שיעור בוקר 6.7.10

חלק א' - בונים סביבה רוחנית, כתבי רב"ש

• הקדמה

• התורה מספרת לנו על התהליך שאנו עוברים.
• איך אדם יכול לברר מה יש לו, אילו סוגי רצונות, תוכונות, עם מה כדאי לו להזדהות.
• האדם הוא עולם קטן - בכל אחד מאיתנו יש הכל, רק במינונים שונים. כמו תמונה הולוגרפית.
• אמנם שמלכות אינסוף התחלקה להרבה מאד נשפות/חלקים, כל חלק כלול מכולם. יש בו הכל.
• כאן מדובר על אדם שצריך להגיע לדרגת הבינה, שצריך לעשות חתך בין הרצון לקבל לרצון להשפיע.
• ג' הנפשות נמצאות בתוך האדם, ומחיות אותנו כל הזמן. רק תלוי מי באותו רגע שולט.
• אנחנו בסופו של דבר צריכים להשתמש בכל הכוחות שלנו.
• כל אדם עובר את השלבים הללו, ובודק עצמו האם יכול לשייך עצמו לדרגת הבינה.
• אם כן - אז יש לו חסרון, כלי שעובד איתו, ועושה את פעולת המילה.
• אותה התכונה שנקראת ממרה, שאדם מוצא בתוכו - זה הכלי, הרצון, ההכנה שנמצאת בו, שאיתה יגיע לתכונת הבינה, למילה.

• האם אדם צריך לשאוף להישאר בהסתרה, או שבסופו של דבר כולם יצטרכו להגיע לבינה?

• אלו לא שני שלבים. כל אחד ואחד צריך להגיע להחלטה שהוא צריך להגיע למילה.
• מילה זו הפסקת העבודה עם הרצון לקבל. עם הנפש הבהמי, או הגופני.
• רק כשהולך למעלה מהדעת - שנקראת ממרה - אז יכול להגיע לבינה.
• כולנו צריכים לעבור את האבחנות הללו, את כל שלבי התיקון שעליהם התורה מדברת.
• כשהנשמות שנקראות ישראל מתקנות את התיקון הראשון במלכות הכללית, נעשה יותר קל לכולם.
• וכל שאר הנשמות עדיין לא נמצאות בתיקון, ועוברות שלבים אחרים.

• מה זה אמונה למעלה מהדעת?

• כשאני מסוגל להגיע למצב שתכונת ההשפעה שלי יותר חשובה מתכונת הקבלה.
• לא מדובר על אמונה בעיניים סגורות, למעלה מהשכל. איזו פעולה שאין בה שום החלטה או בסיס. זו פעולה למטה מהדעת. כמו דתות ופנאטיות.
• הדתות דורשות מהאדם שלא יפעיל את דעתו.
• למעלה מהדעת זה לבדוק הכל, ולמעלה מהחשבון שלי יש חשבון חשוב יותר שנקרא תכונת ההשפעה, שמגיעה אחרי כל החשבונות שלי.
• אני בודק, רואה, נמצא בשכל ודעת, ולמעלה מזה אני בונה את תכונת ההשפעה, והכל מחושב.
• ואני מדביק את עצמי לאח"פ דעליון, למרות שהוא נגד התכונה שלי, בצורה מאד מחושבת ומדוייקת.
• לכן מי שהולך למעלה מהדעת הוא נעשה יותר חכם, הוא מגלה את הבורא. ומי שהולך למטה מהדעת נעשה פנאטי, דבוק במעשים כדי לקבל גן עדן מתישהו.
• בתכונה הגבוהה הזו מתגלה אור חכמה. ולמטה מהדעת גם הניצוץ הקטן ביותר מסתלק, כי אני מוותר על דעתי לעומת דעות של בהמות אחרות.
• כתוב - דעת תורה הפוכה מבעלי הבתים.
• אלו ששונאים חכמת הקבלה שונאים אותה כי היא פותחת לאדם את הלב והראש, והוא כבר לא ממושמע, אלא הולך לגלות את הרוחניות בעצמו.

• מה זה שכתוב אין שום שכל בלמעלה מהדעת?

• שאתה מקבל את המצב העליון כמצב הטוב - אפילו שלפי הרגשות שלך זה רע.
• גו"ע דתחתון צריכים להידבק באח"פ דעליון.
• שיתוף מידת הרחמים בדין.
• אני משליט אותו שישלוט עלי, למעלה ממה שאני רואה ומרגיש. אבל זה בביקורת.
• ובזה אני קונה את השכל שלו. מגלה מדרגה יותר עליונה.
• למה זה היה נראה לי כחושך? מפני שזה היה יתר השפעה כלפי.

• למה אדם צריך עצה בדרך?

• כי בודק עצמו.
• פתאום אני נכנס ללב האבן, לחשבונות רבים.
• האדם כל הזמן נמצא בכאלו חשבונות, או בצורה הכרתית או לא.
• אבל כאשר כבר מתקרב להחלטה, אז הוא מתחיל לראות שבאמת יש לו אילו ואילו תכונות, ומתחיל למיין אותן.
• כשפונה לקבוצה, ללימוד, להפצה, שלושת הגורמים שיכולים לעזור לו - כבר יש לו כוונה - מה רוצה להרוויח?
• וכך מתחיל להתקדם למצב שבונה בתוכו, מגדל בתוכו את תכונת הממרה, אמונה למעלה מהדעת, בצורה כזו שמאפשרת לו לסגור את שתי התכונות האחרות, הנר והאשכול, ולקבל על עצמו מלכות שמיים.
• שרוצה שכח ההשפעה, תכונת הבינה, תשלוט עליו.
• וזה לא פשוט - זו צריכה להיות החלטה שלמה. שרוצה את השליטה הזו באמת, ולא מתוך התפעלות רגעית. זו נקראת אמונה שלימה.
• עד שהממרה נעשה אצלו מוכן לברית.

• אם האדם קופץ ומנסה לקצר תהליכים, בלי כל צורך בבירורים הללו?

• אי אפשר לדלג על הדברים.
• אפשר לעבור אותם מהר, אם האדם מזמין בעצמו את פעולות הבירור והתיקון - מזרז את הזמנים.
• לא קם בבוקר וזורם עם מה שיהיה.
• לכן כל השיטה הזו היא כדי לזרז את הזמנים.
• אנחנו נמצאים בחוקים קבועים ומוחלטים. סולם המדרגות מלמעלה למטה הוא אותו סולם בכיוון ההפוך, לפי סיבה ומסובב.
• איזה דילוג/קפיצה יכולים להיות פה?!
• כשאדם משתדל להביא בכח שלו התקדמות, ע"י רגישות יתר, זה נקרא שהוא מזרז את הרשימות.
• אני צריך לעבור את המצב הנוכחי כמה שיותר מהר, דבוק להווה ולממש אותו, ולא לחשוב איך אני קופץ עשר מצבים קדימה. אלא לממש את המצב הנוכחי כל פעם, ומהר.
• מימוש זה קבוצה, ספרים והפצה. חיזוק הקשר שלי עם הנשמות האחרות, שאני משתדל לפתח אותו.
• ההבדל בין המצבים זהו הקשר שלי עם יתר הנשמות בכמות ובאיכות. וכמה שאני מעורר אותם להשפיע עלי.
• הפצה - שאני רוצה למשוך נשמות לאותו הקשר.
• עבודה בקבוצה - גורם לאילו שמבינים שצריך להתחבר.
• בלימוד - שאנחנו מעוררים מצב נסתר שכולנו נמצאים בו.
• וכל שלושת אלו הם אחד.
• אחרי כל המאמרים הללו נשארת לך רק פעולה אחת - לגרום לקשר בין הנשמות. ובקשר הזה לגלות את הבורא.
• הבורא הוא זה שממלא את קשר המקום בינינו.
• במידה שאתה יותר קרוב לנשמות האחרות - במידה הזו אתה יותר צמוד לבורא.

• איך אפשר לדאוג להשפעה תמידית?

• הרצון הזה צריך להיות רצון קבוע וגובר, כל הזמן גדל.
• זה לא צריך להיות בעצבים או בפיצוץ ורגיעה.
• אנחנו צריכים להשתוקק למצבים שנמשכים ומוסיפים כל הזמן על עצמם.
• אדן לא מסוגל לבד לזה. ולכן ישנן כאן פעולות מצד הקבוצה.
• האדם לא בעל הרצון - הרצונות מתחדשים ע"י הרשימות והקבוצה, הסביבה.
• האדם בעצמו אף פעם לא יכול לקבוע כלום.
• הכיוון הנכון הוא רק לסביבה. רק דרך הסביבה אני יכול להגיע לנשמה שלי.
• אני בנשמה שלי בעצמי לא יכול ליגוע, היא נמצאת בקשר עם האחרים, ורק שם אני יכול למצוא אותה.
• האם את היכול להשפיע על הגנים שלך? לא.
• אבל יש לך מכשיר שדרכו אתה יכול לעשות זאת. וזו החברה.
• החברה יכולה להשפיע על הרמה הרוחנית שלך, בזה שאתה משפיע עליהם בצורה גופנית.
  
  
• 
  

חלק ב' - זוהר לעם, פרשת ויצא, אות שי"ב

• הקדמה

• בזמן קריאת הזוהר אנחנו צריכים לחשוב בעיקר על החיבור בינינו.
• המאור המחזיר למוטב נמצא כאן, ופועל עלינו בדיוק במקומות השבורים.
• אם אנחנו משתדלים להיות יחד ולא מסוגלים, אז זה קורא.
• במידה שרוצים לדעת מה שלומדים, מתגלה האור המקיף.
• לדעת מה שלומדים זו לא דעת כמו בעולם שלנו. וידע אדם את חווה - שיש קשר בין אחד לשני.
• יש פה תמיד עניין של משפיע ומקבל, זכר ונקבה.
• במידה שאנחנו רוצים להתקשר, אנחנו מעוררים את האור המקיף.
• סתם ללמוד או לקרוא אנחנו לא יכולים כי אנחנו לא נמצאים באותו עולם.
• אנחנו צריכים רק להשתוקק להתחבר, ואז האור המקיף יבוא למקום חוסר החיבור, יחבר בינינו, ושם נרגיש את תכונת ההפעה, אור החסדים, ואח"כ בו נגלה את אור החכמה.

• אותיות שי"ב - שט"ו

• אנחנו כל הזמן רואים כאן את אותו מצב.
• שני קווים שבאים מלמעלה, והאדם שמרכיב משניהם קו אמצעי מלמטה.
• מדובר כאן על דרכים לשלוט בשני הקווים הללו, לזווג אותם נכון כדי ליצור את הקו האמצעי.
• הוא לא מדבר על מצבינו העכשוי, לפני התיקונים הממשיים, בשלב ההכנה, אלא רק להראות לנו את השלבים.
• הזוהר נכתב לבעלי השגה, ולא מדובר על מצבינו, בהכנה. על זה מדובר בעיקר בכתבי מקובלים כמו כתבי רב"ש.

• אותיות שט"ז - שי"ז

• אנחנו צריכים להרגיש בזמן קריאת הזוהר קושי גדול בזה שאנחנו רוצים להתחבר ולא מגלים את החיבור.
• לא שאני לא מביין על מה מדובר בצורה שכלתנית.
• אני כל הזמן חושב רק על החיבור, ולמה הוא לא יוצא.
• ורק אז הדרישה שלי לספר היא נכונה. אני במצב שלי לא יכול לבקש הבנה. את זה אוכל לדרוש רק כשאהיה קשור לזה.
• במצב החושך מספרים לנו מה קורה לאלו שכבר רואים, נמצאים בזה. אבל אני לא רואה את זה. בשבילי כל הסיפור הזה הוא בלתי מציאותי.
• אני צריך לדרוש לראות כמוהם, אפשרות לראות - וזה רק ע"י תכונת ההשפעה, הקשר בינינו. רק על זה מדובר כאן - על הקשר בין הנשמות.
• אם אדם לא מרגיש כבדות בזמן הקריאה, סימן שהוא לא דורש.

• אות שי"ח

• הירידה שלהם היא לצורך טיפול בנשמות.

• אות שי"ט

• ממש פעולות גנטיות. להפריד זה וזה וזה, כדי לברר את הקו האמצעי.

• אות ש"כ

• במידה שתחתון דבוק לעליון, העליון כבר יכול להשפיע לתחתון.

• אותיות שכ"א - שכ"ב. מה אני אמור לדמיין בזמן קריאת הזוהר?

• אסור לשמוע תורה ללא כוונה. בזה אתה הופך אותה מסם החיים לסם המוות.
• אם אנחנו נמצאים מול הזוהר עם נשק כל כך גדול, אנחנו חייבים להשתמש בו נכון.
• אנחנו לא יכולים ללחוץ על הכפתור האדום, אבל חייבים להימנע ממצבים שאנחנו סתם שורפים את הזמן.
• יש אנשים שמתפעלים מהסבר על הכוונות בצורה שכלתנית, יש כאלו שיותר מתפעלים מהרגש, וגם באדם אחד זה יכול להתהפך.
• אבל האדם לעצמו צריך להכין סיסמאות שיכולות לעורר אותו מדרגת בהמה לדרגת אדם.
• אדם זה נקרא שרוצה חיבור. המערכת הכוללת הזו נקראת אדם.
• אדם זה כשכל החלקים הללו מתחילים להתחבר. שיש בהם כוונה אחת, והם חיים לא בתוך עצמם, אלא בקשר ביניהם.
• וסכום ההשפעות הללו זה הבורא. מה שמקשר אותם.
• הכח הזה שמקשר בינינו שמתעורר מרחוק נקרא אור מקיף.
• אין כאן כלום חוץ מאור וכלי. כל השמות אנחנו נותנים. אבל יש פה רק שניים.

• מאמרים "ברכות לראש צדיק", "ולא ראיתי צדיק נעזב", אותיות שכ"ג - ש"ל

• כשיש קשר בינה ומלכות, זה נקרא בית המקדש, נמשך השפע לתחתונים.
• כוונות האדם בזמן הלימוד תלויות בחברה.
• אם רואה שלא מסוגל להחזיק בכוונות, שיזכור שבעצמו לא יכול להגיע, אלא רק באמצעות החברה.
• אני לא יכול להפעיל כוונה על מנת להשפיע מעצמי, אלא רק בצורה התחלתית, לחייב את החברה שתשפיע עלי את הכוונה.
• ערבות, בקיצור. לשיום ההכרחי הרוחני.
• האדם לבד מגלה שיכול להחזיק עצמו כמה דקות, חושב שיכול לבד.
• עד שמגיע למצב שלא יוצא לו כלום מזה. ומבין שרק החברה יכולה להשפיע עליו להחזיק בכוונה הנכונה.
• אנחנו חייבים להתקשר נכון בינינו, לקחת בחשבון את כל הפרטים, אני חברה, אור מקיף וכו'.
• צריכים להשתדל לחשוב על כך יותר ויותר, עד שזה יתברר כנקודה יציבה וקיימת.
• צריך להגיע ללימוד כאילו שבא לאכול, למלא עצמו.
• אח"כ יתברר לו שישיבה יחד עם ספר הזוהר, או בסעודה עם החברים, זה אותו דבר. שבשניהם דורש את אותה הכוונה, רק בשני לבושים אחרים.
• אין פעולות חוץ מזה.
• כל החיים הגשמיים שלנו הם סה"כ כדי להחזיק עצמינו כל הזמן במערכת הזאת.
• כל אלו הן דרכים לעורר על עצמי את האור המחזיר למוטב. הרגל נעשה טבע שני, ומתחיל להרגיש דברים שלא הרגיש קודם.
• הכל תלוי במאמצים שאנחנו מתאמצים כדי לגלות את המערכת הזו.

חלק ג' - תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ז', דף תצ"ב

• אות י"א

• התיקון הוא מקל לכבד.
• תיקון החלקים הקלים עוזרים לנו בתיקונים היותר כבדים.
• בכל תיקון אנחנו מגלים ש"ח ניצוצים.

• אותיות י"ב - י"ג

• הוא מסכם לנו את כל התהליך - מראש דס"ג הרשימות עוברות מיון.
• מרשימו הכי זך נולד עיבור דעתיק, יניקה וגדלות, ואח"כ מוסרים לו כל הרשימות.
• וכך מוליד את אריך אנפין, מגדל אותו עד שנעשה גדול, והוא בונה את אבא ואמא וכו'.
• כל העליון נברא תחילה, יותר זך, והתחתון אחריו.
• תלמוד עשר הספירות זה גם כן אותו אמצעי, כמו ספר הזוהר.
• למדנו מבעל הסולם, שבזמן האר"י היה זמן שהיה צריך לפנות לאדם דרך השכל, וכך האר"י לימד.
• ואח"כ בא הבעש"ט שפנה לאנשים דרך הרגש.
• אבל זה לא חשוב איך פונים לאדם - בסה"כ מעוררים אותו לחדש את הקשר בין הנשמות. להביא את כולם שוב לדרגת ההשפעה והאהבה.
• הכל זה סה"כ זה כדי לתקן את לב האדם.
• אנחנו לא יכולים לדעת מה שכתוב כאן, הידיעה הזו לא תיתן לי כלום. זה כמו לספור דפים.
• רק הבקשה לאור המחזיר למוטב, שיפתח לי עיניים לתכונת ההשפעה, לקשר בינינו.
• כל הספרים מדברים על הקשר בינינו, על המערכת שנשברה ואיך לתקן אותה.
• כל המחשבה והרצון שלי צריכים להיות לכיוון הזה.
• זה לא משנה שאפשר לשרטט אותו ולהבין אותו. זו לא השגה, זה סתם חכמה.

• אות י"ד

• אחרי שבירת הכלים בעולם הנקודים, צריך להרכיב אותם במשך ששת אלפים שנה.
• מעשים טובים הם בקשות לכח ההשפעה.
• מגלים שלא יכולים, מקבלים כח לזה.
• הכל מושג בכח הבקשה, התפילה.
• הנהגת העולם הוא תמיד ע"י מוחין הנוספים לאחרונה. לכן אנחנו יכולים לגרום לשינוי.
• שינוי ההארות מביאה לנו את הרגשת הזמן.
• אם הכל היה נעצר באורות, הכל היה נעלם.
• כמה שהאורות מנענעים את הכלים, הזמן מורגש יותר מהר.
• אין זמן - אלא רק היחס בין אור העבר שבא לפנימיות לאור הווה שבא לחיצוניות.
• אותם האנשים שאפילו מגיעים לתיקון של חפץ חסד, ודאי שבבחירה החופשית שלהם ממשיכים להתקדם לתיקון לקבל על מנת להשפיע.

• אות ט"ו

• כל העבודה שלנו מגולה לנו רק בהווה, בחלקים קטנים.
• אנחנו לא יכולים לראות סכום העבודה של מה שעשינו, כדי שזה לא יסתום או יעצור אותנו.
• אדם תמיד עסוק במה שיש לו עכשיו לעשות.
• ודווקא ככל שמתקדם יותר נסתר ממנו כדי שירגיש שלא עשה כלום.
• אבל שום דבר לא נעלם כמובן.
• עד שבפעולה הבאה מתגלה הכל בפעולת "רב פעלים מקבצי אל"
• עד שלא גמר את כל התיקונים, כל העבודה שלו הקודמת נסתרת ממנו, כאילו לא עשה כלום.
• בעתיד, כשיגמור את כל התהליך הזה, יתגלו כל המדרגות המתוקנות (ש"י עולמות)
• ש"י לצדיק עליון וש"י לצדיק תחתון, ביחד תר"כ.
• אפילו שנראה לנו שלא פעלנו ולא עשינו כלום, הדברים הללו יתגלו אח"כ לעיני כל בגמר התיקון. ולפני זה לא לבקש ולא לדרוש שום חשבון על העבר.
• אלא להודות על כך שזה נסתם ולא סוגר אותך, ובכך אתה ראוי להמשיך עבודה מחדש.

חלק ד' - קבלה היום, כתבי בעל הסולם, עמ' 141, הקדמה ל"פנים מאירות ומסבירות"

• אות י"א

• יש השגחה עליונה כדי לפתח אותנו, ובזה יש סדר מיוחד של כוחות שנוחתים עלינו, ולא שואלים אותנו על זה.
• וכך אנו מתפתחים מהכינה הקטנה ועד היצורים הנעלים ביותר.
• מצד שני, יש עוד בלבול גדול מאד - בכל הבריאה כמה שיותר מפותחים סובלים יותר, נמצאים במאבקים ביניהם וכו'.
• ובפרט האדם שלא יודע מה לעשות עם עצמו.
• אנחנו רואים כאן שני סדרים מנוגדים, מבולבלים. אנחנו לא יודעים איך לקשור אותם יחד.
• ולכן האנושות נמצאת במבוכה - איך אני מנצל את הכחות הללו לטובתי? מצד שני הטבע מסודר והרמוני.
• איך אני נמצא בין שתי המערכות הללו, האחת מבולבלת והשנייה מסודרת ועקבית? זה לא מסתדר יחד.
• אז האנושות בגלל שלא יודעת לקשור יחד את שתי המערכות, היא מקבלת או את זו או את חברתה. ולכן אנחנו סובלים יותר מכולם.

• למה צריך לקשור בין שתי המערכות האלה? אלה החיים.

• גם זו גישה, והיא נמצאת.
• גישה אנרכיסטית, חופשית. חיים ממה שיש לפנינו.
• אבל כשמגיעה מכה, אתה מתחיל לשאול - אם אתה רוצה או לא רוצה.
• כי אתה בנוי מחומר מרגיש.
• ואז אתה מתחיל לחשוב מה לעשות כדי שזה לא יחזור על עצמו.
• ואז אתה זקוק ולידיעה על הסיבה והתוצאה. איפה אני נמצא, למה זה פועל עלי, למה זה מגיע לי.
• הכל מגיע מייסורים. כל האנושות סובלת.
• הסבל צריך להגיע למצב בלתי נסבל - ואז האנושות תתחיל לחפש בכל כוחה את הסיבה לזה.
• או שאני גומר את החיים שלי (אבל ההשגחה העליונה לא תיתן לנו לעשות זאת), או שאני פותר את הבעיה.
• אתה לא יכול להימנע מזה שתגיע באחד מהימים לפתיחת העניין. לימוד הטבע כדי לא לסבול יותר.
• הסבל הבלתי נסבל מחייב אותך לחקור אותו ולהבין את סיבתו.
• ואז שוב יתגלו שתי הצורות הללו - האחת מסודרת מלמעלה למטה בצורת חוקים מוחלטים, והצד השני בכאוס ובלאגן שלם, אי אפשר להבין כלום למה זה קורה.
• וכמה שנחקור את הדברים נראה שאנחנו לא מצליחים לפתור את הבעיה.
• אנחנו כבר אלפי שנים מנסים לפתור אותה.
• אנחנו סתם נלחמים עם שני הקווים האלו. לא יכולים לעשות איתם כלום.
• אנחנו לא מבינים את התמונה השלמה.
• ואין לנו שום סיכוי להבין אותה, אלא אם כן היא תתגלה אלינו מלמעלה כמערכת אלקית.

• למה בני אדם שוכחים את הסבל שלהם?

• זה סתם הסתרת הסבל כדי לא לסבול סתם.
• בשביל מה לסבול? אם אנחנו לא יכולים לתקן, עדיף להגיד שאין. ואז אני חופשי.
• אני חייב להרגיש חיים טובים, הרצון לקבל שלי חייב ככה.
• אנשים במצבים הקשים ביותר, בבית סוהר, במחנות השמדה, הגוף שלנו מחייב אותנו איפשהו להרגיש איזה טוב במצב.
• סוגרים עיניים וממשיכים. יש פתרון? לא.
• מה תעשה, תעצור את החיים? יש מונדיאל...
• לפני שבוע רבת עם אישתך. אתה זוכר את זה אחרי שבוע? לא. זה נשאר בפנים, אבל סולחים אחד לשני וממשיכים הלאה.
• זה קורה בכל הרמות.
• למה הגיעו בG20? לכלום. סתם בושה.
• הטבע, בכל זאת, כמה שאתה סוגר עיניים, זה מצטבר עד שזה יתפרץ.

• מה היא הגישה המתוקנת?

• קודם כל ללמוד את המערכת שבה אנחנו נמצאים.
• מה המחלה? מה הסיבה? האם יש לי תרופה, ואיפה היא?
• אם אי אפשר לטפל, אפילו לא אומרים לחולה. שיחיה ויהנה מהחיים.
• אבל אם יש לך תרופה, זה משהו אחר.
• למנהיגים האלו אין תרופה לאנושות. אז למה לדבר על זה? נאכל ונשתה כי מחר נמות.
• כלל ופרט שווים - מה שקורה לאדם פרטי, קורה לאנושות.
• אי אפשר להאשים אותם - הם עושים עבודה טובה. בינתיים שאנשים לא יסבלו. משתדלים לדחות את הקץ.
• אנחנו צריכים בעצמינו להשתדל להפיץ חכמת הקבלה, שהיא הפתרון. מדברת על זה, מסבירה על זה.
• נקווה שנמצא איזשהו קשר עם הקהל הרחב ולהסביר לו.

• איך מחנכים דור חדש שלא יטה לכל ההשפעות הסביבתיות?

• הדברים החדשים, המהפכניים, באים לעולם ממיעוט קטן. וכל היתר באו והצטרפו מאין ברירה.
• למשל ברנסנס, התקבצו 20 איש והתחילו מהפיכה תרבותית.
• תמיד זה היה רעיון שהיה צריך לצאת ולהתממש לפי השתלשלות הטבע.
• מצבינו טוב, כי יש לנו כח איכותי שלא מתחרה עם אף אחד אחר.
• הדברים עוד צריכים להתגלות. המחלה עוד בדגירה, עד שתראה את עצמה.
• צריכים להשתמש בתקופה הזו כמה שאפשר להפצה ופרסום.
• צריך להכין חומר לקהל הרחב לשימוש ולימוד.
• המכה של המשבר תצטרך להתפוצץ שוב. ויכול להיות שאח"כ זה עוד פעם זה יסתתר וחוזר חלילה.
• האנושות בעצמה רוצה לסגור עיניים על מה שקורה. צרת רבים חצי נחמה.
• יש בידי המנהיגים הרבה אפשרויות לטשטש את זה, מכל מיני בלבולים ועד מלחמה גדולה.

• ומה לגבי ילדים? הם עוברים מצבים הרבה יותר קיצוניים?

• אנחנו צריכים מזה ללמוד את שתי המערכות הללו.
• אנחנו זקוקים לכח העליון שיבנה את הקשר הנכון בינינו.
• כל החינוך הוא באיך ללמד את האדם למשוך את האור המחזיר למוטב.
• צריך להיות כל הזמן בביקורת על שתי המערכות הללו.
• האדם נקרא שיודע לקשור נכון את שתי המערכות - אני והטבע. הבלאגן והחוקים.

• למה אנחנו נשמעים כמו נביאי זעם?

• להיפך - אנחנ ומדברים על כך שרע בהווה.
• ואנחנו רוצים עתיד טוב.
• ולא עושים לאף אחד נו נו נו. המגמה ברורה, ואני לא רוצה את זה.
• אז בוא ביחד נעשה משהו בעניין.
• אסור להגיד שיהיה רע, אתה דוחה אנשים. אתה חייב לדבר רק על הטוב.
• פחות על התיקונים, אלא הכל לטובה. ומיתוך זה הוא יראה שמצבו יותר גרוע ממה שאתה מציע.
• "באורך נראה אור". שהאור של היום כלפי האור של מחר הוא כמו חושך.
• חכמת הקבלה חייבת לבוא בטוב ולא ברע.

• איך נוכל לקחת את המסר של האהבה ולהפוך אותו למונדיאל יותר גדול מהמונדיאל?

• אם תיקח סיבה גדולה מידי, הוא לא ירגיש שזה קשור אליו, אלא לאנשים גדולים.
• אתה צריך ללכת בגובה שלו - לפנות למה שהוא צריך. חום, משפחה, טכנולוגיה, וכו'.
• לא "בוא נהיה חברים יחד" - בשביל מה?
• אתה צריך למכור לו תענוג ורווח.
• לפתוח אוזן ולשמוע אותך זה עבודה בשבילי. בשביל מה לי? תביא לי קודם סוכריה.
• אני לא רוצה לדעת למה אני סובל.
• צריך לפנות לאינסטינקטים של האדם. אבל אנחנו לא יכולים להשתמש במין או אוכל, כמו שערוצים אחרים. לזה הוא נפתח אוטומטית. אני מתמלא מזה, אפילו שיש לי לחם ובצל בבית. אני רוצה לראות שמפניה ואוכל גורמה.
• אנחנו צריכים לחשוב בצורה אפקטיבית.

• למה לא ללכת בגישה שונה? יש רע, יש טוב, בוא נחבר אותם יחד.

• יש סוגי אנשים שונים.
• יש כאלה ששומעים דרך השכל וכאלה שדרך הלב.
• הדבר הזה צריך להיות נעים, ולא מפחיד.
• יש לי תרופה ל... כליות נגיד. לא מתחילים איתך מזה שאתה חולה.
• מתחילים מזה שיש תרופה, לא להתחיל מרע.
• אנשים רוצים משהו נוצץ, מתוק, מושך.

• חכמת הקבלה קיימת אלפי שנים. מה היא השיגה? לא מנעה שום אסון בעולם. מה הייחוד פה?

• חכמת הקבלה לא טיפלה בכלום בעבר, וזה באמת לא לטובתינו. כי דברים היו צריכים להתגלגל.
• אין לנו הוכחות שהיא עובדת.
• היא לא עומדת בהשוואה ריאלית כלפי פצצת אטום. תפילה חיבור ואהבה? לך לגן הילדים וספר להם את זה.
• כל הדברים הללו מתחברים יחד לצורה מאד נאיבית, ילדותית, שאין בה שום יסוד בעולם שלנו.
• כל מה שאנחנו מדברים זה באוויר.
• כל אדם יכול לסתור את הדברים האלה. אין הוכחות. "זה יפה וטוב, אבל לא מציאותי."
• אנחנו לא צריכים לשכנע. אלא לפזר את הידיעה. איך יקבלו את זה, זה לא עסק שלנו.
• אני לומד את המשתמש, הצרכן. אני רוצה להיות כמה שיותר קרוב אליו, וכו'.
• אבל עלי בחזרה לא משפיע שהוא לא מקבל. אני רק רוצה ללמוד איך לתת לו בצורה יותר מתאימה לו.
• יתא הרצון שבו זה בידי העליון. הבורא.
• אני עושה מה שאני חייב, ואין לי כאן שום סיבה להיות מאוכזב.
• אני עובד חד-סיטרי. ישפיע - ישפיע. לא - לא. מאיפה אני יודע אם זה ישפיע או לא?
• אדם צץ פתאום "אתם יודעים, אני כבר עשר שנים איתכם"
• ההפצה האמיתית ביותר היא בקשר הפנימי בין הנשמות בעולם.
• גם אנחנו נעשים יותר ויותר קרובים אליהם.
• אני מעוניין לקרוא תגובות שלהם איך שהם מקבלים את ההפצה שלנו.
• אבל מה הם חושבים עלי? לא אכפת לי. כי זה לא שייך אלי, אישית.
• התגובות הללו שלהם רק צריכות לכוון אותנו יותר לאותו כיוון. אבל להתייאש? אם אתה מאמין שזה הדבר היחידי שיכול להציל את האנושות?
• חכה עוד כמה חודשים, עוד כמה צביטות, והם יתחילו להגיע.
• יש לנו אנשים שבאים לכמה חודשים, והולכים, ושנים, ושוב...
• יש דברים שאפשר לזרז בהם את הזמן, ויש תקופות שלא.
• אתה יכול ללכת למגלה עתידות. והם יגלו לך כל התהליך שיקרה. יש אפשרות כזו.
• חוץ מהקצב. על זה הם לא יכולים להגיד כלום (רוחני, לא גשמי). זה הנצון היחיד שעליו אתה שולט. על ידי הפצה, כוונה, חיבור, מאמץ רוחני, על עצמינו, סביבינו, לאיחוד.
• הזמן הוא פונקציה של עוצמת הקשר בינינו.
• ואנחנו לא מתייחסים בשנאה לאף אחד, אפילו לא לאלו שנגדינו.
• זה גלות, אנשים לא מבינים, גירסא דינקותא. מה לעשות.
• החומר שלנו זה האנושות שאותה חייבים להביא לתיקון.
• צריכים לשמוע חזרה מהבן אדם רק דבר אחד - איך אני משתפר בהפצה. לא כדי לפרגן לו ושידבר עלי טוב, זה לא מעניין אותי. אלא רק לכיוון שלנו.