skip to main |
skip to sidebar
חלק א' - זוהר לעם, פרשת בהעלותך
הקדמה, אות י"ג
- אנחנו נמצאים לפני הכנס הגדול, שכולו מרוכז בספר הזוהר.
- זה לא כמו בעולם שלנו, שיש פירוק וחיבור, ללמוד דבר מסויים בצורה פרטית, ובצורה יותר כללית.
- כאן זה כמו תמונה הולוגרפית, מה שאנחנו משיגים הוא כלפינו.
- אם אדם משיג חלק קטן, יש שם את הכל, בקטן.
- בעולם שלנו, אנחנו יכולים לדבר על פרט קטן בפני עצמו. אבל ברוחניות, בלי להתייחס לכלל, אתה לא יכול להתייחס לפרט.
- סה"כ, חכמת הקבלה צריכה לשכתב את כל המציאות, דרך חכמת הקבלה.
- אם אנחנו רוצים לספר על העתיד, אז אנחנו צריכים לבנות את הסביבה שלנו כמדינת הקבלה. אפילו שזה חלק קטן, אבל הוא שלם ולא חסר לו פרט.
- וברגע שהוא שלם, שאנחנו מתוקנים, הוא בולע כבר את כל המציאות.
- בכל פרט יש את הכלל כולו. לפנינו האינסוף.
אות י"ד-י"ט
- אם מסתכלים על הפרט והכלל, אם באים בתיקונים האלו, אז מגיעים תמיד למצבים שמתגלה המשפט בין דין לרחמים.
- ואת הדין אנחנו מתקנים ע"י תרועה.
- מעוררים רחמים נגד מלכות שמתגלה.
- כל פרט מסביר לנו על הכלל. אין פרט, רק אנחנו לא יכולים לעכל את כל המערכת והמאפיינים שלה.
- כדי ללמוד בעולם שלנו, אנחנו לוקחים פעולה ולומדים אותה בפני עצמה.
- אבל ברוחניות לעולם לא נדע כך את האמת. אבל ברוחניות תמיד אנחנו לומדים דבר שלם. כל מדרגה היא שלמה. אולי היא במידה קטנה.
- רק שלם מקבל שלם.
- עד שהכלי שלי לא יהיה ראוי לתפוס שלמות, אבל ברזולוציה מסויימת, אני לא אוכל להרגיש רוחניות.
- הגישה שלנו היא תמיד שאנחנו הולכים לקראת השלם. לא לעשות חצאי דברים, אלא ללכת תמיד לקראת השלמות.
- אסור לנו לחשוב שאנחנו יכולים לגלות אותה - אל רק בקו האמצעי, שכולל את שני הקווים. מה שיש למעלה ולמטה בפרצוף.
- אנחנו פותחים את עצמינו כמה שאפשר, והולכים תמיד כהולכים בקו ימין, ומה שנפתח בקו שמאל מלמעלה כבר זה לא בשליטתינו.
- ואז כלפי החושך שמתגלה אני יכול למדוד את עצמי, את ההתקדמות שלי.
למה חשוב שנבין שכל מדרגה רוחנית היא שלמה? מה אכפת לי?
- יכול להיות שאני נמצא עם המשפחה שלי, ויש לי את הבעיות שלי. מה אכפת לי מה קרה בהאיטי, ועוד אסונות בעולם?
- ברוחניות אין דבר כזה.
- לא יכול להיות שאני אדאג לעצמי ולקרובים, ושהכל ישרף. לא יכול להיות, אני חייב לדאוג לכל העולם.
- אם אתה נמצא במדרגה ראשונה, אז אתה דואג לכל העולם באחוז אחד, אח"כ בשני אחוזים, וכו'.
- רק כשאתה מקבל אותם לעצמך, את כולם, את הכל. ועד גמר התיקון, ששם כבר אין הבדל.
- אתה לא יכול לפתור שום בעיה, אלא אם אתה פותר אותה במימדים כלל עולמיים.
- נגיד חינוך - אי אפשר לנתק את המדינה שלך מהעולם.
- כלל ופרט הם היחס שלנו לתיקון.
- לא יכול להיות שתהיה לי איזו נישה שבה אני אהיה מומחה, ללא התחשבות בדברים אחרים.
- כי התיקון הוא הקשר בין הכל, כולם.
- הפרט לא מקולקל, זה רק נראה לי רק כדוגמת הקלקול של הכלל כולו.
- ברפואה המודרנית אומרים שנגיד הכבד מקולקל. צריך לתקן רק את הכבד.
- כל הקלקול מדבר על חוסר הקשר.
- ברוחניות זה בצורה מוחלטת. כי מתגלה כל הכלי השבור.
- למה מתגלים בעולם שלנו חלקים פרטיים מקולקלים? כי אין ביניהם קשר נכון לעולם העליון.
- הוא ושמו אחד.
- זו הגישה הנכונה. אף פעם לא לראות מישהו מקולקל, אלא הקשר שלו עם הסביבה הוא המקולקל.
- אין בגוף שלם תא אחד פגום, אלא זה מורגש בכל הגוף.
אם כלל ופרט שווים, מצב העולם משקף את מצב הקבוצה ולהיפך?
- כן, אפילו שאנחנו לא רואים את זה.
- כל חלק מייצב את הכלל כולו.
- הגישה צריכה להיות שהכל זה כלל, רק טובת הכלל מעניינת אותנו.
- לפנינו נמצאת שלמו. אין פרט. אלא רק מה שמתגלה כלפי האדם.
אות כ'-כ"א
- כשרוצים להגיע להעלאת מ"ן נכונה, שיבוא אור מבינה, נקרא שמבקשים שיבוא אור להדליק את הנרות.
- יש לדמות את הרצון לקבל לשעווה, למסך כפתילה, והאור העליון מדליק את הפתילה, והלהבה מקבלת מהשעווה את הכח שלה.
- ואז אנחנו מתחילים להידלק כנרות, כדומים לעליון.
אות כ"ב-כ"ד
- בקיצור, תדאג לחסדים. החכמה כבר תתלבש בזה.
- מה חשוב לנו שזה בא מאבא עילא? ושאמא מבקשת ממנו? זה כל כך רחוק מאיתנו...
- כי זעיר אנפין ומלכות, צריכה להידמות לאבא ואמא, בעבודה ביניהם.
- כי זיווג זעיר אנפין ומלכות הוא דרך יסוד, שמקבץ את כל תכונות הז"א.
- באים מלמעלה האורות, שמסדרים את התחתון לפי מה שביקש.
- והבקשה שלנו צריכה להיות להידמות לעליון.
- שאני רוצה בזיווג שלי עם העליון, להידמות לדבר המתוקן. כאילו שאני נמצא באבא ואמא.
- ואז זו"ן שעולים לאבא ואמא, נעשים כמוהם.
אות כ"ה-כ"ו
- על אותן התכונות הוא אומר שנמצאות בבינה, וגם במלכות.
- כל התיקון שלנו הוא בזה שמלכות עולה לבינה, או שבינה יורדת למלכות.
- אבל התכונה המתוקנת היא שבינה נותנת את תכונותיה למלכות, ולא מלכות לבדה.
אות כ"ז-ל"ב
- לא יכול להיות שאחד מרוויח בלי השני. שתי המידות הללו (רחמים ודין, שמאל וימין, וכו') תמיד צריכות לחזק זו את זו.
- יש אור, יש שמן, והכל תלוי בגודל הפתילה.
- יש שני כוחות - יששכבר וזבולון, אבל הם חייבים לבנות את הקשר הנכון ביניהם, הקו האמצעי.
- מלכות מדומה למאגר מים. באר שמעצמו מתחיל למלא נשמות, מקבל מלמעלה, משפיע למטה, וכו'.
איך אפשר להשתמש בשתי התכונות הללו בכנס?
- אנחנו חייבים להיות כמו המארח שפותח את ידיו לאורח.
- בעל הבית אומר - הכל טרחתי בשבילך, עכשיו מה שתיקח תעשה לטובה.
- זו דרך תורה.
- אם אתה עושה את זה מהרצון שלך להשפיע עליו, הוא ירגיש מין בושה, שגם הוא חייב להשתתף באותו היחס כלפי אחרים.
- על אחד ואחד מאיתנו צריך להיות דוגמא כלפי כל המשתתפים, איך אנחנו דואגים לאיחוד. כי רק בכלי הזה מתגלה הבורא.
- המחשבות שלנו הן כח אדיר. ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לכך.
- עיקר העבודה לכנס הנוכחי היא כוונה פנימית.
- לגרום לכל ישראל, שמספיק שהתכונה הזו תתחבר, יבוא יתיקון לעולם.
- הכמות של האנשים לא משנה. החסרון הוא רק בחיבור.
- בחיבור שלנו אנחנו בונים את המסך המשותף, ואז האור מדליק אותו.
- צריך להיות לך מסך, המקשר בין הרצון שלך לאור.
- שנהיה כולנו כנקודה אחת, כפתילה אחת.
- קודם חשבנו שההתפשטות שלנו תלויה בכמות האנשים, אבל היום אנחנו מבינים שמה שחסר זה רק הקשר הנכון. המסה הקריטית כבר נמצאת.
- אנחנו רוצים שהנר הזה יידלק. יש לו את כל הסיכויים לכך, הכל תלוי בנו. השמן נמצא, האור נמצא. יש איסוף. לא משנה כמה אנחנו מבינים - אלא רק שכל אחד יתן מה שמסוגל לחיבור האור והשמן.
- הפתילה הזו היא מסך ואור חוזר.
איך להישאר בפנימיות בזמן שנהיה עסוקים בכל מיני עיסוקים?
- כל ההפרעות הללו מבחוץ ומבפנים, מועילות לי.
- זה אותו השמן, שבעצמו לא יכול להידלק. אלא רק אם אני אהיה במתח לא הפסקה, להתגבר מעליו.
- אתה חייב להיות מעל האגו שלך, להיות בשני קווים יחד, ואז הפתילה נדלקת.
- מצד אחד הבורא מדליק את האור, מצד שני אתה צריך לעלות כדי להדליק.
- השמאל בא כדי לתת לנו הזדמנות, להתגברות המספקת כדי לגלות את האור. לא כדי להשפיל אותך או לזרוק אותך למטה.
- הוא תמיד נמצא במידה שווה כנגד הימין, כדי שתוכל תמיד להכריע את עצמך לכף זכות. לא נותנים לאדם להיכשל. אלא אם יש אילו סיבות מאד מיוחדות. זה לא אמור לקרוא לנו.
- לעולם אדם יראה עצמו חצי חייב חצי זכאי. ותמיד חייב להכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות.
- מה כבר יהיה בהרצאות? משהו חדש? לא חשוב איפה אתה תהיה ומה תשמע. חשוב איך תרגיש את כל יתר הרצונות, שבאו להתחבר, ומתוך החיבור הזה להדליק את עצמם.
- העבודה היא כולה עבודה פנימית.
- כמה שיבואו, לא משנה. אם כאן יש חיבור, זה מספיק. אנחנו כאן מדליקים את הנר.
- מי שמסוגל, שישתתף.
האם אנחנו כבר עכשיו צריכים להתכונן ולהכין את האנשים למה שעושים אחרי הכנס?
- אנחנו צריכים להראות לנו את המערכת שלנו.
- אם יש לאדם רצון, הוא מתחיל להכיר את האפשרויות שלו להתקדם.
- אתה לא יכול לעשות משהו יותר ממה שהוא רוצה. אין כפייה ברוחניות.
- אתה פותח לו את ההזדמנויות שיש לו, ולפי זה הוא יתקדם.
- הכל תלוי ברצון האדם המשתתף.
- לפי חכמת הקבלה זה להיפך - כל הגדול מחבור, יצרו גדול ממנו - יעוררו בו הפרעות יותר גדולות.
- אנחנו צריכים להשתדל שהכל יהיה מוכן לפניו - כמו לפני התינוק.
- אבל כמה שהוא יותר בריא, יותר גדול, לא מתאמצים כל כך בשבילו. שיתאים את עצמו למערכת.
- אבל ודאי אך ורק לפי רצון האדם, ללא שום כפייה. ללא לחץ ושכנוע.
שם ע"ב אותיות, אות ל"ג-ל"ז
- הוא נותן כאן קצת רמז להתחלת העבודה, ששמאל וימין לא יכולים להתחבר בקו האמצעי, אלא רק במציאת הדברים המשותפים ביניהם.
- איזו תכונה יכולה להיות משותפת בשניהם? רק אם אני עובד בשתי התכונות הללו, אני מגלה שהן כלולות זו מזו.
- מאיפה זה מגיע? מעולם אינסוף. שיש בין שני הצדדים התכללות זה זה בזה.
- איך יכול אור העליון לחבר אור וחושך יחד, אם אין לו קשר לחושך? איך יכול לקשר שניהם?
- זה מגיע מיש מאין, בכוחו להביא שני דברים משותפים, להביא אותם לשיתוף.
מה המכנה המשותף ביניהם?
- מגלים אח"כ, לפי העבודה שלנו.
- אנחנו מדברים כלפינו בלבד. אם אני מגלה ימין, בלי השמאל שבו. אני לא יכול לזהות אור בלי חושך. אני מגלה תמיד משהו שלם.
- אתה תמיד תגלה בסוף שיתוף. כי אתה מגלה זאת ע"י יגיעה שלך.
- נתנו לנו מערכת אלוקית. כל השבירה היא רק בראייה, בהרגשה שלך.
- שלמות זו השלמה. זה מתגלה כלפינו, כי אנחנו הנבראים.
חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 201, פתיחה לחכמת הקבלה
הקדמה
- יש מצב קבוע, לא משתנה.
- (ציור ג' בספר האילן)
- כל העליות והירודות הן רק ע"י מעשה התחתונים.
- כמובן שאת הכח מקבלים מלמעלה.
- אבל גם הרצון לקבל בא מלמטה ואנחנו יורדים.
- הכל תלוי במה שמתגלה בנו יותר חזק - האור או הרצון?
- במצבי העליות של העולמות, לעומת זאת, במה שאנחנו עולים, אנחנו גם יורדים, ואי אפשר אחרת.
- וכל ההתקדמות עד גמר תיקון היא תמיד תהיה בעליות וירידות שכאלה.
אות קע"ו-קע"ז
- בעולם הניקודים יש לנו גו"ע ואח"פ בכל פרצוף. מחולקים לחצי וחצי.
- בקטנות, יש שימוש רק בגו"ע.
- כל הבעיה היא שאבא ואמא שלחו אורות שלהם לגוף, ובגלל זה הייתה השבירה.
- ולכן בעולם אצילות יש פרצוף כתר שדואג לכך שגם בקטנות וגם בגדלות שהחכמה לא תאיר מתחת למוחא סתימאה.
- רוצים חכמה? תעלו, תקבלו.
- או"א מכינים את עצמם לטיפול בתחתון, אבל ישסו"ת לא נותן למטה כלום מאו"א, רק אם התחתונים רוצים להשתדל להיות כמונו. זה עניין צל"ם, שאמא מאריכה את רגליה. נותנת דוגמא לזו"ן איך להידמות לעליון.
- וגם זעיר אנפין דאצילות, פתאום מתחיל להיות קובע וחשוב. אנחנו מתחילים לדבר כבר כלפי המלכות, שצריכה לבנות את עצמה בהתאמה לזעיר אנפין, שנקרא הקב"ה, שיש לו תכונות השפעה שאני רוצה אותם. פתאום זעיר אנפין הופך להיות חשוב, גדול, רב-גוני.
- אחרי שיצא עולם האצילות, הוא כולו קשור לחלק המקולקל לעולם הנקודים.
- האצילות לוקח אורות מלמעלה, ורשימות שבורות מעולם הנקודים. יוצא שאצילות הוא נקודים, רק מתוקן.
- הוא לוקח בחשבון את כל הסיבה לשבירה שנעשתה בעולם הנקודים.
- ולכן אצילות יותר גדול ומורכב מהנקודים.
- אבל בנקודים התגלו הפער, הריחוק, השנאה, החשבונות בין הבורא לנברא.
- מ"ה וב"ן פועלים יחד. אצילות בונה עצמו על הרסיסים, חלקי הב"ן.
- הכתר חזר לקטנות בלי להיפגע, או"א חזרו לקטנות ונפגעו, וזו"ן נשבר.
- ובכך לעולם אצילות יכל לבנות מערכת שיכולה להביא לתיקון.
- גם אנחנו נמצאים אחרי השבירה, ונכללים גם בנקודים מהשבירה.
אות קע"ח
- נגיד שהרווחנו השנה בבנק או בעסק כסף מסויים.
- אז כל אחד ואחד מקבל תוספת משכורת, לפום דרגא דילי. פרופורציונלית למה שהם.
- אז כך גם העליות - לא יכול להיות שהסדר משתנה. או שכולם עולים, או שכולם יורדים. כולם עולים בדרגה.
- זה לא שאני נעשה יותר גדול, הייתי זבוב קטן, ועכשיו אני זבוב גדול. לא. הייתי זבוב קטן, עכשיו אני חתול קטן. וכלפי המצב הקודם זהו מצב חדש.
- יש גילוי חדש של הדרגה הגבוהה יותר. היה גוף, עכשיו הוא ראש. זה חדש לו. "אה, ככה מחליטים עלי, מנהיגים אותי..."
- התחתון מקבל שכל ורגש של העליון, ונעשים אז שווים, דבוקים זה בזה. התחתון מתקשר לכלים הקודמים של העליון (שגם עלה), הוא מבקר אותו, נקשר אליו, נדבק אליו. ולכן נעשה איתו כגוף אחד.
- גדלות דמין הא' - הוא מתחבר עם אח"פ דעליון. הוא מתחיל להבין את העליון לפי האיכות שלו.
- כל הדוממים שייכים לצמח אחד. אבל לא שווים לו. אין בהם את ניצוץ החיות שבצומח. וכך גם כמו צומח לגבי חי.
- וכך התחתון כדומם עולה לצומח, משם לחי, ומשם למדבר. קשה לנו לדמיין איזה מין דבר כזה שיקרה לנו.
חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 444, הקדמה לספר הזוהר
אות מ"ד
- י"ג שנה נקרא שמתחיל לעסוק בתורה ומצוות ללא כוונה.
- עדיין לא השיג הכרה בכל עליון, אבל התחיל ללכת בדרך.
- אדם שנמצא בקבוצה, ומתחיל לתקן עצמו בקשר המשותף, נקרא שמתחיל בר מצווה.
- לא משנה שזה ללא כוונה הרצויה, ללא הרגשת הבורא, העיקר שמתחיל לעסוק בזה, שמתחיל ללכת לקראת זה, נקרא ששייך לי"ג שנים.
- מצוות אינן צריכות כוונה נקרא שאם אני מתחיל לעשות פעולות ללא כוונה על מנת להשפיע, אני עושה הכל כדי לקבל, כח מיני דחפים שאדם מרגיש, כל מיני מטרות אגואיסטיות.
- גם מעשים בלי כוונה - פעולות בחיבור עם אחרים, אפילו עם כוונה על מנת לקבל, אני רוצה שיהיה לי טוב, מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שבו.
- נשלם בכל תרי"ג מצוות - התאמצתי בכל מה שאפשר. יש קבוצה, לימוד, הפצה - אני עושה הכל לפי כמה שאני מבין בשכל קטן, רגש קטן. אנ מודע לזה, לא חשוב. אני עושה כמה שאני יכול. מגדיש את הסיאה.
- הנקודה שבלב היא הדומם דנפש דקדושה.
- אני לא מבין מה הן מצוות עשה ואל תעשה, אני לא מבחין ביניהן.
- מתי יעשה פרצוף שלם דנפש דקדושה? לא יודע. אני ממשיך לעשות.
- ואז מלבישה על מלכות דעשייה.
- מזון רוחני - מתחיל להרגיש, להרגיש, להתפתח. מתחילים להיפתח לו החושים.
- הנקודה מתנפחת, ובנפח הפנימי שלה הוא מתחיל להרגיש איזו חיות, לברר כל מיני אבחנות.
- ואז מתחילים לספור את האדם מהנקודה הזו והלאה. זו טיפת הזרע, תחילתו של האדם.
- סדר המדרגות הוא כזה, שאח"פ דעליון נמצא בגו"ע דתחתון. ולכן אם אני משיג את גו"ע שלי, אני יכול למצוא בפנים את אח"פ דעליון.
למה הנקודה שבלב נקראת נקודה?
- כי אני לא מרגיש בה כלום.
- אני סתם מרגיש לחץ.
- מה אתה רוצה? מה אתה מחפש? לא יודע.
- אין לי בה כיוון, הבנות, אבחנות. רק מרגיש חסרון בה, ללא אבחנות.
למה הדרך צריכה להיות תהליך כל כך ארוך?
- נכון.
- כמה שאדם יותר מתקדם, התהליכים נעשים יותר מהירים, שמחים.
- בהתחלה הם מאד איטיים, כי אדם לא מסוגל להבחין ביניהם, להתכלל מהם.
- מה תוכל להסביר לילד קטן? איזה פרט קטן באיזה ציור, אבחנה. אח"כ עוד פרט, ועוד פרט...
- ואז כשנהיה גדול, כל מה שרכש מסייע לו, ואז ההתקדמות היא יותר מהירה ויותר משובחת. וספיגה בזמן קצר יותר. כי המדרגות הקודמות מסייעות ברכישת המדרגה הבאה.
- בעה"ס מספר שמרגע שפתח את הספר עץ חיים, ועד שגילה את הרוחניות, עברו בערך 20 שנה.
- היום אנחנו במצב אחר, יש לנו כח והתכללות, יש לנו יחס אחר מהשמיים. אנשים חדשים נכנסים ללימוד שכבר הוכן להם מראש, על עבודה שנעשתה קודם.
- היו זמנים לפני כן שאדם היה צריך לרכוש את 7 חכמות העולם. היום לא נדרש דבר כזה. כי אנחנו נמצאים על כתפי הרבות, והדורות הקודמים.
- אנחנ והגרועים ביותר, מצד שני אנחנו נמצאים מול האורות הגדולים ביותר. כי אנחנ ו נמצאים על פני הדורות הקודמים.
- לילד קטן אין שום בעיה להסתדר עם מחשב בכזו קלות, שאנחנו פיתחנו בקושי, כאילו נולד עם זה ביד.
- איך העולם בלי מחשבים, טלפונים סלולריים? הוא מרגיש איך צריך לשחק בזה, בלי לימוד מוקדם.
- השלבים הראשונים קשים ואיטיים מאד. וכמה שמתקדמים יותר, יותר קל.
איך אדם בן 13, ועוד לא נולד?
- אין גיל 13.
- להיות עובר זה לבטל את עצמך כלפי העליון.
- והעליון מגדל אותך, מראה לך שזה חושך.
- ולך לא אכפת שזה יהיה חשוך ביותר, כל מה שחשוב לי זה להיות דבוק בעליון.
- העליון מראה לי את דרגת ההשפעה, אני אף פעם לא רוצה את זה.
- אני צריך לעלות את חשיבות ההידבקות בעליון, על פני החושך שמתגלה לי.
- גמרתי את התיקון הזה - בום! האור מתקן אותי, ואני מגלה שזה אור. כי קיבלתי את תכונת ההשפעה, שבה אני דומה לו.
- ומה הלאה? שוב מעלים לי את האגו, ואני מגלה שאני עוד יותר הפוך מהעליון. יניקה.
- אתה לא רוצה לקבל ממנו כלום. אני לא רוצה להיות ניזון מהחסד, החלב. "אבל קח, אלו החיים הרוחניים שלך!" - לא רוצה.
- לינוק בשביל הרצון לקבל זה מוות.
- הניגוד הזה בין קדושה לקליפה. אין שנאה יותר גדולה מזה.
- וע"י האור המחזיר למוטב אני מתגבר ומסכים לקבל ממנו את היניקה. אני מרגיש אותו.
- כמו התינוק, שצריך להתקרב לשד של אמא, להסכים לקבל ממנה.
- בי"ג שנה אנחנו כבר מגיעים מקטנות לגדלות. אני נמצא בזיווג דהכאה. אני מקבל בעל מנת להשפיע.
- וכל זה עד שאני גומר את המדרגה השלמה.
- מה שכתוב כאן על י"ג שנה, זה במיוחד כדי לבלבל אנשים שלא הגיעו לזה, כדי שיחשבו שזה מתאים לתורתם.
- והבורא לא מבלבל אותנו? הוא מסובב אותנו ומבלבל אותנו בערמומיות, וכך אנחנו משיגים את השכל של העליון.
אות מ"ה
- מה מבין זה שנולד? רק קצת להחזיק את עצמו בעולם. לנשום, לאכול, לקבל דברים שטובים לו, לפלוט דברים שמזיקים לו.
- ברוחניות זה קורה ע"י ביטול כלפי העליון - לכן זה נקרא דומם. אני משתיק את הכל בי. לא מפעיל את עצמי בכוונה, כי אני יודע שאני יכול לעורר כאלו רצונות ומחשבו, שיזרקו אותי מזה. רק להיות דומם, שייך.
- לכן אנחנו לא מייחסים לעובר איזו עצמאות. העצמאות היא בזה שמבטל עצמו כלפי העליון.
- הוא מתחיל להיות חי מעצמו רק אחרי מ' יום, שרכש את דרגת הבינה.
איך אני מבטל עצמי בכנס כלפי האחרים?
- אנחנו יכולים לרכוש את הדרגה הזו בכנס.
- כי יהיו המון אנשים, ואז במידה וכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, אתה אוטומטית מבוטל, אתה לא יכול להלחם עם זה.
- זה יהיה מורגש כי הגענו לדרגת חיבור מסויימת, לחיבור עם האחרים. שכל אחד מאיתנו יוכל להרגיש דומם דקדושה.
- גם אם נגיע לאורות האלו לזמן מה, ואח"כ ניפול. אבל אם האדם יחזיק עצמו בביטול כלפי האחרים אחרי הכנס, הוא יכול להשאר בזה לתמיד. אין היעדר ברוחניות. ומשם יכול להמשיך הלאה.
- אני רוצה לבטל את עצמי כלפי החברים (בוא) כדי לגלות בינינו את הכח העליון בינינו (וראה).
- אנשים שמתחברים ע"י חכמת הקבלה, האור הזה מופיע בהם.
- הכוונות שלי עדיין לא רצויות, אין לי עדיין כוונה רוחנית.
- על פני כל התרי"ג רצונות שמתגלים בי, אני מבטל את עצמי, כדי להתקשר עם אחרים, לגלות את הבורא.
- ישראל - שכל אחד מבטל עצמו, ע"י כח המאחד את כולם - אוייתא, ואז מתגלה ביניהם הכל העליון - קוב"ה - חד הוא.
מה הם תרי"ג האיברים הללו?
- האם תינוק מכיר את האיברים שלו, ואילו מהם צריך להפעיל?
- רק אח"כ אני מתחיל לשלוט באיברים שלי, ולעשות עליהם חשבון.
איך אפשר בכנס של שלושה ימים לעשות כזו פעולה רצינית?
- זה לא קשור לזמן. אם יעשו כולם באותו זמן, זה יקרה.
- התקפה.
- זה תלוי בכם. תעשו את הקשר ביניכם בהתקפה, ואז זה יקרה.
- אני מגיע למופע של בני ברוך, יש להם איזו רוח.
- אני משתתף, מתחבר לרוח הזה, הוא משפיע עלי, כמו במופע של זמר פלוני.
- אם אדם לא מתנגד, וזורם - זה קורה לו. זה נקרא דומם דקדושה.
- רק תתכלל, ותזכה ליציאת מצריים. בורחים, וזהו. מי שמצטרף.
האם כל לעיצות וההכוונה הללו יש חשיבות מיוחדת בכנס, או תמיד?
- יש חשיבות מיוחדת בכנס, כי כשאנחנו מאחורי מסכים זה לא מספיק.
- דווקא ע"י השפעה הדדית אחד על השני.
- החוש השישי אצלי עדיין לא קיים. אני יכול לחשוב עליך לפעמים, ויכול לא.
- זה יעורר אותנו גם ברצונות הפנימיים. וזו ההצדקה לעולם הזה.
- אנחנ ויכולים להתחיל בירור של כל אבחנה רוחנית בבחירה חופשית.
- כי אני נמצא מחוץ לרוחניות, ואני יכול להתקשר עם הגופים האחרים, ובזה לרכוש רוחניות.
- אם אני לא רוצה - יש לי את הקיום הגופני בלבד.
אות מ"ו
- יש אור עליון, אור אינסוף, ויש כיסויים עליו.
- ובהתאם למצבים ודרגות שאנחנו נמצאים בהן, בהתאם לזה פועל עלינו אור א"ס ומתקן אותנו. זהו האור המחזיר למוטב.
- ואנחנו מקבלים את האור המסוגל לתקן את החלק שבנו שיכול להיתקן, לחיבור עם נשמת אדם הראשון לפני השבירה.
איך שאדם מתקרב יותר אל האור, הוא מרגיש יותר חושך?
- כמה שאני מתקרב יותר אליו, אני יותר מרגיש את עצמי - מי אני ומה אני. וברור לי יותר מאיזה חומר אני מורכב.
- עד כמה שהמחשבות לשי הן לעצמי, נגד החיבור.
- וככל שאני מתקדם יותר, אני מבין שזו הבריאה, בר ממנו, בר מאלוקות.
- ואני לא מקלל אותה, אני מבין שהאור יכול לתקן לי אותה.
- וכמה שהאור יותר משפיע, יש לי אפשרות יותר לגלות את האגו שלי ולתקן אותו.
אות מ"ז
- כוונה רצויה - רק כלפי הכלי הכללי אני מתחיל להתקשר, להתחבר, לעשות פעולות סלקטיביות. פעולות משלי.
- כשהייתי עובר, מה שאמא אכלה, עבר אלי. לא שאלו אותי.
- עכשיו יש יניקה =- דרגת רוח. אני רוצה או לא? מתי? באילו תנאים?
- עכשיו אני מברר מה היחס שלי לדברים.
- התהליך מאד הדרגתי, מורכב מסיבה ומסובב בצורה שיטתית.
- רק בחיבור בינינו אנחנו מתקנים את השבירה, לא בצורה אישית, אלא בצורה כללית, בזה שאנחנו מתחברים. אין שדה אחר, זהו השדה שברכו השם. ואת זה אנו עושים באמצעות ספר הזוהר. יגעתי ומצאתי.
- אין לי כלים אף פעם למדרגה הרוחנית שאני רוצה לעלות אליה, אלא רק בביטול עצמי כלפי הסביבה אני יכול לרכוש אותה.
- ואז אדם עולה מדרגה לדרגה, נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה דקדושה, עד גמר התיקון.
- בכל דרגה ודרגה מתגלות אבחנות ותנאים חדשים, מעלים בקודש ולא מורידים.
- ובתקוה שנגיע לדרגה הראשונה הזו.
