22.12.09

חלק א' - זוהר לעם, פרשת "וישלח", עמ' 10, אות ע"ה

• הקדמה

• אנחנו לומדים בחכמת הקבלה על הנשמה. זה אותו החוש שמגלה את הבורא.
• הוא לא ברא כלום חוץ מזה.
• עכשיו אנחנו גם כן מרגישים את החיים שלנו באותו חוש, רק בצורה נסתרת. אבל בעצם הבורא ברא רק רצון אחד.
• כל הזוהר מתאר לנו איך אנחנו יכולים לעבוד במקום הזה, כדי לפתוח את החוש הזה, הרצון הזה. להרגיש בו את החיים.
• בלי ההשתתפות שלנו, זה לא יקרה.
• בתוך הרצונות האלו אנחנו חיים, ועליהם מאיר אור הבורא. הוא בעצם מחלק רצון אחד להרבה רצונות.
• ע"י השפעת האור על הרצון, הרצון נעשה מורכב, מגוון, מתחלק לחלקים שונים, ואפילו מנוגדים.
• יש כאלו שנגד, ושבעד האור.
• יש כאלו שמביאים אותנו לניתוק והתרחקות ממנו - אלו הם הרצונות הרעים.
• יש את אלו שמושכים ומסייעים לנו להגיע לקדושה - אלו הם קדושים.
• בדרגת החי, הצומח, המדבר - מלאכים, שדים, רוחות. הכל זה אנחנו.
• תלוי איך אנחנו מתייחסים אליהם - כמו אל קרובים אלינו, רחוקים מאיתנו, ואיך אני עובד איתם.
• איך אני יכול לכנות אותם? הרצון שלי, שקביל אופי, ע"י השפעת האור עליו.
• השפעת האור היא תמיד לטובה, כדי לקדם אותי.
• והרצון שבינתיים מתעורר ומביא איזו תגובה מזה, מביא כל מיני שינויים ומצבים - ועליהם אני מדבר.
• ישנם רצונות גדולים, יחסית קבועים, משתנים לאט - כמו דומם צומח חי. כל אלה תלויים בדרגת הרצון המדבר - נשמה.
• בתוך ההיכלות, פועלים רצונות יותר פעילים שנקראים רוחות, בתוך אלו פעילים ממונים (מלאכים), ובתוך זה, עוד יותר פנימה - נשמות.
• הזוהר פותח לנו עולם ומלואו. כולו הוא אני והרצונות שלי, כאילו שמתשתילים בי מצלמה, ומצלמים אותי מבפנים.
• ואז האדם רואה איך הוא בנוי מבפנים.
• גם הזוהר רוצה לתאר לנו עולם רוחני, שכולו הוא הרצון שלנו. הכל מיועד ומוגש לעבודת האדם.
• כשאנחנו היום קוראים זוהר, אנחנו צריכים לתרגם מייד כל כינוי, שם, לאורות וכלים. רצונות שונים שלי, שאני צריך לאתר בתוכי, למצוא קשר איתם.
• בעלי הזוהר מראים לי את מבנה העולם שלי, הפנימיות שלי, ובעצם כל מה שהבורא ברא. ובזה הוא מגלה לי את המצב הנצחי שלי.
• אסור להתייאש - הכל מושג ביגיעה.
• גם אם אנחנו מבולבלים, אטומים, קשי עורף - אנחנו צריכים להודות על כך שאנחנו נמצאים מול הספר. וזה לא תלוי באדם, אלא בנשמה שלו.
• ודאי שהאדם היה בוחר לעצמו מצב אחר, ולא מה שהבורא סידר לו - אבל צריך לקבל את זה למעלה מהדעת.
• בואו ננסה לשמוע כאן כל מילה בציביונה הרוחני.

• למה כתוב שהיצר הרע שולט בעולם?

• הכל מתחיל מהרע.
• כל הציורים והצורות והשמות הרעים - זה סה"כ הרצון לקבל לעצמו.
• וההיפך - וכל הציורים היפים זה לקבל ע"מ להשפיע, או להשפיע ע"מ להשפיע.
• וכולם בי.

• מהם נגעים?

• כל הפעולות בעל מנת לקבל שלי.

• מהי קטנות?

• שאין לו מספיק כח מלמעלה, רק ו"ק.

• מהם רוחות ומזיקים?

• תופעות בעל מנת לקבל.

• מהן שערות?

• רצונות להתקרב לקדושה.

• מהי רוח הטומאה שורה עליו?

• הרצון לקבל נעשה ללא כיסוי.

• למה ללכת יחידי מושך על עצמו רוח הטומאה?

• כי קדושה באה מחיבור.

• מהו גוף מת בלי רוח, בלילה?

• כל התיקון הוא ע"י חיבור.
• אם יוצאים החוצה מהשפעת הקדושה, צריכים יותר לא להיות לבד.

• מה התועלת מלקרוא על מצבים שהם שליליים?

• אני תמיד לוקח למקום ממנו אני מבין.
• בעולם שלנו, כדי ללמוד משהו, אני חייב לפרק את המצב.
• או שאני לומד על יחסים בין בני אדם, או על איזה מבנה של מכונית, או על מערכת מדינית, או משהו בטבע.
• אני חייב לפרק את הדברים הללו לגורמים. לתת-מערכות. בלי זה אני לא יכול ללמוד.
• אני לא בא מלמעלה, מהבורא, ביחס שלם למערכת, אלא אני בא מלמטה. אני יכול לראות רק הרגשה אחת, מקסימום שתיים, יותר מזה אני לא יכול לבדוק או ללמוד.
• אם אנחנו רוצים ללמוד מערכת גלובלית שנקראת מלכות דאינסוף, שהכל נמצא בה מלכתחילה, ורק אח"כ זה מתגלה כלפי האדם - שם זה פועל בצורה הרמונית כדבר אחד.
• אני צריך לצאת מהמערכת הזו, אנחנו יורדים מהאינסוף לגמרי, למצב שנקרא המצב המדומה - ואני נמצא מחוץ למערכת הגדולה הזו, ואני הקטנצ'יק נמצא לידה, ואני צריך ללמוד ולהכיר אותה.
• ובזה אני הולך להכיר את עצמי - אבל אני לא יודע את זה עדיין. אני הולך להכיר את המפלצת הגדולה הזו.
• בכוונה העולם שלנו מנותק - ואני מרגיש כמו באיזה חלום, שמקרינים לי איזה סרט.
• אני בא לאותה המערכת מבחוץ, מלמטה.
• במצב שאני נמצא בו יש רק כח אחד - האגו. ובכמה שמושך לעצמו - כך הוא קיים. ואני רואה את זה בכולם.
• בעולם ההוא, במערכת ההיא, קיימים שני כוחות - כוח המושך וכוח הנותן. את השני אני לא מבין.
• ואי אפשר במערכת ההיא, להבין אחד בלי השני. זה לעומת זה ברא אלקים.
• אני מקבל נקודה שבלב, וצרות מהצד השני -וסה"כ אני נדחף להזה.
• אני פותח ספר - הספר מסביר לי על הבועה שאני נמצא בה. ואני רוצה להכנס.
• ואז הזוהר מתחיל להסביר לי.
• אני לא רוצה לקרוא על הכוחות הרעים. גם המקובלים לא אוהבים את זה.
• בי"ע דטומאה לעומת בי"ע דקדושה - איפה זה כתוב? בעץ חיים של האר"י יש חלק פצפון על בי"ע דטומאה.
• כי מהקדושה ממילא תלמד עליה, כי הטומאה זה אתה.
• במערכת הטומאה אנחנו נמצאים תמיד. מה יש ללמוד? כל מיני היכלות דטומאה, גיהנום וכו'.
• ללמוד על בי"ע דקדושה זה ללמוד על משהו חיצוני. וזה גם יותר נחמד, זה מאיר לך, נותן לך תקווה לעבור איזו הרפתקה.
• אברהם בא מתרח - אבי אבות הטומאה.
• אח"כ יוצא ממנו קליפת ימין - הוא מוליד את יצחק וכנגדו יוצא לך ישמעאל, וכנגדם עשיו ויעקב.
• המערכת כל הזמן מתחלקת לשניים. הם מחזיקים זה את זה.
• כל החלקיקים התת-אטומיים קיימים רק עם חלקיק הפוך להם כנגדם.
• זה כוח אחד, שמתחלק כלפינו לשניים.
• זה לא כמו להפחיד ילד קטן - אתה הולך לגיהנום, עושים ממך סטייק וכו'. אלא אני לומד על הרצון לקבל שלי, שהוא עובר כמה רמות, עד שאני מגיע להשפעה.
• רצונות קטנים - אתה סתם עושה להם דוש - והם נקיים, אחרים אתה צריך להטביע, אחר אתה צריך לקלף ממנו קליפה כמו מלפפון, וכו'.
• כל דבר צריך לעלות מהעפר עד שמגיע לדרגה הגבוהה ביותר - דבקות בבורא. והאדם צריך לכלול את כל הכוחות הללו.
• הזוהר מסביר לי ממה אני מורכב. מה יעזור לי לשמוע על הטוב? אני בנוי מהרע.
• אם אני מסתכל על הרצון שלי, ועל מה שקראנו עכשיו - אני לא זוכר שום דבר, אבל הראו לי את זה ואת זה, וההתרשמות באיזשהו מקום נרשמה אצלי. עברתי דרך זה.
• הייתי בעשרות מקומות בעולם - ואני לא זוכר כלום. אבל זה נכלל בתוכי איפשהו.
• אני לא מודד את עצמי מה אני עכשיו יודע, אלא מה אני יודע היום שעוזר לי להשיג את המטרה הסופית.
• אני לא סובל מזה ששכחתי, אלא רק להצטער - האם בזמן הקריאה השתדלתי לאתר את זה כמה שיותר נכון.
• נתתי הרבה יגיעה, הרגשה אין לי כל כך. אני נתתי מקסימום, יותר מזה לא יכלתי. תן את המקסימום שלך, לא מבקשים ממך יותר.

• אם אני קורא על מצב שהוא רע, אני מעורר אותו?

• אני לא מפחד לעורר שדים ורוחות - הם נמצאים בי. מה יש לי לפחד? עין רעה? רוח רעה? רצון רע?
• ממה יש לי לפחד? שאני אחשוב משהו רע על מישהו? אני גם ככה עושה את זה.
• אין פה מיסטיקיה שאני מעורר רוחות ושדים. הגיהנום בי, השדים, הנחש, הכל בי.
• אני מלכתחילה הדבר הרע ביותר שנברא. נכון שיש דברים מאד לא נעימים שאנחנו מגלים, אבל אני קורא את כל אלו ברוח הקדושה, מביאים לי אותו המורים הקדושים שמסדרים לי את זה ככה.
• הם מספרים לי איך אני מורכב, וכמה שאני אסדר אותם כמו שצריך אני אגיע אליהם.
• אז אני מחזיק ביד שלהם, ורוצה לעלות אליהם.
• כנראה שאתה מפחד כי אתה מרגיש שאתה נמצא במקום חשוך, בלילה לבד.
• אבל יש לך חברים - לך איתם.
• כל עוד אתה לא קשור ליתר הנשמות, אסור לך לצאת מהבית.
• בחיבור ביניהם אתה תגלה שזה לא לילה, זה יום.
• בזוהר אנחנו רואים שאפילו בלילה לא זזים, אלא מוצאים איזו מערה. ואז שומעים מבחוץ רוחות ועצים שמדברים. וכל אלו הם דברים שמתקנים אותם.
• לא צריך לפחד לקרוא את דברים כאלו. אולי בעם נהוג לא לקרוא על טומאה, אבל אצלינו אנחנו מבינים שכל הכוחות הללו הם בנו.
• אני קורא את זה מהספר הקדוש, שמסביר לי את הגישה הנכונה לזה.
• כשאני פותח ספר, אני פותח אותו כדי להגיע לקדושה, לתיקון כל הרצונות הללו שהספר מספר לי, שכולם נמצאים בי.

• איזה חלק בי שכלול בו הכל, יכול לעשות החלטה להתחבר לקדושה?

• תקרא, ותתחיל להבחין בחלקים הללו בך.
• עליך להשתדל להכיר מה שהזוהר אומר.
• אף אחד מאיתנו לא יודע מילה אחת - על מה היא.

• האם אנחנו צריכים לתקן את עולם המושגים שלנו כדי לגשת לזוהר בצורה נכונה?

• כמובן, אין כאן חס ושלום איזה שדים רוחות וגיהנום שמחכים לטגן אותי על מחבת.
• צריך להבין שמתארים פה לאדם איך הוא מרגיש כשהוא מגלה את הכוחות האגואיסטים שלו - שהוא ממש נשרף בגיהנום, שרוצה לצאת מהם אבל הם מחזיקים אותו, מגלה שהם לא לטובה, אבל לא מסוגל לעשות כלום.
• כמו שמלאך המוות בא עם טיפת רעל על קצה החרב - והאדם פותח את פיו ובולע את הטיפה.
• כל הדברים הללו נמצאים בי - תכונות שלי שהורגות אותי.
• אין מצב יותר גרוע מזה.
• כשאני מגלה את הקליפות, וכנגדם את הכוח הטוב - שם אני מרגיש באמת גן עדן ומולו גיהנום. אי אפשר להרגיש זה ללא זה.
• הלוואי שנגיע למצב של רשעים בתורה - אלו דרגות גבוהות כנגד צדיק. אתה קופץ מרשע לצדיק וחזרה.
• ואסור חס ושלום לצייר את זה לעצמינו כמו הדתות!
• שמות רעים בתורה הם גילוי הבורא באחוריים, והכי טוב הוא גילוי הבורא בפנים. הכל זה גילוי הבורא, ושום דבר חוץ מזה.
• מה יש לך עוד לגלות? את הבורא שזה כוח אחד שפועל, וכל היתר זה אתה.
• ואז אתה, האינטגרלי, נמצא מולו. אבל ברגע שאתה מתחיל להשיג, אתה נמצא איתו בחיבור המתקדם.
• צריך לראות את התמונה הזו. אין יותר גרוע מהניתוק שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
• כשאני מרגיש את הכוחות הרעים, סימן שאני מתחיל להבין מהם הכוחות הטובים.
• יש לי בית חם וטוב, ואני נמצא ביער.
• אין מה לפחד מציורי הזוהר - אפילו הגרועים ביותר - זה נמצא בך, אלו הרצונות שאני רוצה להינות בהם.
• אם לא נחשוב כך, נגיע לגישה דתית, גשמית - לכאן מותר ולכאן אסור להכנס.
• לכן בעל הסולם טרח להביא לנו פירוש משלו, שעוזר לנו להבריח את כל הדמויות החיצוניות הללו. שחוץ ממני אין כלום.
• הבורא שנמצא מחוצה לי, מספר לי עכשיו ממה אני מורכב.
• זה ממש פשוט - כל מיליארדי המרכיבים של התמונה פשוט מסבירים לי איך אני מסודר, כדי שאני ע"י כל מיני מאמצים - אגלה אותו.

• למה אתה כבר לא מדבר על דרישה לתיקון בכוונות בשיעור?

• כי הזוהר בעצמו יכוון אותך לתיקון.
• הבעיה שלנו רק להידבק לזרימה שלו.
• אני נמצא בנקודה שבלב שלי בעולם חדש, ולא יודע כלום עליו.
• ברגע שאני אדע, אתקשר לדברים הללו, אני אדע לחיות באותו עולם.
• כמו שהאדם לא יכול לחיות בעולם הזה בלי לרכוש מספר מסויים של ידיעות, כך הנשמה לא יכולה לחיות ברוחניות בלי לרכוש את הידיעות הללו בדיוק שאנחנו קוראים עליהם כאן.
• נתנו לי רק נקודה, וברוך ה' שנתנו לי.
• אני לומד רק מתוך התכללות שלי עם הטקסט.
• אנחנו פותחים את העולם החדש הזה כמו תינוקות.
• אתה בשכל לא יכול אף פעם להרגיש את המדרגה הבאה, אתה לא מרגיש ולא רואה אותה.
• גם אם תדע בעל פה מה שכתוב כאן לא ייתן לך כניסה להרגשה.

• מה ההכנה שלי במהלך היום לזוהר?

• אנחנו לא נמצאים אפילו בפתיחה לזוהר.
• כל יום אתה משתנה, מבולבל, לא יודע מה קורה איתך.
• לאט לאט נחבר לכאן את כל חכמת הקבלה, לזוהר. זה המקור של הקבלה.
• הספר הזה הוא הספר העיקרי בחכמת הקבלה, כל הקבלה יצאה מהספר הזה. כל המקובלים כתבו מתוך הלימוד שלהם בזוהר. זה הספר ממנו כולם שותים חכמה.

• מה זו גאולה?

• כשנרכוש את תכונות ההשפעה והאהבה שיש לו, ואז נגיע לדבקות עימו.
• ישראל = שרוצים להגיע לאל.
• צדיקים = שמצדיקים אותו בכל פעולה ופעולה שלו.
• אור ההשפעה ואהבת הזולת, אפשר לפתוח רק בהתאם לבקשה שלנו לזה.
• כדי לדעת איך לפתוח לאט לאט, אני צריך אבחנה איפה זה נפתח בבת אחת - ומשתי האבחנות הללו אני בונה את עצמי.
• הוא מסביר לנו איך אנחנו פותחים את עצמינו לאט לאט, מקו דק, עד הארה מלאה - י"ב שבטים.

• למה בעלי הזוהר מסבירים לנו בדרגת דומם (שמש, ירח וכו'), בלי אדם, עופות וחיות?

• הם יודעים למה דווקא לעורר אותנו בצורה כזו או אחרת.
• הזוהר מעביר את ההסבר בכמה צורות מקבילות.
• כל מה שקורה באדם מוקרן בדרגות החי צומח דומם.
• תמיד מעורר רק כנסת ישראל, חיבור בין בני האדם - לא האדם עצמו, אלא בנטייה להתחבר עם האחרים.
• נקווה שניסינו למצוא בנו את כל האבחנות הללו, איפה אנחנו מורכבים מהם, ובאיזה יחס הם מרכיבים אותנו.
• רק לזה צריכים.
• לא אכפת לי שליליים, חיוביים, אני סה"כ רוצה להכיר את המערכת כדיין ניטרלי.
• ילד קטן סוגר עיניים, לא רואה דברים מפחידים, ואז הם נעלמים.
• זוהי האנטומיה של הנשמה שלנו.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 182, פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ"ד

• הקדמה

• האור חילק את הרצון לקבל אחרי צמצום א' לשני חלקים. החלק שיכול להיות דבוק לאור נקרא כח"ב, ולמטה מטבור ז"א ומלכות.
• צמצום ב' כבר מתחיל להיות מסובך. כי יש כאן שתי רשויות - בינה ומלכות.
• אבל זה לא משפיע עד כמה שאנחנו נתקדם בפועל לרוחניות. אני אדע קצת פחות, אבל זה לא ישפיע עלי למצוא את נקודת החיבור עם שאר הנשמות. וזה מה שיקדם אותי לרוחניות.
• גדלות דנקודים באה בשלבים. קודם גדלות לכתר, ואח"כ גדלות באבא. ואז אבא ואמא הם פנים באחור. כי אין בקשה מהתחתון. זה נקודת החולם.
• רק כשיש בקשה מצד התחתון, אמא פונה לאבא פנים בפנים - מבקשת ממנו אור חכמה להשפיע לזו"ן. זוהי נקודת השורוק.
• וכשאמא מעבירה את האור למטה, זה נקרא נקודת החיריק, וזה האור ששובר את הכלים.
• חיריק = זו"ן מקבלים את האור. וזו מטרת הבריאה. ואנחנו הזו"ן הללו. מטרת הבריאה שאנחנו נדע איך להשתמש במסך דחיריק. איך לקבל ממנו מנות קטנות.
• קטנות דנקודים = עליית ה' תתאה לנקבי עיניים.
• גדלות דנקודים = ביאת אור ע"ב ס"ג והורדת ה' תתאה מנקבי עיניים.
• כל תחתון, יש בפנימיותו, הכלים דאחוריים של העליון.

• למה מקובלים שמתארים את העולמות הרוחניים לא מתייחסים לעולם הנקודים?

• כי נקודים נשבר. מה יש לי לדבר על מה שנשבר.
• אני לומד את השבירה במידה שאני מתקדם קדימה.
• במידה שאני מגלה נכונות, גבורה, כוחות שלי להתקדם, מגלים לי - הנה, זה נשבר - צריך לתקן את זה.
• אני חי בעל מנת לקבל טוב מאד.
• עולם האצילות שקם מעולם הנקודים, משחזר אותו בצורה מתוקנת.
• אנחנו לומדים את נקודים די בדייקנות - חלק ו' וז' בתע"ס מדברים על עולם הנקודים בקטנות (בעיקר נקודות דס"ג) ונקודים בגדלות.
• המקובלים לא מתחייבים לספר לנו על כל מה שקורה במערכת העליונה.
• אין כוח בשום קשר בינינו להסביר את הדברים הללו. כי זה הכח האלוקי, האור, שמסדר את כל הכלים בבת אחת.
• כשאנחנו מסבירים אנחנו מסבירים הכל בצעדים.
• אנחנו לומדים רק כדי לסבר את האוזן, ושאתה עם הלימוד תנסה להגיע לכוונה הנכונה.
• עדיף לך לצאת ריק מהשיעור מאשר שתצא מסופק ומלא כרסך. במקום ש"ס ופוסקים - תע"ס. זה יותר גרוע. הידיעה שלך על חשבון תכונת ההשפעה?!
• בזוהר מדובר על אותו דבר, רק עם מלים אחרות, שמות אחרים. הם מצביעים על אותם הדברים, רק הכינויים שונים. העניין עצמו לא משתנה. לכן גם פה וגם שם צריכה להיות לי אותה הגישה - איך אני פותח את העליון שנמצא בי.
• ואז לפי הנטייה והבקשה לזה זה יתגלה, ולא חשוב מה אני לומד - פתיחה או זוהר.
• בזוהר יש לנו קצת יותר אחיזה שיניים, כי זה יותר ציורי. כאן זה לכאורה יותר סכימתי ויבש.
• אבל גם בזוהר אנחנו צריכים לעזוב את השמויות הללו, ולחפש אותן במובן הרוחני. שתהיה לי התפעלות רגשית רוחנית, במקום ההתפעלות הגשמית שלי עכשיו.
• אני לא מבין כלום ממה שמסופר כאן, זה עולה וזה יורד. זה לא מכניס לי טעמים כמו בזוהר, ולכן זה יותר קל לחשוב על המצבים הפנימיים שלי - שהנשמה שלי היא כמו מכונה עם פלאגים ופלטינות, טכנית, ולא שיש שם איזה עצים ופרחים כמו בזוהר.
• טוב ללמוד גם את זה וגם את זה במקביל - ולבדוק איך אני מתייחס לכאן ולכאן. ולהשתדל שהיחס יהיה שווה. כמה שאפשר. שלא אכפת לי איך מדברים על העולם הרוחני, אלא שאני מחפש את התכונות האלו בי. לא משנה אם אומרים לי אברהם יצחק יעקב, חסד גבורה תפארת, או אחד שתיים שלוש. זה לא משנה.
• צריך לראות את זה משני הכיוונים. זוהי סה"כ שפה, דבר חיצוני, כינוי. העיקר הוא להתעלות מעל השמות הללו.
• מה אכפת לי שזה "יעקב"? אח"כ אני מבין את הגימטריות, ויה"וה שמלא באורות מסויימים, וצורות האותיות - אבל זה לא משנה - הכל זה סימנים לאותו התוכן הפנימי.
• אני טועם עכשיו משהו - תחלק לי את זה לחומרים כימיים, מדידות, חום קור, וכו'. מה אכפת לי מזה? אתה יכול לרשום את זה איפה שאתה רוצה, תגיש את זה כמו ספר מתכונים. אני מרגיש את זה וזהו.
• אנחנו צריכים לטעום - אם אני טועם, אני לא צריך לדעת שם. שם זה רק לחיבור בין בני אדם, עד שאנחנו פותחים את העולם.

• שיר - ביחד נתפוס ת'מחר

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 103, מבוא לספר הזוהר, אות ט'

• הקדמה

• האותיות הן הכלים, הרצון לקבל שקיבל צורה ע"י האור שפועל עליו.
• הוא מביא אותו עד המלכות - והיא נקראת כלי.
• אותיות הן הרשימות האחרונות מהסתלקות האורות - הנקודות.
• אנחנו לא מדברים איפה שהאור מתכנן את הדברים, אתה לא תדע את זה, זה לא עניינך.
• אתה נמצא באזור בנקרא רצון לקבל. פה אתה חי, הוא שלך ואתה שלו. זהו.
• וזוהי הגישה הלימודית לכל חכמת הקבלה - היא אף פעם לא מדברת על שום דבר חוץ מהנשמה. אתה זה הדבר שהבורא ברא, ועל זה מספרים לנו המקובלים.
• הלימוד צריך להיות רק לצורך זה - גילוי הבורא בתוך הנשמה.
• מי שלומד לא לצורך גילוי תכונת ההשפעה בתוך הרצון לקבל, לא לומד תורה - אלא הופך אותה לסם המוות, הופך לעטלף.

• מהו האור שב"יע מקבלים למטה מאצילות?

• אור דתולדה, שמקבלים למטה מפרסא.
• יש לעולמות בי"ע אפשרות לעלות עלייה ראשונה, שנייה ושלישית. או למלכות, לזעיר אנפין או לז"ת דבינה דאצילות.
• התוספת הזו נקראת תוספת שבת, מועדים, יום טוב, ראש חודש.
• והתוספות יכולות לבוא מאיליהן, איתערותא דלעילא. או תוספות מהאדם, שעולה מבי"ע שלו לאצילות בעלייה אישית.

• מהם ג' צבעי הדיו (אדום, ירוק, שחור)?

• הם הכלים.
• והאצילות זה אור החכמה (לבן) שמתקבל בכלים.
• אפילו שאנחנו מרגישים את הכלים, אני לא מרגיש את התה הזה, אלא איך אני מתפעל מהתה.
• בזמן האחרון דיברו על גילוי החומר האפל בייקום. כל הייקום צריך להיות באיזון, חייבת להיות מסה גדולה בייקום שתשמור עליו מאוזן.
• יש הרבה דברים שאנחנו לא מרגישים ולא מגלים - ואין לנו לגביהם שום הרגשה.
• אבל כאן אנחנו מגלים שחייב להיות משהו - וקראו לזה חומר אפל.
• אי אפשר לזהות אות בצורה ישירה, אלא ע"י תגובות שמגלים על החומר שלנו.
• אני לא יודע מה זה התה, אלא יודע שאני מתפעל מזה בצורה כזו, ולהתפעלות הזו אני קורא "תה".
• אין לי התפעלות מהאור, אלא מהתפעלות הכלי מהפעולה של האור עליו.
• כל הקיום שלנו זה איך שאנחנו מרגישים את עצמינו בלבד.
• מקובלים מזהירים אותנו - אל תצא מההרגשה שלך. היא בטוחה. באותו רגע זה שלך.
• גם השכל - לאותו רגע אתה קובע, כל פעם לפום דרגא דילי.
• העיקר בשבילינו לחלק את הרצון, החומר שלך לחלקים.
• המקובלים אומרים לנו - הרצון שלך גדול, ואם אתה עולה ממקום למקום ברצון שלך, בהתאם לזה אתה מרגיש. ובזה יש לך בחירה חופשית לשנות את מצבך.
• מגדירים לי את הרצונות שלי, ומה שאני מרגיש בכל רצון ורצון. כי האור והכלי נמצאים יחד, והם נותנים לי נתונים התחלתיים שאותם אני מרגיש. ועל זה מספרים לי.
• הבחירה החופשית שלי היא באיזו צורה אני משנה את הכלים שלי.
• אסור לצאת מתוך הרצון. איך לדיין, אלא מה שעיניו רואות. אנחנו נמצאים בכלי דקבלה.

• האם אנחנו יכולים לדמיין מהות? הרי אנחנו יכולים לדמיין צורה מופשטת...

• גם הדמיון לא נותן לנו אפשרות לדבר אפילו על המהות.
• אין דבר כזה מהות שאנחנו יכולים להגיד עליו משהו, כי זה אף פעם לא היה בהרגשה ובהבנה שלנו.
• אנחנו לא מבינים מי אנחנו ומה שקורה מסביבינו במהותם.
• לפי צורת הבנייה שלנו, אנחנו פועלים בתוך הרצון, ומרגישים מה שמלובש ברצון. צורה מופשטת אנחנו יכולים לדמיין, כי פעם הרגשנו את זה בפנים. אבל מהות? לעולם לא. כי לא הייתה לנו פגישה עם זה לעולם. אחרי גמר תיקון - אני לא יודע מה יקרה, אבל בינתיים זה כך.

• איך המצאנו מילה שנקראת מהות, בלי שאנחנו יודעים ותופסים אותה?

• ישנה סיבה קודמת לי, שהיא הסיבה לזה שאני קיים ומרגיש.
• לכל דבר יש דבר שמוליד אותו.
• לה אני קורא מהות.
• מהי - אני לא יודע. ההשגחה מונעת ממני את זה.
• המהות זה הבורא, לא משהו שאני מרגיש בי, אלא הסיבה לזה שאני קיים. יש משהו שהיה קיים לפני - מה הוא - אני לא יודע.
• אתה יכול להגיד "שטויות - אין דבר כזה!". נכון. אין לי איך להוכיח לך שזה מה שאני חושב. זה רק נראה לי לפי ההגיון שלי.
• זה נקרא שאני בשלילת ההשגה, אני לא יכול להביא טענות בעד או נגד.
• לסיבה למה שקורה בכלל אני קורא מהות. ואני לא הולך לחקור אותה - אני חוקר רק בתוך הרצון שלי.
• גם אם אוציא את עיני מעצמי לקילומטר, ומשם אראה - אז העין שלי תופסת משם את הדברים.
• מה אנחנו עושים עם רדארים וטלסקופים? בסה"כ מצרפים לחושים שלנו עוד כלים. אבל לעולם לא נצא מהכלים שלנו, שאנחנו בנויים מהם.
• אתה יכול לחבר לי אלקטרודה למוח שלי ולשדר לי איזה פולס - ואני אגיד לך - ואו, עכשיו אני שותה תה!

• מהו רשימו, ואיך אני משתמש בו?

• רשימו זו הצורה שפעם החומר קיבל, אז אני מעורר את הרשימו הזה, כדי לחזור לאותו מצב קודם.

• אז המוח בעולם הזה הוא תרגום מוטעה של הרשימות הללו?

• למה מוטעה?
• מה ההבדל בין רוצה וחושב? חושב זה לא ברצון לקבל?
• הבורא ברא רצון לקבל ע"י האור, ועל ידיו משפיע על הרצון לקבל.
• ברצון לקבל יש כל מיני צורות התפעלות, שנרשמות בו ונהפכות לזכרון.
• השוואה בין התפעלויות נקרא זכרון. היכולת לעשות את ההשואה הזו נקרא מוח, שכל.
• אם לא יהיו לי נתונים, השכל לא יתפתח. רק אז יהיה לו על מה להתפתח.
• אני רוצה להנות בכמה צורות - ואז יש לי נתונים לעבוד איתם - איפה אני פחות משקיע ויותר מקבל. כך עובד האגו שלי - ומתוך זה השכל מתפתח.
• אם האדם לא נכלל מכל מיני התרשמויות, השכל שלו לא יתפתח.
• אתה רואה איך ההשגחה מסדרת שכולם יעברו מהכפר לעיר ויתקבצו יחד.
• אנחנו חייבים להיות מוכנים להתפתחות הרוחניות, אי אפשר שזה ימשיך להיות כמו קודם.
• אנחנו צריכים שכל, רגש, התפעלויות, אבחנות אישיות.
• ואחרי כל ההתפעלויות הללו אתה מגיע למשבר - כשהשכל שלך מוכן לעכל יותר ממה שההתפעלות הנוכחית נותנת לך.
• משבר זה שאני מוכן להתפעל מדברים יותר גבוהים, נעלים, ממה שהחיים הללו נותנים לי.
• אני מרגיש שזה הסוף - התפתחתי בשכל והרגש שלי בצורה כזו, שההתפעלויות שבהן אני נמצא הן קטנות מידי. כאילו שאני גר באיזה כפר בעולם.
• ורק מתוך כל ההתפתחויות ושיטות השלטון, וגישות המדע וכו' - עכשיו אנחנו מוכנים למשהו חדש. בשביל זה באה חכמת הקבלה. אתה רוצה חדש? הנה. אבל כל זה קורה בתוך הרצון.

• למה אנחנו מוכנים? מה חדש?

• לקנות התפעלויות חדשות בחומר שלנו, ברצון לקבל שלנו.
• אנחנו מיצינו את ההתפעלויות שלנו לקבל או לא לקבל. נמאס לנו. אנחנו משחקים בזה רק כדי לסחוב את עצמינו בחיים האלו.
• אנחנו מרגישים שהחיים האלו כבר לא ממלאים אותנו. כי ההתפעלות ברצון לקבל היא אחת - לקבל או לא לקבל.
• אנחנו רוצים התפעלות חדשה - מהנותן! ולזה אנחנו מתחילים להיות מוכנים.
• מצד שני - אתה יכול להגיד שזה רשימות שמתממשות בנו בהדרגה. ועכשיו נגמרו הרשימות הללו, והגיע השלב של הרשימות הבאות. הרשימות של להשפיע או לא.
• ועד עכשיו התנהגת כבהמה - לא היה לך עם מה לעבוד. ולכן חכמת הקבלה הייתה נסתרת.
• אם אתה נמצא רק באגו שלך, זה הטבע שלך - אתה לא צריך את חכמת הקבלה. אתה יודע לפי הפופיק שלך מה אתה צריך ומה לא.
• המקובלים ידעו מראש - שאחרי כך וכך שנים זה צריך לקרות.
• עכשיו זה או בעיתו או באחישנה. ולפני זה? כלום. סתם כצאן לטווח.
• עכשיו מתגלה משהו חדש - ויחד עם זה אתה צריך לגלות את השיטה. אנחנו רק בתחילת התהליך.
• האנושות לא מבינה שפועלים חוקים חדשים מצד מערכת ההשפעה, ולא רק מצד הקבלה.
• ועכשיו יש לך שני כוחות - וחכמת הקבלה היא השיטה לגלות את היחס הנכון בין כל החלקים.
• בהתאם להתקדמות שלך כלפי המערכת הזו, אתה מגלה ומעכל ומממש אותה נכון. אבל אתה צריך לדעת את החוקיות, הנוסחא שבמערכת הזו - וזו בדיוק חכמת הקבלה.
• האנושות נמצאת בטריפ שאפשר עוד לחיות לפי החוקים הקודמים. אבל אנחנו נגלה את זה, אין ברירה.
• רוצים למנוע את המשבר? את הבעיה הכללית? אתה תראה שעוד מעט זה יהיה הרבה יותר גרוע. אם מסתירים את המחלה, היא מתפרצת בצורה הרבה יותר קשה.
• אם היינו באמת פועלים, וחוקרים את התופעות - ולפיהן פועלים - היינו מתקנים את עצמינו לפי חכמת הקבלה ולפי המשבר.
• אתה לא רוצה להבין את מה שקורה בטבע, וקורא לעצמך ריאלי.
• כמו שבכלכלה הם משתיקים הכל ולא מתקנים. לא מקבלים את העובדות כעובדות שאיתן צריכים לעבוד. נמצאים בפנטזיות, כמו ילדים שסוגרים עיניים ורוצים להשאר במצב של היום.
• האדם משקר לעצמו.
• בקבלה אין ספק - רק חומר וצורה מלובשת בחומר.
• אתה כל הזמן רוצה לברוח למשהו יותר מתוק ונוח שמנותק מהחומר.
• הרופא אומר לחתוך - חותכים. אתה צריך ללכת לפי החוקים. זה לא נעים, כי זה נגד הרצון לקבל.
• העולם שלנו טועה בזה בגדול - אתה יכול לתקן בדרגת המחשבה, בזמן קצר וקלות, לעומת ייסורים שיכולים להימשך שנים, ורק משם המחשבה תעלה בעל כורחה, דרך ארוכה מאד.

• יש הרבה אנשים פשוטים שמרגישים שהעולם קטן עליהם. מה האלטרנטיבה שמגלים ברוחניות? מה מעניין בקבלה?

• אני לא מציע כלום. מה יש לי להציע?
• אני יודע רק דבר אחד - אם הרצון לקבל מממש את הרשימו שבו, הוא מרגיש את עצמו בנוח, בטוב.
• יש לך עכשיו מתגלה רשימו חדש, הוא נקרא נקודה שבלב נגיד, גם אותו אתה חייב למממש.
• תדע שעכשיו אתה צריך להסתדר עם קוטב של שתי רשימות, שאיתן אתה צריך לעבוד. וזו חכמת הקבלה.
• הקבלה אומרת לך - מצד אחד למממש את החיים ההכרחיים, ומצד שני להיגע לאינסוף.
• הבורא מגלה לנו את הטבע. זה בסה"כ עוד רשימו ברצון לקבל שלכם.
• עד עכשיו הרגשתם את העולם הזה, וחשבתם שאתם מתפתחים בעולם הזה, מימשתם אותם, ועכשיו מגיע עוד רשימו.
• הרשימו החדש לא מבטל את הקודם - רק צריך להסתדר ביניהם.
• וזה פשוט - עיקר המאמץ שלך צריך להיות ברשימו החדש - ויחד איתו יבוא גם הקודם. ואז הכל הופך למצב הבא - מלכות דאינסוף.
• מעבר לזה - כבר אין רשימות, אנחנו לא לומדים מה אח"כ.
• החוקים מוחלטים, הסולם מוכן, הכל מולך. רק חסר שאתה תממש את מה שקיבלת כדי לנצל את זה.
• ואם לא תרצה להכניס את הצורה לתוך הרצון, אתה בסוף תרצה. אם לא בטוב, אז ברע.
• המקובלים אומרים לנו - אין לך כלום חוץ מחומר, וצורה מלובשת בחומר.

• שיר - כפר גלובאלי