1.1.10

הכנה - הקלטה של רב"ש

• הקדמה

• למה אנחנו נכשלים? - כי אדם מקבל התעוררות להתקדם ברוחניות, במשך כל הגלגולים שעבר, הגיע להתפתחות כזו, שמתעוררת בו נקודה שבלב. רצון חדש ממימד אחר, ששייך לנשמה.
• בדר"כ הרצונות שלנו הם רצונות גופניים (אוכל, מין משפחה), ורצונות אנושיים (כסף, כבוד, שליטה מושכלות).
• ואנחנו מתקדמים כדי למלא אותם בחיים הללו. זו העבודה, היגיעה והשכר שלנו.
• במסגרת 70 שנותינו, מזה אנחנו מתקיימים.
• תלוי באיזה גלגול, ובאיזו סביבה אנחנו חיים.
• לכל אחד ואחד יש את הסדר עדיפויות שלו. אבל לכולנו יש את הרצונות הללו.
• אחרי גלגולים רבים, אלפי שנים - אנחנו מגיעים למצב שבתוך הרצון הזה מתעוררת נקודה שבלב, שמתחילה למשוך אותנו למשהו גבוה.
• אני לא יכול למלא אותה ע"י כל מיני מטרות שבעולם הזה. המילוי לא נמצא כאן, במישור הזה, בחיים האלו.
• כשהנקודה הזו מתעוררת, האדם נמצא בייאוש - כל הרצונות הקודמים שלו מפסיקים למלא אותו. הוא מתפקד ועושה כל מה שצריך בכוח.
• ומחפש איך למלא עצמו ברצון החדש שהתעורר.
• המקובלים מספרים לנו שלכולנו תתעורר הנקודה הזו בסופו של דבר - כל האנושות.
• רב"ש אומר כאן - כשאנחנו מקבלים התעוררות - אז השאלה היא מה אנחנו עושים עם הרצון הזה.
• אם הרצון הזה לא נותן לי מנוח, אז אני רץ אחריו למלא אותו. ויכול להיות שהוא מתעורר רק לפרקים, ואני חי איתו.
• אבל כשהרצון הזה מתעורר בצורה סופית וחזקה - הוא מגיע למקום שבו לומדים קבלה.
• הרצון מושך את האדם למקום כזה, האדם לא יודע איך זה קורא בכלל, למקום שיוכל למלא את הרצון הזה.
• ואז האדם מתחיל לשלוט בהתעוררות שלו, ע"י האמצעים שנמצאים מסביבו. יכול לעורר את נקודת הרצון החדש הזו לאש בוערת, או שלא.
• כמו אדם, שבזמן שהוא ער הוא מבטיח שיבוא בשלוש בלילה ללימוד, כי עכשיו לא מרגיש את התענוג בשינה. אבל לך תנסה להעיר אותו באמצע השינה, כשטועם את טעמה המתוק.
• צריך לעשות הכנות רציניות כדי לקום באמת בשלוש בלילה.
• לפני שבאדם מתעוררת נקודה שבלב, אין לו חירות, הוא בהמה. מנוהל רק ע"י רצון אחד אגואיסטי למלא את עצמו בכל מה שיש לו בעולם הזה.
• רק נראה לו שהוא חופשי, אבל זו רק צורה יותר מורכבת של בהמה.
• הבחירה החופשית מתחילה רק כשיש שתי רשויות - רצון לקבל שמושך אותו לעולם הזה, ונקודה שבלב שמושכת אותו לעולם הרוחני.
• ועליו מוטלת ההחלטה - מה יותר חשוב לי?
• אם רוצה לנהל את עצמו, אז צריך לקחת את שתי המושכות הללו בידיים.
• ואז יכול ע"י חברה ולימוד לפתח כזו סביבה, שתמיד תקבע לו את חשיבות ההתפתחות הרוחנית.
• וכשבוחר בחברה הרוחנית - מיד מתעורר כנגד זה רצון הפוך.
• והאדם חושב שזה הוא חושב את זה, ולא מבין שזה מכוון מלמעלה כדי ליצור את הניגודיות שיתנו לו בחירה חופשית אמיתית.
• אדם שיותר קשה לו לקום, יש לו יותר חשבונות - אם מבין את זה - רואה את ההפרעות הללו כעזר כנגדו, שעוזרות לו להישאר באיזון בין שני העולמות, ושתמיד ידאג לחזק את החלק הרוחני.
• ובעזרת שני הכוחות הללו הוא יכול להשתמש בשניהם כדי להתקדם לרוחניות.
• כשקשה לך לקום בבוקר, זה לא באמת הגוך שעייף וכו', כי אם יש באמת משהו חשוב אתה קופץ מהמיטה. אלו סתם תירוצים, שנותנים לך הזדמנות להתקדם על פניהם.
• אין רע בכלל. כל ההפרעות הנוראיות ביותר - הן סה"כ אבחנות ותנאים הכרחיים להתקדמות.
• האדם מגלה אח"כ מערכת הנהגה והשגחה - ומבין שהכל מגיע מלמעלה, מהבורא.

• מה החלק שהאדם צריך לעשות ומה החלק של הקבוצה בשמירה על האדם?

• האדם והקבוצה תלויים זה בזה.
• לקבוצה יש הכרחיות כללית לארגן את עצמה ללימוד, אווירה, פעולות משותפות.
• זה יכול להיות מסודר יפה מאד, אבל האדם לא משתמש בו.
• יכול להיות שמשתתף בזה, אבל לא מוציא מזה תועלת להתקדמות.
• לא נעשה כלום, רק דברים שאמורים לקדם אותך למטרה הסופית.
• כל מה שמקובל רואה בעולם שלנו זו תוצאה מהעולם הרוחני.
• היחס לפעילות של הקבוצה הוא הקובע איך הוא יתקדם למטרה. שום דבר לא נברא סתם.
• העולם הרוחני והעולם הזה תלויים זה בזה.
• אנחנו תמיד נהיה כלולים משני אלו, עד גמר תיקון.
• עד שלא נסיים את כל המדרגות הרוחניות, נצטרך להרגיש את החיים הגשמיי הללו על כדה"א, עד שנסיים את כל המדרגות.
• העולם הזה נשאר קבוע, אבל העולם הרוחני כל פעם משתנה, לפי דרגת האדם.
• בין מדרגה למדרגה, האדם יורד חזרה לעולם הזה והמדרגה נעלמת לחלוטין (כמו הזדככות הפרצוף), ואז בפעם הבאה האדם עולה למדרגה גבוהה יותר.

• מה הדרך הכי מהירה וטובה להפיץ את חכמת הקבלה לעולם? האם הקריאה בספר הזוהר עושה את העבודה?

• הכל יחד.
• אף אחד לא באמת יודע.
• המדרגות שאנחנו מגיעים אליהן עכשיו הן מדרגות שאף אחד לא הגיע אליהן קודם.
• המקובלים לימדו את תלמידיהם מה שהם עבדו בעצמם, בצורה של שרשרת ממורה לתלמיד, מאז אברהם אבינו.
• האמת שזה התחיל עוד מאדם הראשון, אבל אנחנו לא קוראים לזה ממש עדיין חכמת הקבלה ב20 דורות הללו בין אדם הראשון לאברהם.
• שרשרת הלימוד הזו קיימת כבר 2000 שנה.
• עכשיו אנחנו נמצאים בעידן החדש. מתעוררים אינספור אנשים, ואין מקום ללימוד רב לתלמיד כבר. המצב הזה לא ריאלי במציאות.
• אנחנו חוזרים למצב כמו שאברהם עשה בבבל - שאברהם רצה לעשות תיקון לכל הבבלים.
• למה עושים דווקא הפצה כזו ולא אחרת? אנחנו לא יודעים. לפי התחושה.
• רק רבי שמעון לא יוכל להגיד כלום אם תביא אותו לכאן עכשיו.
• בעה"ס חשב שעם עיתון האומה יוכל לתקן את עם ישראל, וסגרו לו אותו.
• אף מקובל לא יכול להגיד מראש מה צריך לעשות. רק ברור שכל העולם כיום הוא כמו בבל שהתרחב.

חלק א' - כתבי בעל הסולם, עמוד 540, מאמרי שמעתי, מאמר כ"ה: הדברים היוצאים מהלב

• הקדמה

• במשך ההסטוריה, אנחנו נמצאים בהתקדמות רק בגלל הרצון הגשמי, הארצי שלנו (גופני ואנושי).
• כל הרצונות הנ"ל נקראים הרצונות שמרכיבים את העולם הזה.
• הרצון לרוחניות - נקודה שבלב - מושך אותי למקום אחר, וביניהם אני מתחיל להתקיים.
• הרצון של החברה מאד משפיע עליו, ואין לו ממש שליטה על הרצונות שיקבל משם.
• הבורא מייצב לי את העולם בצורה מסויימת, שאם אני מתגבר על הרצון לזלזל על העולם הזה, אז זו נחשבת יגיעה ואני מתקדם לרוחניות.
• חייבים להמשיך כרגיל בגשמיות. אסור לזרוק אותה לפח עבור הרוחניות - אסור לזלזל כאן באף פרט, כי הוא מעוצב בצורה מיוחדת לעבודה שלנו, כדי שנגיע לרוחניות.
• בחכמת הקבלה אנחנו לומדים - איך לשלוט במצב.
• אני נמצא ברצונות הפנימיים שלי, והחיצוניים של החברה - ואני לומד - איך הם משפיעים עלי.
• אני מסתכל על עצמי מהצד, ובודק את הסיבות לפעולות שלי.
• ואז אני מתחיל לראות, עד כמה שאני מנוהל ע"י הבורא.
• אם פועל על האדם רצון/דחף פנימי/חיצון מהעולם הזה - עם מה יוכל להילחם עימו, כדי לעשות ממנו קפיצה לרוחניות?
• רק ע"י זה שימצא עוד כח נוסף.
• כי אם נמצא רק ברצונות הגשמיים - אפילו אם מודע לכמה הם שולטים עליו - זה לא יעזור לו. חייב סביבה.
  
  
• 
  
• אנחנו מתקדמים ע"י הרצונות, ולא ע"י ההחלטות בשכל.
• הבורא ברא רצון - והרצון מפתח את השכל.
• השכל אינו שולט על הרצון. אנחנו רואים את זה בחיים שלנו - עד כמה שאנחנו רוצים שהשכל ישלוט, בסופו של דבר הרצונות שלי שולטים.
• ולכן אני נכנס לקבוצה, ספרים, לימוד, משתדל להיכנס בהם (שכלית), עד שהם משפיעים עלי ואני מתחיל להתקדם.

• מהן השאלות שאני אמור לשאול את עצמי במהלך היום כדי להתקדם ברוחניות?

• אם אנחנו לא מנהלים את חיינו הפנימיים, אז אנחנו כבהמות. פשוט נפעלים ע"י כל מיני מוזלים ופולסים חשמליים.
• התכנית הזו נקראת "בעיתו".
• אם אני רוצה לזרז את ההתפתחות הזו, אני צריך לעלות לרמה אחרת של זרימה.
• יש את הנקודה הפנימית שלי שרוצה להגיע לתכלית הבריאה, והנקודה הסופית, וקו ביניהן.
• השאלה שצריכה כל הזמן להיות לפני היא איך להתקדם על הקו הזה.
• אני צריך לשאול את עצמי כל הזמן, ברוחניות או גשמיות - מה הפעולה הטובה ביותר שתביא אותי לעבר המטרה?
• ואז אני מבין שאין לי מספיק כח.
• אני צריך למצוא התעוררות, מרץ. אני שומע איזו מוזיקה של בעל הסולם, איזו הרצאה, מדבר עם החבר בטלפון, מנסה לקנא בחברים, משתדל למצוא בי התעוררות.
• רק לא לזרום בזרמי החיים כדאתמול - זה מקדם אותנו למטרה.
• או שאתה מתקדם בעיתו, בהיסח דעת, במכות וייסורים. או שאני מתקדם בעצמי - מחפש ומוצא.

• אם הרצון חזק יותר מהשכל, איך אתה אמור להיות בשליטה במהלך היום? ומה זה להכריע את כל העולם לכף זכות?

• אם אני מתחיל לאתר את כל העולם ואת עצמי כמערכת אחת שאני צריך להשתמש בה כדי להגיע לרוחניות - אז אני יכול להתקדם.
• בשביל זה אנחנו קוראים מאמרי שמעתי - אלו המאמרים שמלמדים אותי איך אני מתחיל לנהל את עצמי כדי לגלות את העולם הרוחני. זו כל עבודתינו.

חלק ב' - קבלה למתחיל, עמוד 333, פתיחה לחכמת הקבלה, אות י"ח

• הקדמה

• 
  
  
• כל השינויים הם כוונות. הרצון נשאר אותו רצון מתחילת הבריאה ועד סופה.
• כל העבודה שלנו היא תיקון הכוונה.
• יש לי רצון לקבל. הוא נקרא עביות. אני רוצה למלא אותו, למשוך אליו מילויים שנראים לי מתאימים לו, טובים לו.
• אם אני רוצה להתקדם, אני חייב לצמצם אותו. לא להשתמש בו בצורה רגילה.
• לא מדובר פה על החיים הבהמיים!! אלא על התענוגים.
• אם אתה מתחיל לראות את המטרה הרוחנית יותר חשובה וגדולה מהמטרות הגשמיות, אז אתה לא רוצה כבר אותן, אלא אותה.
• הכל תלוי בחשיבות.
• המטרה הזו מצמצם כבר את האחרות. הדג הגדול בולע את הדגים הקטנים.
• אסור למנוע מעצמי לעשות דברים מסויימים - זו נקראת כפייה !! מקובלים הם נגד זה.
• אני בסה"כ עובד על החשיבות הרוחנית, שתהיה יותר חשובה.
• צמצום זו תוצאה מחשיבות. לא באיזה סוג של כפייה.
• כשיבער לי משהו גבוה, רוחני, אז אני מתחיל לעבוד עם בעל הבית.
• כל מה שמאיר לך מהתענוגים הרוחניים - ידיעה, הרגשה, עולמות, משהו אינסופי - איך אתה יכול להתעלות מעליהם, לנהל אותם?
  
• איך תוכל להתעלות מעל כל התענוגים הרוחניים הללו, ללא חניקה עצמית??
• אני לא בעל הבית על הרצון שלי. איך אני יכול לצמצם או להגביל אותו? אני רוצה אז רוצה !
• בגשמיות, אני עוצר את עצמי מלהפעיל את הרצון.
• אבל ברוחניות אין גופים ! מתחשבים רק ברצון.
• אם אני רוצה לגנוב, או להרוג, אבל לא עושה את זה בגשמיות, אז בסדר. אבל ברוחניות גנבתי והרגתי! כי ההתחשבות היא רק ברצון.
• אז איך מגיעים לחשיבות הזו? נוכחות בעל הבית, שמזמינה בך בושה, תעצור אותך.
• אני צריך את גילוי בעל הבית. ואז אוכל לצמצם את עצמי, להיות למעלה מהרצון.
• איזו הרגשה צריכה להיות ביני לבעל הבית? - הרגשת הבושה.
• איזו בושה? שאני לוקח והוא נותן? -לא!
• מתגלה לי האהבה שלו.
• אני מתבייש מאמא? שנהנית להסתכל בי אוכל?
• הבושה היא מכך שאני לא כמוהו.
• אין לך בושה ממי שאוהב אותך.
• אנחנו צריכים לגלות את הפער בינינו - הוא הנותן לי, ואני לא מחזיר לו. לקבל אני יכול - אבל אני לא מחזיר לו  - זה מקור הבושה.
• ואז הכלים שלי עוברים שינוי, מבחינה א' עד ד', עד שאני מגיע להחלטה.
• אם אני לא אקבל ממנו, אני אזלזל בו.
• אני מגיע לגילוי הבורא במצב כזה, שאני מבין שאני חייב להשפיע.
• איך להשפיע? ע"י קבלה ממנו.
• ואז אני עושה חשבון - אילו תענוגים אני יכול לקבל ממנו ולהנות מהם רק במידה שזה עושה לו תענוג?
• איך אני יכול להרגיש את זה? אני חייב להתחבר לפנימיות שלו.
• אני מקבל מהגדול, מהאוהב, נהנה מהמילוי שלו. איך הוא נהנה להרגיש שאני נהנה? איך אני ממלא אותו, נכנס בתוכו?
• יש פה כבר התכללות, וכך אנחנו מגיעים לקשר.
• מסך, קשיות, עביות - זה נראה מאד טכני - אבל האמת שבפנים אלו מילויים, רגשות, חשבונות.
• וע"י כל אלה האדם צריך להגיע להתכללות שלמה עם הבורא.
• זה נקרא זיווג דהכאה.
• הכאה = שאני דוחה את התענוג. אבל ע"י זה אני רוצה להגיע לזיווג, התכללות.
• אין יותר מהפעולה הרוחנית הזו.
• כל מה שקורה כאן הוא איך הוא ואני מתכללים אחד בשני כדי להנות אחד לשני.

• האם לבורא יש חסרון?

• ודאי.
• רצונו להיטיב לנבראיו.
• יש רצונו, להיטיב (פעולה) ונבראיו (שישנם נבראים).
• אם יש לו רצון => יש לו חסרון.
• חסר לו? להיטיב.
• זה לא חסרון שלנו שמגיע מחוסר, אלא משלמות - מטבע הטוב להיטיב.
• אנחנו משחקים עם החסרון הזה, כמו שילד משחק עם אהבת אימו אליו. אמא אוהבת אותי? אני אשתמש בזה.
• החסרון שלו הרבה יותר גדול משלנו.
• הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק.
• הסבל שלו הרבה יותר גבוה מהסבל שלנו, כי הוא במדרגה יותר נעלה.
• כשילד חולה, אמא שלו דואגת הרבה יותר ממנו. אלו ייסורי אהבה.

• האם לפני שיש לנו מסך צריך לבוא עם כוונה כזו?

• אתה לא יכול לשחק בכאילו.
• אין לנו כרגע כוונות. את מי אנחנו מרמים? אלו כוחות הטבע. או שאני באינטראקציה איתם או לא.
  
  
• 
  

• מה זה זיווג דהכאה?

• אתה דוחה תענוג, ומצד שני מקבל קשר.
• אתה מסכים אחרי הפצרות בעל הבית לאכול - אבל אתה עושה את זה כאילו כדי לעשות לו טובה.
• אתה לא דוחה את בעת הבית ולא את כיבודו, אלא אתה דוחה את צורת קבלת התענוג הישירה, ומתחיל לקבל כדי להשפיע.
• כשאנחנו יכולים לעצור את עצמינו ולהתחיל לקבל בעל מנת להשפיע - אנחנו עוברים לקשר מיוחד עם הבורא - אני אוכל כדי לעשות טובה לבעל הבית.
• בשביל לעשות טובה לבעל הבית אני צריך להנות. אני לא יכול לרמות אותו שאני אוכל כאילו אני נהנה.
• אני חייב לקבל את כל התענוגים האלו ולהנות מהם - אני רק מוסיף כוונה.
• הזיווג נעשה בכוונה החדשה כלפי בעל הבית.
• קבלה ללא מסך, עליה אני עושה הכאה. וכוונה חדשה שאיתה אני עושה זיווג עם הבורא. ובשנייה אני מקבל את הסטטוס שלו, אני נעשה כמוהו.

• שיר - היחס שלך

חלק ג' - זוהר לעם, פרשת וישב, עמוד 4, אות י"א

• הקדמה

• צדיק ורשע, עולם, חיות ובהמות - הכל קורה בתוכי. האדם הוא עולם קטן.
• דרך חכמת הקבלה אנחנו מתחילים להכיר את כל המציאות.
• אין מציאות. הכל זה אני, הכל מתואר בי. אין שום דבר בחוץ.
• לאדם רק נראה שיש משהו בחוץ.
  
  
• 
  
  
• אני רוצה שהמציאות תשתנה - אני צריך לשנות את הרצון שלי.
• בגלל שאתה מתייחס למה שמחוצה לך, ולמה שאתה מרגיש שזה עצמך באופן שונה - אתה סובל. זו טעות בראייה.
• אתה מזלזל במה שאתה רואה מבחוץ.
• אתה לא מודע שבזה אתה נותן לעצמך מכות וצרות, ובזה אתה ממלא את כל החיים שלך.
• איזו טעות! איזו תפיסת מציאות נוראית!!
• אבל זה שולט עלי, ואני לא יכול לעשות עם זה כלום!
• כל חכמת הקבלה היא כדי לאחד את כל הכלי הזה יחד.
• כל האימרות היפות כמו "ואהבת לרעך כמוך" - הם ביטויים לאיחוד הכלי.
• אנחנו תוצאה מהסידור הפנימי של כל האבחנות שלנו.
• אבל אנחנו יכולים לבקש מהאור שיבוא ויתקן לי את הנשמה, את הכלי.
• ואז אני אראה נשמה אחת, רצון אחד, אור אחד, אור וכלי יחד - זה נקרא "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
• הכל צריך להיות מכוון לקראת איחוד - בייחוד כשאנחנו קוראים את הזוהר.
• יש בי רשעים, צדיקים, פרעה, ישראל, מצרים, גבעות והרים, שמש ירח וכו'. הכל אלו אבחנות שנמצאות בי בלבד.
• הכל נמצא בתוך האדם. מחוצה לי אין כלום.
• אני לא יודע מי אני, אני רק מרגיש בצורה שקרית איך אני קיים.
• אין כאן אני ומשהו בחוץ, הכל כלי אחד.
• אם נכוון את עצמינו לזה כל הזמן - אנחנו נגרום לאור שישפיע עלינו. כי פעולתו היא רק חיבור כל החלקים הללו יחד.
• התנאי לקבלת התורה הוא - תהיו כאיש אחד בלב אחד". לב = רצון.
• בואו נשתדל לחשוב נכון. הכל בתוכי.
• הזוהר לא מבטיח לנו דרך כל כך יפה וקלה.
• אין לאן לברוח - כולם יעברו את זה. גם אלו שרוצים וגם אלו שלא.

• מה טוב בגילוי הזה?

• אם אני מתחיל להתייחס לכל ההפרעות הללו כברכה, כעזר כנגדי - אז על פניה אני עולה.
• אי אפשר לעלות - אלא על ההפרעות בלבד.
• כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו. כך הוא גדל.
• הזוהר לא מפחד להסביר לנו, שהבעיות כן נמצאות לפנינו, ויתגברו יותר ויותר.
• אם לאדם יש כוחות, תמיכה, קבוצה, לימוד, סדר  - בהתאם לזה מביאים לו מלמעלה את האיזון מצד שמאל.

• מיהו יעקב?

• יעקב זוהי נשמה בקטנות.
• כדי להגיע לגדלות, מביאים אותו דרך לבן, שצריך לקחת משם רצונות הנוספים שלו = בנות לבן, ורכושו וצאן.
• הוא מרכיב שם בפעם הראשונה קו אמצעי - והופך להיות מפרצוף קטן (חג"ת נה"י) לפרצוף גדול (ישראל, חב"ד חג"ת נה"י).
• הכל נמצא בי, בתוך האדם. אדם, שכם, עשיו, לבן, חושך, לילה, שדים, רוחות, שרו של עשיו. כל אלו רצונות לא מתוקנים בתוך האדם.
• כשאנחנו מתבלבלים צריך לחזור להתחלה. יש אור, ורצון שהאור ברא יש מאין.
• היחס ביניהם יכול להיות מקולקל או מתוקן.
• חוץ מרצון ואור, וקשר ביניהם שנקרא מסך - אין שום דבר.
• גם האור הוא התפעלות ברצון, כי חוץ מרצון לא קיים כלום. לא יודעים מה יש שם בחוץ.
• ישנה איזו סיבה מוקדמת כנראה לרצון, אבל אנחנו לא יודעים עליה כלום.
• לכן לא אכפת לי אילו בלבולים ישנם בזוהר - אני יודע שכאן זו האנטומיה הרוחנית שלי. מדובר כאן על חלקי הנשמה שלי, איך הם מסודרים.
• אנחנו לא גדלים - אלא רק בגילוי וההכרה שלנו.
• אנחנו נמצאים בעולם אינסוף, במצב קבוע, רק בחוסר הכרה.
• אבל זה מגיע אלינו כמו הכרה שחוזרת אל אדם שהיה בחוסר הכרה.
• מידות ההכרה שאנחנו פותחים, נקראים עולמות - כי ההעלמה הזו נעלמת.
• אנחנו מציירים את האבחנות שלנו בצורה סכימתית:
  
  
• 
  
  
• עולם = האדם. הקב"ה היא האבחנה העליונה שם.
• צדיק אבד = האדם איבד את תחושת הבורא.
• הבורא בכוונה מוציא מהאדם את כל הרצונות הטובים, שיתגלו רק הרעים.
• זוהי חובה שיתגלה היצר הרע.
• מצב הצדיק הוא לא טוב - הוא דומם. הכל לטובה, "הכל בסדר, ברוך ה' ".
• דווקא ע"י הרעות אפשר להתקדם. עזר כנגדו.
• זה תלוי בהכנה - אדם שמכין עצמו נכון, מקבל את הרשעים שמתגלים בו כטובים.
• אח"כ הוא יודע שע"י בלבולים ונפילות - הוא נעש היותר חכם, מבין, חזק ונעלה.
• מות יוסף, וקימת מלך חדש במצריים - בזכותם יצאו ממצריים.
• דין זו התגלות הרשעים, הכלים המקולקלים שבאדם.
• צריך להוציא אדם מדרגת הצדקות שלו, להפיל אותו, לשבור אותו - ואז יתגלו הרשעים - ואז יהיה לו על מה לעבוד.
• אנחנו צריכים לשנות את היחס שלנו לתהליך שאנחנו עוברים.
• ואז ניאלץ לפנות לכוחות תומכים, עוזרים לצרה. קבוצה, הפצה, לימוד, סדר נכון כמה שיותר - יחייב את האדם להתחזק. אחת הכל על מי מנוחות, ואין חדש. הכל יישאר כתמול שלשום.

• אם כל הזוהר זוהי פנימיות האדם, והאור והבורא הם בתוכי, וכל העבודה היא פנימית, והעולם זה אני - 

• העולם זה אתה, זה לא שעכשיו זה נמצא ברשותך בהבנתך או בתפיסתך!
• זהו המצב האמיתי שקיים ואנחנו לא מרגישים אותו.
• אתה תבוא עכשיו לבית שלי, תיקח לי הכל, ותגיד לי - "זה אני!"
• אני עדיין לא גיליתי את הכוחות הללו.

• מי עוזר לי, אם אין משהו מחוצה לי?

• ישנם כוחות בי שנקראים בורא, אני, עולם, רבי שמעון, חברים, ספרים, משה, תורה.
• כל זה נמצא בי.
• אני עומד כתינוק כלפי הנשמה הזו הגדולה, אבל אני צריך לגלות אותה, לשלוט בה, להכיר אותה.
• היא נראית לי מקולקלת.
• אבל האמת שהיא לא מקולקלת, אלא שאני מקולקל וכך אני רואה אותה.
• אני מתקן את היחס שלי.
• אדם ראשון, שגילה את הבורא - איך גילה?
• היה חי בתוך העולם שלנו, לפניו ואחריו היו אנשים.
• הוא הראשון שגילה את הבורא - למה אנחנו קיימים, תכלית הבריאה.
• מאיפה גילה זאת? מתוך עצמו הוא, מתוך החושים שלו.
• לא נפתח משהו שלא נמצא בו - אלא משהו שהוא רואה ומרגיש.
• המקובלים מספרים לנו מה הם גילו. אין לך אדם שיספר לך משהו שלא גילה.
• הם מספרים לנו איך אנחנו צריכים לפתוח, להרחיב את תפיסתינו. ואז אנחנו נגלה. אבל אנחנו נגלה, ולא מישהו אחר.
• אני רואה ומרגיש, ולא מישהו אחר. על זה המקובלים מספרים לך.
• חכמת הקבלה זו חכמת התפיסה.
• אין לאדם יותר ממה שמרגיש. אנחנו בני הרגשה, אנחנו מרגישים.
• כדי לקשור בין ההרגשות הללו בצורה שתהיה לי נעימה - נפתחת לי מערכת עזר שנקראת השכל. זו כל תכליתו של השכל.
• אין לנו חוץ מהרגשה.
• אם נפתחת לו הרגשה גדולה יותר - זה נקרא שהוא מתחיל להרגיש את העולם הרוחני.
• גם הרגשת עצמך שאתה מוצק וגמיש, גם מתואר בהרגשתך.

• האם אני צריך ללמוד לקבל את הרע כמו הטוב?

• לא.
• אנחנו צריכים להיות מוכנים שהרע שאני אקבל מביא לי שמחה.
• אם אני סובל רגע אחד בחיים שלי, סימן שלא הכנתי את עצמי כנכון.
• אז אני מברך וסובל? זה שקר.

• האם ה"אני" זה סך כל הרצונות שלי?

• כן.

• יש אני ויש בי. מה ההבדל?

• אני זה הרצון לקבל.
• בי זו הצורה המלובשת בחומר.

• מהן הצורות שבזוהר?

• תמיד אנחנו נמצאים במימוש הרשימות.
• אבל הבדל הוא באיך אני מממש את הרשימו הזה.
• אם אני לא יכול למממש את הרשימו, אני מקבל את זה כהפרעה.

• מה הוא האור המקיף שחותם את הזוהר?

• הוא האור שלא יכול להתקבל עדיין בנשמה, אבל נמצא שם.

• שיר - בלב אחד