10.12.09

חלק א' - זהר לעם, עמ' 45, אות רע"ג

• הקדמה

• לפני שאנחנו קוראים זוהר, אנחנו צריכים לזכור למה אנחנו קוראים אותו.
• כדי להתחבר יחד בלב ונפש, שנהיה מחוברים יחד לעבר מטרת הבריאה.
• כל ישראל חברים = כל אלה שמשתוקקים לגלות את הבורא, צריכים להיות בחיבור ביניהם.
• עד כמה שנצליח להתחבר בינינו, נבין מה כתוב כאן.
• הכוונות צריכות להיות לחיבור.
• גם ע"י מה שקוראים שיעזור לנו להתחבר, וגם עד כמה שנתחבר נבין מה קוראים.

• מה אלו אבן מצבה, בית אלקים, אבן שתייה ובית המקדש?

• אבן מצבה, בית אלקים, אבן שתייה, בית המקדש, הכל אלו תכונות שבתוך האדם.
• אנחנו צריכים להשתדל לאתר אותן בנו.
• כביכול אנחנו מדברים על מלים ומעשים מהעולם שלנו, אבל זה לא יותר מהתכונות שלנו. העולם שלנו הוא עולם מדומה, שנדמה לנו כך בתמונה פוטוגרפית.
• אנחנו צריכים מהתמונה החיצונית שהכוחות מציירים לנו, לחדור ליחס בין הכוחות הפנימיים האלו.

• מיהו יעקב?

• יעקב הוא הקו האמצעי - הוא סידר את התכונות האלו יחד, שמהן התחיל להתפשט העולם, התיקון.

• מאיפה אנחנו מקבלים תכונות?

• התכונות שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים אותן מהתפשטות עשר ספירות עיקריות - יהו"ה העיקריות.
• מצד אלקים, בינה, אנחנו מגלים את התכונות שבנו, ומתחילים להגיב בחזרה.
• מדובר מצד העליון, איך משתלשלות אלינו התמונות, ואיך אנחנו מעבדים אותן כדי לחזור לעליון.

• מהם תיקון הגוף ותיקון הלב, ומהי מיטה?

• תיקון הגוף = רצונות.
• תיקון הלב = שהרצונות הללו יהיו מכוונים בל מנת להשפיע.
• אם לא נקבץ את כל הרצונות, שיהיו תחת כוונה אחת, האדם יתפזר לכל הכיוונים ולא יוכל לקבוע את הכיוון שלו. זה נקרא "במיטתי".

• מהן עמידה, ישיבה, שכיבה?

• זו לא מיטה, עמידה, ישיבה או שכיבה - אלו מצבים פנימיים.
• שכיבה זו כמו מיתה, ישיבה זו קטנות, עמידה זו גדלות.
• אלו מצבים פנימיים.

• מהו חצות הלילה?

• שמתעורר מתוך החושך, חוסר האונים, שלא יודע איפה הוא נמצא.
• זה יכול לקרות כל רגע, ולא לפי לילה או יום, שמש או ירח.
• חצות הלילה - מעומק החושך וחוסר אונים, שאדם לא יודע למה הוא קיים.

• מהם צדיקים שבגן עדן?

• צדיקים שבגן עדן - אנחנו בונים את האבחנות הללו בפנים.
• ברוחניות עד שאדם לא בונה מתוך הרצונות, תכונות, כוונות שלו, מקומות שנקראים גן עדן, בית מקדש, זה לא קיים.
• אם אדם בחצות לילה קם ומסוגל לבנות לעצמו אבחנות פנימיות, מקומות כאלו מתוך הרצונות - זה נקרא כבר התגברות.
• האדם קורא לתכונות פנימיות שלו "צדיקים", קדוש ברוך הוא, בית מקדש וכו'.

• האם אדם צריך לחפש מה שכביכול נמצא כבר מקודם, או שצריך לבנות אותם מאפס?

• או שזה בא מראש, מוכן, רק אני צריך לשים מאמץ בלגלות אותם, או שאני בונה אותם, או יחד, היינו הך.

• מהו העולם?

• העולם זה כל מה שהאדם מתאר התוכו. האדם הוא עולם קטן.
• העולם היא תכונה שהאדם בונה בתוכו.
• הרצון לקבל שלי נקרא העולם.
• כל אחד מתאר את עולמו בתוך הרצונות שלו, ומחוץ לרצונות שלי התמונה הזו לא קיימת.

• איך אפשר שהשכינה תרד על אדם כאשר הוא לבד?

• לא יכול להיות בזוהר אדם לבד.
• התורה פונה לפנימיות האדם, וכל אחד מגלה בפנימיותו שהוא מחובר לכולם.
• אני רוצה לגלות את האמת.
• שום דבר לא משתנה, רק הכוונה שלי, הראייה שלי.
• אני רואה עכשיו מציאות מרוסקת, שאין בה בורא ונברא וכלום, הכל חורבן.
• ואני מתוך זה, מתחיל להרכיב ערכים.
• אני נותן לתמונה שאני מסדר בפנים אבחנות רבות ומשונות, את כל העולם, אני מתחיל לסדר אותו.
• מה שמסדר לי את העולם אלו עשר ספירות עיקריות וג' קווים.
• הציור של הכוחות, היחסים בין התכונות. אני לא רואה דמויות, רק תכונות.
• בתכונות שאני רואה אותן, הן יותר מלוכדות, מחוברות, או פחות.
• הקליפות לוחצות ורוצות לנתק זה מהזה. כוחות הפרודא. שאני צריך לחבר אותן למקור אחד.
• או שאני עובד כדי לאחד את הדברים הללו יחד.

• מיהם בני האדם שבתורה?

• בני אדם בתורה אלו לא הגופים, אל התכונות שרוצות להיות דומות לבורא.
• האדם, שבתוכו רוצה לסדר את כל התמונה הזו בצורה נכונה, אז בשבילו כל הנבראים הם חלקי המלכות - כנסת ישראל, הכונסת את כל הנשמות כדי להגיע לישר-אל.
• והמלכות הזו רוצה להגיע לתכונת הבינה/אלקים.
• וכך אני מתאר את הדברים.
• אני לא שם את התמונה שלי בעולם. אלא איך שאני אתאר אותו, כך זה יהיה.
• אני יכול לגלות את עולם אינסוף עכשיו, שכולם מחוברים.
• וזה קורה בפנימיות שלי, ולא תלוי בחמישה חושים גשמיים שלי.
• אני חייב להישאר בחושים הגשמיים האלו, מפני שעדיין לא כל באי העולם נמצאים באותה התכונה - בגמר תיקון השלם.
• אני חייב להרגיש את שני העולמות הללו. העולם הזה, והעולם הרוחני.
• אלו דברים שאנחנו לא יכולים לסדר, לעכל אותם, כי עדיי ולא נמצאים בשני העולמות.
• אבל בכל זאת לחשוב על זה, ולהבין שאנחנו נמצאים בתוך הרצון שלנו, וחוץ ממנו לא קיים שום דבר.
• ויש בו חלקים שנשארים קבועים, ויש חלקים שיכולים להשתנות - השינוי הוא במימוש שלהם. ואלו החלקים ששייכים לתיקון שלנו. ובהם אנחנו מרגישים רק תכונות, כוחות, ערכים.
• מהשכבה התחתונה של הרצון אנחנו לוקחים שמות, ואיתן קוראים לאבחנות יותר גבוהות.

• איפה זה בית-אל, איפה ירושלים, ומה ההבדל ביניהן?

• מלכות היא תמונת ה' - בה כל האבחנות.
• הנשמות מגיעות מעולמות בי"ע למלכות דאצילות, והיא כונסת את כל הנשמות.
• ירו-שלים = יראה שלמה.
• בית-אל = הבינה שנמצאת במלכות.
• יסוד של מלכות = יוסף, צדיק.
• כל האבחנות הללו נמצאות במלכות דאצילות, במקום החיבור שלנו, אפשר להגיד גם במלכות הכללית.
• במידה ואנחנו יכולים לחבר אותם יחד, אנחנו יכולים יותר ויותר לתאר מה היא הבריאה.
• הבורא ברא רצון אחד.
• ואז כל השמות שאנחנו יכולים לתאר, הם יהיו תכונותיה של מלכות דאצילות. מקום החיבור בינינו.
• לכאורה יש תמונה גדולה... אבל זה לא נכון.
• בכמה שאנחנו נקרא זוהר - אנחנו סה"כ מדברים על נקודת מגע, בין הכח המקבל ובין הכח המשפיע. אני והבורא.
• במידה שאני נמצא עם כולם יחד, אני נמצא בחיבור עם הבורא.
• נקודת המגע היא לא אחת, אנחנו מפוזרים. כמה שאני מוכן למרות הפרודא הזו לחבר אותם יחד, אז אני מביא את כל הדימיון הפרוע שבי, לחיבור אחד - ואז מגלה את הקשר/זיווג עם הבורא.
• ירושלים, בית אל, נמצאות בנקודת החיבור.
• כל התורה מדברת רק על זה.
• מלכות זה הכלי, וט' ספירות ראשונות הן האור, ועד כמה שהיא מסוגלת לדמות עצמה לאור, התחתון נעשה כעליון, יש ביניהם חיבור ודבקות.
• וזה נעשה ע"י הכאה, כי המלכות הפוכה מזה.
• כל זה נעשה מאד דחוס ומכווץ - גם אם אני לא מבין את המלים והאבחנות, אני יודע שכאן מדובר בסה"כ על נקודת הקשר ביני לבינו.
• באיזה תנאי אני והוא נוגעים זה בזה.

• מהם בוקר, חסד, אברהם, תפילת שחרית?

• באותו המצב שנקרא בוקר, חסד, אברהם, אני יכול להיות בקשר עם כח ההשפעה.
• אין בורא ללא נברא. אני צריך לגלות אותו בי.
• הקשר שלי עם אותה התכונה שנקראת בורא, זו נקראת תפילת שחרית.
• שאברהם מאפשר לי להיות במידת המגע המיוחדת הזו.

• מהם גבורה, יצחק, תפילת מנחה?

• כשמתעוררים בו כוחות דין, והוא צריך להתמודד איתם.
• השמש שוקעת, היום עובר, האור מתחיל להיחלש.
• האגו שלי עולה ומתחילים לכבות לי את חסד הבוקר.
• וזה תיקון אחד שבא.
• מצד אחד אני לא מסוגל להתמודד עם זה, ומצד שני מסכים שהם יבואו.
• איך אני יכול לקבל אותם, כשהם מתחילים לשלוט עלי? להקטין אותם? לא להשתמש בהם?
• צורת הקשר, התיקון הזה החדש הזה נקרא גבורה, יצחק, תפילת מנחה.

• מהו עולם?

• עולם הוא סך כל הרצונות שלי.

• מהי הפעולה שעושה יעקב?

• יעקב לוקח קו שמאל וימין, אברהם ויצחק, ומאחד אותם יחד.
• כל תכונות ההשפעה שמתעוררות בי מלמעלה, שהם לא לפי הטבע שלי, וכל כוחות הקבלה שמתעוררים בטבע שלי, גם ימין וגם שמאל, בורא אור ועושה חושך.
• שניהם באים מהכח העליון.
• כדי לגלות אותו אני צריך לחבר את שני הכוחות הללו בצורה נכונה.
• הם מנוגדים, נמצאים במאבק של קדושה וקליפה.
• איך אפשר לקשור את זה ששניהם באים מהבורא?
• אם אנחנו משתדלים, בונים מערכת פנימית שמחברת את שני הכוחות המנוגדים הללו יחד, שמשלימים זה את זה, לא יכולים להתקיים אחד בלי השני, ואני מתחיל להבין את שורשה ואיך זה קורה.
• לפני המחסום אנחנו לא יכולים לחבר ביניהם.
• אלו כבר עשר ספירות, מבנה הנשמה.
• מתוך העבודה שלי על חיבור שניהם, אני בונה אבן יסוד, אבן שתייה, בית המקדש וכו'.
• ואז שני הכוחות הללו, המנוגדים, עובדים בהרמוניה.
• יוצא שהמערכת שאני בונה, בין פלוס למינוס - היא ממש הבורא. ממעשיך הכרנוך.
• ואז אני אחד במלכות, כמו שבכתר. זו העבודה שלנו.

• מהי תפארת? מה אני צריך להיות כדי לגלות את הבורא?

• יש לנו דוגמא שנקראת תפארת.
• היא לא קיימת לפני שאני מוצא אותה.
• היגיעה של האדם מבררת לאדם את הדוגמא הזו מלמעלה.
• המדרגות שאנחנו עולים בהן לא קיימות, אלא נמצאות כולן בי, כמו גן של אדם, ששם יש את כל שרשרת החיים שלך מההתחלה ועד סוף ההתפתחות.
• בחיפוש שלך, אתה מעורר את הרשימות הללו ומממש אותן.
• אנחנו בונים את התמונה העתידית הזו מתוכינו, אבל אני צריך לחפש אותה, לאתר אותה.
• אנחנו לא נותנים לתינוק משהו שיוכל לסדר ולתקן אותם יחד. כל עבודת האדם היא בתיקון ואפילו בשבירה של דברים מוכנים.
• תפארת, זעיר אנפין, שכאילו נפרשים בשרשרת מלמעלה למטה, כולם נמצאים בנו. אלו הרשימות הנמצאות בתוך הרצון שלנו.
• והכח שקדום לכח הרצון לכאורה, כולו נמצא בתוך הרצון.
• ובתוך הרצון התעוררה נקודה אחת מיוחדת, שקיימת מחוצה לרצון, ובהזדהות איתה אנחנו יכולים לבנות עולם אינסוף.

• מהו קודש הקודשים?

• קודש = בינה, השפעה, תכונת החסד. חסדים מכוסים.
• הארת חכמה באור חסדים = קודש הקודשים. חסדים מגולים.
• זה לא איזה מקום אקראי על ההר בירושלים שנכנסים לשם.
• זוהי פעולה רוחנית של קבלה בעל מנת להשפיע, זה נקרא קודש הקודשים.

• מהם השלבים לגילוי הבורא?

• גילוי הבורא זה אור חכמה.
• החסדים להשפיע על מנת להשפיע, תשובה מיראה - זו רק הכנה.
• עוברים שם 40 שנה, ורק אח"כ נכנסים לארץ ישראל - ששם אנחנו משתמשים ברצון הזה בעל מנת להשפיע.
• אין הבורא נגלה, אלא בארץ ישראל.
• ולכן יציאה מארץ ישראל נקראת גלות.
• גלות וגאולה - ההבדל באות א' - אלופו של עולם.
• ישנם מעגלים בעולם, סביב ארץ ישראל. אני מגיע לרצון שלי, ומתקן אותו במדרגות.
• קודם בצמצום, שאני לא רוצה כלום, אח"כ מתקן אותו 40 שנה במדבר, ואח"כ נכנס אליו לארץ ישראל.
• הרצון לא משתנה, אלא רק היחסים שלי איתו.
• מצרים, מעמד הר סיני, מדבר סיני, ארץ ישראל - כל זה מתקיים באותו רצון. רק שהיחס שלי אליו משתנה.
• התמונה הגיאוגרפית, הסטורית, הופכת להיות תמונה פנימית.
• התורה מספרת על הסטוריה, גיאוגרפיה?
• אנחנו נראה שאח"כ יראה לנו מוזר איך פעם קיבלנו את התורה בתור איזה רצון, איזו סאגה.
• ההסתכלות הפנימית על התורה תהיה טבעית.

• מהי האות ת'?

• השכבה הנמוכה ביותר, העבה והאגרסיבית ברצונות שלנו נקראת ת'.
• סימן הת' זו או אמת, שאנחנו כן עובדים על האות הזו, כדי שבשכבה הזו, נצמצם את הרצונות הללו ונעבוד מעליהם.
• ת' רשומה במצח הצדיק.
• הצמצום פועל כבר בהתחלה, בראש דאריך אנפין.
• צדיק זה מי שרוצה להצדיק את הבריאה למרות הרצון האגואיסטי שלו, מתחיל מזה שמסכים שלא יכול לקבל אור חכמה ישר מלמעלה למטה, ולכן כבר מלכתחילה מסכים עם זה ומוכן לעבוד למעלה מזה.
• אור חכמה מתקבל בדחייה, ולכן אומרים שהאות ת' רשומה בראש הצדיק.

• למה כותבים את ספר התורה על החלק הפנימי של העור?

• אחרי שעושים צמצום על האות ת' ולא משתמשים בה יותר, זה נקרא שלא משתמשים בעור, אלא בבשר.
• העור מתחלק לשני חלקים, ועל השכבה הפנימית שלו אנחנו כותבים את ספר התורה.
• רק שם אפשר לגלות את הבורא לנברא.
• אנחנו לא יכולים לגלות אותו בעור עצמו, אלא בתיקונם, מעלים את הרצון הזה מעור לבשר.
• כשמלכות נכללת ביסוד. ורק בכלי הזה, למעלה מהרצון, לגלות את הבורא.
• רק בהתכללות מלכות בבינה אנחנו מסוגלים לעבוד.
• ואז אנחנו עושים ממלכות המנעולה, למיפתחה.

• מהם הצבעים לבן אדום וירוק?

• ג' הצבעים הללו, חסד גבורה תפארת, מאירים במלכות, מחוברים.
• תמיד מדובר רק על מלכות שמתקשרת לט' ראשונות.
• בתוך המגע הזה מתקיימות אינסוף אבחנות.

• מה הקשר בין הקשת למשיח?

• עד שמלכות, שנקראת עולם, לא תהיה מחוברת לקשת (חסד גבורה תפארת), העולם לא יהיה מוכן למשיח.
• משיח הוא הכוח שמחבר את המלכות לזעיר אנפין.

• האם הגלות היא ניתוק מוחלט מרוחניות?

• גלות היא לא ניתוק מוחלט, אומות העולם לא נמצאים בגלות.
• גלות היא הארה מיוחדת ממצב הגאולה, שאני מרגיש נטייה, חסרון, השתוקקות.
• מה חסר לי באמת? זוהי גלות מתוך המצב הרוחני, מחיבור, מהשפעה.
• גלות זו מדרגה, הארה מרחוק שמגיעה לך מהקשר, בה אתה מרגיש שאני לא בקשר.

• מהו זכרון?

• זכרון, יזכור = זה קשר מיוחד ביני לבין הבורא.
• הכל תלוי בהכנה, אם נכין את עצמינו בהשתוקקות, ברצון, שאז יוכל להגיע מהקשת, מהחג"ת אור המשיח, ואז נקרא שנעורר את הזכרון.
• נזכיר - העלאת חסרון, כדי שהבינה תוכל לפעול בלי שום עיכוב מצידה.

• מהי הדור שלאחר המבול?

• שהאדם מוכן לעבוד לפי הקו האמצעי, ולא לפרוץ מעל הגבלותיו - זה נקרא בעובד למעלה ממבול.
• הוא מקיים בתוכו את התנאי, שהמבול לא חוזר - ושם בונה את עולמו החדש, היחס המתוקן שלו עם האור.

• איך אדם מחזיק בנקודת המגע?

• בתנאי שלא מפחד שיבוא מה שיבוא, ומוכן שוב ושוב לבנות אותה על כל תנאי שיהיה.
• אם מפחד שזה יברח ממנו, יש לו חוסר בטחון, לא מחובר לחברים.
• לא מבין שההתקדמות שלו היא בתכונת ההשפעה המתפתחת בו.
• אם אני דואג לעתיד, סימן שהרצון לקבל שלי עובד, ולא הרצון להשפיע.

• האם כשאנחנו קוראים את הזוהר בשפה אחרת יש אותה ההשפעה, אפילו שהאותיות לא בארמית או עברית?

• זה לא משנה.
• כל אחד יצטרך ללמוד אותו בשפה שלו.
• חוץ מחלקים שבהם מדובר על חלקי אותיות - ואז נדבר עליהם כסימנים, תמרורים, ותו לא.
• כשאני אומר לך מלוח או מתוק, בכל שפה, אתה מרגיש אותו דבר.
• המלים לא חשובות, השפה היא רגשית. זו לא הבעיה בהשגה רוחנית.

• האם לייצב את שני הכוחות המנוגדים באדם היא הכנה לקו אמצעי?

• כן.

• למה הזוהר מחבר בינינו?

• כי הוא נכתב ע"י קבוצה של מקובלים שהיו מחוברים ביניהם. כל אחד ייצג ספירה מתוך עשר ספירות שלימות.

• איך הקריאה בזוהר אמורה להשפיע על רגשות האדם?

• אי אפשר לדעת. בינתיים זו רק פסיכולוגיה.
• צריכים פשוט לבצע יגיעה פנימית, לחבר את התמונה האמיתית הזו, ולא חשוב שאתה מתבלבל וחזור ושוב.
• המאמץ הזה נקרא יגעתי. ומצאתי כבר שמים לך בדרך.

• האם אחרי המחסום, המלים של ספר הזוהר נהיות ברורות ומובנות?

• עוד לפני זה.
• אתה לא תחיה אותן, אבל יהיה לך הרבה יותר קל להכנס לתמונה הזו ולהתמצא בה.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 178, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ס"א

• הקדמה

• האורות שיוצאים, מצטמצמים ביציאתם, תופסים ביציאתם "איפה היינו, מה עשינו".
• זה חשוב לזכור שזה קורה בזמן היציאה.
• יש פה התרשמות מיוחדת מתוך חולשה, חוסר אונים, אין ברירה.
• בדרך החוצה אני מתרשם מחוסר היכולת שלי לעבוד עם המלכות שלמטה.
• ס"ג מתחיל להרגיש שיש כאן בעיה. עכשיו מרגיש שיש שם חסרון גדול, שלא יודע איך להתמודד עימו.
• ס"ג מתחיל להיות מודאג מזה, ועולה מפה לנקבי עיניים, ועושה שם זיווג מיוחד.
• זו לא חכמה גדולה עבוד ס"ג למלא כלים דהשפעה. אלא ס"ג מתחיל לתכנן איך הוא ממלא את המלכות (בגדלות).
• ואז יוצר לנו כאן עולם הנקודים בקטנות, בגו"ע.
• כל פעולה של כל מדרגה ומדרגה, הקטנה והצדדית ביותר - חייבת להיות מחושבת עם הסוף - מטרת הבריאה - שהנברא חייב להיות כמו הבורא.
• הבורא מבצע את ההחלטה השורשית שלו בכל פעולה פעולה.

• מה הכוונה "מקום לעולמות"?

• מקום זה רצון.
• מפה וגלגלתא ולמטה, זה נקרא מקום, רצון.
• מקום לגילוי האור, לעולמות, לנבראים.
• יש מקומות שונים - יש מקומות ששם יכול להופיע אור עליון, למטה מטבור רק אור דחסדים, וכו'.

• שיר - כולנו חלקים של השלם

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 41, תכונתה של חכמת הנסתר בכללה, כותרת: כח חוזר או כח סיבתי

• הקדמה

• הדומם - כוחו המטרתי זה להחזיק את עצמו במצבו. אם לא היה לו כח, לא היה קיים. רוצה להישאר כמו שהוא בכל רגע ורגע.
• "אני רוצה עכשיו להישאר כמו שאני".
• יכול להיות שבשביל זה אני נמצא בתנועה בלתי פוסקת - כמו אטום או אלקטרון. זה לא שהוא לא זז, אלא שלא רוצה לשנות את תכונתו.
• צומח כל הזמן נמצא בבירור מה יותר טוב מהמצב הקודם. לקנות כל פעם דברים יותר מועילים מהצב הקודם להבא.
• התוכנה כאן משוכללת מאד - אני מבין שהמצב שלי הוא לא שלם.
• אני צריך כבר להרגיש, לנחש, לראות, לצפות למשהו יותר טוב.
• אני חייב להתכלל מהמצב הטוב הבא שנמצא בי, בתוכי, בכח.
• ואז הפער בין המצב הנוכחי לבין המצב הבא, רצוי ומצוי, הוא יגרום לי להיווצרות הכח הדוחף מהמצב הנוכחי שאני רואה בו שלילה, למצב הבא שאני רואה בו חיוב, שימשוך אותי.
• הצומח משנה את המצב שלו. חייב להיות במצב הכלול משניים - ראש, המגלה את המצב הבא, ולמצוא כנגד כח הדומם שרוצה להישאר במרום, כוחות שיאפשרו לנו לעבור ממצב למצב.
• בצומח יש תוכנה לגמרי שונה, מיוחדת שאין בדומם.
• דומם הוא בכל הייקום, הצומח רק על פני כדור הארץ.
• כי רק כאן צריך להיות המדבר. אין צורך המקום אחר, כי אין אדם.
• אנחנו צריכים להבין שהדחף לשינוי, הוא שיש בנברא כבר תכלית, סוף הדרך.
• ההבדל בין דומם וצומח זהו ההבדל המהותי.
• באדם יש נקודה שבלב שדומה מיציאת הצומח מהדומם. שמהבהמה יוצא אדם. עולם חדש.
• הבורא ברא רצון דומם. כח ההתפתחות שבו זה כח הבורא שבו.
• הבורא, שנכנס ושובר את הרצון הדומם הזה, מכניס בו את ט' ראשונות, הופך אותו לצומח, נתון לשינוי.
• צומח, חי ומדבר נמצאים במקום מיוחד בייקום. ואין לנו מה לחפש במקומות אחרים. יכול להיות שנמצא אילו התחלות כאלו, אבל לא ממש צורות ממשיות להתפתחות חיים.
• צריך להבין שהכח המתפתח, הצומח, הצמיחה, השינוי, הוא נגד הכח הדומם. והם נמצאים במלחמה התמידית ביניהם.
• האחד רוצה להישאר בסטטוס קוו, והשני רק לשבור.

• מהי הרגשה?

• כח ההרגש בא לנו מחסרון שאנחנו מרגישים, עד כמה שחסר לנו להגיע למטרה.

• למה האדם יכול לסבול כדי להגיע למטרה גבוהה?

• כח סיבתי מרובה - כי יכול לסבול יותר, כדי להגיע לדרגה רחוקה יותר למטרה הראויה בעיניו.
• האדם יכול לסבול לזמן ממושך, כי מתאר לעצמו מטרה כדאית.

• מה ההבדל בין אדם עם רצון קטן לאדם עם רצון מפותח?

• אנחנו רואים בעולם שלנו - האדם יוצא בבוקר, הולך לרחוב לחפש הזדמנות וחוזר הביתה.
• "יש לי חמישים שקל בכיס, אני לוקח את המשפחה לחוף הים, וזה מספיק לי להיום." ומה עם מחר? "יש להיום, זה מה שחשוב."
• אדם אחר, יוצא מהבית טרוד, "מה אני אעשה?" - "מה אתה מוטרד, קרה משהו?" - "לא, הכל בסדר." , וממציא לך כל מיני בעיות. "לך לחוף הים, תנוח!", לא מסוגל.
• בכל רגע ורגע שהאדם בודק את הכדאיות, ונשאר בדרך ומשקיע כל רגע ורגע.
• יכול להיות שהאדם נפל לכאן, ונמצא כאן. זה לא נקרא שנמצא בדרך. אלא אם מסכים, לא מסכים, נמצא בביקורת תמידית. כמה מוכן לחכות? דורות, גלגולים. המטרה נמצאת למעלה מהחיים שלי.
• המטרה היא השפעה - אני לא שואל על התגמול. אני לא דורש כלום, חוץ מהשפעה.
• אז איפה המטרה? יכולה להיות קרובה או רחוקה.

• ככל שהאדם מפותח יותר, הוא פחות שלם?

• מי שנכנס לרוחניות, הוא כבר שלם. בשבילו או אף פעם לא להגיע, או להיות בזה עכשיו - זה היינו הך.
• המטרה היא ההשפעה, ולכן אין לי בעיה, אני בזה.
• מישהו מפריע לי? משהו חסר לי? לא.
• אני יכול להגיע לזה אי פעם? אני לא דואג לזה. במה אני אדאג? בכלים דקבלה שלי?
• הדבר היחיד שאתה צריך לדאוג לו הוא להיות בהרגשה הזו - גם עכשיו, או לעולם לא.
• בשביל זה אתה צריך לחבר אליך את כל הכלים הזרים - להגיע לגמר תיקון.
• ואז תגלה שכבר היית בזה, וכל מה שעשית אלו רק עשית בירורים בכל המדרגות בדרך לשם.

• אם אני כבר נמצא בהרגשה הזו, בשביל מה שאני ארצה לעשות את העבודה הזו?

• כדי להיות בפועל הרגשה הזו, אתה צריך לעשות תיקונים.
• בפנים אני מברר את הדברים האלו.
• ואז אני מגלה - אין עולם אין אני ואין כלום, ואני באינסוף. זו הדרך. הבירור שאנחנו נמצאים כבר בזה.

• למה לי לטפס למדרגה יותר גבוהה?

• בהתפתחות הנכונה שמביאה לנו חכמת הקבלה - אנחנו צריכים לשמוע בקולם של המקובלים.
• או שהאבחנות נובעות מרצון לקבל האגואיסטי שלי, או שאני לוקח את זה כאמונת חכמים שהשיגו, וכמו שהגדולים מחנכים את התינוק, כך המקובלים מחנכים אותי בדרך שלי.
• או שאני מקבל מה שאני חושב, או שאני מקבל מה שמקובלים חושבים, ומוכנים לייעץ לי.
• לכן ההתפתחות יכולה להיות לשני כיוונים שונים.

• מה אני יכול לעשות כדי להגיע לרוחניות?

• נותנים לי נקודה שבלב וחברה רוחניות.
• אנחנו נמצאים בשני מצבים יחד - חברה גשמית ורצון אגואיסטי, ומצד שני נקודה שבלב וחברה רוחנית.
• יש באדם שני יוצרות האלו - ואז אף אחד לא יכול להתלונן שלא נתנו לו.
• אנחנו צריכים רק לבחור - מה יותר חשוב.

• האם עצם העדפת השפעה על פני הרצון האגואיסטי זה השכר בפני עצמו?

• כן.
• אנחנו לא מבינים איזה תענוג יש לנו בהשפעה.
• לא ממילוי עצמי, אלא מזה שאני שייף לעליון ודומה לו.
• יש לי את הרצון לקבל שלי, ולידו נקודה שבלב, ספרים, קבוצה ומורה. ואני יכול לבחור, עם אילו אמצעים אני רוצה להתקדם.

• האם ברוחניות אני יכול לשלב רגש ושכל יחד?

• ברוחניות הם תומכים זה בזה.
• בעולם שלנו אי אפשר להשתמש בשניהם בבת אחת.
• נראה לנו שהשכל הוא אובייקטיבי כלפי כולם, והרגש לא.
• ברוחניות שניהם הופכים להיות לאחד.
• ברוחניות אנחנו עובדים בקו אמצעי, מחברים את שניהם, רצון לקבל ורצון להשפיע.
• בגשמיות לוקחים את שניהם, פלוס ומינוס, ונגד ביניהם והם פועלים יחד כדי להוציא דבר שלישי.
• ברוחניות זה לא כך.
• האדם הוא הקו האמצעי, בחינוך ובכל דבר. איך להזמין באדם קו אמצעי זה נקרא לחנך את האדם נכון.
• אנחנו כל הזמן עוסקים באיך להגיע לקו האמצעי הזה - ואז נולד האדם. ולפני זה לא, אנחנו נמצאים בשני הכוחות הללו ולא יכולים לחבר אותם. אנחנו תמיד טועים.
• כי מה שמחליטים בשכל אי אפשר לקבל ברגש. מישהו מחליט ומישהו מקבל, כמו שני אנשים שונים.
• בעתיד, דור דיעה, אנשים יעבדו בקו האמצעי, ואז רגש ושכל יהיו כאחד, ואז לא יהיו טעויות.
• עד אז אין שום אפשרות לאדם לא לטעות.

• האם אני צריך להתקדם ברגש ולוותר על השכל שלי?

• סה"כ מה שאתה מפתח ע"י דעת חכמים, זה את הרגש שלך.
• אתה לא יכול בלי אחד מהם.
• ודאי שאני צריך לוותר על המדרגה הנוכחית כלפי המדרגה הבאה כדי לקבל אותה.

• למה יש הפרדה בין רגש לשכל?

• ההפרדה הזו נובעת ממקום גבוה מאד, מראש דגלגלתא, כשהיא התחילה להוציא ע"ב הפנימי, ונעשה הבדל בין ד' דהתלבשות לג' דעביות.
• שהאורות לא נמצאים בכלים שלהם.
• שיש סטייה בין אור לכלי.
• ומזה מגיע לך הרגשת החסון.
• ברגש יש לי יותר ממה שיש לי עכשיו, אבל בשכל, בכלים שלי לא.
• אף פעם לא ראיתי מה זו מכונית. אבל עכשיו אני מסתכל עליך, התיישבתי לידך. זה לא שלי, אבל התרשמתי מזה. קנאה = הרגשת פער בין מצבים.
• זה מפעיל מייד אצלי כלי שנקרא שכל.
• ברגש זה לא נמצא, לא קניתי את זה, אבל בכלי הנוכחי שלי יכול לתאר תענוג שלא נמצא בו בפועל, אבל מאיר לו מרחוק.
• מזה נוצר השכל - הוא נוצא איפה שאני מרגיש שחסר לי משהו, ואני רוצה להשיג אותו.
• שכל תמיד הוא איפה שישנו החסרון.
• אם אין חסרון, אין שכל.
• חוסך שבטו, שונא בנו.

• מה זה קו אמצעי? שלא יהיו לי חסרונות יותר?

• ממש לא.
• כל העליות שלנו הם על פני השנאה, החסרונות שנשארים.
• כל הפטנט של הבורא, שאתה אף פעם לא תמלא את הרצון שלך. מלכות דאינסוף הריקנית.
• החלל תמיד נשאר - כי זה הרצון לקבל בצורה ישירה.
• על פניו אתה בונה חלל חדש - דהשפעה.
• אתה מבין שאף פעם לא תמלא את עצמך או לא?
• הכלי שלך תמיד יהיה איך אני ממלא אותו.
• על הכלי שלי אני כל הזמן עושה צמצומים, ולהרגיש שהתענוג שלו יותר חשוב מהתענוג שלי.
• הקליפות כמו שהן, נשארות, רק הן לא נקראות קליפות כי על פניהן בניתי את היחס שלי - עזר כנגדו.
• דווקא בגלל שהרצון לקבל נשאר ריק ועליו אני בונה השפעה - יש לי הרגשת תענוג נצחית.

• ואת החסרון שלי שנשאר ריק בכלים שלי אני לא ארגיש?

• אתה תרגיש אותו כחסרון שדוחף אותך להשפיע לאחרים, ואף פעם לא תהיה לך מנוחה.
• בגלל זה תרגיש כל פעם את התענוג.
• אנחנו לא יכולים להמחיש כל כך הדבר הזה.
• רב"ש נותן דוגמא כזו: למלכה יש אלף עוזרות.
• היא בעצמה רוצה להאכיל את בנה הקטן. למה? זה תענוג.

• האם ההשפעה מתקנת את הבהמה שלי? כי בשכל אני תמיד בהמה.

• בהמה זה לא הרצונות בדרגת הבהמה. הרצונות שמשמשים לדרגת אדם, כבר לא נקראים בהמה - אלו כבר מלאכים, קרבנות.
• הרצון אפילו מדרגת הדומם, אם מצטרפים לדרגת המדבר - הם חלק מהמדבר.
• אני אוכל משהו דומם צומח, אני מעלה את זה לדרגת החי.
• אני מעלה דומם שלי לקשר עם הבורא, זה הופך להיות רוחני.
• הקליפה הופכת להיות מלאך קדוש. למה? כי משתמשים בו כדבקות.

• האם הכוונה שייכת לרגש, שכל או שניהם?

• כוונה היא תוצאה מבירור פנימי שלי, ברגש שכל וכל האבחנות, והיא כוללת בתוכה כלי מוכן, שבו אני מקבל את התשובה, גילוי - וכוללת את כולם.
• אין רגש בלי שכל או להיפך. מה השכל ימדוד? אני תמיד מודדים את הרגש שלנו.
• עיני הדיין נפעלות מהרצון או ממה?

• האם אפשר למדוד את הרגש ממש כמו שמודדים את השכל?

• מה שאנחנו מודדים בשכל זה רק את הרגשות שלנו, אפילו שאנחנו לא מודעים לזה.
• רק נראה לנו שאנחנו מודדים דברים דוממים.
• הדיין, לעומת זאת, נמצא למעלה מזה. הדין שלו הוא דין צדק, העלה אותו לבינה.
• סתם מישהו שמסתכל לא נקרא דיין, הוא מודד הכל בחוץ לפי הפגם שלו. הכל לפי הפוקוס של הרצון לקבל שלו.
• רק ע"י התעלות מעל הרצון, אתה רואה. ראייה זו תוצאה מהרצון.
• רק העלאת הדין לדרגת בינה נקרא שעיניו רואות.

• למה צריך קבוצה או תחנונים כדי להגיע להשפעה?

• בשביל מה לך השפעה? מה מטרת הבריאה? להינות.
• הבורא עשה הכל כדי שאתה תהיה מחוייב להגיע אליו, לקשר עימו. כי הדבקות עימו ממלאת אותך.
• מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, שהאור ממלא את הכלי, דבקות עם הבורא.
• אם אני אגיע להשפעה לבד, איזה אור ימלא אותי? מי ימלא אותי?
• אור זה בורא, השפעה, ואני צריך להיות גם בהשפעה כדי לא לנטרל את הכלי שלי. הכל זה אחד.
• אני חייב לפנות לתכונת ההשפעה, לרכוש אותה.
• היא לא נמצאת בי, זה כח זר.
• אני מגלה שחוץ ממני יש רק דבר אחד. אני כולי רצון לקבל, והוא רצון להשפיע. אני רוצה לשלוט בו, בתכונה הזו.
• אי אפשר בלי הבורא, הוא מקיים אותי ומחייה אותי, וכל הצורות וההרגשות שלי הן העתקה מהבורא.

• שיר - יש לנו שיטה