שיעור בוקר 14.2.10

חלק א' - זוהר לעם, פרשת כי תזריע

• אות קט"ז

• כל העבודה שלנו היא למשוך את המאור, המביא לנו את הימין.
• ואז נוכל לקשור במשך הזמן את השמאל תחת הימין.

• אות קי"ז

• האדם חטא לפני כניסת השבת. לפני העלייה הראשונה של השבת עצמה.
• דצח"מ כולם נמצאים באדם.
• האדם, במידה שמתקן עצמו נכללות בו כל יתר הצורות, דצ"ח, וכולם הופכים להיות דמות הנקראת אדם.
• הזוהר לא מדבר על המציאות שלנו אף מילה אחת.
• לאט לאט, כשממשיכים לקרוא, מתחילים להרגיש בתוך מערכת. ואז האדם מתחיל להתלבש באיזו דמות, כח מסויים, כמו איזה צמח או ציפור. הוא מתקשר בהם ונפעל דרכם.
• הצורה שבה הזוהר מפרש, היא הכי קרובה למה שאנחנו עוד מעט הולכים להכיר במציאות הרוחנית.

• אות קי"ח

• אותה המלכות שהתערבה בזמן השבירה, לא מוחקים ולא סותרים אותה, אלא התיקון הוא על פני זה, להמשיך את כח הבינה. לא לעשות כלום נגד עצמו. רק ע"י המשכת האור. ע"י המיתוק.
• ש"ך ניצוצים אלו 8 מלכים כפול 4 בחינות כפול 10 ספירות.

• כשאנחנו קוראים בתע"ס זה מערכתי, אבל כאן המקובלים מתארים מצבים מעבר לגמר תיקון...

• כל המקובלים השיגו.
• מה זה חשוב אם זה כתוב בשפת משה, אברהם או בעל הסולם?
• משה כותב על ז' מלכים בארץ אדום. ככה הוא השיג את זה. מה זה משנה?
• ההבדל הוא לא בנושא, אלא בהעברתו, בצורתו החיצונית. הבדל גדול מאד כלפינו.
• בתע"ס אנחנו יכולים להבין כאילו יותר.
• הזוהר בנוי בצורה כזו, יחד עם פירוש הסולם, שנותן לנו אפשרות להכנס לתוך הנושא.
• ישנם מקובלים שלא הסתדרו כל כך עם כתבי האר"י, ורצו להשאר דווקא עם כתבי הרמ"ק.
• יש כל מיני טענות שלימוד ציורי יותר, יכול להיות שהוא יותר מועיל.
• אבל ברגע שבעל הסולם חיבר את כתבי האר"י יחד עם הזוהר, זה כבר מסיר לנו את כל הספיקות.

• אות קי"ט-קכ"א

• שערות הן כמו סערות, דינים.
• הבעיה היא לא השערות עצמן, השאלות, ספקות, חוסר גילוי.
• אלא במצבים האלו הוא דווקא נמצא במצב מסוכן, כי יכול להיות תחת השפעות זרות. כי נמצא בחסרון. יכול להמשך אחרי מקור האור מהצד הלא נכון.
• אנחנו צריכים לדאוג, שלחברים יהיו כוונות נכונות.
• שערות אלו חסרונות.
• אבל או"א בעצמם שלמים.
• הציורים כאן יפים.

• איך הקדושה באה מהחסרונות?

• הנחשים עושים עבודה גדולה. כל הזמן לרדוף אחרינו, כדי שנתקדם.
• כמעט בכל פרשה, זה מוזכר בזוהר. זה העקרון של העבודה שלנו.
• בסה"כ אנחנו מדברים על תיקון הרצון לקבל ע"י מסך.
• הפעולות הן מאד מוגדרות.
• פעם הוא כותב על זה בצורה יותר רגשית, פעם בשפת הקבלה.
• אנחנו רואים שכל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו. בודקים את גודל האדם לפי היצר שלו, או לפי ההישגים שלו.
• אם האדם מגיע צחסרונות שלו, אז ברגע שהם מתוקנים, קיבלו תיקון ומילוי - אז הגיע לשלמות.
• אם האדם מעורר בעצמו את החסרונות, אז כמה שיש לו יותר, הוא נקרא שלם.
• השאלה היא המגמה - האם אני מעוררים אותתם, או שהם באים מעצמם.
• אנחנו צריכים להגיע למצב שכל דבר שקורה - אנחנו גורמים.
• ודאי שאנחנו לא בעלי פעולה, אבל בזה שכל הזמן אני דוחה עצמי מרע, ודוחף עצמי לקו ימין, בזה כל הזמן מתגלים בדרך דברים שלא חלמת עליהם. אתה לא יכול לנחש אותם מראש.
• יש לך שלמות - שאתה נמצא במצב של סוער, ויש שלמות במצב שלם. שתי צורות הפוכות? נכון.
• אם בעצמי אני מעורר את הסערה הזו, שואל, אז לי בעצמי יש סערות.
• אם אני נמצא ברצונות המתעלים מעל השבירה, אז בצורה הזו אני מתקדם.
• גם רשע, צדיק, קרח וסוער הם הכל באדם אחד.

• איך מבקשים על הכוונות של החברים?

• אני תלוי בהם.
• אני לא אוכל להחזיק את הכוונה, אם לא אקבל מהם תמיכה.
• לכן, אני דואג להם, שתהיה להם הכוונה הנכונה.
• המתפלל עבור חברו, זוכה תחילה.
• אם אני דואג להתחברות יחד, אז אני צריך לדאוג שהם יתחברו יחד איתי וללא ישכחו את זה.
• אני כל הזמן חושב עליהם ועל החיבור ההדדי בינינו. הערבות. התמיכה לחבר שיום אחד הרוחניות תתקיים.
• אני כל הזמן דואג לשלמות החברה, לזה שכולם יהיו בכוונות נכונות, עירניים לזה.
• שאף פעם לא על עצמי או מישהו מסויים, אלא על כללות הכלי.
• כל איבר בגוף הכללי לא דואג לעצמו, אלא חושבים על החיות הכללית של הגוף.
• החיים של הגוף הכללי, הם למעלה מהחיים הפרטיים שלי.
• הכוונה הכללית הזו, הופכת להיות הכלי מעלינו שנקרא מסך ואור חוזר. ששם אנחנו מגלים את הבורא. כולנו יחד. הוא לא שייך לאף אחד, אלא לכולם.

• אם אין חסרון לא ניתן להתקדם? ואיך אני בוחר חסרון שאין בו רצון לקבל?

• אדם שיש לו שערות, חסרונות למינהם וטעות, לא נקרא שלם, אלא חייב תיקון.
• אז הנזיר רוצה להגיע לבעיות וחסרונות, והשני הפוך.
• באופן פרטי צריך ללמוד יותר, כדי שהאור לא יביא לי את החסרונות.
• אם כולנו תומכים זה בזה, הדברים האלו מתאזנים בצורה נפלאה. יש מקום לכל דבר וכל אחד. 
• כולם מתחברים יחד ומשלימים זה את זה.
• לא חסר לאדם כלום, חוץ מחיבור. לא משנה באיזה מצב הוא נמצא. כי בחיבור הוא כבר ישלים את האחרים. הוא מקבל את התנוחה הנכונה בכלי הכללי.

• האם גידול שערות נעשה בעבודה בקבוצה?

• הוא נעשה ע"י העבודות והמאמצים של האדם.
• כל השינויים הם ע"י האור. זו עבודת האור.
• רוב בהמאמצים הפנימיים צריכים להיות לאיחוד הקבוצה. זו המחשבה הכללית שצריכה להיות ככיפה מעל כל מה שאנחנו מבצעים ועושים.
• ואם הוא יהיה, שם מתגלה האלוקות.
• רצוי להיות תחת הכיפה, המחשבה הזו.
• בסופו של דבר אין אישי, אלא עד כמה זה מועיל להיווצרות הכלי.

• האם יש הבדל בין דאגה לכוונות החברים עכשיו, לבין מה שצריך להיות בכנס?

• בכנס נצטרך להיות בזה בצורה בלתי פוסקת, כדי שהכוונות שלהם לא ישפיעו עלינו, והם יתחילו לחשוב כמונו.
• הם לא אשמים בזה. אדם שומע את זה שנים, וזה עובר לו ליד האוזן.
• הבורא מתגלה בכלי המשותף בינינו.
• האדם צריך לעבור ייאושים. כמו כל האנושות שעוברת ייאושים ומגיעה למצב של אין ברירה.
• זו ההתפתחות, גם בטבע. עד שלא מבין שזהמצב מזיק, אין לו כח להתנתק ממנו.
• הבורא זו ההשפעה, המושג רק בכלי המשותף בינינו, כאשר ישראל אורייתא וקוב"ה הם כאחד.
• זה לא בצורה מלאכותית שכלפי חוץ אני אומר את זה ובפנים אני חושב משהו אחר, אפילו שזה מתחיל כך בצורה הדרגתית, אלא המצב הזה ממש מתחיל להתקבל אצלי.
• אנחנו צריכים להיות מאד חזקים בלהחזיק את עצמינו במאמץ פנימי. ולעשות זאת עבור כולם.
• וכך יצטרכו כל הנקודות שבלב כלפי כל יתר האנושות, בצורה פעילה. לכלול אותם בפנים, כמו דצ"ח.
• העבודה הזו עבור כל המציאות היא בלתי פוסקת.
• אנחנו צריכים לראות שכולנו נמצאים בצלחת אחת, חלקי הנשמה הכללית.
• האנשים שמגיעים לכאלו אסיפות גדולות, הם מתנה גדולה מהשמיים.
• הבורא מארגן לי אירוע מיוחד, שחלקי הנשמה שלי מתקרבים אלי.
• לא מדובר על חיבור בין הגופים, לנשק אותם ולקפוץ איתם.
• להרגיש שיש פה אוסף של חלקי נשמתי המוכנים לדבקות.
• העיקר זו ההכנה. יש לנו עשרה ימים, שבהם אנחנו חייבים להיות בהכנה. כל הזמן רק לחשוב על זה. וזה מאד חשוב.
• זה כמו לפני קרב. אם הכל מוכן, אתה מוכן להכל, אתה מגלה את הרוחניות בדיוק כמו שהכנת, לפי המאמצים שלך.
• לא יהיו הפתעות. הכל יתגלה לטובה.

• מה ההבדל בין האיחוד שלנו לאיחוד בקבוצת כדורגל?

• הלוואי שנהיה כמו איזה קבוצת פושעים, שהולכים בחושך, לאיזה מקום, ודואגים אחד לשני.
• יש ממי ללמוד.
• אבל הכל תלוי במטרה. אם היא אגואיסטית, או לכלל האנושות.
• מהחיים אפשר לתת דוגמאות רבות עד כמה שהחיבור מועיל.
• אנחנו נראה בקרוב, איך שכל האיחוד האירופאי שוב מתפורר לחלקים ולא נשאר מהם כלום.
• אם אין כח השפעה פנימי, שכסף יחזיק אותם יחד, השנאה כנגד אמריקה או פחד מרוסיה, זה לא יחזיק.
• רק האהבה יכולה להחזיק אותנו ביחד.

• איך אני יכול לדעת מה הכוונות של האחרים?

• זה לא עלינו לבדוק.
• גם ילד, הוא פשוט מתאמץ בכמה שאפשר. בשכל ורגש וכל מה שנדרש. ולא סתם פעולות.
• הכלי הוא הרצונות, מחשבות וחסרונות של כולם.
• הכוונה המשותפת, שכל אחד יחשוב עלי, ואז אני לא אפול למחשבות זרות.
• ואז אני חושב על כולם שיחזיקו באותה הכוונה. זו נקראת ערבות הדדית.
• אנחנו לא סתם משתיקים את הקהל בזה שאנחנו שולטים בכוונות שלהם, אלא שיתכללו באותה הכוונה שלנו.
• כמו שאתה מגיע לאיזה אירוע שאתה נכלל מכולם וזורם ם כולם באותה הכוונה וההרגשה באופן אוטומטי.

• האם המצבים שאני עובר משפיעים על הכלי הכללי, או להיפך?

• אף אחד לא עובר מצבים פרטיים.
• כולנו נמצאים במערכת כללית.
• או שאנחנו מעוררים אותה, מעוררים את האור ע"י פעולות, והוא עושה עבודה על כל מיני חלקים במערכת.
• או שאנחנו לא מצליחים לעורר את האור עלינו, ואז מתעורר הרצון לקבל שלנו.
• אנחנו לא בוחרים אף פעם.
• איך הגעת לכאן בכלל? משכו אותך לכאן.
• אף פעם באף רגע שום דבר לא תלוי באדם, חוץ מהכוונה שלו עכשיו כלפי המטרה הכללית.
• מה הלאה? לא יודע.
• יכול להיות שברגע הבא אני אעצור לכאורה, וכולם יתקדמו סביבי.
• כמו בעובר - שפתאום חלק אחד עוצר, ואחרים ממשיכים לגדול, ואז פתאום הפוך.
• להכל יש חוקים. אבל אנחנו עדיין לא יכולים לתפוס אותם.

• איך אני מבטיח להיות בהתקדמות מתמדת?

• היגיעה רק עליך.
• אין לך שום סימן שיתגלה משהו.
• הסימנים הם לפי ההפרעות, שמתעוררות כמה שיותר. אבל אפילו זה לא תמיד.
• כל מה שבידך והכוחך לעשות, עשה.
• התגובות שיצאו מהעולות שלך, יכול להיות שלא יתנו לך שום אינדיקציה על ההתקדמות.
• יכול להיות שהכל מסתובב במהירות רבה, ואתה מרגיש מזה רק מעט מאד. לכן, לא לסמוך על זה.
• שכר מצווה מצווה. שאני מרגיש שיחד עם ההפרעה אני מקבל יכולת לתת יגיעה. לא ניתקו אותי. אני גרמתי לכך שאני ממשיך בעבודה.
• הבדיקה להתקדמות, היא שאתה נמצא ביגיעה, ברצון לתת יגיעה. זה הדבר הכי בטוח.
• הרצון לתת יגיעה תלוי רק בחברה. הם יכולים ברוח שלהם להפיל כל אחד, הגדול ביותר.

• אם מישהו לא לומד קבלה, וקורא זוהר, מה הוא יקבל?

• זוהר זה הספר המרכזי בחכמת הקבלה.
• כלפינו ספר הזוהר עם פירוש הסולם, זהו המקור הכי מועיל וחזק לתיקון הנשמה.
• בכל אחד מאיתנו ישנה נשמה שבורה, כולה נסתרת בפנים. כלי הרגשה אינסופי. בתוכה אני ארגיש את הבורא. ארגיש שאני נמצא במערכת נוספת, נוספת למה שאני מכיר.
• אם אדם קורא סתם ספר הזוהר, זה לא מספיק.
• בעה"ס הקדים לזוהר ארבע הקדמות. ולא סתם הקדים אותם לספר הזוהר:
• פתיחה לחכמת הקבלה
• מבוא לספר הזוהר - איך לפתוח את הספר.
• פתיחה לפירוש הסולם - ג' קווין, ג"ר וז"ת, התכללות ימין ושמאל והקו האמצעי ביניהם, הקב"ה, האדם.
• הקדמה לספר הזוהר - כללות הבריאה, חקירות ושאלות.
• אחרי ארבע ההקדמות הללו, לא צריך כלום יותר.
• ודאי שההקדמה לתע"ס היא מיוחדת מאד, אבל עדיין - שילמד את הזוהר יראה מה שכתוב בהקדמה לתע"ס.
• לכן, חייב להיות קורס מיוחד ללימוד בספר הזוהר. בכל מרכזי הלימוד שלנו, חייבים להיות קמפוסים כאלו. קורס מכוון, מטרתי, שמכין את האדם לקריאת הזוהר.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 198, פתיחה לחכמת הקבלה, אות קס"ז

• הקדמה

• במצב הרגיל בעולמות - יש לנו את המצב הקבוע, שיש לנו רק נפש רוח, כתר וחכמה.
• כשגורמים את העלייה, אנחנו מצרפים את אח"פ, ומקבלים נשמה חיב ויחידה.

• אות קס"ז-קס"ח

• הנשמות מעלות את המ"ן, בי"ע מעלים עד מלכות דאינסוף, והאור יורד מעולם אינסוף, דרך כל הפרצופים חזרה לכל נשמה פרטית.
• אצלו בעתיק, היה נפש רוח לקומת יחידה. כשעולה עכשיו למעלה, מקבל נשמה דקומת יחידה.
• תמיד מקבל דיחידה, כי שייך לכתר. לא יכול אחרת, כי זה כלי לגילוי האור המסויים הזה ולא יכול להשתנות.
• פרצוף אריך אנפין נמצא במקומו, מלביש מפה דעתיק ומטה, ועכשיו מלביש על ראש דעתיק.
• כל פרצוץ שעולה, גורם לתחתון שיעלה במקומו. כל הפרצופים עולים, וסולם המדרגות לא משתנה.
• ועל ז"ת דעתיק, מלבישים כבר אבא ואמא.
• כולם מקבלים אור הנשמה - זו העלייה הראשונה. נפש רוח יש בקביעות, עכשיו מקבלים את הנשמה.
• עתיק מקבל נשמה דיחידה, אריך אנפין נשמה דחיה, או"א דנשמה, כו'.
• ובכל הנשמות גרמו לעליית כל הפרצופים הללו וגרמו לקבלת אור הנשמה.
  
  
• 
  
  
• כל פרצוף עליון, יכול להאיר לתחתון שלו, ואז כל אלו שמתלבים עליו, מקבלים מזה תוספת, יש להם מזה רווח.
• לא פשוט להתלבש על העליון. צריך לוותר על האגו שלי. הוא נראה לי כחושך, דוחה אותי.
• אם התחתון עושה את העבודה הזו, כשהעליון נראה לו יותר חשוך ורע, אם מתסכים להידבק אליו למעלה מהשכל הזה, אז מגיע לו לקבל תוספת ממה שהעליון זוכה.
• כי התחתון נדבק לעליון, נעשה כמוהו.

• מהי הארה בקביעות?

• המערת הביאה את עצמה לתיקון, אחרי שבירת הכלים, ששום מצב לא יוכל להשפיע עליה לרדת מהדרגה הזו.
• יכולות להיות עליות וירידות מעל הרמה הזו, ולא מתחתיה.
• ואף פעם לא יכול להיות שהקביעות הזו תיפגע.
• גם בעולם הנקודים הייתה קביעות, אבל היא נתבטלה נשברה. אבל כאן זה כבר אל יקרה. המערכת למדה.
• קבוע זה משתנה, אבל רק לטובה.

• האם הפרצוף מקבל את ההארה מעצם עלייתו או באמת מהעליון?

• יש אור שעל ידו עולים, ויש אור שבו מתמלאים.
• זה אור התיקון. אני לא עולה לאף מקום, אין מעליות. אני מעלה את עצמי בזה שיש לי כוונות יותר גדולות. שקודם הייתי יכול לחשוב על השפעה בחלק קטן שבי, ועכשיו אני יכול בחלק יותר גדול.
• וע"י מה קיבלתי את העלייה? אור ע"ב ס"ג.
• ואז פעולת ההשפעה עצמה, זה כבר אור הנשמה.
• הכל במעשה תחתונים - הוא קובע לאיפה יעלה הפרצוף.

• אות קס"ט - למה כתוב על כל התוצאות בעולמות, ולא על זכיית התחתונים?

• התחתון מעורר אור עצום עליון, ומקבל ממנו משהו קטן מאד.
• אבל בגמר התיקון יקבל את הכל.
• אם אני נמצא במערכת הקשר עם כולם, אני צריך לקחת את המערכת הזו בחשבון.
• זוהי מערכת הקשר ביני לבין הבורא.
• במידה שאני מספח אותם אלי, ודרכם, אני משפיע לו ומגלה אותו - זו כבר המערכת שלי. ובתוכה גם הבורא.
• אפילו שלא מתכוונים ואל כלום, לאדם אין בחירה חופשית, כולה צריכה להגיע לגמר תיקון.
• מצד שני, אין מערכת ואין כלום. הכל כלפי האדם.

• אחרי השגת חפץ חסד, איך אפשר להתקדם לדרגה הבאה?

• לא פשוט לעבור מחפץ חסד למשהו יותר מזה.
• צדקות נקרא שאתה לא צריך כלום. שב בשער המלך.
• בדרגת אהבה אתה צריך ללכת ולהלחם ולעשות כל מיני פעולות שכאלו, איך זה יכול להיות אחרי שהיית בחפץ חסד? אנחנו עוד נבין.

• שיר - הבחירה

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 442, הקדמה לספר הזוהר, אות מ'

• הקדמה

• אם אדם חי לפי הגילויים שלו לאט לאט בעולם הזה, לפי השכל והחושים שלו שמתפתח מדור לדור, אז ברור שהם יהיו תואמים לזמן והמקום אליהם שייך.
• אפילו בספר הזוהר כתוב שכדור הארץ עגול, ומסתובב סביב הספר. לפני 2000 שנה.
• הגישה שם כל כך בריאה, ברורה ומדעית. כמה זמן התבזבז באנושות על כל הגילויים הללו?
• הגישה לא השתנתה. רוצים לעמוד על שלהם ללא שום הוכחות, כי פשוט אין להם מה להגיד.
• שחכמת הקבלה היא לא מדע? ברור שאם אני לא מרגיש, זה לא מדע.
• אבל אם יהיה לך חוש אחר, מה שתפתח בעזרתו זה לא נקרא מדע?
• האנושות כבר מבינה שאין כל כך מה להתייחס אליהם. זה כבר חלק שנעלם. אבל עדיין, יש אנשים שככה חושבים.

• אבל אמרת שספר הזוהר לא מדבר על העולם הזה. אז מה הקשר לכדור הארץ העגול שמסתובב שביב השמש?

• הכל בגשמיות הוא בהתאם, כהעתקה מרוחניות. התגשמות כלפינו.
• אנחנו עכשיו רואים עולם רוחני. אבל אני מקבל את הרוחניות על חמשת החושים שלי, על הלוח שלי שהוא כולו על מנת לקבל.
• מה אני מקבל בלוח הזה בעצם? תוצאה מהתפשטות הכוחות הרוחניים עליו.
• מה שאני מרגיש בחומר הזה מהרוחניות, נקרא העולם הזה.
• אלא מאיפה העולם הזה בא? לא קיים?
• זה נקרא עולם מדומה, כי אח"כ אני אראה שעל מנת לקבל היה סתם מדומה.
• אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה.
• הכוחות יורדים מהעולם הרוחני, ומציירים לי תמונה על החומר הגשמי שלי.

• אז כל הדוגמאות ישירות מענף לשורש אחד לאחד, או שיש כאלו שמסובכות יותר?

• אני פשוט לא מגלה את הכוחות שמסופר לי עליהם בזוהר בדמויות, בצללים שאני מרגיש כאן. אבל הם העתקה מרוחניות. אלא מאיפה הם באים?
• אני רואה תמונה שקרית. אבל אני עדיין רואה תמונה.
• אז אם אתה מספר לי שעכשיו אני מרגיש דמיון, ואח"כ אני ארגיש משהו אחר, אז מה? מה שאני מרגיש עכשיו זה מה שנמצא. אח"כ זה אח"כ.
• החלום שאני מרגיש עכשיו הוא גם יצירה. איפה הבמאי? הוא גם תוצאה ממדרגה רוחנית, יותר עליונה.
• ישנם ענפים ושורשים שאנחנו בעולם שלנו לא מזהים אותם בצורה כזו. נחש, עקרבים, באר מים חיים, חמור שמדבר.

• מה השלב הבא שהאנושות צריכה לגלות?

• היו כאלו דימיונות למדענים במשך ההסטוריה...
• בגילוי האלוקות אתה מבין הכל, למה משתובב, ולה כאלו זמנים. הכל ברור לך.
• מדע או משיגים מלמעלה או מלמטה. או ברצון לקבל, ואז אנחנו מוגבלים וטועים.
• אבל אם אני יודע את השורש, לא הייתי טועה. הייתי תמיד מגלה את האמת במדרגה שלי. ואז אני מתקדם מאמת לאמת, כל פעם יותר.
• אבל אם אני לא קשור לשורש, הנוסחאות והכללים במדרגה שלי הם שקריים, כי הם כלפי הרצון לקבל בגשמיות שלי. ואז אני צריך לבטל אותם ולחפש משהו אחר במדרגה הבא.
• אין לנו עוד הרבה התפתחות מדעית לפנינו. האמריקאים כבר סוגרים את תכנית החלל שלהם. "מה זה יתן לנו?..." היית בירח, לקחת כמה ק"ג. מה יש לך מזה? יש כבר חשבון - מה יצא לי בזה בחיים שלי?
• רק מה שפרקטי באמת יישאר.
• בסה"כ מתקדמים לשאלות יותר מהותיות. למה, בשביל מה, ושלא מסוגלים.
• מצד אחד חייבים לעשות צעדים פרקטיים, מצד שני לא בכוחינו לעשות זאת. מגלים את החולשה.
• הבעיה היא שאת החולשה מגלים בכל מיני צורות בעייתיות.
• כמו באירופה, שמתחילה להתפורר.

• הבורא מעורר לי את הנקודה שבלב, אז למה הדרישה ממני היא לחיבור, ולא דרישה מהבורא שפשוט ידליק עוד נקודות ואוטומטית יגיעו לפה?

• שאלות כאלו הן לא רלוונטיות, כי אני עדיין לא מבין את הסיבות לפעולת המערכת בצורה מסויימת.
• זה לא מועיל לי. למה הוא עושה כך ולא כך?
• אני צריך לעבוד בזה שמתגלה לפני. ולא הוא.
• למה התינוק נולד עם רגליים, גם ככה הוא לא הולך איתם שנה? בגלל שהוא חייב להיוולד שלם. כל דבר נכלל מעשר ספירות, ג' קווין, וכו'.
• בקיצור, אל תדאג. הכל נעשה בצורה מדוייקת. אנחנו עוד נבין.

• בשביל מה אני צריך מציאות גדולה? אני בקושי מסתדר עם החיים שלי הפרטיים.

• אם אתה עכשיו נמצא ח"ו בפרוסת לחם ליום וחי באיזה פינה בחצר, ואני אומר לך שאני יביא לך את כל העולם, ואתה חושב שכל העולם הוא כמו הפינה שלך, אז אתה צודק.
• אבל אתה לא מבין כי זה עולם שלם שהוא שונה ממה שיש לך עכשיו בתכלית.
• אנחנו נמצאים עכשיו בקריאת הזוהר, ואנחנו ניכנס להרגשה שכל המערכת היא אחת. הכל מסתובב יחד, הכל תלוי בכולם. כולם = אני.
• אנחנו חושבים שלשכל יש איזה מקום בכלל, אבל זה לא נכון. אולי קצת, כדי לספר או להביע מה שמרגישים.
• אבל הזוהר, שפותח לנו את כלי ההרגשה, מגלה לך שלמות גדולה, שתבין למה אתה צריך את העולם הזה.
• אבל לא יעזור לך להישאר בחפץ חסד - "תן לי בית, אישה, ואיזו חלקת אדמה, מה אני צריך עוד? מוסיף דעת מוסיף מכאוב.". אתה חייב לגדול.
• רב"ש אומר שהאדם היה יכול לקחת כדור שינה ולישון עד סוף החיים.

• האם הבורא אלו כל הכוחות החזקים והחכמים שיש בחוץ?

• לא.
• הבורא נמצא בי.
• המציאות הזו היא לא מחוצה לי. אלא בי.
• בורא נקרא בוא וראה.
• מעבר לזה, אח"כ מתגלה הרגשה שזהו מצב יותר מתקדם שלי שנקרא אני והוא אחד.
• אבל לא מתגלה אף פעם מציאות שיש הוא ללא אני.

• כיום המדע מתרכז בחקר המוח. יש תובנות שברמה הנוירונית כולנו מחוברים ויש איזה מחסום, על כך שהמוח צופה ולא ממש משתתף, על כך שקבלת החלטות היא סה"כ איזון כימי ולאדם אין אפשרות לשלוט על כך.

• אל תאמין להם.
• חלק נכון, וחלק לא נכון. הכל עוד יתגלה.
• בזוהר מסבירים על מבנה המוח, ממש כאגוז, על הקרומים שלו והרקמות.
• כאילו שחבורת רבי שמעון היו מחלקת נויולוגיה.
• האנושות לא תגיע בצורה כזו לחכמת הקבלה. לא מתוך שכנוע ששם נמצאת האמת המדעית, שנדע כל מיני חכמות פרקטיות לעולם שלנו. זה לא עובד.
• שיחות עם אנשים, סלבריטיז, מדענים לא עוזרים לנו כלל.
• רק אדם עם חסרון מגיע לכאן. וכל יתר הדברים מבלבלים אותנו ואת הקהל. מתחילים לחשוב אצלינו משהו שאין. אולי לרפא? לדעת עתיד, אסטרולוגיה וכו'.
• אזור לנו בכלל לפרסם לכיוון הזה, זה לא עוזר. רק מלכלכך את הגישה הנקייה שלנו.

• מה זאת אומרת כל מה שטרח בעל הבית, טרח בשבילי?

• את זה צריך לגלות, אני ממש לא מרגיש ככה עכשיו.
• עכשיו אני סובל.
• רק כשנתחיל לגלות את המטרה, נתחיל לגלות את ההכרחיות בכל דבר. כמו הנחשים.
• אני רואה איך בזוהר מוסבר שלכל דבר יש צורך. ואז אתה מגלה מערכת חיה לפניך.
• אין רע וטוב, פשוט תכלול הכל בצורה הנכונה בקו האמצעי.

• למה דווקא בתקופה שלנו תורה ומצוות דווקא מרחיק אנשים מהקבלה?

• זו ירידת הדורות. אף אחד לא אשם בזה.
• אסור להאשים בזה דתיים או חילוניים.
• אנחנו נמצאים בדור שפני הדור כפני הכלב, ויותר גרוע.
• הגענו לשנאה בתוך העם, בין דתיים לחילוניים.
• זה לא קורה באף דת, באף מקום בעולם.
• אין בשום מקום בעולם כזה פער גדול. ושנאה? אין.
• כאן, בכלל שזו ארץ ישראל בחורבנה, אנחנו צריכים לגשת לתיקון.
• במקום לדאוג להיות כאיש אחד בלב אחד, אהבת אחים, הגעה לארץ ישראל, מתגלה שנאה גדולה מצד הדתיים לחילוניים ולהיפך, במאבק על כל מיני הטבות מהמדינה. על צבא, תקציב, שליטה וכפייה.
• כל הדברים הללו יצטרכו פתרון, שיהיה מאד קשה, ולא עכשיו.
• אבל לעניינינו - הדבר נותן לנו גבולות, מסגרת מאד ברורה איך לפעול.
• אני מקבל מחכמת הקבלה את הדרך לפרסם לעם את המטרה - להביא אותו לאהבת אחים.
• אז אני לא יכול לפנות לעם מהצד הדתי. כי יש שנאה. אני חייב להצהיר שאני לא קשור לדת. תראה איזה ניגוד.
• אנחנו בעד עם ישראל - כל ישראל חברים. אין דתים וחילוניים מצידינו. זה מצב נורא.
• בעל הסולם אומר שדת זוהי אהבת הזולת, גילוי החיבור, והבורא עימו, במהות הדת ומטרתה.
• וזוהי תוצאה מהגלות, הניתוק.
• ועכשיו צריכים איכשהו להתגבר על הניתוק הזה.
• ובינתיים אתה רואה, שיש פער גדול בין הדתיים שחושבים שאנחנו עדיין נמצאים בגאולה, לבין המקובלים שאומרים שחייבים לעורר את המאור ולצאת מהגלות ע"י המאמץ שלנו כאן ועכשיו.
• אתה חייב כאן ועכשיו להביא את הגאולה. לא בצורה משיחית, אלא על תיקון האדם.
• אין התנגשות מצידינו במישהו, אלא קריאת המצב. האר"י קבע את זה מזמנו, שאנחנו כבר נמצאים במצב שנכון לגאולה, וכך גם כל הגדולים אחריו.
• רק אלו שלאט לאט התחילו לעכל שהמצב שלנו מיועד ומיוחד לגאולה, התחילו ללמוד חכמת הקבלה.
• אנחנו לומדים מהמקורות.
• בסה"כ, הקו האמצעי שאנחנו נמצאים בו, זו המציאות מחייבת.
• אתה לא יכול לסובב את עצמך לכיוון הדת, אחרת לא תוכל להגיע לעם ישראל שאתה מגיע באהבה, ורוצה לתקן את המצב.

• מה לגבי המתנגדים להפצת החכמה? האם ניתן לצאת נגדם בגלוי?

• ממש לא.
• האנשים האלו פשוט לא מבינים אותנו.
• אנחנו מפיצים חכמת הקבלה ללא שום כתובת מיוחדת.
• מי שמגיע אלינו, כנראה ההשגחה מלמעלה דאגה לזה.
• הזמנים יראו לנו.
• אסור לנו לפעול בגלוי נגד אף אחד, יש מקום לכולם. דתי, חילוני והספקטרום ביניהם.
• הכל נכון. העיקר שיש התקדמות.
• להתווכח עם מישהו? להוכיח למישהו שאתה צודק ולא הוא? איך אדם יוותר על האגו שלו? מה נשאר לו?
• ומה אני ארוויח מזה שיבין שאני צודק? גם אז לא יבוא אלי.
• ויש כאלו שעושים את הרווח שלהם בדריכה על מישהו אחר. אז מה?
• אין בנו שנאה לאף אחד. כמה ששונאים אותנו.
• בתקווה שלכנס יבואו אנשים שרוצים את זה, או כאלו שלכאורה נגד. אבל הם יצטרכו להתכלל איתנו.
• דווקא יש עניין בשאלות נוקבות כנגד, כי הן נותנות אפשרות להסביר בצרה יפה מאד וקלה את מה שיש לנו להגיד.
• אנחנו מעוניינים ביריבים מאד חריפים - ז התורם להסברה.
• לסיכום, הכניסה לאתר הכנס זוהר לעם חשובה, כדי להתכונן טוב לכנס.

• שיר - יש לנו שיטה