19.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• הרב"ש הכין פצצה לזמן שלנו.
• בזמן דיבור, המקובל בורא עולמות.
• תראו באיזו זהירות הוא מדבר על מהות האדם, היחס שלו לחיים.
• הכל תלוי בלב, ביחס לאמת.
• צריך להביא בחשבון את האופי שלו, הגרסא דינקותא, היגיעה מעל כוחותיו.
• העיקר לא לראות אותו לפי הלבוש, הפעולות הרגילות.
• פעם, בא אלינו לביה"כ חבר אחד מחו"ל - היה מתפלל והיה צועק, בוכה, משתולל. כולם הסתכלו עליו. אח"כ מישהו ניגש אליו ואמר לו - "אתה יודע, זה לא מקובל אצלינו". ענה "אם אני לא אעשה כך, תהיה לי התקפת לב, אני לא יודע מה יקרה לי".
• אנחנו לעולם לא יכולים לדעת לפי החיצוניות. מי יותר קרוב לבורא - איזה אדם ריק, או איזה למדן.
• הבורא דורש תיקון לבבות.
• אנחנו לא מזלזלים במנהגים במסגרת העממית. אבל המדידה כלפי הבורא הוא לפי רצון להשתוות הצורה. דעת תורה הפוכה מבעלי הבתים.

• מה זה בזמן הדיבור המקובל בורא עולמות?

• הוא עושה תיקונים.
• דיבור זה גילוי.
• רמת המדבר כשנכנסת לגילוי, לתיקון - נכנסת להשתוות צורה עם הבורא, לא דצ"ח. רק היא נכללת בבורא.
• בורא עולמות - רשת הקשר בין התכונות, רצונות, כוונות ועוד מעשים רוחניים, מתחברת לתרי"ג אורחין דאורייתא, ובזה אני מגלה איחוד שלי עם הבורא. זה רק בדרגת המדבר.
• לכן כתוב שהצדיקים והבורא "ויאמר" - כי זו אותה רמת הקשר עם האדם עתידי.
• דרגת המדבר היא המירבית שבה אנחנו יכולים לעשות תיקונים - כי שם הנברא מרגיש עצמו הפוך מהבורא, ומתחבר, דומה לו. דרגת האדם.

• מה זה שהרב"ש הכין פצצה?

• בזה שהוא חידד את המערכת הזו במציאות - שהאור העליון שיורד אלינו, יעבור דרך המערכת הזו, וידקור אותנו, ייכנס בנו, יפרוץ בנו בצורה כזו - שאנחנו נבדיל בין עובד ה' לבין לא.
• בלי לבטל את הלבושים הגשמיים, אבל האור העליון מביא לנו את הידיעה הזו - שהעיקר זה לב האדם. זה לא שאדם יכול להסתתר מאחורי האימרה הזו ולהגיד "אני דתי שבלב".
• לב זה כלל רצונות האדם.
• רב"ש עבד עם החילונים, הדתיים - ובזה בנה את ההכנה לזה, שהעולם יתייחס להתעלות הרוחנית בצורה כללית ופנימית יותר. שחכמת הקבלה באמת תוכל להגיע לכל העולם, לכל אדם ואדם, ללא שום חשבון להבדלים בעולם הזה בינו לאחרים. את זה הוא הכין.
• העבודה שלו היא לא כמו בעל הסולם, לא היה מרבה בכתיבה כמותו. אבל הרבה להביא לנו מאורות שמביאים לנו אבחנות לתיקון.

• האם המקובל יכול לעשות תיקון לזולתו?

• לעולם לא.
• כמו עם משה רבינו - כמה שעוברים את כל הגלגולים האלו במדבר - גילוי חטאים ותיקונים, וחוזר חלילה.
• זה לא שהם טועים את אותן הטעויות, אלא שהרצון לקבל גדל ב-40 שלבים שמלכות משתווה לבינה (למשה).
• מתי שהעם רוכש את דרגת משה, משה מת. ואז הם נכנסים לארץ ישראל.
• מקום הקבורה של משה לא ידוע - כי הוא נכלל בהם, מלכות נכללה בבינה.
• ובכניסה לישראל המלחמה היא בלתי פוסקת, כי הרצון לקבל כל הזן גדל.
• הם לא חוטאים כל פעם - אלא זה גילוי חדש של יצר רע כדי שנוכל לגשת לתורה תבלין.
• אחרי משה צריך לגלות בורא - ישראל, אורייתא קוב"ה חד הוא.
• המשה נמצא באדם - הכח שמושך אותנו למאור המחזיר למוטב.
• כשמתחיל לרדת חזרה מבינה למלכות, זו העבודה בארץ ישראל. זאת לא עבודת משה כבר, זה השלב הבא - יהושע.
• יהושע זה הנציג של הרצון לקבל - שלפני זה היה מוכן בלי הבנה וכלום לשרת את דרגת הבינה, ואז אותו כח שהכניע עצמו - יכול להתחיל מלחמה - לקבל בע"מ להשפיע.

• מה קורה אחרי פטירת המקובל?

• אין הבדל.
• למי שנמצא בעולם האמת - אז הוא נמצא.
• אז מה תפקידו עכשיו? זה לא בשבילינו. סתם סקרנות.

• מה זה לימוד פה אל פה?

• לימוד במסך משותף בין מורה לתלמיד.
• פה לאוזן - אם אחד מדבר, והשני מקבל בחיצוניות. פה אל פה - מקבל בפנימיות. לפי מידת ההתבטלות.
• זה לא תלוי במרחק המורה מהתלמיד.
• גם מישהו שיושב באלסקה ושומע באוזן, יכול ללמוד פה אל פה.
• יכול להיות שהמורה לא נמצא בעולם הזה פיזית, אלא האדם מתחבר עם המורה שלו, פה אל פה, אחד בעולם הזה ואחד בעולם הנסתר (מלאכים, אליהו וכו'). אבל אנחנו צריכים להתעסק בדברים מציאותיים.

חלק א' - כתבי בעה"ס, עמ' 743 אגרות, אגרת מ"ה

• הקדמה

• "הנה נתתי לכם סוסים אם תוכלו לתת עליהם רוכבים"

• מהו כל עניין הגבולות המדובר כאן?

• זה חיפוש האדם את ארץ ישראל.
• צריך לקרוא את זה יותר מפעם אחת, כדי להתרשם מהשפה, זה סגנון מאד קרוב למקורי - לזוהר. זו השפה הטבעית שלו.
• צריך לקבל מפה אבחנות מהם השלבים שאותם עובר האדם.
• אני מצייר לי ים גדול, ומצריים למטה, וארץ ישראל למעלה, וים וכו'. אם אני לוקח את התמונה הזו, שנמצאת בי, אין לי מה לעשות עם זה - ומתחיל להדביק לה רגשות, מדבקות של אבחנות פנימיות.
• אם אנחנו יכולים לתאר סכימה במקום גיאוגרפית - סכימה של הפרצוף שלי - עלייה ירידה גבולות מסכים צמצומים וכו' - זו התקדמות ראשונה.
• התקדמות שנייה - לעבור מהמדבקות על המפה הזו לעבור לאבחנות פנימיות שלי - איפה כל זה נמצא בי. אני מחפש בי, לא בלימוד גיאוגרפיה או קבלה שכלתנית - אני כבר ניגש לעבודה שלי האישית.
• ושם אני צריך לחטט ולתת יגיעה כדי לברר את האבחנות הללו בי.
• זוהר עם פירוש הסולם מוסיף לזה גם ספירות - ואז יש לך חוץ מתמונה גיאוגרפית, לשרטוט לפי שפת הקבלה.
• אתה צריך לפרוש את עצמך על פני השרטוטים הללו.
• אתה צריך למשוך, למתוח את עצמך על כל המלים האלו.
• אם לא תתחיל לתת לזה אבחנות רגשיות, מנקודה שבלב, למתוח אותה לכל הכיוונים - כמו עור שמותחים אותו לקלף כדי לכתוב עליו דברי תורה.
• אתה חייב לעשות מהרצון שלך משהו שיוכל לקבל עליו אותיות העבודה, התורה.
• זה מזכיר לנו מעט את הזוהר - אבל חסר לנו המתאם בין הסיפור הגיאוגרפי התנ"כי, לבין הסיפור שלי.
• פירוש הסולם זה אמצעי כדי שתקרב את זה לתחושה שלך. אותיות הם רגשות. א'-ת' וחמישה מנצפ"ך.
• "כתוב על לוח ליבך".
• כל התורה כתובה על הרצונות שלנו.
• כל אחד חייב לכתוב ספר תורה.
• אני מקווה שאנחנו ע"י לימוד הזוהר, דווקא עם פירוש הסולם - יכול להיות בשבילינו מתאם, קרש קפיצה לדרגה הפנימית שלנו.
• קריאת הזוהר זו עבודה פנימית של האדם. שיתאמץ להרגיש - איפה זה מדובר בי? אילו אבחנות? כאן כואב לי, שם כואב לי. כמו אצל רופא שיניים.
• צריך להרגיש כל דבר שאתה קורא - מסבירים לך איפה זה נמצא.

• מה המשמעות של הזוהר בימינו, והאם אנחנו חייבים ללמוד זוהר כדי להגיע לרוחניות?

• כן, חד וחלק.
• חיכינו לזה הרבה זמן.
• בעל הסולם לא הפך את זה למפעל חייו סתם כך.
• עכשיו גענו למסה די גדולה, שאנחנו עכשיו כן יכולים לעלות בסולם.
• וכל אחד שיצטרף, אם ידע להתבטל כדי להכנס להרגשה מה הזוהר מדבר - אין שם שכל, אי אפשר לצייר שם הרבה שרטוטים.
• הזוהר מדבר על הלב, כדי לפתח את רגש האדם. לא מין הסתם, בעל הסולם קרא לפירוש שלו "הסולם" ולא איזה סתם אחר.
• לא כל חלקי הזוהר שווים. אנחנו לא נלמד לפי פרשיות השבוע - כי זה עוד לא בשבילינו. נתחיל מקל לכבד - כמו סדר הבירורים שאנחנו עוברים.
• ואז במידה שנכנס פנימה, נתרגל לסגנון - נערוג אליו.
• הזוהר מפתח תיאבון מיוחד. ואז לפי זה ניגש לחלקים יותר פנימיים, יותר קשים. זה לאו דווקא לפי סדר הפרשיות.
• יש הבדל בשפה, בעומק, כלפינו כמובן, ולא כלפי בעה"ס ורשב"י.
• אמנם שרצה לקרב אותו אלינו, אבל ישנם שם דברים מאד קשים לקליטת מתחילים. כמו פנחס ומשפטים. אבל אח"כ נוכל גם אותם.

• האם ילדים יכולים ללמוד איתנו זוהר?

• הגר"א בגיל 9 היה בקיא בחכמת הקבלה.
• היו כאלו שבגיל 7-8 היו מרגישים את העולם הרוחני.
• זה תלוי בנשמה - אם ישנה השתוקקות, נטייה - לתת לילד להתעסק בזה.
• ואנחנו נראה שהילד ממש פורח. לנשמה אין גיל, ולכן מותר לכל אחד.

• למה אנחנו לא לומדים זוהר בשיעורי בוקר?

• צריכים להתארגן על זה. יכול להיות שנלמד.

• מה היא ההיערכות המתאימה שלנו ללימוד הזוהר?

• זוהר אי אפשר ללמוד לבד. רק בקבוצה.
• זוהר נכתב מתוך כלי שלם - קבוצת מקובלים.
• קבוצת רשב"י היו 10 ספירות שלמות.
• אך ורק כך אנחנו יכולים לקבל את המסר הזה מהם, בלי זה זה לא יקרה.
• להשתדל - ואז נרגיש מהר מאד שהכח שנמצא בזוהר מחבר אותנו יחד.
• הלב מבין - ברגשות להבין מה הם רוצים למסור לנו.
• זה בלתי אפשרי לעשות בצורה שכלתנית - זה סם המוות.
• חייבת להיות קבוצה עם ייאוש ואשליות ובירורים שהיא עברה - למה אי אפשר לבד וכו'. עד שרואים שבכוחם לא יגיעו. אז ישנה הכנה להתכלל, להתבטל.
  

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 170, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ל"ג

• הקדמה

• 
• הרצון לקבל בעצמו מגלה את האור.
• האור לא מסתלק, אלא הרצון לא רוצה אותו.

• מה זה ביטוש אור פנימי ומקיף?

• תאר לעצמך שיש לי שני חברים בעבודה שרוצים להיות חברים שלי, ואני אומר לאחד מהם שאני מסכים, ולאחר לא. אתה מפריד ביניהם, עושה ביניהם מלחמה!!
• האור בא כאחד, אבל המסך מפריד ביניהם לשניים, ומוכן לקבל רק אחד מהם.
• ואז הם לוחצים עליו - החבר אומר "אולי תקבל גם את חבר שלי?"
• ואז המסך אומר "אתם לא מוכנים להפסיק ללחוץ? אז לא יהיה כלום!"
• ומזדכך. מבטל עצמו. מד' ועד שורש.
• ואז התוך והסוף מתרוקנים.
  
• אבל אין העדר ברוחניות, המצבים הקודמים לא מתבטלים. כמו Undo במחשב - כל הכלים הקודמים נשמרים כדי להתחבר יחד בגמר תיקון.
• אין אור מקיף, פנימי, חוזר מלביש ועוד אלף כאלו - אלא בתוך הפרצוף, הרצון. אלו הרגשות, התפעלויות שונות. שום דבר לא נכנס או יוצא - אלו הכל הרגשות שעולות ונעלמות.
• מחוץ לפרצוף אנחנו לא יודעים שום דבר, לא הרגשה ולא הבנה.
• רק חומר - הרצון לקבל, והצורה שמתקבלת בו.
• מאיפה זה מגיע? לא יודעים - זה כבר עצמותו.
• כל התופעות הללו הן בתוך הרצון.

• גם הראש נמצא מחוץ לרצון?

• אמנם אנחנו מציירים אותם מחוץ לפרצוף - הכל בתוך הרצון.
• ראש הפרצוף נמצא בתוך הרצון - אלא העבודה עם הרצון שקודמת לפעולה, הבדיקה - נקראת ראש. וכאילו נמצאת למעלה ממנו, כי אני עדיין לא עובד עם הרצון בפועל. אני מתייחס למה שאני עושה כבדיקה, כמדידה - ואז זה נקרא ראש. צמצום א' לא מתבטל. טעמתי - גדלות הבורא נעלמת מול התענוג? אוקיי. אסור. טעמתי עוד משהו? זה ב70% מותר. כל הדברים העתידיים נבדקים.

• מה אני בודק בראש?

• חשיבות הבורא מול חשיבות התענוג.
• מה שיש בראש מתפשט בגוף.

• אז אם הראש עשה חשבון על הכל עד הסוף, למה הוא לא מחזיק עצמו מביטוש פנים ומקיף?

• הולך לעשות משהו מיותר?
• איך אני נכנס להיכל המלך למלא את הקופסא שלי כשאני יודע שישפכו לי אותה כשאני יוצא החוצה? להכנס לאכזבה ביודעין?
• זו נקרא פעולת השפעה. החשבון לא בי, אלא בו.
• אני עושה חשבון עד כמה בעל הבית נהנה, אפילו שאני אתרוקן ולא אעמוד בניסיון - אבל באותו רגע אני עושה לו תענוג.
• ובפעולה הזו אני כולל את כל הפעולות שיהיו אח"כ.
• הגלגלתא הוא ראש לא רק לעצמו - ראש דגלגלתא נמצא באינסוף, ומשם מקבל את האורות לתחתונים.
• בגלגלתא יש לנו אור הנפש - הביטול שלו הוא הגדול ביותר, לכן זה נקרא אור הנפש.

• ההזדככות נראית כאילו תהליך שלילי - אפשר לקבל בעל מנת להשפיע, ואח"כ כבר לא. זה נשמע הפוך להתפתחות.

• אם אני עושה הכל בחשבון צודק וישר עם בעל הבית - אז אין בשום דבר שאני עושה משהו פחיתות או יתרון.
• המסך דווקא מתחזק - הוא מתחיל להבין שיש בו עביות יותר גדולה ממה שגילה קודם. ואז מחזיק את עצמו יותר.
• זה לא מסך יותר חלש, הוא עובד על עביות יותר גדולה ועל אור יותר גדול. הוא מצא במצב יותר גרוע מהמאציל - נסתר מהמאציל ע"י הפרצוף הקודם - זו הסתרה.
• ואם עושה את המקסימום כלפי המצב שהוא נמצא, ואולי עושה עבודה יותר ממה שגלגלתא עשתה?
• כל הפרצופים שווים - זה כמו עיגול - כי כל אחד עושה 100% עבודה, במצב שלו. במה הוא שונה מפרצוף אחר? העבודה הסגולית שלהם שווה.
  
• רק כלפי הנשמות יש סולם ודירוג שיוכלו לטפס, להתעלות. סולם המדרגות לא קיים בפני עצמו.
• תמיד צריך לזכור כלפי איזה חתך איזה בירור אנחנו מדברים.
• תמיד יהיו סתירות, עד שנגיע לגאולה שלמה - עיגול.
• כלפי המצב החי אין בירור. זה לא דינאמי. החיים כלולים מהפכים.

• למה אפשר להמשיל את הביטוש הזה?

• כאילו שני האורות מבטשים זה את זה, אבל אלו אבחנות של המסך שמפריד ביניהם.
• אותם שני חברים, שחילקתי אותם - אותך אני מקבל ואותך לא, כשבפועל עשיתי את הפעולה, הם נכנסו איתי בקשר, במגע - פועלים כדי לבטל את המחיצה ביניהם.
• ואז אני חייב לצאת מההחלטה שלי לחלק ביניהם.
• אני חייב לבטל את המחיצה שאני ביניהם עשיתי. זו הזדככות המסך.
• אין לי כח לבטל אותם. החיבור ביניהם יותר חזק מהפער שהמסך עושה ביניהם.

• איפה מורגש בנו הביטוש?

• בטבור.

• איפה אנחנו רואים את הפעולה הזו?

• המסך מתחיל לעלות מטבור לפה.
• כל הפעולות הללו מתרחשות בתוך הפרצוף - איפה שהאור הפנימי מקובל, והמקיף נדחה.
• באותם הרצונות, בכל רצון ורצון - מפה ועד הטבור - בכל רצון ואצון נעשה חתך - חלק מקבלים וחלק לא.

• מה מהות החלוקה הזו?

• הנברא עושה גבול מתוך חולשתו. לא יכול לעשות השפעה.
• הוא מכיר את הגבול שלו, ומה חסר לו - בפעולת קבלת האור.
• בזמן הביטוש, הוא מתחיל לגלות כמה שהוא לא יכול להסכים עם בעל הבית.
• כאילו - קיבלתי ממך, מה אתה רוצה יותר? יותר מזה אני לא יכול להשפיע.

• מה ההתלבטות שלי?

• להמשיך לקבל העל מנת לקבל, אני לא מסוגל. אני מאד רוצה לעשות את זה, אבל לא אתן לו תענוג - מפסיק את הקשר איתו.
• להפסיק ולא לקבל כלום אני לא מסוגל.
• מתגלה בי תענוג בפועל האיחוד מבעל הבית.
• בתוך הפרצוף אור פנימי ורצון לקבל נעשים כאחד.
• הנברא שם מגלה את הבורא. אור ישר מתגלה באור חוזר - זה המקום שאם היה מקבל שם ב100% זה גמת התיקון.
• קודם הוא לא היה במצב כזה. עכשיו הוא באיחוד עם בעל הבית. ואז הוא לא יכול להגיד בטבור - ומכאן לא.
• ובעל הבית לוחץ - "אבל לא עשית כלום כמעט!"
• וחוסר ההצדקה הזו, שבעצם שמרגיש שלא עשה כלום - גורמת לו להזדככות.
• פרצוף שקיבל כמה אחוזים לכאורה בפרצוף גלגלתא משהו - מרגיש עצמו שלא צודק אם יעצור.
• הוא מחליט להזככך. הביטוש היא הרגשה בתוך הנברא. בלחץ הזה הוא מרגיש יותר קשר עם הבורא.
• הזדככות המסך היא לא רק להתפטר מעבודה עם עביות - העביות הופכת לזכות.

• אז לכאורה המסך צריך להתעבות ולא להזככך?

• ההחלטה הזו היא החלטה לכבוד. הוא עושה אותה מתוך זה שמתחיל להכיר בתוך הפרצוף את מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו ב100%.
• מה זה המעט שהוא מקבל לעומת מטרת הבריאה? המלך רוצה שתקבל את כל האוצר.
• זו דרמה פנימית - והסיכום שלה פשוט - מלכות דא"ס חייבת להתמלא כולה על מנת להשפיע, ואני לא מסוגל לעשות את זה. המצב העתידי מחייב אותי להזדככך.
• אני עוזב את הדבקות וחוזר לריקנות - ואז אני מגלה מצב עוד יותר נעלה.
• ירידת המדרגות היא לא ירידה, אלא גילוי מצב הנברא לעומת הבורא, וגם לעומת גמר התיקון.
• ואחרי שביצע חלק קטן מהפעולה - זה נותן לו כח ללכת למצב הבא.

• בדוגמת האורח ובעל הבית - האורח כל פעם לוקח מנה פחות כדי להבין מה קורה פה?

• הוא לא ממש יודע מה יקרה הלאה.
• ברוחניות האדם, הרצון, נמצא במסירות.
• אתה לא חושב הלאה, אלא עושה מה שיש לפניך עד הסוף.
• זה כל פעם גילוי מדרגה אחת בלבד - כי לא מסוגל להבין, להרגיש יותר.
• כל פרצוף עליון שלי הוא א"ס. כי אני לא יכול להגביל אותו בכלים שלי.
• הרגשת האי-צדק הזו מביאה אותו להחלטה - לא יכול להיות במצב מנוגד למה שהבורא החליט שהוא התכלית.

• מה זאת אומרת שהמנה הולכת ויורדת?

• נחיה ונראה.
• כל קבלה והזדככות - זה הכל כדי לגלות את הנברא, הבורא, היחס ביניהם, התכלית. כל פעם מחדש.

• למה בתהליך אנחנו לומדים על המצב הסופי שבו נקבל בעל מנת להשפיע, אם אנחנו צריכים להיות במצב של מסירות?

• השמיעה שלך לא שווה כלום לעומת ההחלטות שלך.
• כאן מדובר על מה שמתרחש בתוך הפרצוף, הרצון - והוא חי את זה, לא יכול לעשות אחרת.
• מחשבת הבריאה הופכת להיות התכנית שלי - אני לא מסוגל אחרת, כמו שתבקש שאכניס יד לאש - אני לא יכול.
• אפילו חיים ומוות שלנו זה מדומה - אם אתה נמצא בנצחיות - אז כל אבחנה מהנצחיות מחייבת אותך ב100%. אין לזה התחלה או סוף - זה פשוט קיים.
• אם היית מרגיש לפניך משהו נצחי - היית בהחלטות אחרות לגמרי.
  

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 30, תורת הקבלה ומהותה, כותרת: סוד השגת החכמה

• הקדמה

• אנחנו לא יכולים להוכיח מאיפה החכמה הזו, או להתווכח על האמיתיות שלה עם מישהו זר. אי אפשר לעשות מחקר השוואתי בינה לבין חכמת אחרות.
• מי שמרגיש שכאן יש משהו מעל הכח האנושי, מתוך רגישות פנימית שלו - מרגיש.
• מי שלא - שומע לפי דרגת ההתפתחות שלו.
• אנחנו ח"ו לא עושים ביקורת על התפתחות הנשמות ועל הקצב.
• מקובלים תמיד היו באיפוק.
• הרמב"ם שמגלים את החכמה הזו לאט לאט, לכל מיני רצונות, רמות שנמצאות באדם - ולפי רמת ההתפתחות הרצונית של האדם - אפשר לדבר אליו. ורק אז ירגיש את עומק הגילוי בחכמה הזו. אחד יחיד ומיוחד.
• ולכן מסירת החכמה בהסטוריה היא דרך אנשים מיוחדים, לאלו שמסוגלים לקבל אותה ולהמשיך לגלות על ידה את פעולות הבורא, ולגלות אותה בצורה לקהל - עם מיסטיקה לקבלת הנאה או משהו. אלא כדי להביא בהחלט לנשמות את שיטת התיקון. וזו עבודה הדרגתית.

• מה אני צריך כדי להגיע לרוחניות?

• בעולם הזה יש כל מיני אנשים שתופסים את העולם מזוויות שונות, מגישות רבות, וכל מה שביניהם.
• כדי להיות בעולם הרוחני, להיכנס בו, האם אני צריך שכל, רגש, או משהו אחר?
• זה תלוי בגודל הנשמה, בגובה שלה. לכל אחד ואחד ניתן משהו משלו.

• מה זו הכרחיות ברוחניות?

• כולנו נמצאים בעולם הזה, מבינים שצריך לאכול, לישון, לדאוג לבטחון שלו, בנק, סופר, מע' הבריאות, משטרה - כאלו רמות יש גם כן ברוחניות.
• כמו שבגוף שלנו כל המערכות חייבות להתקיים בצורה נורמלית.

• בשביל מה הגוף הזה חי?

• בשביל להצטיין מעל דרגת החי - זה כבר תלוי בשורש נשמה.
• אבל לקיום ההכרחי חייבים לדאוג.
• חייבים להיות חלק פעיל בגשמיות, לפעול.
• הכרחיות זה לא יגונה ולא ישובח. גם ברוחניות - זה בצורת השפעה. לדאוג לכולם למינימום שצריכים ממני. זו הכרחיות ברוחניות. ולזה צריכים להגיע.

• מה זה להשפיע בעל מנת להשפיע?

• מה זו המידה הזו שאני נמצא עם כולם בשלווה?
• קיום. שלב ראשון = גלגלתא ועיניים (גו"ע).
• זו דרגה לא פשוטה. לזה צריכים להגיע כולם.
• וישנן נשמות שמגיעות אפילו ללקבל בעל מנת להשפיע. שזה מעבר להכרחיות.
• זה נראה לנו שחפץ חסד (ח"ח) לא מספיק - אבל זו דרגה מאד גבוהה.

• השאיפה להביא לשיוויון בחברה האנושית מאד חזקה.

• אנחנו רואים את זה - שזה רק מזיק. כמו לקחת חרב ולהשוות את הגובה של כולם. אתה יכול לדמיין מה יקרה אז לראש שלך.

• אז מה זה שיוויון ברוחניות?

• אם זה היה כמו בצבא, גיוס בני 20 - ואני מתחיל לבדוק - שורש נשמה, חינוך, גנים (כל הגנום ממש), הורמונים, לוקח את כל התמונה - ואז אני נותן איזו נוסחא, כי אי אפשר להגיע לאיזה ציון אחיד לכולם.
• כל אחד הוא אשכול - מורכב מדברים מנוגדים, איך תשווה בין מישהו למישהו אחר? אולי הנשמה שלו היא כזו שכמעט ולא צריכה פעולות? ולפי זה מקבל תנאים מיוחדים?
• אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. רק מתוך התגלות מעט מן המערכת הכללית. זה מתגלה רק בזמן תיקון.
• לכן המקובלים נותנים לנו כללים - כי אין לנו אפשרות למדוד את זה.

• אז איך נמדוד עכשיו?

• מי אמר לך שצריך למדוד? אנחנו לא יכולים בכלל לעשות את זה.
• וזה דווקא טוב - אתה צריך לקבל כל אחד כגדול דור.
• מה אני מסוגל לעשות לעומתם הגדולים? רק להשפיע להם בכמה שאני מקובל.
• אומרים לך - תחשיב את החבר כגדול הדור, למעלה מהדעת. קח מזה דוגמא שלזה אתה צריך להגיע - שאין לך מדידה כלפיהם. ברוחניות זה כך.

• מה קורה בחברה אנושית כזו שאנשים נמצאים בלהשפיע ע"מ להשפיע?

• אנחנו יכולים לראות את הדברים האלה מעכשיו - המשבר העולמי מתחיל לחייב אותנו לרדת מהעסקים שיש בהם מיני עודפים - ולהראות לנו שבטוב או ברע, הסתפקות בצורה נורמלית, להיות בחיים מאופקים זה יותר טוב בעניין הבטחון העצמי וכו'... ונעלם הדחף לעודפים הגדולים.
• האנושות משתכללת, מתחילה לגלות חסרונות יותר גבוהים באיכות.
• לכן, אנחנו נמצאים בזמן שבהחלט מתחילה להיות פה ושם איזו הבנה, לא שסתם מוכנים לרדת למינימום - אלא מתחילים ללמוד ממש, נכנס ייאוש ממש - רואים שהדברים האלו באים והולכים.
• אנחנו נמצאים בגלים גדולים ומהירים בהסטוריה, אמריקה נופלת וסין עולה וכו' - באים ועוברים בציוויליזציות הגדולות, כמו באימפריה הבבלית, יוונית וכו'...
• כל הדברים האלו לא מלמדים אותנו, האדם לא לומד מהעבר - אלא הרצונות מתחדשים, מתפתחים - ואז אנחנו לא כ"כ רצים אחרי המילואים הקודמים, אלא באים לנו רצונות חדשים.

• מה הדבר הטוב שהולך לקרות?

• בינתיים חיפוש.
• הם לא יכולים לתאר מה זה.
• כרגיל - אדם רוצה לחזור למצב הקודם.
• זה מביא לו עוד מכות.
• יחפשו קדימה  - ויראו שזה חושך, בולם הזה אין מה לעשות. אפילו כל תעשיית הבידור, שפעם היו ממלאים אותם - כבר לא עובדים. יש כבר ריקנות בתעשיית התיירות וכו'.
• זה לא עניין זה כסף, אלא של "נו, ומה בכך?"
• סוף סוף מתחילים לגלות את השאלה "מה הטעם בחיי?", כל אחד בדרך שלו.
  
• לכל אחד יש את המקום הריק הזה - גם אם מנסה להסתיר אותו ולחיות איתו.
• השאלה היא איך אנחנו יכולים לגלות את המקום הזה בו, אבל להביא את התרופה לפני המכה - "אל תפחד ממני, יש לי משהו טוב בשבילך"
• אנחנו צריכים לשאוף לזה.
• וכאן אנחנו לא יכולים להיעזר בכל מיני משרדי פרסום - אלא בעצמינו בעדינות נפש, לגשת לקהל, באהבה - ונקווה שנמצא את המפתח לנשמה של כל אחד ואחד.
• וברגע שכל אדם ואדם ידע שיש לך מים חיים לנשמה שלו - הוא ייפתח.
• אחמדניג'אד וכל אלה, זו צורה חיצונית של ריקנות פנימית.

• מה אנחנו צריכים לעשות היום?

• כרגיל, לפרסם כמה שיותר את חכמת הקבלה.
• המכה הכי גדולה צריכה להיות בעם ישראל.
• אם כאן נצליח לפרסם את חכמת הקבלה בצורה שיקבלו אותה ויבינו מה זה להיות העם הנבחר, אור לגויים.
• העם הזה היה בגובה רוחני, ונפל לדרגה פחותה מאומות העולם - ועכשיו צריך לעלות את עצמו ליותר גבוה ומשם להיות אור לגויים - ורק אז תהיה זכות קיום בארץ ישראל - כדי להביא למטרת הבריאה.
• קיבלנו רשות לחזור לכאן כדי להגיע לארץ ישראל הרוחנית.
• וצריך לפרסם את זה בעולם, כדי לעורר את הפנימיות שבחיצוניות - צדיקי אומות העולם.
• בעם ישראל יש גם "ערב רב" שמתנגד לחכמת הקבלה. באומות העולם אין כאלו. כאן זה יותר גרוע.
• כמה שיותר לפרסם את מטרת הבריאה, ומה מיוחד בנו ומה תפקידינו.
• כל אחד מרגיש מחלה פנימית שאוכלת אותו.

• מה זה השם המפורש?

• הויה שיכולים לפרש אותו על הרצונות שלנו.
• כל הטבע שלי הוא רצון לקבל, שמסודר לפי קש"י, י ק ו ק.
• אני נמצא בצורה שבורה ומבולגנת - כשאני מסדר אותו יותר ויותר קרוב משם אלקים (גבורה) להוי"ה.
• כשאני מפרש אותו על עצמי, מקבל את התבנית הזו של הויה.
• וזה נקרא שאני מגיע למלכות דא"ס.
• שם מפורש זה שהאדם מפרש אותו, וכל זה נמסר ממקובל למקובל ע"י מסך שנמצא בפה דראש המשותף - שזה "פה אל פה".

• מה עם מישהו שרק מתעניין?

• אפילו הפחות שבפחותים - אם רוצה קצת להתעניין - יש לו את כל הדרכים והאפשרויות להגיע למימוש נשמתו.

• האם לישראלים שבחו"ל זו אותה חשיבות להפיץ?

• אני מקווה שהם יקבלו איזו מכה ויבינו מה שייעוד שלהם, בהתאם למה שנמצאים כאן. ויפסיקו למתק את עצמם מאלו שחייבים להביא את שיטת התיקון לכל העולם.
• אנחנו עוד נגלה את הנשמות האלו - את 10 השבטים שאנחנו צריכים למשוך אותם לעבודה.
• יש חלק מהנשמות מכללות אדה"ר (אדם הראשון), שהיו כבר בהגה רוחנית ונפלו ממנה, ובהן נמצאות הרשימות מהעולם הרוחני, והם צריכים לממש אותן ולהביא את העולם לתיקון.
• עכשיו הם נמצאים בצורה נוראית של גשמיות, יותר מאומות העולם - ואין להן במה להתגאות כלפי אומות העולם, שלא עלו ולא ירדו.
• אתה היית במצב עלייה, ועכשיו אתה בשבירה - ובזה שתתקן את עצמך, תביא לתיקון כל העולם.
• אנחנו מעכבים את תיקון כל העולם. אנחנו גורמים לעולם להתקדם ב"עיתו" ולא ב"אחישנה". הכל חוזר אלינו.
• בזה תלוי העתיד שלנו, ושל כל העולם.
• אנחנו מקווים שנגלה במהרה את 10 השבטים מהחורבן הראשון.

• מתי זה יקרה?

• אם שני השבטים שהם עם ישראל המגולה לכאורה כלפי כל האנושות, רק אז הם יתגלו.
• עכשיו אנחנו מתקנים את השבירה השנייה, ורק אז נגיע לשבירה הראשונה - שאז הן יתגלו, ויחד איתנו יבנו את בית המקדש השלישי.

• היום בערב יש מפגש "צעירים מוצאים משמעות" - במה הדור הצעיר יכול להשפיע?

• חוץ מהם אין כלום - מה נעשה עם הזקנים האלו? בהם תלוי הכל. אם הם לא יעשו, אף אחד לא יעשה.
• הדור הצעיר בגיל הזה, מיואשים ממה שהחיים מביאים להם - ודאי שזה מיוחד.
• הבורא פותח להם את החיים בצורה כזו, שהם יכולים לגלות מהר את חכמת הקבלה.
• ואז יש להם את כל התנאים הדרושים לפניהם - כמו לתינוק, צריך לקחת מה שלפניו ולהמשיך עם זה הלאה.

• השליחות הזו נשמע אחריות מאד גדולה. מי אנחנו שנעשה את הדבר הזה?

• זו לא בעיה. הבעיה היא בנו.
• הבורא נמצא במנוחה מוחלטת.
• אנחנו צריכים למצוא כוח שנמצא בינינו, לא שאף אחד מאיתנו.
• אין כאן שום דבר חוץ מחיבור - את זה אנחנו צריכים להראות לכל העולם.
• קודם היינו בחיבור הזה, והוא נשבר.
• השלב הראשון של החיבור זה בית המקדש השני - אור דחסדים.
• השלב הבא - בית המקדש הראשון - מתחברת כל האנושות.
• ואז מגיעים לבית המקדש השלישי.
• באחישנה אין זמן שקיים בפני עצמו - אתה הקובע.

• לימוד ספר הזוהר יזרז את התהליך הזה?

• אלא בשביל מה אנחנו עושים את זה?
• ספר הזוהר חייב לאחד את כולם.
• כל פעם במשך הלימוד אנחנו צריכים להזכיר שלומדים את זה כדי להתחבר.
• זוהר מדבר רק על חיבור.
• הזוהר מבאר משפת המקרא, לצורה שאנחנו יותר יכולים לאחוז בה - שפת הקבלה, והרגש הפנימי שלנו שאיתו מרגישים את המציאות הנסתרת, עליונה, שלמה, נצחית - ואז כולם יכולים להצטרף אלינו לתחושה הזו.

• האם אנחנו עומדים שמשימה שלנו? ואיך אנחנו יכולים למדוד את זה?

• לצערינו אין עוד כמונו בעולם מישהו בעוצמה, בעומק כזה.
• לצערינו אין כרגע גופים כאלו - נשמח להתחבר איתם ללא שום תנאים.
• ונקווה שנביא את לימוד הזוהר לשיעור הבוקר במהרה.