3.11.09

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• לכל אדם מתעוררת פעם בחיים נקודה שבלב.
• לפעמים הוא חושב שסתם ריק או רע לו. או שאם סיבות משפחתיות או אישיות אחרות יעלמו, הכל יהיה בסדר.
• הוא לא מבין שכך מעוררים אותו להתפתחות הנשמה. כי נקודה שבלב היא תחילת התפתחות הנשמה.
• והתפתחות הנשמה יכולה להיות רק עם לימוד חכמת הקבלה.
• כשאדם מתחיל, אחרי הרבה התעוררויות, להבין שיש כאן איזה מצב יותר גבוה ממנו, שאליו נמשך, שחייב לעלות אליו, אז מתחיל לחפש אמצעי, איך לעלות לשם.
• צריך להגיע לרע - לא שרע לי, אלא להכרת הרע.
• אלו כבר בירורים איטיים, הדרגתיים.
• זו לא הרגשת רע ב"מר ומתוק" - אלא שאני נמצא בשקר, ואין לי אמת.
• ואז הסביבה מביאה אותו לזה שיכול לסבול מר במקום מתוק - ושיהיה אמת, במקום שקר.
• ולכן חייב להיות לו רע - כדי שיהיה לו על מה להתעלות כדי להרגיש אמת.
• ומתוך הבירור הזה - שנמשך לאמת, יותר ממה שלמתוק - הוא מתחיל להתקרב יותר לבירור של "לשמה", על פני "לא לשמה".
• הנקודה שבלב שהאירה לו בהתחלה על אילו בעיות רגילות, ארציות - מביאה אותו בסופו של דבר להתפתחות הנשמה.
• כי מרגיש כזה חוסר מילוי, שכבר מעדיף לעשות צמצום - רק להרגיש השפעה. ואת זה אין לו בכלים הקודמים שלו. וכך מתקדם.
• אנחנו צריכים להראות לאנשים שמרגישים איזו שאלה קטנה ומציקה - שהאמת שזו התעוררות הנשמה. שיש לנו פתרון.
• בעה"ס הסולם כותב בהקדמה לספר הזוהר שמי"ג שנה ואילך הנשמה מתחילה להראות את עצמה.
• אנחנו צריכים לעזור לכל אדם להגיע לפתרון האמיתי. ומי שישמע ישמע, ומי שלא - לא. ויהיו לו הזדמנויות אחרות.

• האם יש הבדל בין הרגשה רעה לבין התעוררות הנקש"ב?

• אין סתם הרגשה רעה.
• השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים לעורר את האדם ולהסביר לו מה סיבת ההרגשה הרעה.
• היו דורות קודמים שבהם היה אסור לדבר על זה, כי עדיין לא היו בשלים. היו עדיין בדרגות דומם צומח חי שבאדם.
• אבל היום, בדורו של משיח, לפי בעל הסולם, לכל אחד שמתעוררת אותה הנקודה - זה נובע מתוך ביאת המשיח = גילוי חכמת הקבלה בכל האנושות.
• ולכן אנחנו צריכים להסביר לכולם את ההתעורות הזו שכולם מרגישים - שזה נובע מדרישת הנשמה להיוולד.
• וללחץ הפנימי הזה אנחנו קוראים נקודה שבלב. לב זה רצון, ונקודה זוהי הפנימיות של הרצון.

• במה תלויה השמיעה של האדם?

• ישנו נשמות שחייבות להתעורר כמה שיותר מהר - שזה מתבקש ממערכת אדם הראשון - בזה אין לנו נגיעה, זה משורש נשמה ואנחנו לא יודעים למה.
• אנחנו צריכים להתייחס לכולם בשווה, כי אף אחד לא יודע לאיזה סוג נשמה הוא שייך.
• כמו באות קל"ו בהקדמה לתע"ס, שהבורא מסדר לאדם תפקיד כאשר הוא עולה להיכל המלך.

• במה תלויה קלות ההסבר?

• בהצטיינות שלנו, ביגיעה, בהשתדלות.
• אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו שליחים מהבורא, כדי להגיע לאנשים.
• זה תלוי בכמה שנתקדם בעצמינו להרגשה, הבנה פנימית של המערכת העליונה, וגם כמה שהדור ירצה את זה.
• הכל תלוי בכמה התחתון מכין את עצמו לקבלת השפע מהעליון, העליון לא יכול לסייע ליגיעת התחתון. אולי קצת לעורר אותו, אבל בסופו של דבר צריך לחכות.

• יכול להיות שיהיה לי טוב לאורך תהליך ההתעוררות הנקודה שבלב?

• לא, לא יכול להיות לך טוב.
• כי אתה צריך להחליף מילוי עכשוי ברצון האגואיסטי שלך, בבירור אחר רוחני - במקום אהבה עצמית, אהבת הזולת.
• הגוף שלי (הרצון שלי) לא מסכים לזה.
• אלא אם כן אנחנו מעוררים על עצמינו השפעת החברה. קבלת חשיבות מהחברה, אפילו שלא נוח לי. ואז אני מתקדם באין ברירה - החברה מחייבת. אני רוצה להיות מכובד בעיניהם וכו'.
• בהתקדמות למטרת הבריאה ישנה בחירה - כי אני לא נכנס בצורה טבעית לחברה של מקובלים. הבורא שם את ידו של האדם על הגורל הטוב.
• שמים את האדם פה, אבל זה לא אומר כלום. עכשיו הכל תלוי בו, בעבודה שלו.
• לעומת החברה האנושית, ששם מסתכל בקנאה על השכן באופן טבעי, נדלק ורוצה גם כן. ובזה אנחנו כמו חיות. לזה אנחנו מגיעים בהכרח.
• אבל כשאני מגיע לחברת מקובלים, אני לא יכול בצורה טבעית להתפעל מהם - כי זה הפוך מהטבע שלי. כל האידאלים האלה לא בשבילי.
• אדם המגיע לסביבה הנכונה, או שצופה בטלוויזיה שלנו, או באינטרנט, או בקמפוס - זה לא מספיק. הם צריכים לתת יגיעה מסויימת - הכנעה כלפי חברה שמחשיבה את תכונת ההשפעה. אפילו שההכנעה מלאכותית.
• זו הבחירה - אני תמיד נמצא מול המע' שיכולה להביא לי חשיבות רוחנית, בזה שאני נכנע כלפיה.
• ואם אני לא עושה את זה, אני לא אקבל חשיבות לרוחניות ואל אתקדם גם אם ישימו אותי בקבוצה של רשב"י 100 שנה.
• אחרי שאדם מגיע לחברה, השאלה היא האם ממש מוכן להרכין ראש? אם כן - במידה הזו הוא מתחיל להיות מושפע. אז יכול להתחיל לעבור ממר ומתוק, לאמת ושקר.

• איך אני יכול לקנא בהשתוקקות הרוחנית של החברים?

• אנחנו חושבים שאדם מגיע למגע עם רוחניות, לא יקרה לו כלום.
• אם באה מגיפה לעולם, המקובל לא יתפוס אותה? הוא לא שייך לעולם? לציבור?
• כל הדברים שבאים כדי לקדם את העולם לעבר מטרת הבריאה, המקובל חייב להיות כלול בהם.
  
• העליון חייב להיות כלול בצרות של התחתון כדי שיוכל להשפיע להם. ולפעמים יותר. "בצדיקים תחילה" יכולה להיות הצרה שבאה לעולם.

• האם הכרת הרע קורית בקבוצה או באופן אישי?

• היא קורית בכל אחד ואחד - במידה מדוייקת, בעד כמה שהאדם משקיע בזה כוח.
• הכרת הרע נמצאת בכל המערכת מלמעלה למטה, בין קדושה לקליפה.
• הכרת הרע זה כלי חדש, שאם עובד עליו, הוא הופך להיות למדרגה חדשה, לתוספת למדרגה חדשה כל פעם.
• כל פעם, מהרצון שלי הרע - אני קובע שזו הכרת הרע. שאני חייב לתקן אותו.

• מה צריך לקרות כדי שהאדם ירכין את ראשו כלפי החברה דרך ערוץ 66?

• זה לא משנה איפה הוא נמצא.
• זה תלוי בנכונות ורגישות האדם.
• האם הוא רוצה להתכופף קצת, להרכין את עצמו, מול השיטה, האידיאה, וכו'.
• סביבה זה הרעיון כולו, שממנו אני רוצה לינוק. לקבל ממנו את חשיבות הרוחניות. לא הדבר עצמו, רק חשיבות בזה.
• כמו שמוכרים לי "אתה חייב לקנות את זה, אחרת תסבול" - אני לא מרגיש את זה, אבל זה נהיה לי חשוב.
• זה לא אוטומטי כמו בחיים הגשמיים, אלא רק ע"י יגיעה.
• הבחירה החופשית היא להתנתק מלהיות מושפע מהעולם הזה, ולהיות מושפע מהעולם הרוחני.
• אתה נמצא בין שני עולמות - העולם הזה והעולם הרוחני. ממה אתה רוצה להיות מושפע?

• מה זה שקר, אחרי שאתה מתכופף מול החברה?

• מר ומתוק זה לבטן שלי, לגוף שלי. - בירור רגשי, גופני.
  
• ואמת ושקר זה השפעה או קבלה. - בירור שכלי.
• מה הערך שיש בזהב, ביהלומים? לקחת חומר מעפרון אותו החומר, שדחסת אותו, וקיבלת יהלום. מה יש בזה? אין בזה חשיבות. זה אנשים קובעים את החשיבות הוירטואלית הזו.

• יש תופעה בארץ שאחרי הצפייה בערוץ אנשים רוצים ללמוד בקמפוס קבלה. מה היחס שלך לזה?

• אני מאד מכבד את זה. הם פוגשים אחד את השני, באים לאירועים שלנו, יש להם מורים שלנו לשאול אותם שאלות.
• ובסוף אתה רואה שהם ממש מתקדמים. וגם המורים מתקדמים בהוראה מזה.
• כל אחד שמשתתף בזה, מובטח לו שהוא בדרך הנכונה.
• יש אנשים שכל היום פתוח אצלהם ערוץ 66.

חלק א' - כתבי העל הסולם, עמ' 733, אגרת ל"ח

• הקדמה

• בעל הסולם רצה שרב"ש יקבל סימוכין לרבנות בגלל שרצה שיהיה מקובל בקרב הקהילה.
• ואח"כ התחיל לעבוד איתו על רוחניות.
• אבל קודם רצה שלכאורה "ימלא כרסו בש"ס ופוסקים" לשם כך.
• אבל ברור לנו שאין קשר בין שני הדברים.
• מי שרוצה כן לפתח נשמה, יכול לעשות את זה בלי הצטיינות בקיום תורה ומצוות רוחניות. כל העולם היום צריך להגיע לתיקון.
• בעל הסולם כותב שכל אחד יישאר בדתו ואמונתו.
• אמנם אנחנו מכבדים את היהדות וקיום ההרגלים שישנם בעם - אבל בכל זאת אנחנו צריכים להגיד בפה מלא, שאין קשר בין קיום הזה לבין תיקון הנשמה. וזה היה גם בערב, וגם היום. זו חיצוניות, וזו פנימיות - שני דברים שונים ומנוגדים.

• מה זה שכתוב שאגרת שכתוב שהיגיעה היא רק יותר מהרגילות?

• תמיד אנחנו מדברים על התאוצה ולא על המהירות.
• אם יש גוף שטס בחלל במהירות גבוהה, זה לא נקרא שנמצא בתנועה. כי כלפי עצמו לא נמצא בתנועה. גם האור - לא נקרא שהוא זז, כי הוא לא משנה את מהירותו.
• אנחנו זזים סביב השמש במהירות של אלפי קילומטרים ליממה. אתה מרגיש את זה? לא. כי כלפי עצמך אתה לא זז.
• הכל יחסי - אנחנו לא מודדים לעולם כלפי עצמינו.
• אם אני רוצה לבדוק במה התקדמתי - אם אני נמצא ביגיעה, זה רק על תוספות של כוחות שאני משפיעה בבירור, תיקון, השפעה, חיבור - הכל בתוספות. שזה לא כמו אתמול.
• תאוצה קבועה חייבת להיות אצלי כהרגל. תאוצה קבועה, לא מהירות קבועה. המקדם שחייב להיות אצלי דבר קבוע.
• אדם נופל להרגל - וזה ממש חבל.
• מה לעשות עם ילדים שהזקינו? חייבים כל הזמן להיות ערים ובוערים.

• יש פעולות שלכאורה נראות אותו דבר. נגיד לקום בבוקר. לפני 3 שנים זה היה לו קל, ועכשיו זה קשה. האם זה נקרא יגיעה?

• בטח.
• יכול להיות שתהיה לנו הזדמנות לתת יגיעה אפילו על אותן פעולות.

• התאוצה זה דבר חיצוני או פנימי? כי אם זה חיצוני, בסוף יגמר הדבר.

• גם חיצוני זו איזשהי אינדיקציה/מדד. אבל זה לא היחיד.
• יגיעה זה הרצון להגיע למשהו יותר גבוה ממה שאני עכשיו, אחרת זו לא יגיעה.

• בתנועה גשמית אפשר למדוד יחסי למקום או לזמן. מה הפרמטרים שאנחנו מקבלים ברוחניות? איך אני יודע שאני בתאוצה או בתנועה קבועה?

• אין על זה תשובה. תבדוק.
• צריכים להכנס פנימה ולראות.
• אם אין לך אבחנות, אין לך אבחנות. צריך לחפש.
• האם אני נותן יגיעה או סתם רוח זה חלק מהעבודה, אין מה לעשות.

חלק ב' - כתבי בעל הסולם, עמ' 162, אות ד', פתיחה לחכמת הקבלה.

• הקדמה

• בעקודים הכל עקוד בכלי אחד.
• אבל הרצון לקבל שמתחיל להיות בולט ולהראות פעולתו - זה בעולמות אבי"ע.
• אבל איפה הוא מושרש - בעולם א"ס.
• חוק בכלים - התפשטות האור בכלי, והסתלקותו - עושה את הכלי רצוי לתפקידו.
• הכלי הוא גולם, והאור שנכנס ויוצא, עושה בו אבחנות.

• מה עניין התבטלות הכלי בפני האור כנר בפני האבוקה?

• הכלי הוא תוצאה מהאור.
• האור שלם, נצחי, מקור, יש מיש. לא חסר ולא זקוק לאף אחד.
  
• הכלי כולו חסר.
• קודם הכלי היה מלא מהשלמות שהאור סיפק לו.

• מתי יש רצון?

• מתי שאין מילוי.
• וכשהאור חוזר לפי הרצון שהיה בכלי, ומתלבש בו, מתלבש בו לפי הרצון שהיה מוכן לו.
• אם לא יהיה רצון קודם לחיים, לא תהיה הרגשת החיים.
• ההבדל בין דצח"מ הוא כמה חסרון יש בכלי, כמה פעמים האור נכנס ויצא מהכלי.
• כל הפעולות שקיימות הן סה"כ כניסה ויציאת האור.
• מכובד הרצון שמרגיש יותר יציאות וכניסות האורות כלפיו. וזו כל העבודה שלנו.
• "מציון תצא תורה" - מהיציאה.
• כל עבודתינו היא על העקרון הראשון במציאות - התפשטות האור ברצון. וההסתלקות בונה את הכלי. וכמה פעמים שזה יקרה, הכלי יהיה יותר משובח.

• למה לא מספיקה הסתלקות אחת באינסוף?

• הכלי הייתה פסיבית, לא בזה שגירשה את האור, ולא בזה שמשכה את האור.
• גם ההשתוקקות שלי אחרי מה שהסתלק ממני, נקבע לפני המילוי שהיה בי קודם בצורה אוטומטית ע"י האור, זה לא נקרא אני עדיין.

• כמה פעמים האור צריך להכנס ולהסתלק כדי שאני אתחיל לקבוע בעצמי את כניסת ויציאת האור? איפה התחלת הרצון, ביקורת, בחירה?

• אנחנו מדברים על הכלי שמתחיל להיות יותר מורכב, מתוך כניסות ויציאות האור.
• הוא מתחיל להיות יותר מודע לאיפה שהוא נמצא.
• לא כמו מנורה חשמלית שנדלקת ונכבית.
• יש הרבה כניסות ויציאות, עם כל מיני תגובות מגוונות, לא סתם לרצות חזרה מה שהיה בי. אלא יש כל מיני בירורים חדשים וחשבונות עצמיים - האם אני בכלל רוצה שיכנס, יצא, יבטל אותי, יחיה אותי?
• הדברים האלו מתחילים בעולמות אבי"ע. הוא מדייק. לא קודם לכן.
• העקרון הזה הוא עקרון החיים.
• אנחנו סופרים את ההתקדמות שלנו, גם מכניסות ויציאות.
• מסופר על מקובל שהיו לו 400 כניסות ויציאות ב-5 דקות. אפילו ספר אותן אחת אחת.
• אתה מתחיל לספור את החיים שלך לפי הכניסות והיציאות. ואז מושג הזמן מתחיל להיות גמיש.
  
• פעם היו לנו גלי רדיו בתדירות של כמה קילומטרים, והיום יש לנו גלים בתדירויות מיקרוסקופיות.
• ואז האדם שמח בזה, ויודע איך להשתמש בזה ולהל את זה.

• מה צריך לקרות כדי שלתהליך יתווסף בחירה חופשית ולא סתם השתוקקות אוטומטית?

• מלמטה למעלה, הכל קורה רק במידה שאתה רוצה שהאור יאיר. שאתה רוצה להיות במערכת בנקראת כלל הנשמות = חברים = נקודות שבלב.
• עד כמה שאת המחובר איתם יותר, אתה מעורר את האור מהם אליך מרחוק, יותר או פחות. פעם אחר פעם (אות קנ"ה בהקדמה לתע"ס).
• זו עדיין כניסה ויציאה, אבל מרחוק. זאת אומרת שאני לא יכול לטעום אותו בכל עומק הכלי - לכן נקרא מקיף

• האם בתקופת ההכנה, האדם יכול להיות מודע לכניסה ויציאת האור?

• בערך. לפי ההרגשה שלו.

• אם האור נמצא במנוחה מוחלטת, מה בדיוק מסתלק ונכנס?

• לפי הרשימות שצריכות להגיע למימוש.
• אנחנו מדברים על התופעה, ולא על הסיבה לתופעה.
• יציאת הרשימות תלוי במימוש שלנו.
• מתעורר בי רשימו - האור מסתלק. תלוי בהכנה שלי איך אני תופס את זה. מה היחס שלי איתו. תלוי בעבודה שלי, עם ההרגשה שלי.
• ברוחניות, רק אנחנו, בזה שלא יכולים לקבל את האור בצורה הנכונה, מאחרים, דוחים את הזמן. אבל מצד האור זה קורה מיד - הזדככות המסך והתעוררות הרשימו החדש.
• אחרי זיווג דהכאה, הכל קורה במהירות האור - נכנס לכלי, ביטוש פנים ומקיף, ונולד פרצוף חדש.

• אם כל העבודה היא עם הכלי של הזולת, ולא עם שלי, אז על מה אנחנו מדברים?

• זולת זה גם כן אני.
• אם אני מזדהה עם הזולת, אני בתוכו - אני בנשמה שלי.
• אם אני מזדהה עם עצמי, אני בגוף שלי.
• אנחנו צריכים לזכור את העקרון הזה.

• כמה פעמים צריך האור להכנס ולהסתלק כדי ליצור כצון מוכשר?

• איך שהאור עשה על עצמו עטיפה שנקראת רצון - אין לו עדיין עצמאות.
• צריך 4 פעמים כניסה והסתלקות האור כדי לציור כלי מוכשר. שם הוי"ה.
  

• מה זה שם הוי"ה?

• זה מושג של עצמאות הנברא.
• כל הפעולה מבחינה א' לב' באה מהאור. הכלי בטל, האור שולט עליו, הוא לא מגיש את עצמו. הרגשה היא מתוך חוסר - וכאן אין חוסר.
• זה שיש בתוך הרצון יכולת להגיב על האור, בצורה כזו שאני רוצה להיות כמוהו, זו בריאה בפני עצמה. זו השפעה של הרצון לקבל לתוך האור - הבנה שהאור זה משהו אחר ממנו. שהוא משפיע ואני מקבל. זה מגיע מהכתר ומגיע עד הבריאה עצמה.
• בדצ"ח יש דבר כזה? לא. הם רוצים לאכול כדי לעשות לך נחת רוח? לא.
• רק באדם יכולת כזו יכולה להתפתח רק ע"י בושה.
• ובושה מתחילה להיות בבחינה א'. והבושה הזו היא ההבדל בין הנברא לבורא. בין הכלי לאור.
• טבע האור הוא כולו להשפיע. בבחינה א' אין עדיין הבנה מה שלמה זה להשפיע. אבל בבחינה ד' זה יהיה.
• האור לא בא ומסתלק, אלא הרצון מתכווץ ונפתח, ובזה מרגיש את כניסת האור והסתלקותו.

• אור חסדים?

• יש כאן כבר יחס מעל האור אל הנותן.
• הרגשה שהנותן חשוב יותר.
  
• זה קורה כבר בבחינה א'.

• מה זה דבקות?

• שאני נשאר, ויחד עם זה אני בו. אנחנו נמצאים בקשר כזה שמבינים זה את זה בצורה הכי עמוקה שיש, כאן בבחינה ב'.

• מה חסר? למה צריכה להיות בחינה ג'? הנברא נמצא כבר באהבה, חשיבות המאציל?

• אור חסדים ללא אור חכמה - זה החסרון.
• הוא היה צריך לבנות את הדבקות על הסתלקות אור החכמה.
• לפי הכלים שלו הוא לא נמצא במילוי. מפריע לו להיות גם במילוי וגם בדבקות.

• מה זה חיותו של הנאצל?

• כמו שהיה מתבטל בבחינה א', שאור חכמה היה מספק לו כל החיים, הוא מתבטל בבחינה ב' מאור החיים, ומוסר את עצמו מבעל הבית.

• מה בחינה ב' ממשיכה?

• אור חכמה, אור החיות, החיה.
• כי חסר לה את זה, כי היא נחנקת? או כדי להיות יותר קרובה למאציל בזה שמקבלת ממנו בע"מ להשפיע? אנחנו עוד נראה.

• מה זו בחינה ג'?

• זה לא כ"כ מוסבר, אנחנו נצטרך להבין את זה כשנתעמק בזה.
• זהו שם הוי"ה.

• מה חסר לבחינה ג' שצריכה להפוך לבחינה ד'?

• בחינה ג' מביאה לנו את כל השלמות שיכולה להיות בבריאה.
• יש שם כלי קבלה, כלי השפעה, אור חכמה ואור חסדים?
• זעיר אנפין דאצילות נקרא הקדוש ברוך הוא, הגדול המושלם שכל הנשמות צריכות להידמות אליו...
• בבחינה א' אור החכמה שלט בו במלואו. אבל הוא קיבל והרגיש ללא הקדם הרצון שלו.
• אבל עכשיו בחינה ג' מרגישה שהמאציל רוצה שימשיך אור חכמה, ובכל משפיע לו.
• בחינה ב' היה לה רצון לקבל מבחינה א', ולכן לא היה מלא. אבל לבחינה ד' יהיה רצון לקבל מצד הנברא, ולכן זה יהיה רצון שנקרא נברא.
• שם בא רצון לקבל ממאציל, ועכשיו יש לו השתוקקות מעצמו.
• העיקר הוא הרצון לקבל. כי אח"כ אם יעשה משהו, יעשה מתוך עצמו, ולא בגלל שכך נברא.
• שלא הבורא מוקדם לנברא, אלא שהנברא מוקדם לבורא. לקח לרשותו את האמצעים של הכלי והאור, ועכשיו הוא הפועל.
• מלכות = שליטה. שהנברא בזה שולט.

• למה זה לא נגמר בבחינה ג'?

• כי הרצון לקבל של בחינה ג', בא מבחינה א' ולא מעצמו.
• יש כאן הרבה תירוצים, ולפעמים מבטלים אחד את השני - אבל זה כך ברוחניות.
• יש הרבה כיוונים מהם אפשר להסביר את זה.
• הכל מושרש בד' בחינות האלו, אין חוץ מזה שום דבר.
• כל העולמות והפעולות מדובר כלפי הכלי. כלפי הבורא אין כלום מכל זה.
• אנחנו עוברים על כל מיני מצבים ושמות (10 שמות בלתי נמחקות) שנכללות בהוי"ה הזו.
• כל ההתפתחות והתתפשטות זה כלפי הכלי.
• אני יושב מול בעל הבית, וחושב על כל הפעולות שאני עושה כלפיו. עד השלב הסופי שאני מקבל ממך הכל בע"מ להשפיע.
• בעל הסולם עובר על זה בסקירה, כי אתה יכול לכתוב על זה 1000 ספרים. אבל בסופו של דבר הכל חוזר לאותה ההוי"ה.

• האם בחינה ג' היא תחילת העצמאות של הנברא?

• אפילו בחינה א' שבסופה מתחילה להרגיש משהו לא בסדר. הרגישה בתוכה שהיא שונה מהמאציל.
• היא לא מגרשת את האור, היא משנה את הרצון שבה. הוא קצת משתנה ע"י ההרגשה שהחדיר בה המאציל מלכתחילה.
• היא מתפתחת ומרגישה יותר ויותר את האור ששולט עליה. ודווקא בסוף היא מרגישה משהו אחר.
• בכוונה הבורא עשה משהו מיוחד כאן, שהנברא יכול להרגיש אותו, חוץ מהמילוי.
• וכל זה כדי שאנחנו נרגיש את הנותן המילוי, חוץ מהמילוי - שזה נקרא התעוררות נקודה שבלב.
• אנחנו צריכים להבליט ולהרגיש את הנקודה הנסתרת הזו שטמונה בזו יותר מהכל. ורק כך מגיע להרגשה הזו.
• הבורא משתיל בנו את האבחנה שנרצה להגיע אליו - וזו מטרת כל הבריאה. אין כאן משבר ובעיות וכלום - הכל בשביל זה מכוון.

חלק ג' - כתבי בעל הסולם, עמ' 21, מאמר "תורת הקבלה ומהותה", כותרת "מתתא לעילא"

• הקדמה

• ההבדל הוא - ממעלה למטה זה ע"י הרצון לקבל. וממטה למעלה זה ע"י הרצון להשפיע שבנברא.
• ממעלה למטה זה ע"י הרצון האגואיסטי והקליפות, התפתחות של הרצון לקבל.
• אחרי צמצום ב' והגבלות, מותר לנו לעלות ממטה למעלה רק ע"י דחייה.
• כך זה מתבטא אצלינו, הנבראים.

• מהי תכלית הבריאה ואיפה אנחנ ונמצאים ביחס אליה בסוף שנת 2009?

• תכלית הבריאה היא דבקות בבורא.
• חכמת הקבלה היא מדע, ולכן משתמשת בכל מיני צורות כדי להביע את תכונותיה.
• אנחנו משתמשים במושג המרחק כדי להביע מרחק בתכונות. אם הנברא לא יכול להשתמש בשום רצון שבו כדי להידמות למאציל, הוא לא נמצא אפילו בדרגה הנמוכה ביותר בסולם המדרגות.
• המינונים שבהם הרצון לקבל יכול להשתמש בו קובע איפה הוא נמצא בסולם המדרגות.
• המינונים האלו מוגדרים, דיסקרטיים.
• 

• מה זו אהבת הזולת, אם אני מגלה שהוא חלק ממני?

• אם אנחנו רוצים להיות בטבע הרוחני - אנחנו צריכים לרצות להיות בזה.
• ואז האור עושה את הפעולה.
• נגלה שהזולת זה חלק ממני, כמו אמא שכך רואה את התינוק.
• שהוא הפנימיות שלי, ואני זה החיצוניות שלי.
• אהבה זה היחס שאנחנו צריכים להגיע אליו. אנחנו לא מסוגלים - האור העליון עושה בנו את התיקון הזה.
• זה נקרא סגולה, נס. שעכשיו אנחנו לא יכולים לעכל אותו. איך אני יכול לרצות דבר כזה בכלל?
• זה נמצא בתוכינו, בשורשינו - אבל לא גילינו את זה עדיין.
• פתאום בבהמה שלי, נולד אדם רוחני. למה? ככה. זה נמצא כבר שם.
• אצל ילדים יש איזשהו גיל, רגע - שאתה מתחיל לגלות בו עצמאות. פתאום מתחיל להגיב בעצמו, יש לו אופי משלו. מה קרה? למה לא מתפתח מתינוק קטן לתינוק גדול? יש אצל האדם התפתחות איכותית, לא כמו אצל החיות.
• מושרשת בנו אישיות פנימית, רוחנית. אם אנחנו רוצים לעורר אותה, היא מתחילה לצאת החוצה, ואנחנו מתחילים להזדהות איתה.

• מה הפעולות שאני צריך לעשות כדי שזה יקרה לי?

• לבקש שזה יפתח בך, התכונה הזו.
• לפתוח ספר ולבקש את זה.
• ואת זה אתה יכול רק אחרי שקיבלת חשיבות מהסביבה שלך לדרוש את זה.

• איפה העצמאות שלך, אם כל פעם נותנים לך רצון, אתה מממש אותו ונגמר, וחוזר חלילה?

• אתה תמיד נמצא בקו האמצעי, בספקות, בבעיות, בחלק נגלה ונסתר, על לשון המאזניים, מרגיש אחריות על כל שאר הנשמות.
• אתה לא בהמה, אתה מרגיש שותף לבורא, שהולך איתו יחד, ואפילו לפניו.
• אין לצדיקים מנוחה, לא בעולם הזה, ולא העולם הבא. אני מבטיח לך שמנוחה לא תהיה לך :)

• מה מטרתה של הגלות?

• כל שנות הגלות, שהיינו רק בקיום המעשה, מצוות מעשיות, הרגלים, והיה מאמין בצורה פשוטה כמו שלימדו אותו, שע"י קיום בעולם הזה תזכה לשכר בעולם הבא אחרי שתמות - ואת כל זה קיבלו עוד דתות ואמונות - זה הכל נובע מזה שהיינו בגלות. וצריך לתת להם מסגרת גשמית.
• והנשמות בזמן הזה יו צריכות להתאפק, עד שהרצון לקבל נהיה מספיק גדול כדי להתחיל להתפתח כאדם.
• בזמן הגלות אתה מחוייב להיות בניתוק מרוחניות, עד שהנשמות יתכללו זו מזו.
• ישראל זה גו"ע, ואומות העולם זה אח"פ. בגו"ע לא הייתה שבירה באמת, אלא רק כדי להתכלל באח"פ.
• אחרי הערבוביה אנחנו לא יכולים להבדיל מי אלו, ומי אלו.
• ישראל גלו כדי לצרף איתם יחד את אומות העולם.
• האר"י פתח לנו את חכמת הקבלה. אחריו היה הבעש"ט, הוא עשה עוד קידום - האר"י היה כנגד המוחא, והבעש"ט כנגד ליבא. ואח"כ בא בעה"ס ואיחד את כל השיטות כדי להביא לנו את חכמת הקבלה.
• עד חורבן בית המקדש היינו בחיי הקבלה - בדרגה הרוחנית. חורבן היה כי נפלו מאהבת הזולת. חכמת הקבלה כולה מיועדת כדי להחזיר אותנו לאהבת הזולת.
• היום אנחנו נמצאים במצב אחרי הגלות - לצאת ממנה. וזה אפשר לעשות רק ע"י טיפול בנשמות שלנו, החזרתן למצב של אהבת הזולת, כמו שהיה לפני חורבן בית המקדש.
• מי שרוצה להמשיך לקיים, שיקיים. זה לא מתנגש. אבל זה לא מחוייב כדי להתפתח רוחנית. מי שלא עושה, לא צריך להתחיל לעשות. אלו הרגלים ומעשים של עם ישראל המסגרת האומה, ותיקון הנשמה הוא כדי להגיע לאהבת לרעך כמוך.
• מתוך חוסר הבנה, אנשים חושבים שבני ברוך הם נגד תורה ומצוות - זה לא נכון.
• אנחנו רק רוצים להגיד שאלו שני דברים שונים - זה בגופו וזה בנשמתו.
• הקבלה מדברת על מצב ששם אין גוף האדם - רק נשמה.

• על איזה גוף אומרים שהולך ומזדכך? האדם נעשה יותר בריא?

• גוף = רצון. מדובר על הנשמה, על הרצונות.
• לא אכפת לבורא איך שוחטים בהמה ואם אוכלים חזיר. חשוב לו רק הכוונות ולפי זה מודד את האדם.
• אבל בכל זאת, מי שנמצא בקיום תורה ומצוות שימשיך, וזה דווקא טוב כי זו מסגרת תרבותית לאומה הישראלית.
• חכמת הקבלה מאד בעד מסגרות גשמיות שמחזיקות את הרדם.
• בעה"ס אומר שעד גמר תיקון, כל אחד נשאר בדתו, במסגרת התרבותית והחינוכית שלו.
• גם להבדיל בין זה, לבין ההתפתחות הרוחנית. זה לא מנוגד לנצרות, לאיסלאם, ליהדות. שכל אחד יתנהג איך שהוא רוצה.
• תיקון הנשמה הוא כל מה שחשוב.
• אם נעלה מעל הדתות והאמונות ונדבר על תיקון הרצון של האדם כלפי הסביבה - יצר רע זה כלפי אחרים ותורה תבלין זו אהבת הזולת.
• ברור שגם הדתות יקבלו איזה שינוי, כי היום זה בניגוד זה לזה.
• אני אהבתי גפילטע פיש ואתה חמין. מה זה מפריע לנו לאהוב זה את זה? כך בדיוק עם הדתות.
• דת זו תרבות, הרגלים של האומה, עוד מאד בבל ששם התפזרנו, והסתרת האלוקות שנעשתה שם. זה לא מפריע לתיקון הנשמה.
• אנחנו מוצאים היום בדת זלזול ושנאת הזולת, מלחמות. אם נוציא את זה מהדת, נישאר בכל הדברים היפים והשמחים שיש בדת - חגים, מנהגים וחגיגות.
• הבעיה היא שאנחנו מנסים למצוא בזה משהו רוחני - ואז ישנו מאבק על הבורא, העולם הבא, שכר ועונש - כאילו הדת הזו נותנת יותר מדת אחרת.
• דת שייכת לתרבות. תיקון הנשמה לא שייך לה. אנחנו לא נגד דת.
• דת לא תפריע לך באהבת לרעך כמוך בין כולם. אתה אוהב אוכל כזה ואני אוכל אחר. אתה אוהב ריקוד כזה, ואני ריקוד אחר.
• בקונגרס, אכפת לנו איזה ריקוד אנחנו רוקדים? תורכי או מקסיקני? להיפך - אנחנו רואים בזה ביטוי לאהבת הזולת!

• האם כל עם ישראל חייבים להיות מקובלים?

• כל העולם, לא רק ישראל.
• כל העולם חייב להגיע לדבקות בבורא, ולהגיע למטרת הבריאה - גילוי אלוקותו לנבראיו בעולם הזה.

• אם כל אחד ישאר בתרבות שלו, כל אחד יהיה תחת השפעה שונה?

• יש דוגמא נפלאה לזה בקונגרסים שלנו, זה ממש לא נכון.
• כל מדינה מביאה הצגות שירים וריקודים. זה מפריע?? זה מאחד!!
• אתה על פני הפערים עושה חיבור.
• אתה עושה קשר על פני הפער בין כולם. אסור למחוק את הפערים - אלא להיפך -לפתח אותם.
• ע"י זה אתה נהיה עשיר, מקבל את עובי הכלי.
• בגמר התיקון הפערים לא נעלמים, כמו שעכשיו תרבות אחת רוצה לשלוט על כולם - אלא בזכות התרבות הזו האהבה תפרח.
• אתה רוצה שכל ילד שלך יהיה שונה, גדול.
• חכמת הקבלה נותנת לך לפתח כל אבחון הקטן ביותר.
• רק תעזור להם לפתח את הנשמה, ושישארו לעשות מה שהכי אוהבים לעשות.
• מכל השוני נוצרת מהות הכלי הגדול.

• נגיד אדם נוצרי, ימשיך ללכת לכנסיה ביום ראשון?

• כמובן. יש מועדים, חגים יחד עם משפחות.
• מה ששייך לעממיות, הרגלים, תרבות - שאתה לא קושר את זה עם אלוקות.
• עם אלוקות אתה נקשר בנשמה. משהו מקובל, נהוג - מנהג לא דורש שום סיבה. יש יחס רגשי לזה - "כך אמא שלי עשתה". ולא יותר.
• האלוקות לא שייכת לדתות, זו סתם המצאה.
• הרגלים בעולם הזה עוזרים לאדם להיות מסודר ומקושר לעם שלו.
• גם בתורה כתוב, שעדיף לעשות עסקים עם אדם מאמין, כי יש לו יראה מסויימת.
• קבלה לא שייכת לדת - היא מטפלת בתיקון הנשמות בלבד. למי שיש לו תשוקה לזה, הקבלה בשבילו.
• המצוות שאנחנו מדברים עליהם בחכמת הקבלה היא תיקון הלב, הרצון. שאחרי שהעולם נעלם, הרצון הזה נשאר.
• צריך להפסיק את כל המלחמות וההשמצות - צריך לכבד את הדת בכל אומה ואומה, ולפתוח את חכמת הקבלה בכל האנושות. כי היא מיועדת להחזיר את כולם לאהבת לרעך כמוך.
• בדת אומרים שיש להם ואהבת לרעך כמוך - ואנחנו רואים בעצמינו שממש לא. כי אין להם אור המחזיר למוטב שם.
• אני יכול להיות דתי או חילוני, ועדיין ללמוד חכמת הקבלה. זה כל חוסר ההבנה שיש בעולם.

• אנחנו כל הזמן משתמשים בין אמא לילד כדי לתת דוגמא לאהבת לרעך כמוך - מה עם אחים?

• אחים? רוצים להרוג את השני. עד כמה שדומים יותר, קרובים יותר זה יותר חזק.
• אהבה טבעית יש בין הורים לילדים. אפילו שהיום גם זה התקלקל - אדם כבר לא יכול לסבול את הילד שלו, ואת עצמו בכלל.
• גם ברוחניות - האמא (העליון) מולידה את התחתון(התחתון). אבא זה כבר משהו אחר.

• האם חכמת הקבלה תוכל לספק תרבות לכל העמים?

• למה? מה זה מפריע?
• למה שאני לא אשתמש במנהגים שלך, ואתה בשלי?
• זה דווקא יכול לקרב בינינו, ולא להרחיק.
• בקונגרס אנחנו באים נגיד מ-40 מדינות, ומתחילים לרקוד ריקוד תורכי, גרוזיני, רוסי...
• בזה אנחנו מתאחדים עוד יותר - דווקא כי בזה אתה מגשר על הפערים.
• הלוואי שאלה ששונאים יבינו שאנחנו לא נגד אף אחד, אלא רק פועלים לתיקון הנשמה.