, ולפי זה אני עובד.
• אם לחבר שלך חסר כסא, תן לו כסא קודם - כי הוא קובע את הפעולות שלך.
• אנחנו חושבים שהדברים האלו רחוקים, אבל הם נמצאים בתוכינו. כל הפעולות האלו מעולם א"ס ועד אלינו, הכל נמצא בנו. כל העולמות, וכל האבחנות אני מגלה בי, ולא מחוצה לי.
• אם אדם לא שם את הגרעין באדמה הנכונה, לא קורה מזה כלום.
• אנחנו צריכים לדאוג שהגרגירים שאנחנו שמים בקרקע, בסביבה, לא יתייבשו ולא ירקבו.
  

• שיר - שיר לאיחוד

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 25, תורת הקבלה ומהותה, כותרת: "שפת המקובלים"

• הקדמה

• אסור ללמוד לבד את שפת הקבלה, אלא רק מהמורה המוסמך לזה, שקיבל את השפה מהמורה שלו.
• זה לא סתם לקרוא ולדעת מה שכתוב.
• שפה זה קשר עם הדבר הנשתר - לגילוי האלוקות.
• שע"י השפה הזו הקשר הוא יותר פתוח לאדם, ויכול לקבל התרשמות מסויימת מהרוחניות - גם אם אדם נמצא לבד.
• גם כלפי העביות של הנשמה. השפות האלו היו בשימוש כאשר האגו שלנו היה יחסית קטן.
• שפת הקבלה התגלתה מאר"י והלאה, במנות רציניות, לעומת קודם לכן.
• בעה"ס הוא מיוחד בזה שכותב בשפת הקבלה. כך מבטא את עצמו.
• שפת הקבלה היא מדוייקת, עניינית. יש בה כל מה שצריך למדע, לחכמה. חוץ מדבר אחד - מפני שהיא מדוייקת ופונה לבחינה ד' העמוקה שבאדם, ולכן מתגלה בימינו, חייבים לקבל אותה רק ממי שקיבל את זה מרבו. כי אז יכול לצרף לשפה הזו עוד מה שחסר לאדם שיוכל לקשור אותו לאבחנות רוחניות.
• לכן, ללא ספק נצטרך מבעה"ס, רב"ש והלאה - להפיץ הכל בשפת הקבלה.
• גם כשאנחנו ניגשים ללימוד הזוהר והמאמרים - איך זה מתקשר לבסיס שלו שהוא שת הקבלה.
• כל מה שאנחנו מדברים, זה בשפת הקבלה - במיוחד ג' קוין.
• כולנו נמצאים בתוך השפה הזו - ומרגישים עד כמה ששפת התנ"ך, ההלכה, או האגדה רחוקות מאיתנו.
• ורואים את זה שהשפות האחרות לא מתאימות לאנשים בעולם שלנו.

• אם היא בלתי ניתנת להשגה, איך היא הכי מותאמת לדור שלנו?

• כי היא חייבת להיות מועברת ממורה לתלמיד. לעומת השפות הקודמות שהיו יכולות להאיר גם לאדם בודד.

• נניח שמצאתי כזה מורה, בזמן שאני לומד מהמורה שלי איך להבין את השפה הזו, היא פועלת עלי?

• ברגע שאתה נמצא אצל מורה שמעביר לך בעזרת שפת הקבלה את הקשר עם הרוחניות, אתה מגלה את תוכנת ההתקשרות, התנאים בהתקשרות תבין המערכת שלך ושל הבורא.
• כמו שיש תמיד בין שני מחשבים - באיזו תוכנה אנחנו מתקשרים.
• זו בעצם השפה. היסוד שלה חייב להיות נכתב בשפת הקבלה. C++. מה זה משנה.
• אתה חייב ללמוד אותה, ואח"כ איך אני משתמש בה. אלו הם שני שלבים מחוייבים זו כל החכמה.

• למה יש צורך להסתיר את החכמה? מה הסכנה?

• אין צורך כזה.
• אי אפשר היה לתקן קודם, כי לא היה מה לתקן - לא היה ערבוב.
• אז בשביל מה הטקסטים האלו קודם לכן שיהיו בשימוש? האור המקיף שיעורר יהיה לרעתו, בוסר.
• ולכן המקובלים הסתירו אותה - כי ידעו את זה.
• רשב"י גם דיבר על הזמנים האלו שרק הם יתאימו ללימוד שלה.
• עכשיו הגיע הזמן שאנחנו צריכים לגלות אותה, ועל ידה לתקן את עצמינו. טיפש מי שעדיין לא מבין את מה שקורה בעולם.
• עכשיו זה רק עניין של אימוץ הקבלה בצורה הנכונה. כל אחד בצורת ההתכללות שלו.
• אבל כל אחד יכול להשתתף במאור המחזיר למוטב. כולנו גמרנו את ההתכללות שלנו. ועכשיו רק נותר לפזר אותה.

• מה ההבדל בין חכם מקובל, לחכם היודע בדעתו?

• תלמיד חכם זה תלמיד שלומד מהבורא מה היא תכונת ההשפעה, ומלמד איך להגיע לזה.
• לא מלמד שטויות מסביב - אלא אך ורק איך להגיע לתכונת ההשפעה.

• איך בתקופה הגלובאלית הזו, אנחנו יכולים ללמוד את השפה הזו?

• כולם אחד. אין העדפה לאף אחד.
• כולם כגוף אחד.
• לכן, כל אחד מקבל לפי כמה שהוא רוצה לשמוע.

• יש כללי ברזל ללימוד החכמה כמו שצריך?

• זאת שפת ההשפעה. אמנם שנקראת שפת הקבלה. כל 4 השפות שללו זה איך להשפיע.
• אתה צריך להכין את עצמך בשמיעה כל הזמן - שאתה שומע עיצות איך להשפיע.
• אין יותר מזה, כל היתר תחת זה. מי יכול לעזור לי - קבוצה, ספרים - זה הכל תוצאה מזה.
• תנ"ך, הלכה, אגדה, קבלה - אלו שפות הקודש.
• אתה צריך לדעת מה אתה לומד. אחרת לא תשמע. לא תלמד.
• תילמד כל מיני חוכמס וספירות. זה לא יעזור.
• זה צריך להביא אותך לחשוב, לרצות אחרת. אתה מתכנת את עצמך, מתכנת את התפקוד הפנימי שלך מחדש.
• כל השפות הללו הן תוצאה מארבע דרגות העביות שבנו - אז ודאי שהתגלות הקשר בין הנברא לבורא, כולל את כל השפות.
• שפת הקבלה היא בסיסית, וכל היתר צומחות מעליה. ואז ההיכרות יותר קלה (פשט). אנחנו מבינים שהכי קלה היא הסוד.
• הכי בולט זה למשל זוהר עם פירוש הסולם - ששם יש לך כל השפות. גם אגדות, הלכה, תנ"ך ודאי. גם בזוהר המקורי יש הרבה מאד משפת הקבלה.
• זה שמדברים על איזו פרה שברחה, וכל מיני סיפורים - תלוי איך אנחנו קוראים למילים האלו. המקובל קורא לפרה בגימטריא, בספירות. האותיות הופכות להיות סימנים.
• עניין המלים שאנחנו משייכים אותן למילון האגדה, או ההלכה - בשביל המקובל זה לא משנה. הוא מסתכל על האותיות כאותו, כסימנים. ועניין הסגנון הספרותי מאבד משמעות. השפה היא מושג פנימי יותר.

• אם אדם מגיע להשגה דרך שפת המקרא, למה צריך את שפת הקבלה מפי חכם מקובל? למה צריך את זה?

• לא תמיד, וכן תמיד - הקבלה היא קבלה. בעצם הפירוש שלה זה מסירה. יכולה לעבור רק במסירה ממורה לתלמיד.
• כל דבר אחר אתה יכול ללמוד כמעט לבד. אתה חייב לקבל כמה מפתחות, ספרים, להתייעץ - אבל לא יותר. אתה לא חייב להיות צמוד, ללמוד איך הוא חושב, מרגיש, מתייחס לדברים. אתה לא חייב להעתיק ממנו את היחס, הפילוסופיה שלו. לא אופי - אלא צורת ההסתכלות על הדברים. אתה לא צריך את זה באף שפה.
• אבל כאן, אין לך ברירה. יש לך עליון, אתה התחתון. הוא מציג לך את האח"פ שלו. אתה חייב לקבל את האח",פ שלו, במקום להידחות ממנו - כדבר הרצוי.
• ודאי שזה בא בשנאה וכו'. אבל זה מראה לך שהרוחניות לא מקובלת עליך.
• אתה צריך לקבל את השפה = תוכנה שעובדת במישהו, ובך לא. אתה משתדל להעתיק את הדוגמאות הללו.
• בלי מישהו שנמצא איתך, שדרכו תוכל לחדור ולאחוז ברוחניות, כנגד ההפרעות החיצוניות שחוסמות אותך - הבורא עוזב אותך, בנתק מהרוחניות ללא שום תקוה.
• בחיים לא תוכל להוציא מספרים שום דבר רוחני - כל מה שתלמד, זה הכל שטויות.
• מחברים - גם כן לא. הם לא יכולים להיות כדוגמא. אין בהם עדיין את התוכנה הזו - שההשפעה היא החיים.
• רק בתנאי שאדם מבטל את האגו שלו, ושובר את המחיצה - לראות פנימיות המורה - וזה מאד לא פשוט - בתנאי הזה, הוא נכלל מההסתכלות הרוחנית שלו. ואם תפסת את היחס של המורה לבורא, את היכול להמשיך.
• זה מה שאמר האר"י ליצחק כהן לפני שנפטר - שרק חיים ויטל יכול להמשיך - כי רק הוא תפס את קו המחשבה שלו. ואף אחד אחר לא, כי יבלבלו אותו ויקלקלו אותו. שילמד ביחידות ויפתח את השפה, אחרי 10-20 שנה, יוכלו לבוא אליו כמו למורה, ולא כמו לחבר שלהם לשעבר.

• למה מדרש, הלכה, ואגדה לא מצריכות מורה?

• תמיד היה צריך להיות דבקות במורה.
• אלא שישנה כאן עוד בעיה נוספת. שאתה צריך לקשור רוח, עם השפה שבטקסט.
• שהמלים שאתה לומד, לא תראה אותן כשכל - אלא כביטויים רוחניים.

• מצד אחד אתה אומר שרק אור עליון משנה אותי, מצד אחד אתה אומר שאני מתכנת את עצמי. מי הצינור למי?

• זה הכל יחד, לא רק בכיוון אחד.

• מה זה אותיות?

• אותיות זה רצון.
• כלים, אותיות, מתחילות מז"ת דבינה. רצון.
• כל האותיות במלכות דאצילות. שם כל האותיות, כל הרצון, המסירה.

• מה זה התרגום משפה לשפה? אברהם זה חסד, יציאת מצרים כיציאה מאגו?

• זה לא שייך לשפה שאנחנו מדברים כאן.
• מה שכאן זו התקשורת בין הכלים שלנו למשפיע שהם נמצאים בנתק.
• איך הנברא צריך לסדר את עצמו כדי להיות מקושר עם המשפיע.
• יש מנגנון שנקרא המשפיע.
• יש מנגנון שנקרא המקבל.
• איך שניהם מתקשרים יחד, עד שהמקבל נעשה אותו דבר למשפיע.
• מדובר פה איך אני רוכש את תוכנת הקשר ביני לבורא. יש 4 צורות כאלו. והאמת שכולן כלולות מכולן. והכל לפי צורות הנשמה. הרבי נחמן כתב אגדות, הגר"א, רמח"ל - כל אחד כתב בביטוי שלו לפי הנשמה שלו.
• אנחנו קובעים חשיבות של המורה - כמה הוא מועיל לי.
• שפה זו תקשורת עם הבורא.
• מה זו שפת מחשב - איך שהם בפנים, איך אתה מארגן את החומרה בחלקים הפנימיים להבין את האביזרים בחוץ ולהיפך.
• כל אחד משתמש במילה "חסד" בצורה אחרת. אתה מתקשר בעזרתה לעליון, מקבל אבחנות לזה.
• כשאתה מתקשר כבר, המילה הופכת לסתם תווית, ואותה עצמה אתה מרגיש בתור מושג פנימי.
• שפת הקבלה במיוחד, וגם יתר השפות - רק מקשר בין תלמיד לרב אתה יכול לקבל שפה. רק ממדבר. אם תהיה בין החיות, אתה תישאר עם שפת החיות.
• אתה צריך שילמדו אותך איך לדבר.
• שפה אצלינו זה דיברו בין בני אדם.
• קבלה זו שפה  - זה איך לדבר עם הבורא.
• אנחנו לא יכולים למסור אותה כי לא מורגש הקשר הזה.
• אתה חייב להתכופף כלפי מה שמלמדים אותך, ולהשתדל לקבל את זה בפנימיות שלך.
• לא לקבל חכמה - שזה סתם ללמוד מה אני אומר.
• אם אתה משתדל לבטל את הקרע בינינו - זה נקרא שאתה רוצה ללמוד את השפה.

• במה אני מטמיע את עצמי?

• ישראל, אורייתא, קוב"ה חד הוא.
• אתה לא יכול לקחת חלק מהמציאות ולקבוע שזו רוחניות.
• אני אתן צדקה, אתה תיתן לי עולם הבא. ובזה קנו את עולמם. אל תעשה כאלו תנאים.
• זה לא מוחק את הקבוצה, ולא כלום - זה בסה"כ אומר שחייבים לשמוע.
• להתחבר בכמה שאפשר לפנימיות. דרך ההגבלות והפרעות חיצוניות נוראיות.

• למה מקובלים אסרו ללמוד שפת הקבלה, ולא שפות אחרות שהן דווקא הכי מבלבלות?

• כל יתר השפות הן יותר חיצוניות משפת הקבלה. לא מכוונות ישירות לנסתר.
• האדם יכול לתאר לעצמו משהו שבעולם הזה, ולחשוב שעל זה התורה מדברת - ואז יכול להשתמש בה בחיים שלו הרגילים - ולהיות בזה בתוך זמן הגלות - במסגרת החיצונית.
• שפת הקבלה הייתה מכוונת אותו בצורה ישירות לפנימיות, ואסור היה בזמן הגלות לעשות את זה.
• לא מדובר פה על שפות, אלא על הקשר שלנו לרוחניות.
• טוב שנפתח החלל ואנחנו עדיין לא מבינים את זה.

• שיר - כפר גלובאלי