27.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• אנחנו נמצאים בעולם שבאנו אליו, נולדנו בו, מההורים - יש לנו הרבה מאד נתונים, עוד לפני שאנחנו נולדים, מהמצבים הקודמים שלנו במסגרת העולם הזה.
• כשאנחנו נולדים ומתפתחים, עוד בתוך האמא, וגם אח"כ, אנחנו מקבלים הכל כמובן מאליו. שכך העולם, כל אנו מגלים אותו.
• ואין לנו מלים להתקדמות שלנו, רק אחרי שנה שנתיים האדם מתחיל לדבר.
• יש הרגשה במה שהאדם נמצא (אני והעולם) ואח"כ באות מלים, השגות, הבנות, ידיעה.
• בגלל שזה נעשה בצורה הדרגתית לכולם, אנחנו לא מודעים לעד כמה זה מיוחד ומוזר.
• ולכן נראה לנו שהכניסה, הגילוי העולם העליון הוא משהו מוזר.
• אבל אנחנו גם לעולם העליון מגיעים לפי אותם הצעדים, כמו לעולם שלנו.
• כשאנחנו מקבלים רצון להיוולד לעולם העליון, נקודה שבלב, מביאים אותנו למקום איפה שאנחנו יכולים לפתח את הנקודה שבלב.
• קבוצה.
• זה לא אנשים, אלא רצונות - שאם אנחנו מארגנים אותם נכון סביבינו, אנחנו יכולים בקלות להתפתח.

• למה בעולם הזה זה מחויב מהטבע, ובעולם העליון זה צריך לבוא מאיתנו?

• כדי שתהיה לנו בחירה חופשית. שתהיה לנו הכרה, ושנהיה עצמאיים.
• כל הצעדים הם דומים בדיוק להתפתחות העולם הזה בגוף, אלא שברוחני זה בהקדם הרצון שלנו.
• אם אני מארגן סביבי את הרחם, הקבוצה, רוצה להיקלט בה - כך אני בונה את עצמי.
• נותנים לי רצון לעוד מדרגה, שאליה אני צריך להיכנס כמו טיפת זרע. ואני צריך להיכנס לשם ולקבל משם כח, הבנה, השפעות להתפתחות.
• עד שאני בונה לעצמי ממש 9 ירחי לידה, ונולד אח"כ.
• הלידה שלי בתוך הקבוצה - נקרא שאני מקבל את הרצונות שלהם, שהופכים להיות כרצונות שלי.
• כשאני יוצא מרחם לאוויר העולם - נקרא שאני רכשתי את מה שיש במדרגה הזו, ואיתה אני ממשיך למדרגה הבאה.
• זה לא כזה ברור בעולם שלנו, שהתינוק לוקח משהו מהרחם ולוקח אותו החוצה.
• אבל ברוחניות - אנחנו מקבלים דם לידה, וחלב וכו'.
• ברוחניות העובר צריך לתת את הדחיפה, הרצון שלו.
• הוא משתמש בבורא, בכח העליון, כדי לבנות את עצמו. ועל ידי זה מבין מה שהבורא עושה עימו.
• נעשה חכם כמו הבורא, דומה לבורא.
• ומי שלא עובד את השלבים ההתפתחותיים האלה, לא מבין על מה מדובר בחכמת הקבלה.
• לכן רב"ש אומר לנו שבדרכי העבודה אין מלים. איך אפשר לתאר את הדברים האלה?!
• אם אדם רוצה להרכיב לעצמו מהחברים שלו את הספירה, הרחם שבתוכו רוצה להתקיים - ובתוכו צריך לגלות את כח האמא, הבינה, שהכח הזה ישפיע עליו - ואז הוא יתפתח.
• אם מסדר לעצמו כך את סביבת העבודה שלו, הוא מתקדם.
• לכן, כל העבודה שלנו היא מתחלקת לשני חלקים:
  
• נגלה - מה שאנחנו צריכים לעשות. החלק שמוטל עלי. היגיעה שלי כלפי הסביבה, כדי למצוא שם את כח ההשפעה, אלקים. שהסביבה תחדש אותי.
• נסתר - נסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו. תמיד כשאני עולה למדרגה העליונה, אני מבין מה היה בתחתונה. רק מעליון אפשר ללמוד את התחתון.
• כדי להבין מצב כלשהו, אני חייב לעלות לשורש שלו שהוליד אותו.
• גם בעולם הזה - אף אדם לא יודע מה קורה לו.
• ולכן העבודה שלנו נקראת אמונה למעלה מהדעת.

• מה זה להתקשר עם נקודות שבלב?

• כשאני מגלה בתוך החברים שלי את הרצונות שלהם, נטיות שלהם, תשוקות שלהם לרוחניות.
• כשאני מתייחס אליהם כמו אל גדולי הדור. מכניע את עצמי כלפי היחס שלהם לרוחניות.
• בזה אני נעשה כעובר בתוך הרחם - שהם יהיו משפיעים עלי, מחוברים.
• הם מחוברים ע"י הכח העליון מאיתנו שזה הבורא, כח הבינה, ההשפעה.
• הכח שממלא ביניהם את החלל, יחד איתם זה הופך להיות העליון שלי.
• ואז אני כמו טיפת זרע הדבוקה בדפנות הרחם.
• כמו שהגרעין מתפתח בתוך האדמה - שמקבל ממנה כח ההתפתחות.
• והכוח שמחזיק את הסביבה נקרא בורא, בינה.
• ואז מלכות דבוקה לזעיר אנפין (קב"ה) ויחד הם מתחברים לאמא (בינה).
• להתייחס לנקודות שבלב של החברים שלי כסביבה בה אני צריך להתפתח - זו נקראת בחירה חופשית.
• ולכן מקובלים תמיד כך היו מתנהגים - בהתאם לזה.

• איך אני מאתר את הנקודה הבעייתית שאיתה אני צריך לעבוד?

• רק כלפי החברה.
• אם ישב כך בחיבוק ידיים לא יקרה כלום.
• התיקון לא בא מלמעלה, אלא רק בהקדם המ"ן - הבקשה מלמטה.
• אם אנחנו יושבים ומחכים שמשהו ישתנה, אנחנו סתם מושכים את הזמן.
• מלמעלה אין שינויים - רק לרעה.
• כי אותן היגיעות שאנחנו לא עושים, לא מבצעים בזמן - הם הופכים לייסורים. הייתי צריך לעשות משהו ולא עשיתי - זה פועל ככח רע עלי.
• ובסוף כל אלו מצטברים ולוחצים עלי - ואז אני מגיע בעצמי למסקנה שאני צריך להכניע את עצמי בפני החברה.
• זה לוקח מהאדם שנים רבות - אם הוא משאיר את זה לשמיים. אם לא שומע מה שהמקובלים כותבים לו.
• אנחנו לא יכולים לעלות מילימטר, אם אנחנו לא דורשים.

• איך אני יכול לבדוק שהיחסים שלי עם החבר הם מטרתיים, ולא סתם נעימים כאלה?

• ישנה קבוצה, לימוד, הפצה - ואני צריך לבדוק איך אני מתייחס לכולם ולכולם יחד.
• איך אני מגלה כח שמתקן אותי. האם אני רוצה להיות משפיע כמו הבורא או לא?
• אני צריך לגלות כלפי הקבוצה הזו קינאה. שיש להם מה שאין לי - זה יהיה כח ההתקדמות שלי.
• למה לי אין מה שיש להם? קינאת סופרים תרבה חכמה.
• אני חייב להשתמש בכל האמצעים שיש בהם. ממה אני מתרשם מהם?
• לדרוש מסביבה שתשפיע עלי.
• אחרי שאני מקנא בהם, אני מחפש איך אני אהיה כמוהם. אני מחפש אמצעיים איך להגיע למשהו. ואז אני יכול להגיע לתפילה.

חלק א' - כתבי בעה"ס, עמ' 539, מאמרי שמעתי, מאמר כ"ד - מיד רשעים יצילם

• הקדמה

• אדם מרגיש - לאט לאט, אחרי יגיעה רבה - הוא מגיע למצב שהוא מתחיל להרגיש שהוא מחולק לשני חלקים - צדיק ורשע, שנמצאים בתוכו.
• אנחנו משנים את העולם לפי הכלים שלנו, התפיסה לשנו.
• יש לנו כלים פנימיים, שבהם אנחו מרגישים את עצמינו, ולכים חיצוניים שבהם אנחנו מרגישים את העולם.
• כל המרחב שאנחנו מרגישים בחוץ - זה הרצון שלנו שנמצא אצלינו בפנים.
• ואז אני מתייחס לרצון עצמו - חשוב לקבוע את מצבי האמיתי, ולא להיות באשליה.
• חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך לתקן את העולם (מלכות שדי)
• אוהבי ה' שנאו רע. אלא שאוהבים את תכונת ההשפעה, מתחילים לשנוא את תכונת הקבלה.
• הכלים האגואיסטיים, הלא מתוקנים נקראים רעים.
• זה לא שאני עושה רע למישהו, אלא שאני עושה רע לעצמי.
• אם אנחנו מקבלים מה שאומרים לנו מקובלים שרואים אותתנו ממדרגה יותר עליונה - אני מבין שהכל מתרחש בתוכי.
• מיד רשעים יצילם - זה שאני מתחיל לעבוד עלך עצמי כדי לתקן את התפיסה שלי.
• זה לא שאני חושב טוב ויהיה טוב - אלא התקדמות לשלמות.
• ואז אנחנו מתחילים לגלות לפי זה את הכח הולט - שזה כח ההשפעה.
• מיד רשעים יצלם זו הרגשה טובה- הכרה איפה אנחנו נמצאים.
• ואז נוצרת בי רשת, שנקראת העולם הרוחני.
• כל אותם הפרטים שקודם הרגשתי בעולמי, הכל כולל הכל, אם אני מתחיל לרצות ביניהם קשרי השפעה, ולא קשרי הקבלה - אז אני מגלה ביניהם את כח הבורא.

• מה זאת אומרת כח הבורא?

• העולם שלנו הוא העתקה מהעולם העליון.
• אם אני רואה בעולם שלנו - את כל החיבורים בין כולם אגואיסטיים, אם אני מתאר לעצמי כל החיבורים שבעולם הזה - אני אראה עולם רוחני.
• אני אראה כל אחד ואחד כמשפיע לכולם.
• ואז אני אראה במקום גופים, רצונות שמשפיעים זה לזה.
• הפריטים שבכל עולם ועולם הם אותם הפריטים, אלא הקשר ביניהם הוא שונה.
• מה שאנחנו מדמיינים בעולם שלנו כל אחד דואג רק לעצמו - אם אני מגלה במקום כח הקבלה את כח ההשפעה - אז אני מגלה במקום העולם הזה - עולם רוחני.
• זה לא תרגיל פסיכולוגי אלא תפיסת המציאות.
• בשינוי היחס שלי, אני רואה את השכינה מלובשת בכל העולם.
• זה ההבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני.
• ההבדל בין גלות לגאולה היא ב"א" - אלופו של עולם. הכח המשפיע.
• מדובר כאן על דרגות העבודה, והשינוי שקורא תוך כדי באדם.
• אם אני רוצה את תכונת ההשפעה שלי ושונא את כתונת הקבלה, ואז אני רואה את המצב הוקדם שלי כעולם המדומה - שהיה לי נדמה כך, אבל עכשיו נדמה לי אחרת.
• כשאני עולה במעלה המדרגות, אני מגלה שהמדרגה שלי הקודמת הייתה מדומה.
• עולם אינסוף יורד 125 מדרגות העלמה, ומגיע לדרגה הכי נמוכה שלו הרוחנית - וההיפוך ממנו נקרא העולם הזה. שממנו אנחנו מתחילים את העלייה הרוחנית שלנו.
• כל מה שמעל לעולם שלנו זה עולם האמת, רק יותר ויותר חזק ומגולה.
• אם הרצון שלנו זה רצון אמיתי - הוא מיד מזמין מלמעלה תגובה, פעולה.
• אנחנו נמצאים בתוך הטבע - שם זה חוק השפעה.
• ברגע שאני רוצה להיתקן בתוך המערכת, אני בתוכה נמצא.
• אין מתאם ביני לבינה - אלא אם אני יכול להפעיל את המערכת הזו, היא פועלת עלי בחזרה.
• חוק נתן ולא יעבור - אם אני יכול עורר, אני מעורר אותו. אם לא, אז לא קורה כלום.

• מה זה תורה ומצוות?

• לא מה שמקובל בעולם הזה כאן אצלינו. אלא אנחנו מדברים רק על הרצון - זה חומר הבריאה.
• הרצון שלנו מתחלק לתרי"ג רצונות פרטיים - תרי"ג עבירות (בעל מנת לקבל - רשעים גמורים)
• ואם אנחנו מתקנים את תרי"ג הרצונות האלה, בעל מנת להשפיע - זה נקרא תרי"ג מצוות. ועושים את זה ע"י תרי"ג אורות (תורה).

• מה זה מחזירו למוטב?

• להשפעה, לטוב.
• ואז אנחנו מגלים את מקור הרצונות והאורות - שהוא הבורא.

• על איזה תפילה מדובר פה?

• תפילה זו עבודה שבלב.
• לב זה כל רצונות האדם.
• לא שהפה שלי צועק. יש סידורים שכתוב בהם "כאן בוכים".
• רב"ש היה אומר - מי שרוצה לקיים את המצווה הזו, שיעלה לעזרת נשים - אולי יתרגש מהנשים שבוכות.
• אנשים שמתחילים לשאול את עצמם "למה אני חי? בשביל מה אני חי?" - הם עדיין לא יודעים למה, אבל הם באים לחשבון אחר.
• כל החומר שלנו זה רצון. אבנים עצים חיות כוכבים - הכל זה רצון להתקיים.
• הדומם מחזיק את עצמו. צומח רוצה לקלוט דברים, לפלוט דברים, חי רוצה להתעסק עם הצאצאים שלו וכו'.
• האדם יוצא מהעפר - ואח"כ אנחנו מגיעים לשלה שצר לנו להיות כבהמות בלבד, ורוצים יותר מזה.
• הרצון החדש הזה נקרא הנקודה שבלב.
• מתוך כל הרצונות מתעוררת נקודה חדשה.
• אני תמיד צריך לאתר את הנקודה הפנימית שלי, וממנה להתפלל. מעומקא דליבא.
• הבעיה שלנו היא שאנחנו רוצים הרבה דברים. והחיים זורמים. אבל איפה היעקר?
• אבל איך תכלית.
• אנחנו צריכים לרכז את כל הרצונות שלנו - לאחד, שיהיה בשימוש אחד גדול.
• את הכל אני תולה רק בו. ואז זה נקרא שאני מתפלל מעומק הלב.
• התפילה היא מה שאדם רוצה בתוך הלב שלו.

• במה אני מתקשר לאלקים?

• אי אפשר.
• הרצון שלך הוא כבר באלקים.
• איך הקיבוצניקים בנגב יתפללו לגשם? בשמיים מתחשבים בליבו של אדם - מה הוא רוצה.
• זו נקראת אמת - שאני רוצה דבר אחד אמיתי.

• מה זה לצעוק?

• שאתה מרכז את כל הרצונות שלך בזה. זו נקראת צעקה.

• למה כשאתה מדבר על ארוחת בוקר, אני ישר מרגיש טעם בפה, וכשאתה מדבר על רוחניות אני לא מרגיש כלום?

• כי אין לך רשימות לזה.
• מה תספוג? מה תקבל? ממי?
• אתה צריך לעורר את הברים האלו לבד.
• אתה מרכיב את האדם הפנימי שלך לבד, כמו בלגו.
• אתה מגלה איך הבורא עשה זאת.
• אתה עובר על כל פעולות ההרכבה של הבורא - ואז אתה מצדיק מה שהוא עשה - ואז אתה נקרא צדיק.
• בגלל זה זה נקרא עבודת השם - אתה מגלה מתוך בירורים שלך.
• וכשאתה מחליט כשנגד הדיעה הקודמת שלך - זה ברור שעכשיו אתה מסכים עם האמת.

• למה אחרי שהבורא משפיע עלי, אני צריך להגיב אליו בצורה מכוונת? מה תיתן לי הפנייה?

• איך אני יכול לתקן את עצמי בלי לפנות אליו?!
• אני חומר, שמרגיש שהוא נמצא תחת השפעה.
• האם אני מסכים עם מה שהוא עשה לי?
• אם אני אומר שהכל לטובה, אבל "בינינו" אני סובל, נכון?
• איך יכול להיות דבר כזה שאני סובל ומברך?
• אם מישהו היה מרביץ לך, היית אומר לו תודה?
• בגלל שאתה מקולקל, כמו ילד קטן, שמקלל את ההורים שלו.
• אני צריך לשנות את הכלים שלי - לזה אני מתפלל, ומבקש תיקונים.
• הבורא לא סתם מביא לי ייסורים, אלא כדי שתהיה לנו קצת הכרה.
• הכל מכוון כדי שאדם ירגיש, איך הוא צריך לפנות בחזרה.
• כל הייסורים הם כדי שתבקש תיקון עצמי. לא כדי שייקח ממך את הייסורים.
• אף אחד מאיתנו לא אטום כלפי הבקשה הזו.
• כל מה שאתה מקבל זה כדי שתבין שאתה לא רוצה וחושב כמוהו. לכן כשהוא מתייחס אלי לטובה, נראה לי כלא כל כך, ואפילו רע. אז אני צריך לשנות את עצמי? איך אני עושה את זה? מבקש ממנו.
• זה ההבדל בין חכמת הקבלה לדת - שאומרת "הכל לטובה". ובקבלה אומרים שכל זה בא כדי שתבקש תיקון.

• שיר - הבחירה

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 163, פתיחה לחכמת הקבלה, אות י"ג

• הקדמה

• אם אנחנו מתבלבלים ולא יודעים על מה מדובר, אנחנו צריכים לחזור להתחלה.
• אנחנו מדברים אך ורק על מה שנברא - שזה רצון לקבל. אין שום דבר חוץ מזה.
• כל מה שמתרחש - מתרחש בתוך הרצון.
• ואח"כ הייתה חלוקה להמון רצונות קטנים - שכל אחד מאיתנו מרגיש בדרגת המדבר, ונמצא בקשר עם חי צומח דומם ברמה הגשמית.
• 
  
• בגשמיות אנחנו מודדים את עצמינו בין הגופים, וברוחניות בין התכונות.
• אם אני רוצה למדוד איפה אני נמצא, אני מודד את עצמי כלפי הבורא.
• אני בונה רוחניות בתוך הכלים שלי. ביחס שלי לכולם.
• קביעת המרחק בגשמיות זה לפי מטר, וברוחניות זה לפי מידת ההשפעה שברצון מסויים.
• מפני שאני צריך בתוך הרצון לקבל שלי, ואני רוצה לבנות את העולם העשייה הרוחני - שם זה גם דצח"מ, אבל רצון להשפיע.
• אם נתחיל לקרב את הרצונות שבנו, נתחיל להרגיש בקשר בינינו את העולם הרוחני.

• בגשמיות, ההפרש בין גבוה לנמוך, גורם לכפייה בין הגבוה לנמוך. ברוחניות, מה זה משנה אם לשנינו יש את אותה המטרה, למה אחד גבוה ואחד נמוך?

• העולמות הם מקבילים.
• אני נמצא בעולם הגשמי.
• אני עובד תחת המנהל. 
• יש לי ולמנהל מטרה אחד - להרוויח.
• ברוחניות, אני מבצע מה שהמדרגה הבאה שלי מבקשת ממני לבצע, ומקבל ממנה שכר.
• ההבדל הוא שברוחניות זה רצון להשפיע, ובגשמיות זה רצון לקבל.

• אם אנחנו מונעים ע"י הרצון לקבל, איך אני אמור להגיע לרצון להשפיע? אני הרי לא יכול לשנות את החומר ממנו אני עשוי?

• הבורא אכן ברא את החומר הזה יש מאין. ורק שני הכוחות הללו קיימים.
• לרצות פחות זה לא תיקון. בזה ני רק מוריד את עצמי לדרגת חי או נמוך יותר.
• אבל זו לא מטרת הבריאה - המטרה היא להביא את האדם לתענוג השלם - תענוג מהשפעה, כמו הבורא.
• כל התיקון הוא בכך שאת כל הרצון לקבל שלי אני הופך לאמצעי להשפעה.
• האחרים לא באמת נמצאים שם - אני מגלה שכולם היו בתוכי, בנשמה שלי. רק נראה לי שהרצונות הללו זרים, כדי שעליהם אני אתאמן וארצה לחבר אותם אלי.
• במידה שאני אעבוד עם האגו שלי להתחבר איתם, אני ארכוש כח ההשפעה ואוכל להשפיע לבורא.
• זו המטרה - להגיע לדבקות. ואז אני באותו גובה, מעמד, סטטוס כמו הבורא.
• לא להשתמש בבורא כדי למלא אותי (כמו כל העולם), אלא להשתמש בטבע שלי כדי להשפיע לו.
• ואז שנינו משפיעים ושנינו מקבלים. וזו דבקות.

• אמרת שהעולם הגשמי הוא העתקה של העולם הרוחני. אם אני מתקן רצון ברוחני, איך העולם הגשמי משתנה?

• קשה להגיד או להסביר.
• אתה מתחיל לראות עולם הגשמי והרוחני מלובשים זה בזה.
• אתה רואה עם 5 החושים שלך מה שמרגישים בני האדם, ועם החוש הרוחני הנוסף אתה מרגיש את התיקון הרוחני שלך.
• הדואליות הזו לו סותרת את עצמה.
• כמו המורה שיורד מהגובה שלו כדי להסביר לתלמידים. זה לא סותר את זה שהוא מורה. אבל הוא חייב להישאר טיפה יותר גבוה, כדי שיוסיף להם טיפה כל פעם, ולא יהיה מורם מעם.
• אחד לא סותר את השני.
• אתה בעצמך, בדרגה הגשמית שלך, חייב להתנהג כמו כל הגשמיים.
• ניתנה לרופא רשות לרפא. בדרגות הגשמיות אני צריך בכל זאת להשתמש בכח הגשמי, כמו כולם.

• איך מסתדר שפעם אני מפיץ וזה נקרא השפעה, ופעם אני מקבל ממישהו וזה נקרא השפעה?

• פעם אתה משתמש באהבה שלו, ופעם באהבה שלך.
• אם מישהו נותן לי משהו, אני חייב להשתדל לקבל ממנו - אחרת אתה פוגע בו.
  בזה אתה מחזיר לו תענוג לאדם שהביא לך את אותה המתנה.
  אני משתמש באהבה שלו אלי.
  אני מגלה לו את היחס שלי.
• בהפצה אני משתמש באהבה שלי אליו, שאני יכול להביא לו אמצעי שעל ידו הוא יכול לצאת מהייסורים, ולהרגיש יותר טוב.

• אם אני אוהב אותו ורוצה לתת לו, זו כמו מלכודת...

• זה בירורים שאתה חייב לעבור - אתה רוצה גדלות? תחושה שאתה גבוה ממנו? כבוד? שתיקון העולם יירשם על שימך?
• האדם עושה כל מיני חשבונות.
• אם אחרי כל החשבונות מגיע לזה שאתה רוצה להשפיע לזולת,  כדי להשפיע לבורא, הוא מגיע ללשמה, ואפילו ללא בעל מנת לקבל פרס. ואז הוא מגיע ממש לדרגת הבורא.

• האם הרצון לקבל לעצמי, האגו שלי, הוא הפוך ב180 מע' להשפעה?

• אנחנו עושים בדרך צמצום, מפסיקים להשתמש בו בעל מנת לקבל, ורק אח"כ משתמשים בו להשפעה.
• כל דבר שאתה רוצה לנהוג בו בצורה מאופקת - לא תוכל לרדת מ100% ל60% צריכה.
• אלא צריך לעשות הפסקה מוחלטת, ואז לעלות לרמה שאתה בוחר.
• לכן יש לנו עליות וירידות כאלו - קודם כל לעשות צמצום, ואז חשבון מחדש - ואז אתה תצליח.

• האם מה שאנחנו לומדים על רוחניות זה מתייחס רק לגמר התיקון? או גם שייך לעולמות אבי"ע?

• העולמות לא קיימים. הם קיימים בתוכינו.
• עולמות זה הסתרה.
• אנחנו עכשיו בעולם אינסוף.
• מי שנמצא כאן, מרגיש עולם אינסוף, אבי"ע, או עולם הזה.
• האדם נמצא בעולם מסויים, לפי הכלים שלו - לאיזה עולם הם מתאימים.
• כל אחד מודד בעיניים שלו - תלוי במשקפיים שלך.

• איך אנחנו קולטים רוחניות?

• במידת תכונת ההשפעה. אלו המשקפיים שלי.
• אנחנו נמצאים בעולם אינסוף - רק חסר לי תכנת ההשפעה.היא פותחת לי את הראייה.
• חסר רק אור חסדים. השפעה ממני. הכל אז יתברר.
• עולמות - זו מידת ההעלמה בתוך הרצון לקבל שלי.

• עולם אינסוף - כשכולם מגיעים לדרגת האינסוף הפרטית שלהם, האם זה יוצר את האינסוף הכללי?

• כן.

• כשאני בודק את הדרישה עמוק בלב, אני מבקש שבכל העולם תהיה השפעה ואהבה, אז למה אין?

• כי זה כדי שיהיה לך טוב. התופסת הזו הורסת את הכל.
• זאת הבעיה שלנו.
• לכן צריכים הרבה השפעות קטנות של אור, שיביא לנו אבחנות נכונות.
• איפה קבור הכלב שלי, שאני לא מאתר אותו?
• אתה לא מסוגל באמת לבקש את זה.
• רצון - זה שהוא נמצא בך, ורק אותו אתה רוצה לממש.
• אתה יוצא מהשיעור - ויש לך אלף ואחד דברים בראש.

• איך לעשות שזו תהיה הדאגה היחידה שלי?

• זה נעשה מצד האור במהירות האור.
• רק ע"י הסביבה.
• הבורא נסתר, ואני כלב.
• איך אני יכול לרצות שינוי לטובה?
• נכון שאתה כלב, אבל בכלב הזה יש כמה תכונות מאד יפות - קנאה, שנאה, תאווה, כבוד.
• לכולם יש דרישות כאלו - לכולנו יש את כל אחד מהן.
• אלו הכנות מצויינות, שבעזרתן אתה יכול להצליח ולהיות כאלקים.
• אם אתה משתמש בחברה ולקנאות בהם, הם כן ואני לא, זה נקרא עזר כנגדו.
• דווקא התכונות ההרסניות, הגרועות ביותר - מתחילות לאכול אותך - על ידם להתהפך.
• אתה רוצה כפול - זה לא יאומן. ומצליח.
• חסרה חברה, שאתה תקנא בה. שהיא תעורר לך את הקנאה.

• שיר - הללו

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 810, הקדמת פי חכם, טור א', ד"ה: והנה בראותי

• הקדמה

• אנחנו היינו פעם קבוצה גדולה מאד, כמה מיליוני אנשים שנמצאים בהשגה רוחנית.
• יוצאי מצריים. הגענו לגילוי האלוקי (מוחין דחיה - ביהמ"ק הראשון). ואח"כ לא יכלנו להחזיק בזה הרבה, כי הרצון לקבל כל הזמן גדל - נפלנו לגלות בבל. נבוחדנאצר, ימי אסתר המלכה.
• גם בגלות בבל היינו בהשגה רוחנית, אמנם שזה היה גלות לעומת מה שהיה קודם, אבל זה היה יותר גדול מגאולת מצריים.
• חזרנו ובנינו את ביהמ"ק השני - מוחין דנשמה - דרגה פחותה לעומת ביהמ"ק הראשון.
• אבל בכל זאת, לא היה אפילו ילד קטן, מדן ועד באר שבע, שלא ידע חוקי טומאה וטהרה. - זאת אומרת מה זו קבלה ומה זו השפעה.
• אנחנו לא יכולים לדמיין דבר כזה בכלל, איך זה לא להיות נשלט ע"י הגוף שלנו.
• היינו קיימים עד חורבן ביהמ"ק במצב שהוא מעל החיים הרוחניים.
• ואז, בפעם הראשונה מאז ימי אברהם, שייסד את קבוצת הבבלים, היינו בניתוק מרוחניות. למה שאנחנו עכשיו.
• אנחנו לא יכולים לתאר מה זה לחיות בשני העולמות - הכל זה אחרת, איך אפשר לדמיין את זה בכלל? מה ההבדל בין חשבון שהקטן עושה, לבין חשבון שהמבוגר עושה?
• הגלות האחרונה היא הגרועה ביותר, אין כמוה. הגלויות הקודמות היו עדינות. כאן זו פשוט גלות טוטאלית.
• הבבלים כבר כיסו את כל כדור הארץ, ואנחנו איתם.
• איבדנו גם את עשרת השבטים בחורבן ראשון, ועכשיו אנחנו רק 2.5
• אסור להגיד על התורה שהיא סיפורים, רק בעולם הזה. אתה בזה מדמה את עצמך למי שאין לו כלום ביד, ומזלזל במה שיש לך. באמצעי שעל ידו אתה חייב לעלות מגלות לגאולה.
• ואז אתה קורא בתורה איזה סיפורים - איזה זוועה !! שמדובר על על חמולות ומלחמות??
• אנחנו צריכים להבין על מה התורה מספרת, ועל איזה חוקים מדברים? על איזה שור שנגח פרה? או מה עשיתי לשדה שלו?
• כל התורה מדברת כנגד ליבו של אדם - תיקון היצר. נושאים מהותיים, פנימיים.
• אם אנחנו עושים הדדיות בין כל חלקי הבריאה שהבורא ברא - שכולם יתקשרו ביניהם, ויהיו בערבות כדי להידמות לכח ההשפעה = הבורא, שיהיו כאחד - עבור זה אנחנו קיימים.
• אסור לנו לעזוב את האמצעי הזה לתיקון שלנו, כי אחרת אנחנו סתם בהמות בעולם הזה, שאין להן שום קשר לאלוקות ולתיקון.

• איך מקובל שנמצא בגובה, גמר תיקון, פתאום צועק על הקטנים שלא מבינים כלום?

• אתה צודק, אני מסכים איתך.
• רק יש בעיה אחת קטנה.
• בעה"ס הגיע לגובה. עשה את שלו. והשאיר לנו מה שצריך.
• כשהוא מתייחס לאותם האנשים שצועק עליהם, מקובלים ירושלמיים...
• כשהוא הגיע מפולין ורצה ללמוד יחד עם המקובלים הגדולים מירושלים, מצא שלומדים פה ושם. מתפלפלים בספרים, לומדים בעל פה מה שכתוב, אפילו בכתבי האר"י, רמ"ק.
• גם היום יש כאלו שלומדים את כתבי בעל הסולם - אבל בשביל חידודי שכל.
• עליהם הוא שופך את חמתו.
• כי האנשים האלו בעצם נמצאים בקשר עם חכמת הקבלה, אבל היחס שלהם לזה הפוך. בשבילם זה סם המוות.
• במקום להוציא מזה המאור המחזיר למוטב - הם אומרים "אנחנו בסדר, אנחנו לומדים".
• בדת, אתה לא צריך לתקן את עצמך. אם אתה עושה פעולות בפה ובידיים, זה מספיק לך. לא תיקון הלב, הרצון.
• בגלל זה הוא נמצא איתם בכסח. רע ומר לו.
• האנשים האלו נמצאים ליד מקורות שיכולים להוציא משם המאור המחזיר למוטב. אם אדם מרגיש שהוא רע.
• אבל הם אומרים - אנחנו בסדר.

• אז איך יכול להיות שהוא צועק ומתרגז עליהם?

• נכון.
• זה שהם במצב רע זה מלמעלה.
• אבל זה שהם לא מגיבים נכון - זה תלוי בהם.
• שכל אחד יעשה כרצונו, ויגיד "לך לאומן שעשני". יש לי פתק מהרופא. אני מטומטם - הנה קבלות. עזוב אותי.
• אם אנחנו חייבים לבצע משהו - אז איך לא להיות בטענה? בפרט לאנשים שיכולים לעשות זאת???
• התורה אצלם בידיים, אבל לא מוציאים ממנה כח התיקון!!!
• היום זה אופנה ללמוד חכמת הקבלה, אפילו בבתי כנסת.
• בשביל מה עוסקים בזה? לתקן את עצמם? או סתם סקרנות? אופנה חולפת? להראות שגם אצלם יש דבר כזה?
• מה קורה כאן?
• אם לא לצורך תיקון, אסור להתעסק בתורה. אתה נקרא גוי.
• אם לצורך תיקון - שאתה רוצה להגיע לייחוד עם הבורא - אתה נקרא יהודי.
• רק לשם זה נתנו אותה.
• הוא מתרגז מתוך זה שהבחירה החופשית שניתנת לאדם - הוא לא משתמש בה. אמנם שזה הכי קרוב אליהם מכולם.
• צר לו - כי הוא יודע שבעוד 15 שנה, תתחיל השואה. והיא אך ורק מפני שזילזלנו בתיקון. הוא כותב על זה בהקדמה לספר הזוהר.
• כל הפורענות באה לעולם עקב בני ישראל. כשאנחנו לא מושכים את התיקון לעצמינו ולעולם.
• לכן צר לו, והוא צועק.
• מקובלים כתבו בשנות השלושים בפחד וחרדה - מה שיהיה בעוד 10 שנים באירופה. שראו כבר דם, רציחות ושריפות - וצעקו.
• בעל הסולם רצה להביא איתו 300 משפחות מוורשה. הוא היה שם דיין. והרבנים שם בוורשה עשו עליו חרם. אמרו לו "כשיבוא המשיח אנחנו נצא". אז בא המשיח היטלר, והוציא אותם.
• וההשלכה הזו משליכה על כל העולם.
• נקווה שאנחנו נצליח לשמוע משהו מקריאה הזו.
• אם אדם מרגיש, רואה, איך אנחנו, בעלי האמצעי לתקן את האנושות, דרך התיקון העצמי שלנו, ולמנוע את כל הרע בעולם, עד השלימות הסופית והטוטאלית - איך אפשר לא לשתוק?!
• הוא אח"כ קיבל על הראש הרבה פעמים. אתה יודע כמה מתנגדים היו לבעל הסולם?
• אולי לאט לאט ישמעו. שאנחנו בעלי שיטה, ושאפשר לתקן את עצמינו ולהביא אותה לעולם. זה נקרא אור לגויים. זה עליך ועלי.
• בפרט, שאנחנו נמצאים בעיקבתא דמשיחא. עקבות המשיח.
• זו כבר לא תחילה - זמן המשיח התחיל מהאר"י, לפני 500 שנה.
• הגילוי הוא במשיח בן יוסף (יסוד), והתיקון צריך להיות בגלוי במשיח בן דוד(מלכות) - בין יסוד למלכות.
• אנחנו בפיגור כבר 500 שנה, ושואלים למה רע לנו?
• אומות העולם שואלים בצדק, למה רע להם. אבל לנו? איך אנחנו יכולים לשאול אם יש לנו אמצעי, ועלינו לתקן?

• לא ברור איך אפשר ללמוד קבלה ולא להיתקן. מה אדם עושה בתהליך כדי להיתקן?

• אפשר ללמוד מכל ספר. מכל ארבע הלשונות בתורה.
• התורה מדברת על גילוי האלוקות. כל התורה היא שמות קדושים, ולא איך לסדר את עצמינו בעולם הזה.

• מה זה שם קדוש?

• 
  
• הכל זה איך אני מסדר את העביות שלי בעל מנת להשפיע - זה נקרא ויהיה שן ה' עליך.
• כשאני תיקנתי את עצמי בדרגת אלקים - אז אני אומר שאלקים קיים. וכל שם שאני מגלה - זה גילוי. זה שם ה'.
• לבורא ין שמות. אני נותן לו שמות מתוך ההיכרות שלי איתו. מתוך שאני כמוהו.
• האור ממלא את העביות שלי, ונותן לה תיקון דלהשפיע - וזה נקרא שם ה'.
• בצורה כזו אנחנו מגלים את הבורא, עולים במדרגות רוחניות.
• לזה ניתנו לנו האמצעי שנקרא תורה ומצוות.
• התיקון נעשה ע"י כח מיוחד שנקרא אור מקיף/משיח/לא משנה. הוא מתקן אותי בעל מנת להשפיע.
• הכל הזה בא מהספרים. והוא מתאר לי את העולם הרוחני.
• אם אני לוקח את הספרים האלו ורואה בהם גשמיות - תהליך הסטורי, פסיכולוגיה, מוסר - אז זה לא תורה.
• תורתינו אינה תורת מוסר.
• או שאני לומד את התורה - שאני צריך לקלוט את החוקים שלה בגשמיות.
• אז איפה האור המחזיר למוטב?
• ומה עם ספרי קבלה - אם אני רוצה להתפלפל על כמה ספירות ופרצופים יש - אני מפעיל שכל. לא את הרצון, הלב שלי - שהוא ייתקן.
• כמו בחומש - שאני רואה הסטוריה, ואני מבין לפי זה איך אני צריך להסתדר עם המשפחה שלי, או מהתלמוד איך להסתדר עם השכן, או עם קבלה כדי לדעת איזה מלאכים יש בשמיים.
• כל ההבדל הוא אם אתה מתעסק כדי להרוויח בעולם הזה ובבא, או כדי לקבל כח שיתקן וישנה אותך.
• זה ההבדל בין דעת תורה, לדעת בעל הבתים.
• כמו באות י"ז בהקדמה לתע"ס - שכוונת הלימוד היא לא כדי לדעת. שאני אצא מהשיעור עוד יותר מבולבל. אלא שיבוא אלי אור ויתקן אותי.
• גם לאלו שנמצאים בלימוד הלא נכון, גם לאלו שלא לומדים בכלל - כולנו בצרה אחת, בגלות. אף אחד לא עושה בכוונה, או מגרסא דינקותא, או ממשהו אחר.
• כל אחד מאיתנו צריך לחשבו - עד כמה הוא מסוגל להאיר לעולם.
• העיקר זה ייעוד החכמה הזו, מה היא צריכה להביא לנו, בשביל מה, למה, למי היא מיועדת וכו'.
• ואז יש תקווה שנשנה את הכל בקלות.
• ואם לא - חס ושלום - זה יבוא בדרך ייסורים ולא בדרל תורה.

• איך יכול להיות שאנחנו בפיגור - זה היה רצון הבורא!

• ע"י מחלות ילדים הגוף מתחזק. ובכלל מחלות הן לצורך תיקון הגוף.
• כשאדם גדל, הוא חייב לעבור מחלות מסויימות - שעל ידיהן הוא מחזק את עצמו.
• אותו דבר בין המתחילים - ישנן שאלות שהם שמעו - אין כח בעולם חוץ מהבורא. אין עוד מלבדו.
• ואם אין אני לי מי לי?? איך זה מסתדר??
• אסור לקבל כל אימרה כדבר החלטי כמו שזה נראה לנו.
• איפה כאן נכנס האדם, עם היחס שלו, התגובה שלו, ההבנה שלו, כמו בן/עבד/שותף כלפי הבורא.
• יש דרגות, שינויים באדם. לא הכל מלמעלה.
• מה שקרה במשך 500 שנה האלו, זה לא קרה כדי שנגיד - מה שהיה זה הכל מלמעלה.
• זה נעשה מלמעלה - בטוח. אבל זה מעיד שאנחנו לא עשינו תיקונים בזמן הזה, ולכן זה קרה ע"י הבורא.
• כן, הכל מלמעלה, אבל אתה לא עשית תיקונים.
• זה לא פשוט. הדואליות בהשגחה עלינו - באגרת אחור וקדם צרתני. הבורא סוגר אותי גם מהאחורה וגם מקדימה, ומצד שני אני חייב להשתתף - שהתנועות שלנו יהיו מסונכרנות.
• אם הייתי מתקן את עצמי ברצון שלי - הייתי נמצא שרוי בטוב - בעולם הרוחני.
• ההבדל הוא לא במצב שלי - אלא בזה שאני במקום להתאים את עצמי לבורא - אני מרגיש חוסר התאמה הזו כייסורים.
• אם הייתי מדביק את 500 השנה האלה, הייתי מרגיש אותם כאור ולא חושך.
• אני בכיתה א', צריך לעלות לכיתה ב'. מתחילים לדרוש ממני לפי כיתה ב'. פתאום החיים נהיים שחורים. קודם הייתי סתם עצלן - עכשיו אני מפגר. מקבל מכות מכל הכיוונים.
• אם הייתי מתאים את עצמי לכיתה ב', הייתי מרגיש את עצמי טוב, מלך.
• התיקון הוא עלינו - להתאים את עצמינו לזה.
• זה שנתגלגל ונגיע למטרה זה בטוח - אבל האלה זה איך נגיע - בטוב או ברע.
• זה לא עניים של זמן - זה עניין של ייסורים.
• לכן בא המקובל הזה וצועק - מה אתם עושים? מחכה לכם שואה מעבר לפינה?
• זה ממש מסוכן, בפרט שאנחנו נמצאים במרכז. אנחנו המקור, אנחנו הסיבה.

• למה הוא צועק ואנחנו לא צועקים?

• כי הוא יודע, רואה.
• האמא צועקת כי היא רואה מה קורה לילד. הילד לא מרגיש, אז הוא משחק בעריסה.
• האמא יודעת על החום, החיידקים, הדלקת ראות, והילד לא מרגיש.
• בעה"ס שרואה אותנו צועק באמת - אבל אנחנו לא מרגישים.
• גם מישהו שנופל מקומה עשירית - אומר לך "לעת אתה זה בסדר"

• אז איך אנחנו נצעק?

• אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כרציניים מאד - כדי שזה יעורר אותנו לתיקון.
• זה גם אמצעי להגיע לשלימות - שזה בעצם לפנינו.
• התורה לא באה כדי להיטיב לך בעולם הזה.
• יש אמצעי, ובעולם הזה לא תרגיש מנוחה, ויהיו כאן מצבים מסוכנים.
• אתה חייב לעשות תיקונים.
• אתה נמצא בעידן החדש, בימות המשיח.
• הכח הזה מושך אותך מהרצון לקבל לרצון להשפיע - הכל הזה נמצא לשירותך. היתר בידיך.

• שיר - בלב אחד