skip to main |
skip to sidebar
הכנה - הקלטה של רב"ש
-
הקדמה
- קודם כל - אין יותר נחוץ לנו מחשיבות.
- חשיבות זהו סדר העדיפויות שנמצא לפני ה"חי". מהדרגה הכי נמוכה של הרצון לקבל. בדומם. להחזיק עצמו במבנה שכך נוצר. באטומים, בגבישים, בצורה הפנימית שלו.
- דבר יותר חשוב - כשבאים הכוחות החיצוניים ולוחצים, חשוב להכנע תחת הכוחות החיצוניים - ואז החומר הזה משנה את המבנה שלו.
- בצומח - יותר חשוב זה להתפתח, לנשום וכו' - אם דבר מתפתח, הוא יותר נמצא בבירור מה יותר ומה פחות חשוב.
- וגם בחי זה נמצא בצורה אינסטינקטיבית - שהתכנית הפנימית ברצון עצמו, נותנת לו דרגות חשיבות.
- ודירוג החשיבות הזה זו תוכנת ההפעלה של אותו החומר - איך הוא יתנהג בכל רגע ורגע בהתאם לנתונים החיצוניים.
- מלכתחילה שני הכוחות הללו שנמצאים בתוך החומר - מובילים להשתוות, השלמה בין שני הכוחות הללו.
- בכל רגע ורגע הם נמצאים בהתקדמות - איך להגיע בסופו של דבר לתכלית הבריאה.
מהי תכלית הבריאה?
- שכח המקבל וכח הנותן יהיו שווים כאחד.
- כך גם באדם - מישהו לא יקום בשלוש בלילה לעבודה? ברור שיקום.
- החיים נותנים לי סדר חשיבות - שהשינה פחות חשובה מהאוכל. וזה בסה"כ מפעיל את האדם.
- אם אדם מקבל הזדמנות להתפתחות חופשית - בחירה חופשית - להשוואת הצורה עם הבורא - השתוות שני הכוחות הנ"ל - הוא צריך בעצמו להשלים את התוכנה. מה יותר חשוב בשבילו ומה פחות.
- לא ע"י הטבע העיוור - אלא שהוא יפעיל את עצמו.
מהי המטרה?
- המטרה - איזון, איחוד, דבקות.
- לכן הוא מחפש סביבה, שע"י התחברות נכונה עם הסביבה - הוא בעצמו מבין את מחשבת הבריאה.
- בהשלמת התוכנה הזו הוא מתקדם בכל המדרגות של השתוות הצורה - עד שמגיע לדבקות השלמה.
- לכן, כל העבודה שלנו היא רק בחשיבות - שנבדוק ונחקור מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.
- כך נוכל להתאים את עצמינו אל הבורא יותר ויותר. - "דע את ה' אלקיך ועבדהו".
- כל זה כדי להשלים את תוכנת הטבע במישור ה"מדבר". וכל הבריאה נכללת עם התיקון של המדבר.
- במידה שאדם משלים את עצמו - הוא משלים גם את הטבע. כך מגיע להצדקת הבורא.
- האדם מגלה שהכל זה כלפיו בסופו של דבר.
איך דרך חשיבות של דבר אני מגלה את הדבר עצמו?
- כי במידת החשיבות שיש לי אליו אני מתקרב אליו, נדבק אליו, משקיע בו.
- חשיבות זה אמצעי, זה לא היישום, הדבקות בעצמה.
- לפי החשיבות אני נמשך - לפי ההשתוקקות שלי יש לי כח להתגבר.
- ואז בסופו של דבר אני מגיע לאור המחזיר למוטב ורוכש מה שחשוב לי.
- כל פעם צריכים לברר - מה יותר חשוב. היה שיר כזה "מה חשוב היום? לסדר הכל".
- כל יום לעשות סדר חדש בחשיבות.
מה עושה אדם אם הוא מרגיש שבכל מקרה הוא מופעל מלמעלה ב100%?
- זה מעולה.
- אם אני מרגיש שאני נמצא יחד עם הבורא בכל תנועה קטנה בגוף(רצונות) ונפש(פקודות ממנו) - אני מרגיש שאני מזדהה איתו כמו היד שמלובשת בכפפה.
- הוא היד ואני הכפפה.
- אני הולך איתו בלי השעיה, באותן התנועות כמוהו - זה נקרא גמר התיקון - שאין הבדל ביני ובינו.
מה החסרון לחשיבות?
מה החסרון לייאוש וריקנות?
- נקודה שבלב, אם מפתח אותה כמו שצריך.
- יש אנשים שמרגישים חשיבות בהתפתחות הפנימית, אבל הנקודה היא בדרגת עביות שורש, א', ב'... לא מספיק מפותחת. עדיין לא משתוקק לאמת בלבד, ושלא מסוגל לסבול משהו אחר.
- בנקודה שבלב יש את כל דרגות ההתפתחות. האם בגלגול הזה היא צריכה להתעורר או לא?
- את הדברים הללו אנחנו לא יודעים, וגם אי אפשר לפתח אותם.
- אלו נתונים שאיתם אנחנו כבר קיימים בגלגול הזה, בעולם הזה.
- ישנם הרבה אנשים שנמצאים בתוך חכמת הקבלה, לומדים ומשתתפים והכל - אבל לא מודעים בעצמם שנמצאים ברמות התפתחות לא ממש מטרתיות, ממשיות. אין חסרון שדוחף אותם להשגת הדבקות.
- כמו שדומם לא מרגיש את הצומח, צומח לא מרגיש את החי. לא מרגישים את הדרגה שמעליהם.
- אלו שנמצאים בהשגה חלקית - הם משיגים רוחניות ע"י רבם. כי בעצמם אין להם יכולת, אלא רק מתוך שייכות. אלו נקראים רצונות נשים, זקנים וטף.
- יש ויש - זה מסודר לפי פירמידה.
- באיזו צורה כל נקודה צריכה לתפקד - זה תלוי במע' הכללית.
- ואפילו אם עובד בעביות שורש או א' של נקודה שבלב - שזה מה שהתברר בו ולא יותר - הכל כלול מהויה שלמה - יש לו גם 10 ספירות.
- לא עליך העבודה לגמור, ולא אתה בן חורין להיפטר ממנה.
- אדם שיסיים את מה שנותנים לו.
- כמו בעולם הזה, האדם מגיע למצב מסויים ומספיק לו. אין לו תשוקה למשהו אחר או יותר גבוה.
- כל אחד וסגנון החיים שלו, רמת הלימוד, רמת היישום של השיטה.
אבל אנחנו קטנים...
- אתם לא קטנים.
- אם תדברו עם אנשים זרים - תרגישו כמה כל אחד מכם הוא מיוחד.
- בכל אחד מכם יש בירור שבאף אחד אין דבר כזה. פירוק וצירוף מיוחד של דברים שאין בחוץ בכלל.
- אנחנו צריכים להגיע לערבות, לקשר בינינו, ושם אנחנו מגלים עולם אינסוף, בורא.
- נברא נקרא נקודה שבלב - כל השאר זה דימיוני.
- האדם מממש את מה שמייעדים לו מלמעלה.
- מאיפה אתה יודע מראש לאן אתה צריך להגיע? - כשאתה מגיע, יש לך סיפוק. לא חסר לך אצבע שישית.
- אין אדם חושק בבת מלך. למה? כי הוא יודע שזה לא בשבילו.
- כל אחד שיממש את עצמו. אני קיבלתי רצון מסויים, ואני צריך למצות אותו עד הסוף - לזה אני דואג.
- זה נותן לאדם ראייה יותר בריאה, יותר בוגרת על כל המערכת, ולא כמו ילד שקופץ סתם.
אז אתה אומר להסתפק במה שמתחשק לי באותו רגע?
- ממש לא.
- רק שתהיה לך חשיבות לך - כמו נשימה - הולך ובא, כל פעם יותר לקראת המטרה שאני מציב לעצמי.
איך אפשר לתת חשיבות לרוחניות יותר מהחיים האלו?
- נתנו לו את זה פעם אחת ודי - ה' שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח לך.
- וכל היתר - מוטל על האדם. הכדור במגרש שלו.
- בחירה נכונה בחברה זוהי כבר העבודה שלי.
מה צריך להיות החסרון שלי?
- אנחנו צריכים מלכתחילה לייצר נכון מקום של בחירה חופשית.
- איפה אני מממש אותה? רק בקשר עם הקבוצה. זה החסרון שלי.
- שנהיה כאיש אחד בלב אחד, שרק מזה אכפת לי.
- אם אני מודד כלפי זה את עצמי - זה טוב.
- אתה קודם כל צריך לאתר את האזור הריק שבו אתה לא נמצא.
מה אני יכול למדוד אם יש לי פנקס בעניין חשיבות וריקנות?
- אפשר לפי מספר הפעמים, ואפשר לפי האיכות.
- מה אתה מאתר כדבר חשוב יותר?
- האם איכות הדברים החשובים עולה? - מדברים של העולם הזה לחיבור עם הקבוצה.
- הכל תלוי למה אתה קורא תוצאה רצויה.
חלק א' - כתבי בעה"ס עמ' 741 אגרות, אגרת מ"ד
הקדמה
- בעה"ס לא כותב לאותו שם ספציפי.
- כל התופעות שיש בקבוצה - שמישהו חוטא וכל האחרים אשמים.
- כמו במחלה - שלא איבר מסויים חולה, אלא כללות הגוף עושה עבודה לא טובה.
- אדם שמתקן את תרי"ג הרצונות שלו שנמצאים ברצון לקבל מלכתחילה לעל מנת להשפיע - בזה הוא מגיע ליישום שלו. ורק לזה חייב לדאוג. ואז נקרא שמגיע למטרה. בזה הוא מגלה את תכונות הבורא.
- מתקן את תרי"ג הרצונות שלו ע"י תרי"ג אורות שנקראים התורה - אז נמצא מחובר יחד עם האור.
- בורא הוא מה שמלובש בתוך התורה.
- תרי"ג אורות שמחזירים למוטב נקרא תרי"ג עיטין (אור ס"ג - בינה), ואח"כ כשהם נכנסים לכוונה ע"מ להשפיע נקרא תרי"ג פקודין (אור ע"ב - חכמה).
- ואז מקור האור זו אבחנה יותר פנימית, התכלית של האבחנות. נותן התורה. אור הכתר.
למה אני אמור להשתוקק?
- לא להשתוקק לחכמה ודעת חיצוניים - שאני אדע מה כתוב.
- אלא מטרת האדם להגיע לזה שיוכל להיות חתן לבת מלך.
איך אנחנו יכולים לעזור לחברים שלא מרגישים חשיבות?
- יש המון אפשרויות אנושיות איך לפרסם חשיבות מטרה שלהשיג אותה מאפשרת חכמת הקבלה.
- אתה לא יכול לפרסם את חכמת הקבלה בעצמה - כי חכמת הקבלה היא אמצעי לגילוי הבורא לנברא שבעולם הזה.
- אתה צריך לדבר עם האדם בצורה ברורה -שיבין שזה כדאי לו.
- כמו שאתה הולך למכור איזה מוצר שלך. אתה מוכר את החשיבות שלו. לפי המנטליות והשפה שמותאמת לאדם הספציפי - אתה צריך להתלבש בו.
- ואח"כ צריך להכין את המוצר בעצמו, שיהיה קל, כמו לילד, שיוכל לממש את זה בצורה הנכונה. שזה יתן לו כוחות לתת יגיעה.
- ועל שניהם צריך לעבוד כל פעם. ולזה אנחנו צריכים לדאוג במאמצים שלנו.
- זו עבודה מאד רחבה ורב-גונית. כמו שפרצופיהם לא שווים, כל רצונותיהם וגישתם לא שווים.
- אנחנו צריכים לדבר בשבעים לשון.
- אנשים יעסקו בעתיד בהפצה הדדית, בהעלאת החשיבות ההדדית. מיליארדים של אנשים יצטרכו לעבוד בזה - כל תא ותא עובד ככה בגוף הרוחני.
- 5% מהאנושות יתעסקו בדברים הכרחיים. כל היתר יתעסקו בהפצת החשיבות. ויעבדו איזו שעה קלה ביום כדי להשיג הכרחיות.
- זה לא סתם לפזר ספרים - אלא לפתח קשר ברמה התחתונה ברמה הכי תחתונה.
- זה גילוי הבורא בעולם הזה, שלנו.
- אנחנו לא מבינים מה זו רשת הקשר בינינו עדיין.
- זו לא סתם הפצה - אלא איך כל אחד מתקשר לאחרים - שזה מימוש התיקון.
- כל אחד ואחד יצטרך להיות בזה ב100%.
למה אנחנו מושכים את כולם במשהו להשתתף?
- כי שלי זה אין לו התקדמות.
- הוא חושב שאנחנו צריכים את זה אולי? לא.
- בקשר שלו הוא יגלה את ה', העולם הרוחני.
- הפצה זה לא סתם להפיץ. זה אמצעי לכל אחד ואחד להיות בתוך המערכת המתוקנת והמתעדכנת.
מה הגישה החינוכית שלנו לילדים?
- אצל ילדים זה לא בהרבה שונה מהגדולים.
- לנשמה אין גיל. השיטה היא אותה השיטה.
- בסופו של דבר זה אותו חיבור בקבוצה והפצה.
- שילדים ילמדו איך להיות קשורים זה לזה בכל העולם - ולהשיג בחיבור שביניהם את המצב החדש.
- רצוי שכל אחד ואחד יתעסק בחלק משלו.
חלק ב' - כתבי בעה"ס עמ' 169, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ל'
הקדמה
- אם אני לא רוצה, כי הבושה פועלת עלי, אז הרצון לקבל שלי מרגיש ריק לעומת התענוג שמילא אותו קודם.
- כשמלכות מרוקנת את עצמה מהאור, היא גם מפסיקה להרגיש את הבחינות הקודמות שלה. וזה עולם הצמצום.
- ואז היא מחליטה לעבוד בעל מנת להשפיע - כמו בעל הבית.
- ואז היא מושכת את האור בחזרה.
- אבל היא חייבת להנות בלהנות לו - ולכן מקבלת רק מנות קטנות מאד מהתענוגים שנמצאים לפניה.
- מה שהיא אח"כ מקבלת מכל העיגולים האלו רק קו דו מאד - וההארה שמגיעה למלכות דמלכות נקראת גוף שבו.
מה זה העולם הזה?
- איפה שאדם מגלה את הגוף שלו. את הרצון הפנימי שלו.
- ואז ע"י הנקודה הזו שהוא מגלה הוא יכול לעלות הצינור מלמטה למעלה. עד שיחבר לעצמו את כל העיגולים הללו.
- זו בעצם כל התכנית הכללית, שתקרה אחרי הצמצום וקו.
- הנברא הולך לקבל במידה ומשקל עד כמה שהוא יכול.
- המקובלים השיגו מלמטה למעלה. ולכן בצורה כזו הם מספרים שלו.
- ההשגה היא מנקודת העולם הזה ולמעלה.
מה זה זמן?
מה אנחנו לומדים עכשיו?
- איך מלכות דאינסוף התחילה לקבל אור אחרי הצמצום.
- למלכות דאינסוף יש חמש חלקי עביות.
- בהתאם לאיזה חלק שהיא משתמשת (היא לא יכולה להשתמש בחלק מאחד מהם) - היא מרגישה עולם מסויים. עשייה, גדול יותר יצירה וכן הלאה.
- ורק כשהיא תרגיש בכל רמות העביות שלה - היא תרגיש את עולם אינסוף.
מה זה ערך הפוך אורות וכלים?
- בכמה שכלי יותר נמוך ועבה - כשמתקנים אותו - משיגים יותר גובה והשגה.
- כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו - את זה אפשר לראות בשירטוטים.
מה זו הזדככות המסך?
- להסבר יכולים להיות הרבה סיבות, גישות. אבל קודם כל צריך לדעת שזה כך.
- גם ילדים לומדים ככה. אח"כ תשאל למה, ותדע.
- פרצופים מתפתחים כך - מקבלים פחות ופחות אורות?
- גלגלתא נולדה ראשונה, עם אור הנפש, ואח"כ ע"ב נולד עם נפש, ובגלגלתא כבר יש רוח, וכך הלאה עד שכשכל הפרצופים נולדו עם האורות שלהם, היה יחידה בגלגלתא, חיה בע"ב עד נפש בב"ן.
- מצד אחד הפרצופים מזככים כל אחד ואחד, מצד שני יש שם כניסת נרנח"י.
- בכל דבר יש דבר והיפוכו - יכול להיות שדבר נעשה יותר זך, אבל הכללות מרוויחה, וזו התופעה הרצויה.
מי שרוצה מאד להגיע לרוחניות, הכלי שלו מקולקל יותר?
- אפשר להגיד שכן.
- אם יש לו רצון בלתי פוסק - גם בעליות וירידות.
- המקובל רואה באחרים רצונות, עד כמה שהם אמיתיים או לא - האם הוא בעטיפה של דברים גשמיים, ועד כמה שהרצון הזה גבוה.
- צריך למממש את הרצון וזהו, פחות לעשות חשבונות האלו.
למה אנחנו לומדים שזה ככה ואח"כ שואלים למה?
- עד שאתה לא בעל השגה בגמר תיקון, אין לך שום דבר מוחלט.
- מה שהם כותבים כבעלי השגה - בשבילינו זה כמו תינוק שמקבל דברים כעובדה מהגדולים.
איך אני אמור להתייחס למערכת הזו? מבפנים, מהצד?
- צריך ללמוד גם במוח וגם בלב.
- ישנן גישות כהנה וכהנה.
- וגם למישהו פרטי - יש לו פעם גישה מהמוח ופעם מהלב.
- עד שהוא מחבר אותם יחד.
- בדר"כ מורגש באדם למה הוא נמשך, לפי הטבע שלו.
- ואח"כ השאלה האם הטבע שלו משתנה בהתאם להתקרבות שלו לרוחניות, או לא.
- צריך להיות תיקון פנימי עצמי - האם אתה מקבל את זה כאמצעי להשגת הבורא - כגילוי הבורא לנברא בעולם הזה, או האם כספר שיש בו פלפולים.
- למה אתה נותן חשיבות? לתיקון עצמי אפילו גרם אחד קדימה - שזה נצחי? או לפלפולים שימותו איתך.
- הגישה היא קודם כל לתיקון.
- אנחנו חייבים לגלות מה שאנחנו רואים, בקשר בינינו - בין הנקודות שבלב.
- אני לומד את זה, אבל לא יותר ממה שאני צריך לצורך התיקון.
- לכן, כל תלמידי הרב"ש, מי שלמד ממש אצלו וממנו, הוא לא מפולפל ולא יודע פרטים שמופיעים בתע"ס - בעה"ס היה יכול לכתוב עוד 20 כרכים.
- רב"ש היה מסדר את הדפוס של בעה"ס - פעם אחת בא אליו ואמר לו שחסר לו עוד דף וחצי בשביל הדפוס - אז בעה"ס כתב לו עוד דף וחצי במקום. זה לא כזה משנה.
- הכיוון הוא תיקון עצמי ולא כמה מלאכים יש בשמיים ושמותיהם.
אז האור והכלי זה כמו שני קיפודים, שעושים את זה בזהירות?
- ממש לא. זה לא נגיעות קטנות ובריחה - אלא לפי חוק השתוות הצורה.
- קודם כל מתקרבים בראשיהם - כאילו יש קירבה. ואח"כ מתקרבים בגוף.
מה ההבדל בין האור שמילא את מלכות לפני הצמצום, ובגמר תיקון?
- זה אור שונה לגמרי - זה אור של הכרת הלוקות, אור חכמה מלובש בחסדים.
- זה לא סתם מים שאתה שופך מכלי לכלי - יש כאן איכויות שונות.
- זה לא שאור הנפש שהיה בכלי דכתר עכשיו נמצא בכלי חכמה.
- זה לא אותו אור - לא יכול להיות ששני כלים שונים מרגישים את אותו האור.
- אלו דרגות שונות של אורות. פעולה חדשה, מסך חדש. הכנות, גוף, ראש חדשים. רצונות חדשים.
מה הקשר בין האור שהיה שם לאור שיש כאן?
- סיבה ומסובב בלבד.
- הרצונות שונים.
- בלימוד הפתיחה הזו אנחנו מדייקים על הגישה הרוחנית על החומר הלימודי.
- אתה לא צריך לשפוט את החומר החיצוני, אלא לשפוט את עצמך לפי מה שכתוב. גם בגמרא זה אותו דבר.
מה לעשות עם הלימוד?
- צריך לחשוב על מה שדיברנו - אור, כלי, מסך, ראש הפרצוף, חשבון, פעולה, יחס לתענוג, לבורא.
- אחרי כל החשבונות הללו - שיעשה פעולה.
- קודם ראש. אח"כ גוף.
חלק ג' - כתבי בעה"ס עמ' 29, תורת הקבלה ומהותה, כותרת "נתינת רשות"
הקדמה
- הייתה תקופה שחכמת הקבלה הייתה חייבת להיות נסתרת מהאדם.
- כל דבר צריך להיות בזמנו.
- התפתחות הבריאה - הרצון לקבל - היא בצורה הדרגתית. כמו שהפרי על העץ לא נראה יפה וטוב בזמן ההתפתחות.
- ככל שהדבר מיועד להיות מפותח יותר בסוף - כך נראה פחות טוב בזמן ההתפתחות.
- לכן אסור לנו לשפוט אף אחד שמגיע לכאן - עד כמה שאדם מיועד ליותר גבוה - הצורה ההתחלתית שלו עשוייה להיות ממש הפוכה מהצורה המתוקנת שלו - נמצא ברצון גדול אבל הפוך.
- אף אחד לא יכול לשפוט את חברו, כי כולנו מתפתחים בכל מיני מצבים הפוכים ורחוקים מהצורה הסופית. יש לתת לכל דבר מקום להתפתחות. בתנאי שאדם משקיע ואומר "רוצה אני".
- וכך גם על כל האנושות, בעבר ובהווה, בדור המשיח.
- אולי 0.001% מהאנושות מתעסקת בחכמת הקבלה. ולכאורה אין הרבה זמן לחכות. אנחנו לא מבינים את צורות וקצב ההתפתחות.
- אנחנו סה"כ נמצאים בדור הראשון שמממש את ההתפתחות הגלובלית הזו.
- כמו שהפרי שמתחיל לגדול על העץ, ובהתחלה זו סתם גולה חמוצה שאין לה בכלל דמיון לצורה הסופית.
- ולכן קשה לנו להבין מה קורה - אלא לתת כוחות וזהו.
- אבל עכשיו יש רשות לגלות חכמת הקבלה.
- מקובל שמרגיש את הרשות הזו מתוך ההשגה שלו - מממש אותה ולא יכול להמנע מזה.
- כי סה"כ זוהי חובה, זו המשימה שלו.
מהו מימוש עצמי?
- למי שיש דחף למטרת הבריאה, להידמות לבורא - אדם ששואל את עצמו שאלות קיומיות ומהותיות.
- אני סתם לוקח ומממש מה שהוא אומר לי, בלי לחשוב הרבה. כי כך אמר. זה נמצא ברשותי, אז אני משתמש בזה.
- ואח"כ המאור מביא לי כל מיני אפשרויות והתפתחויות.
- בלי בירור שכלי - שמשאיר את המצב כמו שהוא, וגם יותר גרוע.
מי נתן לבעל הסולם רשות?
- המקובל בהשגה שלו מגלה את הרשות הזו, מרגיש עצמו מחוייב לפעולה.
- הרשות הזו כוללת בתוכה ידיעות, הכרת השיטה, אופן הגשת השיטה, צורות מימוש השיטה בעולם המתפתח רוחנית.
- אדם מתחיל לקבל טיפול אישי ונעשה מתאם בין מה שמגלה ומתגלה, ובין מה שאתה מוסר למטה. לפי יכולת העיכול של התחתונים.
- הרשות הזו היא מערכת רחבה של תיאום בין שמיים וארץ.
- יש הרבה נתונים ותת מערכות ברשות הזו.
- רשות זה כשאדם מקבל מערכת פנימית שעכשיו פועלת בו והוא נעשה כנציג, כמקשר את הבורא עם הנבראים.
- אם לא מקבל את זה, אז סתם עושה בלבול.
איפה אפשר לראות את זה?
- האם הוא מציג נכון את חשיבות המטרה (דבקות) והאמצעי (תיקון רצונות האדם), ע"י המאור המחזיר למוטב, שמגיע בזמן הלימוד, ביחס בינך לבין הזולת (קבוצה).
- אם היחס הזה נמצא באדם שמגלה את המע' - זה נקרא רשות.
- זה לא תלוי באדם - אלא זה סוג הנשמה ומצב הדור, שממליכים אותו לתפקיד וזהו.
- זה לא אומר כלום על גדלות האדם - יכול להיות שנמצאים לידו גדולים הרבה יותר ממנו. אבל לו יש תפקיד.
האם יצירת תבניות בין הלימוד להרגשה שלי זו ההתחלה?
איך אני מממש את עצמי עד הפסיק האחרון בידיעה שאני עושה את הדבר הנכון?
- צריך לקרוא את מאמרי החברה של רב"ש, שבעצם מדברים על עבודה פנימית עמוקה.
מה היה קורה אם לא היה מקבל רשות?
- אנחנו לא יודעים, ולא יכולים לדעת כי אנחנו לא רואים את כל המערכת.
האם זה שאנחנו מגלים הלאה את מה שהוא מגלה לנו, זו גם רשות?
- לא. זו חובה.
- שאלתי את רב"ש את אותה השאלה - הוא אמר לי שזה לא ענייני. הוא קיבל את הרשות, לא אתה. אתה סתם נציג/שליח שלו.
- אנחנו לא צריכים לחכות לרשות. צריך לפתוח מקומות והרצאות וכו', כמו בזמני הרב"ש. זו כבר הפצה ולא רשות.
תלמיד מתחיל לא מגיע כדי להפיץ, אלא כדי להגיע להשגה. מה יעשה?
- אם תלמיד לא מממש את זה, הוא לא תלמיד, הוא פועל לפי השכל שלו, ולא לפי מה שהמקובלים אומרים.
- מזמן האר"י והלאה התחילה התקופה של גילוי חכמת הקבלה - הבעש"ט, רמח"ל, רב קו"ק, בעה"ס. עכשיו זה הגיע אלינו.
- איפה אני מרוויח יותר? בעשרה דפים שאני קורא, או כשאני שומע פירוש על רבע דף?
מה המאמצים שרב"ש עשה להפצה?
- הגיעו אליו 40 תלמידים חילוניים מתל אביב לאמצע בני ברק - איפה נשמע דבר כזה? זה יותר גרוע מזה שהיום אנחנו מלמדים את אומות העולם.
- כולם היו נגד זה.
- האדם הזה עמד נגד כל העולם - הוא עשה פעולה שאף אחד לפניו לא עשה.
- אנחנו לא עושים כלום לעומת זה.
- בפעולה הזו, הוא חתך את עצמו לגמרי מהעולם החרדי - מי יבוא אליו אח"כ ללמוד?
- אנחנו לא מבינים איזה חשבון הוא עשה - החלטה כנגד כל עולמו והקרובים שלו - דווקא את אלה צריך ללמד?
- בזה הבדיל עצמו והרחיק עצמו מכל העולם החרדי.
- לא היה חשוב לו איזה ומי הם. אם יש לאדם הזה רצון - שייכנס.
- לא היה חשוב לו - עם, בלי כיפה, מעשנים סמים. לא חשוב. זה העיקר. נמשך לתיקון עצמי? זה הכל.
- והוא החליט שאני אתעסק בהם על חשבון המגזר החרדי - כי הוא הבין שמשם לא יבוא שום דבר.
- היום זה כבר שונה - כולם מתעוררים. זה לא אותו דבר, זו תקופה שונה. זה קרה רק בשנים האחרונות - שהתחילו ללמד קבלה בכל מיני חוגים ובתי כנסת.
- הוא עשה את הסטייה הזו, שינוי הכיוון הזה - הוא ולא אנחנו.
- הכיוון הוא רק לאדם שרוצה. כיפה או לא, יהודי או לא.
- אבל את המהפכה עשה האדם הזה, ולא אנחנו. הוא ממש פתח את חכמת הקבלה לעולם הרחב.
- בעל הסולם הכין את הדברים, ורב"ש ממש פנה לעולם הרחב.
- אנחנו לא סתם נקראים בני ברוך.
- בעל הסולם זה היסוד, האקדמיה, יסוד העבודה. אבל מימוש השיטה - זה כבר רב"ש. אנחנו עוד נכיר את הנשמה הזו.
האם הנוכחות שלך לידו השפיעה על ההחלטה הזו?
- אני הייתי חוזר בתשובה. חיפשתי כל הזמן. החזקתי במצוות העיקריות.
- הילדים שלי היו במסגרת דתית ברחובות.
- אבל הוא ראה שלאנשים כמוני שבאים מהאוויר, יש מה להגיד, והם מוכנים לשמוע.
- כשאמרתי לו שיש לי אפשרות לתת הרצאות למכון של ברג, למרצים עצמם, הוא הסכים.
- אני הבאתי לו פרוספקטים שכתוב על גוף האדם חסד גבורה תפארת - הוא אמר לי שזה שאזרוק את זה - אסור לראות את זה.
- לימדתי אותם עד צמצום ב' בערך.
- אסור היה לי ללמד ישירות מ"שמעתי" - כי הוא נתן לי את זה באופן אישי. אבל לימדתי את זה באופן עקיף.
- אין עוד מלבדו - היה להם קשה.
- מה ששבר אותם לגמרי היה ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא - כי צריך לעשות בדיקה עצמית כל רגע ורגע. האם ניתן לעשות את זה? הם הבינו שאין, ואז הגיעו ללמוד אצלינו.
- מה מלמדים שם? גלגולים, קריאה בכף יד, כמה ילדים יהיו לך שתהיה גדול? רפואה על פי הקבלה?
- אנחנו לא פוסלים אותם, גם הם הכנה להתעוררות העולם.
- אנחנו לא עשינו כלום - הוא פתח את זה לכל העולם.
- אני רק הרחבתי - הוא קיבל חילונים, אז אנחנו מלמדים את כל העולם. אין פה שום חידוש.
- הוא הצטנע מאחורי אביו האלוקי - אבל הוא פתח את הצורה שאנחנו רק ממשיכים. אנחנו רק זורמים באותו כיוון - לא צריך הרבה שכל בשביל זה.
אם רב"ש עשה שינוי דרסטי - למה תלמידיו האחרים לא ממשיכים כמונו באותו כיוון?
- אסור לנו לשפוט אחרים, כל אחד והכיוון שלו, הרגשות ואיך שהוא בנוי.
- הרצון הוא הקובע.
- יכולים להסתפק בזה שלומדים לבד.
- היה לי מאבק אחרי שרב"ש נפטר: מי מוכן ללכת על הפצה רחבה, כהמשך למה שקרה בזמנו? לא להסתגר באיזשהו מרתף או באותו בית הכנסת?
- אף אחד לא הסכים. כולם הסכימו רק לדבר אחד - נעשה לעצמינו, חבורה או משהו. לא הייתה מודעות לזה שאנחנו חייבים להגיע לפרסום חוכמת הקבלה.
- לא הייתה לזה הסכמה. ואז זה התפוצץ.
- אז מה יכלתי לעשות לבד? לכתוב ספרים. אז ישבתי וכתבתי.
- המטרה שלנו היא להפיץ את חכמת הקבלה. זה מה שהדור שלנו חייב לעשות למען הדור הבא.
- להחליף את ההסתכלות על החיים, החשיבות לחיים, לראיית האמת, וכל החיים כאמצעי לזה.
- כמו שחמור מרים את הראש מהייבוס שלו - משק הגרעינים שלו.
- זה כל הייעוד שלנו. ע"י זה תזכה לכל דבר - אם תממש את זה.
- הפצה תציל אותך מהכל.
כשאנחנו באים להפיץ את חכמת הקבלה, זה נכון לקבוע יעדים?
- אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אלא רק בכמה שאפשר. אין בזה מידה. כמה שייכנס.
איך אני מגלה את הכוחות שמקיפים אותי?
- יש כל מיני דברים שאנחנו לא מגלים אותם בעצמם, אלא את התוצאות שלהם.
- תנסה לגעת בחשמל או במגנט ותראה מה קורה.
- כל מה שאנחנו רואים ומרגישים בעולם שלנו, גם את עצמינו, זה הכל תוצאות מהפעילות של המהות שנסתרת מאיתנו.
- יש כאלה שהן יותר נגלות, וכאלה שיותר נסתרות - אבל אלו אותם הכוחות.
אז אני לעולם לא אגע במהות החומר הרוחני?
- לא חשוב אם אנחנו רואים את הכח עצמו או לא - אלא מספיק לנו המגע שלנו עם התוצאות שלנו.
- אותו דבר ברוחניות.
אם המטרה היא דבקות, אז איך אנחנו אומרים שהפצה זו המטרה?
- הפצה זה אמצעי לדבקות.
- דבקות זה הכל. לפי הגדרה של בעה"ס.
אז מה אני צריך לעשות בדיוק?
- תיקון - אופני התיקון העצמי שלי כדי להגיע לדבקות.
- אני צריך לבדוק את כל האמצעים ואיך לסדר אותם כדי להגיע למטרה.
- זו השיטה - רשת האמצעים הניתנים לשימוש כדי להגיע למטרה. ספר הפעלה.
- אם אנחנו מדברים על גילוי הבורא לכל העולם - אז אנחנו חייבים להפיץ לכל העולם. כי רשת היחסים המתגלה מחייבת אותנו.
- אני לא סתם מפיץ לאנשים - אלא מגלה לאותה הרשת שמתגלה איך היא יכולה לתקן את עצמה.
- הפצה זו מילה לא טובה - זו לא מכירת מוצר. אלא גילוי לכל אלה שנמצאים איתי, והתעורר מהרשת הזו - שאנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו כדי לגלות את הבורא.
- זו פעולת התיקון עצמו.
- לא אכפת לי שמישהו ידע שאני מתעסק בקבלה - אלא אני מפיץ לו כדי שיגיע לקשר המתוקן איתי.
- הפצה = תיקון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה