skip to main |
skip to sidebar
חלק א' - זוהר לעם, פרשת שמיני, עמ' 36, אות ל"ג
-
הקדמה
- מה קורה כאן, בספר הזוהר?
- מתגלה יחס בלתי שלם ללימוד.
- אין קבוצה - יש אוסף נשמות שחייבות להתחבר יחד - והכל בהרגשה שלי.
- אין בלימוד הזה שום הבנה, אלא רק השגה. גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה.
- מיהו הבורא?
- בוא, וראה. תכונת ההשפעה, שאנחנו מגלים אותה בתוכינו.
- אין עוד מלבדו. הכל מצטייר כך בתוך הרצון שלי.
- והוא טוב ומיטיב - למרות כל מה שעובר עלי.
איך אנחנו ניגשים לזוהר?
- רוצים שהמציאות האמיתית - היא תתברר לי. גילוי הבורא לנברא כאן ועכשיו.
- התוספת לגישה הזו זו רק מידת העירנות, דאגה, יראה.
האם אני ממלא את סיאת היגיעה?
- זה תלוי בחשיבות המטרה - עד כמה שהיא מורגשת בי כרעדה פנימית.
- כהן, עגל, ישראל, שור, חטאת - חמש אבחנות. איפה הן בי?
- אני עברתי בתוכי כל מיני חיפושים ואבחנות שעליהן מדובר בטקסט.
- אם זה נכון או לא נכון - זה לא משנה בכלל. החיפוש שלי מביא לי את האור המקיף. התגלות התכונות הללו בי.
מהם עליונים ותחתונים?
- אלו שמתוארים בי כשייכים לבינה, ואלו ששייכים למלכות.
- הפרעות דווקא עוזרות לי לגלות את השמחה.
- עד כמה שמתגלה הרע - בצורת חטא העגל, בצורה גדולה, כוללת שצריך לתקן - דווקא זה מייד בא לתיקון.
- כך צריך להתייחס לכל גילוי הרע שעולה בנו.
- ברגע שמתקנים את הדרגה הקודמת, חטא העגל - צריך לגלות חטא חדש.
- אין חטאים בתורה - כולם דברים שצריך לתקן לעבר דבקות בבורא.
- אני לא יודע מראש מה אצטרך לתקן. אילו תכונות. אבל כנראה שכולן בין הנקודות שבלב.
- התורה והזוהר מספרים לנו את התהליך שאנחנו צריכים לעבור. וזה דבר שאף פעם אי אפשר לצפות מראש.
- מי חשב קודם על עגל הזהב? או על נדב ואביהו?
- תמיד קודם כל מתגלה הרע - "בראתי יצר רע" - ולזה צריכים להיות מוכנים.
- ואח"כ מתגלה צד ימין שיכול לתקן אותו, לדרשו את התיקון.
מיהי "זאת"?
מהי קטורת?
- קטורת - מקשרת את מלכות עם כל הספירות דזעיר אנפין.
- כל האובייקטים הללו, הם תכונות שבתוכי, או פעולות עם אובייקטים, שהן גם בתוכי.
- בכל תכונה חייב להיות רצון לקבל ברור, נגלה, מכוון למטרה, ע"י הגבר. איש ואישה.
מהי כנסת ישראל?
- אוסף כל הנשמות, אוסף כל הנקודות שבלב של החברים.
- אני לא רוצה להכיר את החיצוניות, הפנים של החברים, אלא את הרצונות שלהם שמשתוקקים לבורא.
- אני רוצה לחבר את כולם יחד, כאיש אחד בלב אחד.
- אני מבקש שהאור העליון ישפיע על הנקודות הללו שנראות לי בינתיים מרוחקות זו מזו.
מהי שושנה בין החוחים?
- שושנה בין החוחים, אתרוג בין החוחים = מלכות בין ההפרעות, שעוזרות לברר לאט לאט את ההשתוקקות לתכונת ההשפעה.
- אור החכמה מקובל רק בכלים דאחוריים, שמלכות מעלה לזעיר אנפין בזמן הגדלות.
- הכל תלוי בנשמות ברוצות להתחבר ביניהן - ואז הן גורמות לט' תחתונות דמלכות לעלות מעל לפרסא, ואז נקראת שושנה.
מיהו הכהן?
- כהן = תכונת החסד.
- הרצון לקבל שלי מדורג להרבה רמות שונות.
- ע"י כוחות יותר נעלים, אני יכול להיעזר בהם כדי למשוך עצמי לתיקון.
- למערכת החיצונית והפנימית יש את אותו המבנה. והאמת שאין מערכת פנימית וחיצונית - זו מערכת אחת. אבל נראה לי שיש הבדל בגלל השבירה.
- כל העולמות כלולים באדם. (זהר, פרשת תזריע)
- כשאומרים לנו פסוקים - אלו חוקים, שלפיהם מתקיימים הקשרים בתוך הנשמה.
- העולם = הכלים החיצוניים שלי.
- מוחא עצמות גידין בשר ועור = תפיסת המציאות שלי.
- אני מרגיש שכל המציאות מחולקת לאני, ומחוצה לי.. שזה ודאי שקר - הכל בסוף יתגלה כאני. ולזה אנחנו צריכים לכוון את עצמינו.
- העולם = מה שנראה לי עכשיו כחיצון.
- צדיקים = הרצונות שלי שיכולים לחבר את הכלים הפנימיים והחיצוניים לאחד.
- אור הע"ב (בגימטריא חסד) מעורר בנו חסדים, והבינה מעוררת גבורות ורצונות לקבל. לכן יצחק שייך לקו שמאל, ואנחנו צריכים להתגבר מעליה.
- דין = כל מה שהפוך מתכונת ההשפעה.
- אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם. אל תקרא בהבראם - אלא באברהם.
אם צריך לחפש כל מילה כאבחנה בתוכי. מה לעשות אם יש רגעים ארוכים שלא נדבק אלי כלום?
- צריך לברך על הרע כמו על הטוב.
- אז יש לי בלוק בראש או ברגש. ערפול, חוסר התמצאות, מלים שלא מתחברות יחד.
- איפה זה בתוכי? אני לא יודע.
- כמו ילד שעוקב אחרי הגדול, ולא מבין מה הוא עושה. רק מעתיק דוגמאות ממנו.
- כך אנחנו צריכים כאן - לאתר בתוכינו קשרים בין כל התכונות.
- עשר הספירות הקטנות ביותר, טיפת זרע - שם יש את כל המידע על כל מה שיהיה. רק צריך חומר לפתח את זה. יש בהן את כל האבחנות הללו.
- הכל נמצא בי. בספרים, בחברים, בכל המציאות.
- הזוהר מדבר על הדרגה הרוחנית שלי - מצבי היותר עליון.
- במידה שאני משתוקק לגלות אותו, הוא מתגלה מאליו.
- תינוקות גדלים מתוך הרצון שלהם. אין להם אבחנות וכו'. רק טבע שרוצה לגדול.
- אם לא בוער בי בזמן הלימוד, כמו שתינוק שרוצה לתפוס ולדעת, סימן שלא קיבלתי אותו מהחברים.
- מהטבע נתנו לי רק נקודה שבלב, ויותר מזה אני לא אקבל התעוררות יותר.
- את כל השאר אני צריך לדרוש מהחברה. חסרון למצב הבא.
- המצב הבא = איחוד ודבקות. איחוד בין כל הבריאה שנראית לי עכשיו מפוזרת וגדולה. אני רוצה לראות את הכל כמערכת אחת - הכל פועל בהרמוניה , מכונה אחת שנקראת השנמה הכללית.
- והעבודה של כל הנשמה המתוקנת הזו, היא סה"כ פעולת ההשפעה. ואותה אני מגלה בפנים.
- כל אותם הרשעים, כל אותן העבירות - כולם נשארים. על פני כל אלו אני יוצר חויבור, אהבה, קשר. אבל השנאה הקודמת נשארת.
מה קורה אחרי שהגעתי לשם?
- נחיה ונראה. איך אפשר לדבר על זה?
- אין לך חסרונות גדולים יותר, שיתגלו לך אחרי שתגיע לשם. הם נמצאים במימד אחר, שעדיין לא גילית.
- חוסר החסרון הזה שיש לך, מעיד על חוסר חיבור עם הסביבה.
הנקודה שבלב לא מרגישה לי מחולקת.
- חוץ ממני ישנם עוד רצונות, שמשתוקקים לבורא, נמצאים מחוצה לי.
- התנאי לגילוי הראשון של האלוקות, זה שהעם (כל הרצונות הזרים הללו) יתחברו כולם כאיש אחד בלב אחד.
- אם אני מחבר את כל האומה סביב הר סיני (שנאה) יחד בי, אני רואה שאני לא מסוגל.
- אני מבקש את כל הערבות שיתגלה ביניהן. במידה שאני מגלה את מידת החיבור הקטנה ביותר - גיליתי את הבורא. הגעתי לרוחניות.
- אני מתאר לעצמי שכל החברים שלי (לא הגופים שלהם, אלא על הנקודות שבלב שלהם בלבד), הם רצון שלי, מחולק מרוסק ושבור.
- אין בורא ללא נברא. אני צריך להיות נברא, כדי לגלות את השורש הפנימי שלו שנקרא בורא. בורא זה מה שאני בורא.
- הדבקות בין החברים מביאה אותי לתכונה שנקראת בורא.
- השנאה נשארת בין הנקודות, הר סיני נשאר, הם ממשיכים למדבר. ועל פני השנאה, האגו - הם בונים קשרי אהבה.
- מי שמטפס להר המלך, ממשיך לטפס. ההר לא נעלם, הוא נשאר שם.
איך אני משנה את השפה שלי ממה שאני מכיר מילדות לשפה האמיתית של הזוהר?
- אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא. כולם עוברים את התהליך הזה.
- ולא רק מההתחלה עד הסוף, אלא בכל מדרגה ומדרגה.
- רבי שמעון לפני המדרגה האחרונה, גמר תיקון - מרגיש שמעון מהשוק, שלא יודע כלום חוץ מהפרוטה שירוויח בסוף היום מהאבטיחים.
- ומתי מרגיש שמעון מן השוק? מתי שנופל מהמדרגה הקודמת, כדי לעלות לבאה.
- המרווח בין כל מדרגה למדרגה הוא נפילה עד העולם הזה. נופל עד לכאן, לעולם הזה, ומעולה קצת יותר מפעם שעברה.
האם להרגיש את האחרים בתוכי זה כמו להתאחד עימם?
- כן, בודאי.
- הזוהר מחבר את כל הדברים הללו למציאות אחת, שנמצאת בתוכי. לא קיים כלום חוץ מהנשמה שלי - וכל מה שנראה לי בחוץ אלו חלקי הנשמה שלי.
- ומתוך הדחיסה ביניהם אני מגלה את הבורא.
- משה ואהרון = תכונה אחת עולה על ההר, ותכונה אחת נשארת למטה. באדם יש את שני הכוחות המנוגדים הללו.
- בקר = שור = גבורה דז"א.
- פרה = מלכות.
- עגל בן פרה = פני שור הכלול במלכות.
- אנחנו לא צריכים לזכור את כל זה, רק כל רגע כל מילה לאתר בתוכי. ושנייה אחרי זה אנחנו נשכח.
- אם אני מתקשר רגשית לדמויות הללו, אנחנו לא צריכים זכרון.
- אנחנו רק צריכים גילוי, לא בצורה מכנית.
- דווקא אם אני מבין משהו, אני כאילו השגתי אותו. והיו בעיניך כחדשים.
- אסור לזכור.
- עגל בן בקר = פני שור שבז"א.
אבל אני לא יודע איזו אבחנה זו...
- "איזו אבחנה זו??" - זה מה שחשוב!! השאלה הזו!!
- יש כל מיני תיקונים על הרצון לקבל - איך אנחנו מקרבים אותו לבורא. מקריבים אותו. מדמים אותו לבורא.
- קורבן חטאת, עולה. קורבן מהמילה קרוב. מה אני עושה עם הרצונות לקבל שלי השונים - איך אני מקרב אותם.
- עקידת יצחק - מיעוט ג"ר דקו שמאל. כדי שיוכל להתקרב לאברהם.
- מסך דחיריק יכול לקרב את השמאל והימין יחד.
- מידת הרחמים - חיבור מלכות בבינה, גדלות.
- אני ממיין את כל הרצונות שלי, מה שייך לדין, מה שייך לרחמים, על כל אלו אני עושה צמצום, ורוצה להגיע למידת הרחמים - לעלות לבינה.
- גילוי גדלות דבינה זו כבר פעולת האור - הארה עליונה.
- מתגלה ג"ר דפנים - יכול לצרף חלק מהרצון לקבל להשפעה.
מה הכוונה ב"אל תשלח ידך אל הנער"?
- מספיק שמידת הדין נגנזת, לא צריך לשחוט אותה. ואח"כ אפשר לקחת ממנה טיפין טיפין.
- איל שקרניו נסתבכו בשיח - מלכות שהסתבכה בבינה.
- אני צריך להרגיש את זה קורה בתוכינו, ולא את הדמויות החיצוניות שמצטיירות בתוכינו במסך הפנימי שלנו.
- ב' פעמים איל שנזכר, הם ב' מיתוקים - אחד לקטנות ואחד לגדלות.
- הזוהר נותן לנו תמונה די מפורטת, איך אנחנו מרגישים אותה מבחוץ, ואיך היא מתוארת בפנים בכוחות הנפש שלנו.
- כשאני נמצא בחנות, אני מברר ועושה חשבונות בהתאם לרצון, ליכולת, למטרה. זה באופן טבעי מה שקורה במכולת. אבל כאן זה אותו דבר, רק נסתר.
האם אפשר להתחבר לזוהר, למרות חוסר ברקע?
- אין לנו כלום חוץ מהאור המחזיר למוטב.
- המקובלים כתבו את ספריהם, לא כדי ללמוד מהם משהו.
- אני יכול ללמוד רק דברים שנמצאים לפני ואני רואה אותו. כאן זה לא כך. כל הלימוד הוא סגולה בלבד.
- יגעתי ומצאתי. אין קשר בין מה שאני מדמיין שיהיה לי בין מה שאני מוצא - זה בא בהפתעה.
- (ראה אות קנ"ה, הקדמה לתע"ס).
חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 189, פתיחה לחכמת הקבלה, אות קי"ח
-
הקדמה
- אין לנו שום אחיזה במה שנמצא במה בנמצא למעלה בפרסא.
- אח"פ זה החלק איפה שמלכות ובינה מחוברים. גו"ע זה איפה שלא מחוברים. בינה שולטת.
- רק באח"פ אני יכול להעדיף את תכונת הבינה על המלכות. אני מבקש - תעלו אותי לאצילות.
- איך אני אבקש? לכן הייתה שבירה. נותנים לי ייסורים כלפי מלכות, ומעוררים אותי קצת כלפי בינה.
- ואז אני יכול להתייחס לזה - בצורה אגואיסטית כמובן - אולי תכונת הבינה עדיפה.
- ואז מביאים אותי לקבוצה וכו', שאני יכול להיעזר בהם כדי לבקש את זה.
- אני רוצה להתחבר עם בינה, מידת החסד. ואפילו אם יש בי את הרצון הקטן הזה, איך שהוא מבורר בי, עוזרים לי ושמחים על זה מלמעלה. כמו עם ילד קטן שרוצה להיות גדול.
- אפילו שהתיקון שאני מבקש הוא לא תיקון, כי התכונות המקולקלות שלי לא נותנות לי לבקש את הדבר האמיתי.
- אבל המערכת בנוייה כך, כמו ילד שאומר "אה" וזה מספיק לאמא כדי לתת לו מה שהוא מבקש. הוא לא צריך לפרט. אפילו שהבקשה הזו היא שקרית.
- השקר הזה מיתקן ע"י המערכת ולמעלה נשמע כאמת.
- כל הבלבול והרצונות הגרועים שבנו לא משנים, העיקר הנטייה שלי.
אם אני עולה לאצילות אני מאבד את כלי ההרגשה שלי?
- לא, הרצונות שלך עולים לאצילות.
- אתה מעלה את תכונות המלכות לתכונות הבינה.
מה ההבדל בין הזדככות לשבירה?
- ההבדל הוא בתוצאה, בסיבה, בתהליך.
- הם דומים בזה שזה איבוד מסך. המסך הזדכך, נעלם.
- פעם הייתה לי כוונה בעל מנת להשפיע, ועכשיו אין. אני רוצה להשפיע לעצמי. זו הזדככות המסך. נעלמה לי ההרגשה.
- בכל הפרצופים הקודמים, גלגלתא, ע"ב ס"ג, שהם למעלה מטבור הפנימי, ההזדככות נעשית ע"י ביטוש פנים ומקיף.
- בעולם הנקודים ההזדככות היא להיפך - מלמטה למעלה. המגמה משתנה. המסך לא מזדכך, אלא יש תוספת צורה של גדלות.
- באצילות גם, אין הזדככות, אלא הוספה. יש התחדשות רשימות.
- הרשימות מסודרות לפי האופי והגודל שלהם, והן מתגלות לפי הסדר ואנחנו מממשים אותן.
למה צריך לשבור ולתקן חזרה? זה מיותר.
- יש לילדים משחק שצריך לשבור ולתקן אותו.
- כשבונים פאזל, מציירים תמונה ואז שוברים אותה.
- למה לתת לילדים המסכנים הללו את הפאזל השבור? תן להם את התמונה השלמה.
- אני חייב להכניס את הרצון שלי, ההשתתפות העצמית שלי פנימה.
- אני רוצה להחליט איזה בורא אני רוצה שיהיה לי. אני בראתי אותו.
- אם הילדים יקבלו ממני את הכל, הם לא ירגישו שהם שווים לי ועצמאים.
- העשיר שואל את העני "מה אתה רוצה? אני אתן לך הכל!" - ואז העני עונה לו - "אתה יכול לתת לי הכל, רק לא את התחושה שזה שלי, שאני עבדתי בשביל זה."
- כל הבריאה מלכתחילה היא כדי שאתה תגיע להרגשה שאתה רצית את כל זה. העני נהיה כמו העשיר בזה שהוא רצה את זה, זה שלו, זה קניין.
- קבלות והשפעות זה אמצעי להתקשרות האורח עם בעל הבית.
חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 115, מבוא לספר הזוהר, אות מ'
-
הקדמה
- כתר = אהיה
- חכמה = יה
- בצורה כזו אנחנו מציירים או מסמנים את יחס הכל העליון אלינו
- בינה = הויה בניקוד אלקים
- חסד = אל
- גבורה = אלקים
- תפארת = הויה
- נצח והוד = צבאות
- יסוד = אל חי
- מלכות = אדני
- כל אלו ט' ספירות, תכונות, השפעות הבורא עלי.
למה השמות הללו בלתי נמחקים?
- אסור למחוק אותן, אלא לכתוב אותן מחדש. אסור לתקן. כי הן בהאות מלמעלה למטה באות לנברא ללא השתתפות שלו.
- הן דבר קבוע, אור עליון, ד' בחינות דאור ישר.
- האור שברא יש מאין את הרצון לקבל, ברא אותו ב4 שלבים מלמעלה למטה.
- כשבחינה ד' מתחילה להגיב, אין כאן השתתפות של הבורא. אבל לפני זה אין נברא, תגובה, הוא לא יכול להשתתף בכלום. מלכות עדיין לא מרגישה את ט' ראשונות שנכללות בה.
- התגובה הזו נקראת נברא.
- מה התגובה של הנברא? שתי פעולות:
- אני רוצה לצמצם את עצמי
- אני רוצה להידמות אליך
- ואלו שתי הפעולות היחידות שקיימות מההתחלה ועד אינסוף.
- השמות הללו הם כל מיני הופעות הקשר, או הניגוד ביניהם.
- מי מרגיש את השמות הללו? המלכות, הנברא.
- אין ט' ראשונות ללא מלכות. הכל מורגש במחכות.
- מה זה אהיה? יחס המלכות כלפי ספירה מיוחדת. כנ"ל אדני, אלקים, צבאות, שדי.
- כל אלא הם יחס המלכות כלפי הבורא שמגלה בה.
למה דווקא עשר השמות הללו, ולמה נוצרו ככה?
- אנחנו צריכים לגשת להויה הראשונה, לראות יחס כל ספירה למלכות, ולפרט אותן ככה. מה זה י', ד', אלכסון וכו'.
- הזוהר מדבר על זה הרבה.
- כל התכונות הללו באות מנקודת המלכות, נקודת הרצון השחורה שטבעה באור העליון.
- נקודת הרצון הזו מתחילה להגיב על האור העליון - או ברוחב או בגובה. או עם אור חכמה, או אור חסדים. בזמן, בתנועה.
מי המציא את השמות הללו?
- האור המציא - הוא פעל על הנקודה השחורה הזו בצורות שונות.
- תגובת הנקודה היא צורת האותיות, וטנת"א.
מאיפה באה השפה?
- מתוך זה שהרצון לקבל מגיע לפרצוף, הוא מתחיל להיבנות בצורות הפנימיות שלו בגובה ורוחב, וכל הספירות הללו מתחילות לייצר ביניהן תרכובות מיוחדות כמו לב, כליות, כבד וכו'.
- אלו צברים שמצטברים בנשמה, בפרצוץ הרוחני.
- ואז אנחנו מתחילים להרגיש במסך שלנו כגוף גשמי. נראה לנו שאנחנו מפעילים ריאות, זיווג חיך ורון, 5 מבואות הפה, ואנחנו כאילו מוציאים הבל מהפה. אבל כל זה רוחני. וזה נכנס כאילו למישהו לאוזן.
- אנחנו לא מבינים את זה - זה פלא פלאים, הכל בנשמה. אבל אלו הכל רשימות בנשמה. הכל אור וכלי. כלום חוץ מזה.
- אם אני רוצה לתאר את כל זה כך, זה עוזר לי להגיע לאמת - שכל זה דימיון.
יש לבורא עוד שמות?
- כל מה שאתה יכול להגיד - גם "מו" של פרה זה הבורא.
- כל אלו תגובות של הרצון לקבל על האור.
- כל התורה היא שמות של הבורא. וגם בעולם הזה.
- עשר השמות הללו הן ישרות, בלתי נמחקות. כל השאר הן תגובות שלי כלפיו.
- כל 10 הללו הן הפעולות שלו עלי, לפני שגיליתי אותם. אבל אני מגלה את זה בעצמי, שהן באו ישרות ממנו.
מה עם שפות אחרות?
- אם האדם המציא משהו - "מו" , אנגלית, סינית - זה לא נקרא שבא לא מהטבע? אז מאיפה הוא המציא את זה? לא מהטבע? לא מהשפעת הבורא עלי?
- אדם מהטבע שלו מוציא את כל הדברים הללו.
- גילוי הבורא לנברא הוא בכל מיני צורות עשירות שיש לפנינו.
- לא היינו יכולים לעשות זאת בבבל, אלא רק עכשיו כשמתגלה הרע.
- אי אפשר לתקן אם לא רואים את כל הקלקולים והחלקים השבורים. אין לך אף חלק שיש בו זכר לתיקון.
- בכל דור ודור אנחנו מנסים לעשות תיקונים - ורק כך מגלים שהכל שבור. ורק את נדרוש את המשיח.
מה ז"א שנדמה לנו שאנו נושמים? האם זה תוצאה של גילוי של אין עוד מלבדו?
- יש רמת אביב, פתח תקוה, אלי ואני?
- אנחנו נמצאים בחלום שמצטייר בנו. אנחנו לא צריכים לעבוד נגדו, אלא לגלות חוץ ממנו עוד צורה, יותר פנימית, יותר אמיתית.
- אנחנו לא בונים את הצורה הזו בעצמינו, אלא דורשים שיבנה בנו את זה.
- כל מה שאני מכיר דצח"מ פועלים לפי הקבלה.
- ואומרים לי - יש עוד פעולה, השפעה. שעומדת בפני עצמה, ומציאות נוספת, שם הכל הפוך. וכל המציאות הזו נמצאת בך, ואתה בה, ואתה פועל וחי בה, אבל כל זה נסתר ממך.
- יש לך חיים כפולים, רק שאתה לא מגלה אותם. אתה ישן, רדום, מנותק, בחוסר הכרה.
- אתה רוצה להכיר אותה? ישנה פשרות להתעורר. בשביל זה באה חכמת הקבלה.
- ואז החיים ההם מתחילים להתגלות לך בצורה כל כך גדולה, שהחיים האלו נראים לך יותר ויותר כמו חלום לא מציאותי, אוורירי.
- וכל זה מגיע ממה שהמקובלים השאירו לנו.
- המציאות ההיא נצחית, בהרמוניה.
- מה אכפת לי? כי במציאות הנוכחית מתגלה בי קשר למציאות ההיא. יש רצון בי שהתעורר. איזה שעון צילצל והעיר אותי.
- אנחנו ישנים, ופתאום אנחנו מרגישים איזה דחף להכיר במציאות ההיא.
- למה זה לא נעשה באופן טבעי? כדי שתברא את המציאות ההיא מאפס לכאורה. אתה בולע אותה, כך אתה מגיע אליה.
- הצורך להשוואה הזו נקראת בושה.
- הגישה הזו נותנת לנו נקודת יחס יציבה לאלוקות, לספר הזוהר כאמצעי, לאופן רכישת הרוחניות.
- הכל בא מתוך הציור שבי. הכל מתגלה בי. לפי היחסים בין הרצונות שלי.
- חוץ מרצון אין לי כלום - אבל הרצון צריך להיות כלפי משהו שמשפיע. כלפי מה שנראה לך כזולת כרגע. הרצונות שמשתוקקים לבורא ונראים לך כזולת.
- אין כאן גופים, אלא מרחב, חלל, ותלויים בו רצונות, ג'ולות כאלו. והם משתוקקים יחד להשפעה, ומרגישים ביניהם שנאה ודחייה.
- במידה שהם מצליחים להתחבר ולהבין שכולם נמצאים בדמיון שלי, שאני רוצה לספח אותם לעצמי - כך אני מגלה את הקשר עם המערכת הפנימית שלי. שהם נמצאים בי.
- כמו שבמאמר "גילוי והסתר של ה' יתברך" - גילוי או הסתר האור מייצב לי את התמונה שלי, מהקצה עד הקצה.
- וכל הדחייה הזו, היא כדי שאראה בדחייה והריחוק הזה את האגו שאני צריך לנצל לקשר בינינו. ושם אני מגלה את הבורא.
- המבוא לספר הזוהר הוא אחד מארבע הקדמות לזוהר.
- הוא מספר כאן על ההגבלות שאנחנו צריכים לקבל על עצמינו כדי לא לברוח מהקו הישר לרוחניות.
- וע"י זה שאנחנו מסלקים את ההפרעות החיצוניות הללו, כמו עולמות צבעים וספירות, במאמץ להביא את כל אלו לכלי מיוחד ופנימי שלי, כך נגיע לגילוי.
מה העיצה לאדם שתקוע, רוצה לעשות את הצעד ואין לו כח?
- לאף אחד אין כח.
- לא מדובר על כח לעשות, אלא כח לרצות.
- ילד קטן לא ייתן לך לנוח אם הוא רוצה משהו באמת.
- אתה יכול לבלבל אותו לפרקים קצרים, אבל הוא ימשוך אותך למקום שהוא רוצה, ואתה תיתן לו מה שהוא צריך.
- הטבע נותן לו רצון. תראה איך העץ רוצה כל כך חזק לגדול, לצמוח מסביב לאיזו אבן!!
- אבל לך לא נותנים רצון. בשביל זה אני צריך להצטייד בחסרון. מאיפה?
- תאר לך איזה כוח אתה צריך כדי לגדול ברוחניות...
- אני צריך לחייב את העליון, ניצחוני בני, דורש ממנו.
- החסרון הזה נמצא רק בקבוצה. באותן הנקודות שבלב שנראות לך שנמצאות בזולת.
- לא ב7 מיליארד אנשים, בגופים. אלא בנקודות שלהם. בהשתוקקות לרוחניות שלהם. את אלו אתה צריך לאסוף.
- וכך זה יהיה עד גמר תיקון.
- אם אתה רוצה לעלות לדרגה הבאה, אתה חייב לקבץ את הסביבה. עש שאתה מגיע לאינסוף.
- מה זה אינסוף? שקיבצת את כולם בצורה סופית לעצמך, גילית את תכונת ההשפעה האינסופית.
- ואז נעלם לי החומר דלק? אנחנו לא יודעים.
יש מצבים שאין לי כח אפילו לפנות לקבוצה כדי לקבל חסרון... מה לעשות?
- גם לפנות לקבוצה.
- חסרון לפני חסרון. תפילה לפני תפילה.
- אנחנו צריכים רק להאמין לגדולים הללו שהשאירו לנו את האמצעים הללו, מורה, ספרים, קבוצה, שזה מספיק (חוץ מהכח העליון ודאי) כדי לעורר אור מקיף, כח עליון עלינו.
- אין מה לעשות יותר. זה כל מה שיש. זה כתוב במאמרים שלהם. כל היתר נמצא בידיים שלך.
- יש גם בעיתו - שיתעוררו החסרונות הנוספים, בעיות, ייסורים - שאז הרצון שלך לצאת מהמצב הנוכחי יגדל. מה שלא עושה השכל, עושה הזמן.
כל אחד יכול לפנות לקבוצה?
- תיאורטית כן. בפועל זה לא פשוט.
- הפנייה לקבוצה תלויה בפניית הקבוצה לכל אחד.
- צריך לעבוד על הקבוצה שתעבוד על כולנו, שתעורר את כולנו.
בעוד 10 ימים יהיו המון התכנסויות בכל העולם. יש נקודות בחלל שאני צריך לחבר אותם. למה שאני לא אשב בבית ואחבר אותם מול המחשב בדמיון שלי?
- אנחנו עדיין נמצאים בחושים גשמיים.
- כשאני יושב בבית זה לא אותו דבר כמו שאני נמצא עם החברים.
- המקובלים חייבו אותנו להיות בקשר פיזי - סעודות, פעולות, שרק ע"י הקשר הזה החיצוני הזה נגיע לקשר פנימי.
- לא ייתכן שאדם לא ייפגש מידי פעמים עם אנשים דומים לו ברצונם הפנימי, ויוכל להתעלות לעבר הבורא.
- כל המקובלים היו מתכנסים בקבוצות.
- מזמן אברהים אבינו שפתח את האוהל שלו - התיקון הוא באיסוף בני האדם.
- גם אברהם פעם בצורה גשמית. הכל התחיל מהדמיון הזה.
- גם הזוהר כתוב ע"י איסוף 10 מקובלים יחד.
- כדי לעשות קבוצה מ-7 מיליארד אנשים התפתחו האינטרנט והתקשורת. אחרת בשביל מה הם נוצרו?? כדי שנוכל להיות בקשר גלובאלי מסביב לכדור הארץ.
- אבל הקשר הפיזי חייב מידי פעם לקרות.
- יש לנו חברים שחיים במקומות רחוקים מאד. 300 ק"מ סביבו אין נפש חיה, רק סוסים. אלו שנמצאים בקוטב הצפוני ומשם לומדים.
- אבל בכל זאת, אדם חייב להיכנס במגע אישי, פיזי עם האחרים - ובזה מגיע לחיבור מספיק כדי להתקדם. זו חובה.
- חובה שמפגש כזה יקרה כל כמה זמן, כל תקופה. וזה צריך להיות ג' ימים.
- אני לא ממליץ לאדם לבוא "לראות" לחצי יום. אלא להגיע ליומיים, שלושה רצוי.
- צריך להתכונן לזה כמו לסעודה גדולה שאתה צריך לבוא אליה רעב.
יש צורך בקבוצות פיזיות בעולם?
- יש צורך כזה. בטבע האנשים חייב להיות קשר פיזי. אפילו שהאגו קופץ. אבל דווקא מהתנאים הללו אתה מגלה את הר השנאה שלך ועליו לטפס. אחרת תחשוב שאתה מתוקן.
- אמנם קשה להיות יחד, אבל זו ההדגמה הנכונה לתכונות שלנו.
- אדם בקשר וירטואלי לא יכול להרגיש את זה כדי להתקדם.
- השנאה, התחרות, ההתנשאות שלי, כל היחס הזה צריך להתגלות בי כדי שאוכל לתקן אותו.
- יש קבוצות שעוברות תקופות קשות מאד. אבל זה לטובה.
- ילד שגדל חייב לעבור מספר מחלות, שעל ידיהן הוא מקבל חיסון.
איך תלמיד חדש יכול להכין את עצמו טוב למפגש כזה?
- מכל מאמרי החברה אנחנו לומדים שרק מתוך הקשר בינינו אנחנו יכולים לגלות את הבורא.
- זה כמו מעמד הר סיני, שרק על ידו אנחנו יכולים לפרוץ לתחום הרוחני.
- שיר - כולנו חלקים של השלם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה