skip to main |
skip to sidebar
חלק א' - זוהר לעם, פרשת מקץ, אות קס"א
-
מאמר "ויאסוף אותם אל משמר"
- לפני קריאת הזוהר אנחנו צריכים להשתדל להיות כאיש אחד בלב אחד.
- המקובלים הכינו לנו את הכתבים הללו כדי שאור אינסוף ישפיע עלינו מעולם אינסוף ועד לכאן, כמו שאנחנו מטפלים בדור החדש כדי לתת להם את הטוב ביותר.
- הם הכינו לנו מערכת מתוקנת, ספרים ואביזרי לימוד, עצות לארגון הקבוצה. ולנו נשאר רק קצת להשתדל להיות שייך אליהם, בכמה שאנחנו מסוגלים כקטנים, כדי שהמערכת הזו תשפיע עלינו.
- היום השלישי זה כאב מיוחד בתיקונים הפנימיים. האדם חותך מעצמו דברים שבינתיים לא יכול להשתמש בהם.
- ז' מלכים שמתו = שנכנסו לתכונות הפוכות מהרוחניות. כאן מדובר רק על גילוי הרצון לקבל, שנקראים כאן אנשי שכם, ומנתקים אותם משימוש, כדי להשתמש בהם אח"כ.
- ביום הראשון אנחנו מצטיידים בכח ההשפעה. ביום השני אנחנו בודקים כמה אפשר לצרף לזה רצון לקבל. והיום השלישי זו התכללות.
- בעולם שלנו יש חיבור, לא התכללות כמו ברוחני. מאחד בא השכל, מהשני הרגש, והם משלימים זה את זה.
- לעומת זאת, ברוחניות, מגיע משהו שלישי, שאמנם שכלול משניהם ביסודו, זהו דבר חדש לגמרי, שלא היה מקודם.
- אני לא יכול לקחת שתי תכונות ולערבב אותם יחד. אני צריך לעלות למקור אחד - הבורא, ושם אני מוצא את ההתכללות. אני חייב לעלות להשורש כדי לקשור אותם יחד.
- ההתכללות ביום השלישי, בקו האמצעי, מחייבת אותנו להתכלל בבורא. כי שם כל הדברים המנוגדים, ששם הם כאחד.
קס"ב
- עשו תיקון גדול מאד, והאדם גם עושה תיקון גדול.
- הוא מחבר את היסוד לרצונות שאי אפשר להשתמש בהם. ואז הם מרגישים שמתו, כי אי אפשר להשתמש בהם בעל מנת להשפיע.
- הרצונות הללו אינם מבוררים. התכללו עם תכונת ההשפעה בזיווג אחד, פעולה אחת, ואז גילו שלא יכולים להשתמש בהם בלהשפיע.
- אנשי שכם גם רוצים להשפיע, אבל כשמתחברים איתה מגלים שלא יכולים. זה תיקון גדול - זה כבר בירור.
- זהו לא סיפור כפשוטו, אלו התיקונים שאדם צריך לעבור.
- לכל אחד ברחוב, אם תגיד לו שהוא רשע, הוא לא יבין מה אתה אומר לו. אלא עד כמה שיעלה, יגלה בעצמו את התכונות הללו.
- כל הגילויים ברצון לקבל, הם דורשים כנגד זה שיתגלה כנגד זה כח הימין (בנימין)
קס"ד
- לא נכנס כרגע לתכונות הללו לתכונות שנקראות 12 בני יעקב. יש לנו עוד מחנות, דגלים, מאמרים גדולים בזוהר שיבהירו לנו את התכונות הללו בימין, שמאל, ובונים לנו את הנשמה בגדלותה.
- אנחנו עדיין לא יודעים מה הקשר בין המזלות לתכונתו, שמו ומיהו בדיוק.
- המזלות באות מראש דאריך אנפין. כשמתמזגים דרך אבא ואמא וישסו"ת ונכנסים לזעיר אנפין. ואז מתחברים כדי להתכנס לנוקבא.
- הכל מדובר אך ורק כלפי המלכות, הנשמה - שהיא מבדילה את האבחנות הללו.
- אנחנו לא יודעים איך הם נראים בזעיר אנפין - אלא יכולים לאתר את הדברים הללו רק מתוך הסתכלות בנשמה.
- מזלות הם אורות שמגיעות מראש - אריך אנפין, דרך או"א. אבל זה קורה רק כשנוקבא מתחברת ליסוד, ומתוך האיחוד שלה עם היסוד, היא מגלה מה נמצא לפניה.
- המגע הוא קטן ביותר. לא מרגישים כלום ביסוד, רק שהוא אחד.
- הכל מתגלה במלכות עצמה, לכן היא נקראת תמונת ה'.
אז הקבלה קשורה לאסטרולוגיה?
- ודאי שגנבו מהקבלה. הכל מגיע מהקבלה. אברהם עוד השתמש במילים הללו.
- כל המערכת שלנו דצח"מ מקבילים זה לזה.
- מלמעלה מגיעים כוחות ובונים בהם העתקה.
- במערכות השמיים אנחנו רואים אותם היחסים בין הגושים האסטרונומיים, כי לפי ענף ושורש זה חייב להיות כך.
- כתוב על אברהם שהיה יוצא בלילות כדי לראות את הכוכבים - ואז שאל שאלה: "האם אני נמצא תחת שליטתם, או שיש כח עליון מהם?"
- הכוכבים הללו הם סימנים בלבד, אבל הם סימנים נכונים, למי שיודע איך לקרוא אותם.
- השאלה היא, האם כל המומחים לאסטרולוגיה, הם כמו המן שהיה אסטרולוג גדול, או לא.
- כתוב - שישראל הם למעלה מהכוכבים ומזלות. אנחנו מסכלים עליהם רק בכימנים, כתצוגה. ורוצים להגיע לכח שמפעיל את הסימנים הללו, ולהגיע לדרגתו.
- מה אני אעשה עם חתיכת גוש שנקרא מאדים? אנשק אותו?
- הסימנים שבשמיים מסודרים בדיוק כמו הסימנים שבזעיר אנפין. השמיים הם בינה, הכוכבים הם בזעיר אנפין, ודרך יסוד מתחברים אלינו.
- השאלה מי באמת מבין בספר השמיים?
- לנו אסור להתעסק בזה, כי הריכוז שלנו, הפוקוס, צריך להיות לכח שמפעיל אותם, ולא אליהם.
- מה זה אסור? מותר, אבל כדאי, אם אתה רוצה להגיע למטרת הבריאה.
- אבל בהחלט אלו שעולים למעלה להכרת האלוקות, מהם כל הסימנים האלו למטה? זה לא מעניין אותם יותר. הם עובדים עם הכוחות שפועלים על הנשמה, ולא עם הסימנים והתופעות המכניות האלו. אין מהם שום תוצאות, אלא זו רק תצוגה ממה שצריך להתרחש. אין בזה שום תועלת, אנחנו לא יכולים לשנות את הגורל עם זה.
- כדי לשנות את הגורל, אתה צריך לעלות לדרגת הגורל, המזל. משם תשנה.
אם אין מגע עם המערכת, כיצד נגדיר שהיא קיימת?
- יש מגע, אבל במה אני אשתמש בזה?
- מזלות זה מהמילה נוזל.
- האור מגיע בקילוח, בטיפות.
- האור מגיע אלינו במנות קטנות.
- ולכן, הסימנים הללו בעולם שלנו נקראים מזלות.
- יש משהו שקיים, ויש צל ממנו. אז אתה תפחד מהצל? ילד קטן כן.
- אבל אדם גדול רואה את הסיבה, ומשם יכול לשנות.
- אנחנו כקו אמצעי נכנסים לאותה המערכת, ומזווגים את ימין ושמאל כדי להידמות לבורא.
- העולם שלנו כולו העתקה גשמית מרוחניות. והוא קיים אך ורק כדי שממנו נעלה.
- בגשמיות אין לנו בחירה. אתה יכול להתייחס יפה לאנשים, זה סה"כ כדי שיהיה לך קיום.
- אבל הטיפול בנשמה, בחלק הנצחי שלך - זה לא בעולם הזה.
- נשמה היא חלק אלוקה ממעל, חלק הבינה שאנחנו קונים ע"י יגיעה שלנו. ע"י רצון קבוצתי, שרוצים לרכוש את תכונת ההשפעה. ורק כך תוכל להשיג את זה.
- מי שנמצא עם רצונות גדולים ונשמה גדולה, כמו המן, בהחלט נמצא ביכולת לדעת את הדברים. או כאנשים זכים, שמרגישים את הסימנים הללו. אבל לא יכולים להשפיע על הגורל בכלום, גם אם יספרו עליו.
- אנחנו צריכים להשתדל לפתוח עוד יותר, כמה שאפשר, את העביות שלנו, לעשות אותה זכה - ואז נוכל להשפיע על המזלות.
מאמר "ויקח מאתם את שמעון", אות קס"ז
- אלו תכונות הנפש שלנו, לא איזה תהליך הסטורי או יחסים בין האחים.
- איך בנו כל התכונות הללו מסתדרות.
קס"ח
- עם = כל רצונות האדם.
- הדין אינו שולט בהם - כי יש בהם כוונה משותפת.
- אי אפשר להחריב עיר נידחת, כי אין שנאה פנימית, אין התנגשות פנימית. אבל יכול להיות שאדם במצב כזה מת - זו גם נקראת שלמות מסויימת.
- אם הם בחיבור - הנח לו. כי בכל זאת, כח העליון שורה עליהם. הם בהעתקה.
- בסיפורי החסידות מדובר על כך שצריך ללמוד מהפושעים, שמסורים אחד לשני ונמצאים יחד.
קס"ט
- אם מתחברים יחד, בכל רמה זה טוב. זה מצליח. אפילו חיבור בכוונות רעות.
- אבל מדובר כאן - איך להביא את החיבור למצב המתוקן. אבל לחיבור תמיד צריך לשאוף.
- אם אנחנו לא מתוקנים, אז למה להתחבר? סתם נביא לתוצאות רעות.
- לא. אם רוצים להתחבר, החיבור הוא ע"י ביטול האגו כלפי החבר, וכך מולידים את הרוחניות.
ק"ע
- פגום בכל דבר - לא יכול להבדיל בין הכלים שיכול לתקנם ואילו לא. זה נקרא ששומר הברית.
- הרצונות לקבל, להשפיע, מתוקנים, לא מתוקנים, הכל מעורבב. אז אין תיקון. והאור לא בא. זה נקרא פגום, לפני מילה.
- האדם שרוצה להבדיל בין רצונות בין כל דרגה, מבין שאי אפשר עם כל דרגות העביות. אבל מחפש - איפה כאן יש רצונות שאני יכול לצרף לקבוצה. והיתר, צמצום. זו הכנה לברית.
קע"א
- ברית זה קשר. זו נקודת המגע.
- נכונות לקשר עם הבורא נקראת ברית.
- הפעולה העצמה נקראת ברית מילה.
- כל הנטייה שלנו צריכה להיות לפעולה הזו. לכן היא נראית כחשובה לפני הכתבים.
- חלק אלוקה ממעל זוהי הנשמה, אם אני לא הכנתי את עצמי, שבחלק מרצונותי אני יכול לקבל את התכונה הזו, ואת היתר אני חותך והם כעפר עבורי - אז אני לא נמצא במגע עם הבורא.
- בכל רצון יש ערלה - שעדיין אי אפשר להשתמש בו, עד גמר תיקון, כשצמצום ב' נעלם וחוזרים לצמצום א'.
קע"ד
- עכו"ם - רצונות לא מתוקנים.
- אם המגמה שלי היא לתיקון, משתדל גם אם לא מסוגל, הדין רפה. לא חשוב באיזו עביות נמצאים ואילו כלים מבררים.
- זו לא פרוטקציה מלמעלה.
- אלא הנטייה עצמה, הכוונה עצמה עושה את הדין מקשה לרפה.
- לעומת זאת אם הכוונות הן לא לזה, האדם נמצא במכות קשות. הבעיה היא שלא מבין הסיבה לזה. לא מטרתי.
- מתאספים בבית הכנסת - חיבור יחד. בית = כלי. כנסת = כונסת את כולם כאחד. התכללות לאחד.
- אחד משתמט = לא מתחבר עם אחרים.
- או בין החברים בקבוצה, או בתכונות הפנימיות של האדם. זה היינו הך כלפי המערכת.
קע"ה
- אם אדם עולה מדרגה ממצב למצב, זה נקרא שנשמתו עולה מהעולם הזה לעולם הבא.
- הר דינור שרוחץ שמה = תיקונים בין המדרגות, כשעוברים ביניהן.
- בלי פחד = שיש לו כוונה שלמה בעל מנת להשפיע.
קע"ו
- נותן מכספו לצדקה = הוספה מכלי קבלה לכלים בעל מנת להשפיע.
- הר דינור = דין של בירור האם כל הרצונות משומשים בעל מנת להשפיע.
קע"ח
- נשמע שמדובר על חיי חברה מתוקנים. תשתדלו גם כן לפרש את זה כמשהו פנימי.
- אין הבדל בין שכותב על אוסף בני אדם, או אוסף תכונות בתוכי.
- עשר ספירות הן עשר ספירות. כמו שאנחנו פרטים בקבוצה כללית שנקראת אדה"ר, כך בנו מתקבצות תכונות בתוך נשמתינו הפרטית.
קע"ט
- כל היחס לשנות מיצר הרע ליצר הטוב, זה רק ע"י הסביבה.
קפ"א
- מעניין לפרש זאת בעבודה פנימית בתוך האדם.
- האם אני צריך לרחם על תכונה מסויימת? לא להתייחס רע למה שמזיק לי...
קפ"ב
- קווה לה' = רק לצורך התיקון. לא להחזיר רע.
- לא לשנוא את התכונות הרעות שלנו, אלא להשתדל לצרף אותם לימין.
- מחכה לקב"ה - לקו האמצעי שיסדר לו טוב ורע בהתמזגות הנכונה.
אם אני לא יכול לקרוא יותר משעה זוהר?
- זו לא בעיה.
- אנחנו נמצאים בלימוד בלתי פוסק.
- זה לא עניין של מקום.
- אם הוא יחד איתנו בלב ונפש, ואחרים לומדים והוא לא מסוגל, זה לא משנה.
- הכוונה תמיד רוכבת על הרצונות ומחשבות. שידאג לזה קודם כל.
האם יעלה על הדעת שהעולם הזה נברא כדי שכולם ישוו ויקראו באיזה ספר, ומשם יבוא איזה אור ויעשה תיקונים?
- האדם עובד כדי להתפרנס, וכל הזמן המיותר שיעבוד על תיקון הנשמה. כי זה מה שנשאר איתו אחרי שהוא הולך.
- אני מתעסק שמשהו שממלא אותי. אנחנו נגיע לזה, או ברע או בטוב.
- אנחנו לא בוחרים את זה, או מוכרים את זה. אנחנו רק פותחים את מערכת המציאות, ושהאדם יראה בעצמו מה עושים, כדי להוציא תועלת מירבית מהעולם בו הוא נמצא.
- כדאי לעסוק במשהו שלא מהיום להיום, אלא שאני צריך לדאוג לקיום שלי בדברים ההכרחיים, את זה הקבלה דורשת מהאדם. אבל כל זה כדי שיהיה לנו מח ולב פנויים לעסוק בנשמה.
- אנחנו צריכים להרוויח שני עולמות, וא רק לסדר לעצמינו איזו מנולה או חור באדמה.
- יש בנו רצונות שמתפתחים ומביאים אותנו להכרה שחוץ מהחיים האלו יש לנו קשר גם עם חיים במימד אחר.
- ואז כל אחד שמגלה עד כמה זה חשוב לו, מקדיש לזה זמן וכח, וכך מתקדם.
- אם אנחנו מתעסקים רק בגשמיות, אנחנו בזה לא שונים מהחיות והבהמות, שרק בזה מתעסקות.
- אני נקרא אדם, רק אם יש לי נטייה להתעסק בנשמה. ובמידה הזו אני נקרא אדם.
- אדם מלשון דומה לאלוקים.
- אנשים שיש להם רצון להתפתחות הנשמה, חלק אלוקה שבהם, להם מיועדת חכמת הקבלה. לא לכולם בינתיים.
- אנחנו נמצאים רק בתחילת הדור האחרון, ולכן מי שמרגיש את עצמו שיש לו נטייה מסויימת להתפתחות הנשמה, לחיים אחר המוות, להשיג אותם כאן ועכשיו, מגיע ונשאר. ואחר הולך.
לאורך כל הטקסט הכל כתוב בלשון עבר ולא הווה. למה?
- בצורה כזו התורה מספרת לנו.
- יש בזה כמה יתרונות.
- אנחנו צריכים להבין, שהתורה, הקבלה, המאור המחזיר למוטב לא מעוניינים להביא לנו סיפור שזה קורה בך עכשיו, להביא לך איזה מתכון.
- אם היינו בטבע אחד, ההדרכה הייתה בשלבים מובהקים. קח את זה ואת זה, ויצא לך ככה.
- אבל אנחנו צריכים לקנות טבע שני, ולכן אנחנו צריכים להמשיך לא להשיג אף פעם, כדי לרצות לקנות את הטבע השני, כי אנחנו נגלה את ההפכיות שלנו לזה.
- אבל זה כתוב בצורה של עבר והסטוריה וכו', כדי שתיכשל במשחק. וזה יקרה רק אם תתאמץ להגיע לזה, שתרצה לחבר את הכל בעצמך.
- תמיד יש קושי, אי הצלחה - זה גילוי הכלי לקבלת האור.
- אלו שלומדים ולא צריכים לשנות את עצמם, קונים חכמה ופותרים הכל בצורה שטחית, "מבינים כל מה שכתוב".
- אלה שרוצים לחבר הכל בצורה פנימית, תמיד נשאר אצלהם מקום ריק.
חלק ב' - כתבי בעה"ס, עמ' 194, פתיחה לחכמת הקבלה, אות קמ"ד
-
כותרת: ביאור ג' העולמות, בריאה יצירה ועשייה
- כאן הוא רק מציד לנו שאלות, בעיות.
קמ"ה
מה הם השדות האלקטרו מגנטיים שאנחנו מגלים שאנחנו מגלים?
- זה סתם חומר בעולם שלנו.
- במקום ריק אין לנו אחיזה. בחלל אנחנו מודדים את עצמינו כלפי תופעות בחלל.
- אי אפשר להגיע לאפס אבסולוטי, כי בזה לא תהיה לנו שום הרגשה. אפשר רק להתקרב, לא ליגוע בו ממש.
- המקומות שייכים למימד אחר ממה שעולמות. לכן זה נמצא בתוך זה, כמו בעולם שלנו.
קמ"ו
- זו"ן מבררים את בי"ע מכלים השבורים דנקודים.
- עביות שורש וא' מתבררים לזו"ן. כי היו קיימים בנקודים למעלה מפרסא והיה אפשר להשתמש בהם.
- אח"פ דזו"ן דנקודים, לפני השבירה לא היו בשימוש. אז אפשר להחזיר אותם למצב שלא משתמשים בהם.
- אבל זה לא מספיק, אז מבררים מהם כמה שאפשר להשפיע בהם, התכללות בבינה.
- אז מכמה מאח"פ שיכול להתכלל בב' דעביות נעשה עולם הבריאה, מג' דעביות עולם יצירה, וד' דעביות עולם העשייה.
- בינתיים אין בבי"ע נשמות, עוד לא הגיע אדה"ר.
- עולמות בי"ע הם התמיכה מצד הקבלה לצד ההשפעה.
- ולכן אדם שנכלל בעולמות בי"ע, מקבל מהם תמיכה, להתכלל בגו"ע כדי אח"כ לעלות לאצילות. וגורם בזה גם לעולמות שילו גם הם, כי זו הסביבה שלו.
אבל ז' מלכים שמתו - מה איתם? מה עולם הבריאה מתקן?
- אחרי השבירה הכל שבור.
- זו הכנה להתכללות הבאה. לכן זה הכרחי.
- אתה מרסק, עד שאין לך כלום ממה שהיה קודם.
- בא האור ושובר לך את הכלים, כדי לערבב לך אותם עד בלי די.
- אז, רק ע"י הריסוק הזה, הפירוק לחלקיקים יסודיים של הבריאה - מזה מרכיבים דברים חדשים.
- אנחנו לא חוזרים למה שהיה לפני השבירה.
- אנחנו רק מרכיבים לאחר השבירה מערכת שלפני השבירה לא גילינו שיש בה צורך, בעולמות בי"ע.
- לא גילינו שיש חיסרון בצורה כזו לתקן את הנברא.
- השבירה נותנת כאלו אבחנות בחיבור - גם חיבור בין הרשעים יש כח האיחוד, הבורא נמצא שם.
- במלכות דאינסוף במצב הא' לא מתגלה הרצון האגואיסטי שנצטרך לתקן אותו, שנמצא שם בשלווה רק בכח.
- מהות הפרצופים שונה לגמרי.
- לפני השבירה, אף פעם לא השתמשו ברצון לקבל.
- בנה"י דגלגלתא אין יצר רע. לא מגולה שהוא הפוך מהבורא.
- העבודה והבירור, היחס אל בי"ע הוא אחר.
- המגמה שלהם להידמות לבורא. לפני זה זו הייתה פעולת האור. היה עושה חשבון, כמו במערכת דוממת - כמה זה לעומת זה וזהו. מכני.
- לעומת זאת, אחרי השבירה יש חשבון רגשי. מגיע הקו השלישי, מגיע הרגש האנושי, שאין במערכות, בעולמות.
- זה נובע מהתקשרות פנימית בין החלק המשפיע לחלק המקבל - שע"י השבירה מקבלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה