24.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• האני, והרצון לקבל שבאדם הם אותו דבר.
• זה שאני רוצה להבדיל - אני שופט בצורה לא נכונה.
• אם אנחנו מגיעים לרצון לקבל, אותו אנחנו צריכים לשפוט. איך הוא נפעל?
• לא איך הוא נפעל מהבורא, אלא איך שיכול לשפוט את עצמו.
• כל ההגדרות הן כלפי האדם עצמו. כלפי הבורא אין שאלה. אין צדיק, רשע, כלום. רק כלפי האדם אנחנו נמצאים בשבירה, חוסר קשר ודבקות וכן הלאה.
• אנחנו תמיד צריכים למדוד את עצמינו כלפי המטרה.
• אנחנו אף פעם לא רואים יותר מהמצב הנוכחי וקצת מהסמוך אליו.

• למה צריך להשתוקק?

• מה שאני יכול לתאר לעצמי כיותר גבוה:
  
• לא לשמה -
  כשברור לאדם, שהוא עובד כדי לקבל רווח לעצמו.
  זו דרגה מאד גבוהה - שאני באופן יומיומי נמצא במחשבות, שכל השכר שאני עושה צריך ללכת לכולם. אפילו בלי שאני ארגיש.
  שלא יהיה לי שום שכר, אלא רק מרץ לעבוד.
  כמו תחנת כח - שיש לה כח לספק לכולם מה שהם צריכים, בלי לקבל תמורה או תגובה.
  אני מבין שצריכה להיות אהבה חלוטה, השפעה טהורה.
  ויחד עם זה אני שוקל ובודק - ומבין שאני לא בזה. שיש משהו שאני מקבל מהעבודה.
  הייתי רוצה, אבל לא מסוגל. אני מבין שאני רוצה לשמוע או לראות משהו מהפעולות הללו חזרה.
  זה לפני המחסום, כניסה לרוחניות.
• לשמה -
  חפץ חסד - להשפיע על מנת להשפיע.
  שאדם יכול לעבוד לטובת הזולת, נותן כל מה שיש לו, ולא דורש כלום בחזרה.
  השפעה לשם השפעה.
• שלא על מנת לקבל פרס -
  לקבל בעל מנת להשפיע.
  הרצון לקבל מתוקן בצורה כזו, שלא דורש שום כח חזרה, תגובה חזרה, כדי להשפיע.
  תשובה מאהבה.
• כך רב"ש מחלק את שלושת המדרגות האלו בגדול.

• מדוע אני והרצון לקבל זה אותו דבר?

• כי זה כל החומר של האדם.
• אנחנו צריכים להגיע למצב, שפיו וליבו שווים.
• אני עדיין לא יכול לקבוע אבחנות נכונות - אבל אם אני שופט עצמי מתוך הטבע, אני עושה זאת מתוך הרצון לקבל שלי.
• או שאני חייב לראות רווח, וזה בשבילי זו המטרה. או שזה האמצעי שלי כדי להגיע למטרה.
• כמה רווח אני צריך כדי לעשות עבודה מסויימת?

• החומר דלק להשפיע, זה לא קבלה עצמית?

• אם אני דורש גדלות בעל הבית, אז השאלה היא מה אני רוצה מגדלות בעה"ב.
• האם אני נהנה ושמח לעבוד בשבילו, כי אני מרגיש שאני שייך ודבוק לגדול - ובזה אני מרגיש שאני גדול.
• לא על מנת לקבל פרס - שאני דורש גדלות בעה"ב כדי לבצע פעולה, ושלא יישאר ברצון לקבל שלי כלום, חוץ מחומר דלק.
  אני נוסע מכאן לירושלים, ואני לא רוצה כלום חוץ מדלק כדי להגיע לשם.
  עובד בהשפעה נטו, ונישאר בעצמו ריק.
• בזה אני עושה את עצמי דומה לבורא.

• האם הקשבה לעיצות באמת משפיעה על האגו?

• תלוי איך הוא מקשיב לעצות.
• העניין הוא שהכח ההגנתי שלנו מונע מאיתנו להשפיע. ואז האדם בורח.

• במצב של לשמה - המודעות זה כבר תגמול? הידיעה שאתה שם זה תגמול?

• אנחנו תמיד שואלים על המילוי, ולא מבינים שתכונת ההשפעה יכולה להיות מילוי בעצמה.
• בחינה ב' מתרוקנת מאור חכמה, ועושה פעולת השפעה - אז נמשך לו אור אחר, שפל בהרבה מאור החכמה - אור הדבקות.
• למה שפל - כי הפסיק לקבל.
• כשאור הדבקות נפרד כמעט לגמרי מאור חכמה, הוא מבין שלא יכול לעבוד בלי אור חכמה, ואז מושך מעט אור חכמה בלבוש חסדים שזו כבר בחינה ג'.
• בשביל לדון בדברים האלו, צריך להתכלל מעט בהוי"ה.
• העבודה שלנו לא נעשית יותר טובה - תמיד כלפי המצב הבא, אתה נמצא בחוסר הבנה והכרה.
• כל השכל הגדול, הרגש והבירור - אתה עושה כדי לקבל מדרגה הבאה בהיסח דעת - זו גדלות.

• מה צריך לעשות כדי לעבור מלא לשמה, ללשמה?

• קודם כל צריכים לעבור ללא לשמה, ואז זה יהיה ברור.
• לא לשמה זה האמצעי ללשמה - זה כבר כלול מלשמה במשהו.

• איך אני אבדוק שאני מתקדם ללא לשמה?

• אדם צריך לראות, עד כמה שהוא שומע מה שאומרים לו.
• יכול להיות שלא מצליח - אבל משתדל. כמו ילד קטן - שלא הולך לו, אבל לא עוזב.

• מי עושה אותי דומה לבורא? אני או הבורא?

• זו בחירה חופשית של האדם.
• בלי היגיעה למעלה מהכח האנושי, שאדם מקבל על עצמו טבע דלהשפיע בכל מה שמסוגל -
• בלי זה לא ייתכן שהוא יגיע.
• הבורא זה חוק, משם אין שינויים.
• זה שאדם מחכה - הוא מחכה להתחלפות הרשימות.
• אם הן מתחלפות ע"י עצמן, זה לא טוב. כי כל פעם שלא מממש את הרשימו הנוכחי, הרשימו הבא כולל את הרשימו שלא מימשו אותו - ואז הפעולה מאד קשה.
• כך הרשימות מצטברות בתוך אדם - ואז מאד קשה לו להתקדם.

• למה אנחנו מקשיבים לזה, ולא מצליחים לשמוע בפנים?

• כי אנחנו לא מעוררים אחד את השני.
• אדם לא יכול לעורר את עצמו.
• איןן לו סיבה לזה.
• אבל אם החברה מביאה לי כלפי הפעולה - שמיעה על הרוחניות - למעלה מהרצון לקבל - אם הקבוצה מביאה לי חשיבות - אני מוכן לשמוע.
• כל דבר רוחני יכול להתממש רק בקשר בין הנשמות.
• אם אני רוצה לבצע משהו, אני חייב לעורר קשר יתר ביני לבין הזולת - שם קורית הרוחניות.
• אני צריך לקבל מרץ, מקום, תמיכה, מאותו המקום שזה יתממש בו - ביני לבין הזולת.
• אם הקבוצה לא נותנת לי חשיבות, אני לא שומע, סתום לזה.

• איך אני מעורר את זה?

• הקבוצה צריכה להראות לך את חשיבות ההשפעה, הקשר, היציאה מעצמך, התחשבות בספר או מורה.
• לא שתרגיע את עצמך שאתה בסדר.

• מה אני יכול לעשות?

• לא יודע.
• תעשה משהו, שהם יעשו את זה.
• אחרת לא תהיה לך אפשרות לממש.
• רב"ש כותב על זה.
• צריך לעורר את החברים, שהם בחזרה יעוררו אותך.
• בלי זה אנחנו אבודים.
• אם אני לא מקבל חסרון מקבוצה לממש את עצמי, לקבל הרגשה רוחנית, להשלים אותם, לתת יגיעה שם.
• הם צריכים לגלות לי את מקום השבירה - מה ואיפה לתקן.
• אחרת אני עושה דברים לא במקום המקולקל.
• לכן 99% לא מצליחים - נותנים הרבה, אבל לא במקום הנכון.
• יש לך כלי שבור, ואתה בכלל מנקה אותו, מלטף אותו.
• עושה פעולה במקום הלא נכון - ומצפה לאיזו תגובה.
• צריכים לגלות את החור הזה - במה הוא בדיוק, איך אני משלים אותו, איך חברים עוזרים לי - זו הדדיות.

חלק א' - כתבי בעה"ס, עמ' 746, אגרת מ"ו

• הקדמה

• הכל צריך לבדוק לפי הכלים של האדם.
• במידת תיקון הכלים, הוא יכול לעבוד איתם, ולאבחן נכון איפה הוא נמצא.
• אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות.
• חייב להיות נקי עד הגובה הזה (בינה), שלא יהיה לו שום חשבון לעצמו - במידה שהולך לשפוט (חכמה) שיהיה נקי.
• בכל דור ודור יש לך כאברהם יצחק ויעקב, אבל הם לא מתגלים - יש להם משימות משלהם.

• מיהו מקובל?

• זה שיכול באמת לקבל על מנת להשפיע לבורא.
• לפני זה זה רק תיקונים.
• רק בדרגת תשובה מאהבה, שאדם מתחיל לקבל תענוגים שעל מנת להשפיע - זוהי עבודה אמיתית.
• צדיקים ירשו משנה - עובדים ברצון לקבל בעל מנת להשפיע, אז הכלים האלו מצטרפים להשפעה.
• זו"ן לא מסוגלים לקבל במקומם שום דבר, אלא רק בעלייתם לדרגת או"א. ושם יכולים לקבל תוספת אור חכמה.
• זה נקרא שאלישע רץ אחרי אליהו - שתחתון רוצה להצטרף לעליון, נדבק בו, תופס את בגדיו - לבושו - ובזה מקבל פי שניים.
• בצורה כזו יכולים לברר את כל הכלים (אפילו ל"ב אבן) - שזה גלגול של קיין, בזה מעוררים קו שמאל, שנכלל בקו האמצעי - וזו החכמה שמתגלה עד גמר התיקון.
• אבל כל החלקים של הרצון לקבל שלא יכולים להיתקן עדיין, שהם עדיין בחטא קיין - ממתינים לקבל תיקון, רב פעלים מקבצי אל, שרק אז יתוקנו.
• אנחנו לומדים את הפעולות האלו בשפה אחרת, ולכן הן לא כל כך ניכרות לנו.
• גלגלתא עיניים דחתחתון משתדלים לקבל את אח"פ דתחתון.
• אתה לא יכול לאחוז בו, כי הכלים שלך לא מסכימים עימו. זה מחור רצון, חוסר תפיסה.

• למה בעצם כל המדרגות הן בשמות, כמו "אלישע" ו"אליהו" ?

• בשמות המדרגות יש רמזים וסימנים, בדיקות ומדידות, על מה המדרגה.
• אפילו אחרי מספר, אתה חייב לדעת על איזה מספר מדובר.
• כשאני בהרגשה - אני לא צריך שמות.
• אבל כשעכשיו אני רוצה להתחבר למדרגה מסויימת, אני צריך אבחנות שבה, והן מתעוררות בי כרשימות.
• אם אני אגיד לך תעודת זהות של מישהו - בטוח נדבר על אותו בן אדם.
• ישנם אנשים שכותבים על מה שרואים, וישנם כאלו שסתם רואים וזהו.
• ברגע שאתה צריך לחקור את התמונה, למסור אותה, ללמוד ממישהו עליה - אתה צריך כבר שפה.
• ישנן גימטריות וסדר אותיות, ועוד הרבה דברים שמסבירים לך על מהות המדרגה.
• אוטו סוסיתא נמצא 20 ק"מ מירושלים, תן לי שם אחד על כל המצב הזה. זה לא פשוט.
• ואז כשאתה בודק ויודע את כל מה שהשם כולל בתוכו - ברור לך איפה זה.

• מה ההבדל עבורי בין מדרגה זו לאחרת?

• אין הבדל.
• שמות הם מדידה. אור וכלי.

• מה בא קודם, איך אני תופס את האנשים בחוץ, או איך אני בנוי בפנים?

• פסיכולוגית - בדר"כ אנחנו רואים רע בחברים, ואח"כ מודעים לזה שזה רע בנו.
• אבל רוחנית - אני מכין את הכלים שלי לתפיסה, ומתוך זה אני תופס את החברים.
• בפסיכולוגיה זה הפוך מרוחניות.

• שיר - ים של אהבה

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 172, פתיחה לחכמת הקבלה, אות מ'

• הקדמה

• כשיש לנו פרצוף ע"ב, אז חסר לנו אור היחידה וכלי בחינה ד'.
• עביות דבחינה ד' בעצם עומדת ומונעת מהוא להתפשט מתחת לטבור.
• הביטוש הוא רק על מה שמפריע.
• בעה"ב לא עושה איתך חשבון על דברים שאתה אוכל. אלא על המנה העיקרית.
• כי ממילא אם אתה מקבל ממנו בד' עביות, אתה גם תקבל את כל היתר.

• למה המסך מזדכך?

• כי הוא החליט שלא עובד עם בחינה ד' יותר.
• אם אני מקבל כמו שאני מקבל, אני לא עושה את רצונו של בעה"ב.
• הוא רוצה שאני אהיה כמוהו.
• אם קיבלתי רק קו בלבד, אני לא מהנה לבעה"ב.

• מה נשאר בתחתון מהעליון?

• אין לתחתון כלום שדומה לעליון. רק שנולד משם.
• 
  
• ניסיתי לקבל את כל הארוחה בעביות ד'.
• ראיתי שבזה אני לא מממש את תכלית הבירה.
• אני מזככך - מגלה שבמשהו אני כן יכול להשפיע לו.
• אין אני יודע עד כמה אני יכול לקבל?
• אני הולך על הסטייק הקודם, לוקח ממנו ד' ג' דקומה הקודמת - גלגלתא, עושה ממנו ע"ב הפנימי, שמתפשט בפנים, אני בודק כמה אני יכול להשפיע לבעה"ב במנה יותר קטנה מקודם, לא עושה חשבון שאח"כ לא יצא לי כלום - מספיק לי שלרע אחד אני יכול להנות לו.
• ואז אני לוקח רק חלק מאותו סטייק (לפי הרשימו מהמדרגה הקודמת),
• ואז מתפשט הי ע"ב דגלגלתא, ואז מתוכה אני עושה ד' ג' חיצוניים - אני הולך לבצע קומת חכמה. נגיד אני הולך לקבל במקום סטייק - דגים.
• אבל יש לי מול מה למדוד אותם -אני מודד את הפעולה החיצונה שלי (ע"ב חיצון) כלפי ע"ב הפנימי.
• ע"ב הפנימי הוא סימולציה של גלגלתא כלפי ע"ב החיצון.
• לא יכול להיות שגלגלתא תוכל להתקשר עם הע"ב, אם אין בה ע"ב פנימי. שרק איתו היא מבינה מה זה ע"ב החיצון.
• אם העליון רוצה להשפיע לתחתון, הוא בונה בתוכו מודל של התחתון, ולפי זה לומד את התחתון.
• כמו שיש דעת בתחתון כדי לתפוס את זיווג אבא ואמא.
• 
  

• איך זה שהיה מצב, אבל אין רשימו?

• זה לא נכון.
• זה לא שאין זכרון, אני לא רוצה לעבוד עם מה שיש.

• האם הפרצוף שולט ברשימו, שיש לו רשימו יותר גדול, והוא משתמש ברשימו יותר קטן בפה דראש?

• כן.
• אם אני לא מוגבל משני הצדדים, ואני בוחר את הפעולה - זה לא נקרא שאני בוחר ברוחניות.
• בלי עבר, הוא לא יכול לעשות שום דבר לעתיד.
• שום דבר לא נמחק - יותר מזה - לוקח מהפרצוף הקודם את כל המבואות, התהליכים שעבר.
• הע"ב יותר חכם מגלגלתא. יש לו עביות א', לעומת גלגלתא עם עביות שורש.
• גלגלתא מסתירה מהע"ב את האינסוף - הוא יותר עכור.
• הוא מרגיש את זה שהפרצוף הקודם זה העבר שלו, העליון שלו.
• ממי הוא מבקש? רק מגלגלתא. לשם הוא מעלה את החסרון שלו.
• בשבילו היא נכללת באינסוף - הוא פונה אליה.
• ודאי ששום דבר לא נמחק.
• מה שנעלם זה הקשר - בהזדככות המסך.
• כשהמסך עולה מד' לג', בג' יש לו אור חוזר היורד, שנכנס לרשימו ומחליף אותו, ומה שיוצא זה תגין על האותיות. ואז יש קשר בין העליון לתחתון.
• אם הוא עלה לדרגת הב', אור חוזר נעלם, התגין שום בפנים, והזיווג למעלה.
• יש קשר בין ע"ב לגלגלתא. אם ע"ב הולך ומתפשט, הוא מזמין בגלגלתא את הקומה שלו. והיא כלפיו רק כתוספת תגין על האותיות.
• יש כאן תהליך מערכתי מאד משובח, מורכב. שום דבר לא נמחק - הפרצופים הסמוכים קשורים ביניהם בכל הפעולות. גם מלמטה למעלה במ"ן העולה, וגם מלמעלה למטה.
• זו מערכת אינטגרלית, אנלוגית - כל חלק קשור לכל החלקים.
• אין פעולה שקורית בפני עצמה.
• מלכות שאינסוף שעכשיו עושה איזו פעולה, יתר החלקים לא נמצאים בפעולה הזו?

• האם יש השתוות צורה בין דרגות העביות בכל הפרצופים, במה הם שונים?

• יש חיות, שמהן אנחנו לוקחים איברים לגוף שלנו. עורות, בשר.
• ההבדל שאצלו כולו דרגת חי, זה הדבר הגבוה ביותר. - כמו ע"ב החיצון.
• ואצלי זה חי דמדבר - זה לא הדבר הגבוה ביותר. - כמו ע"ב הפנימי. ויש לי מעליו קומת כתר - אדם.
• אם זה קורה באיזשהי צורה במערכת כללית, פרטית - ודאי שזה קורה בכל דבר.
• רוחניות זו הרמוניה כללית - אנחנו לומדים שהיא כאילו פועלת חלקית.
• השבירה היא לא בעולמות, אלא רק בנשמות. כלפי עצמה היא לא שבורה.
• כל תופעה, קיימת בכל המערכת.

• למדנו שהעליון עושה מודל של התחתון (ע"ב הפנימי) כדי להשפיע לו. איך התחתון עושה מודל של העליון?

• לפי מה שהעליון מראה לו.
• אמא מאריכה רגליים.
• אח"פ דעליון נמצא בגו"ע דתחתון.
• התחתון לא יכול לעשות את זה בלי שהעליון נותן לו איזשהו צורה.
• מהתחתון יש דרישה רק להידבק, להכניע אצלו כלפי העליון.
• אוי ואבוי אם הוא ינסה לדמיין את האח"פ דעליון - הוא ידמיין את האח"פ של עצמו - וזה יותר אגואיסטי.
• אז איפה העליון שאני אתבטל אליו ואצליח??
• יוצר, שאנחנו צריכים לחפש את הצורה של העליון שאליו אנחנו צריכים להתבטל כדי לקבל את אותה הצורה. ולכן מביאים אותנו לקבוצה.

• איך נעשה טיפוס מע"ב לגלגלתא?

• כי ע"ב החיצון מתלבש על הע"ב הפנימי דגלגלתא.

• מה ז"א שע"ב יותר עכור מגלגלתא?

• הוא רחוק יותר מאינסוף, גלגלתא מסננת את אור אינסוף בדרך אליו.
• כל הפרצופים הללו הם ירידת הכלים, ולכן האור שבהם מתמעט.

• אם יש לו עביות יותר קטנה, איך יכול להיות שהוא עכור יותר?

• הע"ב מושך אליו אור הנפש, ולגלגלתא נכנס אור הרוח - שהוא אור יותר גדול.
• אני עבדתי בכל הכח שלי בגלגלתא, רציתי לעשות את כל הפעולות שרק אפשר. לא יכולתי יותר. עזבתי את המצב הזה, נכנסתי שום לפעולה.
• אני מרגיש עצי חלש יותר, עבה יותר, הולך לעשות כמה שאני מסוגל.
• אני עובד בכח פחות ממה שבגלגלתא - מפני שאני מרגיש עביות גדולה יותר.
• כח ההתנגדות בגלגלתא היה ד', וכח ההתנגדות שלי עכשיו יותר קטן. אני מוכן לקבל רק דגים, לא בדר.
• העב יותר חלש מגלגלתא, עבה יותר.
• מסך בגלגלתא יותר עבה, ולכן יותר זך.
• מסך דע"ב יותר חלש.
• גלגלתא יכולה לשלם 1000$, ע"ב רק 800$.
• הע"ב שמבקש מגלגלתא אור לעצמו, מעורר בגלגלתא חסרון נוסף, על החכמה.
• וגלגלתא בעזרתו ממשיכה אור יותר גדול, ממה שהמשיכה בעצמה!! בנוסף לאור הנפש, ממשיכה עכשיו גם אור הרוח!
• הפרצוף הכי נמוך - יזמין בגלגלתא אור היחידה!
• אז מה נרשם עבור מלכות? רק נפש.
• ע"ב לא מרגיש את אור הרוח שגרם לגלגלתא למשוך.
• אבל בדרך חזרה, הוא ירגיש את כל מה שגרם אצל העליונים. אבל עד גמר התיקון לא.
• עד גמר התיקון, רב פעלים מקבצי אל - כשכל הספירות מלמעלה למטה ובחזרה, וכל כלי יתקשר לכל התופעות שעשה - האורות תמיד יהיו במקום הלא נכון, והרגשה חלקית.
• עקרון ערך הפוך אורות וכלים הוא חשוב - מעורר אותנו להגיע לשלמות.
• כמה שעובדים יותר, מרגישים עצמם יותר רוחניים. כמה פעמים אני יכול לצאת מאוצר המלך עם קופסא קטנה ושופכים לי אותה? פעם אחת? עשר? מיליון פעם???
• כל זה כדי לדחוף אותנו.
• אני מגלה את הרצונות שלי יותר ויותר.
• השלמות רק בסוף - ולפני זה הכל מסודר כדי לתת לך לעבוד יותר ויותר בפחות ופחות שכר.

• האם ע"ב צריך להגדיר בדיוק מה הוא רוצה מגלגלתא?

• ברור!!
• אתה נכנס לחנות ואור "תן לי משהו טוב" ?
• אתה חייב לדעת איפה אתה נמצא.
• תה עושה פעולה מוגדרת כלפי בעה"ב, באילו תנאים אתה רוצה לתת לו את זה.
• בראש הפרצוף יש הכל. גוף הפרצוף כבר קיים בפרצוף הבא.
• עד סוף כל המדרגות, יש לנו את אותה התבנית - אותו הסדר איך שהפרצוף מתפשט ומזדכך.
• וזה מוחלט, ולא ניתן לבלבול או שינוי.
• הכלי זה לא פונקציה - מה שהכלי מחליט זה שטויות. הכלי נמצא באור, והאורות מנענעים את הכלים.

• למה? אנחנו רואים שמלכות דא"ס עשתה משהו אחרי שהרגישה?

• המלכות מרגישה, מחשבת הבריאה מחייבת את הנברא לעשות פעולות.
• הנברא כל פעם יותר ויותר מרגיש את המציאות שלו.

• שיר - האהבה היא לא שלך

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 46, גוף ונפש, כותרת: שיטת מאמיני השניות

• הקדמה

• אנחנו מדברים ברצון לקבל, שזה טבע הבריאה.
• גם מונחי הזמן, זה לא השתנות ההסטוריה - אלא חומר הבריאה משתנה, ולכן משתנות בו תופעות.
• בעל הסולם כאילו מספר על יחסים בין האדם לבין הבהמה שלו.
• אם מדובר על כל מיני פחדים שלו מדברים שהוא לא מבין - אז זה דברים פרימיטיביים שקיימים מאז ומעולם באנושות.
• אבל אם זה מחקר על איזה כח עליון ומה צריכים לעשות כדי להיות בקשר איתו - זה כבר חיפוש אחרי הרוחניות שרק הקבלה מדברת עליה.
• בבבל התגלתה חכמת הקבלה, ואברהם שלימד את חלק מהבבלים את חכמת הקבלה - גם כן לימד את כל היתר (נקרא שנתן להם מתנות) - כי לא הייתה להם אפשרות להבין את דרגת המדבר.
• כשתלמידי אברהם נפלו מרוחניות, נעשתה מזה יהדות, ואח"כ מהתכללות נעשו נצרות ואסלאם.
• וכל הדתות והאמונות הן בתוך הרצון לקבל. בגמר תיקון לא יהיו דתות.
• בעל הסולם מדבר פה על רצונות שונים, ולא על זמנים היסטוריים.
• הדברים נתונים לבלבול, כי כל זה פרי מחוסר קשר עם האלוקות, האמת, האידיאל, האבסולוט.
• ואז האדם ממציא מעצמו כל מיני צורות שונות, דתות ואמונות שמשתנות כל הזמן.
• רק בחכמת הקבלה יש חוקים שלא משתנים ולא השתנו - ולכן רק איתה אנחנו יכולים לעבוד.
• אין הבדלים בין המקובלים, אלא רק לפי דרגת העביות שלהם ובאיזו תקופה הם נמצאים.
• לכן יש מקום לכל האמונות והדתות גם בימינו. כל הדברים שקרו במהלך ההסטוריה עד ימינו, קורים גם היום כל רגע ורגע.

• מה נותן חיים לגוף?

• יכול להיות שהגוף קיים סתם, בשביל מה הוא צריך נפש?
• אם ניקח אטומים, נחבר אותם יחד למולקולות, נעורר בגוש הזה רוח חיים איכשהו.
• מה ההבדל בין אדם לבהמה? בין צמח לדומם? בין צמח לחי? אנחנו לא יודעים.
• אפשר לקחת מרכיבים כימיים ולעשות מהם משהו מתפתח, חי, ושיתהווה בו שכל ורגש. אנחנו עדיין לא יודעים לעשות את זה, אבל זה עניין של זמן.
• ישנם הרבה מאד גישות שקובעות מה חי ומה מת, מהם החיים? קיום חלבון? או משהו יותר למעלה מזה? החיים - תלויים בגוף, או לא? האם יש חיים מחוצה לגוף?

• מה זה גלגול?

• אני חי חיי נצח, לידי מצטרף אלי איזו תוספת גוף.
• אבל דרכה אני מתייחס לחיים, כאיזו שליטה זרה.
• 
  
• מדענים רוצים לשקול - כמה הנשמה שוקלת? כמה הגוף שוקל אחרי ולפני המוות?
• וככה האנושות מתבשלת...

• אבל אנשים רגילים לא חושבים על נצחיות.

• כולם חושבים על זה.
• אף אחד לא חושב על עצמו שהוא רק בהמה.
• המטריאליסט האחרון - זה לא חשוב איך הוא מתפלפל. האדם לא עצמאי - כך בנוי הרצון לקבל שלנו.
• הרצון לקבל שלנו בנוי מ-5 שכבות, והעליונה היא הקשר עם האלוקות - גם אם הוא לא מודע לזה.
• משהו בהרגשה שלו, ביחס שלו לחיים - הוא לא חושב שהחיים נגמרים כשהוא מת. אם כך, לא היה לו כח לחיות.
• מולדת, חברה, ילדים - כלום. אם היינו יודעים בצורה ברורה, שעם החיים האלו נגמר הכל, שעוד מעט כדה"א ומערכת השמש ייגמרו - ואנחנו יחד איתו לא נצחיים, לא היה לנו כח לחיות.
• אנחנו בתוכינו בנויים מהרגשה פנימית, תת הכרתית- שאנחנו נצחיים. כי יצאנו מהבורא. יש בנו את זה.
• אם אתה לא נותן לאדם הרגשה שהוא יותר גבוה מבהמה, הרגשה שהוא נצחי, הוא לא גדל מעל צורת הבהמה.
• במידה ואתה רוצה לגדל אדם בגובה המדבר, אתה חייב לספק לו בפנים הרגשת הנצחיות.
• כל הפנימיות שלו נובעת מהקשר שלו עם הבורא, וזה שהוא מרגיש את עצמו נצחי.
• זה פילוסופיה, פסיכולוגיה, לא משנה. מצד הקבלה זה ככה. כי אדם זה דומה לבורא.
• כל ההחלטות שלנו, תראה איך אנשים נהרגים על כסף, כבוד, שליטה, מושכלות - מה יש לך מזה?
• הכל מתוך ההרגשה הפנימית שאני נצחי.

• במהלך היום מאד קשה לצאת ממאורעות החיים ולחשוב על תכלית ומטרת החיים.

• אם אדם לא עושה חשבון לתכלית הכללית שלו, זה לא טוב.
• שיהיה קודם כל בתכלית הכללית, וחוץ מזה - לפתור את הבעיות כאן.
• אבל מתחת לזה - צריך להיות זרם כזה, שכל זה למען מטרה. אחרת הוא לא מרגיש אדם.

• האם זה שאנחנו לומדים תיאוריות זרות על הנשמה עלול להפריע לנו?

• הן לא ככ זרות - כי אנחנו נמצאים ברצון לקבל האגואיסטי, שמפתח אותן בעצמו.
• אם אני נמצא ברצון לקבל המתוקן - יש לי חכמת הקבלה. אם הוא התקלקל, אני נמצא ביהדות למשל.
• יש לנו הסתכלות מסויימת על העולם, על החיים. וכולה נובעת מתוך הכלים הלא-מתוקנים שלנו. ונצטרך לתקן את עצמינו בחזרה.
• 
  

חלק ד' - זהר לעם - קטעים נבחרים

• הקדמה

• הספר נכתב בידי קבוצת מקובלים, ורק בצורה כזו הוא יכול להיות מובן.
• אנחנו צריכים להתחבר, כי רק בקשר בינינו נוכל לפתוח את הספר.
• כל מה שהספר מדבר עליו נמצא בין הנשמות.
• ואז בקשר ביניהן, אנחנו נגלה את הבורא - את האור שקושר אותנו יחד, מחבר אותנו יחד.
• ועל זה ספר הזוהר מדבר - איך אנחנו מגלים את האור הזה.
• אנחנו צריכים לחשוב על אחדות, ערבות, ואהבת לרעך כמוך.

• לאן אני צריך להגיע?

• צריכים להגיע לידיעה, זיווג, חיבור.
• ידיעה זה אור חכמה שמתפשט בתוך אור דחסדים. זה אור הידיעה, דעת. חכמה ובינה שמתחברים יחד.
• 
  
• הכל מחוייב מלמעלה, אבל אדם צריך לדעת כדי לבצע.
• איך הוא מיתקן - ע"י האור המחזיר למוטב.

• למה אני צריך לדעת שורש נשמתי?

• כי אני צריך לדעת במה אני משלים את כולם.

• למה הגוף הוא טיפה סרוחה?

• כי לאדם כך נראה.
• לא מדובר על הבשר שלנו. אין בו שום גנאי. דצ"ח פועלים בצורה מחוייבת מלמעלה, וגוף של צדיק גמור וגוף של רשע גמור עם אותם גופים. תחליפו איברים מזה לזה - כלום לא משתנה.
• הגוף של הנשמה = הרצון.
• היום כאן, ומחר בקבר. ע"י התקדמותינו, הגוף שלנו (בעל מנת לקבל) צריך לעבור קבורה = לא רוצים להשתמש בו. ואח"כ תחיית המתים = שנחיה את הגוף מתוך הקבר, בע"מ להשפיע.
• המציאות שאנחנו מרגישים עכשיו:
  
• 
• אנחנו מדברים רק על האדם העובד בעבודה הזו - והיא נקראת עבודת השם - כי בזה אני מכיר את הבורא. לדעת אדונו.

• על ידי מה עושה את זה?

• ע"י מורה, קבוצה, ספרים. - מגלה איתם יצר הרע שלו. מרגיש שזקוק מתוך זה לאור מקיף.
• התוצאה מכל זה זה אור מקיף.
• זה נקרא שלומד ע"י התורה.
• ואז חוץ מאני ובורא, לא מתגלה כאן כלום.

• מה זה עולם הזה?

• מה שאני עכשיו מרגיש.

• מה זה עולם הבא?

• מה שיכול לבוא אלי.

• איך הרצון לקבל מתוקן?

• או שהרצון לקבל משתנה ע"י הטבע, או ע"י הקבוצה והאור המקיף.
• כל מי שהולך לעולם ההוא, שרוצה להגיע לדרגה הבאה, בלא ידיעת סודות התורה - שאני מקבל אור בכלים המתוקנים שלי (ידיעה) - כאילו עושה מעשים טובים, שלי להגיע לידיעת סודות התורה - אז מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא - אין לו כניסה למצב הבא, יותר מתקדם.
• גילוי סוד - מה שעכשיו סוד ואח"כ יהיה גלוי.
• הכל ברצון שלי.
• לשון הזהר מאד סמיכה - מכניס בכמה מלים, המון מושגים.
• הנשמה אומרת לקב"ה - יש קשר הדדי בין האדם לכח העליון, אמור לי סודות החכמה העליונה - במה אני יכול לגלות את כל המערכת?
• איך אתה רואה ומנהיג בעולם העליון. למה הנשמה כל כך סקרנית? כי להכיר את כל מה שיש בדרגת הבורא ולהיות שווה לו, נקרא להשפיע לו.
• הכל מדרגה ומדרגה, אנחנו מעלים את עצמינו.

• מהי החכמה?

• איך אני יכול להשתמש בכל היוצרות שלי, כדי להשפיע לזולת.
• אנחנו לא מתפתחים מתוך סקרנות, אלא מתוך יגיעה מעל הכוח האנושי.
• כל פעם אדם צריך לתת יגיעה גדולה כדי להתקדם בהשפעה.
• בושה = על מנת לקבל לעומת על מנת להשפיע.
• מהבושה שאני מגלה במצב שלי, בא לי דחף להתקדם למדרגה הבאה. וזה קורה כל מדרגה מחדש, שמגלה שהבושה שגילה היא בעצם גאווה. עד שיגבה ליבו בדרכי השם.
• ידיעה זה חיבור, זיווג עם הבורא. וידע אדם את חוה אישתו.
• במידה שיודע, יכול להיות דומה לבורא - ובזה עושה לו נחת רוח, ונעשה כאלקים.
• זו המטרה שהזהר מעמיד לפנינו.

• שיר - האהבה היא האור של חיינו