26.1.10

חלק א' - זוהר לעם, פרשת בא, אות ס"ח

• הקדמה

• רק כוחות הקשר בינינו מהווים את המבנה הרוחני.
• כל שיותר תהיה מחובר לנקודות שבלב, בתוכך, כך תרגיש את החיבור, וכך תתחיל להרגיש ולהבין מה הזוהר מספר.
• הניתוק הוא הסיבה לכל רע. והחיבור הוא סיבה לכל טוב.
• כל הבעיות של חולשה בדרך, נפתרות רק ע"י ערבות, כוח בטחון שניתן ע"י החברה, מלמעלה. זו השתתפות הבורא איתך. הפיכת כלי הקבלה לכלי השפעה.
• מלמעלה נותנים לנו אך ורק הזדמנות להתקדם. מעלים בקודש ולא מורידים.
• רק על פני היצר הרע שמתגלה לנו מלמעלה אני יכול להתקדם. נותנים לי קשר רע, ואני צריך להפוך אותו לקשר טוב.
• העשבים גדלים סביב היאור השוקט, בכל צד. ואז עולה התנים בין העשבים ומתגדל ביניהם.
• העשבים הם האור שצמח מתוך החושך.
• כל פעם שהתחתונים רוצים להמשיך חכמה ממטה למעלה, העשבים הללו מתייבשים. הם דוחים חכמה, ומאירים רק לצד ימין, לחסדים.
• באור חוזר מתגלה האור הישר.
• אם האור החוזר מתמעט, האור הישר נעלם.
• איפה כל זה אצלי? זה בטוח קורה לי בפנים...
• נותנים לי פה סיפור שאני לא מבין ולא מרגיש, כדי שאחפש לבד. כדי שאתן מאמץ. לפום צערה אגרא.

• אות ס"ט

• נחש בריח - משום שסוגר ב' הצדדים ימין ושמאל, ואינו מניח להתפשטות קו הג' המכריע ביניהם.
• יוצר להזיק לעולם פעם ביובל.
• פוגם בקו האמצעי ואינו מניח שיכריע בין הקווים.
• יובל = מוחין דבינה.
• פעם אחת = קו שמאל של היובל.

• אות ע"א

• מה שחסר זה המאמץ.
• אנחנו שומעים את הסיפור, ולא רוצים לחדור לתוכו למה שנקרא בנו.
• זה הסוד. מה שקורה בנו.
• מה זה תנין, חדקל, עקלתון?
• אני חייב להתאמץ לתאר את הדברים הללו בי.
• ד' הנהרות הם כנגד ג' קווין, ומלכות.
• במסך דחיריק דקו אמצעי, יש בגניזו מלכות, שכל דבר שנוגעת בו ממיתה אותו.

• אות ע"ב

• נחש הגדל במים אינו חזק כזה שגדל ביבשה.
• מאורות חסר ו' - שכוחו חזק להמית לכל.

• אות ע"ג

• "לי יאורי ואני עשיתיני"
• התנים הגדול = קו שמאל.
• לי יאורי = אור החכמה שהמשכתי לי הוא, ולא לקו ימין.
• יאורי לשון אור.

• למה הזוהר כותב בצורה ישירה על ג' קווין? המקובלים לפני בעל הסולם לא התייחסו לזה.

• עוד לא היה צורך לגלות עבודה בג' קוין.
• בעה"ס כותב שבגלל שהדור נמצא בהכנה מלמעלה לתיקון הכללי, דור המשיח - לכן עלתה לו היכולת לכתוב את פירוש הסולם לזוהר.
• סולם הוא הקו האמצעי שבו עולים.
• מסביר בסוף ההקדמה לספר הזוהר שששת אלפי שנות גילוי האלוקות מתחלקות לשלושה אלפיים (חב"ד חג"ת נה"י) והכלים דכל אלפיים יותר עבים מקודמתם.
• כלים דחב"ד היו רק דחסדים, וחג"ת כנד היניקה (קטנות), הכלים שלנו, נה"י הם כנגד הגדלות.
• בכלים הקודמים לא היה הקו האמצעי.
• ספר הזוהר הוא במיוחד מדבר על הרצון לקבל בגדלות, הקו האמצעי - שזהו התיקון.
• כל ספר הזוהר הוא על בינה, זעיר אנפין ומלכות. הנשמות מלמטה מעוררות את אצילות, ואצילות מספק להן את החיבור שמבקשות.
• אין כח אחר לפעולה, חוץ מהקו האמצעי. בעיבור, יניקה או מוחין.
• בימינו אנחנו יכולים לעבוד אפילו במוחין.

• למה לא עשינו קפיצת מדרגה בקונגרס שהיה עכשיו?

• התגלו המון חברים חדשים שלא ידענו מהם.
• זוהי רק התחלה.
• עשרות אלפי אנשים השתתפו - אל תספור במספר ראשים.
• בפירמידה ראש הפירמידה נמצא במיעוט.
• העוצמה, הקשר הנכון, ההתחברות ממש עדיין לא מבוררת מספיק. למה להתחבר? אני עושה מה שכולם עושים, אבל לא ממש יודע למה.
• היום אנחנו רואים שהבסיס הוא טוב וחזק, נמצא וקיים.
• עכשיו השאלה היא עד כמה נוכל להביא לכל אחד ואחד הרגשה שהבורא ברא רצון לקבל אחד, שאנחנו לא מרגישים מחוברים בשלמות כמלכות דא"ס, אלא כמלכות המחולקת והמרוסקת למשהו דמיוני.
• צריך לשבת ולהחליט שמה שאנחנו מרגישים עכשיו זה ערפול ודמיון, וצריך לחזור למציאות האמיתית, יחד כולם.
• כל אחד צריך לתאר לעצמו שהוא כל העולם, כל המציאות, והאחרים הם חלקים שלי.
• אם נתחיל לחשוב בצורה כזו, נתחיל לחזור לאותה המערכת שכבר נמצאת בנו. הקשר בינינו כבר קיים בתוכינו, רק לא גילינו אותו.
• לא בין הגופים, אלא בין הרצונות לרוחניות שלנו, הנקודות שבלב שלנו.
• מידות הקשר בין הנקודות הללו נקרא העולם הרוחני. אני מרגיש איפה אני בסולם, לפי כמה אני קשור עם כולם.
• המאור המחזיר למוטב פועל רק לפי המאמץ שלי.
• העיקר להביא לידיעה, שכל ההכבדות והרשעים שמתגלים בכל אחד ואחד, שמסתירים לי את המטרה - זה לטובתינו, זו העביות שעל פניה צריך לעלות.
• זה לא טיול, זו עבודה קשה בלעלות על ההרים, ההרהורים.

• מה נעשה בכנס בפברואר?

• העבודה היא בחושך, בלילות, בזמן הערפול, בזמן החוסר חשק.
• במצב מרומם אני לא צריך כלום - אני מרגיש חיבור, התעוררות. זה גם לא זמן לימוד.
• העיקר זו הרגשת היחד, וכמה אני יכול להרוויח מלהיות יחד.
• כל העבודה היא בין המצבים הללו.
• לקחת את כל ההתלהבות בחיבור ושכל אחד ואחד יגיע לאותה העוצמה, בין ההתאספויות.
• ואז להתאספות הבאה אני מגיעים עם כוח חדש שצברנו.
• אם נעבור את החודש הקרוב בהתלהבות, זו נקראת הכנה למפגש הבא.
• ההזדמנות היא להרגיש קשר על פני העביות החדשה שתתגלה.
• אפשר לעשות התכנסויות כאלה כל שבוע אפילו, רק בתנאי שאנחנו מתכוננים נכון ביניהן.
• כל העבודה היא רק בין הכנסים הללו, ולא בכנסים עצמם. ובלי העבודה הזו לא שווה כלום.
• בזמן הכנס אתה מרגיש התערותא דלעילא. אח"כ אני צריך לספוג את כל ההשפעה הזו בי כדי לגדול, עכשיו זה הזמן.
• קודם קיבלתי מהם בכח ולא בפועל. ועכשיו זה זמן הקבלה האמיתי. זו כל העבודה הפרקטית להתקדמות האישית של כל אחד ואחד.
• העבודה היא בימי חול ולא בשבתות. בלילה ולא ביום. כל הכנת הכלי היא בלילה, כששולט בי הרצון לקבל על מנת לקבל. ושם באותם הכלים, באותו המצב אני מגלה את היום. שום דבר לא משתנה, רק היחס שלי.

• איך אפשר לעזור לקבוצה לחדד את נקודת החיבור הזו?

• צריך לחשוב על זה.
• למשל לעורר את החברים עם קטעים מהמקורות.
• הקונגרס היה מיוחד, בזה שעכשיו הרבה אנשים יכולים להכנס לעימות עם הערפול, החולשה, האגו, הבלבול, הכבדת הלב שעכשיו מתגלה.
• ועכשיו באמת אפשר להתחיל את העבודה הרוחנית. בלהפוך את היצר הרע לטוב.
• אנשים מתחילים להבין את הגישה שצריכה להיות לי לטבע שלי.

• האם צריך להתחבר עם הבורא ואז עם האחרים?

• אין דבר כזה להתחבר אליו בלי להתחבר לאחרים.
• גילוי הבורא הוא תוצאה מחיבור שלי עם האחרים.

• ועבר על המשקוף ועל שתי המזוזות - אות ע"ו

• מדובר כאן עלינו, ברור.
• על כל אחד ואחד מאיתנו, ועל כל האנושות.

• אות ע"ח

• אם אדם לא מסוגל לעקוב אחרי זה, ולא יודע מה קורה כאן, דם, משקוף וכו', מספיק שהוא פשוט רוצה שתבוא עזרה. שהספר יביא לו אור, שיתן לו תיקון, שיקרב אותו.
• הגישה הזו מספקת.
• הציפיה לתיקון, לישועה.

• אות פ'

• נראה לנו שהזוהר אומר כל הזמן אותו דבר, ולא נמאס להם.
• כל הזמן לועסים את אותו הדבר.
• ג' קווין זהו עקרון ההתקשרות בין כל חלק וחלק, כל פרט ופרט.
• אבל ההתקשרות היא במיליארדי הרמות והאופנים. כך הזוהר מעורר בך כל מיני סוגי קשר שאותם צריכים לסדר.
• מפני שאנחנו לא מרגישים שכל פעם זהו טעם אחר, זה נראה לנו חוזר על עצמו.
• הוא פותח לנו עוד קשרים, ומרחיב את עולמינו.
• דם מילה - הרחמים שבתפארת.
• דם פסח - הדין שבתפארת.

• אות פ"ב

• הרצון לקבל נשאר הרצון לקבל.
• אתה לוקח אותו ממצב שהוא נקרא מצרים, למצב שנקרא ישראל. לא נבראו שני רצונות.
• תנפוך את היצר הרע ליצר הטוב, את המצרים לישראל. זה אותו הרצון ששינית עליו את הכוונה.

• אות פ"ג

• דם רומז על דין.

• אות פ"ה

• רצונות שלנו לא מתוקנים - מצרים - אליהם מגיעה המכה.
• אלו שמתוקנים - ישראל - המכה עוברת מעליהם.

• אות פ"ז

• המלכות מכה, וזעיר אנפין מרפא. והכל בשעה אחת - בפעולה אחת כלפי הנשמות.

• אות פ"ח

• לפתח חטאת רובץ.
• אם רוצים להיוולד, זה רק ע"י שמקבלים גילוי הרע.

• אות פ"ט

• אהל - מלכות.
• למלכות יש כל כך הרבה כינויים.
• מלכות זה מושג, אבחנה, תלוי באיזה גובה נמצאת.
• ולכן יש לה ודאי אלפי שמות.
• ע"י מה נפתח פתח? הוא מתגלה על הרצונות המתוקנים.
• איך יבוא בעצמו? צריך חומר שיבוא עליו הגילוי.
• מספרים לנו על התוצאות - הכל מדובר על הרצון לקבל שמקבל תיקונים.

• מה הכוונה לחפש את הזוהר בתוכי?

• אני תמיד יכול לאתר לעצמי עוד מקורות שבהם אני לא נרגש. לא משתוקק. לא נמצא בכיסופים למטרה.
• ושם אני יכול לתקן את עצמי. או בלהתרגש, או לקשור את זה עם החברים, וכו'.
• לגלות את הרצונות שעדיין רדומים, שאני יכול לעורר אותם ובהם לתת לזוהר הזדמנות להתגלות.
• ראש דאריך אנפין נקרא זוהר.
• הזוהר נקרא על ההישג הגדול הזה, ההצלחה של רשב"י שהצליחו להביא להארה הגדולה הזו ע"י כל התיאורים בספר.
• להביא את כל הרשעים לתיקון, זה נקרא לפתוח את הזוהר בתוכי.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 190, פתיחה לחכמת הקבלה, אות קכ"ה

• הקדמה

• 
  
• הנברא בעולם א"ס לא מרגיש כלום. כמו דומם בטבע.
• הבורא רוצה שהנברא, הרצון הזה ירגיש שהוא קיים בדרגת הבורא. ולא רק את עצמו.
• אז הוא שובר אותו.
• הכל כמובן קורה באותו מקום, אנחנו סתם מציירים את המצבים בנפרד.
• אנחנו לומדים איך נעשתה מערכת העולמות, התיקון, שאח"כ הנשמות יצטרפו ויכללו בה.
• אחרי שבירת הכלים, הקשר בין הנשמות. אלו נקראים הכלים.
• עם הרצונות אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אין בהם שום שינוי.
• כל השינויים הם בשימוש ברצון.
• היחס בין אחד לשני נקרא כלי.
• כלי זהו המסך והאור החוזר. ולא הרצון עצמו.
• האור - זה האור החוזר שמצטרף לרצון. שאני ממלא יהו"ה במילויים שנקראים מסך ואור חוזר, אז אני מקבל את השם שלי, או שם הבורא, הפרצוף, המצב.
• הבעיה שאנחנו שמים לב לאבחנות הגשמיות ולא הרוחניות.
• העולמות בנויים כמו פאזל.
• אני צריך למצוא איזה חלק אני צריך להשלים, ואז אני מגלה שכל הפאזל מושלם ומחכה רק לחתיכה שלי.
• בסופו של דבר אני צריך למצוא את הקשר הנכון בין החלק שלי בפאזל לבין כל החלקים האחרים, ולא כמו בפאזל שבו אני צריך למצוא את הקשר הנכון רק עם הסובבים.
  
  
• 
  
  
• אחרי צמצום ב' כל גו"ע של מדרגה, נמצא באח"פ דעליון, וכל אח"פ שלה נמצא בגו"ע דתחתון.

• מה ההבדל בין אצילות לנקודים?

• אצילות בנוי כנגד נקודים, רק מפורט יותר.
• נקודים לא נקרא עולם, אלא נקרא עולם כי ממנו יצא עולם אצילות. וגם נשבר וזהו.
• אצילות לוקח כל נקודה ונקודה בנקודים ומגדיל אותה.
• כדי שיהיה לנו ברור, איפה הייתה שבירה, מה הגבול בין בורא לנברא, במה אני יכול לקבל ובמה לא.
• כל העבודה היא רק בבירור.
• עולם אצילות מפרט לנו את האבחנות מהשבירה.
• המקומות השבורים הם החשובים ביותר כדי להגיע לדרגת הבורא.
• אם אדע כל שבר ושבר, אני אדע איך להיות כמו הבורא.

• שיר - אין עוד מצב מאושר

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 432, הקדמה לספר הזוהר, אות ט'

• הקדמה

• האם אני מבין את השני או לא?
• אני מבין אותו לפי הכלים שלי.
• יש מומחים לצמחים, לכלבים, לבני אדם - שיש להם הרגשה משותפת עם מה שהם מטפלים בו.
• אני לא יכול לדמיין כלום מבחוץ, אלא אם יש משהו משותף ביני לבין מה שיש בחוץ.
• אני נמצא באינסוף, ומרגיש ממנו חלק מאד קטן - לפי התכונות שלי.
• אם התכונות שלי יתרבו, אני ארגיש תופעות נוספות שנמצאות בי, מסביבי.
• אני ארגיש אותו בי, באותן התכונות שבי שיכולות להידמות לו.
• כל ההשכלה שלנו היא צורתית - איך לקבל הצורות של האור, כדי להרגיש אותו.
• איך אני אקבל צורות חדשות על הרצון לקבל שלי, כדי שארגיש את הרצון המופשט, הבורא.
• החוק היחיד שקיים הוא חוק השתוות הצורה.
• הוא חוק האבה והנתינה, ואם אביא את עצמי להשתוות עם התכונה הזו, זה יתגלה בי כתוספת לרצון לקבל שבי כאור/בורא.
• אני צריך כל הזמן להוסיף על עצמי צורות חדשות של השפעה, וזו הנשמה שלי, ישראל שבי, אור הבורא. הכל לפי חוק השתוות הצורה.

• אז איך אקח ממנו דוגמא אם הוא נסתר?

• הרצון לקבל שלי מביא לי את הצורה ההפוכה ממנו. זה נקרא עזר כנגדו.
• ואני צריך להפוך את הצורה הרעה הזו לטובה.
• הרצון שלי נשאר רצון. צורתו הרעה מגיעה לי מהבורא, ע"י האור. הוא מגלה לי אותה.
• ואני צריך להפוך את הצורה הרעה הזו לצורה הטובה.
• הרצון נשאר אותו רצון, הוא רק גדל. לא יותר מזה.
• הצורות עליו כל הזמן משתנות, לכל מיני כיוונים.
  
  
• 
  
  
• אני צריך להביא התרוממות, התעוררות על פני המצב. ומאיפה זה יבוא לי? רק מהקבוצה. הערבות.
• ע"י זה אני מתחיל לקבל התעוררות לעזרה מלמעלה. ישראל, אורייתא, קוב"ה חד הוא.
• הבקשה מלמעלה הופכת לי את הצורה הרעה לטובה. מ"כנגדו" נעשה ה"עזר".

• מה הם הצורות של שנאה או אהבה ברוחניות, ואיך זה מרגיש?

• אי אפשר להעיר הרגשה.
• כשתרגיש, תדע.
• מה שאנחנו צריכים, זה לקבל את השתוות הצורה למה שאנחנו רוצים להרגיש.
• הקליטה היא רק לפי ההשתוות.
• הבורא ברא את הרצון לקבל ע"י הרצון להשפיע שלו.
• אחרי המסך, לא יכולה להיות קליטה של האור, אלא רק ע"י ההשתוות עימו.

• לא מעט אנשים מפחדים לבוא לכנס עם אלפי אנשים, ולהרגיש בודדים.

• זה נקרא "באתי, ואין איש".
• אנחנו נצטרך להשתדל לגרום חיבור בין כולם.
• זוהי דווקא הרגשה טובה. כלי הרגשה לחיבור הוא חוסר חיבור. זה יפה מאד.
• אנחנו רק צריכים לגרום לחיבור, לא יותר.
• הרצון לקבל לא מהווה מחיצה בין הבורא לנברא. רק צורתו ההפוכה יכולה להיות מחיצה.
• הרצון לקבל זהו דווקא מקום קליטה.
• אני לא צריך להיות גל רדיו כדי לקלוט אותו. רק בצורה המתאימה כדי לקלוט אותו. החומר הוא לא המחיצה, הוא דווקא המקום בו אני מגלה אותו. רק אם צורתו שווה לצורת הגל.
• בלי הרצון לקבל שלנו לא נוכל להרגיש מיהו הבורא, המאציל. קיים מחוצה לי.
• אני יכול להרגיש אותו רק בתוך החומר שלי, בצורה איך שהרצון לקבל שלי יכול.
• לעולם לא ארגיש אותו ללא החומר שלי. אני הנברא.
• מה יש בכל הטרנזיסטורים הללו? כל הברזל והסיליקון? אני יכול לקלוט את הגל כי אני מיצצר את צורת הגל הזו - רזוננס.

• מה הקשר בין ביטול בקבוצה לבין השוואת הצורה?

• זה לא קשר, זה היינו הך. זה אותו דבר.

• מה זה רצון לקבל על מנת להשפיע?

• נכון.

• מה זה לשנות כוונה?

• תאר לעצמך שאתה מקבל, כדי להשפיע לי. אפשרי או לא?
• אני אתמול קיבלתי זר פרחים. קיבלתי. זו קבלה? כן. אמרתי לאדם שהביא לי - איזה יופי, איזה צבע, איזה ריח. הפכתי את הקבלה להשפעה כלפי אותו אדם.
• אפשר לקבל בעל מנת להשפיע בתנאי שיש ביניכם קשרי אהבה. אם מישהו ברחוב ייתן לך זר פרחים, אתה תפחד לקבל ממנו - אולי יש שם פצצה?
• כשאתה אוכל משהו אצל אמא ואומר לה עד כמה אתה נהנה, אתה עושה לה טובה.
• המקבל יכול להפוך את הקבלה שלו להשפעה, ע"י שמצרף את הקבלה שלו שלאהבה.
• תשובה מאהבה - כשמתחילים לקבל בעל מנת להשפיע. כשאתה נמצא באהבה עם השני.
• האהבה היא כשאני מרגיש את הרצון שלך, אתה מרגיש את שלי, אני רוצה למלא את הרצון שלך ואתה את שלי. איך?
• אם אני מקבל ממך, זו הזדמנות למלא את הרצון שלך.
• אני נותן לך הזדמנות להשפיע לי, ע"י קבלה ממך.
• ע"י זה שאתה מקבל ממישהו - אתה עושה לו טובה. זה החשבון הרגיל, ועליו החשבון הנוסף.

• מה זו האבן הנחצבת מההר?

• 
  
  
• אם אני משפיע לכל החלקים האחרים, קונה את רצונותיהם ע"י אהבה, אני נהיה כל ההר.
• אני נהיה כולם, ברגע שאני קונה את רצונותיהם של כולם.
• עוצמת הקשר שלי עולה - וזה נקרא שאני עולה בסולם המדרגות.

• איך אנשים יתחברו למסרים הפילוסופיים הללו?

• כדי להרגיש חלק מהכלל צריך להשתדל.
• אדם נמצא בחברה מסויימת, במצב שהוא קשור לאחרים.
• הוא מרגיש את עצמו כחלק מכולם.
• אם יש סיבה טובה או רעה שמחברת את כולם יחד, אז הוא מרגיש שהוא דואג לכולם שירגישו כמו אחד.
• זה קורה ברגע שיש משהו חיצון רצוי או לא.
• הוא מרגיש שהוא תלוי בכולם, שע"י האיחוד שלהם ישיגו דבר גדול.
• אנחנו הגענו למצב שבו כולנו מרגישים כאחד. אף אחד לא מרגיש נפרד. כמו במצב א' בעולם אינסוף.
• עכשיו קורה לנו הפוך - האור עזב, והראשון הוא הרצון.
• ועכשיו הרצון צריך להגיע למצב שהוא בתוכו כולל את האור.
• הבורא נתן לנברא לעשות את אותה הפעולה מצד הנברא.

• איך להרגיש את הרצונות של האחרים אם הם נסתרים?

• נתנו לנו רק מדריך, רב, קבוצה וספרים, שעל ידם אנחנו מושכים את הכח העליון שפועל עלינו, במידה שנממש נכון את האמצעי הזה.
• האמצעים הללו הם כמו אדמה שהגרעין נמצא בתוכה.
• אבל עדיין, הגרעין והאדמה צריכים כוחות עליונים כמו השמש.
• אנחנו צריכים להשתמש נכון בכל האמצעים הללו. אם אדם לא ישתמש באמצעים לא יקרה איתו כלום.
• העבודה היא פרטית של כל אחד, ולא של הרב.
• אני רוצה להתחבר עם יתר החלקים. כשאני לבד, אני לא יכול להרגיש את הרצון שלי ששייך לרוחניות. רק כשאני פועל לקראת חיבור עם החלקים האחרים מסביבי, לא פיזית, נפשית, אני מגלה את הרצון ההפוך שלי - שאני לא רוצה חיבור.
• לא רוצה חיבור = יצר הרע.
• במידה שאתה רוצה לחייב את עצמך לחיבור, אתה רואה כמה הטבע שלך הפוך.
• ואם אתה בכל זאת עובד איתם, אתה מגיע לפתילה - העלאת מ"ן.
• ומזה מגיע לך אור מקיף.

• מה זה ללמוד מהספר? לדעת מה שכתוב שם?

• אם אני לומד מהספר חכמה, זה הפוך מהמטרה. כמה מלאכים בשמיים ואיך הם נקראים.
• מה זה לדעת? וידע אדם את חווה. להתקשר, להתחבר.
• כל ספר הקבלה מדבר על חיבור. ושבזה אני מגלה את הבורא לפי חוק השתוות הצורה.
• זה נקרא שאני רוצה לדעת איך להתחבר. להפוך את עצמי מחלק, להר.
• אחרת אני סתם לומד חכמה. סם החיים הופך להיות לסם המוות.

• אז העבודה היא להשתדל להתחבר, לא להצליח, ולמשם להעלות מ"ן?

• בדיוק.
• ההבנה הזו יכולה להגיע בהתבהרות פנימית, ע"י אבחנות פנימיות, יכולה לקחת עשר שנים.
• זה ממש לא פשוט = אלו שכבות על שכבות של רצון שצריך כדי להגיע אליו. זוהי השפעת האור.

• עולם אצילות זוהי העבודה אחרי ההבנה של הדבר הזה?

• בדיוק.

• הרצון לקבל הגדול הוא עצם מהותן שם הנשמות?

• עצם מהותן. אתה לא יכול לברוח מזה.
  
  
• 
  
  
• רק אחרי כל המאמצים, תרגיש שאתה צריך עזרה מלמעלה, ובזמן הלימוד תרצה לדמיין שאתה נמצא בצורות ההשפעה המתוארות בספר, האור המקיף יגיע ויתקן ותקבל מה שאתה מבקש.
• אנחנו צריכים להיות כל הזמן במצב רוח מרומם כלפי מה שמתגלה בינינו.

• שיר - בלב אחד

12.1.10

חלק א' - זוהר לעם, פרשת שמיני, עמ' 36, אות ל"ג

• הקדמה

• מה קורה כאן, בספר הזוהר?
• מתגלה יחס בלתי שלם ללימוד.
• אין קבוצה - יש אוסף נשמות שחייבות להתחבר יחד - והכל בהרגשה שלי.
• אין בלימוד הזה שום הבנה, אלא רק השגה. גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה.
• מיהו הבורא?
• בוא, וראה. תכונת ההשפעה, שאנחנו מגלים אותה בתוכינו.
• אין עוד מלבדו. הכל מצטייר כך בתוך הרצון שלי.
• והוא טוב ומיטיב - למרות כל מה שעובר עלי.

• איך אנחנו ניגשים לזוהר?

• רוצים שהמציאות האמיתית - היא תתברר לי. גילוי הבורא לנברא כאן ועכשיו.
• התוספת לגישה הזו זו רק מידת העירנות, דאגה, יראה.

• האם אני ממלא את סיאת היגיעה?

• זה תלוי בחשיבות המטרה - עד כמה שהיא מורגשת בי כרעדה פנימית.
• כהן, עגל, ישראל, שור, חטאת - חמש אבחנות. איפה הן בי?
• אני עברתי בתוכי כל מיני חיפושים ואבחנות שעליהן מדובר בטקסט.
• אם זה נכון או לא נכון - זה לא משנה בכלל. החיפוש שלי מביא לי את האור המקיף. התגלות התכונות הללו בי.

• מהם עליונים ותחתונים?

• אלו שמתוארים בי כשייכים לבינה, ואלו ששייכים למלכות.
• הפרעות דווקא עוזרות לי לגלות את השמחה.
• עד כמה שמתגלה הרע - בצורת חטא העגל, בצורה גדולה, כוללת שצריך לתקן - דווקא זה מייד בא לתיקון.
• כך צריך להתייחס לכל גילוי הרע שעולה בנו.
• ברגע שמתקנים את הדרגה הקודמת, חטא העגל - צריך לגלות חטא חדש.
• אין חטאים בתורה - כולם דברים שצריך לתקן לעבר דבקות בבורא.
• אני לא יודע מראש מה אצטרך לתקן. אילו תכונות. אבל כנראה שכולן בין הנקודות שבלב.
• התורה והזוהר מספרים לנו את התהליך שאנחנו צריכים לעבור. וזה דבר שאף פעם אי אפשר לצפות מראש.
• מי חשב קודם על עגל הזהב? או על נדב ואביהו?
• תמיד קודם כל מתגלה הרע - "בראתי יצר רע" - ולזה צריכים להיות מוכנים.
• ואח"כ מתגלה צד ימין שיכול לתקן אותו, לדרשו את התיקון.

• מיהי "זאת"?

• מלכות = זאת.

• מהי קטורת?

• קטורת - מקשרת את מלכות עם כל הספירות דזעיר אנפין.
• כל האובייקטים הללו, הם תכונות שבתוכי, או פעולות עם אובייקטים, שהן גם בתוכי.
• בכל תכונה חייב להיות רצון לקבל ברור, נגלה, מכוון למטרה, ע"י הגבר. איש ואישה.

• מהי כנסת ישראל?

• אוסף כל הנשמות, אוסף כל הנקודות שבלב של החברים.
• אני לא רוצה להכיר את החיצוניות, הפנים של החברים, אלא את הרצונות שלהם שמשתוקקים לבורא.
• אני רוצה לחבר את כולם יחד, כאיש אחד בלב אחד.
• אני מבקש שהאור העליון ישפיע על הנקודות הללו שנראות לי בינתיים מרוחקות זו מזו.

• מהי שושנה בין החוחים?

• שושנה בין החוחים, אתרוג בין החוחים = מלכות בין ההפרעות, שעוזרות לברר לאט לאט את ההשתוקקות לתכונת ההשפעה.
• אור החכמה מקובל רק בכלים דאחוריים, שמלכות מעלה לזעיר אנפין בזמן הגדלות.
• הכל תלוי בנשמות ברוצות להתחבר ביניהן - ואז הן גורמות לט' תחתונות דמלכות לעלות מעל לפרסא, ואז נקראת שושנה.

• מיהו הכהן?

• כהן = תכונת החסד.
• הרצון לקבל שלי מדורג להרבה רמות שונות.
• ע"י כוחות יותר נעלים, אני יכול להיעזר בהם כדי למשוך עצמי לתיקון.
• למערכת החיצונית והפנימית יש את אותו המבנה. והאמת שאין מערכת פנימית וחיצונית - זו מערכת אחת. אבל נראה לי שיש הבדל בגלל השבירה.
• כל העולמות כלולים באדם. (זהר, פרשת תזריע)
• כשאומרים לנו פסוקים - אלו חוקים, שלפיהם מתקיימים הקשרים בתוך הנשמה.
• העולם = הכלים החיצוניים שלי.
• מוחא עצמות גידין בשר ועור = תפיסת המציאות שלי.
• אני מרגיש שכל המציאות מחולקת לאני, ומחוצה לי.. שזה ודאי שקר - הכל בסוף יתגלה כאני. ולזה אנחנו צריכים לכוון את עצמינו.
• העולם = מה שנראה לי עכשיו כחיצון.
• צדיקים = הרצונות שלי שיכולים לחבר את הכלים הפנימיים והחיצוניים לאחד.
• אור הע"ב (בגימטריא חסד) מעורר בנו חסדים, והבינה מעוררת גבורות ורצונות לקבל. לכן יצחק שייך לקו שמאל, ואנחנו צריכים להתגבר מעליה.
• דין = כל מה שהפוך מתכונת ההשפעה.
• אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם. אל תקרא בהבראם - אלא באברהם.

• אם צריך לחפש כל מילה כאבחנה בתוכי. מה לעשות אם יש רגעים ארוכים שלא נדבק אלי כלום?

• צריך לברך על הרע כמו על הטוב.
• אז יש לי בלוק בראש או ברגש. ערפול, חוסר התמצאות, מלים שלא מתחברות יחד.
• איפה זה בתוכי? אני לא יודע.
• כמו ילד שעוקב אחרי הגדול, ולא מבין מה הוא עושה. רק מעתיק דוגמאות ממנו.
• כך אנחנו צריכים כאן - לאתר בתוכינו קשרים בין כל התכונות.
• עשר הספירות הקטנות ביותר, טיפת זרע - שם יש את כל המידע על כל מה שיהיה. רק צריך חומר לפתח את זה. יש בהן את כל האבחנות הללו.
• הכל נמצא בי. בספרים, בחברים, בכל המציאות.
• הזוהר מדבר על הדרגה הרוחנית שלי - מצבי היותר עליון.
• במידה שאני משתוקק לגלות אותו, הוא מתגלה מאליו.
• תינוקות גדלים מתוך הרצון שלהם. אין להם אבחנות וכו'. רק טבע שרוצה לגדול.
• אם לא בוער בי בזמן הלימוד, כמו שתינוק שרוצה לתפוס ולדעת, סימן שלא קיבלתי אותו מהחברים.
• מהטבע נתנו לי רק נקודה שבלב, ויותר מזה אני לא אקבל התעוררות יותר.
• את כל השאר אני צריך לדרוש מהחברה. חסרון למצב הבא.
• המצב הבא = איחוד ודבקות. איחוד בין כל הבריאה שנראית לי עכשיו מפוזרת וגדולה. אני רוצה לראות את הכל כמערכת אחת - הכל פועל בהרמוניה , מכונה אחת שנקראת השנמה הכללית.
• והעבודה של כל הנשמה המתוקנת הזו, היא סה"כ פעולת ההשפעה. ואותה אני מגלה בפנים.
• כל אותם הרשעים, כל אותן העבירות - כולם נשארים. על פני כל אלו אני יוצר חויבור, אהבה, קשר. אבל השנאה הקודמת נשארת.

• מה קורה אחרי שהגעתי לשם?

• נחיה ונראה. איך אפשר לדבר על זה?
• אין לך חסרונות גדולים יותר, שיתגלו לך אחרי שתגיע לשם. הם נמצאים במימד אחר, שעדיין לא גילית.
• חוסר החסרון הזה שיש לך, מעיד על חוסר חיבור עם הסביבה.

• הנקודה שבלב לא מרגישה לי מחולקת.

• חוץ ממני ישנם עוד רצונות, שמשתוקקים לבורא, נמצאים מחוצה לי.
• התנאי לגילוי הראשון של האלוקות, זה שהעם (כל הרצונות הזרים הללו) יתחברו כולם כאיש אחד בלב אחד.
• אם אני מחבר את כל האומה סביב הר סיני (שנאה) יחד בי, אני רואה שאני לא מסוגל.
• אני מבקש את כל הערבות שיתגלה ביניהן. במידה שאני מגלה את מידת החיבור הקטנה ביותר - גיליתי את הבורא. הגעתי לרוחניות.
• אני מתאר לעצמי שכל החברים שלי (לא הגופים שלהם, אלא על הנקודות שבלב שלהם בלבד), הם רצון שלי, מחולק מרוסק ושבור.
• אין בורא ללא נברא. אני צריך להיות נברא, כדי לגלות את השורש הפנימי שלו שנקרא בורא. בורא זה מה שאני בורא.
• הדבקות בין החברים מביאה אותי לתכונה שנקראת בורא.
• השנאה נשארת בין הנקודות, הר סיני נשאר, הם ממשיכים למדבר. ועל פני השנאה, האגו - הם בונים קשרי אהבה.
• מי שמטפס להר המלך, ממשיך לטפס. ההר לא נעלם, הוא נשאר שם.

• איך אני משנה את השפה שלי ממה שאני מכיר מילדות לשפה האמיתית של הזוהר?

• אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא. כולם עוברים את התהליך הזה.
• ולא רק מההתחלה עד הסוף, אלא בכל מדרגה ומדרגה.
• רבי שמעון לפני המדרגה האחרונה, גמר תיקון - מרגיש שמעון מהשוק, שלא יודע כלום חוץ מהפרוטה שירוויח בסוף היום מהאבטיחים.
• ומתי מרגיש שמעון מן השוק? מתי שנופל מהמדרגה הקודמת, כדי לעלות לבאה.
• המרווח בין כל מדרגה למדרגה הוא נפילה עד העולם הזה. נופל עד לכאן, לעולם הזה, ומעולה קצת יותר מפעם שעברה.
• 
  

• האם להרגיש את האחרים בתוכי זה כמו להתאחד עימם?

• כן, בודאי.
• הזוהר מחבר את כל הדברים הללו למציאות אחת, שנמצאת בתוכי. לא קיים כלום חוץ מהנשמה שלי - וכל מה שנראה לי בחוץ אלו חלקי הנשמה שלי.
• ומתוך הדחיסה ביניהם אני מגלה את הבורא.
• משה ואהרון = תכונה אחת עולה על ההר, ותכונה אחת נשארת למטה. באדם יש את שני הכוחות המנוגדים הללו.
• בקר = שור = גבורה דז"א.
• פרה = מלכות.
• עגל בן פרה = פני שור הכלול במלכות.
• אנחנו לא צריכים לזכור את כל זה, רק כל רגע כל מילה לאתר בתוכי. ושנייה אחרי זה אנחנו נשכח.
• אם אני מתקשר רגשית לדמויות הללו, אנחנו לא צריכים זכרון.
• אנחנו רק צריכים גילוי, לא בצורה מכנית.
• דווקא אם אני מבין משהו, אני כאילו השגתי אותו. והיו בעיניך כחדשים.
• אסור לזכור.
• עגל בן בקר = פני שור שבז"א.

• אבל אני לא יודע איזו אבחנה זו...

• "איזו אבחנה זו??" - זה מה שחשוב!! השאלה הזו!!
• יש כל מיני תיקונים על הרצון לקבל - איך אנחנו מקרבים אותו לבורא. מקריבים אותו. מדמים אותו לבורא.
• קורבן חטאת, עולה. קורבן מהמילה קרוב. מה אני עושה עם הרצונות לקבל שלי השונים - איך אני מקרב אותם.
• עקידת יצחק - מיעוט ג"ר דקו שמאל. כדי שיוכל להתקרב לאברהם.
• מסך דחיריק יכול לקרב את השמאל והימין יחד.
• מידת הרחמים - חיבור מלכות בבינה, גדלות.
• אני ממיין את כל הרצונות שלי, מה שייך לדין, מה שייך לרחמים, על כל אלו אני עושה צמצום, ורוצה להגיע למידת הרחמים - לעלות לבינה.
• גילוי גדלות דבינה זו כבר פעולת האור - הארה עליונה.
• מתגלה ג"ר דפנים - יכול לצרף חלק מהרצון לקבל להשפעה.

• מה הכוונה ב"אל תשלח ידך אל הנער"?

• מספיק שמידת הדין נגנזת, לא צריך לשחוט אותה. ואח"כ אפשר לקחת ממנה טיפין טיפין.
• איל שקרניו נסתבכו בשיח - מלכות שהסתבכה בבינה.
• אני צריך להרגיש את זה קורה בתוכינו, ולא את הדמויות החיצוניות שמצטיירות בתוכינו במסך הפנימי שלנו.
• ב' פעמים איל שנזכר, הם ב' מיתוקים - אחד לקטנות ואחד לגדלות.
• הזוהר נותן לנו תמונה די מפורטת, איך אנחנו מרגישים אותה מבחוץ, ואיך היא מתוארת בפנים בכוחות הנפש שלנו.
• כשאני נמצא בחנות, אני מברר ועושה חשבונות בהתאם לרצון, ליכולת, למטרה. זה באופן טבעי מה שקורה במכולת. אבל כאן זה אותו דבר, רק נסתר.

• האם אפשר להתחבר לזוהר, למרות חוסר ברקע?

• אין לנו כלום חוץ מהאור המחזיר למוטב.
• המקובלים כתבו את ספריהם, לא כדי ללמוד מהם משהו.
• אני יכול ללמוד רק דברים שנמצאים לפני ואני רואה אותו. כאן זה לא כך. כל הלימוד הוא סגולה בלבד.
• יגעתי ומצאתי. אין קשר בין מה שאני מדמיין שיהיה לי בין מה שאני מוצא - זה בא בהפתעה.
• (ראה אות קנ"ה, הקדמה לתע"ס).

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 189, פתיחה לחכמת הקבלה, אות קי"ח

• הקדמה

• אין לנו שום אחיזה במה שנמצא במה בנמצא למעלה בפרסא.
  
  
• 
  
  
• אח"פ זה החלק איפה שמלכות ובינה מחוברים. גו"ע זה איפה שלא מחוברים. בינה שולטת.
• רק באח"פ אני יכול להעדיף את תכונת הבינה על המלכות. אני מבקש - תעלו אותי לאצילות.
• איך אני אבקש? לכן הייתה שבירה. נותנים לי ייסורים כלפי מלכות, ומעוררים אותי קצת כלפי בינה.
• ואז אני יכול להתייחס לזה - בצורה אגואיסטית כמובן - אולי תכונת הבינה עדיפה.
• ואז מביאים אותי לקבוצה וכו', שאני יכול להיעזר בהם כדי לבקש את זה.
• אני רוצה להתחבר עם בינה, מידת החסד. ואפילו אם יש בי את הרצון הקטן הזה, איך שהוא מבורר בי, עוזרים לי ושמחים על זה מלמעלה. כמו עם ילד קטן שרוצה להיות גדול.
• אפילו שהתיקון שאני מבקש הוא לא תיקון, כי התכונות המקולקלות שלי לא נותנות לי לבקש את הדבר האמיתי.
• אבל המערכת בנוייה כך, כמו ילד שאומר "אה" וזה מספיק לאמא כדי לתת לו מה שהוא מבקש. הוא לא צריך לפרט. אפילו שהבקשה הזו היא שקרית.
• השקר הזה מיתקן ע"י המערכת ולמעלה נשמע כאמת.
• כל הבלבול והרצונות הגרועים שבנו לא משנים, העיקר הנטייה שלי.

• אם אני עולה לאצילות אני מאבד את כלי ההרגשה שלי?

• לא, הרצונות שלך עולים לאצילות.
• אתה מעלה את תכונות המלכות לתכונות הבינה.

• מה ההבדל בין הזדככות לשבירה?

• ההבדל הוא בתוצאה, בסיבה, בתהליך.
• הם דומים בזה שזה איבוד מסך. המסך הזדכך, נעלם.
• פעם הייתה לי כוונה בעל מנת להשפיע, ועכשיו אין. אני רוצה להשפיע לעצמי. זו הזדככות המסך. נעלמה לי ההרגשה.
• בכל הפרצופים הקודמים, גלגלתא, ע"ב ס"ג, שהם למעלה מטבור הפנימי, ההזדככות נעשית ע"י ביטוש פנים ומקיף.
• בעולם הנקודים ההזדככות היא להיפך - מלמטה למעלה. המגמה משתנה. המסך לא מזדכך, אלא יש תוספת צורה של גדלות.
• באצילות גם, אין הזדככות, אלא הוספה. יש התחדשות רשימות.
• הרשימות מסודרות לפי האופי והגודל שלהם, והן מתגלות לפי הסדר ואנחנו מממשים אותן.

• למה צריך לשבור ולתקן חזרה? זה מיותר.

• יש לילדים משחק שצריך לשבור ולתקן אותו.
• כשבונים פאזל, מציירים תמונה ואז שוברים אותה.
• למה לתת לילדים המסכנים הללו את הפאזל השבור? תן להם את התמונה השלמה.
• אני חייב להכניס את הרצון שלי, ההשתתפות העצמית שלי פנימה.
• אני רוצה להחליט איזה בורא אני רוצה שיהיה לי. אני בראתי אותו.
• אם הילדים יקבלו ממני את הכל, הם לא ירגישו שהם שווים לי ועצמאים.
• העשיר שואל את העני "מה אתה רוצה? אני אתן לך הכל!" - ואז העני עונה לו - "אתה יכול לתת לי הכל, רק לא את התחושה שזה שלי, שאני עבדתי בשביל זה."
• כל הבריאה מלכתחילה היא כדי שאתה תגיע להרגשה שאתה רצית את כל זה. העני נהיה כמו העשיר בזה שהוא רצה את זה, זה שלו, זה קניין.
• קבלות והשפעות זה אמצעי להתקשרות האורח עם בעל הבית.

• שיר - היחס שלך

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 115, מבוא לספר הזוהר, אות מ'

• הקדמה

• כתר = אהיה
• חכמה = יה
• בצורה כזו אנחנו מציירים או מסמנים את יחס הכל העליון אלינו
• בינה = הויה בניקוד אלקים
• חסד = אל
• גבורה = אלקים
• תפארת = הויה
• נצח והוד = צבאות
• יסוד = אל חי
• מלכות = אדני
• כל אלו ט' ספירות, תכונות, השפעות הבורא עלי.

• למה השמות הללו בלתי נמחקים?

• אסור למחוק אותן, אלא לכתוב אותן מחדש. אסור לתקן. כי הן בהאות מלמעלה למטה באות לנברא ללא השתתפות שלו.
• הן דבר קבוע, אור עליון, ד' בחינות דאור ישר.
• האור שברא יש מאין את הרצון לקבל, ברא אותו ב4 שלבים מלמעלה למטה.
• כשבחינה ד' מתחילה להגיב, אין כאן השתתפות של הבורא. אבל לפני זה אין נברא, תגובה, הוא לא יכול להשתתף בכלום. מלכות עדיין לא מרגישה את ט' ראשונות שנכללות בה.
• התגובה הזו נקראת נברא.
• מה התגובה של הנברא? שתי פעולות:
• אני רוצה לצמצם את עצמי
• אני רוצה להידמות אליך
• ואלו שתי הפעולות היחידות שקיימות מההתחלה ועד אינסוף.
• השמות הללו הם כל מיני הופעות הקשר, או הניגוד ביניהם.
• מי מרגיש את השמות הללו? המלכות, הנברא.
• אין ט' ראשונות ללא מלכות. הכל מורגש במחכות.
• מה זה אהיה? יחס המלכות כלפי ספירה מיוחדת. כנ"ל אדני, אלקים, צבאות, שדי.
• כל אלא הם יחס המלכות כלפי הבורא שמגלה בה.

• למה דווקא עשר השמות הללו, ולמה נוצרו ככה?

• אנחנו צריכים לגשת להויה הראשונה, לראות יחס כל ספירה למלכות, ולפרט אותן ככה. מה זה י', ד', אלכסון וכו'.
• הזוהר מדבר על זה הרבה.
• כל התכונות הללו באות מנקודת המלכות, נקודת הרצון השחורה שטבעה באור העליון.
• נקודת הרצון הזו מתחילה להגיב על האור העליון - או ברוחב או בגובה. או עם אור חכמה, או אור חסדים. בזמן, בתנועה.

• מי המציא את השמות הללו?

• האור המציא - הוא פעל על הנקודה השחורה הזו בצורות שונות.
• תגובת הנקודה היא צורת האותיות, וטנת"א.

• מאיפה באה השפה?

• מתוך זה שהרצון לקבל מגיע לפרצוף, הוא מתחיל להיבנות בצורות הפנימיות שלו בגובה ורוחב, וכל הספירות הללו מתחילות לייצר ביניהן תרכובות מיוחדות כמו לב, כליות, כבד וכו'.
• אלו צברים שמצטברים בנשמה, בפרצוץ הרוחני.
• ואז אנחנו מתחילים להרגיש במסך שלנו כגוף גשמי. נראה לנו שאנחנו מפעילים ריאות, זיווג חיך ורון, 5 מבואות הפה, ואנחנו כאילו מוציאים הבל מהפה. אבל כל זה רוחני. וזה נכנס כאילו למישהו לאוזן.
• אנחנו לא מבינים את זה - זה פלא פלאים, הכל בנשמה. אבל אלו הכל רשימות בנשמה. הכל אור וכלי. כלום חוץ מזה.
• אם אני רוצה לתאר את כל זה כך, זה עוזר לי להגיע לאמת - שכל זה דימיון.

• יש לבורא עוד שמות?

• כל מה שאתה יכול להגיד - גם "מו" של פרה זה הבורא.
• כל אלו תגובות של הרצון לקבל על האור.
• כל התורה היא שמות של הבורא. וגם בעולם הזה.
• עשר השמות הללו הן ישרות, בלתי נמחקות. כל השאר הן תגובות שלי כלפיו.
• כל 10 הללו הן הפעולות שלו עלי, לפני שגיליתי אותם. אבל אני מגלה את זה בעצמי, שהן באו ישרות ממנו.

• מה עם שפות אחרות?

• אם האדם המציא משהו - "מו" , אנגלית, סינית - זה לא נקרא שבא לא מהטבע? אז מאיפה הוא המציא את זה? לא מהטבע? לא מהשפעת הבורא עלי?
• אדם מהטבע שלו מוציא את כל הדברים הללו.
• גילוי הבורא לנברא הוא בכל מיני צורות עשירות שיש לפנינו.
• לא היינו יכולים לעשות זאת בבבל, אלא רק עכשיו כשמתגלה הרע.
• אי אפשר לתקן אם לא רואים את כל הקלקולים והחלקים השבורים. אין לך אף חלק שיש בו זכר לתיקון.
• בכל דור ודור אנחנו מנסים לעשות תיקונים - ורק כך מגלים שהכל שבור. ורק את נדרוש את המשיח.

• מה ז"א שנדמה לנו שאנו נושמים? האם זה תוצאה של גילוי של אין עוד מלבדו?

• יש רמת אביב, פתח תקוה, אלי ואני?
• אנחנו נמצאים בחלום שמצטייר בנו. אנחנו לא צריכים לעבוד נגדו, אלא לגלות חוץ ממנו עוד צורה, יותר פנימית, יותר אמיתית.
• אנחנו לא בונים את הצורה הזו בעצמינו, אלא דורשים שיבנה בנו את זה.
• כל מה שאני מכיר דצח"מ פועלים לפי הקבלה.
• ואומרים לי - יש עוד פעולה, השפעה. שעומדת בפני עצמה, ומציאות נוספת, שם הכל הפוך. וכל המציאות הזו נמצאת בך, ואתה בה, ואתה פועל וחי בה, אבל כל זה נסתר ממך.
• יש לך חיים כפולים, רק שאתה לא מגלה אותם. אתה ישן, רדום, מנותק, בחוסר הכרה.
• אתה רוצה להכיר אותה? ישנה פשרות להתעורר. בשביל זה באה חכמת הקבלה.
• ואז החיים ההם מתחילים להתגלות לך בצורה כל כך גדולה, שהחיים האלו נראים לך יותר ויותר כמו חלום לא מציאותי, אוורירי.
• וכל זה מגיע ממה שהמקובלים השאירו לנו.
• המציאות ההיא נצחית, בהרמוניה.
• מה אכפת לי? כי במציאות הנוכחית מתגלה בי קשר למציאות ההיא. יש רצון בי שהתעורר. איזה שעון צילצל והעיר אותי.
• אנחנו ישנים, ופתאום אנחנו מרגישים איזה דחף להכיר במציאות ההיא.
• למה זה לא נעשה באופן טבעי? כדי שתברא את המציאות ההיא מאפס לכאורה. אתה בולע אותה, כך אתה מגיע אליה.
• הצורך להשוואה הזו נקראת בושה.
• הגישה הזו נותנת לנו נקודת יחס יציבה לאלוקות, לספר הזוהר כאמצעי, לאופן רכישת הרוחניות.
• הכל בא מתוך הציור שבי. הכל מתגלה בי. לפי היחסים בין הרצונות שלי.
• חוץ מרצון אין לי כלום - אבל הרצון צריך להיות כלפי משהו שמשפיע. כלפי מה שנראה לך כזולת כרגע. הרצונות שמשתוקקים לבורא ונראים לך כזולת.
• אין כאן גופים, אלא מרחב, חלל, ותלויים בו רצונות, ג'ולות כאלו. והם משתוקקים יחד להשפעה, ומרגישים ביניהם שנאה ודחייה.
• במידה שהם מצליחים להתחבר ולהבין שכולם נמצאים בדמיון שלי, שאני רוצה לספח אותם לעצמי - כך אני מגלה את הקשר עם המערכת הפנימית שלי. שהם נמצאים בי.
• כמו שבמאמר "גילוי והסתר של ה' יתברך" - גילוי או הסתר האור מייצב לי את התמונה שלי, מהקצה עד הקצה.
• וכל הדחייה הזו, היא כדי שאראה בדחייה והריחוק הזה את האגו שאני צריך לנצל לקשר בינינו. ושם אני מגלה את הבורא.
• המבוא לספר הזוהר הוא אחד מארבע הקדמות לזוהר.
• הוא מספר כאן על ההגבלות שאנחנו צריכים לקבל על עצמינו כדי לא לברוח מהקו הישר לרוחניות.
• וע"י זה שאנחנו מסלקים את ההפרעות החיצוניות הללו, כמו עולמות צבעים וספירות, במאמץ להביא את כל אלו לכלי מיוחד ופנימי שלי, כך נגיע לגילוי.

• מה העיצה לאדם שתקוע, רוצה לעשות את הצעד ואין לו כח?

• לאף אחד אין כח.
• לא מדובר על כח לעשות, אלא כח לרצות.
• ילד קטן לא ייתן לך לנוח אם הוא רוצה משהו באמת.
• אתה יכול לבלבל אותו לפרקים קצרים, אבל הוא ימשוך אותך למקום שהוא רוצה, ואתה תיתן לו מה שהוא צריך.
• הטבע נותן לו רצון. תראה איך העץ רוצה כל כך חזק לגדול, לצמוח מסביב לאיזו אבן!!
• אבל לך לא נותנים רצון. בשביל זה אני צריך להצטייד בחסרון. מאיפה?
• תאר לך איזה כוח אתה צריך כדי לגדול ברוחניות...
• אני צריך לחייב את העליון, ניצחוני בני, דורש ממנו.
• החסרון הזה נמצא רק בקבוצה. באותן הנקודות שבלב שנראות לך שנמצאות בזולת.
• לא ב7 מיליארד אנשים, בגופים. אלא בנקודות שלהם. בהשתוקקות לרוחניות שלהם. את אלו אתה צריך לאסוף.
• וכך זה יהיה עד גמר תיקון.
• אם אתה רוצה לעלות לדרגה הבאה, אתה חייב לקבץ את הסביבה. עש שאתה מגיע לאינסוף.
• מה זה אינסוף? שקיבצת את כולם בצורה סופית לעצמך, גילית את תכונת ההשפעה האינסופית.
• ואז נעלם לי החומר דלק? אנחנו לא יודעים.

• יש מצבים שאין לי כח אפילו לפנות לקבוצה כדי לקבל חסרון... מה לעשות?

• גם לפנות לקבוצה.
• חסרון לפני חסרון. תפילה לפני תפילה.
• אנחנו צריכים רק להאמין לגדולים הללו שהשאירו לנו את האמצעים הללו, מורה, ספרים, קבוצה, שזה מספיק (חוץ מהכח העליון ודאי) כדי לעורר אור מקיף, כח עליון עלינו.
• אין מה לעשות יותר. זה כל מה שיש. זה כתוב במאמרים שלהם. כל היתר נמצא בידיים שלך.
• יש גם בעיתו - שיתעוררו החסרונות הנוספים, בעיות, ייסורים - שאז הרצון שלך לצאת מהמצב הנוכחי יגדל. מה שלא עושה השכל, עושה הזמן.

• כל אחד יכול לפנות לקבוצה?

• תיאורטית כן. בפועל זה לא פשוט.
• הפנייה לקבוצה תלויה בפניית הקבוצה לכל אחד.
• צריך לעבוד על הקבוצה שתעבוד על כולנו, שתעורר את כולנו.

• בעוד 10 ימים יהיו המון התכנסויות בכל העולם. יש נקודות בחלל שאני צריך לחבר אותם. למה שאני לא אשב בבית ואחבר אותם מול המחשב בדמיון שלי?

• אנחנו עדיין נמצאים בחושים גשמיים.
• כשאני יושב בבית זה לא אותו דבר כמו שאני נמצא עם החברים.
• המקובלים חייבו אותנו להיות בקשר פיזי - סעודות, פעולות, שרק ע"י הקשר הזה החיצוני הזה נגיע לקשר פנימי.
• לא ייתכן שאדם לא ייפגש מידי פעמים עם אנשים דומים לו ברצונם הפנימי, ויוכל להתעלות לעבר הבורא.
• כל המקובלים היו מתכנסים בקבוצות.
• מזמן אברהים אבינו שפתח את האוהל שלו - התיקון הוא באיסוף בני האדם.
• גם אברהם פעם בצורה גשמית. הכל התחיל מהדמיון הזה.
• גם הזוהר כתוב ע"י איסוף 10 מקובלים יחד.
• כדי לעשות קבוצה מ-7 מיליארד אנשים התפתחו האינטרנט והתקשורת. אחרת בשביל מה הם נוצרו?? כדי שנוכל להיות בקשר גלובאלי מסביב לכדור הארץ.
• אבל הקשר הפיזי חייב מידי פעם לקרות.
• יש לנו חברים שחיים במקומות רחוקים מאד. 300 ק"מ סביבו אין נפש חיה, רק סוסים. אלו שנמצאים בקוטב הצפוני ומשם לומדים.
• אבל בכל זאת, אדם חייב להיכנס במגע אישי, פיזי עם האחרים - ובזה מגיע לחיבור מספיק כדי להתקדם. זו חובה.
• חובה שמפגש כזה יקרה כל כמה זמן, כל תקופה. וזה צריך להיות ג' ימים.
• אני לא ממליץ לאדם לבוא "לראות" לחצי יום. אלא להגיע ליומיים, שלושה רצוי.
• צריך להתכונן לזה כמו לסעודה גדולה שאתה צריך לבוא אליה רעב.

• יש צורך בקבוצות פיזיות בעולם?

• יש צורך כזה. בטבע האנשים חייב להיות קשר פיזי. אפילו שהאגו קופץ. אבל דווקא מהתנאים הללו אתה מגלה את הר השנאה שלך ועליו לטפס. אחרת תחשוב שאתה מתוקן.
• אמנם קשה להיות יחד, אבל זו ההדגמה הנכונה לתכונות שלנו.
• אדם בקשר וירטואלי לא יכול להרגיש את זה כדי להתקדם.
• השנאה, התחרות, ההתנשאות שלי, כל היחס הזה צריך להתגלות בי כדי שאוכל לתקן אותו.
• יש קבוצות שעוברות תקופות קשות מאד. אבל זה לטובה.
• ילד שגדל חייב לעבור מספר מחלות, שעל ידיהן הוא מקבל חיסון.

• איך תלמיד חדש יכול להכין את עצמו טוב למפגש כזה?

• מכל מאמרי החברה אנחנו לומדים שרק מתוך הקשר בינינו אנחנו יכולים לגלות את הבורא.
• זה כמו מעמד הר סיני, שרק על ידו אנחנו יכולים לפרוץ לתחום הרוחני.

• שיר - כולנו חלקים של השלם

1.1.10

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• למה אנחנו נכשלים? - כי אדם מקבל התעוררות להתקדם ברוחניות, במשך כל הגלגולים שעבר, הגיע להתפתחות כזו, שמתעוררת בו נקודה שבלב. רצון חדש ממימד אחר, ששייך לנשמה.
• בדר"כ הרצונות שלנו הם רצונות גופניים (אוכל, מין משפחה), ורצונות אנושיים (כסף, כבוד, שליטה מושכלות).
• ואנחנו מתקדמים כדי למלא אותם בחיים הללו. זו העבודה, היגיעה והשכר שלנו.
• במסגרת 70 שנותינו, מזה אנחנו מתקיימים.
• תלוי באיזה גלגול, ובאיזו סביבה אנחנו חיים.
• לכל אחד ואחד יש את הסדר עדיפויות שלו. אבל לכולנו יש את הרצונות הללו.
• אחרי גלגולים רבים, אלפי שנים - אנחנו מגיעים למצב שבתוך הרצון הזה מתעוררת נקודה שבלב, שמתחילה למשוך אותנו למשהו גבוה.
• אני לא יכול למלא אותה ע"י כל מיני מטרות שבעולם הזה. המילוי לא נמצא כאן, במישור הזה, בחיים האלו.
• כשהנקודה הזו מתעוררת, האדם נמצא בייאוש - כל הרצונות הקודמים שלו מפסיקים למלא אותו. הוא מתפקד ועושה כל מה שצריך בכוח.
• ומחפש איך למלא עצמו ברצון החדש שהתעורר.
• המקובלים מספרים לנו שלכולנו תתעורר הנקודה הזו בסופו של דבר - כל האנושות.
• רב"ש אומר כאן - כשאנחנו מקבלים התעוררות - אז השאלה היא מה אנחנו עושים עם הרצון הזה.
• אם הרצון הזה לא נותן לי מנוח, אז אני רץ אחריו למלא אותו. ויכול להיות שהוא מתעורר רק לפרקים, ואני חי איתו.
• אבל כשהרצון הזה מתעורר בצורה סופית וחזקה - הוא מגיע למקום שבו לומדים קבלה.
• הרצון מושך את האדם למקום כזה, האדם לא יודע איך זה קורא בכלל, למקום שיוכל למלא את הרצון הזה.
• ואז האדם מתחיל לשלוט בהתעוררות שלו, ע"י האמצעים שנמצאים מסביבו. יכול לעורר את נקודת הרצון החדש הזו לאש בוערת, או שלא.
• כמו אדם, שבזמן שהוא ער הוא מבטיח שיבוא בשלוש בלילה ללימוד, כי עכשיו לא מרגיש את התענוג בשינה. אבל לך תנסה להעיר אותו באמצע השינה, כשטועם את טעמה המתוק.
• צריך לעשות הכנות רציניות כדי לקום באמת בשלוש בלילה.
• לפני שבאדם מתעוררת נקודה שבלב, אין לו חירות, הוא בהמה. מנוהל רק ע"י רצון אחד אגואיסטי למלא את עצמו בכל מה שיש לו בעולם הזה.
• רק נראה לו שהוא חופשי, אבל זו רק צורה יותר מורכבת של בהמה.
• הבחירה החופשית מתחילה רק כשיש שתי רשויות - רצון לקבל שמושך אותו לעולם הזה, ונקודה שבלב שמושכת אותו לעולם הרוחני.
• ועליו מוטלת ההחלטה - מה יותר חשוב לי?
• אם רוצה לנהל את עצמו, אז צריך לקחת את שתי המושכות הללו בידיים.
• ואז יכול ע"י חברה ולימוד לפתח כזו סביבה, שתמיד תקבע לו את חשיבות ההתפתחות הרוחנית.
• וכשבוחר בחברה הרוחנית - מיד מתעורר כנגד זה רצון הפוך.
• והאדם חושב שזה הוא חושב את זה, ולא מבין שזה מכוון מלמעלה כדי ליצור את הניגודיות שיתנו לו בחירה חופשית אמיתית.
• אדם שיותר קשה לו לקום, יש לו יותר חשבונות - אם מבין את זה - רואה את ההפרעות הללו כעזר כנגדו, שעוזרות לו להישאר באיזון בין שני העולמות, ושתמיד ידאג לחזק את החלק הרוחני.
• ובעזרת שני הכוחות הללו הוא יכול להשתמש בשניהם כדי להתקדם לרוחניות.
• כשקשה לך לקום בבוקר, זה לא באמת הגוך שעייף וכו', כי אם יש באמת משהו חשוב אתה קופץ מהמיטה. אלו סתם תירוצים, שנותנים לך הזדמנות להתקדם על פניהם.
• אין רע בכלל. כל ההפרעות הנוראיות ביותר - הן סה"כ אבחנות ותנאים הכרחיים להתקדמות.
• האדם מגלה אח"כ מערכת הנהגה והשגחה - ומבין שהכל מגיע מלמעלה, מהבורא.

• מה החלק שהאדם צריך לעשות ומה החלק של הקבוצה בשמירה על האדם?

• האדם והקבוצה תלויים זה בזה.
• לקבוצה יש הכרחיות כללית לארגן את עצמה ללימוד, אווירה, פעולות משותפות.
• זה יכול להיות מסודר יפה מאד, אבל האדם לא משתמש בו.
• יכול להיות שמשתתף בזה, אבל לא מוציא מזה תועלת להתקדמות.
• לא נעשה כלום, רק דברים שאמורים לקדם אותך למטרה הסופית.
• כל מה שמקובל רואה בעולם שלנו זו תוצאה מהעולם הרוחני.
• היחס לפעילות של הקבוצה הוא הקובע איך הוא יתקדם למטרה. שום דבר לא נברא סתם.
• העולם הרוחני והעולם הזה תלויים זה בזה.
• אנחנו תמיד נהיה כלולים משני אלו, עד גמר תיקון.
• עד שלא נסיים את כל המדרגות הרוחניות, נצטרך להרגיש את החיים הגשמיי הללו על כדה"א, עד שנסיים את כל המדרגות.
• העולם הזה נשאר קבוע, אבל העולם הרוחני כל פעם משתנה, לפי דרגת האדם.
• בין מדרגה למדרגה, האדם יורד חזרה לעולם הזה והמדרגה נעלמת לחלוטין (כמו הזדככות הפרצוף), ואז בפעם הבאה האדם עולה למדרגה גבוהה יותר.

• מה הדרך הכי מהירה וטובה להפיץ את חכמת הקבלה לעולם? האם הקריאה בספר הזוהר עושה את העבודה?

• הכל יחד.
• אף אחד לא באמת יודע.
• המדרגות שאנחנו מגיעים אליהן עכשיו הן מדרגות שאף אחד לא הגיע אליהן קודם.
• המקובלים לימדו את תלמידיהם מה שהם עבדו בעצמם, בצורה של שרשרת ממורה לתלמיד, מאז אברהם אבינו.
• האמת שזה התחיל עוד מאדם הראשון, אבל אנחנו לא קוראים לזה ממש עדיין חכמת הקבלה ב20 דורות הללו בין אדם הראשון לאברהם.
• שרשרת הלימוד הזו קיימת כבר 2000 שנה.
• עכשיו אנחנו נמצאים בעידן החדש. מתעוררים אינספור אנשים, ואין מקום ללימוד רב לתלמיד כבר. המצב הזה לא ריאלי במציאות.
• אנחנו חוזרים למצב כמו שאברהם עשה בבבל - שאברהם רצה לעשות תיקון לכל הבבלים.
• למה עושים דווקא הפצה כזו ולא אחרת? אנחנו לא יודעים. לפי התחושה.
• רק רבי שמעון לא יוכל להגיד כלום אם תביא אותו לכאן עכשיו.
• בעה"ס חשב שעם עיתון האומה יוכל לתקן את עם ישראל, וסגרו לו אותו.
• אף מקובל לא יכול להגיד מראש מה צריך לעשות. רק ברור שכל העולם כיום הוא כמו בבל שהתרחב.

חלק א' - כתבי בעל הסולם, עמוד 540, מאמרי שמעתי, מאמר כ"ה: הדברים היוצאים מהלב

• הקדמה

• במשך ההסטוריה, אנחנו נמצאים בהתקדמות רק בגלל הרצון הגשמי, הארצי שלנו (גופני ואנושי).
• כל הרצונות הנ"ל נקראים הרצונות שמרכיבים את העולם הזה.
• הרצון לרוחניות - נקודה שבלב - מושך אותי למקום אחר, וביניהם אני מתחיל להתקיים.
• הרצון של החברה מאד משפיע עליו, ואין לו ממש שליטה על הרצונות שיקבל משם.
• הבורא מייצב לי את העולם בצורה מסויימת, שאם אני מתגבר על הרצון לזלזל על העולם הזה, אז זו נחשבת יגיעה ואני מתקדם לרוחניות.
• חייבים להמשיך כרגיל בגשמיות. אסור לזרוק אותה לפח עבור הרוחניות - אסור לזלזל כאן באף פרט, כי הוא מעוצב בצורה מיוחדת לעבודה שלנו, כדי שנגיע לרוחניות.
• בחכמת הקבלה אנחנו לומדים - איך לשלוט במצב.
• אני נמצא ברצונות הפנימיים שלי, והחיצוניים של החברה - ואני לומד - איך הם משפיעים עלי.
• אני מסתכל על עצמי מהצד, ובודק את הסיבות לפעולות שלי.
• ואז אני מתחיל לראות, עד כמה שאני מנוהל ע"י הבורא.
• אם פועל על האדם רצון/דחף פנימי/חיצון מהעולם הזה - עם מה יוכל להילחם עימו, כדי לעשות ממנו קפיצה לרוחניות?
• רק ע"י זה שימצא עוד כח נוסף.
• כי אם נמצא רק ברצונות הגשמיים - אפילו אם מודע לכמה הם שולטים עליו - זה לא יעזור לו. חייב סביבה.
  
  
• 
  
• אנחנו מתקדמים ע"י הרצונות, ולא ע"י ההחלטות בשכל.
• הבורא ברא רצון - והרצון מפתח את השכל.
• השכל אינו שולט על הרצון. אנחנו רואים את זה בחיים שלנו - עד כמה שאנחנו רוצים שהשכל ישלוט, בסופו של דבר הרצונות שלי שולטים.
• ולכן אני נכנס לקבוצה, ספרים, לימוד, משתדל להיכנס בהם (שכלית), עד שהם משפיעים עלי ואני מתחיל להתקדם.

• מהן השאלות שאני אמור לשאול את עצמי במהלך היום כדי להתקדם ברוחניות?

• אם אנחנו לא מנהלים את חיינו הפנימיים, אז אנחנו כבהמות. פשוט נפעלים ע"י כל מיני מוזלים ופולסים חשמליים.
• התכנית הזו נקראת "בעיתו".
• אם אני רוצה לזרז את ההתפתחות הזו, אני צריך לעלות לרמה אחרת של זרימה.
• יש את הנקודה הפנימית שלי שרוצה להגיע לתכלית הבריאה, והנקודה הסופית, וקו ביניהן.
• השאלה שצריכה כל הזמן להיות לפני היא איך להתקדם על הקו הזה.
• אני צריך לשאול את עצמי כל הזמן, ברוחניות או גשמיות - מה הפעולה הטובה ביותר שתביא אותי לעבר המטרה?
• ואז אני מבין שאין לי מספיק כח.
• אני צריך למצוא התעוררות, מרץ. אני שומע איזו מוזיקה של בעל הסולם, איזו הרצאה, מדבר עם החבר בטלפון, מנסה לקנא בחברים, משתדל למצוא בי התעוררות.
• רק לא לזרום בזרמי החיים כדאתמול - זה מקדם אותנו למטרה.
• או שאתה מתקדם בעיתו, בהיסח דעת, במכות וייסורים. או שאני מתקדם בעצמי - מחפש ומוצא.

• אם הרצון חזק יותר מהשכל, איך אתה אמור להיות בשליטה במהלך היום? ומה זה להכריע את כל העולם לכף זכות?

• אם אני מתחיל לאתר את כל העולם ואת עצמי כמערכת אחת שאני צריך להשתמש בה כדי להגיע לרוחניות - אז אני יכול להתקדם.
• בשביל זה אנחנו קוראים מאמרי שמעתי - אלו המאמרים שמלמדים אותי איך אני מתחיל לנהל את עצמי כדי לגלות את העולם הרוחני. זו כל עבודתינו.

חלק ב' - קבלה למתחיל, עמוד 333, פתיחה לחכמת הקבלה, אות י"ח

• הקדמה

• 
  
  
• כל השינויים הם כוונות. הרצון נשאר אותו רצון מתחילת הבריאה ועד סופה.
• כל העבודה שלנו היא תיקון הכוונה.
• יש לי רצון לקבל. הוא נקרא עביות. אני רוצה למלא אותו, למשוך אליו מילויים שנראים לי מתאימים לו, טובים לו.
• אם אני רוצה להתקדם, אני חייב לצמצם אותו. לא להשתמש בו בצורה רגילה.
• לא מדובר פה על החיים הבהמיים!! אלא על התענוגים.
• אם אתה מתחיל לראות את המטרה הרוחנית יותר חשובה וגדולה מהמטרות הגשמיות, אז אתה לא רוצה כבר אותן, אלא אותה.
• הכל תלוי בחשיבות.
• המטרה הזו מצמצם כבר את האחרות. הדג הגדול בולע את הדגים הקטנים.
• אסור למנוע מעצמי לעשות דברים מסויימים - זו נקראת כפייה !! מקובלים הם נגד זה.
• אני בסה"כ עובד על החשיבות הרוחנית, שתהיה יותר חשובה.
• צמצום זו תוצאה מחשיבות. לא באיזה סוג של כפייה.
• כשיבער לי משהו גבוה, רוחני, אז אני מתחיל לעבוד עם בעל הבית.
• כל מה שמאיר לך מהתענוגים הרוחניים - ידיעה, הרגשה, עולמות, משהו אינסופי - איך אתה יכול להתעלות מעליהם, לנהל אותם?
  
• איך תוכל להתעלות מעל כל התענוגים הרוחניים הללו, ללא חניקה עצמית??
• אני לא בעל הבית על הרצון שלי. איך אני יכול לצמצם או להגביל אותו? אני רוצה אז רוצה !
• בגשמיות, אני עוצר את עצמי מלהפעיל את הרצון.
• אבל ברוחניות אין גופים ! מתחשבים רק ברצון.
• אם אני רוצה לגנוב, או להרוג, אבל לא עושה את זה בגשמיות, אז בסדר. אבל ברוחניות גנבתי והרגתי! כי ההתחשבות היא רק ברצון.
• אז איך מגיעים לחשיבות הזו? נוכחות בעל הבית, שמזמינה בך בושה, תעצור אותך.
• אני צריך את גילוי בעל הבית. ואז אוכל לצמצם את עצמי, להיות למעלה מהרצון.
• איזו הרגשה צריכה להיות ביני לבעל הבית? - הרגשת הבושה.
• איזו בושה? שאני לוקח והוא נותן? -לא!
• מתגלה לי האהבה שלו.
• אני מתבייש מאמא? שנהנית להסתכל בי אוכל?
• הבושה היא מכך שאני לא כמוהו.
• אין לך בושה ממי שאוהב אותך.
• אנחנו צריכים לגלות את הפער בינינו - הוא הנותן לי, ואני לא מחזיר לו. לקבל אני יכול - אבל אני לא מחזיר לו  - זה מקור הבושה.
• ואז הכלים שלי עוברים שינוי, מבחינה א' עד ד', עד שאני מגיע להחלטה.
• אם אני לא אקבל ממנו, אני אזלזל בו.
• אני מגיע לגילוי הבורא במצב כזה, שאני מבין שאני חייב להשפיע.
• איך להשפיע? ע"י קבלה ממנו.
• ואז אני עושה חשבון - אילו תענוגים אני יכול לקבל ממנו ולהנות מהם רק במידה שזה עושה לו תענוג?
• איך אני יכול להרגיש את זה? אני חייב להתחבר לפנימיות שלו.
• אני מקבל מהגדול, מהאוהב, נהנה מהמילוי שלו. איך הוא נהנה להרגיש שאני נהנה? איך אני ממלא אותו, נכנס בתוכו?
• יש פה כבר התכללות, וכך אנחנו מגיעים לקשר.
• מסך, קשיות, עביות - זה נראה מאד טכני - אבל האמת שבפנים אלו מילויים, רגשות, חשבונות.
• וע"י כל אלה האדם צריך להגיע להתכללות שלמה עם הבורא.
• זה נקרא זיווג דהכאה.
• הכאה = שאני דוחה את התענוג. אבל ע"י זה אני רוצה להגיע לזיווג, התכללות.
• אין יותר מהפעולה הרוחנית הזו.
• כל מה שקורה כאן הוא איך הוא ואני מתכללים אחד בשני כדי להנות אחד לשני.

• האם לבורא יש חסרון?

• ודאי.
• רצונו להיטיב לנבראיו.
• יש רצונו, להיטיב (פעולה) ונבראיו (שישנם נבראים).
• אם יש לו רצון => יש לו חסרון.
• חסר לו? להיטיב.
• זה לא חסרון שלנו שמגיע מחוסר, אלא משלמות - מטבע הטוב להיטיב.
• אנחנו משחקים עם החסרון הזה, כמו שילד משחק עם אהבת אימו אליו. אמא אוהבת אותי? אני אשתמש בזה.
• החסרון שלו הרבה יותר גדול משלנו.
• הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק.
• הסבל שלו הרבה יותר גבוה מהסבל שלנו, כי הוא במדרגה יותר נעלה.
• כשילד חולה, אמא שלו דואגת הרבה יותר ממנו. אלו ייסורי אהבה.

• האם לפני שיש לנו מסך צריך לבוא עם כוונה כזו?

• אתה לא יכול לשחק בכאילו.
• אין לנו כרגע כוונות. את מי אנחנו מרמים? אלו כוחות הטבע. או שאני באינטראקציה איתם או לא.
  
  
• 
  

• מה זה זיווג דהכאה?

• אתה דוחה תענוג, ומצד שני מקבל קשר.
• אתה מסכים אחרי הפצרות בעל הבית לאכול - אבל אתה עושה את זה כאילו כדי לעשות לו טובה.
• אתה לא דוחה את בעת הבית ולא את כיבודו, אלא אתה דוחה את צורת קבלת התענוג הישירה, ומתחיל לקבל כדי להשפיע.
• כשאנחנו יכולים לעצור את עצמינו ולהתחיל לקבל בעל מנת להשפיע - אנחנו עוברים לקשר מיוחד עם הבורא - אני אוכל כדי לעשות טובה לבעל הבית.
• בשביל לעשות טובה לבעל הבית אני צריך להנות. אני לא יכול לרמות אותו שאני אוכל כאילו אני נהנה.
• אני חייב לקבל את כל התענוגים האלו ולהנות מהם - אני רק מוסיף כוונה.
• הזיווג נעשה בכוונה החדשה כלפי בעל הבית.
• קבלה ללא מסך, עליה אני עושה הכאה. וכוונה חדשה שאיתה אני עושה זיווג עם הבורא. ובשנייה אני מקבל את הסטטוס שלו, אני נעשה כמוהו.

• שיר - היחס שלך

חלק ג' - זוהר לעם, פרשת וישב, עמוד 4, אות י"א

• הקדמה

• צדיק ורשע, עולם, חיות ובהמות - הכל קורה בתוכי. האדם הוא עולם קטן.
• דרך חכמת הקבלה אנחנו מתחילים להכיר את כל המציאות.
• אין מציאות. הכל זה אני, הכל מתואר בי. אין שום דבר בחוץ.
• לאדם רק נראה שיש משהו בחוץ.
  
  
• 
  
  
• אני רוצה שהמציאות תשתנה - אני צריך לשנות את הרצון שלי.
• בגלל שאתה מתייחס למה שמחוצה לך, ולמה שאתה מרגיש שזה עצמך באופן שונה - אתה סובל. זו טעות בראייה.
• אתה מזלזל במה שאתה רואה מבחוץ.
• אתה לא מודע שבזה אתה נותן לעצמך מכות וצרות, ובזה אתה ממלא את כל החיים שלך.
• איזו טעות! איזו תפיסת מציאות נוראית!!
• אבל זה שולט עלי, ואני לא יכול לעשות עם זה כלום!
• כל חכמת הקבלה היא כדי לאחד את כל הכלי הזה יחד.
• כל האימרות היפות כמו "ואהבת לרעך כמוך" - הם ביטויים לאיחוד הכלי.
• אנחנו תוצאה מהסידור הפנימי של כל האבחנות שלנו.
• אבל אנחנו יכולים לבקש מהאור שיבוא ויתקן לי את הנשמה, את הכלי.
• ואז אני אראה נשמה אחת, רצון אחד, אור אחד, אור וכלי יחד - זה נקרא "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
• הכל צריך להיות מכוון לקראת איחוד - בייחוד כשאנחנו קוראים את הזוהר.
• יש בי רשעים, צדיקים, פרעה, ישראל, מצרים, גבעות והרים, שמש ירח וכו'. הכל אלו אבחנות שנמצאות בי בלבד.
• הכל נמצא בתוך האדם. מחוצה לי אין כלום.
• אני לא יודע מי אני, אני רק מרגיש בצורה שקרית איך אני קיים.
• אין כאן אני ומשהו בחוץ, הכל כלי אחד.
• אם נכוון את עצמינו לזה כל הזמן - אנחנו נגרום לאור שישפיע עלינו. כי פעולתו היא רק חיבור כל החלקים הללו יחד.
• התנאי לקבלת התורה הוא - תהיו כאיש אחד בלב אחד". לב = רצון.
• בואו נשתדל לחשוב נכון. הכל בתוכי.
• הזוהר לא מבטיח לנו דרך כל כך יפה וקלה.
• אין לאן לברוח - כולם יעברו את זה. גם אלו שרוצים וגם אלו שלא.

• מה טוב בגילוי הזה?

• אם אני מתחיל להתייחס לכל ההפרעות הללו כברכה, כעזר כנגדי - אז על פניה אני עולה.
• אי אפשר לעלות - אלא על ההפרעות בלבד.
• כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו. כך הוא גדל.
• הזוהר לא מפחד להסביר לנו, שהבעיות כן נמצאות לפנינו, ויתגברו יותר ויותר.
• אם לאדם יש כוחות, תמיכה, קבוצה, לימוד, סדר  - בהתאם לזה מביאים לו מלמעלה את האיזון מצד שמאל.

• מיהו יעקב?

• יעקב זוהי נשמה בקטנות.
• כדי להגיע לגדלות, מביאים אותו דרך לבן, שצריך לקחת משם רצונות הנוספים שלו = בנות לבן, ורכושו וצאן.
• הוא מרכיב שם בפעם הראשונה קו אמצעי - והופך להיות מפרצוף קטן (חג"ת נה"י) לפרצוף גדול (ישראל, חב"ד חג"ת נה"י).
• הכל נמצא בי, בתוך האדם. אדם, שכם, עשיו, לבן, חושך, לילה, שדים, רוחות, שרו של עשיו. כל אלו רצונות לא מתוקנים בתוך האדם.
• כשאנחנו מתבלבלים צריך לחזור להתחלה. יש אור, ורצון שהאור ברא יש מאין.
• היחס ביניהם יכול להיות מקולקל או מתוקן.
• חוץ מרצון ואור, וקשר ביניהם שנקרא מסך - אין שום דבר.
• גם האור הוא התפעלות ברצון, כי חוץ מרצון לא קיים כלום. לא יודעים מה יש שם בחוץ.
• ישנה איזו סיבה מוקדמת כנראה לרצון, אבל אנחנו לא יודעים עליה כלום.
• לכן לא אכפת לי אילו בלבולים ישנם בזוהר - אני יודע שכאן זו האנטומיה הרוחנית שלי. מדובר כאן על חלקי הנשמה שלי, איך הם מסודרים.
• אנחנו לא גדלים - אלא רק בגילוי וההכרה שלנו.
• אנחנו נמצאים בעולם אינסוף, במצב קבוע, רק בחוסר הכרה.
• אבל זה מגיע אלינו כמו הכרה שחוזרת אל אדם שהיה בחוסר הכרה.
• מידות ההכרה שאנחנו פותחים, נקראים עולמות - כי ההעלמה הזו נעלמת.
• אנחנו מציירים את האבחנות שלנו בצורה סכימתית:
  
  
• 
  
  
• עולם = האדם. הקב"ה היא האבחנה העליונה שם.
• צדיק אבד = האדם איבד את תחושת הבורא.
• הבורא בכוונה מוציא מהאדם את כל הרצונות הטובים, שיתגלו רק הרעים.
• זוהי חובה שיתגלה היצר הרע.
• מצב הצדיק הוא לא טוב - הוא דומם. הכל לטובה, "הכל בסדר, ברוך ה' ".
• דווקא ע"י הרעות אפשר להתקדם. עזר כנגדו.
• זה תלוי בהכנה - אדם שמכין עצמו נכון, מקבל את הרשעים שמתגלים בו כטובים.
• אח"כ הוא יודע שע"י בלבולים ונפילות - הוא נעש היותר חכם, מבין, חזק ונעלה.
• מות יוסף, וקימת מלך חדש במצריים - בזכותם יצאו ממצריים.
• דין זו התגלות הרשעים, הכלים המקולקלים שבאדם.
• צריך להוציא אדם מדרגת הצדקות שלו, להפיל אותו, לשבור אותו - ואז יתגלו הרשעים - ואז יהיה לו על מה לעבוד.
• אנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו לתהליך שאנחנו עוברים.
• ואז ניאלץ לפנות לכוחות תומכים, עוזרים לצרה. קבוצה, הפצה, לימוד, סדר נכון כמה שיותר - יחייב את האדם להתחזק. אחת הכל על מי מנוחות, ואין חדש. הכל יישאר כתמול שלשום.

• אם כל הזוהר זוהי פנימיות האדם, והאור והבורא הם בתוכי, וכל העבודה היא פנימית, והעולם זה אני - 

• העולם זה אתה, זה לא שעכשיו זה נמצא ברשותך בהבנתך או בתפיסתך!
• זהו המצב האמיתי שקיים ואנחנו לא מרגישים אותו.
• אתה תבוא עכשיו לבית שלי, תיקח לי הכל, ותגיד לי - "זה אני!"
• אני עדיין לא גיליתי את הכוחות הללו.

• מי עוזר לי, אם אין משהו מחוצה לי?

• ישנם כוחות בי שנקראים בורא, אני, עולם, רבי שמעון, חברים, ספרים, משה, תורה.
• כל זה נמצא בי.
• אני עומד כתינוק כלפי הנשמה הזו הגדולה, אבל אני צריך לגלות אותה, לשלוט בה, להכיר אותה.
• היא נראית לי מקולקלת.
• אבל האמת שהיא לא מקולקלת, אלא שאני מקולקל וכך אני רואה אותה.
• אני מתקן את היחס שלי.
• אדם ראשון, שגילה את הבורא - איך גילה?
• היה חי בתוך העולם שלנו, לפניו ואחריו היו אנשים.
• הוא הראשון שגילה את הבורא - למה אנחנו קיימים, תכלית הבריאה.
• מאיפה גילה זאת? מתוך עצמו הוא, מתוך החושים שלו.
• לא נפתח משהו שלא נמצא בו - אלא משהו שהוא רואה ומרגיש.
• המקובלים מספרים לנו מה הם גילו. אין לך אדם שיספר לך משהו שלא גילה.
• הם מספרים לנו איך אנחנו צריכים לפתוח, להרחיב את תפיסתינו. ואז אנחנו נגלה. אבל אנחנו נגלה, ולא מישהו אחר.
• אני רואה ומרגיש, ולא מישהו אחר. על זה המקובלים מספרים לך.
• חכמת הקבלה זו חכמת התפיסה.
• אין לאדם יותר ממה שמרגיש. אנחנו בני הרגשה, אנחנו מרגישים.
• כדי לקשור בין ההרגשות הללו בצורה שתהיה לי נעימה - נפתחת לי מערכת עזר שנקראת השכל. זו כל תכליתו של השכל.
• אין לנו חוץ מהרגשה.
• אם נפתחת לו הרגשה גדולה יותר - זה נקרא שהוא מתחיל להרגיש את העולם הרוחני.
• גם הרגשת עצמך שאתה מוצק וגמיש, גם מתואר בהרגשתך.

• האם אני צריך ללמוד לקבל את הרע כמו הטוב?

• לא.
• אנחנו צריכים להיות מוכנים שהרע שאני אקבל מביא לי שמחה.
• אם אני סובל רגע אחד בחיים שלי, סימן שלא הכנתי את עצמי כנכון.
• אז אני מברך וסובל? זה שקר.

• האם ה"אני" זה סך כל הרצונות שלי?

• כן.

• יש אני ויש בי. מה ההבדל?

• אני זה הרצון לקבל.
• בי זו הצורה המלובשת בחומר.

• מהן הצורות שבזוהר?

• תמיד אנחנו נמצאים במימוש הרשימות.
• אבל הבדל הוא באיך אני מממש את הרשימו הזה.
• אם אני לא יכול למממש את הרשימו, אני מקבל את זה כהפרעה.

• מה הוא האור המקיף שחותם את הזוהר?

• הוא האור שלא יכול להתקבל עדיין בנשמה, אבל נמצא שם.

• שיר - בלב אחד