skip to main |
skip to sidebar
חלק א' - זוהר לעם, פרשת וישלח, עמ' 13, אות צ"ט
-
הקדמה
- הזוהר מסביר לנו באילו רצונות אנחנו יכולים להשתמש, ובאיזה לא.
- כל הרצונות הם לקבל, ויש בהם גבולות עביות, שעד עביות מסויימת אנחנו יכולים להיתקן ולקבל בהם בעל מנת להשפיע, בעביות אחרת רק בלהשפיע על מנת להשפיע, ובאחרים רק לצמצם ולא להשתמש בהם.
- אנחנו באים מהרצונות המקולקלים, ולכן אנחנו מתקנים מקל לכבד.
- בכל מצב אנחנו נמצאים בתמונה, בגילוי השלם, רק במידה קטנה - אז בכל מצב יש לנו את כל הרצונות, כל המכלול, כל הנשמה. - רק למשל במידה הקטנה ביותר.
- אפילו שעוד לא הגענו למצבים הללו, לתקן רצונות גבוהים ומיוחדים, אבל כשאנחנו קוראים עליהם, אנחנו מעוררים אורות והם מתקנים אותנו.
- אז כאן הוא מסביר לנו על רצון מיוחד שנקרא "גיד הנשה".
- האדם נמצא במצב קטנות - יעקב. מתגלים כל מיני רצונות, והוא מסוגל להישאר במצב קטנות בלי להפר אותו.
מהם איברי גופו של יעקב?
- רצונותיו.
- אנחנו עוד לא יודעים מה ההבדל בין המקום שמשם בא היצר הרע, וכל הדברים האחרים כאן. אבל מדובר בינתיים על רצון שאי אפשר להשתמש בו ולהעביר אותו בעל מנת להשפיע.
- לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה = זו כבר דרגת החי.
- כל איבר מחזק איבר כנגדו = דרגת המדבר.
- יש רצונות באדם שנקראים עובדי עבודה זרה - שבהם נמצא בעל מנת לקבל. מאמין בטבע, בגורל, בכל מיני סיבות לחיים שלו, חוץ מאין עוד מלבדו. זה נקרא עובד עבודה זרה.
- ואז על ידי זה מתחזק גיד הנשה. מחזק את הקשר שלו עם הכוחות המנוגדים לבורא. ומזה מתחזק סמאל, יצר הרע, שנמצאים בעצם בו.
מהם רמ"ח איברים?
- רצונות, שאם הם מתוקנים הוא נמצא במצב של קטנות. כנגד גלגלתא ועיניים.
- יש בפרצוף, ברצון הכללי שהבורא ברא - סה"כ תרי"ג רצונות - וכאן מסופר ומבורר עד איזה עומק אנחנו יכולים לתקן אותם.
- אף רצון אנחנו לא יכולים לתקן בעצמינו, לבד. אלא רק ע"י החיבור שלי עם החברה. כי כל התיקון זה החיבור עם אילו שנראים לי זרים.
- במידה שאני רוצה להתחבר עם כולם, שאני רוצה שכולם יהיו כאחד, לחבר את כולם בי, אני מגלה באילו רצונות ומחשבות אני יכול להיות מחובר, ובאילו לא.
- ואז אני מגלה, שאם הכל נמצא בי, אז הם תרי"ג. שאפשר לתקן אותם ביחס כללי אליהם. רק בעל מנת להשפיע (חוץ מהכרחיות - שלא יגונה ולא ישובח).
- על מנת להשפיע = לחבר כל מה שנראה לך זר, לעצמך. וזהו.
- ואת זה אני משתדל לעשות. אני מנסה לברר את כל הרצונות שלי.
- ואם אני עובד בצורה כזו, שכל הרצונות יחוברו למקור אחד - הבורא - זה נקרא שאני מתקדם למבנה שנקרא גלגלתא ועיניים, או רמ"ח איברים. וזה נקרא מצב של קטנות - יעקב.
- כל הרצונות שמתעוררים בי כדי לסיים לברר את מצב היעקב - נקרא גיד הנשה = סמאל = יצר הרע.
- וכנגד כל אלו אדם צריך לעמוד ולא להשתמש בהם - וכך מגיע למצב קטנות גמורה - יעקב.
- ט' באב בשס"ה ימות השנה = גיד הנשה בשס"ה גידים = המלאך סמאל בשס"ה מלאכים. לכן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.
- ישנם כל מיני צורות שרצונות מסויימים מציגים את עצמם לפני. זה יכול להיות דרך זמן, מקום, אוכל, מעשים וכו'.
- כי רצון סה"כ הוא רצון. זה כח. והוא מעורר בנו תופעות שונות בהצגתו אלי. זה יכול להיות צבע, צליל, מקום וכו'.
- גיד הנשה זה מושג, כח, רצון - שאם אתה משתמש בו, נהנה ממנו, זה נקרא שאתה אוכל גיד הנשה. איסור אכילת גיד הנשה - זה איסור השימוש ברצון המסויים הזה.
- יש בעיה במצב הקטנות, שיש עדיין חוסר כח לעמוד ולהשתמש ברצון הזה שנקרא גיד הנשה.
מיהו משה הנביא?
- יש בנו כאלו רמות, רצונות, מצב שנקרא משה - שאם אני מגיע אליו, יש לי קשר מיוחד עם הבורא.
- שאני יכול לראות ולהרגיש את הבורא, ולא בחידות.
- דרגת נבואה = קשר עם הכח העליון, שנקרא משה.
- יש בנו רצון כזה מגיד הנשה, שיכול להתעורר לפני גמר תיקון, שקוראים לו עובדיה (עובד+יה).
- שאר הנביאים נחלש כוחם - אם מתגלה אליהם גיד הנשה. לא יכלו להשיג כח לעמוד בו.
- "מי שלומד תורה" - איך לתקן את רצונותיו בחיבור עם אחרים, "ואין מי שיתמוך בו" - שאין לו סביבה תומכת בזה.
- "תלמידי חכמים" - רצונות מסויימים בנו. גם שודדים, שקרנים, הכל בי. רק נראה לי שהעולם הגדול קיים, אבל בעצם זוהי רק תצוגה של הרצונות הפנימיים שלי.
- אם אני מתקן את היחס שלי לעולם - אני מתקן את עצמי. אין עולם, הכל נראה לי, כבמכונה פוטוגרפית.
- המלכות הרשעה = הנטייה הטבעית של האדם לא מביאה אותו לכיוון החיבור.
- לא יכול לעמוד בצורה ישירה כלפי הבורא בהשפעה, אלא כולו על הארץ (נצח והוד = הירכיים לא יכולות להחזיק אותו = אין כח להשתמש בהם - בלקבל על מנת להשפיע), צולע על ירכו.
מתי תתגלה לי המציאות האמיתית?
- עד כמה שאדם רוצה להרגיש את כל המציאות כאחד - זה מתגלה לו כמציאות האמיתית.
- אנחנו עדיים לא יודעים איך זה יתגלה. הם נותנים לנו כללים פשוטים. מה שנותר לנו זה רק לפתוח את זה.
אבל אני לא מוצא כאן עניין של חקירה!
- אפשר לחקור דברים שנמצאים רק בחושים שלי, בשדה הראייה שלי.
- מדע זה רק כשיש לי חומר, וצורה המלובשת בחומר.
- האור העליון עובר ד' בחינות, עד שמגיע להרגשת האדם. החקירה יכולה להיות רק בבחינה ד' בלבד. רק שם יש מקום למחקר, למדע.
- אחרי הרבה יגיעה שלי, ומציאה, אני אוכל להתייחס אליהם כמקובל, שמקבל שמקבל את ההתפעלויות בכלי שלו, ואז הוא בודק. רק אז אני יכול להיות מדען, מקובל.
- בגישה שלנו כלפי חכמת הקבלה אנחנו לא מדענים - אנחנו כמו תינוקות שפותחים את הפה ומחכים למזון, מאבא ואמא הרוחניים שלנו. ואז יבוא הכח שיגדל אותך.
- אחרי שאני קולט את העולם, אני יכול להרגיש, להבין והלאה.
- גם בתכונת הבינה, חפץ חסד, אין מחקר. רק כשאני נכנס ללקבל על מנת להשפיע - שם יש כבר מדע.
מהו הרצון לקבל שמתגלה בירכיים? בידיים?
- התורה מדברת על האדם עצמו, ולא על כל מיני דברים מסביב.
- בירכיים - נצח והוד - מתעורר הרצון לקבל, וגם בידיים - חסד וגבורה - בדרגה יותר גבוהה.
- אברהם ויצחק אלו תכונות קודמות להתגלות יעקב שבאדם, שכבר תיקן אותם.
- אברהם ויצחק מתגלים מלמעלה. הבחירה החופשית, הבנייה העצמית - מתחילה מיעקב, מהקו האמצעי. ממנו מתחיל ה"אני" של האדם.
- כדי להגיע מדרגת יעקב לישראל, אתה צריך שהאגו הזה יאבק בך, יתגלה בך.
מה הכוונה ב"הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו"?
- חייבים להגיע למצב שהכח הרע חייב להיות ברגעים מסויימים יותר חזק מהכוחות הטובים, ובלי זה אי אפשר להמשיך בתיקון. הטוב מתגלה ומתחזק רק ע"י הרע שמצטרף אליו.
- אנחנו משתדלים לאתר בנו את המאבק, התיאטרון הפנימי הזה. איפה כל זה נמצא בתוכי?
- המצבים הללו קורים באדם כל הזמן, רק צריך להיות ערים אליהם.
- האדם רואה דרך יעקב.
- הרצון הגדול בא לאדם, כדי שיתגבר עליו.
- אותן האבחנות שסיפר לנו עליהן קודם - יעקב, עשו וכו', עכשיו מסביר לנו אותן בגימטריא, בחשבון. 8 חלקים (8 מלכים) שבכל אחד יש 4 חלקים = 32 (ל"ב).כפול עשר ספירות = 320 (ש"ך) ניצוצים שנפלו בשבירת עולם הנקודים.
- אנחנו מסה"כ מה שיש לנו, מבררים עם מה אפשר 288(רפ"ח) ומה אי אפשר לעבוד 32(ל"ב). זה נקרא בירור, ולא צריכים יותר. לעבוד עם ט' ראשונות, ועם מלכויות לא לעבוד.
אבל אני לא באמת מסוגל לעבוד ביותר מקו דק!
- כמובן שאנחנו לא יכולים לעשות כך, ולא מסוגלים יותר מקו דק - נכון. אבל בזה אנחנו מבררים את העיגול.
- לא מדובר כאן שאנחנו צריכים לתקן, אלא רק לברר, והאור עושה את שאר העבודה.
- תיקון על ט' ראשונות אנחנו מסוגלים לבקש. תיקון על מלכות אנחנו אפילו לא מסוגלים לבקש. זה לא באמת שאנחנו מתקנים את ט' ראשונות.
- התענוג במלכות הוא כ"כ גדול - שאומרים לנו - אפילו אל תנסה. כי זה החומר שלנו. שם הבורא לא נמצא איתי, אני מנותק מהגדול. אני מייד מזיק לעצמי, כמו ילד שמתנתק מהיד של אמא.
- מבקשים מאיתנו רק לברר. גם הבירור איפה הל"ב אבן ששם אני לא יכול להיות עם הבורא - זה מספיק.
אז גם בתקופת ההכנה אני אמור להרגיש חושך כל הזמן אם כך?
- עכשיו חושך לי בגלל שהתענוג לא ממלא את הרצון שלי, בכלל לא בגלל שאני מרגיש בהפכיות מהבורא. הלוואי שהיינו במצב של חושך תמידי בגלל גילוי הרע!!
- חושך זה כשאני מנסה להתחבר עם אחרים למרות שאני מנוגד אליהם - כשאני רוצה להשפיע להם ולא יכול - זה נקרא חושך, לילה.
- האור המאיר לי זה כשאני מגלה שאני מסוגל כן להשפיע להם. זה כל ההבדל בין חושך לאור רוחני. בשביל זה אני צריך את המאור המחזיר למוטב, שישנה לי את התפיסה שלי, את ההגדרות שלי. ברוחניות אנחנו מודדים הכל כלפי כח ההשפעה.
- עכשיו אני לא רוצה שום השפעה, "עזוב אותי ותן לי להנות מהחיים".
- אם אני רוצה ללכת לקראת ההשפעה, אני צריך להתחיל להתקדם לבורא עם הנקודה שלי, עם הקבוצה, ההפצה - כדי לעורר עלי כח ההשפעה, שיתן לי את כח ההשפעה.
- ואז אני מרגיש שאני לא רוצה את זה. בשביל זה ללמוד?! אני לא יכול ללמוד כדי להגיע למצב שאני נותן לאחרים. רק אם אני מרגיש שזה ממלא אותי או מבטיח לי משהו.
- רוחניות זה לא להיות מפוצץ באיזה תענוג. זה להיות בחושך, בהסתרה, בדרך.
- העולם מתהפך אם אני חושב כך או אחרת. הכל בי.
- מי נסתר? תכונת ההשפעה.
- כשאני לא רוצה אותה, וכן רוצה אותה - אני מגלה שזה חושך על פני אור. לא יכול להיות זה בלי זה.
- אתה רוצה או לא רוצה להשפיע? הייתי רוצה, אני אני לא רוצה בפנים.
- רק זה כנגד זה - זה נקרא הסתרה.
- ההסתר הזה זה כבר מאד מיוחד.
חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 183, פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ"ו
-
הקדמה
- אותיות = כלים.
- נקודות = אורות המחיים את האותיות ומנענעים אותן.
- אור ע"ב ס"ג שמגיע לכתר דנקודים נראה אור דחולם. וע"י זה אבא מקבל גדלות. כמובן שלא מדובר על האור עצמו, כי עליו אנחנו לא יודעים כלום.
- האור הזה מגיע מגלגלתא, מא"ס, ומתפשט לע"ב, ולפני זה מתפשט למטה מטבור דגלגלתא, ליסוד דגלגלתא, שאמור להגיע לגדלות בנקודים - ולכן דרך יסוד דא"ק הוא מאיר לאבא ואמא דנקודים, שמתלבשים עליו.
- האותיות מתחילות מז"ת דבינה. משם מתחיל להיות רצון לקבל מצד הנברא. "הבורא רוצה להשפיע לי, איך אני משפיעה לו? אם אני לא אקבל אני אשפיע לו." אבל, מז"ת דבינה מתחילה קבלה, "כי הוא רוצה את זה".
- כל הנקודות שאנחנו לומדים כאן, הם יצאו מהנקודות דס"ג (ז"ת דבינה). אותו חלק של בינה שרוצה להתערבב עם נה"י דגלגלתא ולמלא אותה. זו בינה שרוצה להשפיע למלכות.
- מעכשיו זה הכל ז"ת דבינה שרוצה לתת לבורא, ע"י זה שהיא מקבלת. זוהי כל הפעולה שיש מז"ת דבינה ומטה. כל מה שיש למעלה מטבור - כתר, חכמה וג"ר דבינה - זה למעלה.
- עולם הנקודים נמצא בז"ת דבינה. ואח"כ יהיו שם עולמות בי"ע.
- מה נשבר? היחס של הנברא, שגילה שלא יכול להשפיע לבורא. "אופס, לא יצא לי".
- למה לא יוצא לו? כי מתגלה נקודת היסוד, הישסו"ת, היש מאין שבו. ושם יוכל לברר אותה ולהתחיל לקבל בעל מנת להשפיע בעצמאות לבורא. זוהי תכלית הבריאה.
- אבל ההתרחשות האמיתית מתחילה רק מז"ת דבינה ומטה.
- ולכן, סביב האותיות יש לנו נקודות.
- מהן הנקודות? יחס הבינה לאותם הרצונות.
- כשנותנת להם מלמעלה זה חולם. כשממלאת אותם בפנים = שורוק. כשמנסה למלא אותם ונשבר ולא מצליח = חיריק.
מהי תכונת הבינה?
- בינה רוצה לדמות עצמה לכתר. אין חוץ מהוי"ה כלום.
- טיפ: אם התבלבלת - תחזור להוי"ה.
- כל מה שאנחנו עושים זה בירור ההוי"ה. אין לה ביטוי.
- כל מה שאנחנו עוברים על בשרינו זה לברר את שם הו"יה. ויהי ביום ההוא הוא אחד ושמו אחד.
- בינה רוצה להשפיע לכלים דקבלה, כדי על ידם לגרום נחת רוח לבורא. וזה מה שנעשה בפעול, ואז נשבר.
מהן שתי דרכי ההארה של גלגלתא לעולם הנקודים?
- הארת טבור = חולם. מאיר לאותיות למעלה מהן. מגיע לכתר דנקודים (זכר). ואינו מתפשט באותיות עצמן, נשאר בג"ר.
- הארת דרך היסוד = שורוק = ו' + נקודה = עומדת תוך שורת האותיות. מגיעה לאבא ואמא דנקודים = נקבה דראש דנקודים. מתפשט לגוף = ז"ת דנקודים = האותיות.
- אבא מקבל דרך חולם, אמא מקבלת דרך שורוק. כי הם פנים באחוריים.
מה ההבדל בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה?
- יש בינה מעוני - שאין בה כלום גם ככה - ממש חכמה גדולה לדחות אור חכמה במצב כזה...
- ובינה מעושר - שהיא מלאה בחכמה והיא משבחת חסדים - זוהי שלמות.
- אנחנו עולים מלמטה, שאין לנו כלום גם ככה, רק צער. זו לא בינה שבאה משלמות, אלא מבלתי שלם.
- האמא יכולה להגיד - אני לא רוצה חכמה - זה חלק מגדלות בינה.
- כתר נמצא בגדלות, אבא נמצא בגדלות, אמא לא.
- ואז מגיע יסוד דא"ק - "אמא, הילדים שלך רוצים לקבל, שכחת?" - ואז היא רוצה.
חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 104, מבוא לספר הזוהר, אות י"ג
-
הקדמה
- מי אנחנו? הרצון.
- האנשים אפילו לא מודעים לזה, שהחומר זה לא מה שאני מרגיש בידיים, אלא זה הרצון שלי שמראה לי את צורתו.
- מהות - אני לא מכיר אותה.
- במהות יש סדרת פעולות - ד' דרגות ההתפתחות, שכך היא מראה את עצמה.
- איפה אנחנו יכולים לחקור? רק בבחינה הרביעית. כח הקודמות הן תכונות.
- ואיך אני חוקר אותן? רק בהידמות אליהן.
- את הכתר אנחנו לא משיגים, אלא רק את הפעולות שלו, "ממעשיך הכרנוך". מתוך זה שאנחנו עושים את אותן הפעולות שלו.
- למה אנחנו לא יכולים להשיג את המהות? כי אין לי אליה חסרון. אני בסה"כ תופעה ממנה.
- אנחנו יכולים להידמות לביצוע שהמקור עושה, איך שהוא החליט להציג את עצמו לנו, אבל לא אליו.
- הוא לא יכול למסור לנו את עצמו, יש "הוא" ו"פועל". ואני יכול להידמות רק לפועל.
- אנחנו פעולה של הבורא.
- דווקא לצורה המופשטת יש לנו חסרון, כי זה היה פעם בנו. הרגשנו את זה פעם. אבל בגלל שזה מנותק מהחומר, אנחנו יכולים לטעות בזה - אין לנו ביקורת שנברח לדברים דמיוניים שלא קשורים לחומר.
- מהאבחנות חו"ב תו"מ - אנחנו יכולים להתעסק רק במלכות. למעלה מזה - לא.
- אחרי שבחינה ד' יצאה, היא גילתה את כל הקודמות ועשתה את כל הפעולות. בה אנחנו נמצאים, ורק ממנה אנחנו מדברים.
- לדבר על צורה המלובשת בחומר - זה לדבר על 9 בחינות שנכללות במלכות. על ט' הבחינות שנמצאות לפניה - אי אפשר לדבר.
- על כתר? בכלל אי אפשר לדבר. רואים את זה בעולם אצילות - "עד דלא ידע".
- מי שרוצה להכנס להרגשה הרוחנית, צריך להגביל את עצמו ולהגיד - אני חומר, ואני יכול ללמוד על החומר ועל הצורה המלובשת בו.
- באיזה מסך שלי אני מרגיש את הרצונות שלי?
כמו שאין לי חסרון לאצבע שישית, איך אני יכול להתפתח למשהו שאין בי עכשיו?
- אף פעם לא תגלה שחסרה לך אצבע שישית.
- בהתקדמות שלך כלפי הרוחניות, תתכלל עם כל מיני חיות למשל. תרצה כל מה שהן רוצות. תרגיש רצונות של צמח, אבן. כל זה נמצא במלכות, באדם, שכולל הכל.
- עוברים דרך האדם שמתקדם לרוחניות רצונות ששייכים לחיות, לצמחים, לדומם. זה נמצא בנו, אנחנו מגלים את זה בנו. דצח"מ.
- אבל אצבע שישית - הן כאלו שלא נכללות במלכות, ברצון הזה. מהבורא לא השתלשל כזה אור שברא כזה רצון, אצבע שישית. למה? לא יודע. לא שואל.
- אחרי שאני נמצא בתוך הרצון - רק לפי חמשת החלקים שמוטבעים ברצון אני יכול לעשות חשבון.
- אני יכול לעשות חשבון לפי שבע ורבע ולא לפי חמש? לא יכול.
מה זה שאני ארצה מה שחיות רוצות? צמחים?
- תרגיש שמתלבש בך רצון ששייך לחתול, לנמר, לדג. ישנן כאלה אבחנות, כי האדם נכלל מכולן.
- זה בניגוד לרצון לאצבע שישית - רצון שלא יכול להיות קיים באדם.
איך אני צריך למקד את כל העבודה הפנימית שלי? על מה לפקס אותם?
- אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
- אני צריך לעבוד עם המצב הריאלי שלי, בלי להתפזר.
מאיפה בא הרצון לתכונת ההשפעה?
- מלמעלה. אלא מאיפה?
- יש מקור אחד בלבד.
- האור כולו השפעה.
- רק מה שהוא עשה - פתאום בתוכו נעשתה נקודת קבלה, והוא התחיל לפתח אותה, לנפח אותה, נכנס בה.
- זו נקודת הרצון לקבל, והאור זה הרצון להשפיע.
- הרצון לקבל שיש לנו בנקודה הזו - הוא גם מהאור.
- ואח"כ האור נותן לרצון לקבל הזה שבא ממנו - התגלות.
- שיתגלה שהשורש שלך הוא שורש מהאור. שכבה יותר פנימית בך.
- ואז אתה מתחיל להשוות בתוכך את שתי השכבות הללו. אני רוצה לכאן או לכאן?
- ואז מתוך המאבקים, ההרגשות, מתחיל להתפתח הלאה.
- גם הרצון להשפיע וגם הרצון לקבל שבו - באים מהאור.
- אין בכלל רצון לקבל, זוהי רק העתקה מהאור. הטבעה, צורה הפוכה.
- הוא רצה שמישהו ירגיש עצמו, יקבל אותו, ירגיש אותו, אז "כאילו" שם עליו כפפה.
איך אתה מגדיר נשמה?
- רצון.
- רצון להשפיע.
- לא של הבורא - אלא זה שמתעורר על פני הרצון לקבל.
- מידת ההשפעה שנמצאת ברצון לקבל. בתוך הרצון לקבל. חלק אלקה ממעל.
- אם יש בי רצון אחד - שעל ידו אני באמת רוצה להשפיע למישהו - זה כבר נשמה.
- הנשמה שלי מורכבת מרצונות כאלו בלבד.
- ואני מודד אותה ברוחב ואורך הרצונות הללו.
- לפני הנשמה - יש לי דמיון שיש לי רק רצון לקבל.
- אבל זה לא קיים - אלא רק כהעתקה מהמשפיע, מהאור.
- האמת, שחוץ מהשפעה, עולם א"ס, אין כלום. כל מה שאנחנו מרגישים זה רק העלמות, כדי שאני ארצה שזה יהיה. זה משחק הסתרה.
- אם אנחנו משתנים ע"י האור העליון - זה מדע.
- אני יכול לעלות, לרדת, לעשות כל מיני שינויים שבי.
- ואז אני לומד את צורות הרצון. לא הרצון עצמו. עביות שבו.
- אבל העיקר בשבילי - ללמוד צורות הרצון. זו נקראת צורה המלובשת בחומר.
- צורות ההתאמה לבורא. במה אני דומה לו, איך אני עושה מה שהוא עושה. בשביל זה אני זקוק לדוגמא ממנו - אח"פ שלו.
- חיפשתי דוגמא ממנו, פתאום אני מגלה שהוא נמצא בי. אח"פ דעליון נמצא בגו"ע דתחתון.
- עכשיו אני מסתכל על אח"פ דעליון, שאני לא רוצה אותו, כולו השפעה, אני לא רוצה את זה.
- תתגבר, תבקש מהחברה חשיבות, תתלבש עליו, תעתיק אותו, כמו שעווה או פלסטלינה - למה? כי הוא כולו אור, ואתה כלי. ובהתלבשות עליו אתה עושה את אותה הצורה. החומר שלך הפוך. אז הפוך על הפוך עושה אותך ישר.
- ואז זה נקרא שאתה השגת את זה שעצמך. קודם שנאתי את זה, ועכשיו זה חשוב לי. ואת זה החברה עושה - שטיפת מוח.
- זה נקרא לבחור כל פעם בסביבה יותר טובה, חזקה.
- ואחרי שאני מעתיק אותו בכל מדרגה ומדרגה, אני יכול להשוות ביניהן. וכך אדם מגיע.
- באדם גדול, יש את כל הצורות מהילדות שלו, סוחב אותן ולא יכול להיפטר מהן.
- צורה המלובשת בחומר זה מדע, זו חכמת הקבלה - ממעשיך הכרנוך. זה העיקר. ואז לא אכפת לי החומר עצמו. שעווה, פלסטיק, פלסטלינה, מתכת, עץ - העיקר הצורה. שאני מדמה את עצמי לבורא.
- אני לא משנה את דצח"מ, לא יכול לשנות אותם. אנחנו לא מתעסקים עם החומר עצמו. אלא רק בדבר אחד - איפה הצורה שאני צריך להידמות אליה? חוץ מזה שום דבר לא שווה.
- זה הכל רשימות שמתעוררות בי (ובכל העולם).
- מה ההבדל בין בעיתו לאחישנה? החיפוש אחר צורה חדשה, יותר מתקדמת במדרגות. יותר דומה/דבוק לבורא.
כשהיא מגיעה, איך אני מזהה אותה?
- היא לא מגיעה סתם, אלא רק בהקדם הרצון שלך. לא סתם כך, אוטומטית.
- מתגלות לך צורות הפוכות - מה שלא השגת.
- במקום להתקדם, אתה מתחיל לראות עד כמה אתה בצרות, בבעיות.
- אני צריך לגמור 12 שנות לימוד נגיד. אם אני לא מתקדם מכיתה א' לב', אני מפגר? אני צריך כח שמעורר אותי להתקדם. הצורה שלא השגתי במעבר מכיתה א' לב', מתגלה כחושך, ייסורים. אותה הצורה שלא התקנתי על עצמי מתוך הרצון שלי. הרוחניות שהייתי צריך להיות שם ולהנות ממנה. אני לא רוצה אותה, אלא מוכן להיות בהפכיות ממנה - וזה מורגש כייסורים.
- אם אני צריך בכל יום להתקדם במשהו לקראת הבורא, אם אני לא מקדם אותו בעצמי, אני מתחיל להרגיש את זה כשלילי, כצרה.
- הבורא שולח לי צרה? לא. מתגלות בי צורות שלא יכולות להתלבש בחומר שלי. אלו אותן הצורות שלא רצינו לקבל בתור צורות השפעה. מתגלות בי כסבל.
- בין כך וכך אתה תתקדם - אבל איך?
- הצורות הללו לא יתלבשו בך בכל זאת, אתה תהיה חייב להסכים אותן, לרצות אותן ולהתכלל מהן.
- אין מקור אחד לייסורים, פרטיים או גלובאליים.
- כל הדברים הטובים באים מזה שהבורא מתגלה (בי = הצורה בחומר שלי). כל הרעים באים כי הבורא נסתר (בי = הצורה ההפוכה מתגלה בי).
אם אני לא מסוגל למצוא עבודה, איך אני מתאים את זה לבורא?
- אתה צריך לחפש עבודה בכל הכח מהבוקר ועד הלילה, ויחד עם זה אתה צריך להיות בטוח שכל זה בא מההפכיות שלך מהצורה הרצויה שלך.
- אם היית במצב רוחני, וודאי שהיית שרוי בכל טוב.
- במה זה תלוי? באם קיבלתי את צורתו או לא.
- יש לימוד, ויש מעשה. צריכים אחרי כל הלימוד לממש את זה - ואז תראו שבעל הסולם כותב לכם את זה מתוך המעשה.
- זה מה שאתה מגלה - את ההפכיות שלך מהבורא, וזה מתראה לך בזה שאין לך מה לאכול.
- אם היית דומה לו, לפי הדרגה שלך, לא היה חסר לך כלום.
- ההסתר שלך מביא לך את כל הצרות, הגילוי מביא לך כל טוב. השאלה היא מה תרצה כשתהיה בדבקות איתו... אבל עדיין זה נקרא שאתה בכל טוב.
- אז איך כל המקובלים הללו עברו כאלו ייסורים? אנחנו לא מבינים את זה.
- הכל תלוי במידת ההתאמה שלך לאור, לבורא.
- זה נכון לתלות בו את הדברים, אבל תלוי באיזה מצב אתה נמצא.
- אם אתה ברוחניות, זה בסדר, אתה כבר בקשר איתו, אתה יודע מה לעשות. בגשמיות לא.
- הבלבולים שלך עכשיו הם קטנים. כשתכנס לעולמות רוחניים, שם זה בלבול הרבה יותר גדול. בצורות שאתה לא יכול לתאר. זה בהתאם לדרגת האדם.
ברוחניות למקובל, כל הבלבולים הגדולים הללו זה כיף, זה תענוג? אתה נהנה מזה?
- אתה חושב שרוחניות זה מציאותי פחות מגשמיות?
- רוחניות אלו חוקים כאלו, שהגשמיות לא נחשבת בכלום. מצד שני, האדם חייב לפעול בה ככולם.
למה צורת ההשפעה לא מתלבשת בי, והצורה ההפוכה כן מתלבשת בי?
- כדי שתהיה לך בחירה חופשית שאיתה תרצה להכיר אותו ולהיות כמוהו.
- כשאתה מקבל בימין ושמאל אין לך עדיין בחירה. היא מתחילה רק בקו האמצעי שאתה בונה משניהם.
למה הבורא עשה אותה הפוך ממנו, ואני חייב להיות כמוהו?
- אתה לא.
- עכשיו הוא מגדל אותך כך, אבל אח"כ הוא משחק איתך הפוך.
- "קח מה שאתה רוצה, רק עזוב אותי. קח את כל הצעצועים בחנות, רק עזוב אותי".
- אח"כ אתה לא מתקדם כי הרע דוחף אותך קדימה, אלא כי הטוב מושך אותך, ואתה צריך ממנו להתפטר.
- כשאתה צריך להחליף את כל הטוב מלמעלה בטוב מלמטה זה לא פשוט. אבל אנחנו לא צריכים יותר מזה.
- אנחנו צריכים את הצורה שלו, וזהו.
- אם אני מתקדם על ידי רע או טוב, זו הכרחיות.
- תמיד הבחירה שלי האם להיות דומה לבורא צריכה להיות חופשית. ואנחנו עדיין לא שם. כשנהיה שם זה נקרא שיש לנו מסך של חפץ חסד, שאני לא צריך כלום.
- אני לא שרוי בטוב, אלא נמצא למעלה מהאגו שלי.
- קשה לנו מאד לתאר מה זה להיות ברוחניות.
- שיר - האהבה היא האור של חיינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה