שיעור בוקר 16.2.10

חלק א' - זוהר לעם, פרשת כי תזריע, אות קע"ב

• הקדמה

• רק על איחוד אנחנו צריכים לחשוב.
• אם נשיג אותו, נשיג את המטרה.
• השגת האיחוד היא בסגולת ספר הזוהר.
• הזוהר מדבר רק כלפי הנשמה, ומתוך הנשמה.
• בית הוא הרצון, הכלי.
• יושבי הבית הם תכונות הכלי.

• אות קע"ג-קע"ז

• תמיד צריך להיות דבוק לימין, ואז השמאל מתעורר רק כדי לחזק את הימין די להגיע לקו האמצעי.

• מאמר "אמרי נא אחותי את", אות קפ"ב-קפ"ג

• כל האדם מקבל מלמעלה, חוץ מהתיקונים - שאתם צריך לדרוש ולסדר לעצמו.
• את התיקונים שמסדר בעצמו נקרא שיש לו אישה מתוקנת.
• ישנם חלקים ברצון שלנו, שהם מתוקנים, או לא, ואז אומרים אישה, או אחות וכו'.
• כאן מסופר לנו תהליך התיקון של המלכות.
• יש כאן התקשרויות מאד מיוחדות, כדי לקשור את הרצונות המקולקלים, שנמצאים בטומאה.
• אברהם הוא תכונת החסד. יחסית חלש יחסית לשרה, שהיא חלק מתוקן של המלכות, שיש בה גילוי.
• כסף וזהב הם בינה ומלכות.
• אדם בתוך עצמו בודק את תכונותיו. אילו מתוקנות ואילו לא.
• דרגת האבות היא קטנות. אמנם שהם יסודות, והם המרכבה העליונה, אבל כמובן יש עוד השתלשלות כדי להתחבר לתכונת המלכות, להתקשר אליה ולתקנה.
• אפילו אברהם לא יכול להיות בקשר ישיר עם שרה, אלא דרך "אחותי את", רק כך כרגע אפשר לגשת אליה כדי להגיע דרכה לתיקון המלכות.

• אות קפ"ד-קפ"ה

• אותם השלבים יהיו גם בגאולה העתידה, כמו במצרים.
• רק שיתרחש במימדים הגדולים, במלכות הכללית.
• השורש הרוחני חייב להגיע לענף הגשמי, להתחבר עימו, לעבוד בו בצורה הדרגתית.
• האור משפיע על הרצון לקבל בעביות ש' עד ד'.
• רק עכשיו, בגלות וגאולה האחרונות, אנחנו נמצאים בבחירה החופשית, שהכינו לנו האבות, כדי שנזמין את התיקון בעזרתם.

• אם מי מהדמויות כאן אני אמור להזדהות?

• אני לא מזדהה עם כלום, אני רוצה לעבוד איתם, עם כולם.
• אני נמצא בפיצול - נגיד שאסור לי לאכול מתוק, ויש לפני עוגה ממש מגרה.
• אז אני מסתכל על העוגה, ומדמיין מה יגידו, ומה אגיד על עצמי וכו'.
• יש כאן כמה דרכים לגשת לעניין. יש כאן מאבק פנימי של האדם. יש כאן המון חשבונות.
• האם אני מזדהה עם החשבונות האלו?
• בחיים שלנו אנחנו נמצאים בחשבונות דומים, רק שכאן החשבונות הם לגבי חשיבות הבורא, ההשפעה וכו'.
• כל המשחק הוא משחק של חשיבות. מה יותר חשוב. גם בכל בחירה גשמית שלנו.

• אלו תיאורים עמוקים מאד של התפתחות הרצון לקבל. איך נלמד על הרצון להשפיע?

• אדם שנמצא בדרגת התיקון, למשל אברהם, שזה כח חלש מאד, עם עביות קטנה (שרה), הוא מגלה שלא יכול לגלות את הרצונות הגדולים יותר.
• מגלה שיש כח ששומר על מה שהשיג, ולא מתגלה עדיין הס"א. ומתמודד מול הרצון החדש הלא מתוקן שמתגלה.
• אור החכמה מתגלה כאור אצל שרה וכחושך אצל פרעה. איך?
• אז עכשיו אני מגלה שאני בחושך. אבל איך להיות באור? זה בלתי אפשרי.
• האדם צריך להרגיש שנכנס לחדר מלא אבחנות, ונמצא בהן, רואה כל מיני יחסים מגוונים, נכלל בהן. זה צריך להיעשות בצורה טבעית, ולא דרך השכל.

• פרשת בהעלותך, מאמר "והוא כחתן יוצא מחופתו", אות א'-ד'

• אור התורה, האור העליון, מתקן אותנו, ואז אנחנו מרגישים את מציאות הבורא - שנקראת חיים. פחות מזה, אנחנו לא נקראים חיים.
• האורות מאירים מבינה, דרך זעיר אנפין, למלכות.
• צריך להשתדל להיות יחד, שרק בזה נקבל את הגילוי.
• אחרי זה, משתדלים להיות עם התיאורים כאן, אבל זו בעיה משנית לגמרי אחרי הכוונה.
• לפעמים הציורים הם מאד בולטים ומרגשים, ועדיין צריך להיות בפחד שנשכח את הכוונה.
• דווקא ההיפך - איפה שהטקסט מבולבל, אני לא יודע ולא מבין, אז פתאום אני נזכר בחשיבות הכוונה.
• כל המצבים הם המציאות שלנו, כלי אחד.

• מאמר "אשרי העם יודעי תורה", אות ה'-י"א

• העבודה העיקרית היא הקרבנות.
• בירור החלק שאותו אפשר לקרב לעל מנת להשפיע.
• להעלות אות מדרגת החי לדרגת המדבר.
• להעלות אות לבית המקדש - קשר המתוקן את מלכות עם זעיר אנפין.
• מדובר כאן על רצונות האדם, שמעבירים אותם לתיקון מעל מנת לעל מנת להשפיע.
• יש כאן עבודה, קשה, מלוכלכת, גסה, עקובה מדם.
• תיקון הרצון לקבל שלנו הוא באמת מלוכלך.
• אנחנו צריכים להזמין את האור העליון לעבוד עלינו.
• ואז התיקונים הם בשירה, בשופר, הדלקת נרות(הספירות שמאירות) וכו'.
• אי אפשר להבין את זה עכשיו, אלא רק אחרי הכניסה לתיקון התכונות ע"י המאור המחזיר למוטב.
• אנחנו צריכים להיות נוכחים, צופים בעבודת השם. לצפות בו נלחם בעמלק, ורק הרצון שלי חייב להתקיים.

חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 199, פתיחה לחכמת הקבלה

• אות ק"ע-קע"ב

• הכל עולה בצורה שיטתי, זה אחר זה, לפי חוק קבוע.
• האור מגיע מא"ס עד לנשמות שהזמינו אותו.
• אני מזמין את כל העליות בעולמות העליונים, אבל עד שזה מגיע אלי אני לא יודע.
• כל השרשרת הזו רק אח"כ מתגלה.
• בתחתון שנמצא למטה יש גם כן העתקה מהעולמות למעלה, רק במיני. כי כל מדרגה היא עשר ספירות שלמות.
• הכל מורגש רק בתוך הנשמה, עד כמה שהיא מרגישה, כמובן שזה האור הקטן ביותר.

• מה אם אני מתפעל מהחלק השני הרבה יותר מהחלק הראשון של זוהר לעם?

• האדם כלול ממוחא וליבא.
• אני מקבל איזו ידיעה, התרשמות, אולי איזה בטחון.
• האדם לא יכול סתם לתלות את אמונתו באוויר. כדי ללכת למעלה מהדעת, צריכים דעת, כדי להתעלות מעלייה.
• אנחנו קוראים עכשיו הקדמה לספר הזוהר, ולא איזה משהו צדדי.
• המטרה כאן היא התקשרות לזוהר כדי להזמין את המאור המחזיר למוטב.
• אתה חייב בכל התכונות שלך להיות קשור לחומר. כל אדם הוא שונה בתכונותיו.
• אבל כל אחד ואחד צריך להתקשר בכל כוחו, בכמה שמסוגל.
• אני רוצה בעליות האלו, לא סתם לדעת עליהן. שזה יקרה לי, ולא לאיזה צדיק שהשיג זאת וכתב.
• אפילו שאנחנו קוראים זוהר, אנשים צריכים להבין שצריך ללמוד לפחות את ארבע ההקדמות לספר הזוהר.

• מה זאת אומרת שהעולמות נעים? איפה אני בתוך זה?

• העולמות לא נעים.
• העולמות התפשטו - זוהי רק מלכות דאינסוף שסידרה את עצמה בכל מיני צורות.
• אתה מחלק את היחס שלך כלפי הילד, לפי איזו דרגה הוא יכול להיות לעומתך.
• האור מתחלק ל125 מדרגות, בהתאם לכלים. באינסוף ועד אלינו. סולם דרגות.
• רק ע"י פעולות התיקון של אדם הראשון, העולמות מתחילים לעלות או לרדת.
• בתוך מחשבת הבריאה והעולמות האלו, יש תהליך מיוחד הנקרא התערותא דלעילא.
• אני הפוך מהאור, אבל צריך להגיע למצב של דמיון מוחלט ע"י התקנת הכוונה בעל מנת להשפיע
• אם מעוררים רשימות זה התערותא דלתתא (שכמובן מופעל ע"י העליון, רק בצורה נסתרת - פעולה באחוריים), או ע"י התעוררות מלמעלה.
• איפה אני? אתה לא נמצא. מצד שני, כל מה שתלוי בך אתה צריך להשתדל ולעשות.

• איך לדאוג שכל שיעור יהיה עבורינו כמו קונגרס? שיהיה מספיק חשוב כמו הכנס?

• גם בשיעורים הללו אנחנו נמצאים בפורום, באיסוף הכוחות.
• אבל אין מה להשוות בין זה לכנס. ההתפעלות היא אחרת. אנחנו עדיין מתפעלים מהעולם הגשמי.
• קשר פיזי בין אלפי אנשים, מביא התפעלות אחרת ממה שיש עכשיו. אנחנו מקבלים משם התרשמות אחרת.
• לפעמים עושים איזה כנס באיזה מקום, ופתאום הקבוצה החזקה שהייתה שם קודם נעלמת, או הפוך. יגיע זמן שזה לא יפריע לנו, כשיהיה לנו כלי משותף.
• נקווה שבעזרת הזוהר, נעלה לקשר רוחני ולא גשמי.
• שיעור יומיומי שאנחנו רגילים אליו, זה לא אותו דבר כמו להיות נוכח באירוע.
• רק הסביבה משפיעה על האדם. זה כל התיקון שלנו.
• כל אחד קטן, אין לו כח רוחני. אבל הרבה נקודות פועלות עלי חזק.
• זה שיושב שם איזה לייטמן על הבמה וממלמל משהו, זה רק כדי לעורר אותכם להשפיע אחד לשני.
• אדם מתפעל מאירוע.
• אני יכול לשבת בבית, ולאכול ארוחת ערב כל יום. אבל אם יש איזה אירוע, אני לוקח אותם למסעדה. משלם פי 5 ממה שזה עולה לי בבית, לא יודע מה אני מקבל אפילו. למה? כי זה מיוחד.
• אם היינו כל הזמן יושבים בשיעור, אפילו של 6000 איש בכנס, זה לא היה מיוחד. אבל המעבר מ-300 ל-6000, זה מיוחד.

• בעל הסולם קפץ פתאום לנר"ן דצדיקים ומ"ן, בלי להסביר מה זה. מה פתאום?

• זה נכון.
• הוא מתחיל מאיפה שהנושא של עיבור.
• קודם כל, אולי זה מתוך הגישה שאי אפשר להסביר באמת מה זה.
• הוא יכול לתת קווים, אבל לא להעביר בצורה מדוייקת. אפשר להתפלפל בלי סוף.
• אי אפשר להסביר את עולם התיקון, ששם יש אבחנות שתלויות בג' קווים, עבודת האדם. אתה תישאר עם השאלות.
• אנחנו לא מסוגלים להסביר מעולם לעולם.
• אלו שנמצאים בעולם הזה, בחיים לא יבינו מה הן המלים הללו.
• כל מילה מסבירה על רגש, תפיסה מיוחדים.
• אפילו עכשיו, כשעוד לא יצאנו לעל מנת להשפיע, אבל כבר החשבונות והערכים שלנו שונים ממה שהיה קודם, או מאנשים אחרים.
• צריכים לקבל את כל התורה כמאור המחזיר למוטב. וכל יתר הלימוד הוא רק אמצעי.
• ולכן לוקח כל כך הרבה זמן לאדם. כי רוצה בכלים שלו, לרכוש את העולם הרוחני.
• הדברים ההפוכים הם לא סתם שחור ולבן.
• רק אחרי הרבה מאד מאמצים, יכולים להרים ידיים ולהגיד "זהו, רק המאור יכול לתקן אותי".
• וזה לא בגלל איזו חולשה רגשית או שכלית - אלא רק ע"י מאמץ, שלא הצלחתי להגיע לזה. שאני בעצמי רוצה שזה יהיה למעלה מדעתי, ולא שיקרה בכוחותי. כי אני רואה שכל מה שיוצא תחת ידי ושכלי, אינו בר קיימא, ומקולקל.
• לכן נתנו לנו את השכל והרגש הזה, שאנחנו צריכים להגיע להחלטה וחרדה. "זהו, מספיק. קח ממני את שלי ותן לי את שלך".
• ורק אז יכולים להגיד שזהו עסק בתורה, ולא בחכמה. אז אתה על הסוס. ולפני זה - זה יכול לקחת שנים עד שאדם מגיע להחלטה "אני לא יכול לבד." רק לצפות לישועה.

• אות קע"ג-קע"ה. האם כל עליית מ"ן גורמת לכל סדר העליות שעכשיו קראנו?

• ודאי.
• כל העליות הן פעולה של אור אינסוף על הרשימות למטה.
• פעם נראה לי שאני מתעורר, ופעם נראה לי שהוא מעורר אותה. אחור וקדם צרתני. פנים או אחוריים.
• פעם אני בימין, פעם אני שמאל. אבל האור תמיד מאיר עלי.
• הכל תלוי ברשימו, ועל עבודתי על הרשימו.
• ואז האור מגיע מההתחלה, דרך האמצע(הרשימו שלי, מול הקבוצה), עד לסוף, ובעצם מפעיל את המכונה כולה, כמו הדלק שלה.

• האם גם אלו שלומדים מהאינטרנט מקבלים את האור?

• אין שום בעיה.
• בגלל שהם מתכללים איתנו.
• כשאנחנו נעשה את הכנס, שיעשו שם במקסיקו כנס מקביל.
• בגלל שהם נמצאים בביטול אחד כלפי השני, הם כמקלט, יכולים לקלוט את האור. באיחוד הזה אנחנו דומים, בהשתוות הצורה למה שהם עושים בישראל. חוק השתוות הצורה קובע הכל.

• איך אפשר להתכונן לכנס כל רגע ורגע? זה בורח.

• האם ברור לכל אחד מה הוא צריך לעשות?
• הכוונה לא למארגני הכנס.
• כל אחד שבא לכנס, לא בא באורח.
• אין כאן אורחים. כל אחד שבא פעיל ביצירת הכלי הרוחני.
• מידת הפעילות, ההתחברות, ההכנה, קובעת.
• כל אחד חייב להכנס לאתר הכנס, ולבוא כמתנדב לעזור לאחרים, ולא כ"נו, באתי, תשפיעו עלי". מה הוא ירוויח אז?
• אני לא בא לתיאטרון כדי לראות מה שמתרחש על הבמה.
• כל אחד צריך להיות חבר(מלשון חיבור) פעיל(שרוצה). בזה תלוי כמה שיקבל כח, שיתקדם, שיתפעל, שירגיש.
• הרוחניות היא בהרגשה.
• כל העבודה שלנו היא להכנס לרוחניות. הלאה, נשמת אדם תלמדנו. כבר שמים לך מלאכים, שהם מלמדים אותך.
• עבודת ההכנה היא בעייתית, הדרך הארוכה עד הכניסה להרגשת הרוחניות.
• אם באים המון אנשים, כל אחד קטן, ורוצים, אפשר לעשות זאת. ניצחוני בני.

• האם יש אפשרות להשתמש בדימיון מודרך לקראת הכנס? האם יש מקום לדמיון ברוחניות?

• אני צופה בקליפים, שואל ובודק מה יהיה בכנס.
• אם יבוא ולא ידע כלום, זה גם לא חשוב. זה לא שצריך להופיע בבמה לפני כולם ולעשות הצגות. רק להשתתף, כמו כולם.
• מספיק לאדם לקרוא את החומר, לראות את הוידאו.
• אנחנו בכל מקרה נמצאים בדמיון. כל החיים שלנו זה דמיון. עד שמגיעים לרוחניות, הכל תמונות מדומות.
• העיקר להיות גמיש - להיות מוכן בקלות להחליף את התמונות. "אה, לא חשבתי ככה, טוב".

• המשך אות קע"ה

• קשה לנו לתאר את הדברים הללו.
• מקום זה רצון.
• גם אם ננקה הכל, נעשה ואקום. אתה יכול לעשות שלא יהיה מקום? לא.
• תשים פצצה אטומית, לא יעזור. שלא יהיה אף חלקיק, אף קרינה. לא יעזור.
• אתה יכול ליגוע בו? לא.
• יש אח"פ דעלייה, שע"י תיקון כלים דקבלה, זה גורם לעלייה לעולמות, לנשמות, עלייה א', ב', ג', כנגד עביות ב', ג', ד'.
• ואז יש מקום ריק, שנשאר במקומו.
• המקום הזה הוא בעצם ספירות נקודות דס"ג.
• ולכן כשאנחנו בצמצום ב', אנחנו לא יכולים להרגיש את המקום הזה, כי הם כלים דצמצום א'. זה מימד אחר, עם תכונות והכל, בשבילך זה חלל. אין שם כלום.

• האם נר"ן דצדיקים בוחרים לקבל את הארתם מעולמות בי"ע?

• אני נמצא בסביבה שנקראת עולמות. דרך ההתקשרות שלי איתם אני יכול לפעול. דרך המערכת שאני נמצא בה אני יכול להתקשר עם המקור.
• אין לי משהו אחר, אני לא יודע משהו אחר.
• מ"ן הנבררים על ידיהם, נקרא שאני רוצה להידמות למדרגה יותר עליונה מתוך המערכת שאני נמצא בה.
• העלאת מ"ן היא מייד למלכות דאינסוף, מלכות דאצילות.
• איך אני אתקשר אל מלכות דאצילות לא דרך הסביבה שלי? נשמות דצדיקים נמצאות בבי"ע, זו הסביבה שלהם.
• אין להם בחירה לא להיות בעולם הזה, בעולמות בי"ע. יש לך רק סביבה אחת, אתה לא יכול להגיע למלכות דאצילות בדרך אחרת. כל ההשגות שלך, אריך אנפין, ישסו"ת וכו' - כל אלו מושגים רק בעולמות בי"ע.

• אם הכוונה שלי לחבור היא הדבר הכי בטוח שאני יכול לעשות, אז האם רק המוחין המתקבלים זו הדרך היחידה שלי להתקשר לבורא?

• כן. המוחין הללו מגיעים ממנו.

• שיר - בלב אחד

חלק ג' - כתבי בעה"ס, עמ' 443, הקדמה לספר הזוהר, אות מ"ד

• מה הם י"ג שנה שמסביר כאן?

• כדי לבלבל.
• חכמת הקבלה היא שיטת התיקון.
• כדי לקרב אדם לתיקון, היא בנויה כמו כל דבר במציאות ע"י כח משיכה, וכח דחייה.
• חייבם לשלב באדם את התכונות, הנטיות, האבחנות. לכן שמים לפניו כל פעם הפרעות, שחייב דרכן לעבור, והן בונות אותו, מביאות לו (ההפרעות, הקושיות) את חומר הבנייה שבוה עצמו איתו.
• הטקסט כתוב בצורה כזו, שאדם יכול להיכנס בו כמו לתוך ג'ונגל. אתה לא מבין מה הולך שם, אתה מאבד את הדרך, מה עומד אחרי העץ? מה ייפול עלי מלמעלה?
• ולאט לאט אתה מתחיל לראות בטקסט איזה עומק, שאתה נכנס בו והוא מתחיל לעבוד עליך.
• המלים והמושגים מתחילים להיות בעלי נפח.
• ההפרעות הללו באות כנגד השכל והרגש הבהמיים, הגשמיים, באמצעותן אנחנו מנפצים את הרגש והשכל הבהמיים, ובגלל הניפוץ הזה הכל מתחיל להיות לי יותר ברור, אני מתחיל להרגיש כחלק מהיער הזה.
• בעלי הקבלה והזוהר חייבים לעשות מערכת כניסה כזו רב-שכבתית, כדי שתיכנס בהדרגה, תאבד את עצמך כל שלב, תתפטר מהסטיגמות וכו'. כמו לצוואר בקבוק. הייסורים דוחפים אותך מאחורה ואתה צריך לקבל את צורתו של הפתח.
• אנחנו נגלה כאן הרבה מאד כאלו מסננים למיניהם. כל פעם אתה צריך להיות מרובע, עיגול, משולש, עד שתעבור. אתה עובר דרך רשתות ורשתות, שכל פעם עושות ממך משהו חדש, עד שאתה נולד.
• יש כאן המון דברים מבלבלים, דוחים, אבל הם לא יכולים לעבור בצורת לימוד רגילה. אלא אך ורק אם האור העליון שישפיע עלינו וישנה אותנו.
• המחסומים, הדמויות שנמצאים לפניך עפים החוצה ואתה מקבל את הצורה שלהם.
• אף מילה כאן לא מובנת לנו נכון.

• כשילד מגיע לגיל 13 בגשמיות, משהו קורה איתו?

• כלום. עושים לו בר מצווה.
• אצלינו בעולם הזה, הגיל הזה קובע משהו.
• בתע"ס אומר על גיל י"ג שנה האדם עובר לגדלות, קבלה ע"מ להשפיע. מצוות האהבה.
• אפילו העובר עושה תיקונים, מתבטל כלפי העליון בעביות שורש.
• כל רגע ברוחניות, כל שלב, זו עבודה רוחנית.

• מה צריך להתנפץ לי מבפנים?

• כל ההסתכלות שלי, פילוסופיית החיים שלי, כל הדרך שבה אני תופס את המציאות.
• אני רואה כל מה שאני מכיר כלא שלם, עשוי להשתנות, להתהפך.

• למה כשבעל הסולם כותב על מעבר לרוחניות, הוא כותב את זה בצורה לא דרמתית?

• ישועת ה' כהרף עיין. יציאת מצריים בחפזון.
• תלוי איך אני מקבל את השינויים.
• ישנו שלב שאדם מאד מתנגד, ולא מוכן לשמוע. והוא נמצא בתוך עצמו, בעקשנות, שונא את החברים, רע לו וכו'. זהו בן אדם שיש לו פוטנציאל גדול להגיע לרוחניות. אנשים אחרים, מרגישים פחות זאת.
• אדם כזה מבין שהשכר הוא שינוי עצמו לעומת הבורא. ובזה הוא מסתכל אחרת על החיים, משנה את גישתו.
• מקבל כל דבר שמגיע לא כנגד, אלא כעזר. ומתקדם.
• שינוי היחס למה שמתרחש איתנו, זוהי נקודה מאד קשה. היא עוברת אחרי הרבה שנים. ואח"כ אדם מתקדם ב"חולת אהבה אני" לקראת המחסום.

• למה בעל הסולם מתכוון בקיום תורה ומצוות?

• בבקשה, לך תעשה תרי"ג מצוות. אחרת לא תוכל לעלות לדרגת רוח.
• הבעייה היא, שבשביל 300 מתוך 613, הוא יצטרך להיות כהן ולוי בבית המקדש, ולעבור את כל העברות הדרושות כדי לקיים אותן.
• שילך לעבוד בחקלאות, כי שם יש הרבה מצוות שקשורות לאדמה.
• בגשמיות הכל דומם.
• אפשר לשאול - האם אנחנו חייבים לקיים דברים כאלו ברוחניות וגשמיות יחד?
• לא. כי אין לך אפשרות לעשות יותר מ-20,30 מצוות. כל היתר לא.
• אם אני לא אלמן, לא גרוש, לא אישה, או לא גבר, אין אני יכול להיות כלול מכל הפעולות הללו?? בלתי אפשרי.
• מה עם אומות העולם? גם הם צריכים... כולם צריכים להידבק לבורא. יצטרכו לעשות ברית מילה, תפילין, טלית וכו'?
• בעה"ס כותב בדור האחרון, שכל אחד יכול להישאר בדתו.

• איך אפשר לזרז את התהליך?

• ביטול האגו כלפי החברה.
• גילוי שלא מסוגלים --> השתוקקות שהאור יעשה זאת.

• מה זה להתנתק מהשכל?

• אין לך ברירה. אתה מגיע למצב שבו ההגיון שלך לא עובד.
• אתה מבין שאם תעבוד עם ההגיון הקודם, זה רק יזיק לך.
• כל דבר שאתה לומד מחדש, אתה חייב לעזוב את הקודם, לצייר על דף נייר לבן. ורק אח"כ אתה יכול לעבור להשפעה.
• לגנטיקה החדשה, לפיזיקה הקוונטית, אתה חייב לבוא בגישה חדשה.
• אתה לא יכול לקנות הגיון חדש, אלא רק לצפות לזה מצד המאור המחזיר למוטב.

• מה הכוונה שמצוות אינן צריכות כוונה?

• כוונה מסודרת נכון - נקרא ללא כוונה.
• מעשה ללא כוונה הוא מעשה בהמה. כמו שלימדו אותי הדורות הקודמים. בגלל ההרגל, או הפחד, שמחייבים אותי לעשות את המעשה.
• הכוונה היא שאני יכול לעשות פעולות בחיבור עם חברים, בלימוד חכמת הקבלה, ובכל זאת זה יפעל.

• אם בספרים האלו אנחנו לא מבינים כלום, מה התועלת בשאלות?

• אין. זה רק לסבר את האוזן, רק כדי שיהיה לך כח התמדה לשבת יום אחר יום בשיעורים.
• יש לך איזה גאווה, קנאה באחרים, שמוציאים אותך מהמיטה ומביאים אותך לכאן.
• וגם כאן, צריך לתת לך איזה פיתיון כל פעם. ובינתיים האור פועל.

• אז הלימוד הנכון זה לשבת לקרוא 3 שעות?

• לא. לא החכם לומד, שתדע מה שקראת.
• הלימוד הוא שאתה יושב ו-3 שעות חושב על החיור שהלימוד יביא לך עם חלקי הנשמה האחרים שלך.
• אתה חייב לחשוב שהלימוד הוא תרופה, ובינתיים הוא עובד.
• יש ריפוי עם אבנים ומלח מיוחדים. "אני אהיה בריא, זה עוזר לי." זה מה שעובד.

• מה זה הכח הזה המאור המחזיר למוטב?

• זה אור שנמצא בחיבור בינינו, אבל אף אחד מאיתנו לא מרגיש שהוא מחובר עם האחרים, אלא מרגיש בחלום שהוא מנותק.
• עד כמה שאני משתוקק אליו, להחזיר עצמי לחיבור, הוא פועל עלי. מידה כנגד מידה.
  
  
• 
  

• למה אתם מכריחים אותי להגיע לכנס? חשבתי שאתם ארגון ללא כוונת רווח.

• חוסך שבטו, שונא בנו.
• אם הוא בוחר לשבת בבית, אז שירגיש שעשה טעות.
• אין מישהו בארץ ישראל שלא יכול להגיע, אם זה חשוב לו.
• רוחניות לא מוגשת על מגש. אלא זו עבודה קשה, להתעלות מעל האגו.
• אין שום רחמנות ומחשבה על אנשים שיושבים בבית. אנחנו משקיעים חודשים רבים מראש לכנס הזה, וכל זה כדי שאותם אנשים יתקרבו לרוחניות.

• ביום חמישי בערב תהיה פרידה, עד יום חמישי הבא, האם צריך להתכונן לזה?

• מיום שישי והלאה יהיו שידורים אוטומטיים לשבוע ימים.
• מי שרוצה להיות איתנו, לא מהמכונה, יש הזדמנות.
• אנשים תמיד זורקים על מישהו אחר את כל האחריות והאשמה.
• העבודה ברוחניות היא בקנייה, אתה צריך להשקיע.
• כל ההפרעות בדרך שלי הן לטובתי.

• אם מישהו בכל מקרה לא יכול לבוא?

• אם זה לא תלוי בו, אלא יש עיכוב מהשמיים.
• יש לנו חברים בבית סוהר. מה יכולים לעשות?

• האם אני צריך ללוות ולארח את האנשים שבאים איתי לכנס מתוך סקרנות?

• אם הם יכולים לקלקל לו את ההשתתפות, שלא יהיה לידם.
• צריך לעשות חשבון.
• עיקר ההתפעלות צריכה להיות מהקשר בינינו, שהלימוד שלנו מביא לנו. ואז לשון הרע יכול מאד לקלקל.
• מי שבא בגישה כזו של "למה הם לא מביאים לי קפה למיטה", ישב כל הכנס ויתלונן על מה שקורה. אבל גם המכה הזו תהיה טובה לו.

• יגיעו המון חדשים. איך להיערך כדי לשמור איתם על קשר, ולא לאבד אותם?

• אנחנו לא כת, ולא רצים אחרי נשמות.
• אנחנו פתוחים לכניסה ויציאה.
• אין שום חשבון - טוב לך? שם תלמד. אם לא? אתה לא צירך להגיד שלום.
• יצאת לסיגריה, או יצאת לכל החיים? לא משנה.
• בסה"כ אנחנו לא קושרים אף אחד. אף אחד לא מחוייב בכלום.
• צורת הקשר של אדם - הוא קובע. בא משתתף והולך.
• כל ישראל חברים, ואח"כ ואהבת לרעך כמוך בכל העולם. לזה אנחנו מצפים.
• הזוהר וחכמת הקבלה מסוגל לזה, ואנחנו נשתדל.

• איזו משמעות יש לתפקיד בזמן הכנס?

• ניתן לו תפקיד הכי בכיר - קילוף ירקות ל-6000 איש :)
• התועלת היא שאני עושה למען הזולת, למען האנשים האלו.
• כמה שאני אעשה את זה לאחרים, התוצאה היא השטח. האור משפיע עלי ואני מרגיש שאני משתנה.
• ואני חשבון מדוייק, איפה ההשפעה הכי מועילה שלי לאור, שמשפיע עלי במידה שאני משפיע לאחרים.
• זוהי פגישה ראשונה של המון אנשים, שרוצים להיפגש יחד, לקרוא אותו יחד ולהביא משהו חדש להסטוריה.
• פעם ישבו קבוצות קטנות, אפילו הקרובים שלהם לא ידעו מזה.
• אנחנו זכינו בדבר גדול לכל אחד, שכר גדול לכל אחד.

• שיר - יום הולך ויום בא, רק האהבה נשארת